Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

בשכלי אומנותו בידו — When the tools of his trade are in his hand

OVERVIEW רבא reconciled the view of the רבנן in the ברייתא of אני כהן (where they maintain לא חיישינן לגומלים) and the רבנן in the משנה of החמרין (where they maintain חיישינן לגומלים); that one of these is in a case where כלי אומנתו בידו. According to רש״י the answer was that the case of the חמרין is where the one who deprecated his wares was nevertheless holding on to his tools of the trade; indicating that in the next city the two חמרים will reverse their claims. תוספות offers an alternate explanation. --------------------------–

פירש רבינו חננאל זה שאומר עליו שהוא כהן יש בידו כלים שמשמשין בהן בטהרה¹ – The ר״ח explains that ה״נ בשכלי אמונתו בידו means that this person, on whom he is testifying that he is a כהן, has in his possession the types of utensils that are used when one desires to conduct himself בטהרה –

כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה – For instance כלים from dung, stone כלים, or earthen כלים, which are not מקבל טומאה –

שכל הרואה כלים הללו בידו מתרחק ממנו מלטמאותו ודומה שהוא כהן ולכך האמינוהו חכמים: So that whoever sees these כלים in his possession distances himself from him in order not to be מטמא him,² and it is likely that he is a כהן, therefore the חכמים believed him (to say וחברי כהן).

SUMMARY The case of אני כהן וכו׳ נאמן is when שכלי אומנתו בידו.

THINKING IT OVER Are the רבנן concerned for גומלים or not?³

footnotes: ¹ According to the ר״ח the answer of שכלי אומנתו בידו is referring to the ברייתא of אני כהן and explains why there he is believed (not like רש״י explains that כלי אמנתו בידו is referring to the חמרין and explains why they are not believed). See ‘Thinking it over’. ² The כהנים would especially use these types of כלים that are not מקבל טומאה (so that the chance of being מקבל טומאה is lessened and also) so that when people notice that they are using these utensils, the people will realize that these people are conducting themselves בטהרה and they will avoid coming in contact with them, lest they make them טמא. ³ See footnote # 1. See פרדס יצחק אות כא.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

ואיבעית אימא רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין¹ קמיפלגי — And if you wish, I can say; ר״י ורבנן are arguing whether we are מעלה מתרומה ליוחסין

OVERVIEW The גמרא cited a ברייתא and משנה in which ר״י ורבנן are seemingly giving self-contradictory rulings. The גמרא now is offering a new answer to resolve this contradiction. תוספות discusses this answer and its ramifications. ----------------------–

תוספות qualifies the scope of this answer: ולא אתא לשנויי אלא קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה – And the גמרא is offering this answer only to resolve the contradiction from ר״י on ר״י (that regarding וחברי כהן he is not believed, and regarding the חמרין he is believed) –

אבל דרבנן אדרבנן לעולם צריך לתרץ² בשכלי אומנותו בידו³ – However regarding the contradiction from the רבנן on the רבנן, we still require the answer of בשכלי אומנתו בידו.

תוספות asks: הקשה הרב שמואל מווארדין⁴ ומעיקרא היכי בעי למימר דטעמא דרבי יהודה משום גומלין – הר׳ שמואל מווארדין asked; and how did the גמרא initially want to say that the reason ר״י does not believe the כהן to say וחברי כהן is because of collusion –

והא בלא גומלים על כרחך סבר רבי יהודה בשילהי פרקין (לקמן דף כח,ב) דמעלין מתרומה ליוחסין – For even without the concern of גומלים, the כהן will not be believed since perforce ר״י maintains in the end of our פרק that מעלין מתרומה ליוחסין?!⁵

תוספות answers: ותירץ רבינו יצחק דמעיקרא סלקא דעתין דאי לאו טעמא משום גומלים – And the ר״י answered that initially the גמרא assumed that if not for the reason of גומלים –

לא היינו מפסידים את הכהן מן התרומה כדי לומר מעלין⁶ – We would not have caused the כהן to lose the תרומה in order to rule מעלין מתרומה ליוחסין –

כיון דמן הדין ראוי לחלוק על פי חבירו ואדרבה קודם היינו אומרים אין מעלין⁷ – Since according to the law it is proper for this כהן to collect תרומה by the testimony of his friend; and on the contrary we would prefer to say אין מעלין מתרומה ליוחסין to protect his תרומה rights –

תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דגבי עבד אמר לקמן לרבי יהודה דאין חולקין לו תרומה משום דמעלין – Even though that ר״י states later regarding an עבד כנעני, that we do not disburse תרומה to him because of the concern of מעלין מתרומה ליוחסין; why do we not say there as well that we do not want to cause the עבד a loss of תרומה (and we should enact that אין מעלין מתרומה ליוחסין) –

תוספות replies: התם אין כל כך חששא בהפסד של עבד זה אם אין חולקין לו תרומה בלא רבו – There by עבד there is not such a concern for the loss of the עבד if we do not disburse תרומה to this עבד without his master, since he will receive תרומה through his master. However, regarding the כהן if his friend is not believed he will lose the תרומה entirely.

