2. **הגזלנין בין כך ובין כך וכו'.**כמפורש להלן. ועיין תו"כ חובה ריש פרשה י"ג, כ"ח ע"ב, בבלי ס"ח סע"ב.

2-3. **שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכיי וכו'.**מכילתא משפטים פי"ד, עמ' 299, בבלי ע"ט ב'. ובפי' ר"ז אגמאתי שם, 33 ע"א, ציין למקורו של התלמוד בתוספתא ובמכילתא, ובשם התוספתא בפירוש אלפביטין לר' בנימין מן הענוים.¹

footnotes: ¹ הוצ' ר' מ"ח שמלצר, במחקרים ומקורות בעריכת רח"ז דימיטרובסקי ס"א, עמ' 239.

7. **ר' מאיר אומר משלו משל וכו'.**בבלי הנ"ל. ועיין מדרש איכה רבה פתיחה י', ומ"ש להלן, שורה 24–25, ד"ה והנה הגירסא.

10-11. **אמ' ר' יהודה מפני מה אמרו וכו'.**בד ובכי"ע: אמ' ר' עקיבא וכו'. וכ"ה בבבלי ס"ז ב', ועיי"ש בפירושים ס"ח א'.

12. **חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכיי אומרן כמן חומר וכו'.**כל הברייתא בילקוט משפטים סוף רמז שי"ז (בד' ראשון, אבל בד"ח רמז שי"ח) בשם "בבא קמא", וצ"ל תוספתא ב"ק. וכן מפורש להלן שם סוף רמז שצ"ד: תב"ק (= תוספתא בבא קמא).² והדיבור "כמין חומר" עדיין לא נתברר כל צורכו. ועיין בכר ערכי מדרש (תנאים) ערך חמר (בתרגום עברי, עמ' 43).

footnotes: ² ובסוף המאמר: פ' (= פרק) הגנב. ובדפוסים מאוחרים השמיטו את ציוני המקורות. ועיין מ"ש להלן סוף הערה 4.

12-13. **מפני מה גלו ישראל לבבל וכו'.**כפו"פ פי"ב, עמ' שי"ז (ד"ר ע"ב סע"א) בשם תוספת מסכת ב"ק פ"ז. ובבבלי פסחים פ"ז ב' (בשם ר' יוחנן האמורא). גלו. בכי"ו בטעות: גלוי.

15-16. **ובשניות והלוחות מעשה משה.**בד חסרה המלה "והלוחות", ולפנינו, וכן בכי"ע צ"ל: הלוחות (או שלפנינו וי"ו הפירוש). ובילקוט נשמטו המלים האילו.

16. **והמכתב מכתב אלים.**בכי"ע בטעות: שנ' והמכתב וכו'. והכוונה ברורה שבלוחות הראשונים הרי מפורש (שמות ל"ב, ט"ז) והלחות מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים, אבל בלוחות השניות כתוב (שם ל"ד, א'): פסל לך וכו' וכתבתי. ובדב"ר סוף פרש' עקב: שאלו את ר' יוחנן בן זכאי מפני מה הלוחות הראשונים מעשה שמים, והשניים מעשה אדם וכו'.

17-18. **הוא מביא את הלבלר ואת הקולמוס וכו'.**עיין משנת ב"ב פ"י מ"ד, וכפשוטה של משנתנו, עיין בבלי כתובות ק"ב ב', וכ"ה בילמדנו שבדברים רבה עקב סי' י"ב. ואם השטר של האשה אין קידושיו קידושין כמו בגט (אם לא הקנית לו את הנייר), עיין שו"ע אה"ע סוף סי' ל"ב בהגהת הרמ"א.

18. **קילקלה היא מביאה את הכל.**כלומר, אם קילקלה לפני הקידושין, והיא רוצה להתפייס, היא מביאה את הכל, ומקנה לו לבעל. ואף כאן היא קלקלה לפני שמשה מסר לה את הלוחות, עיין אבות דר"נ נו"ב פ"ב, הוצ' שכטר ה' ע"ד, שמו"ר פמ"ג, א' (ועיי"ש פמ"ו א'), תנחומא שנדפס מכבר, כי תשא סי' ל', שם עקב סי' י"א, ועוד. ומשה ששבר את הלוחות הראשונים נתחייב לתת אחרים במקומם, כמשנת ב"ב פ"ה מ"ח, וכמו שאמרו בדב"ר עקב סי' י"ב, ומשום כך הביא משה את הכל ומסרן לכלה, לישראל. אבל עיין באבות דר"ן נו"א פ"ב, ו' ע"א, ובתנחומא בובר, כי תשא סי' י"ז ועוד, והאגדות חולקות.

18-19. **דייה שיתן לה המלך כתב הכר יד שלו.**כ"ה ("דייה") גם בד³ ובכי"ע. ויפה פירשו ש"כתב הכר יד" כוונתו לאותיות הלוחות שהיו עומדות בנס.⁴ ובילקוט משפטים רמז שי"ח הנ"ל: דיה שיתן לה המלך כתב וזכר יד שלו. וכ"ה שם בד' שלוניקי רמז שצ"ד בשם תב"ק (= תוספתא ב"ק), ובסיום שם: פ' (= פרק) הגנב. ובד"ו ואילך הוא סוף סי' שצ"ו בלי ציון המקור בתחלה ובסוף, ובפ' משפטים בדפוסים מאוחרים בשם "מדרש". ועיין הנוסח בדב"ר סוף פרשת עקב הנ"ל.

footnotes: ³ אלא ששם בטעות הדפוס "רייה". ובדפוסים המאוחרים חיברו את המלה "רייה" למלה שלפניה ויצא להם: הכלרייה. ⁴ כירושלמי מגילה פ"א הי"א, ע"א ע"ג, בבלי שם ב' סע"ב ומקבילה בשבת. ובילקוט ד"ו כתב בגליון (סמוך למלים "כתב וזכר יד שלו"): שבת פרק הבונה. וברור שלא כיוון לפירוש הנ"ל, שהרי בכל מקום שמפרש בגליון, הוא כותב "פירוש". וכבר צויין לעיל הערה 2 שבדפוס שלוניקי כתוב: פ' הגנב, וטעה המגיה וקרא: פ' הבונה, והוסיף וציין: שבת.

19. **הרי הוא או' אשר נשיא יחטא וכו'.**בתו"כ חובה ריש פרשה ה': אשר נשיא יחטא. אמר ר' יוחנן בן זכאי אשרי (דרש אשר כמו "אשרי") הדור שהנשיא שלו מביא חטאת וכו'. וכן בירושלמי הוריות פ"ג ה"ג, מ"ז ע"ב,⁵ ובבלי שם י' ב' בשם רבן יוחנן בן זכאי.

footnotes: ⁵ והלשון שם צריך תיקון, עיין מ"ש בסה"י לכבוד ר"ח אלבק, עמ' 301.

22. **ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים, ופרק ממנו עול שמים וכו'.**בירושלמי קידושין פ"א סה"ב, נ"ט ע"ד: שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי מה ראה העבד הזה וכו', אמר להן אזן ששמעה מהר סיני לא יהיה לך אלקים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול מלכות בשר ודם וכו'. ועיין להלן בסמוך.

24-25. **דבר אחר הוא לא רצה להשתעבד לקונו יבא וישתעבד לבניו.**בירושלמי הנ"ל: אוזן ששמעה לפני הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע וכו'. וכן בבבלי שם כ"ב ב': רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה וכו', אזן ששמעה קולי על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו וכו'. ונראה שזו היא הדרשה שלפנינו. והנה הגירסא "וישתעבד לבניו" בוודאי שיבוש, ובד גורס: וישתעבד לבנותיו. ובכי"ע: לבנתיו. ובילקוט משפטים הנ"ל (בכי"א): לא רצה להשתעבד לקוניו יבוא וישתעבד לבנותיו. וודאי גמור בעיני שצ"ל שם: להשתעבד לקונו יבא וישתעבד לכנותיו (או: לכנתיו). ומלה זו שנמצאת כמה פעמים בעזרא (עיי"ש ד', ז', ט' ועוד) ופירושה: חבריו, עוזריו, וע"פ רוב משמעותה עבדיו. והיא מצוייה במכילתא, מדרש, ירושלמי (במשמעות עבדים גרידא), אלא שנשמטה, או נשתבשה. וכן במכילתא בתחילתה, עמ' 3: יש לי כניות כיוצא בך. ובדפוסים השמיטו את המלה "כניות". וכן באיכ"ר פתיחתא י': לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו וכו', הלואי השוה אותי לבני כנסיותיו. ויפה העיר ר"ח ילון על הגירסא בילקוט המכירי ישעי' מ"ד, ג' עמ' 145: בני כנאותיו וכו' לפני כנאותיו. וכן בירושלמי גיטין ספ"ב, מ"ד ע"ג: ואל יקבל גט כוותיך. ובשרי"ר שם, עמ' 224: ואל יקבל גט כותיו. וצ"ל: גט כנתיו (ולפי גי' הדפוס: גט כנותיו), עיין מה שכתבתי על כל העניין ב"פרקים" (הוצ' מכון שוקן, ירושלים תשכ"ז) ח"א, עמ' 102 ואילך. ואף לפנינו הפירוש לא רצה להשתעבד לקונו, יבא וישתעבד לחביריו העבדים של אותו אדון, והוא עונש חמור ביותר. ובמכילתא משפטים פ"ב, עמ' 253: ומה ראתה אוזן וכו', היה רבן יוחנן בן זכאי אומרה כמין חומר, אוזן ששמעה לא תגנוב הלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו. ועיין בפירש"י משפטים כ"א, ו'.

25-26. **וכי מה ראה הכתו' לפסול את הברזל יותר מכל מיני מתכות וכו'.**וכן במכילתא דרשב"י סוף יתרו, עמ' 157: זו היא שרבן יוחנן בן זכאי או' מה ראה ברזל ליפסל [מכל מ]יני מתכות וכו'. וכן במס' שמחות פ"ח הט"ז הוצ' היגר, עמ' 167: וכי מה נשתנה ברזל להיות פסול למזבח מכל מיני מתכות וכו',⁶ ועיין בפי' הרמב"ן עה"ת שמות כ', כ"ג, ומ"ש על כ"ז במשנת ר' יעקב להגר"י שור, עמ' 37 סי' ל"ז, ובתכלת מרדכי על הרמב"ן במקומו. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes: ⁶ ושם בריש ההלכה, עמ' 165, צוינו דרשות אלו בשם "דורשי חמורות", וציינתי לה בתס"ר, עמ' 92.

