1. **הגונב נפש מאחיו מבני ישראל וכו'.**כל הברייתא בבבלי סנהדרין פ"ה ב' (בשינויים קלים). והרישא גם במכילתא משפטים פ"ה, עמ' 266, ומכילתא דרשב"י כ"א, ט"ז, עמ' 172. ואשר לסדר התוספתא כאן כבר ראה הרמב"ן בפירושו לתורה משפטים (כ"א, ט"ז) את הקשר בין הגניבה ומכירה של גונב שור או שה וגניבה ומכירה של בן אדם ביחס לקניין, ומכאן גם העניין של עדים שהוזמו על זה ולא על זה.

2. **מכרו בין לאביו וכו'.**וכ"ה בבבלי שם, ויש שונים שהוא פטור, כקבלת רב ששת בברייתא (בבלי שם פ"ו א'), וכמפורש במכילתא דרשב"י הנ"ל. ופירש"י: לאביו של נגנב. וכן משמע מלשון הדרשה, עיין במקורות הנ"ל, וזה ברור. אבל במדרש תנאים של רד"צ הופמן,¹ עמ' 157: מכאן אמרו נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנב, כגון שמכרו לאביו, או לאחיו פטור. וקרוב לוודאי שיש ט"ס, וצ"ל: של גנוב, כמו שהוא בר"מ פ"ט מה' גניבה ה"ג, והוא "מכאן אמרו" שבמדרש הגדול. ובמצפה שמואל כאן הביא את הרמב"ם הנ"ל, כגי' מדרש הגדול הנ"ל.

footnotes: ¹ מדרש הגדול שם, הוצ' מרגליות, עמ' תקמ"ד.

3. **גנבו ולא מכרו וכו'.**ברייתא שבבבלי הנ"ל. ושמא באו להוציא מדעה חיצונית שחייב על גניבה לחוד מן הכתוב בעשרת הדברות "לא תגנוב" שמדברת בגונב נפש,² עיין מ"ש ר"מ צוקר ב"על תרגום רב סעדיה גאון", עמ' 340, ר"מ כשר בתו"ש משפטים, עמ' פ"ט, הערה ש"י, ור"ח אלבק בהשלמות ותוספות למס' סנהדרין, עמ' 458, ואוה"ג לסנהדרין, עמ' תנ"ב, שהעיר על כל הנ"ל.

footnotes: ² מכילתא בחודש פ"ח, עמ' 233, ומקבילות שצוינו בהערות שם.

3-4. **או שמכרו ועומד בשוק, פטור.**בבבלי הנ"ל שונה כאן: מכרו, ועדיין ישנו ברשותו, פטור. ופירש"י: ועדיין ישנו ברשות הנגנב עצמו, שעדיין לא הכניסו לרשות עצמו. והוא כמשנתנו שם פי"א מ"א וספרי כי תצא פי' רע"ג, עמ' 293. ולפי זה פירושו שמכר בן ישראל כשהוא עומד בשוק, ולא הכניסו לרשותו מקודם. והוא מעין ששנינו לעיל פ"ז, שו' 92–93, ולהלן, שורה 12–13, שו' 23. אבל במכילתא דרשב"י (משפטים כ"א, ט"ז), עמ' 172, שנינו: לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו דמים קנה, יכול אף זה כן, ת"ל ומכרו ונמצא בידו, מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. ר' יהודה אומר משיכניסו לרשותו וישתמש בו שנ' והתעמר בו ומכרו. ומדברי הת"ק מוכח שמדבר על רשות הלוקח, ומדברי ר' יהודה מוכח שמדברים ברשות הגנב (עיין במשנתנו ובספרי הנ"ל). ודברי המכילתא רחפו לפני הרמב"ן בפירושו למשפטים (פכ"א, ט"ז): "וכן מה שאמר מכרו ועדיין הוא ברשותו שלא הוציאו חלוקח מרשותו כלל, ואעפ"י שנתן בו מעות, כיון שלא הוציאו משם פטור. ולא ידעתי אם לומר שצריך קנין כמשפט הקניות שימשכנו מרשות המוכר לסימטא, או עד שיגביהנו, או היא גזירת הכתוב בנפש, לומר שאפילו נגמר המכר ביניהן וקנה בהגבהה, או במשיכה בחצר של שניהם, יהיה פטור עד שיצא מרשותו לרשות הלוקח. וכן נראה". ומכאן שהרמב"ן פירש "ועדיין ישנו ברשותו"³ ברשותו של הגנב.⁴ ולפ"ז אף בתוספתא הפירוש הוא, שאעפ"י שהגנב כבר הכניסו לרשותו, אבל מכר אותו ועדיין הוא עומד בשוק פטור, משום שלא הכניסו לרשותו של לוקח, ועיין מ"ש בח"ד. ואשר לדברי ר' יהודה שבמכילתא דרשב"י, היא פיסקא ממשנתנו, ולא הביאו כאן את דברי הת"ק, מפני שלשיטת המכילתא אין קניין בבן חורין לא לגנב ולא ללוקח, אלא הכנסה לרשותן, ור' יהודה חולק ומצריך גם שיתעמר בו. ועיין בתוספות סנהדרין פ"ה ב', ד"ה עד, ובפירוש הרמב"ן לעיל שם. ועיין בס' קרבן חגיגה סי' נ"ו, וציין לו בתכלת מרדכי במקומו. אבל מחוורתא כמו שפירשנו לעיל, כמו שמוכח מן הלשון שבמקבילות.

footnotes: ³ כלומר הברייתא שבבבלי הנ"ל. ⁴ ועיין במגיד משנה פ"ט מה' גניבה ה"ג.

4. **הגונב את העבדים פטור.**ספרי דברים פיסקא רע"ג, עמ' 293, ברייתא בבבלי הנ"ל, וכן יוצא ממשנתנו פי"א מ"א (שלא נחלקו אלא בחציו בן חורין). והרי הוא כגונב חמורו של בעליו, אלא שאינו משלם כפל, אלא קרן, כמשנת ב"מ פ"ד מ"ט.

**שנים מעידין בו שגנב, ושנים מעידין בו שמכר וכו'.**תנא זה סובר שעדי גניבה ועדי מכירה עדות אחת היא לעניין הזמה, וגניבה אתחלתא דמכירה היא (כבבלי סנהדרין פ"ו ב'), ולפיכך אם הוזמה כת אחת, הגנב והעדים פטורים,⁵ ואם שתיהן הוזמו חייבין. אבל עיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes: ⁵ והיא חולקת על שיטת הבבלי שם שבעדי מכירה כולם מודים שאם הוזמו נהרגין.

5-6. **נמצאו זוממין על מכירה, הוא פטור.**בד ובכי"ע: הוא פטור והן פטורין. ושמא גירסתנו נכונה, וצריך לפרש "הוא פטור", אבל העדים חייבים, וכשיטת הבבלי הנ"ל, שכולם מודים בעדי מכירה שחייבין.