תוספות asks: ואם תאמר ובאיזו סברא פליגי⁸ – And if you will say; but what is the logic of their dispute –

לימרו תרוייהו דמעלין ונצטרך שני עדים בתרומה Let either both ר״י ורבנן agree that מעלין מתרומה ליוחסין and two עדים should be required to allow him to receive תרומה –

או לימרו תרוייהו דלא מעלין ולא יצטרך אלא עד אחד בתרומה – Or let them both agree that אין מעלין וכו׳ and we will require only one עד for תרומה –

תוספות answers: ויש לומר דבהא פליגי דמר סבר חיישינן שמא יעלו מתרומה ליוחסין לפיכך הצריכו שני עדים – And one can say;⁹ that their argument is, that ר״י maintains that we are concerned that perhaps the people will mistakenly be מעלה מתרומה ליוחסין, therefore there is a requirement for two עדים to testify that he is a כהן and be allowed to receive תרומה –

ומר סבר דלא חיישינן: And the רבנן maintain that we are not concerned that the people will mistakenly be מעלה מתרומה ליוחסין; everyone knows that יוחסין is special and even though he is receiving תרומה they will not consider him a מיוחס, so therefore there is no concern (even) if we allow him to receive תרומה ע״פ ע״א.

SUMMARY The dispute whether מעלין מתרומה ליוחסין is not regarding a law or enactment but rather whether there is a concern that mistakenly we may be מעלה מתרומה ליוחסין.

THINKING IT OVER It appears from תוספות that according to ר׳ יהודה since there is a חשש גומלין therefore אין מעלין לכהונה ע״פ ע״א (and therefore מעלין מתרומה ליוחסין), implying however when there is no חשש גומלין then we would be מעלה ע״פ ע״א.¹⁰ How can ר״י maintain that מעלין מתרומה ליוחסין, since there is the possibility to be מעלה לכהונה ע״פ ע״א where there is no חשש גומלין for instance if he claims אני ישראל וחברי כהן?!¹¹ 2. What is the connection between the beginning of תוספות with the subsequent question of ר״ש מווארדין and with the final וא״ת?¹²

footnotes: ¹ ר״י maintains that if a person receives תרומה (from the farmer/grower) we assume that he is a valid כהן and he and his children will be considered כהנים מיוחסים and be allowed to marry other מיוחסים. The testimony of an ע״א (while it should be valid to allow him to eat תרומה) is not sufficient to confer upon him the status of מיוחס; for this we require two עדים. Therefore ר״י prohibits him from receiving תרומה (based on the testimony of only an ע״א) lest we consider him a מיוחס. The רבנן maintain we are not מעלה מתרומה ליוחסין therefore there is no concern if we allow this כהן to receive תרומה based on the testimony of (even) an ע״א. See [however] footnote # 9. ² The ruling of אין מעלין מתרומה ליוחסין will not explain why by the חמרין he is not believed and by the כהן he is. ³ See previous תוס׳ ד״ה בשכלי (see there TIE ‘Overview’ and footnote # 1) as to the interpretation of this answer of כשכלי אומנתו בידו. ⁴ This is (seemingly) the city of Verdun (in northeastern France). ⁵ Once we know that ר״י maintains מעלין וכו׳ it is understood why he maintains that an ע״א by a כהן is not believed (even if לא חיישינן לגומלים). There is no question from חמרים for ר״י maintains לא חיישינן לגומלים. ⁶ According to this ס״ד we would rather enact that אין מעלין מתרומה ליוחסין in order to allow this כהן to receive תרומה based on an ע״א (if not for חיישינן לגומלים). However since (presumably) we are חייש לגומלין, therefore an ע״א is not believed. Once an ע״א is not believed we can be מעלה מתרומה ליוחסין since he is eating תרומה on the basis of the testimony of two עדים, which is sufficient for יוחסין as well. See following footnote # 8. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁷ The גמרא therefore assumed that the only reason the כהן is not believed to testify for his friend is because of גומלים (and therefore ר״י maintains מעלין מתרומה ליוחסין), the contradiction is from חמרין where we are not חושש לגומלים. The answer of the ואב״א is that we are מעלה מתרומה ליוחסין even if we are not חייש לגומלים, therefore an ע״א is not נאמן. ⁸ The dispute between ר״י ורבנן whether we are מאכיל תרומה to a כהן with one עד is based on whether we maintain מעלין מתרומה ליוחסין. However, what is the argument, whether or not we should be מעלה מתרומה ליוחסין, based on. In this question (as well as in the previous answer [see footnote # 6]) תוספות assumes that מעלין מתרומה ליוחסין means that בי״ד will be מעלה ליוחסין if they know someone is receiving תרומה (and the רבנן maintain בי״ד will not be מעלה). The question is why yes be מעלה or why not be מעלה; what is the argument. See following footnote # 9. ⁹ תוספות answer is that there is no rule that we are מעלה מתרומה ליוחסין (in fact everyone agrees that בי״ד will not be מעלה מתרומה ליוחסין); rather ר״י is concerned that perhaps people will mistakenly be מעלה מתרומה ליוחסין (without consulting בי״ד). See previous footnote # 8. ¹⁰ See footnote # 6. ¹¹ See רש״ש and פרדס יצחק אות כה. ¹² See פרדס יצחק אות כג.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

