Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם — That He created everything for His honor, and He forms man

OVERVIEW The גמרא enumerates the ברכות חתנים. Our תוספות discusses why some of the ברכות begin with a ׳ברוך׳, while others do not.¹ ----------------------–

פותחת² בברוך אף על פי שכל אחת סמוכה לחבירתה³ – The ברכה of שהכל ברא and יוצר האדם begin with ברוך, even though that each one of these ברכות is next to another ברכה,⁴ nevertheless –

כיון דקצרות הן⁵ אם לא היה פותח בברוך היה נראה הכל ברכה אחת – Since they are short ברכות, if they would not begin with ברוך, it would appear as if they all are one ברכה, therefore they begin with ברוך to differentiate them from each other –

וכן אשר יצר אם לא היה פותח בברוך היה נראה שהיתה מתחלת מברוך יוצר האדם אשר יצר – And similarly⁶ the ברכה of אשר יצר וכו׳ בצלמו (which is סמוכה to ברכת יוצר האדם and should therefore seemingly not begin with ברוך, nevertheless) if it would not begin with ברוך, it would appear as if it is one ברכה which starts from ברוך יוצר האדם and continues into אשר יצר וכו׳.⁷

אבל שוש תשיש שהיא אחר ברכה ארוכה אין צריך לפתוח בברוך – However the ברכה of שוש תשיש, which follows a long ברכה (אשר יצר), which ends with a ברוך, does not need to begin with ברוך, since it is evident that it is a separate ברכה from אשר יצר.

ואשר ברא פותחת בברוך – And the ברכה of אשר ברא (the last of the ברכות) begins with a ברוך even though it is a ברכה הסמוכה לחברתה and it follows a ברכה ארוכה (of שמח תשמח), so seemingly it should not begin with ברוך, nevertheless it begins with ברוך –

לפי שמברכים אותה בפני עצמה כשאין פנים חדשות כדפירש בקונטרס⁸ – Because we make this ברכה of אשר ברא by itself (not following any other ברכה), when there are no פנים חדשות as רש״י explained. In that instance it is not a ברכה הסמוכה לחברתה, and needs to begin with ברוך, therefore it begins with ברוך in all cases even when it is סמוכה לחברתה.

ועל שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם פירש בקונטרס⁹ טעם אחר – And regarding the ברכות of שהכל ברא לכבודו and יוצר האדם, רש״י offers another reason why they begin with ברוך.

ורבינו חננאל פירש דיוצר האדם פותחת בברוך – And the ר״ח explained that יוצר האדם begins with ברוך (even though it is a ברכה הסמוכה לחברתה) –

לפי שיש שלא היו אומרים אותה¹⁰ כדאמר בסמוך – For there were those who did not say this ברכה, as the גמרא shortly states regarding לוי (that he made only five ברכות; omitting יוצר האדם).

תוספות discusses a tangential issue: ואומר רבינו תם דבפרק קמא דברכות (דף יא,ב) גבי ברכת התורה גרסינן – And the ר״ת says that in the first פרק of מסכת ברכות regarding the blessings over the תורה, the texts should read –

רבי יוחנן מסיים בה הכי והערב נא דברכה אחת היא¹¹ – ‘ר״י concluded the ברכות התורה **thus;

והערב נא’** (not הערב נא) with a וי״ו, for והערב נא is one ברכה beginning with בא״י וכו׳ בדברי תורה and continuing with והערב נא –

דאי הוו שתי ברכות היה צריך לפתוח בברוך אף על גב דסמוכה לחברתה – For if בדברי תורה and הערב נא are two ברכות, the ברכה of הערב נא should begin with ברוך, even though it is סמוכה לחברתה (to בדברי תורה) –

כיון שאותה שלפניה היא קצרה – Since the ברכה before הערב נא (the ברכה of דברי תורה) is a short ברכה, and we may mistakenly assume that הערב נא is part of that ברכה. However now that the גירסא is והערב נא they are indeed one ברכה, so obviously והערב נא cannot begin with ברוך.

