1. **המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול וכו'.**בבלי ס"ה ב'. ובמשנתנו פ"ד מ"ג: המוכר את הבית מכר את הדלת, אבל לא את המפתח. ובמשנת ב"מ פ"ח מ"ז: המשכיר בית לחבירו, המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול, ובכל דבר שהוא מעשה אומן. ומכאן שכל אלה בכלל בית הן. ונגר הוא בריח הסוגר מבפנים, ומנעול הוא מבחוץ, ועיין מה שהאריך שמואל קרויס בטיב הכלים הללו בספרו קדמוניות התלמוד כרך א' ח"ב, עמ' 363 ואילך. ועיין מ"ש ר"א גולאק בספרו Das Urkundenwesen im Talmud, עמ' 95 ואילך.

**ואת המכתשת החקוק'.**וכ"ה בבבלי הנ"ל. ולהלן בסמוך מסיים: ולא את מכתשת הקבועה, וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובמשנתנו ב"ב הנ"ל: מכר את המכתשת הקבועה, אבל לא את המטלטלת. ובירושלמי פ"ד ה"ג, י"ד ע"ג: כיני מתניתא מכר את המכתשת החקוקה, אבל לא את הקבועה, ופירושו שהברייתא חולקת על משנתנו.¹ ומכתשת חקוקה היא מכתשת שחקקוה בסלע, ומעולם לא היתה תלושה, ומכתשת קבועה היא מכתשת תלושה שחברוה אח"כ לקרקע שלא תזוז ממקומה, כפירוש התוספות ס"ה ב', ד"ה אילימא. ועיין לעיל ב"מ פ"ח ה"ל ומש"ש.

footnotes: ¹ "כיני מתניתא" שבירושלמי כוונתו לפעמים לברייתא שמפרשת את המשנה, מוסיפה עליה, או חולקת עליה, כפי שהוכיח מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 442, עיי"ש שמביא גם את הירושלמי שלנו. ובחי' הרשב"א ס"ה א' כתב: ויש מי שגרס בברייתא מכר את המכתשת הקבורה, אבל לא את החקוקה, ופי' הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה וכו', ולא קבועה שם בטיט וכו' וכן הוא בירושלמי, עיי"ש בשטמ"ק. ומצאתי גירסא זו בגיאוניקה של גינצבורג ח"ב, עמ' 71: ומכתשת קבועה, אבל לא את החקוקה. ופיסקא זו לא תתכן, אלא לגירסא המשונה הנ"ל.

2. **אבל לא מכר את התנור, ולא את הכריים, ולא את הריחים.**וכ"ה בבבלי ס"ה ב' הנ"ל. ובמשנתנו פ"ד מ"ג הנ"ל:² מכר את האצטרובל, אבל לא את הקלת אבל לא מכר לא את התנור ולא את הכירים ואת הריחים. ופירושה שבריחים עגולות לא מכר את הקלת, שהיא מיטלטלת, אבל מכר את האיצטרוביל שהוא קבוע בקרקע,³ אבל הריחים, כלומר, ריחים של שכב ורכב, אעפ"י שהן משוקעות במקצת בקרקע, אינן מכורות, מפני שעוקרין אותן ממקומן.⁴ והמשנה לשיטתה שסוברת שמכתשת הקבועה מכורה, והוא הדין שאיצטרובל מכור, והיא בשיטת ר' אליעזר להלן. אבל בתוספתא ובברייתא שבבבלי לא נזכר איצטרוביל, וכל ריחים, בין עגולות בין של שכב ורכב, אינן מכורות, כדין מכתשת הקבועה. ועיין מ"ש להלן. ובכמה נוסחאות של משנתנו הנ"ל: מכר תנור מכר כירים,⁵ ומדברים במחוברים לקרקע, וכשיטת ר' אליעזר, ועיין בתוספות ס"ה א', ד"ה לא, ומ"ש להלן בסמוך. ובעניין איצטרוביל, עיין רשב"ם ס"ז רע"א.

footnotes: ² כ"ה במשנה בכ"י המבורג ובכמה מן הראשונים, עיין דק"ס, עמ' 199, הערה ס'. ובמשנה בהוצ' שלנו ובמשנה שבבבלי חסר "ולא את הריחים". ובמאירי שם, עמ' 338, מעיד שבספרים מדוייקים חסר "ולא את הריחים" בין במשנה ובין בברייתא. ³ עיין מ"ש לעיל פ"א ה"ג. ⁴ כמפורש בתוספתא אהלות פ"ט ה"ב, טהרות פ"א הי"א, עיין מ"ש לעיל פ"א ה"ג הנ"ל. ⁵ עיין דק"ס, עמ' 198, הערה ס'.

3. **רבי אליעזר אומר כל המחובר בקרקע הרי זה מכור.**ומשנתנו הנ"ל ששנתה: מכר את המכתשת הקבועה, כר' אליעזר היא, וחולקת על הת"ק כאן. ופירש הרשב"ם: ר' אליעזר וכו', אמכתשת קבועה פליג. ולשיטתו מודה ר' אליעזר בתנור וכירים וריחים שאינם מכורים,⁶ ועיין מ"ש הרשב"א בתוספות ס"ה א', ד"ה לא. אבל בפי' ר"ג מפרש שר"א חולק גם על תנור וריחים, והוא הרי גורס במשנתנו (ס"ח סע"א): מכר את התנור ואת הכירים, ומפרש: אם קבועין בקרקע, ומשנתנו כר' אליעזר.

footnotes: ⁶ והוא מסתייע מגירסת התוספתא כאן לגירסא במשנה: לא את התנור ולא את הכירים, והכל הוא בשיטת ר' אליעזר, עיי"ש בפירושו ס"ה סע"א.

**ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו וכו'.**ברייתא שבבבלי הנ"ל, משנתנו פ"ד מ"ג הנ"ל.

4. **ואף על פי שאומר לו הוא וכל מה שבתוכו וכו'.**בבבלי הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר וכו'.

4-5. **לא מכר לו את הבאר, ולא את השידה ולא את הדותות, והיציעים, ולא את המערות שבתוכו.**בכי"ע לנכון: ולא את השיח (במקום: השידה) וכו'. וכ"ה להלן שורה 15–16, גם לפנינו. ובבבלי הנ"ל: לא את הבור, ולא את הדות, ולא את היציע. וכן נשנו שלשתם יחד, לעיל עירובין פ"ח הי"ח, עמ' 137. ועיין מ"ש שם ה"ג, עמ' 466. וכנראה שבזמן חז"ל היו ליציע כמה משמעויות, עיין מ"ש בעירובין שם הנ"ל. וכל המנויים כאן אינם כלולים בתוך הבית, והם מקומות תשמיש לעצמם. ועיין במשנתנו כאן פ"ד מ"א ומ"ב.