אמנה שבשטר קמסהדי — Are they testifying on the money in the note

OVERVIEW The גמרא queried whether we are מעלה משטרות ליוחסין or not, in a case where the עדים signed on a שטר in which one of the parties was referred to as a כהן. The question is whether the עדים when they sign on the שטר are only testifying that the loan took place and they pay no attention to the details whether the מלוה or the לוה is a כהן or a ישראל (and therefore אין מעלין משטרות ליוחסין) or do we say that the עדים also verify these details (and therefore מעלין משטרות ליוחסין). Our תוספות discusses the view of אמנה שבשטר קא מסהדי. ---------------------------–

תוספות asks: ואם תאמר ואי לאו אכולא מילתא קמסהדי – And if you will say; and if the עדים do not testify on all the details of the שטר, but rather they are only testifying אמנה שבשטר –

אם כן עדים חתמי אף על גב דלא ידעי אי כהן הוא אי לאו¹ – If that is indeed so, the עדים sign even if they do not know if he is a כהן or not –

ואם כן הא דתנן בגט פשוט (בבא בתרא דף קעב,א) שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת – If indeed this is so; that which the משנה teaches in פרק גט פשוט, if there are two יוסף בן שמעון who live in one city we must write a third generation (their grandfathers’ names) in order to distinguish between them –

אם היו משולשין² יכתבו כהן – If they had identical names even up to the third generation, they should write ׳כהן׳ if only one of them was a כהן, and that will distinguish between them. This concludes the משנה. תוספות continues with his question –

ומה מועיל כיון שעדים חותמין אף על פי שאין מכירים בו אם הוא כהן – But what would it help writing ׳כהן׳, since the עדים sign regardless whether they know if he is a כהן or not –

והרי הוא יכול להערים ולכתוב שטר אחר³ בשם חבירו כהן ויוציא ממון מחבירו כהן⁴ – So one can be sly and write a שטר in the name of his חבר the כהן and the מלוה will take away the money from his friend the כהן!

תוספות answers: ויש לומר דהיכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון ודאי אכולא מילתא קא מסהדי – And one can say that in a place where it is established that there are two יוסף בן שמעון, the עדים certainly testify on all the details –

כי אז הן צריכין לידע אם בן כהן הוא – Because in that situation they are required to know if he is the son of a כהן or not, to assure that it is the correct לוה –

והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין והכא מיבעיא לן היכא דלא הוחזקו: And in that situation we are certainly מעלה משטרות ליוחסין, since the עדים are required to verify in this case that he is a כהן**; however here we are asking** what is the ruling in a situation where it was not established that there are two יוסף בן שמעון.

SUMMARY Even if we assume אמנה שבשטר הן מעידין, nevertheless if הוחזקו שני יוסף בן שמעון then we say אכולא מילתא קמסהדי and we are מעלה משטרות ליוחסין.

THINKING IT OVER תוספות asked that if אמנה שבשטר הם מעידין so the לוה can write הכהן (even though he is not a כהן), for the עדים will not notice and the כהן will lose money שלא כדין.⁵ However, granted that the עדים will not notice, but the מלוה will notice that he wrote הכהן (when indeed he is not a כהן) and will protest because he knows that if he will go to the כהן, the כהן will (rightfully) deny the loan and the מלוה will have difficulties collecting it. How can there be a הערמה?⁶

footnotes: ¹ The שטר states that the מלוה\לוה is a כהן. The עדים however, when they sign they do not verify whether indeed he is a כהן or not; they merely testify that the לוה borrowed from the מלוה. ² They were both called יוסף בן שמעון בן יעקב. ³ The רש״ש deletes the word אחר (it does not appear either in the תוס׳ הרא״ש or תוס׳ שאנץ). ⁴ Let us assume that one יוסף בן שמעון is a כהן and the other is not. The one who is not a כהן will borrow money from someone and see to write in the שטר that the לוה is יוסף בן שמעון הכהן (since the עדים do not pay attention whether he is a כהן or not). When the time comes to collect this note, the מלוה will be able to collect only from יוסף בן שמעון הכהן who is really not the לוה! See ‘Thinking it over’. ⁵ See footnote # 4. ⁶ See פרדס יצחק אות ל.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

חד אמר מעלין — One said, we elevate

OVERVIEW The גמרא cites a dispute whether we are מעלה משטרות ליוחסין (and similarly whether we are מעלה מתרומה ליוחסין, or מנשיאות כפים ליוחסין, etc.). תוספות explains why (according to the מ״ד מעלין in these respective מחלוקות) these cases are not mentioned in the משנה which discusses the various approved proofs for כהונה. ---------------------–

תוספות asks: ואם תאמר ואמאי לא חשיב ליה בהדי הנך דתנן בעשרה יוחסין (קדושין דף עו. ושם) – And if you will say; why does he not mention the case of שטרות among those which the משנה taught in פרק עשרה יוחסין that –

אין בודקין מן המזבח ולמעלה¹ ולא מדוכן² כולי³ – ‘We do not investigate beyond the מזבח and not beyond the דוכן, etc.’

