Tosefta Kifshutah on Bava Kamma Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
- **שור תם שהזיק, עד שלא עמד בדין וכו'.**בבלי ל"ג ב' (בשינויים קטנים).
**שחטו וכו'.**ופירשו בבבלי שם, שהניזק גובה מבשרו, אבל המזיק פטור מפחת שחיטה, עיי"ש.
- **מה שעמד בדין וכו'.**בד, בכי"ע ובבבלי הנ"ל: משעמד בדין וכו'. והיא היא, עיין מ"ש ר"ח ילון בפרקי לשון, עמ' 102 ואילך, ומ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ג, ולעיל נדרים עמ' 499, הערה 36.
**הקדישו בעליו, אין מוקדש וכו'.**בבלי הנ"ל. ועיין ירושלמי כאן רפ"ד, ד' ע"א, בנתיבות ירושלים שם ובפי' ר"י לוי במקומו, עמ' 102, ובהערתו, עמ' 103.
- **שחטו ומכרו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום וכו'.**בירושלמי גיטין רפ"ה, מ"ו ע"ג: תני ר' חייה נזק וחצי נזק נגבין מן המשועבדין, ניחא נזק. חצי נזק, לא מגופו הוא משלם. אמר ר' יוסי תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו, כבר נשתעבד גופו לבעל הנזק.¹ ובבבלי הנ"ל: מכרו אינו מכור וכו', שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום, קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום, לפי שאין משתלם אלא מגופו. ועיין פירוש הברייתא בבבלי להלן שם, ולעיל שם ל"ג סע"א ואילך.
footnotes: ¹ ועיין מ"ש לעיל כתובות, עמ' 210, ד"ה נזק.
3-4. **שור מועד שהזיק וכו'.**בבלי הנ"ל.
5-6. **שור תם שהזיק, ואחר כך המית, המית ואחר כך הזיק, פטור.**בבבלי צ' ב': שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות, ואין דנין אותו דיני ממונות, ולא נזכר שם מה דינו אם הזיק ואח"כ המית. וביש"ש שם סוף סי' ל"ז: ואין חילוק בהא סוגיא אם קדם מיתה לנזיקים, או נזיקים למיתה. ועיין בח"ד שהאריך וציין ליש"ש. וכן משמע מן הסיפא.
6-7. **שור מועד שהזיק ואחר כך המית וכו'.**בבלי הנ"ל בשינוי ניסוח. ועיין בהשגות הראב"ד פי"א מה' נזקי ממון ה"ח, ומ"ש בח"ד.
- **שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר וכו'.**משנתנו פ"ד מ"ט, מכילתא דרשב"י, עמ' 180 (לעניין מיתת אדם), שם, עמ' 189 (לעניין נזקי שור), מכילתא דר' ישמעאל נזיקין פ"י, עמ' 284 (להביא שומר חנם), פי"ב, עמ' 290 (ולא ישמרנו, להביא שומר חנם וכו'). ומוכח שהדרש הוא מ"ולא ישמרנו" שבעלים לאו דווקא, אלא כל שדרך שמירתו עליו, כמפורש במכילתא דרשב"י. ועיין לעיל פ"א ה"א, שורה 7–8, ומש"ש.
- **שאלו בחזקת תם ונמצא מועד וכו'.**ירושלמי פ"ד ה"ה, ד' ע"ב, בבלי מ' א'.