ובתר הכי גרסינן הלכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן לכולהו – And afterwards (there in ברכות) the text should read, ¹²‘therefore we should say BOTH of them’ (דברי תורה והערב [as one] and אשר בחר as the second), but the text do not read, we should say ALL of them’ –

דאם כן¹³ הוה משמע דשלש¹⁴ ברכות הן: For saying ‘all of them’, would indicate that there are three ברכות התורה.¹⁵

SUMMARY The rule of ברכה הסמוכה לחברתה (it does not begin with ברוך) does not apply if the preceding ברכות are short, if they are said sometimes by themselves, or not in the sequence. והערב is not a separate ברכה.

THINKING IT OVER תוספות explains to us why שהכל ברא and אשר יצר begin with a ברכה (even though they are a ברכה הסמוכה לחברתה.¹⁶ Seemingly how else could it be;¹⁷ if they would not begin with a ברכה (but we would merely say שהכל ברא לכבודו or יוצר האדם), it would not be a ברכה at all?!¹⁸

footnotes: ¹ There is a general rule that a ברכה which follows another ברכה (in a regular sequence) such as in שמונה עשרה or ברכת המזון (the second and third ברכות) do not begin with ׳ברוך׳. Only the first ברכה of שמ״ע begins with ׳ברוך׳. ² Others amend this to פותחות in the plural (instead of פותחת), see footnote # 3. ³ The ברכה of יוצר האדם follows the ברכה of שהכל ברא [and the ברכה of שהכל ברא may (perhaps) also be considered a ברכה הסמוכה לחברתה since it follows the ברכה of בורא פרי הגפן (see מהרש״א פסחים קד,ב on תוד״ה חוץ, see ]however[ מהרש״א and מהרש״ל here)]. ⁴ See footnote # 1. See ‘Thinking it over’. ⁵ It would seem (especially from what תוספות writes later regarding אשר יצר and שוש תשיש) that תוספות means that since the ברכות preceding (שהכל and) יוצר, which are (בפה״ג and) שהכל (respectively), are short ברכות, therefore if שהכל and יוצר would not begin with ברוך it would appear that they are a continuation of the previous ברכה (which is בפה״ג and שהכל ברא). It would appear as if the ברכה is בא״י אמ״ה שהכל ברא לכבודו יוצר האדם (one [long] ברכה). ⁶ See ‘Thinking it over’ for a possible explanation why תוספות discusses אשר יצר separately from שהכל and יוצר, even though the question and answer is seemingly the same. ⁷ It would appear as if the ברכה is בא״י אמ״ה יוצר האדם אשר יצר את האדם בצלמו וכו׳, when it is really two separate ברכות. ⁸ בד״ה שמח. ⁹ בד״ה שמח. Even though רש״י there is addressing the issue why only ברכת אשר יצר begins and ends with ברוך and not שהכל and יוצר; nevertheless sרש״י׳ answer also explains why they are פותח בברך. ¹⁰ יוצר האדם cannot be considered a proper ברכה הסמוכה לחברתה, since not all agree that it is included in this sequence. See סוכ״ד אות ה׳. ¹¹ Therefore we do not answer אמן between דברי תורה and והערב. ¹² The text there (regarding ברכות התורה) reads: מאי מברך א״ר יהודה אמר שמואל אקב״ו לעסוק בדברי תורה, ור׳ יוחנן מסיים בה הכי הערב נא וכו׳ בא״י המלמד תורה לעמו ישראל, ורב המנונא אמר אשר בחר בנו וכו׳ בא״י נותן התורה, אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות הלכך לימרינהו לכולהו: Our תוספות replaces the (הערב with והערב and) כולהו with תרווייהו. ¹³ The term ‘כולהו’ refers (usually) to more than two. See (however) רש״ש who questions this assumption. See however תוס׳ שאנץ here who writes that דכולהו משמע טפי דהוו תלתא (it can mean two but is usually means three). ¹⁴ דברי תורה, והערב, and אשר בחר. ¹⁵ והערב cannot be a separate ברכה, for then it would need to begin with ברוך. ¹⁶ See footnote # 4. ¹⁷ See footnote # 6. ¹⁸ See הפלאה.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