27. **מדבר שסימן וכו'.**הנכון הוא במכילתא דרשב"י הנ"ל: מפני דבר וכו'. וכן במס' שמחות (בכ"י אדלר): לפני (וצ"ל: מפני) וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ב ה"י, שורה 55, ד"ה נפל.

34-35. **יהיו שלמות לפני, בני תורה שהן שלום בעולם וכו'.**לפני = לפניי. ובמס' שמחות הנ"ל: בני תורה שהם כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שיהיו שלימים לפני הקדוש ברוך הוא. ובילקוט משפטים הנ"ל: על אחת כמה וכמה ישראל יהו שלמים לפני המקו'. ובמכילתא סוף יתרו, עמ' 244 (בשם ר' יוחנן בן זכאי): המטיל שלום בין איש לאיש וכו' על אחת כמה וכמה⁷ שלא תבואהו פורענות. וכע"ז גם במכילתא שבתו"כ קדושים פ"י ה"ח, צ"ב ע"ד (בשם ר"י בן זכאי). ועיין בלשון מכילתא דרשב"י הנ"ל. ובתנחומא סוף יתרו: על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו. ועיין בפסיקתא רבתי, הוצ' רמא"ש בהוספה פ"ג, קצ"ט ע"ב.

footnotes: ⁷ אצל הורוביץ בטה"ד: כמה (כלומר, כמה כמה).

35-36. **שבעה גנבין הן. הראשון שבכולם וכו'.**מכילתא משפטים פי"ג, עמ' 294 ואילך. והובאה בשם התוספתא, במנוה"מ הוצ' ענעלאו ח"ד, עמ' 156 (עיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה אבל), ובס' המוסר לר"י כלץ, ובלי הזכרת המקור בס' מעלות המדות לר' יחיאל בר' יקותיאל, מעלה י"א, הוצ' קרימונה, מ' ע"א, והעתיק מן התוספתא (ולא מן המכילתא), כפי שנראה מן הנוסח שהביא. ובפירוש לתו"כ המיוחס להר"ש משנץ, חובה פכ"ב ה"ז, כ"ז רע"א: ובתוספתא דבבא קמא גבי שבעה גנבים⁸ קתני עוד מינין המתערבין. ובפיוט "אאריא מתילי" שנתפרסם בהשקפה הצרפתית חע"ג (1921), עמ' 25: טמוניא וגנביא שבעה פריטין, שניין דרגיהון וגזירתהון חריטין, יתירא דכולהון דברייתא מקמטין, חפו גונדי וטלפיהון פשטין, כסי ושירו מושיט ליה לחבריה במסבלי מסרהב לאברויי כדי חמי דלא מצטבי ליה וכו'. ונתפרש הפיוט ע"י ר' בנימין מן הענוים,⁹ עמ' 241 ואילך, והביא את התוספתא ופירשה בעמ' 242 ואילך שם. אבל בס' יראים השלם פי' קכ"ד, נ' ע"א: כדתניא בתוספתא, ומייתי לה בחולין בגיד הנשה (צ"ד א'), ג' גנבים הן, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות וכו'. ובד"ו שם סי' רנ"ה, ק"ה ע"א: כדתניא בתוספתא דבבא מציעא (וכ"ה במנוה"מ הנ"ל בכ"י) ומייתי בפרק גיד הנשה וכו'. ובסמ"ג לאווין קנ"ה, נ"ח ע"ג: ותניא בתוספתא דבבא קמא שלש' גנבים הם וכו', והעתיק מס' יריאים. וכן בריטב"א חולין צ"ד סע"א, סד"ה כדאמר: ובתוספת' דב"ק איתא שלשה גנבים הם, גדול שבכולם וכו'. וכן בפירוש ר"י בר' יוחנן על השאילתות פרשה נח, ל"ב ע"א: אמרו בתוספתא דבבא קמא ג' גנבים הם, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות וכו'. וכנראה שרבותינו הראשונים העתיקו ממקום אחר וציינו למקורו בתוספתא. ועיין מ"ש להלן בסמוך על המניין "שבעה" שלנו. ובראב"ד תו"כ בהר ריש פרק ד' (בעניין אונאת דברים): ובתוספתא מפרש מפני שמשביח דעתו של מוכר. וכ"ה במיוחס להר"ש משנץ שם ק"ד ע"ב, וכוונתם למס' דרך ארץ פ"ח הוצ' היגר, עמ' 238, עיין מ"ש להלן ב"מ פ"ג הכ"ה, שורה 85–86, ד"ה ובפי' הראב"ד.

footnotes: ⁸ כ"ה בכ"י שם. ובדפוסים בטעות: גפנים. ⁹ עיין לעיל הערה 1.

36. **והמסרב בחבירו לאורחו וכו'.**מכילתא הנ"ל, ירוש' דמאי פ"ד ה"ו, כ"ד ע"א (ומקבילה בע"ז פ"א ה"ג, ל"ט ע"ג), בבלי חולין ומס' דרך ארץ הנ"ל. ועיין להלן ב"ב פ"ו הי"ד (בשם ר"מ). וכל הבבות בפירוש אלפביטין הנ"ל (לעיל שורה 2–3, ד"ה שאלו).

36-37. ואין בלבו לקרותו."לקרוא" משמש תכופות במקרא ובלשון חכמים במשמעות להזמין לסעודה, עיין במלונו של בן יהודה ערך קרא, 6127 ע"א.

37. **ויודע לו שאינו מקבל.**בירושלמי דמאי הנ"ל, מפרש: ידע דהוא רחיץ,¹⁰ והא (=והוא) מטרח עלוי. ובירושלמי ע"ז: רחיץ בזווי אוחרי, כלומר סמוך ומוזמן במקומות¹¹ אחרים.

footnotes: ¹⁰ כלומר סמוך (במשמעות סמוך לשלחן, סמוך אצל, מוזמן). ¹¹ על "זוית" במשמעות "מקום" עיין מ"ש בהערותי לוי"ר הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תתע"ו.

37-38. **והמפתח לו החביות שמכורות לחנוני.**תוספתא ב"ב, מכילתא ובבלי הנ"ל. ובירושלמי ע"ז פ"א ה"ג, ל"ט ע"ג: תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנוני, מפני שהוא כטוענו טענת חנם. והיא גירסא משובשת, וצ"ל: לא יפתח לו וכו', כמו שהוא בתוספתא ב"ב הנ"ל. ובכי"ו בטעות: והמפתח לו חנויות, וצ"ל: חביות, בד: חבית. ובכי"ע: החביות.

38. **והמעויל במידות והמשקר במשקלות.**בעל כרחינו צריך לפרש, שהוא מוזיל לו את המקח כדי למשוך לקוחות, עיין במשנת ב"מ פ"ד מי"ב. ועיין שם מי"א בעניין מי שנתערב מים ביינו וכו'.¹² ואם יש כאן גזל, כיצד אפשר לומר אח"כ: למעלה מהן גונב את האסורין בהנייה¹³ וכו'. ולא אמרו כאן אלא שהגונב דעת חבירו הוא הראשון, או הגדול, שבכל הגנבים, מפני שהוא מצוי ביותר, ואין הבריות מקפידין בכך, ועיין בבלי ב"מ נ"ח ב', ואין שם אלא גוזמא של אגדה, כדי להפריש את הבריות.

footnotes: ¹² ועיין מ"ש להלן ב"מ פ"ג הכ"א, ד"ה ואין מערבין. ¹³ במכילתא כ"י מדרש חכמים: השני. הגונב אסורי הנאה וכו'. ולפי גירסא זו מפורש שעד "גונב את האסורין בהנייה" בגניבת דעת עסיקינן, ועיין להלן הערות 29, 31, 32.

38-39. **והמערב את הנידה בתלתן, ואת החומץ בשמן.**בד: הנורה, ובכי"ע: הגידה, וכ"ה בפירוש אלפביטין הנ"ל.¹⁴ אבל במעלות המדות הנ"ל: הגירה,¹⁵ וכן בכבוד חופה של הורוביץ (חופת אליהו), עמ' 45 סי' ו': את הגירא. ובמכילתא פי"ג הנ"ל: והמערב את הגירה בתלתן, והחול בפול,¹⁶ והחומץ בשמן. ונראה שהגירסא "הגירה" נכונה, והכוונה למערב זרע החרוב¹⁷ בזרע התלתן. ואף הבבא שלנו תמוהה, שהרי עדיין בגונב דעת עסיקינן, כפי שמוכח מן ההמשך להלן.¹⁸ ולפיכך נראה לשער שהמערב כאן טוען שעירב לשם שמירת העיקר, וזרע תלתן היה משמש לכמה רפואות,¹⁹ ואפשר שזרע החרוב שומר על התכונות של זרע התלתן, וכן לפי המכילתא "המערב את החול בפול",²⁰ ואף המערב חומץ בשמן טוען שקצת חומץ שומר על השמן שלא יתקלקל. ולפי תולדות הטבע של פליניאוס²¹ נותנים מלח לתוך השמן שלא יתקלקל. ובתו"כ, חובה פכ"ז ה"ז, כ"ח ע"א, קה"ר רפ"ו, שם פ"ו י"ב וקה"ז רפ"ו גירסא אחרת. תדע לך שהוא כן, שהרי לא שנו כאן את כל הזיופים שלהלן ב"ב פ"ד ה"ו ומקבילות, ולא תפסו כאן אלא על זיופין שיש להם אמתלא טובה, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. ועיין בבלי כאן נ"ו א'. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ומוכח משם שהלוקח מכיר שיש תערובת בשמן, משום שאין שמן מקבל זיוף בלתי ניכר.

footnotes: ¹⁴ לעיל הערה 1. ¹⁵ כ"ה בד' קושטא. ובד' קרימונא: הגרה. ¹⁶ "והחול בפול" חסר בכל נוסחאות התוספתא כאן (וישנו להלן ב"ב פ"ה ה"ו). ובכי"מ של המכילתא בא במקום מילים אילו: והטומן משקלותיו בחול. עיין בבלי ב"מ ס"א ב' ומקבילות. ¹⁷ כמו שהכריע ר"ע לעף בספרו פלורה ח"ב, עמ' 403. ¹⁸ ואני מבטל בזה את הכרעתי בתס"ר, עמ' 93. ¹⁹ עיין בתולדות הטבע של פליניאוס סוף סכ"ד. ²⁰ עיין בבלי שבת ל"א סע"א. ²¹ Oleum ipsum sale vindicatur a pinguitudinis vitio, עיי"ש, בסט"ו פ"ג, 18.