6. **אם כן למה כתב עומקא ורומא, שאם רצה להגביה מגביה וכו'.**במשנתנו פ"ד מ"ב: לא את הבור ולא את הדות אעפ"י שכתב לו עומקא ורומא, והברייתא שלנו מבארת פיסקא זו, וכן בירושלמי פ"ד רה"ב, י"ד ע"ג (בשינוי סדר). ובחי' הרשב"א ס"ג ב': והכי תניא בתוספתא למה כתב לו עומקא ורומא, שאם רצה להשפיל ישפיל ולהגביה יגביה, והכי איתמר נמי בירוש'. ורבינו העתיק את לשון הירושלמי. ובחי' הרמב"ן הריטב"א והר"ן (עמ' 241) שם הביאו את הירושלמי, והוסיפו שכ"ה בתוספתא. ובבבלי ס"ג ב': אהני עומקא ורומא, למיקני עומקא ורומא, ופירש הרשב"ם: למיקני עומקו של בית, כגון גוף הקרקע עצמו לחפור תחת קרקעית הבית אם ירצה, שאם לא כתב לו וכו' הרי הוא של מוכר לחפור בו בורות שיחין ומערות מתחת קרקעית הבית אלא שלא יזיק לבעה"ב, וגם אהני ליה למיקני רומא כגון שיש לו מעקה שהוא גבוה י' שאינו מכור וכו' וגם לקנות כל האויר עד הרקיע, שאם ירצה לבנות בונה וכו'. ועיין בתוספות שם, ד"ה אהני. ובחי' הר"י מיגאש שם, ד"ה אמר רב דימי חולק על הרשב"ם וסובר שאין למוכר רשות לחפור תחת קרקע הבית שמכר, אעפ"י שלא כתב לו עומקא ורומא, אבל גם ללוקח אין לו רשות לעשות כן, ואם חפר הרי הן של מוכר, אבל אם כתב לו עומקא ורומא, רשאי הלוקח לחפור מתחת קרקע הבית, ומהני ליה ללוקח רומא לבנות באויר שעל גבי הבית, אבל לא קנה את הבורות וכו' שכבר קיימים, אע"פ שכתב לו עומקא ורומא, וכן לא קנה גג שיש בו מעקה עשרה טפחים, כשיטת הר"י בתוספות הנ"ל. ועיין חו"מ סי' רי"ד ובבאור הגר"א שם ס"ק י"א. וגם בשטרי מכר היונים שבמצרים נהגו להזכיר עומקא ורומא, κἀτω ,ἅνω, עיין מ"ש ר"א גולאק בספרו Das Urkundenwesen im Talmud, עמ' 97, הערה 4.

6-7. **כל שאינו מוכר בבית, מכור בחצר.**כלומר, כל מה ששנו כאן ברישא: כגון בור שיח וכו' מכורים בחצר, וכמפורש במשנתנו פ"ד מ"ד, ועיין בפי' הרשב"ם שם ס"ז א'. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ג ע"א: כדג' כל שאינו מכור בבית, מכור בחצר, וכיון לתוספתא כאן.

7. **המוכר את החצר, מכר את הבית.**כמפורש במשנתנו הנ"ל ולהלן בסמוך.

7-8. **המוכר הבית, לא מכר את החצר, אלא אוירה של חצר.**כלומר, אפילו אם הבית מבוצר לאוירה של חצר, לא מכר לו אלא אוירה של חצר, ורשאי הלוקח לשטוח שם פירות, או לתלות בגדים, ויש לו דרך לביתו (אפילו לשיטת החכמים), אבל אין לו רשות לחפור בה. ובכי"ע גורס: המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר, והבבא שברישא חסרה שם, ולגירסא זו היא פיסקא ממשנתנו פ"ד מ"ד, וכר' אליעזר שם.

8-9. **המוכר את החצר, מכר בתים הפנימים ובתים החיצוניים, אבל לא מכר את הוילאות ולא את הוילסאות ולא את המרחצאות וכו'.**בכי"ע: ולא את הויסלאות (במקום: ולא את הוילסאות). והברייתא קשה מאד. ובבבלי ס"ז א' (בהוצאות שלפנינו וברוב כתה"י): ת"ר המוכר את החצר, מכר בתים החיצונים ובתים הפנימים ובית החולסאות⁷ וכו', אבל בכי"פ שם (לפי דק"ס, עמ' 202, הערה ס'): אבל לא את החולסות. והעיר בדק"ס: וכן משמע קצת שכן היה לפני הרשב"ם. ויפה כיון. וכן כותב באו"ז סי' מ"ז, ז' ע"ג: אבל לא בתי החולסאות וכו' משמע לשון רבינו שמואל דה"ג אבל לא את החולסאות, וז"ל פר"ח וכו' הילכך מקום הוא בפני עצמו וכו'. וכן משמע מפירוש רבינו גרשום עיי"ש. אבל בס' הנר לר"ז אגמאתי 239 סע"א (בשם ר' ברוך הספרדי): תנו רבנן בתוספתא המוכר את החצר מכר בתים החיצונים ובתים הפנימיים, אבל לא את החולסאות וכול'. ואעפ"י שדרכו של רבינו להעתיק את לשון הבבלי⁸ ולציין למקורו בתוספתא, מ"מ משמע קצת שהיתה לפניו הגירסא בתוספתא "חולסאות", אחרת היה מפסיק אחר "הפנימיים", כשם שלא הביא את המשך הברייתא בבבלי. ולפ"ז אפשר אולי לשער שהמלה "הוילסאות" הוא שיבוש מן המלה "החלסאות",⁹ והוא כגירסת הברייתא בבבלי לפי גירסת כי"פ והראשונים הנ"ל. ואשר לעצם הפירוש בברייתא כאן, הרי קרוב לוודאי שוילאות¹⁰ הן מתשמישי בית המרחץ, כפי שמוכח ממשנתנו פ"ד מ"ו ומן הברייתא בבבלי ס"ז ב'. וכן בתים פנימיים וחיצוניים רגילים בבתי מרחצאות, כמפורש להלן רה"ג ובברייתא שבבבלי ס"ז ב', וכפירוש הרשב"ם במשנה שם ס"ז ב'. ובסיפא כאן מפורש: ולא את המרחצאות. ומהותה של "חולסית" היא סתומה מאד, ורבותינו נחלקו בפירושה ופירשוה על פי העניין, עיין בבלי ס"ז א' הנ"ל ובמפרשים שם, וראו במלה חולסית עניין של חול. ובבבלי נזכרה מלה זו יחד עם מצולה (עיין בבלי הנ"ל ס"ז א', ס"ז ב', מגילה ו' ב',¹¹ ברייתא בבבלי ערכין ל"ב א'),¹² כלומר יחד עם מקום של מים.¹³ והנה מקומות חול שמשו לא לתעשיית זכוכית בלבד, אלא גם מקומות להתעמלות, עיין מ"ש בספרי יוונית ויוונות בא"י עמ' 70 ואילך, ובהערה 7 שם, ואף הטיול שימש כחלק מן התעמלות, עיין לעיל שבת פי"ו הי"ח, עמ' 79, ומש"ש. ולעיל שם פ"ג סה"ג, עמ' 12: אבטאות שבכרכין מטילין בהן בשבת, ועיין בבלי שם מ' רע"ב, ומ"ש לעיל ח"ג, עמ' 46, ובהערה 9 שם. ופשיטא שהטיול בקרקע של חול שהליכתה קשה¹⁴ היה מסייע לעייפות ולזיעה. וכל המקורות הנ"ל מוכיחים על סמיכות למקומות רחיצה. ומכאן שכל השמות שנזכרו בברייתא זו הם אביזרייהו של בית מרחץ. ולפיכך נראה לשער שהתנא שלנו (בין במשנתנו ובין בברייתא כאן) שנה את משנתו בטבריא ובסביבותיה,¹⁵ והחצרות שעל שפת הים ומעיינות הרחיצה היו בהם בתי מרחץ בשביל הדיירים, ופסקו את ההלכה שהמוכר את החצר מכר את הבתים החיצוניים והפנימים שהם ראויים גם לדירה ודינם כשאר בתים, אבל לא מכר את המרחץ ואת הנספחים לו.

footnotes: ⁷ וכן גם בס' המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ג ע"א: ובתי החולסאות. ⁸ וברור שבבבלי היתה לפניו הגירסא: אבל לא את החולסאות. ⁹ החי"ת נפרדה לוי"ו ויו"ד. ¹⁰ מן הגירסאות: בלניות, וילאות (עיין דק"ס, עמ' 205, הערה י') אין להוכיח הרבה שהרי צורת הרבים מוילון, בילן (βήλον, velum) היא: וילונות, בילונות וגם וילאות, בילאות, עיין מ"ש במחברתי ספרי זוטא, עמ' 145. ושמא הכוונה ל־balnearia, תשמישי מרחץ, ועיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 55, ובהערות מהרי"ן אפשטין שם. ואף וילאות מתשמישי בית מרחץ הן, כפי שמוכח מן המקורות הנ"ל. ¹¹ בדפוסים ישנים. ¹² בתוספתא שם פ"ה הי"ד לא נזכרו חולסית ומצולה, ועיין בח"ד שם. ¹³ זו היא פשוטה של מצולה. ¹⁴ עיין בבלי כתובות ס' ב', ע"ז ט"ו ב'. ¹⁵ צ"ע אם יש קשר בין החלסית (= החלסיס) שלנו לבין האילסיס שבסביבות טבריא, עיין מ"ש בתרביץ ש"ג ס"ב, עמ' 208, הערה 7. ועיין תרביץ שמ"ו (תשרי אדר תשל"ז), עמ' 41, ובהערה 4 שם, שם עמ' 92, הערה 4. בגיאוניקה של גינצבורג ח"ב עמ' 71, הכתיב בבבלי כאן הוא הלסית.

