Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

כי תניא ההיא בברכת המזון — When was that taught; by Birkas Hamozon

OVERVIEW The גמרא resolved the contradiction between ר׳ יוחנן (who maintains אין אבלים מן המנין) and the ברייתא (which states ואבלים מן המנין) that the ברייתא is discussing ברהמ״ז, and ר״י is discussing the שורה. Our תוספות cites פרש״י as to what is meant by ברהמ״ז, rejects it and offers his explanation. -----------------------–

פירש בקונטרס להצטרף עם ב׳ לזימון¹ שהרי הוא חייב בכל המצות – רש״י explained that אבלים מן המנין regarding ברהמ״ז, means that an אבל can combine with two other people for זימון, since the אבל is obligated to perform all the מצות.

תוספות disagrees: ואין נראה לרבינו יצחק דאם כן לא אתא לאשמועינן אלא דחייב במצות – And the ר״י disagrees, for if it is indeed so, it turns out that the ברייתא is only teaching us that the אבל is חייב במצות –

והוה ליה למימר בהדיא דחייב במצות – So the ברייתא should have stated explicitly that an אבל is חייב במצות; why (merely) refer (anonymously) only to ברהמ״ז specifically –

תוספות has an additional question on פרש״י: ועוד דאם כן מאי פריך ליה² מברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין – And furthermore; if it is so (that ברהמ״ז refers to זימון) what does the גמרא ask on ר׳ יוחנן from another statement of ר״י which reads; ‘the blessing of mourners requires ten people but the mourners cannot be counted as part of the ten,’ –

דקאמר ברכה בשורה מי איכא³ – So the גמרא asks, ‘is there a ברכה by the שורה’ –

אלא על כרחך היינו ברכת המזון – Rather perforce we must say that ר״י was discussing ברהמ״ז –

והדרן קושיא לדוכתין דקתני ואבלים מן המנין ואוקמינן בברכת המזון – So our initial difficulty returns to its place, for the ברייתא stated ואבלים מן המנין, and we established the ברייתא by ברהמ״ז, and as we just concluded ר״י must also be discussing ברהמ״ז, and ר״י rules ואין אבלים מן המנין, not like the ברייתא. This concludes the citation and explanation of the גמרא. תוספות continues with his question on רש״י –

ולפירש הקונטרס לא קשיא מידי – However according to פרש״י there is no difficulty at all –

דכי קתני ואבלים מן המנין היינו להצטרף לזימון לומר נברך שאכלנו משלו – For when the ברייתא taught ואבלים מן המנין that means (as רש״י explains) to have the אבל join for a זימון to be able to say נברך שאכלנו משלו –

אבל ברכת אבלים⁴ שמברכים בברכת המזון קאמר רבי יוחנן דאינו מן המנין – However, ר״י said that**** regarding the ברכת אבלים which is said during ברהמ״ז, the אבל is not part of the מנין and we need ten others present to say ברכת אבלים.**** There is therefore no contradiction between ר״י and the ברייתא! What is the sגמרא׳ question?!

תוספות offers his explanation of כי תניא ההיא בברהמ״ז: לכך צריך לפרש⁵ כי תניא ההיא בברכת המזון היינו ברכת אבלים שבברכת המזון – Therefore (because of the aforementioned difficulties with פרש״י) it is necessary to explain that when the גמרא answers, ׳כי תניא ההיא בברהמ״ז׳, it means the ברכת אבלים, which is said during ברהמ״ז.

תוספות derives a ruling from our גמרא: מכאן משמע שברכת אבלים שבברכת המזון לא הוי אלא בעשרה – It seems from here that we recite the ברכת אבלים during ברהמ״ז only if there are ten people –

מדסליק אדעתיה דמקשן⁶ דאיירי בברכת אבלים שבברכת המזון וקאמר בעשרה – Since the questioner entertained the idea that the statement of ר״י (ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין) is regarding ברכת אבלים which is recited during ברהמ״ז, and ר״י ruled that ten are required –

והוה ניחא ליה בהכי אי לאו משום דקתני לעיל בברייתא ואבלים מן המנין אם כן צריך עשרה: And the מקשן was satisfied with this understanding of ר״י, if not for the ברייתא which stated previously ואבלים מן המנין (which we [also] established to be discussing ברכת אבלים בברהמ״ז); therefore ten are required for ברכת אבלים בברהמ״ז.