39. **אע"פ שאמרו אין השמן מקבל דלוס.**וכן בכי"ע: דליס, ובד: דלים. וכן במלון ערבי למלים שבתוספתא (עיין מ"ש במבוא לח"ו עמ' ט"ו): [ש]אין השמן מקבל דלוס. וכן בפי' אלפביטין הנ"ל: דילוס. וכן בס' מעלות המדות הנ"ל (בד' קרימונה): שאין השמן [מקבל] דולום. ובד' קושטא שם: ששמן אינו מקבל מים (!). והנכון כלפנינו בכי"ו, ו"דולוס" (δόλος) פירושו "נכל". וכן ("נכל") מתורגמת בסורית של א"י המלה הנ"ל שבספריהם.²² וכן במכילתא הנ"ל: השמן אינו מקבל נכל. ובמדרש ל"ב מדות, הוצ' ענעלאו, עמ' 256: כל המשקין יכול להכניס אדם בהם דילוס, חוץ מן השמן, וכו' ולפיכך מושחין כהנים ומלכים בשמן, שאינו מקבל נכר, (ברור שצ"ל: נכל). וכן בפירוש בעל שבה"ל לפיוט יוסף תקיף (בובר בקרת כת"י אחד, עמ' 6) דוליס לית ביה, אין בו דופי ונבל, וצ"ל: ונכל.²³ ובח"ד כאן מעיד: ובמכילתא ראיתי הגה' כ"י, דלס לשון דופי. ועיין ערוך ערך דליס, רש"י פסחים נ"ז א', מחז"ו עמ' 333. וממש כעין זה להלן מנחות פי"ג הי"ט: שלא נטה בה דלוס. ובד שם: ושלא נטה בה דלום. ובדפוסים חדשים שם: כלום (במקום "דלום"). וכן הדפיס כאן צוקרמנדל: אין השמן מקבל כלום.²⁴ ועיין דק"ס פסחים, עמ' 168, הערה פ'. והעירותי על כ"ז בתס"ר, עמ' 93, עיי"ש. ומן העניין כאן מוכח ("מושחין מלכים") שמדברים בשמן זית גרידא, עיין מ"ש להלן ב"ב פ"ד ה"ו.

footnotes: ²² עיין במלונו של שולתיס לסורית של א"י, עמ' 124, ערך נכל. ²³ ואף דוקעס העתיק במ"ח ח"ח (1859), עמ' 239: ונבל. ²⁴ וגירסת כתב היד הוריד למטה, לשנו"ס.

40. **שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה וכו'.**בפיוט הנ"ל (לעיל שורה 35–36, ד"ה ובפיוט): "דאם איתיה כהיל, בגרמיה הוא מפלי", כלומר, שאילו היה יכול היה מתלוצץ בעצמו (כינוי לכביכול). ועיין בפירוש אלפביטין הנ"ל,²⁵ עמ' 243.

footnotes: ²⁵ לעיל הערה 1.

41. **שנ' ויגנב אבשלום וכו'.**ילקוט המכירי תהלים ע"ח ל"ז, ח"ב עמ' 28, בשם תוספתא דנזיקין.

42. **מי גדול גונב וכו'.**מכילתא הנ"ל, דב"ר כי תבא י' (בשם ר' מאיר), במ"ר פ"ז, ד', שמו"ר פמ"ב, ח'.

43. **וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין וכו'.**עיין מכילתא הנ"ל, עמ' 295, בשנו"ס שם, במדרשות הנ"ל ובילקוט תהלים רמז תת"כ.

44. **כביכול נגנב הוא להם וכו'.**עיין מ"ש על הדיבור "כביכול" בהערותי לדברים רבה (הוצ' ליברמן), עמ' 49, הערה 7.

49. **ר' מאיר או' בוא וראה חביבה מלאכה וכו'.**התוספתא הפסיקה כאן באמצע הדיון של שבעה גנבים והכניסה את הטעם של כפל וד' וה', ובמכילתא הנ"ל חסרה כאן כל בבא זו, וישנה לעיל שם פי"ב, סוף עמ' 291 ואילך. ובבבלי ע"ט ב' הוא המשך של מאמר ר' מאיר בשם רבן גמליאל (לעיל שורה 7). ובס' הזכרון לר"א בקרט משפטים ל"ה ע"ג: ובמכילתא דר' ישמעאל ובתוספתא דקמא מצאתי כמה חביבה מלאכה וכו'.

53. **למעלה מהן גונב את האסורין בהנייה, שפטור מלשלם.**מכילתא פי"ג, עמ' 295 (כהמשך של ה"ט לעיל, שורה 49), הנ"ל. ובמכילתא כ"י מדרש חכמים: השני.²⁶ הגונב אסורי הנאה. ובס' משנת יעקב להגר"י שור, עמ' 38, הערה ל"ח, כתב: לאו דוקא פטור, דגם לכתחלה אין בהם משום גזל וגניבה, כמפורש בתוספתא פ"ה דמס' כלאים וכו'. וכן כתב הגרי"ח דייכעש בקונטרס שבסוף שו"ת הריב"ש ווילנא תרל"ט, קס"ג ע"ב, ד"ה אך יש להוכיח. ואין התוספתא בכלאים עניין לנידון שלנו, עיין מ"ש בתוכ"פ שם, עמ' 646. ולפנינו מדברים שהגנב הוציאן מרשות הבעלים והכניסן לתוך שלו על מנת ליהנות מהן. ולעצם העניין אם איסורי הנאה הם של בעלים האריך בזה הגרי"ח דייכעש בקונטרס הנ"ל, עמ' קס"ג-קס"ה, והביא את כל שיטות הראשונים והאחרונים שהיו לפניו. ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 806, ובהערות שם. והייתי סבור שהגנב משלם קרן לפי הפסד הבעלים²⁷ ושאם הגניבה בעין נראה שצריך להחזיר לבעלים.

footnotes: ²⁶ עיין לעיל הערה 13. ²⁷ עיין בתוספות קידושין נ"ו ב', ד"ה המקדש.

54. **את השטרות, ואת הקרקעות, ואת ההקדשות וכו'.**להלן הכ"א, עיי"ש. ובמכילתא הנ"ל: עבדים ושפחות שטרות וקרקעות והקדשות וכו'. וכן במשנת ב"מ פ"ד מ"ט: העבדים והשטרות וכו'. ועיין בירושלמי כאן רפ"ז²⁸ ובמכילתא דר' ישמעאל כ"י מדרש חכמים הנ"ל: השלישי.²⁹ הגונב עבדים ואת השטרות וכו'. ואשר לגניבת קרקעות פירשו בתוספות ס"ב ב', סד"ה יצאו, במשיג גבול. וכן בר"מ פ"ז מה' גניבה הי"א. ועיין בפי' אבן עזרא דברים כ"ז, י"ז. ובפיוט "אאריא מתילי" הנ"ל (לעיל שורה 35–36, ד"ה ובפיוט), עמ' 25: קרנא פרע ומיתליט דתחום משני, כלומר הרי הוא בארור (דברים כ"ז, י"ז), אבל אינו משלם אלא קרן ולא כפל. ועיין בפירוש אלפביטין הנ"ל,³⁰ עמ' 244. ולעניין אם עובר בלאו של גזילה, עיין ספרי דברים פיס' קפ"ח, עמ' 229, ומ"ש הגרי"פ פערלא בבאורו למה"מ לרב סעדיה ל"ת רע"א, ועיי"ש של"ה ע"ג.

footnotes: ²⁸ דברי בעל גליון הש"ס שם הסובר שמדברים בגונב עבד עברי, תמוהים, שהרי בוודאי בעבד כנעני עסיקינן, שאינו יכול לעשות בו כרצונו, ואם מוציא לו שן ועין יוצא לחרות, ואפילו אם עבדים כמטלטלין אינו משלם אלא קרן, ואף שגופו קנוי לו, "אין לד בהן אלא תשמיש", ולפיכד נטה הירושלמי מטעם הבבלי ס"ב ב' וב"מ נ"ז ב': יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. ובמכילתא דרשב"י, כ"ב, ג', עמ' 194: יצאו עבדים שאין שמירתן עליד, ובעל כרחינו בעבדים כנענים עסיקינן, שהרי עבד עברי כבר מיעטו לעיל שם, שאמרו: יצא בנו, שאין זכאי במכירתו וכו', יצאת בתו, שאין זכאי במכירתה, וממילא יצא גם עבד עברי שאינו זכאי במכירתו (כמפורש בבבלי ערכין כ"ח א'). אבל הדין דין אמת שאף בגנב עבד עברי אין לו כפל, שהרי אינו זכאי במכירתו. ועיין בבלי מגילה כ"ג ב', ובתוספות שם ד"ה שמין. ²⁹ עיין לעיל, הערה 13. ³⁰ לעיל, הערה 1.

54-55. **את הבהמה, את החיה, ואת העופות וכו'.**משנתנו ספ"ה, רפ"ז, מכילתא, עמ' 295, הנ"ל, ירושלמי רפ"ז ובבלי ס"ג ב'. ובמכילתא כ"י מדרש חכמים הנ"ל: הרביעי.³¹ את הבהמה וכו'.

footnotes: ³¹ עיין לעיל, הערה 13.

55-56. **[ופטר חמור] משלם תשלומי כפל, אע"פ שאסור בהנאה וכו'.**השלמתי ע"פ כי"ע. ואף בד ישנה השמטה, וצ"ל שם: משלם תשלומי כפל [הגונב פטר חמור משלם תשלומי כפל] אע"פ שאסור בהנאה וכו'. וכע"ז במכילתא הנ"ל ובירושלמי קידושין פ"ב ה"ט, ס"ג ע"א, ובבלי בכורות י"א א'. ומשלם לו דביני ביני (עיין בכורות שם י' ב'), שהרי יכול לפדותו בפטרוזא בר דנקא. ואם גנב פטר חמור של כהן (לפני שהספיק לפדותו) משלם לו את הכל. ובמכילתא כ"י מדרש חכמים: החמישי. הגונב פטר חמור וכו'. אבל בפירוש אלפביטין הנ"ל חסרה כל בבא זו, ועיין מ"ש ע"ז להלן, שורה 58.

56-57. **הגונב את השור וכו'.**במכילתא כ"י מדרש חכמים הנ"ל: הששי. הגונב את השור וטבחו או מכרו משלם חמשה וכו'.