תוספות answers: ויש לומר דהך דשטרות מלתא דפשיטא היא – And one can say; that in this case of שטרות, it is an obvious ruling that he is considered a כהן –

דכיון דאכולא מלתא קמסהדי אם כן הוי עדות גמור – For since (according to the מ״ד מעלין משטרות ליוחסין the reason we are מעלין is because) the עדים testify on the entire statement of the שטר**** (including the אני פלוני כהן), therefore it is a valid testimony, and obviously he is a כהן –

ולכך לא קא חשיב עדים⁴ – And therefore the משנה in קדושין does not mention עדים either**** (that if עדים testify that someone is a כהן מיוחס, there is no further need of בדיקה), for it is obvious.

תוספות asks: ואם תאמר ואמאי לא חשיב תרומה ונשיאות כפים למאן דאמר מעלין⁵ – And if you will say; why does not the משנה in קדושין mention the exemption from בדיקות where**** he receives תרומה or he preforms נשיאות כפים, according the one who maintains that we are מעלה from either תרומה or נשיאות כפים to יוחסין?

תוספות answers: ואומר רבינו תם דתרומה בכלל מזבח⁶ ונשיאות כפים בכלל דוכן⁷ – And the ר״ת answers that תרומה is included in the exemption of מזבח and נשיאות כפים is included in the exemption of דוכן –

תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דההוא דוכן היינו שיר כדמשמע התם בגמרא⁸ – Even though that דוכן which is mentioned in the משנה in קדושין means the platform that was used by the לוים for song, as indicated there in the גמרא; so**** how can תוספות say that נשאית כפים is בכלל דוכן when they are completely different from each other?

תוספות responds: מאן דאמר מעלין הוה מוקי לה נמי בדוכן כהנים שבגבולים⁹ – The one who maintains מעלין מנשיאת כפים ליוחסין will establish that which the משנה writes דוכן to also include the נשיאת כפים of the כהנים in all of א״י (this too exempts from any further בדיקות), and not only to the דוכן which was in the ביהמ״ק for the שיר הלויים.

תוספות asks: ומיהו קשה אמאי לא חשיב ספר תורה שקרא בחזקת כהן כדלקמן¹⁰ – However there is a difficulty; why does not the משנה mention ס״ת, where one read from the תורה first that he is בחזקת כהן, which the גמרא states later?!

תוספות answers: ויש לומר דאיכא למימר דתנא ושייר כולהו¹¹ – And one can say; that the משנה taught some exemptions and left out mentioning all the other cases which are mentioned here (שטרות, תרומה נש״כ, ס״ת).

תוספות offers an alternate answer: ובספר הישר פירש רבינו תם דלאו בעבודת מזבח ממש איירי – And the ר״ת in ספר הישר explained that when the משנה mentions מזבח it is not referring to actually doing service for the מזבח (for that is too obvious that he requires no additional בדיקה) –

אלא כגון הפשט וניתוח דברים הכשרים בזרים – But rather the משנה is referring other types of מזבח service, for instance skinning off the hide or cutting up the קרבן, which are permissible for a זר to perform, but nevertheless by doing them they are exempted from further בדיקה –

דלא היו מניחין לעשות אותם אלא למיוחסין מן המשיאין לכהונה – Since they would only allow those whose ancestry allows them to marry into כהונה to perform those duties, therefore it is sufficient to exempt them from further בדיקות –

אבל מילי דכהונה¹² כגון תרומה ונשיאות כפים וספר תורה לא איצטריך למתני: However regarding items which belong to כהונה exclusively such as תרומה ונשיאות כפים וס״ת, it was not necessary to mention them in the משנה**,** for it is obvious that in these cases there is no need for additional בדיקות.

SUMMARY The משנה in קדושין did not include the various cases of מעלין (either because תנא ושייר or) because it is obvious (שטרות) or already included (תרומה ונש״כ). Alternately it only mentions things which are כשרים בזרים, not exclusively for כהנים.

THINKING IT OVER

1. תוספות maintains that by reading first in the ס״ת we are מעלין ליוחסין.¹³ However the גמרא merely states later that רב אמי העלה לכהונה, but it may have been just for אכילת תרומה and not for יוחסין!¹⁴
2. According to the ספר הישר anything which is exclusively for כהנים the משנה did not mention.¹⁵ Why therefore did the משנה mention דוכן which (seemingly) was exclusively for the use of the לויים?! ¹⁶

