אפילו קן קולמסא—Even hearing the preparation of the pen

OVERVIEW A blind person is unfit to be a שליח הגט from מדינת הים, because he cannot say בפ"נ. From our גמרא it seems that it is not necessary for the שליח to actually see the גט being written לשמה. It is sufficient if he just hears how they prepare the ink and parchment for the writing of the גט. Why then is a blind person פסול to bring the גט? He can also hear the קן קולמסא. Our תוספות addresses this discrepancy.

This is not comparable to a blind person who is unfit to bring a גט¹ as we learnt in the second פרק. (תוספות offers no explanation as to what exactly is the difference.)

SUMMARY A סומא is פסול to bring a גט even though he too can hear the קן קולמסא.

THINKING IT OVER When a שליח says בפ"נ and in truth only heard קן קולמסא why is he not considered a liar?²****

footnotes: ¹ The תוספות) הרא"ש) explains that a סומא is פסול either because he cannot be sure that he is receiving the same גט that the סופר was preparing (as opposed to a פקח), or because it appears that he is lying if he says בפני נכתב, since he is blind. [See ‘Thinking it over’.] Others (see מהר"ם ע"פ הנח"מ) explain that if he is a פיקח, the סופר is careful to write the גט לשמה because the שליח may observe what he is doing. However by a סומא the סופר is not concerned. He may initially act as if he is preparing a גט לשמה, and then give them a גט that he wrote להתלמד וכו'. ² See previous footnote #1 and נח"מ.

השתא הוא בבית כולי—Now if even when he is in the house, etc.

OVERVIEW The ברייתא says even if the שליח is in the house and the סופר is in the attic, nevertheless the שליח may say בפ"נ. It continues that even if the שליח enters and leaves ([presumably] the attic) the entire day it is also כשר. The גמרא asks, once you taught that even if the שליח is בבית and the סופר is בעליה it is כשר then certainly if the שליח entered and left the room of the סופר continually, it would certainly be כשר. Our תוספות anticipates an apparent answer to this question and rejects it. ----------------- תוספות offers the anticipated answer: לא בעי למימר דאפילו נכנס ויוצא בבית קאמר – The גמרא did not want to answer the question by saying that the phrase: ‘even if the שליח enters and leaves’, does not mean he enters and leaves the room where the סופר is, but rather it means the שליח enters and leaves the house. If that is what it means then we cannot derive it from the דין that הוא בבית וסופר בעליה כשר. This is a greater חידוש for he was not even בבית all the time. תוספות rejects this answer. We cannot say that יוצא ונכנס means leaving and entering the house –

Because the phrase יוצא ונכנס implies¹ that he was a יוצא ונכנס to the place where the סופר was writing the גט.

SUMMARY The phrase נכנס ויוצא implies that he entered and left the place where the סופר was writing the גט.

THINKING IT OVER תוספות writes that יוצא ונכנס means to the place where the סופר is writing.² If this is indeed so how can the גמרא interpret יוצא ונכנס to refer to the סופר?!³

footnotes: ¹ The idea of ‘entering’ or ‘leaving’ is in reference to the place where one should be. Entering and leaving into or from other places is irrelevant. See ‘Thinking it over’. ² See footnote # 1. ³ See אמרי בינה.

בבל רב אמר כארץ ישראל—רב maintains that בבל is like א"י

OVERVIEW The גמרא states a מחלוקת between רב ושמואל whether בבל is considered א"י or חו"ל. There are three possibilities as to what they are arguing about: 1) ממדינה למדינה בבבל¹, 2) באותה מדינה בבבל, and 3) מבבל לא"י. Our תוספות explains that they are arguing only about ממדינה למדינה בבל. -------------- ממדינה למדינה בבבל פליגי – רב and שמואל argue whether one says בפ"נ, only when a גט is brought from one ‘country’ to another ‘country’ in בבל itself. תוספות will explain why there is no argument באותה מדינה בבבל. דבאותה מדינה מודה שמואל דאין צריך – For when the גט is brought from place to place in the same country in בבל, שמואל would admit to רב that the שליח is not required to say בפ"נ – דאף על גב דאמר בגירסייהו טרידי – for even though שמואל says that the students are preoccupied with their studies, and are not able to recognize the signatures; which may lead us to assume that even באותה מדינה there are no עדים מצויין לקיימו; nevertheless, תוספות explains that this is not so, but rather the idea of בגירסייהו טרידי – היינו לומר דלא חשיבי יותר משאר חוצה לארץ – means to say that the level of signature recognition in בבל, is no greater that in the rest of חו"ל. Despite the fact which רב states, that there is traffic between the ישיבות in בבל, from one מדינה to the other, nevertheless these students who travel are involved in their studies and do not make for good עדי קיום, concerning ממדינה למדינה. However it is no worse that any other country in חו"ל where בפ"נ is not required באותה מדינה². תוספות will explain why רב ושמואל are not arguing concerning מבבל לא"י.