7-8. היכן שורי שגנבת, אמ' לו אתה מכרתו לי וכו'. כעין ברייתא זו בבבלי ק"ה ב', ושם כרוכות הרישא והסיפא ביחד, ולא נזכרו שם עדים כלל, אלא שאם נשבע והודה פטור מקרבן שבועה וחומש, מפני שהוא מודה בעיקר. והוא הדין שאם באו עדים אח"כ שגנב יהא פטור (אעפ"י שלא הודה), שהרי הודה בעיקר. ומפרש הבבלי שהנתבע אמר לו אתה מכרתו לי, אבל לא נתתי לך דמיו, שקיל שורך וזיל, ועיי"ש שנדחקו לפרש גם את המתנה, ואת מכירת אביו ואת מתנת האב, עיי"ש. ברם הברייתא שלנו בתוספתא מתפרשת כפשוטה, וברישא אינו מודה בעיקר כלל, ואף כשהוא אומר אביך מכרו לי, אביך נתנו לי במתנה, הוא טוען שמכרו לפני שמת ולא נפל לו בירושה, כמשנת ב"ב פ"ג מ"ג (בנוסחאות שלפנינו), ואינו מודה כלל שהוא חייב. ופשיטא שהוא כגנב רגיל, וחייב בכפל ותשלומי ד' וה', ועיין בח"ד.

9-10. **הודה, עד שלא באו עדים וכו'.**ודינו כמו כל גנב שפטור מקנס אם הודה עד שלא באו עדים.

11. **היכן שורי שגנבת, ואמ' לו טועה מצאתיו וטבחתיו.**וכאן הוא באמת מודה בעיקר, שהוא חייב לשלם בעד השור, אלא שמכחיש שהוא גנב אותו, ואינו קיים כבר, ולא אמר להם לבעלים הילך דמיו מיד. עיין בבלי ק"ו ב'.

12. **מאיליו בא אצלי וטבחתיו וכו'.**כלומר, ולא נעלתי בפניו וטבחתיו מיד. עיין רש"י ב"מ נ"ו ב' ד"ה גגו. ועיין בתוספות כאן ס"ה א', ד"ה אין לי, ובהגהות הרש"ש שם, ואף כאן הוא מודה בקרן אלא שמכחיש בגניבה, והתובע טוען שחייב לו כפל. ובבבלי כאן ק"ו ב' הנ"ל: אחר פרתי רץ, מאליו בא אצלי.

12-13. **היה עומד בשוק וטבחתיו.**כלומר וטבחתיו רבוץ,⁶ ולא עשיתי בו קניין של גניבה, ואינני אלא מזיק שחייב לשלם. וכסיגנון זה לעיל פ"ז שורה 92–93, ולעיל בסמוך שורה 3–4, עיין מש"ש. ועיין בבבלי כאן ע"ט ב' ובשטמ"ק שם.

footnotes: ⁶ עיין ירושלמי פ"ז ה"ה, ו' ע"א, שבועות ספ"ח.

13-14. **משלם תשלומי ארבעה וחמשה.**ואעפ"י שהוא מודה בקרן חייב בתשלומי כפל וארבעה וחמשה, שהרי בשעה שטען טבחתיו היה קיים, וברשות בעלים היה, ויוקרא ושבחא דממילא היו של בעלים, עיין באו"ש פ"ח מה' שבועות ה"ח.

14. **הודה בין משבאו עדים וכו'.**כנראה שזו היא אשגרה מלמטה, כמו ששערו המפרשים.

15-16. **או שאמ' לו אבד, והעדי' מעידין בו שאכלו, אין משלם אלא קרן וכו'.**שהרי בא אליו בהיתר, ואין משלם כפל אלא אם טען טענת גנב ונשבע, וממילא אם הודה אחרי שבאו עדים אין הדין משתנה.

16. **הודה, בין משבאו עדים וכו'.**והודאה שלו אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי יש כאן עדים ואין כאן שבועה, עיין מ"ש לעיל בסמוך.

17-18. **היכן שורי שגנבת, ואמ' לו אתה מכרתו לי וכו'.**כלומר, כאן הוא כופר שגנב, ונשבע, ועדים מעידים בו שגנב וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה', ואם לא הודה, השבועה אינה מעלה ואינה מורידה, עיין להלן.

20-21. **הודה לאחר שבועה, או עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, משבאו עדים וכו'.**המלה "או" חסרה בכי"ע, ואף לפנינו צ"ל: א' (= אם) עד שלא באו וכו', כלהלן, שורה 24–25. ובמשנת שבועות פ"ח מ"ד: אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת, והוא אומר לא גנבתי, משביעך אני, ואמר אמן,⁷ והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה', הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם⁸ וכן הובא בבבלי כאן ק"ו א'.⁹ ושמא תיקנו את הנוסח שלפנינו מפני הסיפא במשנתנו שסברו שהיא מגוף משנתנו, עיין מ"ש בהערה 9.

footnotes: ⁷ כגירסת משניות מטיפוס א"י ועוד. ועיין גם רש"י ותוספות במקומו. ⁸ כ"ה בכ"י מינכן ובכ"י פלורנץ, ועיין בתוספות שבועות מ"ט א', ד"ה אמר. ⁹ ולפי זה המשך המשנה שם "ראה עדים שממשמשין ובאין" אינו דבוק למ"ש למעלה, אלא מדברים בלא נשבע, והוא דחוק מאד, אבל ברור שהסיפא במשנתנו ברייתא היא, והוספה מאוחרת היא, כפי שהוכיח מטעם אחר, מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 957–958.

21. **משבאו עדים, משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואשם.**וכ"ה בד. והיא כר' יעקב להלן שורה 32. אבל בכי"ע חסרה המלה "ואשם", והיא כחכמים להלן שם.

21-22. **היכן שורי שגנבת, ואמ' לו טועה וכו'.**בבא זו נשנית לעיל ברישא שורה 11. אלא ששם מדברים בלא נשבע, וכאן בנשבע.

23. **[מאליו בא אצלי וטבחתיו] וכו'.**הוספתי ע"פ ד, וכ"ה בבבא שלעיל שורה 12, וחלק מזה גם בכי"ע, ולפנינו נשמט ע"י הדומות.

24. **משלם תשלומי כפל ואשם.**המלה "ואשם" היא אשגרה, שהרי בלא הודה אינו מביא קרבן. ועיין להלן גי' כי"ע, ובאו"ש פ"ח מה' שבועות ה"ח מוחק את השי"ן (של ואשם), וגורס: ואם, וממשיך אותה להלן: ואם הודה לאחר וכו'.

25-26. **ואם משבאו עדים הודה, משלם תשלומי כפל ואשם.**והוא כר' יעקב, וכלעיל שורה 21. אבל בכי"ע: והעדים מעידין בו שגנב טבח ומכר משלם תשל' אר' וחמ'. הודה לאחר שבועה, בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים, משלם קרן חומש ואשם. ועיין באו"ש הנ"ל שלא השגיח בגירסא זו,¹⁰ משום שהיא בוודאי משובשת, שאם משלם ארבעה וחמשה, הרי כפר לו ממון, ולמה אינו משלם אלא קרן אם הודה אחר שבאו עדים.

footnotes: ¹⁰ והוא מביא בספרו את הוצאת צוקרמנדל לעתים קרובות.