footnotes: ¹ The משנה there states, one who marries a כהנת must investigate her genealogy to assure there is no פסול (see רש״י ותוס׳ there); however if we know that her grandfather served on the מזבח there is no need to check further since he is certainly a מיוחס, עיי״ש. ² The דוכן was a platform in the עזרה where the לויים performed the שירה for the קרבנות. If her grandfather was on that דוכן, we know that he is a מיוחס and not further בדיקות are necessary. ³ The משנה there mentions other qualifications which require no further בדיקה. The question is why the משנה did not mention our case of שטרות; if עדים testify on a שטר where it was written ׳אני פלוני כהן׳, that person is certainly a כהן and no further בדיקות are required (according to the מ״ד that מעלין משטרות ליוחסין). ⁴ The משנה there teaches us the exemptions from בדיקה (only) in cases where there is indirect evidence that he is a מיוחס like מזבח, דוכן, etc. However it has no need to teach us exemptions from בדיקה where there is direct evidence from עדים. According to the מ״ד מעלין משטרות ליוחסין, the case of שטרות is considered direct evidence. ⁵ In these two cases (תרומה ונש״כ) there is no direct evidence (as by שטרות), only indirect evidence like מזבח ודוכן. The משנה should have mentioned (either of) these two cases as well. ⁶ Eating (or receiving) תרומה is similar to eating from (or serving on) the מזבח. See פסחים עב,ב (on the bottom) that ר״ט referred to אכילת תרומה as עבודה. ⁷ When the כהנים go to for נשיאת כפים we say they are going to דוכן. Therefore when the משנה states דוכן it is referring (also) to נשיאת כפים. ⁸ קדושין עו,ב. ⁹ That which is inferred from the גמרא that it refers to the דוכן in the עזרה is according to the מ״ד אין מעלין מנש״כ ליוחסין. ¹⁰ כה,ב. The גמרא there relates that ר׳ אמי was מעלה לכהונה someone who was עולה לכהן by קריאת התורה. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹¹ This would seem to include שטרות as well (even though it is עדות גמור). ¹² See ‘Thinking it over’ # 2. ¹³ See footnote # 10. ¹⁴ See רע״א (and הפלאה כה,ב ד״ה כי ההיא) ¹⁵ See footnote # 12. ¹⁶ See בית יעקב.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

(לעיל¹) או דלמא אפילו למאן דאמר אין מעלין הני מילי תרומה דמתאכלא בצינעה כולי — Or perhaps even according to the מ״ד אין מעלין; that is only by תרומה, which is eaten discreetly, etc.

OVERVIEW The גמרא presented a query whether we are מעלה מנשיאות כפים ליוחסין. This query is valid even if we maintain אין מעלין מתרומה ליוחסין, for the reason we are not מעלה מתרומה ליוחסין is because תרומה is מתאכלא בצינעה; however נשיאת כפים is בפרהסיא, so it is likely that he would not be נושא כפיו if he is not a כהן. Our תוספות discusses the concept of (אין מעלין מתרומה ליוחסין because תרומה is) מתאכלי בצינעה. ----------------------–

תוספות asks: תימה מה תולה באכילה והא פשיטא דלכולי עלמא אין מעלין מאכילת תרומה ליוחסין² – It is astounding! How can the גמרא relate the idea of אין מעלין מתרומה ליוחסין, to the fact that תרומה is eaten בצנעא?! For it is obvious according to everyone that we cannot be מעלה to יוחסין based on the fact that he is eating תרומה; the reason is –

דהא איכא למיחש דלמא עבד כהן הוא – For there is the concern that perhaps this person who is eating תרומה is the slave of a כהן who is permitted to eat תרומה. Obviously we cannot be מעלה anyone to יוחסין based on the fact that he is eating תרומה!

אלא בחלוקת תרומה בגורן הוא דפליגי אם מעלים ליוחסין אם לאו³ – Rather the dispute whether we are מעלה מתרומה ליוחסין**** or not, is where they distributed תרומה to this individual in the threshing place (as תוספות will shortly explain). Why therefore does the גמרא mention that תרומה is eaten בצנעה since it is irrelevant to our discussion here?!

תוספות proves his point that the issue of whether מעלין מתרומה ליוחסין or not, is dependent on חלוקת תרומה בבית הגרנות (but not with אכילת תרומה): ובמעלין מתרומה ליוחסין לא איפליגו בה תנאי בהדיא – For there is no explicit argument of תנאים regarding מעלין מתרומה ליוחסין –

אלא דתליא⁴ הא פלוגתא בפלוגתא אם חולקין תרומה לעבד בלא רבו אם לאו – Rather the dispute whether מעלין מתרומה ליוחסין depends on the dispute whether we distribute תרומה to a slave without his master present or not –

למאן דאמר חולקין אין מעלין דדלמא עבד הוא – According to the**** מ״ד חולקין תרומה לעבד בלא רבו, he will also maintain אין מעלין מתרומה ליוחסין, because perhaps this person who received תרומה is an עבד. In conclusion it is evident (according to תוספות) that all agree that we are not מעלה to יוחסין based on the fact that he eats תרומה, for he can be an עבד. The מחלוקת whether we are מעלה מתרומה ליוחסין refers to one who receives תרומה בבית הגרנות, and issue is whether we distribute תרומה בבית הגרונות to an עבד or not.