And their argument is not concerning bringing a גט from בבל to א"י either, for that is the argument between ר' אביתר and רב יוסף which is discussed soon⁴. If רב ושמואל would be arguing whether בפ"נ needs to be said מבבל לא"י it is highly unlikely that ר' אביתר ורב יוסף would argue over it without referring to the opinions of their predecessors.

SUMMARY רב and שמואל are arguing if ממדינה למדינה בבל one is required to say בפ"נ. Concerning באותה מדינה even שמואל agrees that בפ"נ is not required, since it is no different than באותה מדינה in any other country בחו"ל. Concerning מבבל לא"י they do not argue; for this is an argument between ר' אביתר ורב יוסף.

THINKING IT OVER

1. Can we surmise what is the opinion of רב ושמואל concerning המביא גט מבבל לא"י?⁵ Why is it different than ממדינה למדינה בבבל?⁶
2. תוספות maintains that the מחלוקת between רב ושמואל is regarding ממדינה למדינה בבל, but they are not discussing מבבל לא"י.⁷ If this is indeed so then how can ר' ירמיה challenge רב from our משנה which is discussing מחו"ל (מבבל) לא"י?!⁸

footnotes: ¹ It seems that in בבל itself there are different מדינות, perhaps akin to the ג' מדינות בא"י, יהודה, עבר הירדן, וגליל. ² The ‘regular’ residents in that מדינה are sufficient for קיום. ³ See ‘Thinking it over’ # 1&2. ⁴ דף ו,ב. Actually it seems that רב יוסף questioned the validity of sר' אביתר' ruling that בפ"נ need not be said; he did not outright argue with it. However we find that רב יוסף discusses the boundaries of בבל, indicating that he agrees with רב, that בפ"נ need not be said in בבל. If רב were discussing מבבל לא"י as well, רב יוסף would not question the ruling of ר' אביתר since it would be the same as רב. ⁵ See footnote # 3. ⁶ See פני יהושע. ⁷ See footnote # 3. ⁸ See אמ"ה # 73.

מכי אתא רב לבבל—From (the time) when רב came to בבל

OVERVIEW רב הונא said that from the time that רב came to בבל, we consider בבל as א"י in regards to saying בפ"נ. Our תוספות will discuss why is it that since רב came to בבל it was considered as א"י.

פירש הקונטרס והרבה ישיבות – רש"י explained¹ that from the time that רב came to בבל and increased the amount of the ישיבות, we considered בבל to be like א"י; that there are עדים מצויין לקיימו². תוספות presents a question on this explanation: וקשה דאם כן מאי פריך ממתניתין דמעכו לצפון שנשנית קודם שבא רב לבבל ³- And it is difficult to understand this interpretation, for if indeed it is so, that the reason why בבל is considered א"י is because רב increased the amount of ישיבות there, what does the גמרא ask on רב הונא from our משנה which states that from עכו northward it is considered חו"ל as far as בפ"נ is concerned?! How can there be a contradiction according to רש"י, from the משנה, which was taught before רב came to בבל?! At the time of the משנה, indeed בבל was considered חו"ל. However once רב came to בבל after the משנה, it was considered to be like א"י on account of the many ישיבות that רב established there. Therefore תוספות rejects sרש"י' interpretation. תוספות offers a different explanation. ומפרש רבינו תם מכי אתא רב לבבל – And the ר"ת explains that the phrase 'מכי אתא רב לבבל', does not mean that בבל became like א"י after רב came to בבל, but rather, that we realized that בבל is (and was) like א"י, when רב came to בבל – והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר – and רב taught us that from the days of יכניה the מלך יהודה, whom נבוכדנצר מלך בבל exiled to בבל, together with the חרש והמסגר eleven years before חורבן בית ראשון, from that point on – דינה להיות כארץ ישראל לגיטין – The rule is that בבל should be like א"י concerning גיטין. The חרש והמסגר were the great תלמידי חכמים in that generation⁴. They assured that בבל became a מקום תורה where there were many ישיבות. וכן מפרש בריש בכל מערבין (עירובין דף כח,א) ובסוף מרובה (בבא קמא דף פ,א) – And that is also how the ר"ת explains the גמרא in the beginning of ⁵פרק בכל מערבין and the end of ⁶פרק מרובה. *ולא גרס אמר רב הונא אמר רב שרב עצמו לא היה אומר מכי אתא רב לבבל – And the text should not read 'אמר רב הונא אמר רב';* the words 'אמר רב' should be deleted from the text,⁷ for רב himself would not have said: ‘when רב came to בבל’⁸.

And some explain that the phrase 'מכי אתא רב', does not refer actually to the אמורא called רב but rather it means Rabbis and תורה scholars in general. According to this interpretation we can be גורס 'אמר ר"ה אמר רב' since רב was not referring to himself when saying מכי אתי רב לבבל.

SUMMARY There are three interpretations of the phrase מכי אתא רב לבבל.