9-10. **הבעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור.**וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בירושלמי ובבבלי הנ"ל: הבעלין משלמין חצי נזק והשואל חצי נזק. ומפרשים שם שהשואל הכיר בו שהוא נגחן, אבל לא ידע שכבר הועד בב"ד. ובהגהות יפה עינים שם מעמיד את הגירסא שלפנינו בתוספתא, ומפרש שהשואל לא ידע שהוא נגחן, ולפיכך פטור, אבל הבעלים אינן משלמין אלא חצי נזק משום שסוף כל סוף מסרו לשומר, שקיבל עליו שמירה בתורת תם. ולא נתחוורתי בדבריו ז"ל. ועיין מ"ש להלן ה"ז שורה 19–21, בגירסת המשנה, ספ"ד. ושמא צריך להפוך את הגירסא בתוספתא. ומסתבר שהנכון הוא כפירוש בעל מ"א ומנ"ב, ואף הם מעמידים את הרישא בלא ידע השואל שהוא נגחן, ולפיכך פטור, והבעלים אינם משלמים אלא חצי נזק, משום שינוי רשות, וכר' מאיר בפ"ד מ"ד, והברייתא שבירושלמי (שגרסו שם הבעלין משלמין חצי נזק, והשואל משלם חצי נזק) העמידוה בפירוש כר' יוסי במשנתנו הנ"ל הסובר שאין רשות משנה, והשואל חייב משום שהוא ידע שהוא נגחן (אבל לא ידע שהועד בפני ב"ד). ועיין בבלי מ' ב'. ואף במכילתא דרשב"י, עמ' 189 (ועיי"ש עמ' 180) הנ"ל מוכח שלא ידע השואל שהוא נגחן, והוא כפירוש המפרשים בתוספתא שלנו. ברם במכילתא שם לא נזכר כלל הסכום שמשלמין, והיא מדברת בחיוב השואל ובפטור השואל, ובשלא ידע השואל שהוא נגחן, הוא פטור מכלום. ואפשר שלשיטתה הבעלים משלמין נזק שלם, משום שאין רשות משנה, וכר' יוסי בירושלמי, או כרב פפא בבבלי מ' ב' שבכל מקום שהולך השור שם בעליו עליו.² ועיין מ"ש להלן.
footnotes: ² המכילתא דרשב"י, היא המכילתא ששנו אותה בישיבות הבבליות, עיין תשה"ג הרכבי סי' רכ"ט ובמבואו של מהרי"ן אפשטין ז"ל למכילתא הנ"ל, עמ' י"ג ובסיכום שם, עמ' כ"ה.
- **הועד בפני שואל בו.**צ"ל הועד בו בפני שואל, כמו שהוא בד ובכי"ע.
**ואחר כך מכרו הבעלים וכו'.**הנכון הוא בכי"ע: ואחר כך מסרו לבעלים וכו'. ובבבלי הנ"ל: הועד בבית שואל והחזירו לבעלים, בעלים משלמין וכו'.
10-11. **הבעלים משלמין חצי נזק, והשואל משלם חצי נזק.**וכ"ה בד ובכי"ע. ובבבלי הנ"ל: הבעלים משלמין חצי נזק, והשואל פטור מכלום. ובירושלמי לא הובאה בבא זו. וכנראה שאף לפנינו צ"ל כן, ודינו כמו ברישא (והמתקן תיקן כדי לחלק בין הרישא לסיפא), והטעם הוא משום שינוי רשות. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל, עמ' 189 (ועיי"ש עמ' 180): מנין הועד בו בפני שואל [הרי ז]ה מועד, ת"ל לא ישמרנו בעליו. ולא נזכר שם כלל מה דינו אם החזירנו לבעלים, ופשיטא שהבעלים חייבים (ובשיעור התשלומין לא דנו שם כלל). ושנו שם שאין צורך להעיד בפני הבעלים דווקא, אלא שהשומרים נכנסו במקום בעלים, ונעשה מועד על ידיהם, ובעלים לאו דווקא, עיין מ"ש לעיל, שורה 8, ד"ה שומר חנם.
11-12. **המית ברשותו ואחר כך מסרו לבעלין, עד שלא נגמר דינו מסרו לבעלין פטור, משנגמר דינו מסרו לבעלין חייב.**ירושלמי פ"ד ה"ה, ד' ע"ב. ובבבלי מ"ד ב' ואילך, ולהלן שם צ"ח ב': תנו רבנן שור שהמית עד שלא נגמר דינו, מכרו מכור וכו', החזירו שומר לבית בעליו מוחזר, משנגמר דינו וכו', החזירו שומר לבית בעליו אינו מוחזר וכו'. ועיין במשנתנו פ"ט מ"ב, להלן בתוספתא פ"י ה"ד, ומבואר שם (לעניין גזלן) שאפילו ביוצא להסקל אומר לו הרי שלך לפניך. ובמכילתא דרשב"י כ"ב, י', עמ' 205: השאילו שור ורבע את האדם, ושור ונגח את האדם, אם עד שלא נגמר דינו וכו', שנא' ולקח בעליו ולא ישלם, את שדרך בעלים לקבל אותו וכו'.