27. **או שאמ' לו אבד וכו'.**ברייתא זו כבר נשנית לעיל ברישא, שורה 15, אלא ששם מדברים בלא נשבע וכאן בשנשבע. והלכה זו מפורשת במשנתנו כאן פ"ט מ"ז ובמשנת שבועות פ"ח מ"ג: היכן שורי, אמר לו אבד, משביעך אני וכו'. והובאה בירושלמי שבועות פ"ז ה"א, ל"ז ע"ד ובבבלי כאן ס"ג ב', ק"ו א'. וכל הברייתא שלנו בירושלמי שבועות פ"ח רה"ג, ל"ח ע"ד.

28. **אין משלם אלא קרן וכו'.**עיין ירושלמי שבועות פ"ה ה"א, ל"ו ע"א, שהביאו שם ברייתא: פרט למכחש בעדים ובשטר, ור' יוחנן וריש לקיש אמרו שם "לית כאן עדים", והביאו לראיה את משנתנו. ועיין בבלי שם ל"ז א'. ועיין ירושלמי שם פ"ז ה"א, ל"ז ע"ד, פ"ח ה"ז, ל"ח ע"ד, ובבלי כאן ק"ו א'.

29-30. **אמ' לו ניגנב, משביעך אני ואמ' אמן, והעדים מעידין בו שגנבו וכו'.**כל הברייתא בירושלמי שבועות פ"ח רה"ג הנ"ל, ובבלי ס"ה א'. והרישא במשנתנו שבועות פ"ח סוף מ"ג, והובאה בירושלמי ובבבלי בכ"מ, ועיין בתוספות שבועות מ"ט א', ד"ה והעדים, שהגיהו במשנה "ואכלו" ע"פ הבבלי ב"ק ק"ו ב', אבל כבר הוכיח מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 896, שהיא ברייתא ולא משנה, וברייתא בבלית היא, עיי"ש במבוא הנ"ל.

31-32. **משבאו עדים, משלם תשלומי כפל ואשם, וחומש עולה לו מתוך כפילו, דברי ר' יעקב.**כ"ה (ר' יעקב) בד ובכי"ע. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ועיין תוספות ס"ה ב', ד"ה כפילו. ולפי פשוטו משמע שאין הבדל בגודל הכפל. אבל עיין בבלי שם ובראשונים במקומו. ואף מסתימת הירושלמי בשבועות משמע שאין הבדל בכך. ובכי"ו בטעות: דברי ר' עקביא.

33-34. **ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה מוסיף חומש ואשם.**ומכאן ברור שלשיטת החכמים אינו חייב גם בקרבן. וכן מפורש גם בירושלמי הנ"ל.¹¹ וכן בס"ז נשא, סוף עמ' 230: והשיב את אשמו בראשו, כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם, ואין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם. וכן בתו"כ סוף ויקרא פכ"ב הי"א, כ"ח ע"ד: המשלם בראש מוסיף חומש ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש. ברם בבבלי כאן ס"ה ב' מוסיף על דברי החכמים: ר' שמעון בן יוחאי אומר אין חומש ואשם משתלם במקום שיש כפל וכו'. והסיקו בבבלי שם שאף לחכמים מביא אשם, ואין חולקים על ר' יעקב אלא בחומש. ברם במכילתא משפטים ספט"ו, עמ' 302, הובאו דברי ר' שמעון כדרשה על הפסוק שם ומסיים: כל המשלם את הקרן חייב לשלם את החומש, ושאינו משלם את הקרן פטור מהחומש, ולא נזכר שם אשם, ואין מדבריו ראיה לא לכאן ולא לכאן שהרי שם לא הובאה המחלוקת של ר' יעקב והחכמים, וממילא מותר לומר שר"ש סובר שהוא הדין שפטור גם מן האשם, כשיטתו בבבלי וכשיטת החכמים כאן.

footnotes: ¹¹ עיין להלן שם. ובירושלמי: ורבנין אמרין לקרן חומשין, אין לשבועות חומשין. דבר אחר, ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו. א"ר זירא ותני כן וכו'. ובנוע"י נדחק שם מאד בפי' הירושלמי, והוא סובר שיש כאן מחלוקת, ור' זירא והברייתא (כלומר, ותני כן) מסייעים לדבר אחר, עיי"ש. אבל לפי פשוטו אין שום מחלוקת ולפי ה"דבר אחר" הלימוד הוא מן "בראשו", כלומר, אם אינו משלם "בראשו" אינו משלם חומש, כדרשת הת"ק בבבלי ס"ה ב' ועוד. ודברי ר' זירא אינם שייכים ל"דבר אחר", ו"תני כן" פירושו, כדברי ר' זירא, כרגיל בירושלמי. ור' זירא מוסיף שיש עוד הבדל בין ר' יעקב וחכמים שפוטרים גם מקרבן, עיין מ"ש בפירוש הירושלמי לעיל ח"ו (נזיר), עמ' 518.

34-35. **זה אינו בא מכח בעלים, אלא מכח שבועה.**כלומר, חומש ואשם אינם באים מכח החיוב לבעלים, שהרי בלא נשבע אינו חייב חומש ואשם, אלא לכפרה בעד שבועת השקר, וההודאה היא שמחייבת אותו קרבן, והואיל והוא משלם כפל, הרי לא הודה אלא אחר שבאו עדים, ואין הודאתו הודאה אמיתית, כפירוש בעל ח"ד. ועיין בירושלמי שבועות הנ"ל, ומ"ש בנזיר, עמ' 518 הנ"ל (בהערה 11).

35-36. **אין פורסין נשבין ליונין אלא אם כן היה רחוק מן היישוב שלשים ריס.**נראה שזו היא פיסקא ממשנתנו ספ"ז. והאיסור הוא שלא יצוד מיוני היישוב, אבל אם היה רחוק שלשים ריס¹² חזקה שצד יוני הפקר, משום שאין יוני היישוב פורחות יותר מד' מילין מן היישוב. והתוספתא להלן מפרשת את משנתנו.

footnotes: ¹² כלומר, ארבעה מילין, כמשנה יומא פ"ו מ"ד. ועניין הריס יתבאר אי"ה להלן, ב"מ פ"ב הכ"ה, שורה 64.

36-37. **במי דברים אמורים במדבר, אבל ביישוב אפי' מאה מיל הרי זה אסור.**כלומר, אימתי מותר לפרוס ברחוק ד' מילין בשעה שמדבר מפסיק בין היישוב לנישבין אבל ביישוב עצמו, אסור אפילו כמה, מפני שהיונים פורחות מצמח לצמח, וזו היא פשוטה של הברייתא, וכן פירשה הרמב"ן בחידושיו לב"ב כ"ג א', וקבלו הר"ן בחידושיו שם, עמ' 91. והרשב"א בחידושיו שם הסיק שהמקשה בבבלי (כאן פ"ג א', וב"ב כ"ג א') לא ידע ברייתא זו, וכן בתוספות כאן פ"ג א' וב"ב כ"ג א', ד"ה והתניא. ועיין מ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב (דפוס וויניציאה) סי' תתל"ג. ובחי' הראב"ד כאן פ"ג א', עמ' ר"א ואילך, מגיה את המשנה ואת התוספתא ומפרש בהן פירוש חדש, עיי"ש, ולא מצאתי לו חבר. ואשר למשנת ב"ב פ"ב מ"ה, כבר תירצוה בירושלמי בסוף פירקין, ובבבלי (כאן פ"ג א' וב"ב כ"ג א') שבב"ב מחמת נזקי זרעים אתינן עלה, וחילקו שם בין פריחה ל"רועה". וכנראה, שיסוד החילוק הוא בתוספתא בכורות פ"ז, עיין מ"ש בתס"ר שם, עמ' 274, לשו' 36.