1. רש"י maintains that בבל received the status of א"י once רב arrived there and established many ישיבות. This made בבל a place where there are עדים מצויין לקיימו. Our תוספות rejects this פשט, for how can the גמרא ask a question on רב הונא from the משנה which was written before רב came to בבל.
2. תוספות maintains that רב taught that בבל had the status of א"י since גלות יכניה. The חרש והמסגר saw to it that many ישיבות were established in בבל.
3. The יש מפרשים say that 'רב' means, רבנים ובעלי תורה; when they came to בבל (before the times of writing the משנה); בבל received the status of א"י. According to interpretations 1&2 we are not גורס 'אמר רב', however according to interpretation #3 we may be גורס 'אמר רב'.

THINKING IT OVER

1. How are we to understand the 'איתמר נמי אמר ר' אבא וכו' according to רש"י ותוס'? What is it that the איתמר נמי is supporting?⁹
2. רש"י and תוספות disagree as to the meaning of מכי אתי רב לבבל כו'. How can then ר' ירמיה ask a question on רב from our משנה (indicating that בבל כא"י from before the times of the משנה as תוספות maintains), perhaps we are to interpret מכי אתי רב לבבל as רש"י does¹⁰ and there will be no contradiction from our משנה (which preceded רב)?!¹¹

footnotes: ¹ ד"ה מכי. ² רש"י agrees that they were בקיאין לשמה since the time of גלות יכניה. ³ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ See רש"י ד"ה מכי. See the גמרא later on פח, סע"א why they were referred to as החרש והמסגר. ⁵ There is a contradiction there as to the opinion of רב whether one can make an עירוב with חזיז (a certain type of straw). The גמרא attempted to reconcile the contradiction (in the הו"א) that the opinion that it is permitted refers to the time after רב came to בבל. The explanation is (see רש"י ד"ה כשות) that after רב came to בבל, he realized that it is a מאכל אדם and fit for an עירוב, but not that because he came to בבל it became מותר. ⁶ The גמרא there states that עשינו עצמנו בבל כא"י לבהמה דקה מכי אתא רב לבבל, they stopped raising בהמה דקה for it does damage to the fields. תוס' maintains that רב taught them that בבל is like א"י since there is a majority of Jews living there, it (was and) is prohibited to raise בהמה דקה even prior to the arrival of רב. ⁷ It seems that some texts read אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב עשינו וכו'. ⁸ It would seem that according to sרש"י' interpretation, we are certainly not גורס 'אמר רב', for it would be arrogant that רב should say that when I came to בבל and established the ישיבות, that changed the status of בבל. Our תוספות is saying that even according to his פשט, that רב was not taking any credit at all for the status of בבל כא"י, nevertheless it would seem inappropriate for רב to mention his own name; מכי אתא רב לבבל. ⁹ See מהרש"א (הארוך). ¹⁰ See footnote # 3. ¹¹ See אמ"ה # 78.

ומבי ארדשיר לאקטיספון לא מצריך—And from בי ארדשיר to אקטיספוןhe did not require

OVERVIEW רב חסדא required that בפ"נ be said when a גט was brought from אקטיספון to בי אדרשיר. However from ב"א to אקטיספון no בפ"נ was required. Originally the גמרא sought to explain this anomaly by suggesting that the residents of ב"א were בקיאין לשמה as opposed to the residents of אקטיספון. The גמרא challenged this, stating: והא רבה אית ליה דרבא! One may ask, even if רבה אית ליה דרבא, nevertheless according to רבה, if ב"א are בקיאין and אקטיספון are not בקיאין, that would explain why בפ"נ is required in one instance and not in the other¹. תוספות will be dealing with this and other questions on the גמרא.