58. **למעלה מהן הגונב את בן חורין וכו'.**בכי"ע: בן אחרים (כחכמים במשנת סנהדרין רפי"א). ובמכילתא הנ"ל: נפש בני אדם, והנכון כלפנינו, שהרי גונב עבד פטור ממיתה, עיין להלן רפ"ח. ובכ"י מדרש חכמים הנ"ל: השביעי. מכלן³² הגונב את בן חורין שנידון בנפשו וכו'. ומלשון מדרש חכמים מוכח שמנה גונב פטר חמור בפני עצמו, ויצא לו שבעה גנבים, והן: גונב דעת, גונב איסורי הנייה, גונב עבדים וקרקעות, גונב את הבהמה חיה ועופות וכו', גונב פטר חמור, גונב שור ושה וטבחו או מכרו, גונב בן חורין. וכן פירש בברורי המדות למכילתא, עיין בהערות הרח"ש הורוביץ במקומו. וכבר הבאנו לעיל שבפירוש אלפביטין הנ"ל³³ חסרה הבבא של גונב פטר חמור, והוא מנה את שבעת הגנבים כמו שמנה במדרש חכמים, ובמקום "גונב פטר חמור" הוסיף בסוף: למעלה מהן, הגונב כלי שרת שהקנאין פוגעין בו.³⁴ אלא שהדברים תמוהין, שמנו שם קנאין פוגעין למעלה מן הגונב נפש, שחייב חנק בבית דין. אבל באמת מתוך הפיוט "אאריא מתילי" הנ"ל, ומתוך הפירוש אלפביטין (עמ' 246) יוצא ברור שמנו שם תחילה גונב כלי שרת ואח"כ גונב נפש. ובפירוש אלפביטין שם, סוף עמ' 242: "הרי שבעה מעלות שלגנבין חלוקין זה מזה, וכולן מפורשין לפנינו, וזה הפירוש עיקר ונכון, ועתה חוזר לפרשם על סדר המשנה". ומתוך שינוי הסדר בין המנויים בהבאה מן התוספתא לבין הסדר בפירוש הנ"ל משמע שיש לפנינו הוספה³⁵ בתוך הפירוש. ובמנחת בכורים אף הוא לא מנה גונב פטר חמור, ודעתו נוטה למנות את המתגנב מאחר חבירו ושונה את פרקו לגנב השביעי. ולעניין גוזל בן חורין (אם חייב עליו מיתה) נחלקו הראשונים בכך, עיין מ"ש הגרי"פ פערלא בפירושו למניין המצוות לרב סעדיה ל"ת צ"א, קכ"ז ע"ד.

footnotes: ³² עיין לעיל, הערה 13. ³³ לעיל הערה 1. ³⁴ משנת סנהדרין ספ"ט. ³⁵ כנראה, כדי למלא את המניין של שבעת הגנבים. ובאמת היה לו לפייטן מקור אחר שנאבד ממנו, ומפרשו של הפייטן שהביא את התוספתא הוסיף (ע"פ הפיוט) שלא במקומו.

59. **ר' שמעון או' הרי הוא אומ' חולק עם גנב וכו'.**מכילתא, עמ' 295, הנ"ל. ובפירוש אלפביטין הנ"ל, עמ' 245, בשם התוספתא. וכל הברייתא בילקוט שמעוני משלי רמז תתקס"ב בשם תוספתא דמרובה.³⁶ ובילקוט המכירי שם, עמ' פ"ז, הביא את הברייתא בשם המכילתא. ובסוף הוסיף: ובתוספתא כיוצא בזה.

footnotes: ³⁶ קרא את פרק התוספתא בשם פרק המשנה, כרגיל אצל הראשונים, עיין לעיל כתובות פ"ד, עמ' 246, הערה 84, פ"ה, עמ' 265, הערה 27, ועוד בכ"מ.

**שונא נפשו וגו'.**בכי"ע: שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. ועיין מ"ש להלן בפירוש "אלה ישמע".

59-60. **משלו משל למה הדבר דומה לאחד וכו'.**המשל לקוח מן ההוה, וכן אמרו בוי"ר פ"ו, ב', על פסוק זה (אחרי שהביאו משל מנוהג המלכות): הרי מן המלכות. ומן המעשה מנין ? ראובן גנב לשמעון וכו', עיי"ש בהוצ' ר"מ מרגליות, עמ' ק"ל.

61. **אמ' לו, ר', טול חלקך וכו'.**המלה ר' חסרה בשאר הנוסחאות ובמקבילה, והיא, כנראה, לקוחה מן ההויי, מן ה"הומור" של הגנבים.

62-63. **שבועה שאיני יודע מה אתה סח וכו'.**וכע"ז גם במכילתא הנ"ל. ופירשו "אלה ישמע ולא יגיד" כמקובל בהלכה בשבועת העדות. ועיין רש"י ופי' המאירי ועוד למשלי כ"ט, כ"ד. אבל בוי"ר הנ"ל: אמר לו אל תפרסמני, ואנן מפלגינן. למחר הדין נכנס לבית הכנסת שמע קול מכריז ואמ' והוא עד או ראה או ידע, מה יעשה, ישתוק, והלא כבר נתנה תורה אפופסין וכו'. ופירשו בנידון שלנו שהוא שומע קריאת הפסוק, או ששומע קריאת החזן (עיין בשנו"ס בהוצ' מרגליות) שהוא מכריז את הפסוק ואומר שכל מי שיודע לו עדות יבוא ויגיד (עיין במשנת שבועות פ"ד מ"י), ושותק נושא את עונו, עיין בתוספות כאן נ"ו א', ד"ה פשיטא.

63. **על זה נאמ' חולק עם גנב וכו'.**בילקוט משלי הנ"ל מוסיף כאן: כשהגונב נתפס שותפו מתחייב עמו ונוטלים נפשו, והיא הוספת בעל הילקוט עצמו, כנראה, ע"פ התנחומא הוצ' בובר ויקרא סי' י"ד והכוונה לדיני המלכות. ועיין שו"ת הריב"ש סי' רס"ו ומ"ש להלן ספ"י, סד"ה עשה ולהלן שם, ד"ה אם היה.

64. **אבל המתגנב מאחר חבר וכו'.**בשאר הנוסחאות ובמכילתא הנ"ל: מאחר חברו. וכ"ה גם בפירוש אלפביטין הנ"ל, עמ' 247, ועיין מה שהביא לעיל שם בשם "ודרשינן באגדה". וכל הברייתא בשם תוספתא דמרובה (עיין מ"ש לעיל, הערה 36) בילקוט משלי רמז תתקל"ט, בפי' ר"י נחמיאש למשלי ו', ל"א, בס' חצי מנשה (לר"מ גרוסברג), עמ' 54, בשם תוספתא ב"ק ומכילתא.

**והולך ושונה.**וכ"ה בד. ובכי"ע: הולך ושונה. ובמכילתא הנ"ל: אבל המתגנב מאחר חבירו והלך (וכ"ה גם בחצי מנשה הנ"ל) לשנות בדברי תורה וכו'. ולפי גירסא זו אפשר לפרש שגנב דעת חבירו (שאמר לו שהולך ללוות אותו, וכדומה) ועזב אותו והלך לשנות את פרקו (של עצמו) בבית המדרש. וכן ברש"י משלי ו', ל"ה: ורבותינו דרשו לא יבוזו לגנב זה המתגנב מאחר חבירו והולך לבית המדרש ועוסק בתורה, ונמצא ישלם שבעתים, סופו שמתמנה דיין ומורה הוראות, שאין שבעתים אלא תורה, שנאמר מזוקק שבעתים. ובמשנת ר' יעקב להגר"י שור, עמ' 38, סי' ל"ט פירש שהכוונה כאן לחבר שמלמד בשכר,³⁷ ובא אחד והתגנב אחריו ושנה בחנם, וכן במתגנב לבית המדרש בלי לשלם שכר לשומר (עיין בבלי יומא ל"ה ב'), אעפ"י שנקרא גנב, אל תבוז לו. ולפי פירושו יובנו יותר דברי הראשונים שלהלן, אעפ"י שפירושו במקורות הנ"ל הוא דחוק. ובמרדכי³⁸ ב"מ פ"ג סי' רצ"ג: ות"ח מותר לקרות בו, ומותר להעתיק ממנו, ואפילו לכתחלה שלא ברשות וכו', ושמא הטעם משום דאיתא במדרש משלי על הדי' קרא לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, שאין לבזות מי שגונב ד"ת ומעתיקן. מס' המקצועות. ועיין בס' המקצועות הוצ' ר"ש אסף סי' נ"ט, עמ' נ"ב, ובהערות שם. ועיין בשו"ת הרי"ף סי' קל"ג ובהערות הגרז"ו לייטר שם. ועיין מ"ש לעיל בסמוך, ועמנואל מרומי (מחברת ח', קרוב לסופה) כותב לר' אהרן שרגז עליו, על שגזל את ספרי הקדמונים שבידו, העתיקם והחזירם: ואתה אחי בזית לגנבתנו ונפשך לנו תלעב, השכחת לא יבוזו לגנב כי יגנב למלא נפשו כי ירעב וכו'. ובפס"ז משפטים כ"ב, עמ' 158: אבל ישראל שגנב דברי תורה זכה לעצמו, ועליו אמר שלמה לא יבוזו וכו', אוגר דברי תורה ברבים, שנאמר בה מזוקק שבעתיים. את כל הון ביתו יתן וכו'.

footnotes: ³⁷ כגון ששכר בטלה שלו הוא גדול, וגובה מכל תלמיד מקצת הפסדו. ³⁸ והעיר עליו שלמה בובר במדרש משלי פ"ו, הערה כ"ז.