9. **המרחצאות שלפנים הימנו.**הלשון "הימנו" מגומגם, ושמא הכוונה היא לחילסיס הנ"ל, כלומר, לפנים מן החילסיס, עיין מ"ש לעיל.

9-10. **ואם היו עשויין לתשמיש החצר וכו'.**כלומר, שבני החצר בלבד היו רוחצין בהן, ואנשים מן החוץ לא היו משתמשין בהן,¹⁶ הרי הן בכלל חצר.

footnotes: ¹⁶ כלומר, ברישא מדברים בפריבטה (πριβάτα) שמקבלים שכר מכל אדם בעד הרחיצה.

10. **אצטבלן העשוי לתשמיש חצר וכו'.**בכי"ע: איצטולין וכו', והיא היא, והכוונה לאורוה של סוסים στάβλιον, ואף בסורית אסטבלין, עיין במלונו של קרויס למלים שאולות, עמ' 118, וכפירוש המפרשים.

11. **חנויות הפתוחו' לפנים וכו'.**בבלי ס"ז א' הנ"ל.

11-12. **לפנים ולחוץ, הרי אלו מכורות עמה.**בלשון התוספתא ברור שאם החנויות יש להן שני פתחים, אחד לרה"ר ואחד לחצר, הרי הן מכורות עמה. ובבבלי ס"ז א' הנ"ל: פתוחות לכאן ולכאן, אלו ואלו נמכרות עמה וכו'. ומשמע מן הלשון שאם ישנן חנויות פתוחות לר"ה ואחרות פתוחות לחצר, אילו ואילו נמכרות וכו'. וכנראה שמטעם זה השמיטו את המלים "אילו ואילו" בכמה כי"י,¹⁷ אבל גם בכ"י המשובח, כ"י ה', כלפנינו, וכ"ה ברי"ף במקומו.¹⁸ ולא עוד אלא שגם בירושלמי פ"ד סה"ד, י"ד ע"ג: אמר ר' יוחנן זנה¹⁹ אייתיה מדבית לוי, היו שם חנויות²⁰ פתוחות לפנים, מכורות, לחוץ, אין מכורות, לפנים ולחוץ, אילו ואילו מכורות. ומכאן שהנוסחא שלפנינו בבבלי מקויימת, ואין להגיה. ופירש הר"י מיגש (לפי ס' הנר, 239 ע"א): כלומר, בין הפתוחות לתוכה, בין הפתוחות לכאן ולכאן. וכן בשטמ"ק בשם הרא"ם. ושאלו בבבלי הנ"ל: והא תני ר' חייא אין נמכרות עמה,²¹ ותירצו: דרוב תשמישייהו לבר. נמצאנו למדים שהתוספתא שלנו כאן היא כדבית לוי, ולא כתני ר' חייא.

footnotes: ¹⁷ עיין דק"ס, עמ' 202, הערה ס', והעיר גם על הרמ"ה שהעיד שכן היא גירסת רב האיי בס' המקח והממכר (עיי"ש שער כ' מ"ג ע"א), והסכים לה, וכתב: וגירסא מעליא היא. ¹⁸ עיין דק"ס בסוף ההערה הנ"ל. ¹⁹ צ"ל: ונה, עיין במחברתי תלמודה של קיסרין, עמ' 103, הערה 83. ובכיר"ז: ונהי , וצ"ל: ונה. ²⁰ כ"ה בכיר"ז. וכן הגיהו בשדה יהושע ובמה"פ את גירסת הדפוסים (חצירות). ²¹ בכי"ה וברי"ף הנ"ל: אילו ואילו אין נמכרות עמה, עיין לעיל הערה 18.

12-13. **המוכר את בית הבד, מכר את היצרין ואת היקבים את המפרכות ואת הרחיים התחתונה.**בכי"ע: מכר את היעידין.²² וכן בס' הנר לר"ז אגמאתי, 240 ע"א (בשם ר"ב הספרדי): תנו רבנן בתוספתא המוכר בית הבד מכר את היעדין, פיר' הן טלופחי ואת היקבים שהשמן יורד לשם. ולעיל שם פירש את הבבלי (ס"ז רע"ב): ים (שבמשנתנו שם) טלופחא, פיר' בנין גבוה הוא עגול, ויש לו שפה כמו טפח, משם יורד השמן ליקב. ומכיוון שדרכו של רבינו ברוך להעתיק את לשון הבבלי ולציין למקורו, הרי אין לדעת אם העתיק את לשון הברייתא בבבלי ס"ז ב', או את לשון התוספתא. וברשב"ם ס"ז ב', ד"ה מכר את הנסרים: ובתוספתא גריס מכר את היצרים, ונראה דנצרים גרס, והיינו עקל בית הבד שקושרין בהן הזיתים, כדי שלא יתפזרו.²³ וממנו באו"ז פ"ד סי' מ"ח, ז' ע"ד. ועיין מ"ש במאירי שם, עמ' 345, פירוש חדש. ובכ"י ה': מכר את הסירים, וכן בתשה"ג גיאוניקה ח"ב, עמ' 71: על האמור בתלמוד מן התוספה תנו רבנן המוכר את בית הבד מכר את הסירים, וכ"ה ברי"ף ד' קושטא ובחי' הר"י מיגאש.²⁴ ובירושלמי פ"ד ה"ה, י"ד ע"ג: ואת האסורין. ומסתבר שהכוונה ליצירין, ענפים, לעקל בית הבד, כפירוש הרשב"ם.²⁵ ובירושלמי כיר"ז: ואת האסרים, ובין השורות תלויה נו"ן, כלומר, קרי: הנסרים, והיינו כגירסת הבבלי שבהוצאות שלנו.

footnotes: ²² אצל צוקרמנדל בטעות: את היצידין. ²³ עיין תוספתא ע"ז פ"ט (כי"ע פ"ח) ה"ג, טהרות ספי"א. ²⁴ עיין דק"ס, עמ' 204, הערה ח'. וכן מעתיק בס' הנר בשמו. ולפנינו בחי' הר"י מיגש: מכר בית הסירים. ²⁵ עיין לעיל, הערה 23, ועיין ירושלמי שביעית פ"ד סה"א, ל"ה ע"א, בבלי סנהדרין כ"ו א'. ועיין מ"ש על עקל בית הבד, לעיל ח"ב (מעשרות), עמ' 674, ד"ה מן העקל.