תוספות continues to explain how the גמרא should have worded the query regarding מעלין מנשיאות כפים ליוחסין: והכי איבעי ליה למימר הכא אפילו למאן דאמר אין מעלין – And this is how the גמרא should have stated its question; here regarding מעלין מנש״כ ליוחסין, it is possible that even the one who maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין –

הני מילי תרומה דחולקין לעבד בלא רבו ואיכא למיחש דלמא עבד הוא – That is only regarding תרומה where we distribute תרומה to an עבד without his master, so there is the concern that perhaps the person who received the תרומה is an עבד –

אבל נשיאות כפים לעולם אימא לך דמעלין דאין עבד נושא כפיו: However regarding נשיאות כפים, I will tell you that everyone agrees that מעלין מנש״כ ליוחסין since an עבד is not נושא כפיו.⁵ [נראה⁶ לי דשפיר נקט דמתאכלא בצינעא – It seems to me that the גמרא correctly mentions מתאכלי בצינעא regarding the distinction between תרומה and נש״כ (despite תוספות reservations) –

דלמאן דאמר מעלין מאכילת תרומה נמי מעלין – For the one who maintains מעלין מתרומה ליוחסין maintains that מעלין ליוחסין מאכילת תרומה also, and not only מחלוקת תרומה בבית הגרנות –

ובענין דליכא למיחש שהוא עבד שיצא מבית הספר⁷ – And this is so when it is in a manner that there is no concern that the person eating תרומה is an עבד, for instance if he was seen leaving a Jewish school –

וטעמא כיון דעון מיתה הוא חיישינן שמא יעלוהו ליוחסין⁸ – And the reason we are מעלה (מאכילת) תרומה ליוחסין is since it is a capital crime for a זר to eat תרומה, therefore we are concerned that perhaps (a mistaken בי״ד) will be מעלה ליוחסין someone who is eating תרומה –

ולכך איצטריך שני עדים להאכילו בתרומה⁹ ולכך נמי¹⁰ אין חולקין לעבד אלא אם כן רבו עמו – And therefore in order to circumvent this mistaken בי״ד, they required two עדים to testify that he is a כהן to allow him to eat תרומה, and therefore for the same reason we also do not distribute תרומה לעבד unless his master is with him.

ומאן דאמר אין מעלין אף על גב דעון מיתה הוא לא חייש להכי שמא יעלוהו – And the one who maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין (because one may eat תרומה בע״א) is not concerned that a mistaken ב״ד may be מעלה him to יוחסין even though it is a capital crime –

כיון דבצנעא הויא אכילת תרומה וכן חלוקה – Since the eating of תרומה and similarly the distribution of תרומה is done discreetly, therefore there is no concern that some may mistakenly be מעלה him מתרומה ליוחסין –

אבל נשיאות כפים דאיפרסם איבעיא ליה אי חיישינן שמא יעלוהו – However regarding נש״כ which is publicized, the גמרא queries whether in this case there is the concern that they may elevate him to יוחסין (even according to the מ״ד that אין מעלין מתרומה ליוחסין) –

משום דאי לאו דכהן הוא לא הוה חציף כולי האי – Because if he were not a כהן he would not be so brazen to be נושא כפיו in public. The ת״י explained why the גמרא can and does use the case of אכילת תרומה. Now the ת״י will reject that which תוספות suggested that the גמרא should have said: ולא הוי מצי למנקט כמו שכתבו התוספות אפילו למאן דאמר אין מעלין – And the גמרא could not have said as תוספות suggested that the query if מעלין מנש״כ ליוחסין is even according to the מ״ד אין מעלין מתרומה ליוחסין, and that is –

משום דאיכא למיחש דלמא עבד הוא – Because regarding being מעלה [מחלוקת] תרומה ליוחסין there is the concern that perhaps he is an עבד (since the מ״ד אין מעלין מתרומה ליוחסין maintains חולקין תרומה לעבד בלא רבו); this is what תוספות suggested that the גמרא should have said. However the תו״י rejects this –

דלא תליא בהכי דאפילו היכא דליכא למיחש דלמא עבד הוא אין מעלין – For whether we are מעלה מתרומה ליוחסין or not, does not depend on whether there exists the concern that he may be an עבד, for even when there is no concern that perhaps he is an עבד, we are not מעלה מתרומה ליוחסין according to that מ״ד; the case where there is no concern that he may be an עבד is –

כמו ביוצא מבית הספר או שמעידין עליו שאינו עבד – Like, for instance, when we see him leaving a בי״ס or people testify that he is not an עבד (however the עדים do not know whether he is a כהן or not), nevertheless this מ״ד maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין –

ואדרבה הא דחולקין לו בלא רבו היינו משום דאין מעלין – And on the contrary, the reason that מ״ד maintains חולקין לעבד בלא רבו is because he maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין¹¹ –

ועיקר טעמא דפלוגתייהו משום מעלין ואין מעלין – And the main cause of their dispute (whether we require one עד or two עדים for אכילת תרומה) is whether we are concerned for מעלין מתרומה ליוחסין (and therefore we require two עדים) or there is no concern that we will be מעלה מתרומה ליוחסין (and therefore one עד is sufficient for אכילת תרומה) –

דאי לאו הכי קשה באיזה סברא פליגי¹² כמו שהקשו לעיל¹³ ] (תוספות ישנים): For if it is not so (but rather as תוספות maintains that the מחלוקת whether מעלין or לא מעלין depends on whether we are חולק לעבד תרומה בלא רבו) what is the logic of their respective opinions, as תוספות asked previously!] The bracketed section is from the תו״י.