67. **גנב ונתן לאחר וטבח, גנב ונתן לאחר ומכר וכו'.**כל הברייתא בבבלי ע"ח סע"ב ואילך. וברור מתוכה שבטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה. וכן מפורש במכילתא דרשב"י כ"א, ל"ו, עמ' 190: מנין אפילו אמ' לאחרים [לטובחו], ואפילו אמ' לאחרים למוכרו, ת"ל וטבחו או מ(ו)כרו, יכול אפי[לו טב]חוהו [א]חרין שלא מדעתו, ת"ל כי יגנב וכו', הגונב עד שיהא טובח ומוכר. וכנראה שהריבוי הוא מהמלה "או", וכדתנא דבי ר' ישמעאל בבבלי ע"א א'. ועיי"ש ע"ט א'. ובמה"פ שבועות פ"ח ה"ג, ד"ה תיפתר, כותב שהירושלמי חולק על הבבלי הנ"ל וסובר שאף בשוחט שור גנוב אין שליח לדבר עבירה ומסתייע בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י, במחלוקת חזקיה ור' יוחנן. ברם פירושו ז"ל בירושלמי סנהדרין כמעט שלא יתכן כלל, והנכון הוא כמו שהגיה בנועם ירושלמי שם: גנב ולא מכר ובגניבת אדם עסיקינן, והגהתו היא כמעט וודאי גמור, עיי"ש בנוע"י נ"ו ע"ב. ואשר לירושלמי שבועות הנ"ל אין צורך כלל לומר ששחטו ע"י שליח, והכוונה ששחטו אחר שלא מדעתו³⁹ והותר באכילה, כמו שפירש בנוע"י הנ"ל בשבועות שם ע"ג ע"ב. ברם בירושלמי לא נזכר בשום מקום שהשוחט ע"י שליח חייב בד' וה'. ועיין גם במכילתא פי"ב, עמ' 291, ולא נזכר שם ההיקש שבבבלי ע"א א'. וצ"ע בדבר, ואפשר שלפנינו ברייתא בבלית, כמו שמצוי בתוספתא.

footnotes: ³⁹ ובוודאי פטור מד' וה', עיין במכילתא דרשב"י שהבאנו בפנים ובבבלי ע"ח ב'.

68. **גנב והקדיש.**ופירשו בבבלי ע"ט א': מה לי מכרו להדיוט, מה לי מכרו לשמים, ועיי"ש ע"ו א' ובתוספות שם ע"ט א', ד"ה גנב והקדיש, ובראשונים שבשטמ"ק. ועיין בירושלמי פ"ז ה"ה, ו' ע"א, ובנתיבות ירושלים שם, מ"ב ע"ד ואילך.⁴⁰

footnotes: ⁴⁰ ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין ז"ל במבוא לנוה"מ, עמ' 659. ועיין מ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש משפטים חי"ז, במילואים, עמ' רפ"ד, סי' כ"א.

68-69. **גנב ונתן במתנה, גנב ונתן בהקפה, גנב ופרע את חובו, גנב ושלח סבלונות לבית חמיו, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.**שורה זו נשנית להלן פ"י ה"כ לעניין גזילה, עיי"ש. והנה בעניין פרע את חובו הדברים מפורשים במשנתנו פ"ז מ"ו: נתנו לבכורות בנו, או לבעל חובו וכו', הגביהו, או שהוציאו מרשות הבעלים ומת, חייב. ופירש הראב"ד, עמ' קצ"ט, שהגנב חייב אם הגביהו, או שהוציאו מרשות בעלים, וחייב בד' וה', מפני שפרע את חובו וכו', עיין בחי' הרשב"א. אבל עיין בחי' הראב"ד להלן שם, עמ' קצ"ה, ובהערת ר"ש אטלס שם, הערה ע"ט, ועיין ביש"ש פ"ז סי' ל"ג. ורוב הראשונים מפרשים אחרת את דברי המשנה ואינה עניין לכאן. ועיין להלן ה"כ שורה 91, ד"ה הגביהו ונתנו, ומש"ש. ומתוך התוספתא כאן ומברייתא זו שבבבלי מוכח שאף בנותן מתנה חייב הגנב בד' וה'. ובחי' הראב"ד, עמ' קצ"ה הנ"ל כתב: והרי לעניין בתי ערי חומה לרבנן מתנה אינה כמכר, ולגנבת נפש מי אמרינן מתנה כמכר, ואיכא למימר משום דהוא דומיא דטביחה שנשתרש בחטא (לעיל סה"ב, בבלי ס"ז סע"ב). ובחידושי הרשב"א ע"ח סע"ב: תימא מהיכא תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן, משא"כ בכל מקום לעניין בתי ערי חומה ולעניין גנבת נפש, והראב"ד ז"ל כתב דא"ל (= דאפשר לומר) דמכל מקום נשתרש וכו'. ומ"ש רבותינו שלעניין בתי ערי חומה מתנה אינה כמכר, הרי מפורש במשנתנו (ערכין פ"ח מ"ד) שלעניין בתי ערי חומה מתנה כמכר. ואף לעניין חזרה ביובל מפורש במשנתנו (בכורות ספ"ח) שלחכמים מתנה כמכר (ועיין גם בבלי מגילה כ"ו ב'). ולא עוד אלא שבערכין (ל"א ב') אמר רב פפא שכולי עלמא מודים שמתנה כמכר, עיי"ש. ואף שלמדוה (בבלי שם) כן ממקרא מיוחד, הרי בירושלמי מעשרות פ"ב ה"א, מ"ט ע"ג, וכן במע"ש פ"ד ה"ג, נ"ה ע"א, מוכח שלחכמים בכל מקום מתנה כמכר. וכן מה שכתבו שבגנבת נפש אין מתנה כמכר, לא מצאתי בשום מקום בדברי חז"ל כדבריהם ז"ל. ברם במכילתא דרשב"י, עמ' 190, הנ"ל: יכול הגונב ונותן במתנה, הגונב ו(ה)שולח סיבלונות לבית חמיו, יהא משלם תשלומי ד' וה' ת"ל וטבחו ומכרו כל שדרך מכירה. וכנראה שנשנית בשיטת ר"מ שסובר שאין מתנה כמכר, עיין בציונים שלעיל בסמוך, ד"ה ומ"ש רבותינו.

70. **הגונב את הקיטעת, ואת החיגרת וכו'.**בבלי ע"ח ב'. ובמכילתא משפטים פי"ב, עמ' 292: בעלת מום תוכיח וכו' וחייבין עליה תשלומי ארבעה וחמשה (עיי"ש בשנו"ס). ועיין בבלי ע"ו רע"ב.

70-71. **הגונב של שותפין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. השותפין שגנבו וכו'.**בבלי הנ"ל. ובמכילתא דרשב"י כ"ב, ג', עמ' 193: משור. לפי שמצאנו בו בשלומי ד' וה' שהגונב בשותפות, ושותף שגנב בחברו שהו פטור (כלומר, מתשלומי ד' וה') [יכו]ל אף זה כן (כלומר, שגם בכפל פטור) ת"ל משור, אפילו מקצת שור וכו'. ועיין הבאור בבבלי הנ"ל.

72-73. **הגונב טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה, כלאים ומכרן משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר.**בכי"ע: כלאים וטבחו וכו'. וכן בברייתא שבבבלי ע"ז ב': גנב כלאים וטבחה טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. וקרוב לשער שבכי"ע ה"מתוקן" הוגהה הברייתא ע"פ הבבלי. ואשר למלים "דברי ר' מאיר", הרי בבבלי הנ"ל הן חסרות, עיין במשא ומתן שם. והמפרשים תיקנו כאן: דברי ר' שמעון, ופירשו מה שפירשו. ברם קשה מאד להגיה את כל הנוסחאות, ויותר נראה לפרש ש"מוכרה" כאן הוא לאו בדווקא והוא הדין טבחה, כלהלן בכלאים, וכריש לקיש בבבלי ע"ז ב' שהברייתא שלנו שלא כר' שמעון.⁴¹ ור"מ סובר⁴² שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, ובין טבחה ובין מכרה משלם ד' וה'. ואשר לכלאים סובר ר"מ שכלאים מגדי ושה, הואיל ועל כל אחד מהם לחוד משלם ד' וה'⁴³ חייב גם על כלאים שלהם, כר' לעזר להלן בסמוך. וכן במכילתא דרשב"י משפטים ספכ"א, 190: אין לי אלא שור ושה המיוחדין, מנין לרבות את ה[כלאים] (וכן מפורש במדרש הגדול) ת"ל או שה. וכן בבבלי ע"ז ב': שאני הכא דאמר קרא או, לרבות את הכלאים.

footnotes: ⁴¹ וקושיית הבבלי היא לפי הנוסח שלהם בברייתא שלנו, אבל לפי גירסת התוספתא אין כאן קושיא. ⁴² להלן הי"ח ומשנת חולין פ"ו מ"ב ותוספתא שם פ"ו ה"ב, בבלי כאן ע"א א'. ⁴³ להלן בכורות פ"א הי"ג: שכל מקום שנ' שה תופש כבשים ועזים. ועיין רש"י בכורות י"ב רע"א, ועיי"ש במשנתנו פ"א מ"ד. וכן בבבלי כתובות ל"ד ב': היה גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב.

74. **וחכמים או' אין משלם אלא תשלומי כפל בלבד.**חכמים כאן הם ר' שמעון כלהלן הי"ח, והוא סובר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה,⁴⁴ וכיון דליתיה בטביחה ליתיה במכירה, והכל כריש לקיש הנ"ל, לעיל בסמוך, ד"ה הגונב טריפה. ואשר לכלאים סובר ר' שמעון שאינו חייב אלא על כולו שה, או כולו גדי, ומוציא כלאים, עיין בבבלי כאן ע"ז סע"ב.

footnotes: ⁴⁴ משנתנו פ"ז מ"ב, משנת חולין פ"ה מ"ג. ועיין בבלי כאן ע"א א' ומקבילות שצוינו בגליון שם. ועיין ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו, כ"ד ע"א, ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 269–270.

74-76. **ר' לעזר אומ' הכלאים מן הרחל ומן הגדי משלם תשלומי ארבעה וחמשה, מן הכוי משלם תשלומי כפל, ופטור מתשלומי שלשה.**וכן בד: ר' אלעזר וכו', וכן נכון, עיין בתוספות ע"ח א', סד"ה לטמא, ובכורות י"ב א', ד"ה ר' אליעזר. ועיין דק"ס חולין ע"ט ב'. ובכי"ע: ר' **אליע'**⁴⁵ אומ' וכו'. ור"א מסכים לדעת הת"ק לעיל בסמוך, אבל מוסיף שבכוי אינו משלם אלא כפל, ואם הוא כלאים משור וחיה גסה (טהורה) פטור מתשלומי שלשה. ובירושלמי בכורים פ"ב ה"ז, ס"ה ע"ב: אי זהו כוי אמר ר' לעזר עז שעלה על גבי צבי וצבי שעלה על גבי עיזה, ועיין בבלי חולין ע"ט ב' ובחי' הרמב"ן שם, ובבבלי שם פ' א'. ואשר לגירסא "מן הכוי", כ"ה גם בתוספתא חולין רפ"ו (כי"ע רפ"ה), שם הי"א (כי"ע רפ"ו), שם רפ"ט, רפ"י ובכורות פ"א הי"ג. וכן בבבלי חולין ע"ט ב', ולעיל שם בכי"מ, ועיין בבבלי שם הפירושים. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 190, הנ"ל: יכול שני (= שאני)⁴⁶ מרבה את הכוי, ת"ל חמשה בקר ישלם תחת השור וגומ' (כלומר, וארבע צאן תחת השה) את שכולו שה, יצא זה שאין כולו שה.

footnotes: ⁴⁵ ובחי' הרמב"ן חולין ע"ט ב': ה"ג בכולהו נוסחי ר' אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל וכו'. וכוונתו ("בכולהו נוסחי") אינה לגירסא ר' אליעזר, אלא ל"הבא מן העז ומן הרחל", שלא כגירסת רש"י שהגיה "מן הכוי", עיין בדק"ס שם ק"ז ע"א, הערה א'. ⁴⁶ עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 504 ואילך.