חדא יצירה הואי — There was one creation

OVERVIEW The גמרא cites a מחלוקת between לוי (who did not recite the ברכה of יוצר האדם) and רב אסי (who recited the ברכה of יוצר האדם). Initially the גמרא wanted to say that לוי maintains¹ חדא יצירה הואי and therefore it was sufficient to say the ברכה of אשר יצר (one יצירה) and there is no need to add יוצר האדם (a second יצירה). However רב אסי maintains that שתי יצירות הואי, therefore he made two ברכות for יצירה (יוצר האדם and אשר יצר). Our תוספות clarifies what is meant by חדא יצירה הואי. ---------------------–

צריך לומר דהיינו כמאן דאמר פרצוף אחד² – It is necessary to assume that this view of חדא יצירה הויא is according to the one who maintains that only one face was created –

מדקאמר בתר הכי דכולי עלמא חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלינן³ – Since the גמרא states shortly that everyone maintains חדא יצירה הואי; however one master maintains that we go according to the thought, and the other maintains we go according to the deed –

ובריש פרק שני דעירובין (דף יח,א ושם) משמע בהדיא – And in the beginning of the second פרק of מסכת עירובין, it clearly seems –

דלמאן דאמר פרצוף אחד הוה עלה במחשבה להבראות שנים – That (only) according to the מ״ד that פרצוף אחד הוה, there arose the thought to create two –

אבל למאן דאמר התם שני פרצופים לא סבירא ליה הכי⁴ כך פירש רבינו שמואל בן מאיר: However according to the מ״ד שני פרצופים, he does not agree to that (that it was עלה במחשבה להבראות שנים). This is the explanation of the רשב״ם.

SUMMARY The one who maintains חדא יצירה הואי is of the opinion that פרצוף אחד נברא.

THINKING IT OVER תוספות asks (on פרש״י) that the מ״ד that שני פרצופין נבראו does not maintain עלה במחשבה להבראות שנים.⁵ Seemingly according to this מ״ד, it was certainly עלה במחשבה להבראות שנים, since he created two פרצופים; the גמרא in עירובין means to say that even according to the מ״ד פרצוף אחד נברא, nevertheless it was עלה במחשבה to create two. What is תוספות question?!

footnotes: ¹ There is a מחלוקת between רב ושמואל (in ברכות סא,א) how ה׳ created אדם וחוה. One maintains that there was one creation of two faces (bodies) attached back to back, and then ה׳ separated them. This is the view (here) of לוי that חדא יצירה הואי (that ה׳ did not make a separate creation of חוה; he merely separated her from אדם). The other view is that ה׳ first created אדם alone (with a tail) and from his tail ה׳ later created חוה. This is the view of רב אסי that שתי יצירות הואי (first ה׳ created אדם and later ה׳ created חוה from his tail). This is sרש״י׳ understanding of our גמרא. ² See footnote # 1. ה׳ created אדם alone and created חוה later from אדם. It is called חדא יצירה since when ה׳ created אדם he created only אדם (and not חוה); it was a חדא יצירה. [The creation of חוה afterwards is not considered a יצירה, but merely a תולדה.] However the one who maintains שתי יצירות הואי is of the opinion that initially both אדם וחוה were created together (back to back), therefore it is שתי יצירות; meaning אדם and חוה. This is the exact opposite of פרש״י in footnote # 1. ³ Since in thought there were two, therefore we make both ברכות of יוצר האדם and אשר יצר. ⁴ The גמרא there in עירובין states: בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב זכר ונקבה בראם, אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם, לכדר׳ אבהו, דר׳ אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב (כי) בצלם אלהים ברא אותו, בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד. [The term פרצוף there means that ה׳ created אדם וחוה back to back (what we call here ב׳ פרצופים), and the term זנב means that ה׳ first created אדם (with a זנב) and created חוה from this זנב (what we call here פרצוף אחד).] It is evident from that גמרא that the דרשה of בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים is only according to the מ״ד פרצוף אחד (that is how he explains זכר ונקבה בראם; that this duality of זכר ונקבה was במחשבה), however according to the מ״ד שני פרצופים the meaning of זכר ונקבה בראם is literal; there is no discussion of עלה במחשבה. [See ‘Thinking it over’.] Therefore since the גמרא here concludes that everyone agrees חדא יצירה הואי, and the dispute is whether we follow the עלה במחשבה or the מעשה, it must maintain that we follow the view of פרצוף אחד (not ב׳ פרצופים). It therefore follows that the view of חדא יצירה הואי maintains פרצוף אחד. ⁵ See footnote # 4.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