SUMMARY תוספות maintains that we are only מעלה מחלוקת תרומה ליוחסין (according to the מ״ד מעלין), but not מאכילת תרומה since he may be an עבד. The reason why we are מעלין is because אין חולקין לעבד בלא רבו. However the תו״י maintains that the dispute whether חולקין לעבד בלא רבו is a result of whether מעלין מתרומה ליוחסין or not

THINKING IT OVER

1. תוספות asks that it is obvious that the concept of מעלין מתרומה ליוחסין does not refer to אכילת תרומה (but rather to חלוקת תרומה).¹⁴ How can תוספות state this when the גמרא previously said that (we cannot compare תרומה to יוחסין since) by תרומה there is a עון מיתה, and that is obviously discussing אכילת תרומה for there is no מיתה for חלוקת תרומה לזר?!¹⁵
2. תוספות writes that the מחלוקת of מעלין מתרומה ליוחסין is dependent on the מחלוקת whether we are חולק תרומה לעבד בלא רבו.¹⁶ How will this תוספות responds to תוספות question previously¹⁷ ׳וא״ת ובאיזה סברא פליגי׳?!¹⁸

footnotes: ¹ This תוספות references the גמרא previously on the עמוד ב׳. ² See ‘Thinking it over’ # 1. ³ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ See later כח,ב. ⁵ תוספות does not answer his question. See the following תוספות ישנים (in the brackets) who answers this question. ⁶ This is an addendum of the תוספות ישנים as indicated at the very end. ⁷ An עבד does not receive Jewish education for he is not obligated in לימוד התורה (just like a woman). ⁸ Eating תרומה for a זר is punishable by מיתה (בידי שמים), therefore it is possible that a בי״ד may mistakenly assume that this person who is eating תרומה was substantiated to be a כהן and therefore he can be elevated ליוחסין. ⁹ Once we maintain that two עדים are required להאכילו בתרומה it is understood that we can be מעלה מתרומה ליוחסין. See תוס׳ כד,ב ד״ה ואב״א (footnote # 8 9). ¹⁰ Just as we require two עדים להאכילו בתרומה for we are concerned (if we would only require one עד) that (since there is an עון מיתה for a זר to eat תרומה) they will mistakenly be מעלה him from תרומה ליוחסין (based on the one עד); similarly we did not allow to be חולק לעבד תרומה so that someone (or בי״ד טועה) should not mistakenly be מעלה him מתרומה ליוחסין. Now however that we require two עדים להאכילו בתרומה and we are not חולק לעבד בבית הגרנות, we can be מעלה מתרומה ליוחסין with any concern. ¹¹ This is the opposite what תוספות said earlier that depending on whether חולקין לעבד בלא רבו or not will decide (respectively) whether אין מעלין or מעלין מתרומה ליוחסין. Rather (according to the תו״י) the dispute whether חולקין לעבד בלא רבו or not, will depend (respectively) whether אין מעלין or מעלין מתרומה ליוחסין. ¹² However according to the תו״י they argue whether we are concerned for a בי״ד טועים that will be מעלה מתרומה ליוחסין (if only one עד is required for אכילת תרומה). The one who maintains there is no concern, for no one will be מעלה מתרומה ליוחסין, then one עד can be מאכיל בתרומה and we may be חולק תרומה לעבד בלא רבו. However the one who maintains there is a concern for a בי״ד טועין which will be מעלה מתרומה (ע״פ ע״א) ליוחסין, he requires that there be two עדים for אכילת תרומה and also maintains that (as a result of מעלין) we rule אין חולקין לעבד בלא רבו. ¹³ כד,ב תוס׳ ד״ה ואבע״א at the end. תוספות asks let the חכמים decide whether מעלין מתרומה ליוחסין (and two עדים will be required and אין חולקין לעבד בלא רבו) or whether אין מעלין מתרומה ליוחסין (and one עד is sufficient for אכילת תרומה and חולקין לעבד בלא רבו). The answer is that there is a concern for a טעות that בי״ד (or people who see someone eating תרומה will mistakenly be מעלה him to כהונה. The מחלוקת is whether this is a viable חשש (so therefore we require two עדים for אכילת תרומה to circumvent this חשש and מעלין) or whether it is not a viable חשש (so therefore ע״א is sufficient for אכילת תרומה and חולקין לעבד בלא רבו and אין מעלין מתרומה ליוחסין). ¹⁴ See footnote # 2. ¹⁵ See פנ״י and אילת אהבים. ¹⁶ See footnote # 3. ¹⁷ כד,ב ד״ה ואבע״א. See also (here) footnote # 13. ¹⁸ See מהרש״א [הארוך].

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

שאני הכא דריע חזקייהו — was flawed חזקה It is different here, for their

OVERVIEW The ברייתא relates that נחמיה (התרשתא) forbade this family (בני ברזילי) from eating קדשי מזבח (since they could not find the proper documentation) but permitted them in תרומות and נשיאות כפים. The גמרא asked if we maintain מעלין מנש״כ ליוחסין, they will give this family all the rights of proper כהנים. The גמרא answered that there is no concern in this case since ריע חזקייהו. There is a dispute between רש״י and תוספות as how to interpret ריע חזקייהו. -------------------–

פירש בקונטרס¹ שהכל רואים שאר כהנים אוכלין שאר קדשי מזבח ואלו אין אוכלין – רש״י explained that it is ריע חזקייהו, since everyone sees all the other כהנים eating all sorts of קדשי מזבח and this family (בני ברזילי) are not eating קדשי מזבח.