37. **אין מגדלין תרנגלין בירושלם מפני הקדשים.**פיסקא קטועה ממשנתנו ספ"ז. ועיין בירושלמי בסוף פירקין ובמקבילה בחגיגה פ"ג ה"ו, ע"ט ע"ד, והפירוש שם סתום. ומפירוש ר"ח (אוה"ג, עמ' 83) מוכח שלא גרס במשנתנו את כל הבבא שבמשנתנו, ולפ"ז "תני" שבירושלמי אינו ציון (פיסקא) למשנתנו. ובאבות דר"ן נ"א פל"ה, עמ' 104: ואין מגדלין בה אווזין ותרנגולין, ואין צ"ל חזירים. ובנו"ב שם פל"ט, עמ' 107: ואין מגדלין תרנגולין בתוכה, ואין צריך לומר בהמה דקה. ובמקבילה שבבבלי פ"ב ב': ואין מגדלין בה תרנגולין. ומפרש התלמוד שם (ע"פ משנתנו): משום קדשים. ופירש"י: שתרנגולין מנקרין באשפה ומביאים בשר שרצים בפיהם, ומטמאין את הקדשים. ובמשנתנו בסוף פירקין מפורש שאין מגדלין בהמה דקה וחזירין בכל מקום בא"י. ועיין לעיל יבמות ספ"ג ומ"ש לעיל ח"ו, עמ' 23.

37-38. **ואם יש להן גינה, או אשפה, הרי זה מותר.**בתס"ר ח"ב, עמ' 96, כתבתי שבבא זו סמוכה לסוף הפיסקא הנ"ל, כלומר, "ולא כהנים בארץ ישראל", ועליה אמרו "ואם יש להן גינה, או אשפה, הרי זה מותר", אבל ביחס לתרנגולין בירושלים, הרי אין מקיימין בירושלים לא גינות ולא אשפתות, כמפורש באבות דר"ן ובבבלי הנ"ל. וכן הבאתי שם את דברי בעל כפתור ופרח פ"י שהעתיק את הבבא שלנו בסמוך "ולא הכהנים שבא"י", כמו שפירש בח"ד ע"פ הכפו"פ הנ"ל. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 33 ע"ב: וכן נמי לא יגדלו הכהנים תרנגלין בכל ארץ ישראל מפני התרומה,¹³ כי האי גונא בתוספת בבא קמא דנזיקין אין מגדלין תרנגלין בירושלם מפני הקדשים, ואם יש לפניהם גינה, או אשפה, הרי זה מותר. וכבר העיר במלא"ש למשנתנו ובפי' בנין יהושע לאבות דר"ן הנ"ל על תשובת הרמ"ע מפאנו סי' פ"ה. וכתב שם הרב שלא גזרו אלא במקום שאינו משתמר, אבל בלולין נשמרין מותר וכו', אפילו בירושלים לגדלם ולהתפרנס מהם וכו'. ובאבות דר"ן נו"ב פל"ט, נ"ד ע"א: ואין מוציאין זבלה לתוכה, ולא עושין אשפתות מתוכה לרשות הרבים. ומכאן שבחצרו מותר, ושם מותר לגדל תרנגולין, אם הן גדורות, ואין התרנגולין יוצאין מתוכה.

footnotes: ¹³ וכן בכי"מ במשנתנו: מפני התרומות, וכ"ה בכפו"פ הנ"ל.

38. **אע"פ שאמרו אין מגדלין וכו'.**בבלי ע"ט ב', וציין למקורה בס' הנר 33 ע"ב. וכל הברייתא בשם התוספתא בכפתור ופרח פ"י, הוצ' לונץ, עמ' קפ"ט, ד"ו מ"ה ע"ב.

39. **אבל מגדלין בכור בעל מום שלשים יום.**וכ"ה גם בכפו"ו הנ"ל. ובבבלי הנ"ל חסרה בבא זו, אבל הלכה זו מפורשת במשנתנו בכורות רפ"ד ומקבילות, ועיין מ"ש להלן.

39-40. **ואם היה תם, אפי' עשר שנים הרי זה מותר.**וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. ובתוספתא בכורות פ"ג ה"ב: בכור תם בזמן הזה רשאי לקיימו שתים ושלש שנים עד שלא הראהו למומחה וכו'. ועיין בגירסת הבבלי שם כ"ח א'. ועיין בירושלמי ר"ה פ"א ה"א, נ"ו ע"ג. ובבבלי ב"ק הנ"ל חסרה בבא זו.

40. **ומה אני מקיים לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו'.**וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. והכוונה כיצד יקיים עכשיו את מצות התורה בבהמה דקה.

41. **במדברות שביהודה ובמדברות שבכפר עמאייק.**בד: שבספ' נימאייק. ובכי"ע: שבכפר עמאוקו. ובכפו"פ הנ"ל: שבכפר עמאיך. ובבבלי הנ"ל: אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל וכו', תניא אידך וכו', אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו. אבל בכי"מ שם: ובמדברות שבכפר עמיקון.¹⁴ ואף בכפו"פ הנ"ל פ"י, עמ' קפ"ה, מעתיק מן הבבלי כאן: של כפר עמוק. ועיין בבלי תענית כ"ח א' ובשנו"ס בהוצ' מלטר, עמ' 87, ובספר כפו"פ פ"י הנ"ל, הוצ' לונץ, עמ' ק"צ. וכמה חכמים משערים שהכוונה לבית העמק שנזכרה ביהושע י"ט, כ"ז, והוא "עומק" שבתוספתא שביעית פ"ד ה"ט (לעיל שם, סוף עמ' 180), והיא קרובה לעכו (עיין גם בבבלי תענית הנ"ל). ובירושלמי כאן פ"ז ה"י, ו' ע"א (ובמקבילה בפסחים פ"ד ה"ג, ל' ע"ד, ע"ז פ"א ה"ו, ל"ט ע"ד): א"ר בא כגון מהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל. ולא נתברר היכן הוא מהיר, ואין כאן אלא דוגמא למדת "מלא רגל בהמה מהלכת" (תוספתא בכורות פ"ז ה"ב). ובקהלת רבה פ"א סוף פסוק י"ג: אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל, לפיכך נתן להם הקב"ה נחלתם במקום שאין גזל, שנאמר והנה המקום מקום מקנה וגו' אמר ר' אחא (כ"ה בכ"י) וכן מהיר (צ"ל: כגון מהיר) ששה עשר מיל על ששה עשר מיל.¹⁵

footnotes: ¹⁴ וכע"ז בכמה כי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 178, הערה ס'. ¹⁵ ועיין מ"ש ר"מ שטרשון במתתיה לקה"ר שם, ע"ה ע"ב ואילך. ועיין מ"ש ר"א גולאק בתרביץ שי"ב, עמ' 185 ואילך.

