כשרבו הניח לו תפילין—When his master put תפילין on him

OVERVIEW רבה בר רב שילא ruled that if the master put תפילין on his עבד כנעני, the עבד כנעני is freed. תוספות discusses the reason for this ruling.

תוספות negates a possible reason for this ruling: ולא משום דלא מיעביד ליה איסורא דמברך עליהן ואיכא ברכה לבטלה – And the reason the עבד is freed is not because that master will not cause the עבד to transgress a prohibition; for the עבד is making a ברכה on the תפילין, and if he is not freed it is a ברכה in vain since עבדים are exempt from מצות תפילין for it is a מ"ע שהזמן גרמא,¹ this reason is incorrect – דהא סוכה לולב ושופר וכמה מצות עשה² שהנשים מברכות³ – For we find regarding the מצות of סוכה, לולב and שופר as well as many other מצות עשה (which are הזמן גרמא) that woman make a ברכה on these מצות and it is not considered a ברכה לבטלה, similarly⁴ by an ע"כ it would not be a ברכה לבטלה if he made a ברכה for הנחת תפילין – אלא משום דאין עבדים רגילים בתפילין ואי לאו דשחרריה לא הוה מנח ליה:⁵ But rather the reason why the עבד is freed if רבו הניח לו תפילין is because עבדים are not accustomed to put on תפילין, and if it weren’t the fact that the owner emancipated the עבד, the owner would not have donned תפילין on theעבד .

SUMMARY עבדים do not wear תפילין, therefore when the master dons תפילין on the עבד, this indicates that he freed him. Women make a ברכה on מ"ע שהזמ"ג.

THINKING IT OVER Why is it that (just) because עבדים are not רגיל בתפילין, we therefore assume that if רבו הניח לו תפילין, he (certainly) freed him?!⁶

footnotes: ¹ עבדים are obligated to only do those מצות which women are מחויב (these are מ"ע שאין הזמ"ג). See קידושין כט,א. ² This may be alluding to ברכות ק"ש (and תפילין?!). See נמו"י. ³ Women are פטור from מ"ע שהז"ג (such as סוכה, לולב ושופר) and nevertheless they make a ברכה when performing these מצות. ⁴ See אמ"ה #115 that others distinguish between an אשה who has קדושת ישראל (and therefore can be מברך on מ"ע שהזמ"ג) and an עבד (who is lacking this קדושה, and therefore is not permitted to make a ברכה on a מ"ע שהזמ"ג). ⁵ See ‘Thinking it over’. ⁶ See אמ"ה # 117-20 and נח"מ.

אותו העבד אין לו תקנה—That slave has no recourse

OVERVIEW אמימר ruled that if the master of an עבד is מפקיר the עבד, that עבד has no recourse, because the master no longer owns him, except for the איסור aspect (that his status is of an עבד not of a בן חורין), and the master cannot grant him (that he should be relieved of) hisאיסור status. There is a dispute between רש"י (elsewhere) and תוספות (here) as to the meaning of אותו העבד אין לו תקנה.

פירוש לא בבת חורין ולא בשפחה כדפירש בקונטרס לעיל¹ – The explanation of אין לו תקנה (according to רש"י) is that the עבד is permitted neither to a בת ישראל and neither to a שפחה as רש"י explained previously – תוספות disagrees with פירש"י: ואין נראה² מדאמר לעיל (דף לח,א) עבד שברח מבית האסורין³ כולי – And תוספות does not have this view, since רבי שמן בר אבא אמר ר"י stated previously regarding a slave who escaped prison, etc. he is freed – ולא עוד אלא שכופין את רבו ועושה אותו בן חורין – And not only is he freed, but בי"ד also forces his master to write him a גט שחרור and make him into a בן חורין so he can marry a בת חורין. This concludes the citation of that גמרא. Now תוספות concludes his question on פירש"י – ומאי קא משמע לן פשיטא דכופין אותו כיון דאסור בשפחה ובבת חורין⁴ – But what is רשב"א אמר ר"י teaching us; it is obvious that we force the master to make him a בן חורין, since in his present state, the עבד is forbidden to a שפחה and to a בת חורין, so his status now is – כמו חציו עבד וחציו בן חורין⁵ – Like one who is half slave and half free, where בי"ד forces the master to free him completely. So obviously here too, by an עבד שברח וכו', since he is אסור בשפחה ובבת חורין, the master is obligated to emancipate him. תוספות presents an additional question on פירש"י: וכן הא דאמר בירושלמי⁶ דהיכא דאמר שחררו – And similarly that which the תלמוד ירושלמי states that in a case where the master (who is a שכיב מרע) said, ‘free the slave’, the rule is that בי"ד – כופין את היורשים משום מצוה לקיים דברי המת – Forces the heirs to free the slave because there is a מצוה to fulfill the wishes of the deceased; this concludes the ירושלמי, the question is why mention מצוה לקיים דברי המת – תיפוק ליה משום דאסור בשפחה ובבת חורין – You can derive that כופין את היורשין, since this עבד is אסור בשפחה ובבת חורין. תוספות offers another proof against פירש"י: ובפרק בתרא דכריתות (דף כד,ב) אמרינן דסבר⁷ רבן שמעון בן גמליאל – And in the last פרק of מסכת כריתות, the גמרא states, the [ת"ק of] רשב"ג maintains המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה – One who is מפקיר his slave, the slave goes free, but he needs a גט שחרור (to marry a בת חורין); and the rule is that one who is lacking a גט שחרור (like this עבד) may eat תרומה (if his master is a כהן). This concludes the ירושלמי. תוספות surmises – ומסתברא כיון דאוכל בתרומה דשרי נמי בשפחה – And it is logical that since he may eat תרומה, he is also permitted to a שפחה – ולכך נראה דאין לו תקנה בבת חורין קאמר אבל בשפחה שרי: So therefore it is the view of תוספות that אין לו תקנה is referring to a בת חורין; however this עבד who was made הפקר is permitted to a שפחה.