12-13. **ר' יעקב אומ' אף משנגמר דינו, עד שלא נסקל מסרו לבעלים, פטור.**ירושלמי ובבלי הנ"ל, בבלי ע"א ב', כתובות ל"ד א'. ובבבלי צ"ח ב' העמיד רב חסדא את משנתנו הנ"ל (שסוברת שבגזלן יכול לומר הרי שלך לפניך אפילו בשנגמר דינו) כר' יעקב, והמחלוקת היא אם אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך. ועיין גם בבבלי מ"ה א'. ובבבלי דחו את דברי רב חסדא, עיי"ש בבאור המחלוקת. אבל בירושלמי אין זכר לזה, ולפי פשוטו ברור שפירשו את המחלוקת כרב חסדא. ואמרו להלן בתוספתא פ"י ה"ד: זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה, ולא שינה אותה מבירייתה, אומר לו הרי שלך לפניך. ובירושלמי פ"ט ה"א, ו' ע"ד: מאן תניתה, ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעינה ולא נשתנית מברייתה אומר לו הרי שלך לפניך.³ והמחלוקת בין בשומר ובין בגזלן היא אם אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך. ועיין ש"ך חו"מ סי' שס"ג ס"ק ז'.
footnotes: ³ וכן העתיק בשם הירושלמי בתוספות רי"ד ב"ק ס"ה א', סוף סי' ה'.
13-14. **פרה שהמיתה ואחר כך ילדה, עד שלא נגמר דינה וכו'.**כל הברייתא בבבלי סנהדרין פ' א'.
- **נתערבו באחרין ואחרין באחרין וכו'.**בבלי הנ"ל, ועיי"ש ע"ט ב' ואילך, ירושלמי שם פ"ט ה"ז, כ"ז ע"ב. ועיין במשנת זבחים רפ"ח, תוספות סנהדרין ע"ט ב', ד"ה בשור, פ' א', ד"ה ואחרים באחרים. ועיין להלן.
15-16. **כונסין אותן לכיפה.**מכילתא דרשב"י כ"א, כ"ח, עמ' 178, בבלי הנ"ל.
- **ר' לעזר בי ר' שמעון וכו'.**מכילתא דרשב"י ובבלי הנ"ל.
16-18. **הגוזל שור מחבירו, והמית ברשותו ואחר כך מסרו לבעלים, בין עד שלא נגמר דינו ובין משנגמר דינו חייב.**בד: מסרו לעדי' לבעלים. ובד"ח מתוקן: בעדים לבעלים. והיא ט"ס ברורה, ואינה גם בכי"ע. ובח"ד תמה שהרי היא בסתירה למשנתנו פ"ט מ"ב ולתוספתא להלן פ"י ה"ד ולבבא שלעיל, עיי"ש שהאריך. וכנראה שברייתא זו סוברת שהיזק שאינו ניכר שמו היזק, ואין שמין לגזלן. והרי אף שור שלא נגמר דינו נפחת בדמיו שאינו ראוי אלא לשחיטה, ודינו כנשתנה מברייתו, ולפיכך אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך. ואפשר שבשומרים כל זמן שלא נגמר דינו הרי הוא ברשות הבעלים, והוא להפך מסברת היש"ש, עיין בש"ך חו"מ סי' שס"ג ס"ק ז' הנ"ל. וצ"ע.