76-77. **הגונב פרה מעוברת, וטבח, ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה דמי פרה מעוברת.**במלחמות להרמב"ן ריש פ"ט: ומפני המחלוקת בדקנו ומצאנו בתוספת' דתניא הגונב פרה מעוברת וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וחמשה דמי פרה עומדת לילד. ורבינו נקט לשון המשנה ברפ"י (לעניין גזילה), והיא היא. והביא את התוספתא מפני הבבא שלהלן.

77-78. **וילדה ואחר כך טבח את עוברה, משלם תשלומי כפל וכו'.**וכ"ה במלחמות הנ"ל, ופירש: דקסבר שינוי קונה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר, ומשלם תשלומי כפל על הולד, שהרי שמין אותו על גב אמו בשעת הגניבה דמי פרה מעוברת.

78-79. **הגונב פרה מעוברת וילדה ואחר כך טבחה וכו'.**בכי"ע מוסיף עז וחלבה ואחר כך טבחה וכו', וכ"ה ("עז וחלבה") להלן רפ"י (לעניין גזילה) בכל הנוסחאות. ובמלחמות הנ"ל חסרה הוספה זו, והוא מסתייע מן התוספתא נגד השיטה שמלאה ונתרוקנה חשוב שינוי, שהרי הוא משלם כאן תשלומי ד' וה' כשעת טביחה ומכירה. ולפי גירסת כי"ע משוה מעוברת וילדה לעז שחלב אותה, והיא מחזקת את סברת הרמב"ן, עיי"ש שכותב: אטו אם גזל בהמה מלאה והטילה גללים קנאה, כלומר, אתמה.

79-80. **שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת טביחה ומכירה.**בבבלי ס"ה א': ת"ש שמינה והכחישה⁴⁷ משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב, עיי"ש התירוץ. וכתב במלחמות הנ"ל: ומאי דקתני שמינה והכחישה בכחשא דממילא, ומאי דאמרי' בפרק מרובה הכל כעין שגנב בכחשא דבידים וכו', או שמא שבוש הוא (כלומר בתוספתא כאן), שהיא הברייתא ששנויה בפ' מרובה (הנ"ל), ואע"פ שיש בבריתו' הללו מעט שבוש למדין מהן במקום שאין גמרתנו סותרת. ברם בחי' הראב"ד ס"ה א', עמ' קס"ג: הא דתניא שמנה והכחישה משלם תשלומי כפל, [כפל] לחודיה גרס,⁴⁸ ובכחשא דלא הדר דקניא בשינוי, והויא לה כמאן דקטלה פלגא. ולדעת הראב"ד בכגון דא פטור מתשלומי ד' וה', מפני ששלו טבח ומכר. ולגירסתו, הרי בוודאי אין זו הברייתא שלנו כאן. ואף הריב"א שנביא להלן גרס כגירסת הראב"ד בברייתא, אלא שפירש את התירוץ אחרת. וכן מביא בשטמ"ק ס"ה א', ד"ה מה לי: וריב"א ז"ל אומר דבתוספתא משמע דבכפל בשמנה והכחישה משלם כעין שגנב ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין,⁴⁹ ולא פריך הכא לרב אלא מתשלומי כפל, והשתא משני שפיר דאף כחשה ממילא משלם כפל, והכחשה תחילת מתה היא, ואומר לפי ספרים דגרסי הכא (כלומר, בבבלי) תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כעין שגנב אין נראה פירוש ריב"א ז"ל. הר' ישעיה ז"ל. וכנראה שכן כתב הרי"ד במהדו"ק שלו⁵⁰ וכתב שם:⁵¹ "יש לומר דלא אמר (כלומר, רב) כפל כדהשתא, אלא כדאיתא בעינא, אבל כי טבח אפילו כפל נמי כדמעיקרא משלם. והכי בעית לפרושי מלתיה דרב קרן כעין שגנב, אפי' איתא בעינא, תשלומי כפל, כי איתא בעינא, ותשלומי ד' וה', אם טבח כדהשתא, אבל כפל כי טבח כדמעיקרא משלם, דבתר גניבה אזלינן, ולא בתר טביחה". והוא כדין התוספתא. ועיין בפסקיו, הוצ' הרא"י וורטהיימר, עמ' קט"ו ואילך. ולבסוף מסיק שיש לומר שאפילו אם טבח משלם כפל כדהשתא, עיי"ש. ועיין מ"ש בתס"ר, עמ' 95. ומלשון התוספתא "כשעת טביחה ומכירה" משמע ששעת העמדה בדין שבבבלי פירושו "כשעת טביחה ומכירה", וכן כתב במאירי בסוגיין, עמ' 191: כשעת העמדה בדין ר"ל כשעת טביחה. ועיין ברא"ש פ"ז סי' ב'. אבל ביש"ש פ"ז סי' ג' הכריע ששעת העמדה בדין פירושו כפשוטו, בין בכפל בין בד' וה', הואיל והם קנס, ואם היה מודה היה נפטר אין החיוב בא אלא בשעת העמדה בדין, והסיק: הלכך מה שנתייקר בין גניבה לשעת העמדה, או בין טביחה ומכירה לשעת העמדה בדין, שמין הכל כשעת העמדה בדין, אי הבהמה עדיין בעין אחר הטביחה או מכירה וכו'. ועיין בלשון חי' הראב"ד, עמ' קס"ד, סד"ה אלא, וצ"ל שם: תשלומי כפל [ותשלומי דו"ה], כהגהת ר"ש אטלס. ועיין בבלי ב"מ מ"ג ב' (לעניין גזילה).

footnotes: ⁴⁷ ופירש"י: הגנב הכחישה בידים, בטורח מלאכה, או במקל. ⁴⁸ כלומר, ולא גרס בברייתא "ותשלומי ארבעה וחמשה". ⁴⁹ נקט כלשון הבבלי בדברי רב. ⁵⁰ עיין תוספות רי"ד ס"ה א', ד' ע"ב מן הספר, ראש ד"ה כי, ד' ע"ב-ע"ג שם. ⁵¹ תוספ' רי"ד הנ"ל, ד' ע"ג, סוף ד"ה כי הנ"ל.

80-81. **כחושה והשמינה משלם תשלומי כפל כשעת גניבה, ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת טביחה ומכירה.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: משלם תשל' כפל ותשל' ארב' וחמשה כשעת גניבה. ולפי גירסא זו, זו היא הברייתא שבבבלי ס"ה א'. ומתחילה חשבתי שאף כאן גירסת כי"ע הוא תיקון ע"פ הבבלי (כרגיל שם). ברם בס' הנר לר"ז אגמאתי מביא בשם ר' ברוך (29 רע"א): ואותיביה רב ששת מיהא דתניא בתוספתא בבא קמא דנזיקין כחושה והשמינה, פי' גנבה הגנב כחושה והאכילה והשמינה, משלם תשלומי כפל וד' וה' כעין שגנב. ומכאן משמע⁵² שגרס בתוספתא כגירסת כי"ע. ולפי הגירסא שלנו צריך לפרש שהשמינה ממילא. ולעצם העניין שלפנינו, עיין בבאורי הגר"א (בליקוטים) חו"מ סי' שנ"ד, ס"ק א' ואילך.

footnotes: ⁵² כתבתי "משמע", מפני שאין כאן וודאי גמור, שהרי דרכו של הרב להעתיק את לשון הבבלי ולציין למקורו, אלא שכאן תיקן את הלשון, עיין בלשון הרמב"ן במלחמות שהעתקנו לעיל, שורה 79–80, ד"ה שמינה והכחישה.

81-84. **הגונב טריפה וטבחה, שור הנסקל וטבחו, עגלה ערופה וטבחה, והטובח לע"ז משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' עד שתהא זביחה מותרת באכילה.**וכ"ה ("וטבחה") בכי"ע. ובד בטעות: הגונב פרה⁵³ וטבחה ומכרה⁵⁴ וכו'. והנה בבבא שלנו נזכרה טביחה שהיא אסורה באכילה ומותרת בהנאה (טריפה), וטביחה האוסרת בהנאה (שור הנסקל ואילך). ור"ש (= חכמים) מוסיף שאינו חייב אלא בשחיטה המותרת באכילה, אבל אם אסורה באכילה, אע"פ שמותרת בהנאה פטור. ובמשנתנו פ"ז מ"ב: השוחט ונמצא טריפה השוחט חולין בעזרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ר' שמעון פוטר בשני אלו. ואף כאן פטר ר' שמעון באיסור אכילה ובאיסור הנאה.⁵⁵ ובמכילתא משפטים פי"ב, עמ' 291: מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה, מה מכירה מותרת בהנאה, אף טביחה מותרת בהנאה, והוא מתאים לדברי ר"ש במשנתנו הנ"ל (טריפה וחולין בעזרה). ובמכילתא דרשב"י כ"א, ל"ז, עמ' 191: יכול הגונב טרפה וטבחה יהא משלם תשלומי ד' וה', [ת"ל] וטבחו או מכרו, מכירה שיש לה אכילה, יצאת טרפה שאין לטביחה אכילה, יכול הגונב שור הנסקל והשוחט בני⁵⁶ חולין בפנים יהא משלם תשלומי ד' וה' ת"ל וטבחו או מכרו, טביחה שיש לה מכירה, יצאו אלו [שאין ל]טביחתן מכירה. ואף כאן נשנו איסורי אכילה ואיסורי הנאה כבמשנתנו הנ"ל, אלא שנוסף כאן "שור הנסקל" כבתוספתא כאן, ודרשו כל שאינו במכירה אינה בטביחה, כשיטת ריש לקיש (ע"ז ב'). ועיין תוספות כתובות ל"ג ב', ד"ה גנב.⁵⁷ ובברייתא שבבבלי ע"א א' (ומקבילות): גנב וטבח בשבת וכו', גנב שור הנסקל וטבחו וכו'. ושאלו בבבלי שם (ע"א ב'): שור הנסקל, איסורי הנאה נינהו, לאו דמריה קא שחט וכו', והעמידוה בנגנב מבית שומר וכו', עיי"ש. ובנגנב מבית דין בוודאי שאין השור שוה כלום, אפילו לשיטת ר"ת שאין השור נאסר מחיים, אין השור שוה כלום, אעפ"י שיכול למוכרו לרכוב עליו עד בית הסקילה.⁵⁸ אבל אם ברח השור מבית דין לבית בעליו במקום רחוק, הרי הבעלים יכולים לעבוד בשור, עד שיתפסוהו בית דין, ועדיין לא נאסר בהנאה, וסוברת התוספתא שיש לו בעלים. ועיין ר"מ פי"א מה' נזיקין ה"ח, בהשגות ובכ"מ שם. ועיין דק"ס, עמ' 214, הערה א', ובמגדל עוז על הר"מ הנ"ל. וצ"ע בדבר.