14. **ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכ' לך, הרי כולן מכורין.**כלומר, אפילו הסקין וכו' וריחים העליונה.²⁶ וכן היתה הגירסא בירושלמי הנ"ל, עיי"ש. ובברייתא שבבבלי הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר את העכירים²⁷ ולא את השקין ולא את המרצופין. ועיין דק"ס, עמ' 204, הערה ט'. ולכל הגירסאות בברייתא שבבבלי היא חולקת על משנתנו פ"ד מ"ה הנ"ל, ואין הלכה כמותה, כמו שכתב רב האיי בס' המקח והממכר שער כ'.²⁸ אבל התוספתא כאן והברייתא בירושלמי מתאימות למשנתנו.

footnotes: ²⁶ בחי' הר"י מיגש ס"ז סע"ב: רחיים העליונה, לא נתברר לנו. וברשב"ם: הריחים התחתונה קבועה היא, וטוחנין בה זיתים, שבתחילה מפרכין אותן במפרכות, ואח"כ טוחנין בריחים ואח"כ עוצרין אותן בבית הבד, והכי אמרינן במנחות (פ"ו א'). ועיין תו"כ אמור פרשה י"ג ה"ב-ה"ד, ובפי' הראב"ד שם. וטחינה בזיתים נזכרה כמה פעמים במשנה ובברייתא, עיין שביעית פ"ח מ"ו, מנחות פ"ח מ"ד, תוספתא שביעית פ"ו הכ"ז, עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית) , עמ' 570, ד"ה כותש. אבל לא מצאתי בשום מקום רחיים עליונה ותחתונה ביחס לזיתים. ולפי פירוש הרשב"ם הנ"ל, ריחים תחתונה דינה כאיצטרוביל, שהוא קבוע בקרקע, וריחים עליונה דינה כקלת, עיין במשנתנו פ"ד מ"ג, ומ"ש לעיל ה"א, ד"ה אבל. ועיין במאירי, עמ' 345. ²⁷ בכמה כי"י וראשונים: העבירים, בין במשנה בין בברייתא שם, עיין דק"ס, עמ' 204, הערות ו'-ט'. ועיין בפיה"ג לטהרות הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 27, ובהערות שם. ובס' הנר לר"ז אגמאתי (240 ע"ב) מביא בשם ר' ברוך ספרדי: עמודין. ס"א עכידין וכו', ולא את העכידין. ס"א העמודין. ועיין מ"ש שמואל קרויס בקדמוניות התלמוד (גרמנית) ח"ב, עמ' 599, הערה 536. ²⁸ מ"ג סע"א, וכן הסיקו כמה מן הראשונים. ועיין ר"מ פכ"ה מה' מכירה ה"ז, וכבר תמה עליו במאירי, עמ' 345, ועוד.

15-16. **ואף על פי שאמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך לא מכר לא את הבור, ולא את השיח וכו'.**והברייתא מונה כאן כל ששנתה לעיל, שורה 5, לעניין מוכר את הבית. ובירושלמי פ"ד הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר היצועין והשכוין (צ"ל: והשוחין) והחרותין (צ"ל: והחדותין) שבתוכו. ובירושלמי כיר"ז: לא מכר את היצועים הטרויים ולא את החרותין. ובבבלי ס"ז ב': בין כך ובין כך לא מכר את העכירין וכו', עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ואם אמר לו. והפירוש בירושלמי לא נתברר לי.

16-17. **ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך הרי כולן מכורין.**וכ"ה בכי"ע, וגירסא זו בלתי אפשרית שהרי היא סותרת את מה שנאמר לעיל בסמוך. ובח"ד הגיה ע"פ מה שנאמר להלן אצל מרחץ: ואם אמר לו הוא ומשמשיו אני מוכר לך וכו'. אבל המחוור הוא שיש כאן אשגרה מלמעלה, ובירושלמי חסר כל זה, ואף גם הבבלי לא ידע מסיום זה, כמה שהסיק לנכון בדק"ס, עמ' 206, הערה פ'.

17-18. **המוכר את המרחץ, מכר בתים הפנימיים וכו'.**רש"י ברי"ף למשנתנו פ"ד מ"ו, רשב"ם במשנה שם ס"ז סע"ב, או"ז הנ"ל.

18. **בית היורות בית הקמין וכו'.**בכי"ע: בית היקמין. וכ"ה בבבלי ס"ז ב'. אבל בכמה נוסחאות: בית היקבים (וכן להלן בסיפא: יקבים עצמן),²⁹ וכן, כנראה, היתה הגירסא לפני הרשב"ם שם, אלא שהגיה וכתב: את בית היקמי' גרסי' בתוספתא. והשוה לשונו של או"ז פ"ד סי' מ"ח, ז' ע"ד. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ג ע"ב: וגרסינן בתוספתא המוכר בית המרחץ מכר בית היקבים ואת בית הנסרים וכו', והעתיק את לשון הבבלי בציון מקורו. וכן בס' הנר לר"ז אגמאתי, 240 ע"א, בשם ר' ברוך ספרדי: תנו רבנן בתוספתא המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים וכו' ואת בית היקמים, ס"א קמים, הוא הבית החיצון שאינו חם כולי האי וכו', ואף הוא העתיק את לשון הברייתא בבבלי וציין למקורה, כדרכו. ובירושלמי פ"ד ה"ה, י"ד ע"ג: תני המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימין והחצונים ובסלקי³⁰ וקמין וכו'. וכנראה שאין בין יקמין לבין יקבין אלא שינוי בכתיב, והכוונה לכבשונות שבבית המרחץ.³¹ וכנראה שהירושלמי אינו מחלק בין בית קמין לקמין עצמו, ואפילו קמין עצמו מכור. ועיין מ"ש להלן בסיפא.

footnotes: ²⁹ עיין דק"ס, עמ' 205, הערה ל'. ³⁰ עיין בנת"י במקומו, ונעלמה ממנו לשעה קלה גמרא ערוכה בע"ז ט"ז ב': בסילקאות וכו' ושל מרחצאות. ³¹ עיין מ"ש לעיל ח"ח (סוטה), סוף עמ' 765 ואילך, ובהערה 37 שם.

**ובית האולייארין.**בירושלמי הנ"ל: ובית האורירין, והיא היא, עיין בפיה"ג לטהרות הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 26, ובהערה 7 שם, להלן שם, עמ' 126, הערה 26. והאולייר מילא כמה תפקידים במרחץ, שומר בגדים,³² מקבל את הסימנים (tesserae) מן המתרחצים,³³ היה מביא את השמן לאשונא³⁴ ועוד. וכנראה שבית האוליירין הוא הבית שהיו בו המגדלים והחלונות שנתנו בתוכם את בגדי הרוחצין.

footnotes: ³² כמשמעו ביוונית וברומית (olearius), עיין במלונו של שמואל קרויס למלים שאולות ערך אולייר, ועיין במשנת טהרות פ"ז מ"ז ובתוספתא שם פ"ח ה"ז וה"ח. ואין לו עניין לבבלי שבת קי"ד א', עיין מ"ש בתרביץ שנה מ' ח"א (תשרי תשל"א), עמ' 14 ואילך. ³³ עיין מ"ש לעיל ח"ב (מע"ש), עמ' 716. ³⁴ עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו (ירושלים תרצ"ה), עמ' י"א.

18-19. **אבל לא מכר לא את היורות ולא את הקמין ולא את המגדלים שבתוכו.**התוספתא מחלקת בין "בית הקמין" ובין "הקמין", וכן מפורש בברייתא שבבבלי ס"ז ב': ולא יקמין עצמן.³⁵ ובירושלמי הנ"ל: אבל לא המגדלין ולא את היורה, ולא מנו שם את הקמין, מפני שלשיטתו גם הקמין מכור, עיין מ"ש ברישא. והמגדלים הם ארונות מיטלטלין ויש בהם תיבות (עיין אהלות פ"ד מ"ב), ומניחם שם כלים.

footnotes: ³⁵ והיא כנראה ברייתא אחרת, עיי"ש שמנו שם שמות אחרים.