41-42. **מפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל וכו'.**כל הברייתא בשם התוספתא בס' הנר, 33 ע"ב. ובבבלי ע"ט ב' הנ"ל: ואעפ"י שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, אבל מגדלין בהמה גסה, לפי שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה, בהמה דקה אפשר להביא מחוץ לארץ וכו'. וכן לעיל שביעית פ"ג הי"ג: אין מגדלין בהמה דקה, אבל מגדלין בהמה גסה שלא גדרו אלא גדר שיכול לעמוד. ועיין בבלי סנהדרין כ"ה ב'. ובכפו"פ פ"י, הוצ' לונץ, עמ' קפ"ו: ומההיא דמרובה משמע לן שרועין, דבגסה לא גזרו, וההלכה כההיא דמרובה, דתנא בתוספתא דמסכת שבת (צ"ל: שביעית) פרק ג' כוותיה. ובילמדנו¹⁶ אמרו שאסור לגדל בהמה דקה בא"י מפני שהיא מחריבה את הארץ, עיי"ש.

footnotes: ¹⁶ גנזי שכטר ח"א, עמ' 46.

44. **אבל מגדלין אותה קודם לרגל וכו'.**כל הברייתא בכפו"פ פ"י הנ"ל. ובבבלי ע"ט ב': אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו ל' יום.

45. **ולא שתהא יוצא ורועה בשוק וכו'.**כפו"פ הנ"ל, תוספות פ' א', סד"ה מהו, תוספ' רבינו פרץ פ' א', ד"ה ואלא, שטמ"ק שם, רשב"א ע"ט ב', ד"ה אין, נ"י פ"ז סי' ק"מ. ובבבלי נשנית בבא זו להלן בדברי רבן גמליאל.

45-46. **אלא שתהא קשורה לכרעי המטה.**עיין במשנת כלים פי"ט מ"ב, בתוספות כאן פ' א', ד"ה מהו, ברש"י תהלים קי"ח, כ"ז, ובפסיקתא דרב כהנא, החודש הזה, הוצ' מנדלבוים, ריש עמ' 104, ובמקבילות. ובכפו"פ פ"י, עמ' קפ"ז: ובתוספתא מוכיח דלא שרי לשהות קודם לרגל אלא בבית וקשורה, זכרנוה למטה (עמ' קפ"ט שם). ועיין בראשונים הנ"ל לעיל בסמוך. ועיין מ"ש לעיל ח"ו, עמ' 23.

46. **שאלו את רבן גמליאל מהו לגדל בהמה דקה.**בבבלי פ' א': מהו לגדל, אמר להן מותר. והתנן אין מגדלין וכו', מהו לשהות. וכן יוצא מתשובתו בתוספתא כאן: מקיימין.

46-47. **אמ' להן מקימין את העגונה שלשים יום, והטבח לוקח וכו'.**בבבלי הנ"ל: אמר להן מותר, ובלבד שלא תצא וכו', כמו ששנינו לעיל ברישא.

47-48. **ובלבד שלא ישייר את האחרונה שבהן.**רבינו ישעיה בשטמ"ק ע"ט סע"ב.

48. **יתר משלשים יום.**בבבלי הנ"ל בברייתא שלעיל: ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ל' יום, ומשמע משם שאף ל' יום אסור. ועיין מ"ש ר' ישעיה הנ"ל, תוספות, תוס' רבינו פרץ ורשב"א פ' א' ד"ה והטבח.

48-49. **כל האשכולות שעמדו להן לישראל משמת משה וכו'.**ירושלמי סוטה פ"ט ה"י, כ"ד ע"א, בבלי תמורה ט"ו ב'. ובמשנת סוטה פ"ט מ"ט: משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות, שנאמר (מיכה ז', א') אין אשכול לאכול וכו'. ובספרי האזינו סוף פיסקא שכ"ג, עמ' 374: ואין אשכל אלא גדול, שנאמר אין אשכול לאכול. וכן בבבלי חולין צ"ב א': אשכולות שבה, אילו תלמידי חכמים. ועל דרך הדרש אמר רב יהודה אמר שמואל (בבלי סוטה מ"ז ב'): מאי אשכולות איש שהכל בו. ועיין מה שהאריך בזה שי"ר בערך מילין שלו, ערך אשכולות. ועיין מדרש שה"ש הוצ' גרינהוט, ט"ז ע"א.

50. **משמת יוסה בן יועזר וכו'.**עיין במשנת סוטה הנ"ל.

51-53. **אמרו עליו על ר' יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשם שמים, אלא שגידל בהמה דקה. כך היה, פעם אחת חלה וכו'.**וכ"ה בירושלמי סוטה הנ"ל. אבל בבבלי כאן פ' א' ותמורה ט"ו ב' ובילמדנו:הפנייה¹⁷ כפולה? חסיד אחד וכו', ולא נזכר שמו. ובשטמ"ק כאן (בשם גאון): וחסיד זה הוא ר' יהודה בן בבא, דהכי מפרש לה בברייתא. והכוונה לתוספתא כאן, ועיין להלן בבבלי ק"ג ב', ומ"ש לעיל פ"ב הי"ג, שורה 72, ד"ה היה חסיד. ובכפו"פ פ"י, הוצ' לונץ, עמ' קפ"ט: ובריש מדרש שיר השירים הוזכר שזה היה ר' יהודה בן בבא, והכוונה להוצ' גרינהוט, ה' ע"א.¹⁷

footnotes: ¹⁷ ועיין מ"ש ר"א גולאק בתרביץ שי"ב, עמ' 183. ¹⁷ ועיין מ"ש ר"א גולאק בתרביץ שי"ב, עמ' 183.

54. **והיה יונק ממנה חלב רותח, שהיה גונח.**כלומר, שהיה משתעל, ויניקת חלב מן הבהמה היתה סגולה בדוקה להקל את הכאב.¹⁸ ולעיל שבת ספ"ט, עמ' 40: אבא שאול אומ' יונקין היינו מבהמה טהורה ביום טוב. והעמידוה (בבלי יבמות קי"ד א') דליכא סכנה ואיכא צערא. וכן בבבלי כתובות ס' א': גונח יונק חלב בשבת וכו', ובמקום צערא לא גזרו רבנן.

footnotes: ¹⁸ עיין מ"ש יוליוס פרויס בספרו Biblisch-talmudische Medizin עמ' 199, ובהערה 9 שם.

56. **אמ' בשעת מיתתו וכו'.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. אבל במדרש שה"ש הנ"ל: כל ימיו היה מצטער על זה, ואמר אוי לי שעברתי על דברי חברי, וכשמת דקדקו אחריו וכו', אבל עיין בבלי סנהדרין י"ד א' ומקבילות.