footnotes: ⁵³ עיין במשנת חולין פ"ה מ"ג. ובח"ד הגיה: פרת ]חטאת[. ⁵⁴ ושיבוש כזה גם במשנתנו פ"ז מ"ד במשנה שבירושלמי ד"ו, כי"ל וכ"י פרמה: גנב וטבח ומכר בשבת וכו'. ⁵⁵ עיין תוספות חולין פ"ה ב', ד"ה אין (ומקבילות), ועיין תס"ר חולין, עמ' 225. ⁵⁶ ונמחקה המלה "בני" ע"י נקודות מלמעלה. ⁵⁷ ואשר לשיטת ר' מאיר עיין מ"ש לעיל הט"ז, שורה 72, ד"ה הגונב טריפה. ⁵⁸ עיין תוספות סנהדרין פ' א', והוא דחוק מאד.

84. **ר' נחוניא או' יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין.**לעיל מגילה פ"א ה"ז, עמ' 345 ומקבילות שצוינו במסה"ת שם. ועיין גם ספרי נשא פיסקא ב', ריש עמוד 6. ור' נחוניא חולק על משנתנו פ"ז מ"ב.

84-85. **מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ מקרנה, חוץ מגיזתה, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.**וכ"ה בכי"ע. ובד חסר בטעות "חוץ מידה". וכ"ה ("משלם" וכו') בירושלמי פ"ז ה"ו, ו' ע"א, גם בכיר"ז. אבל בבבלי ע"ח ב' בבבא זו: אינו משלם תשלומי חמשה. ובמשנתנו שם (פ"ז מ"ה): מכרו חוץ מאחד ממאה שבו וכו', ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ובבבלי הנ"ל מפרש לוי את משנתנו אפילו "חוץ מגיזותיה", וכן תניא במתניתא חוץ מגיזותיה, ולוי כת"ק של הברייתא, והת"ק סובר (בבלי שם): וטבחו כולו בעינן, ומכרו כולו בעינן. וכן במכילתא משפטים פי"ב, עמ' 291: מה טביחה כולה, אף מכירה כולה. ועיין במכילתא דרשב"י שם, עמ' 191. ולפי גירסת התוספתא והירושלמי חולקת הברייתא שלנו על משנתנו (אפילו לשיטת רב שם). ובירושלמי הנ"ל: מכרה חציין⁵⁹ מהו וכו', נישמעינה מן הדא וכו' (הברייתא שלנו). ושמא הכוונה היא שאם נאמר מכרה חציין חייב, הרי אם גזז אח"כ המוכר את הצמר נמצאת מכורה כולה, והוי ליה כמכר חציה ואח"כ מכר כולה, ומכאן שאם מכר מתחילה חציה כבר נפטר, ואפילו אם ימכר את החצי השני פטור. ברם קרוב לוודאי שאין לתקן את גירסת הירושלמי בברייתא כאן, אלא שיש בירושלמי חסרון, וצ"ל שם: [מאה מהו] נישמעינה מן הדא, כעין מה שהגיה בנת"י.

footnotes: ⁵⁹ כלומר, מכר חצאין, מכר חציה וחזר ומכר חציה לאותו בן אדם.

86. **ר' שמעון בן לעזר או' חוץ מידה, חוץ מרגלה וכו'.**ירושלמי (ושם: ר' אלעזר בר' שמעון) ובבלי הנ"ל. ובבבלי שם הוא תנא אחר בשם ר' שמעון בן אלעזר עיי"ש. והתלמוד שם מסביר: ידיו ורגליו דצריכי טביחה הוי שיור וכו', קרנה וגיזותיה דלא צריכי טביחה לא הוי שיור.

87-89. **ר' אומ' חוץ מדבר [שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ד' וה', חוץ מדבר] שאין הנשמה תלויה בו משלם תשלומי כפל ואין משלם תשלומי ארבעה וחמשה.**כ"ה בד, ואף בכי"ו היתה גירסא זו אלא שיש שם השמטה ע"פ הדומות. וכע"ז הגירסא גם בירושלמי הנ"ל. וכן מעיד הרשב"א ע"ח ב', ד"ה רבי, על גירסת הדפוס, ומעיר: ומ"מ נראה שהגירסא משובשת, ואיפכא תניא וכו' (כלומר, כמו בבבלי, עיין להלן), אלא שבירושלמי מצאתי כמו ששנויה בתוספתא, ולפי אותה גירסא איני יודע להולמה. ומכאן שאף רבינו היסס לתקן את הגירסא אחרי שמצא בירושלמי כן. וכן הגירסא בירושלמי בכ"י ספרדי שגילה ר"ש רוזינטל. ובכי"ע: ר' מאיר⁶⁰ או' חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי כפל, חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. וקרוב לוודאי שזו היא הגהה על פי הבבלי, כרגיל בכ"י זה. ובבבלי שם (ע"ח ב'): רבי אומר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ושאינו מעכב בשחיטה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ופירש רש"י: המעכב בשחיטה, דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה וכו', וכן פירש הרשב"א שם. אבל בחי' הראב"ד, עמ' קצ"ב פירש המעכב בשחיטה, כל מקום שנעשה בו טריפה אם יחסר מן הבהמה וכו'. וכן הביא הרשב"א בשם "פרשו המפרשים". ורבינו הביא שם את התוספתא והירושלמי ("דבר שהנשמה תלויה בו"), ומוכח שהכוונה גם לנבילה וגם לטריפה. וכן במשנת ערכין פ"ה מ"ב: ערך ראשי (כלומר, חסרונו נבילה) ערך כבדי (כלומר, חסרונו טריפה) עלי נותן ערך כולו, זה הכלל כל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. וכע"ז גם לעיל נזירות פ"ג סה"ג, עמ' 131. ועיין גם להלן תמורה פ"א ה"ח ובבלי שם י"א ב'. ואשר לפירוש נוסח התוספתא והירושלמי כבר שערתי בתס"ר, עמ' 95 (בדרך שמא) שאם אדם מכר פרה חוץ מראשה, או כבדה, אין הוא שותף בבהמה בחייה, שהרי לא יוכל להסיר את ראשה, או כבדה, בחייה, כשירצה, וכוונתו היא שיטול אותן אחרי השחיטה, ונמצא שאין הוא שותף בגוף הבהמה בחייה, אבל אם מכר לו דבר שאין הנשמה תלויה בו פירושו שהוא שותף בגוף הבהמה בחייה, ולפיכך אינו משלם ד' וה', שלא מכר את כולה. וכן מפורש בירושלמי פ"ה ה"ב, ד' ע"ד: רגלה מכור' לך, מכרה חצייה, רגלה שנייה מכורה לך, מכר חצי חצייה, כלומר, שלא מכרה אלא למלאכה. ועיין במה"פ שם, ד"ה במועד. ולהלן ערכין פ"ג סה"ט ואילך: ראשו של חמור זה מכור לך משלימין ביניהן. ראשה של פרה זו מכור לך, לא מכר אלא ראשה וכו'. ובבבלי שם ד' ב' פירשו את ההבדל: דהא מיזדבן רישא דתורא בבי טבחא. והוא כמו שפירשנו.

footnotes: ⁶⁰ שיבוש רגיל מאד בנוסחאות רבי במקום ר' מאיר, וכן להפך.

89-90. **גנב ברשות הבעלין, וטבח ומכר, אם הגביה (ונתנו לפדיון בנו) הרי זה חייב וכו'.**המוקף ליתא בכי"ע ובפירוש רב"ס⁶¹ ובהגהות רבינו אפרים על הרי"ף בתמים דעים סי' ס"ח, והביאו רבינו יהונתן, בעמ' 224. ובמשנתנו פ"ז סמ"ה: אבל גנב וטבח ומכר ברשותם פטור. והעירו הראשונים הנ"ל, שהלכה זו היא דווקא בשלא הגביה הגנב ברשות הבעלים, אבל אם הגביה שם חייב. ופשוט שכאן חייב בד' וה' שהרי הגנבה קדמה לטביחה ומכירה. ועיין במשנתנו שם ריש מ"ו ובמכילתא דרשב"י כ"ב, ג', עמ' 193.⁶²

footnotes: ⁶¹ מובא בס' הנר לר"ז אגמאתי 32 ע"ב. ⁶² עיין ר"מ ספ"ב מה' גניבה, ולשונו מגומגמת מאד, עיי"ש. ושמא פסק הר"מ במהדו"ק כרב ששת בב"ב ס"ח א' (אלא שבמהדו"ב חזר בו, עיי"ש פ"א הט"ז) ונשרדו לפנינו המלים "ואחר שידעו שנגנבה" בטעות. ועיין בתוספות ס"ח ב', ד"ה מה. ברם לא מצאתי מי שפסק כרב ששת.

91. **נתנו לפדיון בנו, לבעל חובו וכו'.**רמב"ן, הובא בשטמ"ק ע"ט סע"א. ועיין להלן.

91-92. **הגביהו ונתנו לפדיון בנו וכו'.**רמב"ן הנ"ל, תוספות ע"ט א', ד"ה נתנו, רבינו ישעיה בשטמ"ק שם, ד"ה נתנו, או"ז ב"ק סי' שט"ו, כ"ה ע"ב, והסתייעו הראשונים הנ"ל מכאן שהבבא במשנתנו (פ"ז מ"ו) "נתנו לבכורות בנו" וכו', כוונתה, אם הגנב נתנו וכו',⁶³ כי מה שייך "הגביהו" אצל בעה"ב, והרי הוא ברשותו. ועיין בירושלמי פ"ז ה"ט, ו' ע"א, במפרשים שם ובח"ד כאן. אבל עיין ההגהה בנתיבות ירושלים, ולפיה אינו עניין לכאן.

footnotes: ⁶³ ולא כפירוש ראשון שברש"י שבעה"ב נתנו.