תוספות asks a question: ואם תאמר מארדשיר לאקטיספון נמי לגזור מוליך אטו מביא כדאמרינן לעיל – And if you will say; that from ארדשיר to אקטיספון one should also say בפ"נ; for there should be a decree that sending a גט toאקטיספון requires בפ"נ on account of bringing a גט from אקטיספון, as we previously² stated in the גמרא, that according to רבה the reason why the רבנן בתראי require בפ"נ in the case of מוליך מא"י לחו"ל is because גזרינן מוליך אטו מביא. We should say the same regarding from ב"א to אקטיספון. If we do not require בפ"נ from בי ארדשיר to אקטיספון we may eventually not require בפ"נ from אקטיספון to בי ארדשיר. From אקטיספון to בי ארדשיר, saying בפ"נ is definitely required. תוספות answers: ויש לומר דלמסקנא דרבה אית ליה דרבא לכולי עלמא לא גזרינן מוליך אטו מביא – And one can say; that according to the conclusion of the גמרא that רבה agrees to רבא, that בפ"נ is required for קיום (as well as לשמה) everyone (even רבה)³ agrees that we are not גוזר מוליך אטו מביא.⁴ תוספות will discuss and deduce the location of בי ארדשיר and אקטיפון: ונראה דארדשיר בבבל דאי בשאר חוץ לארץ – And it seems that ארדשיר is located within בבל, for if ארדשיר was located elsewhere in חו"ל; not in בבל היכי בעי למימר נימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה והני גמירי – How did the גמרא attempt to offer an explanation, that from ב"א to אקטיספון one is not required to say בפ"נ, since we will assume that the reason in general for saying בפ"נ is because they are not בקיאין לשמה; however the people of ארדשיר are בקי. That is supposed to explain why בפ"נ is not required from ארדשיר to אקטיספון. However this cannot be; for if ארדשיר was not in בבל then – מה מועיל דגמירי הא חיישינן שמא יחזיר דבר לקלקולו – What is accomplished by the fact that they are knowledgeable in לשמה, but nevertheless we are concerned that the situation may revert to its original ruinous status? In חו"ל (not בבל) even when the people are בקי בלשמה we require בפ"נ, because of the concern שמא יחזור דבר לקלקולו. Therefore we must conclude that since the גמרא wanted to exempt the ב"א from saying בפ"נ since they are גמירי; this proves that ארדשיר is in בבל. Indeed in בבל we are not required to say בפ"נ. ואקטיספון על כרחיה לאו מבבל דא מבבל אקטיספון נמי גמירי – And אקטיספון is undeniably not within בבל, for if אקטיספון was in בבל then the people of אקטיפסון are also knowledgeable in לשמה. All of בבל are בקיאין לשמה – ומאי קאמר הני לא גמירי – So how can the גמרא say; these residents of אקטיספון are not בקיאין לשמה. Therefore we must conclude that אקטיפסון was not in בבל (and בי ארדשיר was in בבל). תוספות offers another proof that אקטיספון is not in בבל. ועוד דבלא אזלי לשוקא נמי – And furthermore, even without the explanation that the people of בי ארדשיר go to the marketplace of אקטיספון, we still would not require בפ"נ. For – אמרינן לעיל לרב דקיימא לן כוותיה באיסורא דשכיחי מתיבתא – We have previously stated according to רב, whose opinion we follow in matters pertaining to laws of prohibitions⁵ (including the laws of גיטין and בפ"נ), that there is a prevalence of academies in בבל and therefore in בבל there are always עדים מצויים לקיימו. If אקטיספון would be part of בבל, it would not be necessary to say בפ"נ from ב"א to אקטיספון because שכיחי מתיבתא; we do not need the reason of אזלי לשוקא.⁶ Since however the גמרא does give the reason of אזלי לשוקא that proves that אקטיספון is not part of בבל. Were it not for the reason of אזלי לשוקא, one would have been required to say בפ"נ from ב"א to אקטיספון. For since אקטיספון is not in בבל, therefore there usually are no עדים מצויין לקיימו. However here since the ב"א are אזלי לשוקא to אקטיספון, therefore there are עדים מצויין לקיימו. אלא ודאי ארדשיר בבבל ואקטיספון לאו מבבל והוי ממדינה למדינה – Therefore we must certainly say that ארדשיר is in בבל and אקטיספון is not in בבל and it is considered delivering a גט from מדינה למדינה במדה"י – ואין עדים מצויין לקיימו אי לאו דאזלי לשוקא – And there are no עדים available to be מקיים the גט were it not for the fact that the ב"א went to the market in אקטיספון. והשתא פריך שפיר והא רבה אית ליה דרבא – And now⁷ the question of the גמרא is rightfully understood⁸ since רבה agrees to רבא that בפ"נ is required on account of קיום as well, so even if the ב"א were בקיאין לשמה, but since ב"א and אקטיספון were in separate countries ואמאי לא מצריך מארדשיר לאקטיספון כיון דאין עדים מצויין לקיימו – Why was not בפ"נ required from ארדשיר to אקטיספון since there are no witnesses readily available to be מקיים the גט?! תוספות anticipates a possible question and answers it: ואף על פי שהיו סמוכות זו לזו ולא היה אלא דגלת מפסיק ביניהם – And even though ב"א and אקטיספון were close one to another, and only the river דגלת separated them כדאמרינן בפרק כיצד מערבין (עירובין דף נז,ב) – As the גמרא says in פרק כיצד מעברין. Why therefore should we require בפ"נ? Since they are so close to each other, there would seemingly be עדים מצויין לקיימו?! תוספות responds: מכל מקום חשיבי כשתי מדינות – Nevertheless, they are considered as being in two separate countries, and therefore בפ"נ is required. תוספות offers an example, that even though two places are very close to each other, however if they are in two separate countries, we consider them as if they were far apart. כמו עבר הירדן שחלוק מארץ ישראל לענין חזקה לפי שירדן מפסיק – Just as עבר הירדן is separated from א"י concerning חזקה⁹, because the ירדן river separates עבר הירדן from א"י proper. We see that a river can divide its opposite banks into two מדינות. (ואין¹⁰ זה אקטיספון דאמרינן בפרק קמא דיומא (דף י,א) רסן זו אקטיספון – This אקטיספון is not the one which the גמרא refers to in the first פרק of יומא, saying: that the city רסן which is mentioned in ¹¹פרשת נח, refers to the present city of אקטיספון. The reason that these two אקטיספון are not identical is – דההוא (מא"י¹²) [מארץ אשור] הוה כדכתיב רישיה דקרא – For that אקטיספון mentioned in יומא was from the land of אשור as it says in the preceding ¹³פסוק – מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה כולי (בראשית י))¹⁴ – אשור left from that land¹⁵ and built the cities of נינוה etc. He then mentions רסן as one of the cities that אשור built. While the city of אקטיספון mentioned in our גמרא was in the land of the ¹⁶כשדים. (ובפירוש¹⁷ רש"י כתב התם רסן זה אקטיספון): (And in sרש"י' commentary, he wrote there¹⁸, that רסן is אקטיספון¹⁹.)