57. **שאין בידי עון אלא זה בלבד, שעברתי על דברי חבירי.**ופירש גאון (לפי שטמ"ק פ' א'): על דברי חבירי שהיו אומרים אין מגדלין כל עיקר, וסמכתי על דברי ר"ג. ואעפ"י שהתירו שבותים במקום צער (עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה והיה) מ"מ במקום תקנה היה צריך להתגבר על הצער, עיין מאירי במקומו. אבל בוודאי שלא היתה כאן סכנת נפשות, ומ"מ תקנת חכמים כזו חמורה משבותים, שהרי אבא שאול וחבריו ינקו ועברו על שבות של יום טוב. ועיין בח"א למהרש"א ובמה שהאריך בפתח עינים להחיד"א בתמורה פ"ב, פ' ע"א (מן הספר) ואילך. ואעפ"י שר' יהודה בן בבא סבר כר"ג שמותר לשהות, העון שבידו הוא שעשה הלכה כיוצא בו, עיין ירושלמי ברכות פ"א ה"א, ג' ע"א, ובציונים שלי בירושלמי כפשוטו פסחים, עמ' 481, ומוכח משם שבין לקולא ובין לחומרא לא עברו על דברי חביריהם, הרבים. ובבבלי כתובות י"ט א': השתא אילו אתו קמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון וכו'. ורבא האריך בלשונו, ולא אמר: והא קיימא לן אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכו', והטעם הוא מפני שגם רבא מודה שר' מאיר סובר שאף על גזל יהרג ועל יעבור, אבל הרי ר"מ יודע שהחכמים חולקין עליו, וכיצד פוסל ר' מאיר את העדים ועושה אותם רשעים, וכי מי שנוהג כשיטת החכמים רשע הוא. ולפי שיטת הירושלמי אפילו "אילו אתו קמי ר' מאיר לאמלוכי היה אומר להם זילו חתומו" וכו'. ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' פ"ה: דקתני אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, דהיינו דווקא בשלוח הרגל, אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו וכו'. ועיין במה שהאריך בכפו"פ פ"י הנ"ל, עמ' קפ"ו ואילך, ועיין בבלי תענית כ"ה א', ושמא היו רועים בחורשים. וממשנת דמאי פ"ב מ"ג מוכח שלא נזהרו בגידול בהמה דקה, ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 210, ד"ה המקבל. ועיין במשנת שביעית פ"ג מ"ד, ובתוספתא שם פ"ב הט"ו ובמקבילות ועוד בכ"מ במקורות שלנו. ועיין במאמרו של ר"א גולאק בתרביץ שי"ב, עמ' 181 ואילך, ועיי"ש במקורות שציין, בעמ' 184, ובהערה 25 שם.

57-58. **אמ' ר' שמעון שזורי וכו'.**וכ"ה בירושלמי סוטה פ"ט, כ"ד ע"א הנ"ל (וכ"ה גם בכי"ר שם), ובבבלי פ' א'.¹⁹ אבל בד: ר' ישמעאל שיזורי וכו', וכן מעתיק בשם התוספתא בכפו"פ פ"י, עמ' קפ"ט הנ"ל, ומוסיף: וזה ר' שמעון (כלומר, בבבלי), וזה רבי ישמעאל (כלומר, בתוספתא). ובכי"ע: אמ' ר' ישמעאל מבעלי בתים וכו'.

footnotes: ¹⁹ בכ"י המבורג ובכפו"פ פ"י, סוף עמ' קפ"ט, בשם "גמרין".

59. **ושגידלו בהמה דקה.**בכפו"פ הנ"ל בהוצ' לונץ בטעות: ושגזלו וכו', אבל בד"ר לנכון: ושגדלו וכו'. ובירושלמי הנ"ל: והיו מגדלין בהמה דקה. ובבבלי הנ"ל: שהיו מרעין בחורשין. ובכפו"פ הנ"ל: הרי שהגמרא מוקים לה ברועה, והתוספתא במגדל. ועיין להלן בסמוך.

59-60. **ואע"פ חורש היה לנו סמוך לעיר, ושדה מפסקת בינו לעיר שהבהמה נכנסת ויוצא דרך עליה.**בד ובכי"ע: אף על פי כן וכו'. והנכון כלפנינו, כלומר, ואע"פ שחורש²⁰ היה לנו סמוך לעיר, והרי אמרו "מרעין בחורשין" (בבלי ע"ט ב'. ועיי"ש פ"א א') ומכל שכן הכא שהחורש היה שלהם, והיתה הבהמה הולכת לרעות בחורשין, מ"מ אסור, הואיל והיתה עוברת דרך השדה. וכן בירושלמי הנ"ל: וכך היה, חורש היה לנו וכו'. ובבבלי הנ"ל: ואעפ"י שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה.

footnotes: ²⁰ על השמטת השי"ן שלפני שם עצם אחרי אעפ"י, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1261 ואילך.

60-61. **רועה שעשה תשובה וכו'.**בבלי פ' א'.

62. **נפלו לו חזירין וכלבים בירושה וכו'.**בבבלי הנ"ל: וכן גר שנפלו לו וכו'. אבל בכ"י המבורג שם: וכן מי שנפלו לו וכו', וכ"ה בה"ג ה' שבועות ד"ו, קי"ט ע"ב, וברי"ף בסוף פירקין. ובכ"י פלורנץ חסרה המלה "מי", עיין דק"ס, עמ' 179, הערה ג'.

63. **נדר ליקח לו בית וליקח לו שדה וכו'.**בבבלי הנ"ל: וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל אין מחייבין וכו'. בסמ"ג לאווין רמ"ב, ע"ב ע"ג: תניא בתוספתא דב"ק, ומביאה בפ' מרובה, מי שנשבע, או נדר, שישא אשה, או שיקנה בית, או שיצא בשיירא וכו' והעתיק את לשון הר"מ בפ"ח מה' נדרים הי"ג, כדרכו, עיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 59. ועיין במגדל עוז שם. וברא"ש כאן פ"ז סי' י"ד: וכן מי שנדר ליקח בית בארץ ישראל ולישא אשה וכו'. ונקטו בבבלי "בארץ ישראל" לרבותא שאעפ"י שיש כאן מצוה גדולה מ"מ אומדין את דעתו, עיין בח"ד.

64. **מעשה באשה אחת וכו'.**בבלי הנ"ל. ועיין בבלי כתובות כ"ב א'.

67. **כשם שאין מגדלין בהמה דקה וכו'.**בבלי פ' א'. ובכפו"פ פ"י, הוצ' לונץ עמ' קפ"ט, כל הברייתא בשם התוספתא.