SUMMARY רש"י maintains המפקיר עבדו, he is אסור בשפחה ובבת חורין while תוספות maintains he is מותר בשפחה and אסור בבת חורין.

THINKING IT OVER תוספות asks what is the חידוש of רשב"א אר"י that כופין את רבו וכו'.⁸ Seemingly the חידוש is that a שטר makes him free, not like the view of אמימר here!⁹

footnotes: ¹ לט,ב בד"ה אין לו תקנה (הא'). רש"י said this regarding the case where the master said נתייאשתי מפלוני עבדי. ² sרש"י' premise is that an עבד who does not have any monetary obligations to his master (for instance here where the master freed him), but still has the איסור status of an עבד (like in our case where he did not receive (and [still] requires) a גט שחרור after the הפקר), this עבד is אסור to both a שפחה and a בת חורין. However תוספות disagrees and maintains that he is מותר בשפחה, and אסור only בבת חורין. ³ The status of this עבד is the same as the case of נתייאשתי מפלוני עבדי, for here too the master was מתייאש from this עבד, since he was in a בית האסורים (he is יוצא לחירות), on the other hand he still requires a גט שחרור for the צד איסור. ⁴ This עבד (who has no monetary obligation and yet requires a שטר שחרור) is, according to רש"י (see previous footnote # 2), אסור for both a שפחה and a בת חורין. See ‘Thinking it over’. ⁵ An עבד who (for instance) had two masters (partners) and one of them freed the עבד, this עבד is a חצי עבד וחצי בן חורין, he cannot marry a שפחה for he is a חצי בן חורין, and he cannot marry a בת חורין, since he is a חצי עבד, therefore the remaining master must free him in order that he marry (a בת חורין). ⁶ פ"א ה"ה, in our ירושלמי it is on ח,א. ⁷ The marginal note amends this to ת"ק דרשב"ג. ⁸ See footnote # 4. ⁹ See מהרש"א [הארוך].

צריך ואין לו תקנה—He requires, however he has no recourse

OVERVIEW רב אשי challenged the ruling of אמימר that המפקיר עבדו אותו העבד אין לו תקנה, from a statement in the name of ר' יוחנן that a מפקיר עבדו is יוצא לחירות and requires a גט שחרור, seemingly indicating that there is a תקנה with a גט שחרור. To which אמימר responded that when ר"י ruled צריך גט שחרור, he meant that to become a בן חורין he must have a גט שחרור, however (in this case) a גט שחרור will not be effective (as אמימר rules).

תוספות asks: תימה דתיקשי ליה מאידך דרבי יוחנן¹ דאמר לעיל (לח,א) עבד שברח מבית האסורין כולי – It is astounding! רב אשי should have challenged אמימר from the other ruling of ר"י previously, where ר"י ruled regarding a slave who escaped from prison, etc., that the עבד is freed (from serving the master)² –

And not only is he free, but in addition we force his master to write a שטר שחרור for this עבד (to enable him to marry a בת חורין). This indicates that the עבד has a תקנה, so how can אמימר rule that אין לו תקנה!**** תוספות does not answer this question.³

SUMMARY There is a statement from ר"י that there is a תקנה for an עבד who is הפקר, by writing a גט שחרור for him.