92. **מה שעשה עשוי.**כלומר, וחייב בתשלומי ד' וה'. אבל בוודאי שלא יצא ידי חובתו, שהרי לא ידעו הבעלים, ולא נתייאשו, אלא שמ"מ מועילים מעשיו שיתחייב ד' וה', כרב נחמן ור' יוחנן בבבלי ס"ח א'-ב'.

92-93. **היה עומד ברשות הרבים, וטבח, ומכר, אין משלם אלא קרן.**ופירש רבינו ברוך,⁶⁴ מפני שהוא גזלן ולא גנב, ורמז לבבלי ע"ט ב'. ובח"ד פירש שפטור מכפל מפני שאין כאן קניין, וחייב קרן על המכירה.⁶⁵ וכן משמע מלשון הירושלמי פ"ז ה"ה, ו' ע"א: ראו אותו שוחט שור שחור ביער וכו', חש לומר שמא ראוהו רבוץ וכו'. וכן בירושלמי סוף שבועות: תיפתר בששחטו רבוץ. ויש טביחה בלא מכירה (צ"ל: גניבה)⁶⁶ וכו'. ומכאן שאם שוחט שור רבוץ פטור משום שאין כאן קניין. ועיין בבבלי הנ"ל. ועיין להלן פ"ח ה"א, שורה 3, ד"ה או שמכרו, ה"ג שורה 13, ד"ה בשוק.

footnotes: ⁶⁴ הביאו בס' הנר לר"ז אגמאתי, 32 ע"ב. ⁶⁵ אם אי אפשר להחזיר את הבהמה. ⁶⁶ כמו שהגיה לנכון בנוע"י וביפה עינים.

93. **הגונב תרומה וכו'.**משנת תרומות פ"ו מ"ד.

**ומעשר שיני וכו'.**במכילתא משפטים פט"ו (לעניין שומרים), עמ' 299: ר' נתן אומר כסף, להביא כסף מעשר. וכן במכילתא דרשב"י (כ"ב, ו'), ריש עמ' 200: יכול שני (= שאני) מוציא כסף מעשר, ת"ל כסף. וכן בתו"כ בהר סוף פרק ו', ק"ט ע"ג: נשך כסף לרבות כסף מעשר. וכולם סוברים שמע"ש ממון הדיוט הוא, ועיין אור שמח פ"ב מה' גניבה ה"א, ד"ה וכיון, שהעיר על הר"מ (מע"ש פ"ג הכ"ד) שפסק שלא כתוספתא שלנו, אלא כר"מ הסובר שמע"ש ממון גבוה, כמו שהסיקו בבבלי קידושין נ"ד סע"ב. אבל מן הירושלמי אין הכרעה אם פסקו שם הלכה כר' מאיר, עיין בירוש' מע"ש פ"א ה"א, נ"ב סע"ב. ועיין מ"ש לעיל ח"ב (חלה), עמ' 194 ואילך.⁶⁷

footnotes: ⁶⁷ ולעניין אם יכול להורישו לבניו, למ"ד שהוא ממון גבוה, עיין בפירוש הראב"ד לתו"כ בחקתי פי"ב ה"י, קט"ו ע"ב, ומ"ש בשו"ת צפנת פענח ח"א וורשה תרצ"ה סי' פ"א ומ"ש הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס לסדר מועד ווינא תרפ"ט בסופו, ירושלמי זרעים כ"ג, י"ז ע"ב סי' קל"ו.

94. **את השטרות, ואת הקרקעות וכו'.**לעיל הי"א, שורה 54.

94-95. **אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין וכו'.**ר"מ רפ"ב מה' גניבה, וניסח ע"פ התוספתא כאן עיי"ש בלשונו, ופסק ע"פ הבבלי כאן ע"ו א' (כת"ק).

95-96. **ר' יוסי הגלילי אומ' קדשים קלין כהדיוט וכו'.**תו"כ חובה פכ"ב ה"ב, כ"ד ע"ד, ירושלמי כאן פ"א ה"ב, ב' ע"ג, בבלי י"ג א', קידושין נ"ב ב', ב"ב קכ"ג ב', סנהדרין קי"ב א', זבחים קי"ד א', בכורות נ"ג ב', תמורה ח' א'. ועיין במרכבת המשנה פ"ד מה' מעילה ה"ח.

96. **בן עזאי אומ' בכור כהדיוט וכו'.**בתו"כ הנ"ל: בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד. וכ"ה בירושלמי הנ"ל ובבבלי כאן י"ג א' הנ"ל ובתמורה ח' א'. ולפנינו שיטת בן עזאי היא כדברי אבא יוסי בן דוסתאי בשמו. ועיין במקורות הנ"ל שיטת אבא יוסי בן דוסתאי.

98-99. **שנים מעידין בו שגנב, ושנים מעידין בו שטבח, ומכר וכו'.**במשנתנו פ"ז מ"ג: נמצאו האחרונים זוממין וכו', והיא ההלכה שלנו.

100. **והן משלמין תשלומי ארבעה וחמשה.**ארבעה וחמשה לאו דווקא, אלא מה שחייבו אותו בטביחה ומכירה והיינו שתים, או שלשה. ובד ובכי"ע מפורש: תשלומי שלשה.

100-101. **נמצאו זוממין, הוא פטור וכו'.**כלומר, נמצאו אח"כ עדי גניבה זוממין. וכן מפורש בד: נמצאו זוממין על הגניבה וכו'. ובכי"ע חסרה בבא זו.

101. **נמצאו זוממין על זה ועל זה וכו'.**כלומר, שהוזמו שתי הכתות בבת אחת, והנאשם כבר שלם את הכל הבעלים מחזירים לו את הכסף והעדים משלמים לו וכו', עיין ח"ד. ואין מכאן ראיה שאם הוזמו עדי הגניבה תחלה, פטורים עדי טביחה ומכירה, אלא שמתחילה שנו בהוזמו עדי טביחה לפני עדי מכירה, וכאן שנו שהוזמו בבת אחת.

102-103. **שנים מעידין בו שגנב, והן מעידין בו שטבח, ומכר, נמצאו זוממין וכו'.**כ"ה בד. וכ"ה בכי"ע⁶⁸ ובברייתא שבבבלי ע"ג א'.

footnotes: ⁶⁸ אצל צוקרמנדל בטעות: ושנים מעידין בו שטבח.

103-104. **נמצאו זוממין על הטביח', הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג'.**בכי"ע: נמצאו זוממין על גניבה הוא משלם וכו'. וכנראה שיש שם השמטה וצ"ל: על גניבה [עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. נמצאו זוממין על טביחה] הוא משלם וכו'. וכע"ז הגירסא בברייתא שבבבלי הנ"ל.

104. **א"ר יוסי בד"א בזמן שהן שתי עדיו' וכו'.**בבלי הנ"ל. ועיין ירושלמי פ"ז ה"ד, ה' ע"ד, מכות פ"א ה"ה, ל"א ע"א. ועיין מ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 35 ואילך.

105-106. **נמצאו זוממי' על טביח' ומכיר' הו' פטו'.**כלומר, מכיון שהעידו על הגניבה ועל הטביחה כאחת, הרי אם הוזמו על הטביחה בטלה גם עדותן על הגניבה, והוא פטור. ועיין בראשונים ובשטמ"ק שם.

106. **והן משלמי' תשלומי כפל.**וכ"ה בכי"ע. אבל נראית הגהת המפרשים, שצ"ל: תשלומי ב' וג', כלומר, על מה שהוזמו. ואעפ"י שעדותן על הגניבה בטילה, הרי הם לא הוזמו עליה, וממילא בטלה, ולפיכך פטורים מכפל.

**נמצאו זוממי' על זה ועל זה חייבין וכו'.**כמשנתנו פ"ז מ"ג. וסובר ר' יוסי שהכחשה תחילת הזמה היא, ואם הוזמו גם על הגניבה, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, חייבין לשלם על הכל, כרב אידי בר אבין בבבלי ע"ד ב'.

107-108. **תן לי שורי, ואמ' אין לי אלא מעות וכו'.**במכילתא דרשב"י כ"א, ל"ז, עמ' 191: יכול יהא זה אומ' לו תן לי (מאה) מנה תחת שורי וכו'. והלז אומר וכו'. והוספה זו של המלה "מאה" שיבוש ברור הוא, שאין דרך חז"ל לתפוס גוזמא כזו, אלא כשאומרים "אפילו". ובפירוש אמרו במשנת מנחות פי"ג מ"ח: הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה וכו' שור במנה יביא במנה חוץ מנסכיו וכו'. וכן דרך המשנה והתלמוד לתפוס "שור שוה מנה", וכן מוכח מטענת הגנב שאומר: טול חמשה שוורים בני חמשה חמשה סלעין תחת שורך, והרי הם ביחד מנה, כל אחד עשרים זוז. והניגוד בין שור שוה חמשה סלעין לשור שוה מנה גם במכילתא דרשב"י כ"א, ל"ה, עמ' 188, ובבלי כאן ל"ד ב'. וברור שיש כאן נוסחא כפולה, אחת ששנתה "מאה" (כלומר מאה זוז) ואחת ששנתה מנה. ועיין מ"ש להלן.

108-109. **תן לי ארבעה וחמשה שוורי', ואמ' אין לי אלא אחד, אם היה יפה כדמי כולן שמין לו.**במכילתא דרשב"י הנ"ל, עמ' 191: מה תחת האמ' להלן אין משלם אלא דמים, אף כן אין משלם אלא דמים, כלומר, מכיון שחמשת השוורים בני עשרים זוז אינם שוים אלא כשור אחד שגנב, צריך לשלם פי חמש. ובמכילתא דרשב"י⁶⁹ כ"א, ל"ו, עמ' 189: שור תחת השור וכו'. יכול יהא אומר לו תן לי מאה⁷⁰ תחת שורי, והלז אומר טול שור יפה חמש סלעים תחת שורך, ת"ל שור תחת השור, מה תחת האמור להלן דמים אף כאן דמים. ובבבלי ס"ז ב': דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין (כלומר, כחושין), ת"ל תחתיו תחתיו. ועיין לעיל פ"א רה"ב, שורה 11.

footnotes: ⁶⁹ כגי' מדרש הגדול, והכ"י שם לקה בחסרון. ⁷⁰ ואף כאן הוסיף המו"ל במכילתא דרשב"י: מנה.