SUMMARY According to the מסקנא that רבה אית ליה דרבא, there is no גזירה מוליך אטו מביא. ב"א is in בבל as evidenced by the fact that the גמרא originally exempted them from saying בפ"נ since they are בקיאין לשמה. In חו"ל, beside בבל, that would not be a valid reason since we are חושש שמא יחזור דבר לקלקולו. אקטיספון is not in בבל since the גמרא thought that they are not בקיאין. In בבל we assume that all are בקיאין. Furthermore, if it were in בבל no explanation is necessary why from ב"א (which is also in בבל) to אקטיספון no בפ"נ is required. The גמרא asks therefore, since ב"א is in בבל and אקטיספון is not in בבל, then בפ"נ should be required from ב"א to אקטיספון (as well), since it is ממדינה למדינה במדה"י. This requirement that בפ"נ must be said ממדינה למדינה במדה"י, is valid even if the two cities are extremely close to each other as ב"א ואקטיספון. This is similar to דיני חזקה, where no חזקה is valid ממדינה למדינה regardless of the proximities of the areas involved. This אקטיספון (near בבל) is not synonymous with the אקטיספון mentioned elsewhere as the renamed city of רסן, for רסן was in the country of אשור.

THINKING IT OVER

1. Before the גמרא concluded here that רבה אית ליה דרבא, why did not the גמרא ask וליגזור מוליך אטו מביא?²⁰
2. Let us assume that אקטיספון is within בבל.²¹ As far as תוספות proofs, we can say as follows; concerning the first proof why are they not בקיאין? Perhaps אקטיפסון was an unusual exception to the rule. And as far as the second proof, we may say that without אזלי לשוקא there is something preventing the עדים מצויין לקיימו. Perhaps there was a שעת חירום of sorts. Therefore we need to say אזלי לשוקא. However, אקטיספון may still be in בבל.²²
3. Why is בפ"נ required from אקטיספון to ב"א, if they were 'סמוכות זו לזו'? The ת"ק of our משנה is of the opinion²³ that by 'סמוכות' we do not require ²⁴בפ"נ.

footnotes: ¹ רש"י addresses this issue in ד"ה והא. However he does not offer proof that ב"א and אקטיספון are in two different מדינות. ² דף ד,ב. ³ According to רבא, we have never assumed that גזרינן מוליך אטו מביא. ⁴ The only reason we assumed that the רבנן בתראי are גוזר מוליך אטו מביא was to explain why, according to רבה, the רבנן בתראי maintain that מוליך מא"י לחו"ל is required to say בפ"נ. Seemingly the בני א"י are בקיאין לשמה, there is no need to say בפ"נ. Therefore we needed to explain that the רבנן בתראי are גוזר מוליך אטו מביא. However now that we conclude that רבה אית ליה דרבא, the reason of the רבנן בתראי is simple. בפ"נ is required by מוליך מא"י לחו"ל on account of קיום. There is no need or proof that we are גוזר מוליך אטו מביא. ⁵ As opposed to monetary laws, were we follow the ruling of שמואל when he disputes רב. ⁶ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁷ That we have determined that ארדשיר is in בבל and אקטיספון is not in בבל. ⁸ (See ‘Overview’) If we were to assume that ב"א ואקטיספון are both in בבל, not like תוספות proves, then the question of 'ותסברא והא רבה אית לי דרבא, is not understood. Granted that רבה אית ליה דרבא, but since both ב"א ואקטיספון are in בבל, where עדים מצויין לקיימו, there is no need for בפ"נ according to רבא. According to רבה however, if ב"א were בקי and not אקטיספון, then it is understood why from ב"א we do not say בפ"נ and from אקטיספון we do say בפ"נ. ⁹ If the current מחזיק made a חזקה on a property in עבר הירדן and the original owner (מערער) lived in א"י (or vice versa), it is not considered a חזקה. The validity of a חזקה depends on the sמערער' ability to be aware of the חזקה and nevertheless not protest. This proves the claim of the מחזיק. If they live in two מדינות such as עבר הירדן and א"י, we cannot assume that the מערער was aware of the חזקה. In many instances the distance between עבר הירדן and א"י is only the ירדן. It seems highly unlikely that the מערער who lived just across the river was not aware of the חזקה. Nevertheless the rule is if they are in different מדינות there is no חזקה. Similarly here, since ב"א and אקטיספון are in two מדינות therefore בפ"נ is required. ¹⁰ From this point onwards the תוספות is in parenthesis. It is the opinion of others that this is a later addendum to the תוספות. ¹¹ בראשית י,יב. ¹² This is evidently a transcription error as indicated in the gloss (see מהרש"א). ¹³ בראשית י, יא. ¹⁴ There seemingly should be a double closing parenthesis, either here or at the conclusion of the תוספות. ¹⁵ ‘That land’ refers to בבל where the דור הפלגה built the מגדל. Therefore אשור (and by inference רסן) was far from בבל and also from אקטיספון which was only across the river דגלת from בבל. See מהרש"א הארוך. ¹⁶ See תוספות ישנים in יומא שם. ¹⁷ This last phrase is encircled in parenthesis and others delete it entirely. ¹⁸ Presumably in מס' יומא. However in our text of רש"י we do not find it there. ¹⁹ As opposed perhaps to the גירסא that רסן זו קטיספון without an 'אל"ף', which would resolve the problem. See תוספות ישנים יומא and מהרש"א הארוך. ²⁰ See מהרש"א הארוך. ²¹ See footnote # 6. ²² See ארזא דבי רב אות לז עד"ז and זיו הים. ²³ See ד,א. ²⁴ See סוכ"ד (סי' טו) בשם החת"ס.