21. **לא מכר את הברכות המסתפקין מהן מים בין בימות החמה וכו'.**בבלי ס"ז סע"ב. ופירש הרשב"ם: בין בימות החמה, שהן מועטין, וסד"א ליבטלו גבי המרחץ, ובמשנתנו פ"ד מ"ו: בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים וכו'. ובירושלמי הנ"ל: לא מכר המגורות של מים שמשתמש בהן בין בימות החמה בין בימות הגשמים. ושמא הכוונה היא שמשתמשים בהם בימות החמה בלבד ולא בימות הגשמים, והמרחץ רוחצת בימות החמה גרידא,³⁶ והייתי סבור לומר שהמגורות חלק מבית המרחץ הן, ונמכרות עמו, קא משמע לן שאף הן אין נמכרות עמו.

footnotes: ³⁶ בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, ד' ע"ג: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים.

21-22. **ואף לא בית כנסת העצים.**וכן בירושלמי הנ"ל: ולא בית הכנסת של עצים. ובכיר"ז שם: ולא בית כניסה של עצים. וכן בכי"ע כאן: ואף לא בית כנסת עצים. ובבבלי ס"ח רע"א: ולא בית כינוס העצים. וברשב"ם שם: ולא בית כניסת העצים, גרסינן בתוספתא. ורבינו ממשיך לפרש: לא מכר לא את הבית (כלומר, שהעצים בתוכו), ולא את העצים, דכי היכי דעצים לאו תשמישין נינהו, גם הבית שעשוי לצורכו, לא מיקרי תשמיש מרחץ כל כך. ובמשנתנו פ"ד מ"ו: ולא את אוצרות של עצים.

22. **ואם אמר לו מרחץ וכל משמשי' אני מוכר לך וכו'.**ירושלמי ובבלי הנ"ל. ובבבלי שם שאלו: והתני ר' חייא אין כולן מכורין, ותירצו שאם אמר "כל תשמישיו" ותיחם את המצרים קנה, ואם לאו, לא קנה, עיין בפירוש הרשב"ם שם. ועיין בבלי ס"א ב'.

23. **המוכר את השדה, לא מכר את הגת ולא את השמירה.**בד נסתרסו האותיות (לא כר מאת, וצ"ל: לא מכר את, כמו שהוא בכי"ע). ובמשנתנו פ"ד מ"ח: המוכר את השדה מכר וכו' ואת הקנים שבכרם³⁷ שהם לצרכו וכו' ואת השומרה שאינה עשויה בטיט³⁸ וכו' ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט וכו', ולא את הגת.

footnotes: ³⁷ ופירש הרשב"ם שהמוכר את השדה הרי מכר את האילנות שבה. וגם גפנים בכלל, כפי שיוצא מסוגיית הבבלי ס"ט ב', עיין ברשב"ם ס"ח ב' (במשנה, ד"ה את הקנים). וכן פירשו כל הקדמונים. וכן במאירי שם, עמ' 346: "המוכר את השדה, כלומר, שדה לבן, או שדה כרם". וכוונתו שמכר שדה בין שאין בה אילנות, בין שיש בה אילנות, ואין הוא חולק על פירושי כל הראשונים, מבלי להזכיר אותם כלל. ³⁸ בכמה נוסחאות הגירסא להפך: ברישא: העשויה בטיט, ובסיפא: שאינה עשויה בטיט, עיין דק"ס, עמ' 209, הערה צ', עיין בראשונים ס"ט א'. ולעניינינו אין הדברים חשובים, והתוספתא חולקת על המשנה, ואינה מבדילה בין שומירה העשוייה בטיט לשאינה עשוייה בטיט, ושתיהן אינן מכורות. ואפשר שצורות השומירות לא היו שוות בכל מקום. ומתוך התרגום בישעיה א', ח' שמתרגם (כסוכה בכרם, כמלונה במקשה) כמטללתא בכרמא וכו' כערסל מבתותא (תרגם "מלונה" מבתותא, מלשון לינה) אפשר רק ללמוד שהמלונה במקשה, היה מקום מושב ושכיבה לשומר. וכן היתה גם השומירה במקום ידוע ובזמן ידוע, כמו שיוצא ממס' שמחות פי"א הוצ' היגר, עמ' 192, שפירשו אודייני, מטלתא דכרמא, עיין מ"ש על כ"ז בתס"ר ח"ג, עמ' 61. וכדי שהשומר יוכל לראות מכל הצדדין לא היו שם מחיצות, אלא סכך למעלה (על יתידות) מפני החמה ומפני הגשמים, והיתה השומירה במקום גבוה. ולפיכך אמרו (כלאים פ"ה מ"ג): שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבע זורעין בתוכה, כלומר אעפ"י שאין לה מחיצות, ובזה היא שונה מן הבית שנשנה בסוף מ"ד שם, עיי"ש במפרשים. ועיין במשנת עירובין פ"ב מ"ה. ואפשר שבמקומו של התנא שלנו היתה השומירה כמין בית דירה, ולפיכך אינה מכורה מכל מקום.

**אף על פי שהן כרם.**וכ"ה בכי"ע, וכנראה שצ"ל: שהן [ב]כרם. כלומר, אעפ"י שהשומירה והגת³⁹ הם בתוך הכרם עצמו, ולא מחוצה לו, והייתי סבור שהן חלק מן הכרם, מכל מקום אינם מכורים.

footnotes: ³⁹ במשנתנו פ"ד מ"ט: ולא את הבור ולא את הגת, ובבור ליין שעל יד הגת עסיקינן (עיין במשנת מעשרות פ"א מ"ז, ובס' משנה ראשונה שם, סד"ה היין משיקפה), ואין מקום כאן לדות (אין מחזיקין יין בדות), עיין מ"ש בתיו"ט במשנתנו שם, ד"ה ולא את הבור.

23-24. **אבא שאול אומר אף לא מחיצת הקנים שהיא בי' רובע.**וכ"ה במשנתנו פ"ד מ"ט בסתם, ומשנתנו אבא שאול היא. ובמשנתנו הנ"ל בנוסחאות שבבבלי: לא חיצת הקנים (וכ"ה ברישא) וכו'. ועיין במלא"ש למשנתנו, שהעיר על הבבלי בעירובין, והסיק: והכל עניין אחד. והיא מחיצת הקנים, היא חיצת הקנים, היא חישת הקנים, היא אישת הקנים, היא רחישת הקנים, עיין מ"ש ע"ז לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 523, ובהערות 55–60 שם. והיא צומת קנים ששרשיהם מסובכים יחד, והם מצויים בכל חלקי אגם, עיין מש"ש. ואם החיצה היא בית רובע נחשבת כשדה בפני עצמה, כפירוש הרשב"ם.

24-25. **מכר לו כל האילנות חוץ מחרו' המורכב וסדן שיקמה.**וכ"ה במשנתנו כאן פ"ד מ"ט הנ"ל. וחרוב ושקמה באים יחד במקורות שלנו,⁴⁰ אבל באים לכלל חשיבות בשעה שהחרוב מזקין ומרכיבין בו בריכה צעירה, ובשעה שקוצצין את בתולת השקמה, והגזע מתעבה, והוא סדן השקמה וקוצצין ממנו קורות.⁴¹ ועיין להלן בסוף פירקין ומש"ש.

footnotes: ⁴⁰ עיין במקורות שציין לעף בפלורה ח"ב, עמ' 396 ואילך. ⁴¹ עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 519, ד"ה הקוצץ.

25. **וכל שאינו מכור בשדה מכור בעיר.**במשנתנו פ"ד מ"ז: המוכר את העיר מכר בתים וכו', אבל לא את המטלטלין, ומכאן שאפילו חרוב המורכב וסדן שקמה מכורים. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ג ע"ב: וכדג' כל שאינו מכור בשדה מכור בעיר.