18-19. **הלוקח שור מחבירו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד, והועד בו בפני שיני, באמת שהוא חייב לו, מפני מקח טעות.**בד ובכי"ע: והועד בו בפני שני וכו'. וכנראה שצ"ל: בפני שני', כמו שהדפיס צוקרמנדל. ושמא הכוונה היא שהלוקח ידע שהוא נגחן, אבל לא ידע, שכבר הועד בפני שנים בב"ד הרי זה מקח טעות, מפני שלא קיבל עליו לשלם נזק שלם אם יזיק מיד. ולפיכך אמרו כאן "באמת", והיינו באמת [אמרו]⁴ שאף כאן שידע שהוא נגחן הרי זה מקח טעות. וכבר העיר הר"פ ראזענטהאל⁵ שבכל מקום ששנינו "באמת" יש שם רבותא וחידוש, ואף כאן החידוש הוא שאעפ"י שהלוקח ידע שהוא נגחן, אלא שעדיין לא הועד בב"ד, הרי זה מקח טעות. וסתם התוספתא היא בשיטת רב⁶ הסובר שהמוכר שור בסתם ונמצא נגחן הרי זה מקח טעות. וכאן הרבותא היא שאעפ"י שידע שהוא נגחן הרי זה מקח טעות. ובירושלמי שביעית אמרו שהמחלוקת היא במכר לסרסור, וטעם רב הוא שהסרסור יחשוש שמא יזיק לפני שיספיק למוכרו לטבח, עיי"ש.⁷
footnotes: ⁴ בנוסחאות של א"י משמיטים את המלה "אמרו", עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין ז"ל, עמ' 1263, ד"ה באמת. ⁵ סה"י לכבוד רד"צ האפפמאנן, חלק העברי, עמ' 36. ⁶ ירושלמי כאן פ"ד ה"ז, ד' ע"ג, שביעית פ"ה ה"ח, ל"ו ע"א, בבלי כאן מ"ו א', ב"ב צ"ב א'. ⁷ ובח"ד חילק בשם בנו בין קונה סתם לבין מפרש "בחזקת שהוא תם", עיי"ש, ואינו מחוור, עיין לעיל שורה 9, ד"ה שאלו בחזקת תם, ובירושלמי ובבבלי העמידוה שידוע שהוא נגחן.
19-21. **שור שפסק את המוסרה ויצא והזיק, תם פטור ומועד חייב דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' תם חייב ומועד פטור וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. וכן במכילתא משפטים פ"י, עמ' 284: קשור במוסרה ויצא והזיק. תם פטור ומועד חייב וכו' ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור וכו'. וכן היתה הגירסא במשנתנו ספ"ד לפני הירושלמי, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 717, ועמ' 737. אבל במשנה שבבבלי הנ"ל: קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי ר' מאיר וכו'. וכן יוצא מן הסוגייא שם (מ"ה ב'). וכן במכילתא דרשב"י (הבבלית), עמ' 180: שור שפסק את המוסרה ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב וכו'.
- **ר' ליעזר בן יעקב אומ' זה וזה פטורין וכו'.**מכילתא ומכילתא דרשב"י הנ"ל, ירושלמי רפ"ו, ה' ע"ב, בבלי מ"ה ב'.
- **ר' ליעזר אומ' אין שמירה לשור אלא סכין וכו'.**משנתנו ומכילתא הנ"ל. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: אין לו שמירה לשור המועד אלא סכין. וכן יוצא גם מן הבבלי מ"ו א'. ועיין ירושלמי ספ"ד, ומ"ש ר"י לוי שם, עמ' 131.
22-23. **[כנוס שורך ואני אשמרנו].**השלמתי ע"פ כי"ע ובבלי מ"ח ב'. ובד בטעות: ואני אשכחתו.
- **הזיק פטור, הוזק חייב.**וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל (בשינוי סדר), ופירושו שאם הזיק את שורו של בעה"ב פטור, שהרי קיבל עליו לשמור אותו שלא יזיק, ואם הוזק חייב ככל שומר. ובכי"ע בטעות: הוזק פטור הזיק חייב. ועיין במשנתנו פ"ה מ"ג.
23-24. **כנוס שורך ושמרו, הוזק חייב, הזיק משלם נזק שלם דברי ר' מאיר וכו'.**וכע"ז בכי"ע. והנכון בד: הוזק פטור, הזיק משלם וכו'. ור"מ לשיטתו לעיל ספ"א. ובבבלי הנ"ל: כנוס שורך ושמרו, הזיק חייב, הוזק פטור. ועיין בדברי רב פפא שם.
26-27. **הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשותו, בא שור ממקום אחר שלא ברשות, נגח נגף נשך וכו'.**ירושלמי פ"ה ה"ה, ד' ע"ד. וסובר ר"מ שאף בחצר שאינה של שניהם חייב על הקרן נזק שלם, כמזיק ברשות הניזק, עיין לעיל פ"א שורה 49, ד"ה ברם, ומש"ש.
- **על השן ועל הרגל משלם נזק שלם.**וכן אמרו בירושלמי לעיל פ"א ה"ב, ב' ע"ג: אית תניי תני אפילו חצר שאינה של שניהם חייבת וכו', דכתיב ובער בשדה אחר מכל מקום. ויש כאן מחלוקת המקורות. ועיין להלן בסמוך.