הני ידעי בחתימות ידייהו דהני—These people are acquainted with the signatures of those people

OVERVIEW The גמרא teaches that בפ"נ is not required for a גט that is brought from בי ארדשיר to אקטיספון. The reason is that since ב"א travel continuously to אקטיספון for business, therefore the people of אקטיספון recognize their signatures. However, the people of ב"א, since they are so involved in their business, they do not recognize the signatures of the people of אקטיספון. Our תוספות distinguishes between the case of ב"א ואקטיספון and the case of מתיבתא בגירסייהו טרידי mentioned previously according to שמואל.

תוספות asks ואם תאמר לעיל דאמר בגירסייהו טרידי – And if you will say; previously (on this עמוד) when שמואל maintained that the תלמידי המתיבתא were engrossed in their studies and would not be acquainted with the signatures of the people – אמאי לא אמרינן דבני המקום מכירין חתימתן כדאמר הכא – Why do we not say that the local inhabitants do recognize the signatures of the בני מתיבתא as we say here concerning the בני ארדשיר ובני אקטיספון – דבני אקטיספון מכירין חתימות בני ארדשיר אף על גב דבני ארדשיר טרידי בשוקא – That the people of אקטיספון recognize the signatures of the בני ארדשיר even though the בני ארדשיר are occupied in the marketplace¹. תוספות replies: ויש לומר דהנהו דבגירסייהו טרידי טפי ואין להם פנאי לחתום כלל: And one can say; that that the בני מתיבתא are exceedingly engrossed in their studies, so that they have no time at all to sign any documents. Therefore even the local inhabitants cannot know the signatures of the בני מתיבתא.

SUMMARY The בני מתיבתא are so engrossed in their studies that they have no time to sign any documents. Therefore the inhabitants of the ישיבה cities do not recognize their signatures.

THINKING IT OVER When a גט reaches אקטיספון from ב"א, then either the בני אקטיספון will recognize the signature as one of the people who shop there, or the ב"א will recognize the signature as one of their hometown people who may not shop in ²אקטיספון. However when a גט reaches סורא ונהרדעא³, then if the גט is signed by one of the בני מתיבתא, then it may be recognized by the inhabitants of סורא ונהרדעא. If however it is signed by someone who was not from the בני מתיבתא (in the past), who will recognize the חתימה. How can תוספות compare the two cases?!⁴

footnotes: ¹ The דין should be that גטין that are brought to the cities of the major ישיבות such as סורא ונהרדעא should not require בפ"נ. The people of those cities recognize the חתימה of the עדים from wherever they may come, since in the past, they came to סורא ונהרדעא as בני מתיבתא. See ‘Thinking it over’. ² See רש"י ד"ה אזלי. ³ See footnote # 1. ⁴ See רש"ש, וסוכ"ד.

והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו—But it is רבא who maintains that בפ"נ was instituted since there are no witnesses available to authenticate the signatures.

OVERVIEW The גמרא teaches us that a גט which is sent within מחוזא requires בפ"נ. There is a disagreement whether this is only מערסא לערסא as רבה בר אבוה maintains, or even משכונה לשכונה as רב ששת maintains, or as רבא states even באותה שכונה. The גמרא challenges רבא; how can he maintain that in מחוזא one is required to say בפ"נ; it is in the same city and certainly there are עדים מצויין לקיימו?! תוספות will be discussing this question, and why the גמרא asks it only on רבא and not also on רבה בר אבוה ורב ששת. Finally תוספות will explain what the גמרא answers.