25-26. **המוכר העיר, ר' יהודה אומר סנטר מכור, אונקולמוס אין מכור.**במשנתנו פ"ד מ"ז: רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. וכ"ה בבבלי ס"ח ב', כגירסת כ"י המבורג,⁴² הר"ח,⁴³ יד רמה שם ועוד. וכן מעיד בתוספות רי"ד ס"ח ב' סוף סי' כ"א: כך היא כתיבה שיטה זו בכל הספרים וכו', אבל רבינו שמואל נדחק בפירושה ועקר כל זו הגירסא, ועשה גירסא בפ"ע מפני דוחקו. ואף לפני הרשב"ם היתה הגירסא כלפנינו בתוספתא, אלא שהגיה וכתב: ה"ג תא שמע ר' יהודה אומר סנטר אינו מכור וכו', וכך היא שנויה בתוספתא, כדמפכינן לה בסמוך וכו', עיי"ש. אבל באמת בכ"י ה' הנ"ל ובראשונים הנ"ל גרסו להלן בבבלי: הכי נמי מסתברא דקתני סיפא.⁴⁴ ובמסקנא בסוף הסוגיא שאמרו שם: ר' יהודה כרבנן סבירא ליה, אין הכוונה שהפכו את הגירסא בברייתא, אלא פירשו אותה בתמיה,⁴⁵ או דתרי גווני סנטר הן.⁴⁶ ובירושלמי פ"ד ה"ז, יד ע"ג: תני המוכר את העיר רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר העיר, מכר את הסנטר, אבל לא האיקומנס. ופירש בחי' הרמב"ן (עיין הערה 45) שלפיכך תמה ר' יהודה עליו (למסקנת הבבלי): וכי סנטר מכור ואנקולמוס אינו מכור, אתמה. ואשר לפירוש המלה סנטר נחלקו בבבלי שם ס"ז א' ואילך בפירושה, ואמרו שם: הכא תרגמו בר מחווניתא, ופירש הרשב"ם: עבד הממונה על תחומי השדות⁴⁷ וכו' ור' חננאל פירש סנטר הוא שומר העיר. ולעיל ב"מ פ"ט הי"ד: הסנטור והאנקולמוס באין ונוטלין מן האמצע. והכרענו לעיל שם שהכוונה ל־ Saltarius⁴⁸ מנהל האחוזה, והאחראי לשמירת השדות והיערות, והאנקולמוס, איקונומוס, οἰκονόμος. תפקידו קרוב לסנטר, אלא שאינם לגמרי שווים.

footnotes: ⁴² ובין השורות שם הוגה בכ"י מאוחר כבהוצאות שלפנינו. ⁴³ תוספות ס"ח ב', ד"ה ה"ג, ובחי' הרמב"ן שם: הכי גרסינן בספרי עתיקי ודווקני ובפירושי ר"ח ז"ל סנטר מכור, אנקולמוס אינו מכור. ⁴⁴ במקום: ומי מצית אמרת הכי, והא קתני סיפא. ⁴⁵ כן פירש בחי' הר"י מיגש, ביד רמה ובחי' הרמב"ן, וכן בחי' הריטב"א בשם הגאונים. ⁴⁶ עיין בתוספות ס"ח ב', ד"ה ה"ג. ⁴⁷ בחי' הרמב"ן ס"ח א': הוי יודע שלדברי הכל באגי נקראין סנטר (saltus?), והמפקח על הבאגי נקרא סנטר (עיין מ"ש להלן בפנים) על שמן, כמו זיהרי (ב"ב ס"א סע"ב) וזיהרורי (שם נ"ה א'), והינו דתניא בפרק איזהו נשך (לעיל ב"מ פ"ה ה"כ) ישראל שנעשה לגוי אפטרופוס או סנטר, ולא נחלקו אלא בסנטר של כאן, אם הוא אמור על הבאגי עצמן, או על האדם הנקרא על שמן. וכ"ה בחי' הרשב"א שם. ⁴⁸ עיי"ש הערה 22.

26. **ואם אמ' לו היא וכל מה שבתוכה וכו'.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל, ויש שם קיצור לשון, וכ"ה גם לעיל שם בה"ו. וכ"ה בבבלי ס"ח ב', לפי גירסת הגליון בכ"י המבורג, ולפנינו חסר כל זה.

27-28. **ואף על פי שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך לא מכר את שיריה ולא את בנותיה וכו'.**וכן בירושלמי הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר לא את שורה ובנותיה וכו'. ובבבלי ס"ח ב' הנ"ל: אבל⁴⁹ לא שייריה⁵⁰ ולא בנותיה וכו'. ואמרו בבבלי שם: מאי שייריה, ביזלי. מאי ביזלי, א"ר אבא פיסקי בגי. ובירושלמי הנ"ל: שוריה. בזייה, אבל בכיר"ז: בזייליה. ולא נתברר לי למה כיוונו בדיוק. ושמא הכוונה כאן לאביזרייהו של העיר, דומיא דפרוורה, דבנותיה וחצריה. ושמא "ובזיותיה" שביהושע ט"ו, כ"ח אינו שם עיר,⁵¹ אלא "בזייה" שלפנינו. ובתרגום השבעים תרגם כאילו כתוב: בנותיה וחצריה. ובירושלמי שם: בנותיה, כופרניה, כלומר, כלשון המקרא. וכן פירש ר' יוחנן⁵² את "לבנות" שביחזקאל ט"ז, ס"א: מהו לבנות. לכופרנין.

footnotes: ⁴⁹ בגליון כ"י ה' הנ"ל (בפנים) גורס בבבלי כגירסת הירושלמי. ⁵⁰ בכי"מ ועוד: שיריה. ⁵¹ "בזיותיה" אינה נזכרת בנחלת שמעון ביהושע י"ט ובדבהי"א, ד', כ"ח ואילך כמו שהעיר הרי"ז הורוביץ בספרו א"י ושכנותיה, עמ' 109. ⁵² שה"ש רבה פ"א ה' (שחורה אני), ד' ראם, ח' ע"ד.

28. **ולא את החורשין המוקצין בפני עצמן.**בירושלמי הנ"ל: והטרשים (המפרשים מגיהים: והחורשים) המוקצין ממנה. ובבבלי הנ"ל: ולא חורשין המוקצין לה וכו', אימא המוקצין הימנה. ולעיל ב"מ פ"ט ה"ו: השוכר שדה ירק מחבירו, והיה בו שורה של ירק אחר ברי הוא של לוקח, היה מקצה בפני עצמו, הרי הוא של מוכר. עיין מש"ש.