- **ותם משלם חצי נזק.**בבבלי מ"ח א': הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ונגחו פטור וכו', כלומר פטור מנזק שלם ומשלם חצי נזק, עיין בבבלי שם, וברש"י, ד"ה ולא משלמא.
29-30. **הכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות וכו'.**ירושלמי פ"ה ה"ג, ד' ע"ד. ועיין מ"ש לעיל, שורה 28, ד"ה על השן.
- **ושברן פטור.**ברייתא זו סוברת שבחצר שאינה של שניהם פטור על שן ורגל, כברייתא הראשונה שבירושלמי פ"א ה"ב הנ"ל. ובירושלמי פ"ה הנ"ל: הדא אמר' הקרן (צ"ל: הרגל) פטור בחצר שאינה של שניהן.
**ואם הוזק בהן, בעל קדירות חייב.**בירושלמי הנ"ל: הוזק בהן פטור.
31-32. **הכניס פירותיו לחצר בעל הבית וכו'.**ירושלמי הנ"ל פ"ה ה"ד, ד' ע"ב, בבלי מ"ז ב'.⁸
footnotes: ⁸ בשם תני רב יהודה בר סימון בנזקין דבי קרנא.
- **ואכלן פטור.**בירושלמי שם: הדה אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. ועיין מ"ש לעיל. ועיין בבלי מ"ח רע"א.
32-33. **ואם הוזק בהן, בעל הפירות חייב.**בירושלמי הנ"ל: הוזק בהן פטור. ועיין במשנתנו שם פ"ה מ"ב.
- **נפל לבור והבאיש את מימיו.**פיסקא קטועה ממשנתנו פ"ה מ"ג.
33-34. **חייב בכופר דברי ר' טרפון.**במשנתנו הנ"ל: היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר. ומוסיפה התוספתא שהיא כר' טרפון, וחייב בכופר אעפ"י שפטור מן המיתה, שלא נתכוין להרוג, אלא לאכול ירק שבבור, עיין בבלי מ"ג ב', מ"ח ב'. ועיין בבלי כ"ו א', ובגליון הש"ס לרע"א מ"ח ב'. ועיין לעיל פ"ד ה"ו ומש"ש, ועיין להלן פ"ו ה"ב.
- **ר' עקיבא פוטר מן הכופר.**עיין בתוספות מ"ג א', ד"ה אמר רבה.
34-35. **נותן שלשים סלע דברי ר' טרפון. ור' עקיבא פוטר וכו'.**ר"ע כריש לקיש בבבלי מ"ג א', ור' יוחנן (שם מ"ג ב') חולק.
35-36. **יש נותן את הכופר ואין נסקל, נסקל ואין נותן את הכופר וכו'.**בפי' רבינו מיוחס לשמות :⁹ והוא ששנו רבותי' יש נסקל ונותן את הכופר, נותן את הכופר ואינו נסקל וכו'. וכוונתו לתוספתא לעיל פ"ד ה"ו (והמקבילה בבבלי), אבל נקט את הלשון שלפנינו כאן.
footnotes: ⁹ הצופה לחכמת ישראל שי"ג, בודאפעשט תרפ"ט, עמ' 69.
- **החופר בור ברשותו וכו'.**להלן פ"ו ה"ב. ועיין לעיל, שורה 33–34, ד"ה חייב בכופר ומש"ש.
- **נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, נגחו שורו וכו'.**עיין ר"מ פ"י מה' נזקי ממון הי"א ובבלי ל"ג א'.
- **שור שנגח את הפרה ונמצא וכו'.**משנתנו רפ"ה.
- **סמכוס אומר וכו'.**ומשנתנו הנ"ל כסומכוס, כמו שהוכיחו מן התוספתא כאן בבבלי מ"ו ב'. ובפי' ר' זכריה אגמתי 16 ע"ב: דמתני' סומכוס היא בתוספת בבא קמא דנזיקין וכו'.
**משלם חצי כופר וכו'.**וכ"ה בד, וצ"ל: חצי נזק, כמו שהוא בכי"ע, במשנה ובברייתא שבבבלי הנ"ל. ועיין בירושלמי כאן רפ"ה וכתובות רפ"ב, ומ"ש ר"י לוי בפירושו כאן, עמ' 133.