THINKING IT OVER Can we (perhaps) distinguish between the case of אמימר where the עבד is הפקר (and אין לו תקנה) and the case of עבד שברח (a case of ייאוש) where ר"י rules that כופין את רבו and יש לו תקנה with a שטר שחרור?⁴

footnotes: ¹ רב אשי considers a contradiction from ר' יוחנן as a refutation of אמימר; the גמרא should have chosen a different ruling of ר' יוחנן where he clearly states that יש לו תקנה. ² We assume the owner is מתייאש from this עבד and he becomes הפקר. ³ See ‘Thinking it over’. ⁴ See נח"מ on the גמ' ד"ה אמר אמימר and אמ"ה # 151-2.

הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי—But if he said it in an expression of freedom it is indeed so

OVERVIEW רב אשי challenged the ruling of אמימר (that המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה) from the ruling of ר"ד אמר ר' יוחנן (that מי שאמר וכו' אל ישתעבדו וכו' כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור). To which אמימר responded that רב דימי erred. רב אשי replied the error of רב דימי is because אל ישתעבדו is not an expression of שחרור, however if the master would have used a לשון of שחרור then indeed the יורשין would be required to write a גט שחרור, so how can you אמימר say that אין לו תקנה. This indicates that in the view of רב אשי, according to ר"י, a שטר שחרור is required for המפקיר עבדו ומת. Our תוספות resolves a contradiction to this assumption in the opinion of ר"י.

תוספות asks: תימה דלעיל¹ קאמר אדרבי יוחנן אי הכי – It is astounding! For previously the גמרא comments on that which ר"י taught (that עבדו כאשתו), if indeed it is so, that עבדו כאשתו and just as an אשה leaves her husband after his death without a גט, so too an עבד (who is הפקר) leaves his master without a גט, the ruling should be that – המפקיר עבדו ומת נמי יהא משתלח בלא גט דעבדו כאשתו – One who frees his slave and dies, the עבד should be sent totally free without a גט שחרור, for עבדו כאשתו (so why does אמימר rule that אין לו תקנה)²**.** והכא משמע דבעי גט³ – However here it seems that a גט is required. תוספות replies: ושמא לעיל אתיא כרב שמואל בר רב יהודה דהכא⁴ – And perhaps (we can answer) that the previous גמרא is according to רשבר"י, who is mentioned here (and our גמרא here is following the view of רב דימי). תוספות offers an alternate solution: אי נמי הכא בעי גט מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה⁵ – Or you may also say; in the גמרא here, a גט is required only מדרבנן, in order the master should not claim later**, ‘you are my slave’;** however מדין תורה if one is מפקיר עבדו ומת, no גט שחרור is required (according to ר"י). תוספות supports his view of this גט מדרבנן –

As the גמרא states later, according to one תנא, regarding an עבד כנעני who leaves his master because he cut off the tips of his limbs, that מדרבנן there is a need for the master to write him a גט שחרור, so that the master should not claim later עבדי אתה**.**

SUMMARY ר' יוחנן maintains according to רב דימי that המפקיר עבדו ומת, the עבד requires a גט שחרור, however according to רב שמואל בר יהודה there is no need for a גט שחרור since עבדו כאשתו. Alternately everyone agrees that המפקיר עבדו ומת, does not require a גט שחרור מדאורייתא, however מדרבנן a גט שחרור is required (according to רב אשי) because the master may claim עבדי אתה.

THINKING IT OVER Could have תוספות posed a contradiction from ר"י here who rules that a גט is required, to the previous⁷ ruling of ר"י that the הלכה is like the רבנן דאבא שאול (that all the slaves are freed) indicating that a גט שחרור is not required?⁸

footnotes: ¹ (The bottom of) לט,א. ² The גמרא responds (there) that אמימר קשיא; indicating that according to ר"י he is emancipated without a גט. ³ See ‘Overview’. ⁴ See רש"י ד"ה כרב שמואל that רשבר"י maintains that the entire statement of רב דימי in the name of ר"י is incorrect, and ר"י was actually discussing a different case regarding מצוה לקיים דברי המת. However if the master was משחרר the עבד and died then indeed a גט שחרור is not required. ⁵ See later on מא,א (at the very beginning of the עמוד). מדאורייתא a גט שחרור is not required for המפקיר עבדו ומת, but nevertheless רב דימי maintains (according to ר"י) that מדרבנן a גט שחרור is required to protect the עבד in case the master claims later that you are my slave; he will have the גט שחרור to disprove this claim. ⁶ See מב,ב and תוס' there ד"ה הואיל. The מכריעין there rule that if the עבד is released by שן ועין then no שטר שחרור is necessary, if however he was released by the other ראשי אברים, then a גט שחרור is necessary. The גמרא explained that שאר אברים are different (from שן ועין) since it is (only) a מדרש חכמים that he is released. תוספות explains that since it is not מפורש in the תורה that he is released the חכמים were concerned that the master may claim afterwards עבדי אתה. ⁷ לט,ב. ⁸ See מהרש"א הארוך.