תוספות disagrees with רש״י: וקצת קשה דמכל מקום תיקשי למאן דאמר מעלין אמאי לא אסקינהו לקדשי מזבח וליוחסין – And there is a slight difficulty with פרש״י, for notwithstanding that ריע חזקייהו, you may ask that according to the מ״ד מעלין מנש״כ ליוחסין, why indeed were they not מעלה this בני ברזילי family from נש״כ to קדשי מזבח and יוחסין?! ²

תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו תם דריע חזקייהו היינו שהיו מיחסים אותם אחר בני ברזילי שהיה ישראל³ – And it is the view of the ר״ת that ריע חזקייהו means that they attributed the genealogy of that family to the בני ברזילי who was a ישראל –

ועוד⁴ שלא מצאו כתבם והיכא דאיתרע חזקה אין מעלין לכולי עלמא⁵ – And in addition they did not find their provenance, so wherever there is a flaw in the חזקה, all agree that we are not מעלה (מנש״כ ליוחסין).

תוספות asks: אבל קשה דפריך מעיקרא אתי לאסוקינהו⁶ הוה ליה למיפרך אמאי נגאלו כלל מן הכהונה – However there is another difficulty; for instead of the גמרא **asking initially, ‘**but **** (according the מ״ד מעלין מנש״כ ליוחסין) it will come that the בני ברזילי would be elevated to complete כהונה’, the גמרא should have asked, ‘why were they invalidated from the כהונה at all’ in the first place –

תוספות answers: ויש לומר דשפיר הוה ידע דריע חזקייהו⁷ ומשום הכי לא אסקינהו – And one can say; that indeed the גמרא knew even in the question that ריע חזקייהו (since לא מצאו כתבם) and therefore לא אסקינהו –

אלא דהוה סלקא דעתין דאף על גב דריע חזקייהו איכא למיחש – However, it may have entered our minds, that even though ריע חזקייהו (and therefore נחמיה voided them from the כהונה), nevertheless there is the concern –

דלמא אתי לאסוקינהו לבסוף שלא ידעו שלא מצאו כתבם:⁸ That perhaps eventually in later generations they will be elevated, for then no one will know that לא מצאו כתבם and ריע חזקייהו. People may assume that since they are נושאים כפיהם they are valid כהנים, so נחמיה should have taken away from them all their rights of כהונה even those which they had בגולה.

SUMMARY ריע חזקייהו according to רש״י is because they did not eat קדשים, and according to תוספות it is because they were מתייחס to a ישראל and they could not find כתבם.

THINKING IT OVER תוספות answers that even in the הו״א the גמרא knew that ריע חזקייהו.⁹ What then was the sגמרא׳ answer that ריע חזקייהו, since the מקשן was already aware of it?!¹⁰

footnotes: ¹ ד״ה שאני. ² This מ״ד maintains that we are מעלה from נש״כ ליוחסין even though we do not know whether they are מיוחסין or not; as long as they were מוחזק for נש״כ they are מוחזקין for יוחסין. The בני ברזילי did נש״כ in the גולה, therefore נחמיה should have been מעלה them to a full כהונה status, including קדשי מזבח and יוחסין. ³ Their lineage was traced to a ישראל, therefore even though they were נושאי כפים in the גולה, their חזקה of being כהנים was flawed [and especially since they could not find the documentation]. ⁴ It would seem that this is not another [separate] reason (for as it may be inferred from תוס׳ previously thatלא מצאו כתבם is insufficient [on its own] to invalidate the חזקה) but rather since we have two reasons (מיחסים אותם אחר ישראל and לא מצאו כתבם) therefore even though they were נושאים כפיהם we cannot be מעלה them to כהונה. It follows therefore that the reason of מיחסים אותם אחר ישראל by itself is also insufficient to ruin the חזקה. תוספות must maintain this, since the פסוק states בקשו כתבם המתיחשים ולא מצאו as the (conclusive) reason why ויגאלו מן הכהונה. ⁵ The flow of the גמרא will then be as follows; initially based on the פסוק we assumed that they lost their כהונה status because לא מצאו כתבם, on which the גמרא asked מעלין מנש״כ ליוחסין, the גמרא answered that it was ריע חזקייהו since they were מייחסים אותם אחר ישראל, therefore coupled with the fact that they did not have כתבם, they lost their כהונה status. ⁶ Presumably (before the גמרא answered שאני הכי דריע חזקייה) we assumed initially that there is no ריעותא in their חזקה, and since they are נושאים כפיהם the גמרא asked what was accomplished by ויגאלו מן הכהונה, since eventually they will be elevated to כהונה according to the מ״ד that מעלין מנש״כ ליוחסין. The question תוספות is asking is that the גמרא should have asked, why were they ויגאלו מן הכהונה since מעלין מנש״כ ליוחסין?! ⁷ See ‘Thinking it over’. ⁸ The גמרא answered that even though they might forget that לא מצאו כתבם, nevertheless it is still ריע חזקייהו since they wereמתייחס אחר ישראלׂ (and that continues and is not fogotten, as opposed to לא מצאו כתבם). ⁹ See footnote # 7. ¹⁰ See מהרש״א הארוך (and footnote # 8).