28-29. **ולא את הביברי' של חייה ושל עופו' ושל דגים.**וכ"ה בירושלמי פ"ד ה"ז הנ"ל, וכ"ה בבבלי ס"ח ב' בהוצאות שלנו. וכן להלן שם: ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. ורמינהי וכו', של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אילו נמכרין עמה וכו', דנגחקייהו⁵³ לגו. ברם הגירסא בהוצאות שלנו בבבלי היא ע"פ הגהת הרשב"ם שכתב שם במפורש: ה"ג בתוספתא ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. אבל בכי"י ובראשונים (לבבלי): ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו נמכרין עמה. וכן להלן שם: ביברין של חיה וכו' הרי אלו נמכרין עמה, ורמינהי וכו', היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו אין נמכרין עמה⁵⁴ וכו'. ולכל הגירסאות הנ"ל ברור שלפני הבבלי היו שתי ברייתות סותרות, והעמידו אותן שכל אחת מדברת בתנאים שונים, כשם שתירצו לעיל שם ס"ז א' וס"ח א'. ועיין במצפה שמואל מה שהעיר שם על מרן. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סי' רט"ו ס"ק ט', ומ"ש לעיל הערה 49.

footnotes: ⁵³ כ"ה בכי"פ ובכי"ר (לפי דק"ס, עמ' 209, הערה ע'. ועיי"ש עמ' 208, סוף הערה ט', ועמ' 209 סוף הערה ע'). ובערוך ערך נגהקיהו, בדפ' פיזרו: בפ' המוכר את הבית הא דנגהקיהו לגאו פי' הא דמעלינהו בבית הבד בסתם עם בית הבד עד שיפרש, כלומר, בית שער פתוח לעיר היינו לגאו. וכנראה שרבינו גרס כן בב"ב ס"ח א' (עיין דק"ס, עמ' 206, הערה פ'), ותירצו שם את הסתירה בין הברייתות כשם שתירצו לפנינו בבבלי שם ס"ח ב', ובהוצאות שלפנינו (ס"ח א') הוא לישנא אחרינא, עיין ברשב"ם ס"ח א' ובדק"ס, עמ' 206, הערה ק'. אבל בערוך בד"ו הגירסא היא: בפרק המוכר את הבית בגמ' המוכר את העיר הא דנגהקיהו וכו'. וכנראה שזו היא הוספה מסופר ת"ח שחשב שהכוונה היא לבבלי ס"ח ב', וזה לא יתכן, ובית הבד, וההבדל בין מפרש לסתם, מאן דכר שמיה. ולפלא שהחכמים שעסקו בפירוש המלה לא עמדו כלל על גירסת הערוך, עיין בעה"ש ערך נגהקיהו, עמ' 307, ובהערות שם. וע"פ העניין הכוונה לפתיחתן, כמו שפירשו המפרשים. ועיין בתוספות לערוך השלם, ערך נגהקיהו. ⁵⁴ הרשב"ם מאס בגירסא זו אעפ"י שהיא מתאימה לתוספתא שלנו, מפני שהרישא "היה לה חלק אחד" וכו' אינו בתוספתא שלפנינו, והסיק מכאן שזו היא ברייתא אחרת, אבל לעיל שם רואים שהיא התוספתא שלנו כאן. ובאמת יש כאן שתי ברייתות ושתי מסורות. וכן בירושלמי פ"ד ה"ז הנ"ל (אחרי התוספתא שלנו): חולק בים ובנהר, אית תניי תני מכורין, ואית תניי תני אין מכורין. אמר רב חסדא (כן דרכו לתרץ את הברייתות בירושלמי) מאן דמר מכורין את שהן בתחומה, ומאן דמר אינן מכורין, את שאינן בתחומה.

29-30. **המוכר את הכרם, מכר את הקנים, ואת הדוקרנין, ואת זמורות שקמה שבתוכו.**במשנתנו פ"ד מ"ח: המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצורכה ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו וכו'. ושם מדברים במוכר שדהו שיש בה גפנים שאף הם מכורים,⁵⁵ וכאן מדברים במוכר את הכרם במפורש, וסתם קנים בכרם לצורכו הם, עיין בבלי ס"ט א', ירושלמי פ"ד ה"ח, י"ד ע"ג. ועיין לעיל כלאים פ"ד ה"ה. ואשר לזמורות שקמה אף הן היו משמשות לכרם שהיו מדלין עליהן את הגפנים, עיין כלאים פ"ו מ"ג ומ"ד. ולהלן ערכין פ"ה סה"א: הקנים והזמורות ופירות שקמה בתוכה, הרי הן כפירות, והטעם שזמורות שקמה עשויות להחתך, דוגמת הקנים שנעקרים ממקום למקום.

footnotes: ⁵⁵ עיין מ"ש לעיל שורה 23 ד"ה המוכר את השדה.

30-31. **אבל לא מכר לא את העצים ולא את האבנים סוירות, בין לנירו ובין לגדרו.**בכי"ע: סוורות, וכצ"ל לפנינו. ובבבלי ס"ט א': מאי אבנים שהן לצורכה, הכא תרגימו אבני דאכפא.⁵⁶ עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והא תני ר' חייא אבנים צבורות לגדר. תני סדורות, ואין כאן הגהה אלא פירוש. וכן בירושלמי שבת פ"ד ה"ב, ז' ע"א: תני ר' יוסי בן שאול צבר של קורות וכו'. ובבבלי שם קכ"ה ב': ר' יוסי בן שאול אמר סואר של קורות וכו', ופירש"י: סדר של קורות וכו'. והכתיב "סואר" במקום "צבר" רגיל במקורות, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו שבת, עמ' 94. אבל הלשון עצים ואבנים צבורות לניר (בהקבלה לגדר) מגומגמת. ושמא צ"ל: בין לקיר, בין לגדר, אבל קשה להגיה את הנוסחאות. ואפשר שהכוונה היא שהעצים והאבנים סדורות לעשות מחיצה בין הכרם ובין הניר שמאחוריו, ומכיוון שהשדה חרושה ואינה זרועה, מספיק לה נטירותא פורתא, ומניח עץ על גבי עץ ואבן על גבי אבן.⁵⁷

footnotes: ⁵⁶ ופירשו המפרשים: אבנים שמניחים על העומרים השטוחים בשדה (כדי לייבשן) שלא יתפזרו. ⁵⁷ עיין בבלי מו"ק ז' א' וירושלמי שם פ"א ה"ד, פ' ע"ג.

31. **ולא את זבלים ולא את קירות שקמה שבתוכו.**במשנתנו פ"ד מ"ט: ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה, וכן לעיל שורה 24–25. וזבלים לא נזכרו במקום אחר (ביחס למכירת הכרם).

31-32. **אבא שאול או' כל העושה לתשמיש הכרם, הרי זה מכור.**בבבלי ע"ח ב': ר' מאיר אומר מכר את הכרם, מכר תשמישי הכרם, וברשב"ם מעיר: ובאבא שאול אשכחן לה בתוספתא,⁵⁸ ושמא חולק אבא שאול כאן גם על קורות שקמה, אם היו הגפנים מודלות עליהן, עיין כלאים פ"ו מ"ד. ונראה שדווקא אם מכר את הכרם במפורש, אבל אם מכר שדה ויש בה גפנים, אין אבא שאול חולק, עיין לעיל ה"ד, שורה 24.

footnotes: ⁵⁸ והוא מגיה בבבלי: דתניא במקום "דתנן" שהיה לפניו.

32-34. **מכר לו כל האילנות חוץ מחצי חרוב מורכב שבמקום פלוני, ומחצי סדן שיקמה שבמקום פלוני, ושאר כל החרובין אינן מכורין, ישאר כל הסדנין אינן מכורין.**בכי"ע: שאר כל החרובין וכו' ושאר וכו'. בבלי ע' א'. ולפי פשוטה משמע שחצי החרוב והסדן שהשאיר מכור, כפי שסבר רב אחא בר הונא (לפי האיכא דאמרי) בבבלי שם, ואמר לו רב ששת שאפילו החצי השני לא קנה, והמוכר לא הזכיר אלא חצי חרוב וכו', משום שופרא דשטרא. ועיין רשב"ם ובפר"ג שם.