תוספות asks: קשה דמשמע דאי הוה סבר רבא לפי שאין בקיאין לשמה הוה ניחא ליה – There is a difficulty in understanding this question, for it seems that if רבא would have maintained that the reason for saying בפ"נ would be because they are not acquainted with the requirement of לשמה the גמרא would have been satisfied¹ that רבא requires בפ"נ even in the same שכונה – ואמאי והא מחוזא מבבל היא דבקיאין לשמה – But why is this so; מחוזא is part of בבל where the people are בקיאין לשמה. Why would רבא require them to say בפ"נ (even) in the same שכונה?! תוספות answers: ויש לומר דשמא לגיטין וליוחסין לא חשיבי מבבל דשכיחי בה גרים – And one can say; that perhaps concerning the laws of גיטין and lineage² the city of מחוזא was not considered part of בבל because converts are common there. The converts are presumably not בקיאין לשמה (and the inhabitants are [therefore] of questionable lineage). כדמשמע פרק בתרא דקידושין (דף עג,א) גבי רבי זירא דדריש במחוזא גר מותר בממזרת- As is indicated in the last פרק of מסכת קידושין concerning the episode with ר' זירא, who taught in מחוזא that a גר may marry a ³ממזרת. משמע דאין זה עיקר יחס של בבל – This indicates that מחוזא was not of the noblest lineage of בבל⁴. Therefore had רבא maintained the reason of לשמה, it would have been understood why he requires בפ"נ even באותה שכונה, since the בני מחוזא are not בקיאין לשמה⁵. תוספות anticipates a question: והוא הדין דהוה מצי למיפרך לרבה בר אבוה ורב ששת – And it is equally true that the גמרא could have asked the same question (that it asks on רבא) on רבה בר אבוה and רב ששת; why**** do they require בפ"נ מערסא לערסא or משכונה לשכונה respectively, since they also maintain the טעם of קיום. תוספות goes on to explain how we know that רבה בר אבהו ורב ששת both agree that בפ"נ is on account of קיום. דעל כרחך סבירא להו נמי כרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו – For we must conclude that they too agree with רבא who maintains that בפ"נ was instituted (only) on account that there are no עדים מצויין לקיימו. דאי משום דאין בקיאין לשמה והני לא גמירי אפילו באותה שכונה נמי יצריכו – For if they maintain that בפ"נ was instituted (also) on account that some**** people are not בקיאין לשמה and these people of מחוזא are not versed in לשמה, then they should require בפ"נ even in the same שכונה, if they assume that the people of מחוזא are not בקיאין לשמה. Since they do not require בפ"נ באותה שכונה, this proves that they do not maintain the reason of לשמה, only of ⁶קיום. The question on רבה בר אבוה ורב ששת then is; why do they require בפ"נ in the same city מערסא לערסא or משכונה לשכונה. There are seemingly עדים מצויין לקיימו. Why indeed does not the גמרא ask this question on רבה בר אבוה and רב ששת?! תוספות replies: אלא דניחא ליה למיפרך מרבא דאית ליה בהדיא הכי – However the גמרא prefers to ask the question from רבא, for he clearly states that בפ"נ is on account of קיום. We do not need any inferences, as by רבה בר אבוה ורב ששת. תוספות continues and explains the answer of the גמרא: ומשני שאני בני מחוזא דניידי – The גמרא answers its question in the following manner: The people of מחוזא are unusual in that they continually travel away from the city – לכך מצריך רבה בר אבוה מערסא לערסא שהולכין להן מכירי החתימות – Therefore רבה בר אבוה requires בפ"נ when a גט is sent מערסא לערסא in מחוזא, because those people,**** from the ערסא where the גט was sent from, who recognize the signatures, leave מחוזא – קודם שתוודע הליכתן לבני ערסא אחרת ומתוך כך אין נזהרים לקיים שטרם – Before their departure becomes known to the residents of the other ערסא where the גט was received, and therefore the people who received the גט are not forewarned to be מקיים their שטר or גט – קודם הליכתן – before they depart. Once the מכירי החתימות, from the ערסא from where the גט was sent, depart, we have no way to be מקיים the שטר⁷. אבל משכונה לשכונה לא הוה מצריך – However, when a גט is sent משכונה לשכונה in the same ערסא, then רבה בר אבוה would not require בפ"נ – דבכולא ערסא יודעין כל אחד בהליכת חבירו ומבקשת האשה קיום קודם הליכתן – For in the entire ערסא, even in the various שכונות in the ערסא everyone is aware when their colleagues depart and the woman who received the גט will request קיום before their departure.⁸ ורב ששת חושש אפילו באותה ערסא – And רב ששת is concerned even in the same ערסא. If the גט was sent משכונה לשכונה they will not be aware when the בני שכונה, from where the גט was sent, will depart. She may therefore miss the opportunity to be מקיים her גט from the other בני שכונה.

And רבא was concerned even in the same שכונה, that the אשה will not know when the מכירי החתימות will depart⁹.