SUMMARY The ברייתא which stated ואבלים מן המנין is referring to the ברכת אבלים שבברהמ״ז (which requires ten people present in order to be recited).

THINKING IT OVER Why did not תוספות ask (the same question he asks on רש״י) on the גמרא previously? When the גמרא brought the initial contradiction between the ברייתא (which states ואבלים מן המנין) and ר״י (who states ואין אבלים מן המנין); why did not the גמרא answer (according to רש״י) that the ברייתא is discussing זימון and ר״י is discussing ברכת אבלים?!⁷

footnotes: ¹ ד״ה בברכת. One leads the ברהמ״ז for all three and begins with the נברך שאכלנו משלו, etc. ² The גמרא asked on the previous answer that when ר׳ יוחנן said אין אבלים מן המנין he was referring to שורה. ³ In this second statement of ר״י, he clearly said ברכת אבלים בי׳, but by the שורה consolation no ברכה was said. ר״י cannot mean שורה when he ruled that ברכת חתנים בי׳ ואין אבלים מן המנין, he must mean ברהמ״ז. ⁴ ברכת אבלים is obviously not (the זימון of) ברהמ״ז, for זימון certainly does not require ten; three are sufficient. It is (either) the ברכה which the גמרא mentions later on this עמוד, which concludes ברוך מנחם אבלים (see also רש״י ד״ה ברחבה) and/or the various other ברכות mentioned there (or as the ריטב״א states שופט בצדק דיין האמת). ⁵ תוספות writes לכך צריך לפרש, for the term כי תניא ההיא בברהמ״ז, lends itself more to פרש״י (that it refers to the זימון of ברהמ״ז) than to פי׳ תוס׳ (that it refers to ברכת אבלים which is said during ברהמ״ז). However since פרש״י is untenable (due to תוספות questions), we are forced to accept פי׳ התוס׳. ⁶ The גמרא initially established that the ברייתא which states ואבלים מן המנין is discussing ברהמ״ז (which תוספות proved to mean ברכת אבלים בברהמ״ז). The מקשן asked but this ברייתא still contradicts the other statement of ר״י that ברכת אבלים בי׳ ואין אבלים מן המנין (which the מקשן understood to also mean ברכת אבלים בברהמ״ז). The only question the מקשן had was that this statement of ר״י that אין אבלים מן המנין contradicts the ruling of the ברייתא (since we assume that they are both discussing ברכת אבלים בברהמ״ז). However the מקשן had no difficulty with the statement of ר״י per se (if there would be no contradictory ruling from a ברייתא). The מקשן felt comfortable that ברכת אבלים שבברהמ״ז requires ten. ⁷ See מהרש״א.

Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski

אלא כי קאמר רבי יוחנן ברחבה — rule; by the plaza ר״יRather when did

OVERVIEW In our גמרא there are three statements of ר׳ יוחנן (in the following order); a) ואין אבלים מן המנין, b) ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, and c) ברכת אבלים בי׳ כל שבעה ואין אבלים מן המנין. Initially the גמרא assumed that ‘a’ was said regarding שורה. The גמרא rejected that because of ‘b’ (where it mentions ברכה and there is no ברכה by the שורה). The גמרא answered (instead) the ר״י was discussing רחבה.¹ There are two גירסאות, whether we are גורס ׳אלא׳ (as in the ד״ה of this תוספות) or not. תוספות discusses both גירסאות. ----------------------–

אי גרסינן אלא² משמע דההיא דלעיל נמי מעמיד ברחבה – If the text read ׳אלא׳, it indicates that the previous statement of ר״י (statement ‘a’; see ‘Overview’) is also discussing רחבה.

תוספות asks: ותימה למה הוצרכו תרי מילי דרבי יוחנן ההיא דלעיל והך³ – And it is astounding! Why are the two statements of ר״י necessary; the previous statement ‘a’, and this statement ‘b’, since they both discussing רחבה?!