68. **ר' שמעון בן לעזר או' מגדלין כלבים כופרים וכו'.**בבלי פ' א', פ' ב'.²¹ וכן להלן ע"ז פ"ב ה"ב ואילך: אין מוכרין להן חיה דקה. ר' שמעון בן לעזר או' מוכרין להן כלבים, שונרין (בכי"ע שם: כופריים), חולדות סנאין, חתולות וקופות וכו'. ועיין לעיל שביעית פ"ה ה"ט, ומש"ש ח"ב, עמ' 552 ואילך. ובמשנת כלאים פ"א מ"ו: כלב הכופרי (או: הכפרי), והשועל וכו', אעפ"י שדומין זה לזה כלאים זה בזה. ולעיל כלאים פ"ה ה"ח, עמ' 223: כלב כופרין מין חיה. ואף ר' מאיר הסובר שכלב מין בהמה, מודה שכלב כופרין מין חיה, עיין מ"ש לעיל שם ח"ב, עמ' 652. וטיבו לא נתברר לי. ועיין אוה"ג, עמ' 54, ועמ' 140.

footnotes: ²¹ ולפנינו בבבלי פ' א' בטעות: ר' ישמעאל אומר, אבל בכל כתה"י שם: ר' שמעון בן אלעזר.

**וחולדות הסנואין.**במשנת כלאים פ"ח מ"ה: וחולדת הסניים חיה, ועיין במקורות הנ"ל. ועיין בפירוש הבבלי כאן פ' א'. ובקה"ר פ"ו, י"א: כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני השדה²² וכלב הים, מה אית להון הנייה מנהון²³ וכו'.

footnotes: ²² במשנת כלאים הנ"ל (בפנים): ואדני השדה חיה. ²³ ובמתנות כהונה שם: וכל אילו אינם מאכל אדם, והן אוכלין ומזיקין. אבל עיין במבוא לתנחומא הוצ' בובר, ס"ג ע"א.

70. **אבל מגדלין בעיירות הסמוכות לספר וכו'.**בבלי פ"ג א'.

70-71. **וקושרין אותן בשלשלאות של ברזל, ומתירין אותן בלילות וכו'.**בבלי הנ"ל. אבל אם הוא קשור כל הזמן מותר בכל מקום, עיין ירושלמי ספ"ז, ו' א', וברישא של ברייתא זו בבבלי הנ"ל.

71. **ר' ליעזר או' המגדל כלבים כמגדל חזירים.**ופירשו בבבלי הנ"ל: כדי למיקם עליה בארור. ועיין לעיל יבמות פ"ג, עמ' 9, ומ"ש לעיל שם ח"ו, עמ' 22 ואילך. ועיין להלן ב"ב פ"א סה"ט, ואף שם הכוונה, כדי לעמוד עליהן בארור.

72. **צד אדם יוני שובך מתוך שלו וכו'.**עיין בבלי פ"ג סע"א.

**אימתי בזמן שהושיבן כתקנן וכו'.**כלומר שהרחיק מן היישוב, שלשים ריס, עיין מ"ש לעיל, ד"ה אין פורסין.

72-73. **לא הושיבן כתקנן אסור בהן.**כלומר צריך לשחררן, כדי שישובו לשובכיהן. ועיין מ"ש באור שמח ריש ה' נזקי ממון, ועיין מ"ש לעיל ח"ג (שבת), סוף עמ' 183 ואילך.

73. **ומותר בגדוליהן.**שאם נתכוין לגזול את יוני השובך, הרי דינו כמשנתנו רפ"ט, ואם לא נתכוין, לא אסרו מפני דרכי שלום את גידולי היונים.

**אבל צדין חיה ועוף וכו'.**מפני שחזקתן מן ההפקר, כשצד אותן מן האפר, עיין לעיל שבת פי"ב ה"ה.

73-74. **בראשונה שהיו שבטים כתקנן, אמרו אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו וכו'.**וכן בכי"ע: שהיו שבטים כתיקונן וכו'. והכוונה שלא "היו מעורבבין שבט יהודה בבנימין",²⁴ וכל אחד ישב במקומו. ובמדרש בראשית רבתי ויחי, עמ' 247: תני בראשונה שהיו השבטים כתקנן אמרו אין אדם פורס וכו'. ובבבלי כאן פ"א ב': ת"ר בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה ויעמיד את הספינה. ופירש"י (פ"א א', ד"ה שלא יפרוס): דרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים וכו', מפני שמעכב ומעמיד את הספינה. ותאורו של רש"י, כנראה, מתאים לציוד דגים של זמנו, כפי שנראה מלשונו שם. וכן מעיד סופר יוני של זמננו, Apostolides. בספרו La Peche en Grece, הוצ' שניה, עמ' 52 ואילך:²⁵ הדגים ניצודים בנהרות, באגמים וכו', במקום שהמים אינם עמוקים, ע"י שכבות וגדרי קנים, ונקראים בלשון ההמון βιβάρια (כלומר, ביברים שבמקורותינו). ברם לא מצאתי נוהג כזה בספרות העתיקה, ומלשון התוספתא (ומעמיד ספינתו) הרי ברור שלא כפירש"י. ואף לפי גירסת הבבלי היה צריך לומר: ויעכב את הספינה, ולא עוד אלא שנוהג כזה אינו מתאים כלל לים, ובבבלי אמרו כן גם על ים כנרת, עיי"ש פ"א ב'. ובתוספ' רי"ד במקומו פירש שלא יפרוס קליעה, ולא יעמיד את הספינה כדי לצוד ממנה אפילו בחכה. ובס' הנר, 32 ע"ב: "שלא יפרוס קלע ויעמיד הספינה פיר' כדרך שצדין הדייג[י]ן בספינות". ואשר לכלי ציד הדגים שנזכרו כאן הרי כולן נזכרו במקרא חוץ מ"קליעות" כמצודת דגים. Oppian²⁶ מונה כמה וכמה מינים של רשתות, וכנראה שקליעות הוא שם כללי למינים ידועים של רשתות (πλεκτάι) אבל עיין בספרו של מנדל נון הדיג העברי הקדום, עמ' 109 ואילך שבאר את העניין, עיי"ש.

footnotes: ²⁴ ירושלמי שביעית פ"י ה"ג, ל"ט ע"ג, וכפירוש הרא"ף שם. ²⁵ על ציד הדגים בזמננו. ²⁶ בספרו Halieutica פ"ג, 79 ואילך.

76-77. **אין השבטים צדין דגים מימה של טבריה, מפני שהוא של נפתלי וכו'.**בבבלי פ"א א' (בתנאין שהתנה יהושע): ומחכין בימה של טבריא, ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה. ולהלן פ"א ב': ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היה וכו', ועיין לעיל שם ובדק"ס במקומו. וכל הברייתא שלנו בשם התוספתא בס' הנר 34 ע"ב. וחלק מן הברייתא בכפו"פ פ"ז, הוצ' לונץ עמ' קל"ב. והברייתא מלמדת שים כנרת כולו בחלקו של נפתלי, ואין לשבט אחר חלק בו.²⁷

footnotes: ²⁷ וכנראה, שדייגי ים כינרת החזיקו במסורת שלהם אף בזמן התנאים והאמוראים. ודברים קשים כגידים נאמרו כלפי בני נפתלי בב"ר פצ"ד, ט', עמ' 1180, ונשאר לנו שריד של תרעומות.