SUMMARY The גמרא assumes that in מחוזא they are not בקיאין לשמה, since there are many גרים living there. This explains the question on רבא; how can he maintain that in מחוזא one is required to say בפ"נ, if רבא maintains that the reason for בפ"נ is קיום. For if רבא would agree that the reason is לשמה we would have understood why in מחוזא he requires בפ"נ. The גמרא asked on רבא only, even though the same question applies to רבה בר אבוה ורב ששת as well, since he clearly states the opinion of קיום. רבה בר אבוה, רב ששת ורבא all require בפ"נ in מחוזא since the people of מחוזא depart the city frequently and those that know the חתימות העדים may depart before the woman will be aware of their departure. רבה בר אבוה maintains that only מערסא לערסא are we unaware, רב ששת maintains that even משכונה לכשונה we are unaware and רבא adds that even באותה שכונה we may be unaware when the מכירי החתימות will depart; leaving us without the ability to be מקיים the גט.

THINKING IT OVER

1. What are the differences between רש"י and תוספות in the interpretation of: שאני בני מחוזא דניידי?¹⁰
2. What are the advantages of either interpretation?
3. Must תוספות agree partially with sרש"י' interpretation?
4. Explain what may be the לשיטתם of רש"י ותוס' mentioned in footnote # 5.

footnotes: ¹ The sגמרא' question was; how can רבא require בפ"נ in the same שכונה since he maintains the reason of קיום. This infers that if he would maintain the reason of לשמה there would be no contradiction. ² This is referring to the legal status the inhabitants of a locale have, in regard to whom they may marry. ³ The תורה states: לא יבוא ממזר בקהל ה'. Therefore גרים who, according to ר' זירא, are not part of קהל ה' are permitted to marry ממזרים. He taught this in מחוזא because גרים were prevalent there. ⁴ Otherwise why was it so important for the גמרא to tell us that ר' זירא taught this rule specifically in מחוזא. Others say that the proof is from the conclusion of the גמרא in קידושין which states, that upon hearing this דרשה from ר' זירא, the people stoned him with their אתרוגים. The people of מחוזא, who were גרים, were insulted that he considered גרים not part of קהל ה' and therefore permitted to marry ממזרים. ⁵ See רש"י ב,ב ד"ה א"נ באותה מדינה, that בפ"נ will be required according to רבה (only) מעיר לעיר במדינה אחת. This seems to be at odds with what תוספות infers here. Perhaps רש"י ותוס' go לשיטתם concerning the interpretation of ורבנן הוא דאצרוך. See following footnote # 6. See ‘Thinking it over’ # 4. ⁶ Once תוספות has inferred that the חשש of לשמה would require בפ"נ even באותה שכונה, then we may assume that רבה בר אבוה ורב ששת do not maintain the טעם of לשמה. See previous footnote # 5. ⁷ It would seem that only the בני ערסא from where the גט was sent are מכיר the חתימות. See the following footnote # 8. ⁸ תוספות could have possibly said that according to רבה בר אבוה we do not require בפ"נ משכונה לשכונה because in the same ערסא many of the בני ערסא recognize the חתימות of the other בני ערסא even from a different שכונה. Since תוספות did not say this, it seems that even the people of the same ערסא do not recognize the חתימות of בני שכונה אחרת. Only the people of the same שכונה (generally) recognize each others חתימות. Therefore תוספות says that even though only the other בני שכונה know the חתימות, nevertheless since all the בני ערסא are aware when anyone leaves, she will request קיום before they leave. ⁹ It seems that רבא is חושש that the entire בני השכונה who are מכיר the חתימות may leave before she realizes it, and there will be no one left to be מקיים the גט. ¹⁰ See נח"מ.

שאני בני מחוזא דניידי—The residents of מחוזא are different, since they travel

OVERVIEW The גמרא concluded that a גט sent (even) within מחוזא, requires בפ"נ, since the בני מחוזא travel extensively. תוספות derives a ruling from this גמרא. ------------- מכאן פוסק רבינו תם דהשתא בזמן הזה צריך לומר בכל מקום בפני נכתב – From this גמרא the ר"ת rules that now in these times it is required to say בפ"נ in all places; no matter from where or to where the גט is sent – אף על גב דקיימא לן כרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ולא משום לשמה – Even though we have established that we follow the ruling of רבא who maintains that בפ"נ was instituted on account that there are no witnesses available to be מקיים the signatures and בפ"נ was not instituted on account of ¹לשמה מכל מקום צריך דהשתא בכל מקומות ניידי כבני מחוזא: Nevertheless, it is required that בפ"נ be said universally for nowadays people in all places travel extensively like the בני מחוזא.

SUMMARY Nowadays, wherever a גט is sent, בפ"נ is always required. Currently all people travel as extensively as did the בני מחוזא.

THINKING IT OVER Was תוספות discussing א"י, בבל, חו"ל or any combination thereof?

footnotes: ¹ It would seem therefore, that in one מדינה and certainly in one city one would not be required to say בפ"נ, regardless how knowledgeable the inhabitants are concerning לשמה.