תוספות answers: וצריך לומר דחדא מכלל חברתה אתמר⁴ ההיא דלעיל מכללא דהך⁵ – And it is necessary to say (that ר״י said only one statement [‘b’] and), that one statement was derived from the other; the previous one ‘a’ was derived from this one, ’b’ –

תוספות continues with the other גירסא: אבל אי לא גרסינן אלא ניחא דלעיל איירי בשורה והכא ברחבה בלא פנים חדשות – However if the text does not read ׳אלא׳, it is preferable, for previously [‘a’] is discussing שורה that ten are required but אין אבלים מן המנין, and here [‘b’] we are discussing רחבה without פנים חדשות –

ומימרא שלישית של רבי יוחנן הוצרך להשמיענו⁶ דבפנים חדשות אין אבלים מן המנין⁷ – And the third statement of ר״י [‘c’] was necessary to inform us that (even) by פנים חדשות the אבלים are not מן המנין –

ואי נקט⁸ ההיא⁹ הוה אמינא איפכא – And if it would only mention that one [‘c’], I may have said the opposite, that –

דוקא מיום ראשון ואילך אבל ביום ראשון שייכי¹⁰ טפי ומברכים לה בלא י׳: Only from the first day onwards do we require ten besides the אבלים, however on the first day the אבלים have a greater connection and we can make this blessing without ten non mourners, but rather the mourner can be part of the ten**.¹¹** Therefore we have the second statement that even on the first day אין אבלים מן המנין.

SUMMARY If we are גורס ׳אלא׳, there are two statements of ר״י regarding רחבה. If we are not גורס ׳אלא׳, there are three statements, one regarding שורה, one regarding רחבה without פנים חדשות and the last with פנים חדשות.

THINKING IT OVER

1. Why indeed are we גורס ׳אלא׳, according to the first גירסא and have the issue of חדא מכלל חברתה,¹² when we could have simply said like the second גירסא?¹³
2. The רש״ל explains¹⁴ that when תוספות concluded; אבל ביום ראשון שייכי טפי ומברכים לה בלא י׳, he means that the אבלים are included. Why could he not learn תוספות simply that (we would have thought that) on the first day we do not require a מנין at all¹⁵ (however according to the sרש״ל׳ explanation, תוס׳ should have said ואבלים מן המנין)?!¹⁶

footnotes: ¹ Statement ‘c’ of ר״י is also ברחבה, but in a case of פנים חדשות. ² The word ׳אלא׳, indicates that we are retracting any previous resolution. Therefore we retract the previous answer that statement ‘a’ of ר״י is regarding שורה, since statement ‘b’ cannot be regarding שורה. ³ Both statements are saying the same ruling that by ברכת אבלים ברחבה the אבלים are not מן המנין. ⁴ ר׳ יצחק repeated the statement of ר״י (‘b’) in two ways; statement ‘a’ and statement ‘b’. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁵ It certainly cannot be that ‘b’ (which states ברכת אבלים בי׳) was derived from ‘a’ (which merely states ואין אבלים מן המנין), which does not mention the requirement of ten. ⁶ It certainly teaches us that by פנים חדשות there is ברכת אבלים כל שבעה; however תוס׳ is explaining why it added ואין אבלים מן המנין. This answer would apply to the other גירסא as well. ⁷ We may have thought that only on the first say אין אבלים מן המנין, since the אבל is extremely embittered and in deep mourning, however on the subsequent days when his bitterness has subsided he may be מן המנין. ⁸ This applies to the other גירסא as well. ⁹ תוספות is explaining why it mentions statement ‘b’ at all; we should mention only statement ‘c’ and we would know that if אין אבלים מן המנין all the other days then certainly on the first day אין אבלים מן המנין (see footnote # 7). ¹⁰ In the תוה״ר and תוס׳ שאנץ the גירסא is ׳שייכא׳ (in the singular, referring perhaps to the ברכה), not שייכי (in the plural). ¹¹ See מהרש״ל. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹² See footnote # 4. ¹³ See מהרש״א ¹⁴ See footnote # (10 ) 11 . ¹⁵ This perhaps is the view of תוה״ר and תוס׳ שאנץ. See footnote # 10. ¹⁶ See מירא דכיא. (ועצ״ע.)