77-78. **ולא עוד אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומה של ים וכו'.**בספרי דברים פיסקא שנ"ה, עמ' 419: ירשה מלמד שנטל מלא חבל חלקו בדרום, ועיי"ש בשנו"ס. ובירושלמי ב"ב פ"ה ה"א, ט"ו ע"א: ונותנין לנפתלי מלא חבל לדרומו של ים וכו', ולא נזכר בספרי ובירושלמי מהו החבל, וכן לא נזכר בבבלי בכי"פ ועוד.²⁸ אבל לפנינו בבבלי: חבל חרם. ובכפו"פ הנ"ל העיר שבירושלמי ב"ב חסר "של חרם", אבל ישנו בתוספתא כאן ובגמרין. ועיין בס' הנר הנ"ל, ועיין בספרו של נון הנ"ל, עמ' 109 ואילך שבאר את העניין. וגודל חבל של החרם לא נזכר, ועיין בתוספתא כלים פ"ט ה"ד, ומ"ש בתס"ר שם, עמ' 63, ד"ה החבל. ובכפו"פ הנ"ל גרס בבבלי מלא חבלים של חרם. ועיין מ"ש בתס"ר הנ"ל, ד"ה דרך עלייה. ועיין בספרו של נון הנ"ל, עמ' 110.

footnotes: ²⁸ עיין דק"ס, עמ' 182, הערה ס', ויש שם ט"ס ביחס לתוספתא.

78. **שנ' ים ודרום ירשה דברי ר' יוסה הגלילי.**וכ"ה במדרש רבתי, בס' הנר, ובירושלמי הנ"ל. אבל בבבלי הנ"ל: לקיים מה שנאמר ים ודרום ירשה. ולא נזכרו שם לא ר' יוסה הגלילי ולא דרשת ר"ע להלן.

78-79. **ר' עקיבא או' ים זה ימה של סובכי וכו'.**וכ"ה ("סובכי") בד. ובמדרש רבתי הנ"ל: של טבריה, וצ"ל: של סבכי. ובכי"ע של סופגי. ובס' הנר: של סופני. ובירושלמי הנ"ל: של סמכו. ובספרי דברים, עמ' 419, הנ"ל: ים זה ים של סופני, ועיי"ש בשנו"ס. והשם הזה נשתבש באופנים שונים, עיין בציונים של הרי"ז הורביץ בספרו א"י ושכנותיה, עמ' 322, ערך ים של סמכו, הערה 1. ובכפו"פ הנ"ל ציין לתוספתא סוכה פ"ג, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה שם, עמ' 875, ובהערה 15 שם. ומדברי יוסיפוס מלחמות ס"ג, 515, שם ס"ד, 2, נראה שהעיקר הוא "סמכי".

80. **תלושין שבמדבר וכו'.**וכ"ה גם בס' הנר. ובבבלי פ"א ב': תלושין שבהרים.

81. **וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' אין לך וכו'.**וכ"ה בד ובס' הנר הנ"ל. ובכי"ע חסר "וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ'", וכן ליתא גם בבבלי הנ"ל, אלא ששם "ואין לך", כלומר, המשך מדברי ר' שמעון בן אלעזר שלעיל.

81-82. **שלא היה נוטל בהר ובשפלה ובנגב.**בבלי הנ"ל, ועיין דק"ס, עמ' 182, הערה פ'.

82. **וכן לפניהן, החתי והאמורי וכו'.**עיין דק"ס הנ"ל, הערה צ'. ובס' הנר הנ"ל: וכן לפניהם הז' גוים כל גוי וגוי היה לו כן חלק שנא' ואל כל שכניו (כלשון הבבלי) וכו'.

83. **ירדן שבארץ ישראל, שנ' הירדן וגבול וכו'.**וכ"ה ("שבארץ ישראל") גם בד ובכי"ע, וקשה להגיה. וכנראה שלפנינו קטע ממדרש הלכה, והכוונה היא: [הירדן], ירדן שבארץ ישראל, שכן אמרו להלן בתוספתא בכורות פ"ז ה"ד: נהר היוצא ממערת פמייס ועובר בימה של סופני ובימה של טבריה, אף על פי ששמו ירדן, אין מתחשב עם הירדן, איזהו ירדן מבית יריחו ולמטה, וכע"ז בבבלי שם (נ"ה א') בשם ר' יוחנן. וכבר ראו החכמים ש"בית יריחו" היא "בית ירח" שבירושלמי מגילה פ"א ה"א, ע' ע"א, והיא בקצה ים כנרת בדרום מול צינבריי, עיין מ"ש הורוביץ בספרו א"י ושכנותיה עמ' 137, ערך בית ירח (ובהערות שם), קליין בספרו ארץ הגליל, עמ' 147 ואילך. וכבר ציינו לדברי יוסיפוס במלחמות ס"ג סי' 509 ואילך, ס"ד סי' 3. ור' יהודה מביא ראיה מן הפסוק (יהושע י"ג, כ"ז): הירדן וגבל עד קצה ים כנרת עבר הירדן מזרחה, והוא ירדן שבארץ ישראל.

83-84. **ואומ' ומעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה, ירדן שביריחו דברי ר' יהודה.**כלומר "לירדן ירחו" (במדבר ל"ד, ט"ו) כוונתו ירדן שביריחו (וכן בתרגומים: ירדנא דיריחו), והוא א"י כיריחו עצמה. ועיין מ"ש להלן בשם הספרי והבבלי.

84-85. **ר' שמעון בן יוחיי או' הרי הוא או' כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען וכו'.**וכ"ה בשם התוספתא בכפו"פ פ"ז, הוצ' לונץ, עמ' קכ"ו. אבל בספרי מסעי פיסקא קנ"ט, עמוד 215, המחלוקת היא הפוכה.²⁹ וכמסורת הספרי הוא גם בבבלי בכורות נ"ה א',³⁰ ועיין מ"ש ר"ד פרדו בספרי דבי רב שם, קס"ג ע"ג ואילך. ועיין ירוש' חלה פ"ד ה"ח, ס' ע"א.

footnotes: ²⁹ בדפוסים שם: דברי ר' יונתן (במקום "ר' יהודה"), אבל בכל כתה"י הגירסא היא: ר' יהודה. ³⁰ אלא ששם: ר' יהודה בן בתירא (במקום "ר' יהודה").

86-87. **ר' לעזר בי ר' יוסה אומ' תחו' מי ארץ ישראל שבכתובין נדונין כארץ ישראל.**וכ"ה לעיל מעשר שני פ"ב הט"ו, עמ' 255 (כגירסת ד וכי"ו). ובכפו"פ הנ"ל: ור' אליעזר בר' אומר תחומי ארץ ישראל וכו', ור' אליעזר דהכא קאי כר' שמעון בן יוחאי דגמרין (כלומר, בכורות הנ"ל), דאמר אף הירדן ארץ כנען. ועיין פסיקתא דר"כ, החדש הזה, הוצ' מנדלבוים, ריש עמ' 86, פסיקתא רבתי שם [פסי' ט"ו, הוצ' רמא"ש, ס"ט ע"ב] ובהערות שם. ועיין תוספתא תרומות פ"ב הי"ב ומקבילות שצוינו שם.