רב תנא הוא ופליג — Rav is a Tannah, and argues

OVERVIEW רב and ר׳ יוחנן both ruled that אבלים are not counted as part of the מנין. The גמרא challenged both their rulings from a ברייתא which states that אבלים מן המנין. Regarding רב the גמרא answered that רב is a תנא and can argue with a ברייתא. Regarding ר״י the גמרא answered that the ברייתא was discussing ברכת המזון (and not the שורה, which ר״י was discussing). תוספות explains why the same answer was not given for both רב and ר״י. -----------------------–

תוספות anticipates a difficulty: לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת המזון כדמשני רבי יוחנן – The גמרא did not want to answer the contradiction on רב from the ברייתא, that the ברייתא is regarding ברהמ״ז as the גמרא resolved the question on ר״י –

תוספות responds: דנראה לו דוחק להעמיד כן ונוח לו טפי לומר דפליג¹ – For it seemed problematic to the גמרא to establish the ברייתא and limit it to a case of ברהמ״ז (which the ברייתא does not mention), and it was preferable for the גמרא to answer that רב argues with the ברייתא.

תוספות derives something from our גמרא: ומדלא קאמר רבי יוחנן תנא ופליג יש להוכיח דרבי יוחנן אמורא היה – And since the גמרא did not answer, ר״י is a תנא and argues with the ברייתא (as it answered regarding רב), we can prove that ר״י was an אמורא (and cannot argue with a ברייתא –

דאי הוה תנא הוה משני כדמשני לרב – For if ר״י was a תנא, the גמרא **would have answered, ׳**ר״י תנא הוא ופליג׳, as it answered regarding רב.

תוספות anticipates a difficulty: ואין להקשות דאמאי לא משני רבי יוחנן אנא דאמרי כרב² דתנא הוא³ – And one cannot ask, but why did not ר״י answer I agree with רב who is a תנא, and argues with the ברייתא –

תוספות responds: דרבי יוחנן לא היה מחזיק רב כתנא דפליג עליו בכל דוכתא – For ר״י did not accept רב as a תנא, since ר״י argues with רב everywhere.

ומיהו איכא נמי רבי יוחנן שהיה תנא – However, there is another ר״י who was a תנא –

דתניא בשילהי דנזיר (דף סה,א ושם) וכמה שיעור תפיסה⁴ פירש רבי יוחנן⁵ כולי: For we learnt in a ברייתא in the end of מסכת נזיר; ‘and what is the size of תפיסא? ר״י explained, etc.’ It is obvious that this ר״י was a תנא since he is cited in a ברייתא.

SUMMARY The ברייתא of ׳ואבלים מן המנין׳ does not seem to be discussing ברהמ״ז. ר׳ יוחנן was an אמורא and considered רב to be an אמורא as well.

THINKING IT OVER When the גמרא answers (on the very top of ח,ב) כי תניא ההיא בברהמ״ז וכו׳, is the סתמא דגמרא answering it, or is it ר״י (himself) who is giving⁶ this answer?

footnotes: ¹ However regarding ר״י the גמרא had no choice (see immediately in this תוספות) and had to answer בברהמ״ז. ² See ‘Thinking it over’. ³ תוספות previously stated that the answer of ברהמ״ז was a דוחק; why not say that ר״י agrees with רב?! ⁴ The משנה (and ברייתא) there are discussing that when one moves a body found in the road one must also take (beside the body) the תפוסה (the earth surrounding the body). There are various opinion what this refers to. One ברייתא cited the view of ר״י (בשם בן עזאי) as to how much the תפוסה is. ⁵ See תוספות there in נזיר ד״ה הוא who writes: לאו היינו ר׳ יוחנן האמורא אלא רבי יוחנן בן נורי ⁶ See (the תוספות by) footnote # 2.