34-36. **האחין שחלקו את שלהן במקום אחד, אפילו הוא ביהודה והן בגליל, הוא בגליל והן ביהודה, או שהיו במקום אחד, כיון שזכה את אחד מהן זכה בכולן.**בכי"ע: אפילו הן ביהודה והן בגליל, הן בגליל והן ביהודה, כיון שקנה אחד מהן זכו כולן. והבבא "או שהיו במקום אחד" חסרה שם. ופירושה שכל הנכסים היו במקום אחד, ואחד מן האחים היה ביהודה, במקום הנכסים, ושאר האחים היו בגליל, או להפך שהוא היה עם הנכסים בגליל, והם היו ביהודה או שהיו האחים במקום אחר (כצ"ל, כמו שהגיה במנ"ב), כלומר, אפילו בחו"ל,⁵⁹ כיון שזכה אחד מהן זכו כולן,⁶⁰ כלומר, קניין האחד מועיל לכולן, כמו בחליפין, כיון שנתנו רשות לאחד לקנות, ועיין מ"ש להלן בסמוך. והברייתא נסמכה למשנתנו ספ"ד: האחין שחלקו זכו בשדה, זכו בכולם (כלומר, בכל מה שבשדה, שלא כמוכר שדהו).

footnotes: ⁵⁹ כן פירש בח"ד, אבל כבר אמרנו שבכי"ע חסרה בבא זו. ⁶⁰ כמו שהוא בכי"ע, וכן הגיה בח"ד בתחילה.

36. **אם היה עמו במדינה, כיון שקבל עליו, הרי זה זכה.**לפי פשוטו פירושו, שאין צורך בקניין גמור. וכבר העיר בח"ד והבאים אחריו לדברי רב אשי בבבלי ג' א': כגון שהלך זה בתוך שלו⁶¹ והחזיק, וזה בתוך שלו והחזיק, ופירש ברא"ש פ"א סי' ג': והלך זה בעצמו והחזיק, וכו', או זה או זה קאמרי וכו'.⁶² והוא כדין כל חליפין. עיין בחי' הרשב"א במקומו שם, ועיין בשו"ת שלו ח"א סי' אלף רכ"ו, בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ת"ג, ברא"ש הנ"ל ועוד. ודייק הרשב"א מלשון התלמוד "והלך זה בעצמו" שאפילו לא אמר לו חזק וקני, קנה, ומספיק אם שאר האחים קבלו עליהם את החלוקה. וזו היא שיטת רבינו יונה בעליות שם, עמ' ט', אלא שלשיטת הראשונים הנ"ל צריך קניין גמור, אבל כבר העיר בפלפולא חריפתא על הרא"ש הנ"ל על שיטת הגה"מ בפ"ב מה' שכנים (והן בד' קושטא לבד) "דהאי והחזיק לאו חזקה ממש קאמר, כגון נעל ופרץ וגדר אלא הילוך לאורך ורחב חלקו וכו', וקמ"ל אע"ג דבעלמא לא קני בהלך וכו' הכא בקנין רוחות סגי בהילוך בעלמא" וכו'. ולפי שיטה זו לשון התוספתא מחוור יותר, מכיון שקיבל עליו האח השני זכה הראשון בהילוך בעלמא. ועיין שו"ע חו"מ סי' קנ"ז סעיף ב' ובנו"כ שם.

footnotes: ⁶¹ בכתה"י ובראשונים: הלך זה בעצמו, והלד זה בעצמו והחזיק, עיין דק"ס, עמ' 4, הערה ו'. ⁶² וכ"ה בחי' הר"ן שם, עמ' 15.

36-37. **רבי יוסי אומר אם עתידין להטיל גורלות, עד שיטילו גורלות.**בבבלי ק"ו ב': תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן, קנו כולם,⁶³ ומלשון התוספתא משמע שר' יוסי בא להחמיר, אבל בבבלי שם: מאי טעמא (ופירש הרשב"ם: במאי קנו וכו', ולא החזיקו כל אחד בשלו, דאי אחזוק מאי למימרא וכו'), אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי. ועיין חו"מ סי' קע"ג סעיף ב', בבאור הגר"א שם ס"ק ד', ובדק"ס עמ' 311, הערה י'.

footnotes: ⁶³ עיין דק"ס שם, עמ' 311, הערה ט'.

37-39. **ר' יהודה אומר [כל שקנה הדיוט קנה הקדש, כל שלא קנה הדיוט לא קנה הקדש. ר' שמעון אומ'] אף המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב מורכב וסדן שקמה, מפני שהן יונקין משדה הקדש.**כ"ה בכי"ע, ובד נשמט ע"י הדומות. ובמשנתנו ספ"ד: המקדיש את השדה, הקדיש את כולם. ר' שמעון אומר לא הקדיש אלא את החרוב המורכב ואת סדן השקמה. ולפי פשוטה של משנתנו חולק ר"ש על הת"ק וסובר שכל מה שנמנה במשנתנו אינם מוקדשים, כדין הדיוט, אבל בחרוב ובשקמה מוקדשים, מפני שיונקים מן ההקדש. ופירש"י (ערכין י"ד א') שהאילנות הללו יונקים יותר משאר אילנות, ולפיכך כל שאר אילנות אינן מוקדשין, כדין מוכר להדיוט, חוץ מחרוב ושקמה שיונקין מן ההקדש. וכן בירושלמי ספ"ד, י"ד ע"ד: ר' שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש [אלא]⁶⁴ החרוב המורכב ושקמה הישנה, מפני שיונקין משל הקדש. מפני [שלא] (ש)שייר לו דרך, אם (לא) שייר לו דרך, אף הן יונקין משל הקדש, כלומר, אתמה. ומפרש הירושלמי שר' שמעון סובר שלא הקדיש את הדברים שלא הקדיש במוכר, ובדרך, סבר לו כר' עקיבא, שלא השאיר לו דרך, וממילא לא השאיר גם מקום יניקת האילנות ומפני כך סובר שהן יונקין מן ההקדש, אבל אם היה סובר שהשאיר לו דרך אין כאן יניקה מן ההקדש. אבל עיין בירושלמי בכיר"ז ומש"ש בפירושו. וצ"ע. ובפיה"מ להר"מ בספ"ד: "ופירוש דברי ר' שמעון המקדיש את השדה לא הקדיש עם הקרקע אלא חרוב המורכב וכו', אבל אבנים של שדה שאינן לצורכה, וכיוצא בהן לא נתקדשו". וה"ה ששאר אילנות לא נתקדשו, מפני שהיניקה שלהן אינה חשובה, וכאילו אינם יונקים מן ההקדש. ואשר לדברי ר' שמעון בתוספתא כאן אפשר שזו היא פיסקא ממשנתנו, והוא חולק על הת"ק שם, אבל אפשר שהוא חולק על ר' יהודה כאן. ולר' יהודה לא הקדיש אף חרוב ושקמה, ולר"ש חרוב ושקמה מוקדשין.⁶⁵ אבל בבבלי ע"א ב' הביאו ראייה שלר"ש המקדיש בעין רעה מקדיש ושייר דרך לעצמו, והביאו את הברייתא שלנו והקשו עליה שלפי שיטה זו מדנפשייהו קא ינקי. ועיי"ש מה שהאריכו בזה, והסיקו שר"ש לדברי החכמים קאמר, והוא בעצמו סובר כדברי ר' יהודה כאן.⁶⁶ ומן התוספתא כאן ראייה שהחכמים של משנתנו, חכמים אחרים חולקים עליהם וכר' יהודה כאן. עיין רשב"ם ע"ב סע"א. ועיין בבלי ע"ג רע"א וברשב"ם שם, ד"ה ולימא.

footnotes: ⁶⁴ שיבוש כזה גם במשנתנו בהוצ' לו. ⁶⁵ בכי"ע: אם המקדיש וכו', והלשון מגומגמת, והיה צ"ל: אם הקדיש, ונראה שהגי' שלפנינו נכונה והסופרים היו כותבים א' (במקום אף, או אם), ו"אף" במקורות עתיקים לא בא אלא לחלוק, ולאו דווקא כמוסיף, עיין בדוגמאות המרובות שהביא מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ עמ' 1007–1032. ⁶⁶ עיין דק"ס, עמ' 219, הערה י', והן ממש דברי ר' יהודה כאן, ועיי"ש ע"ט ב'.