1. **פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים, פותחין ונועלין בהן מבפנים וכו'.**ירושלמי פ"י ה"ט, כ"ו ע"ב, בבלי ק"א ב'. ופירש בגאון יעקב לבבלי שם שבכגון דא אין כאן בעיה, ובעל הגינה יכול להניח את המפתח בבית שער שהוא רשות היחיד ולפתוח את הדלת שאף היא ברשות היחיד.

3. **אין להן מיכן ומיכן, וכן פתחי חניות ברשות הרבים וכו'.**בד, כי"ע וכי"ל חסרות המלים "אין להן מיכן ומיכן". ובבבלי הנ"ל: אין להן לא לכאן ולא לכאן אסורין כאן וכאן. וכ"ה גירסת רש"י וכמה מן הראשונים.¹ אבל בכי"מ שם חסרות המלים "אסורין כאן וכאן", וכן חסרו לפני הר"ח (לפי עדות הריטב"א שם) ובעל ס' העתים, עמ' 160, ופירש הר"ח שחדא קתני, כלומר גנות שאין להן בית שער לא מיכאן ולא מיכאן, וכן פתחי חנויות ברשות הרבים שאין להן בית שער, כיצד יעשה? ועיין בריטב"א שם שמפרש את סוגיית התלמוד להלן שם לפי גירסא זו, והוא מוסיף שאף הרשב"א והרא"ה הסכימו לגירסא זו, והיא ממש כגירסת כי"ו שלפנינו. וכן בירושלמי הנ"ל: לא מיכן ולא מיכן, הרי זה נוטל את המפתח ונועל ומניח במקומו. במה דברים אמורים בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים, אבל אם היה המנעול למטה מעשרה טפחים וכו', וזו היא הברייתא שלפנינו (בלי מאמר המוסגר: וכן פתחי חנויות ברשות הרבים) בשינוי סדר. ובמרא דמתניתא הגיה בתוספתא מדעתו כגירסת כי"ו, וסמך על מה שכתב בגאון יעקב, שהביא את הירושלמי ואת הר"ח.

footnotes: ¹ עיין בריטב"א שם שכתב שאף הראב"ד והר"ז פירשו כפירש"י, אבל בכתוב שם ("הסגלה" חל"ז, עמ' 14) פירש הראב"ד שאסורין כאן וכאן פירושו בעומד ברשות הרבים דווקא, ואסור לו לפתוח בין אם המנעול הוא בחוץ, ובין אם המנעול הוא בפנים, שהוא נפתח ע"י שהוא מכניס את ידו דרך חור שבדלת. אבל בעומד בגינה, שהיא כרמלית, לא גזר ר' מאיר בברייתא זו. ועל פירוש זה אין להקשות את קושיית הריטב"א שם.

3-4. **ר' מאיר אומ' בזמן שבית המנעול למטה מעשרה וכו'.**וכ"ה בד וכי"ל. וגירסא זו מקויימת גם ע"י הירושלמי והבבלי. אבל בכי"ע: דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' בזמן שבית המנעול למטה וכו'. ואין לגירסא זו על מה לסמוך. ואשר לבית המנעול, כנראה, פירושו מסגרת כמין תיבה בתוך הדלת שהיה המנעול בתוכה. ועיין במשנת כלים פט"ז מ"ז ובהשגת הראב"ד פ"ד מה' כלים סה"א. והתנא חבר שם מיני כלים טהורים.

4-5. **נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול וכו'.**כלומר, מטמין את המפתח מערב שבת באסקופה שהיא רחבה ארבעה טפחים ונמוכה מעשרה, והיא כרמלית, ונותנו למנעול, שהרי אפילו לר"מ הסובר חוקקין להשלים (כמו שהעמידוהו בירושלמי ובבבלי), ואפילו אם אין בו ארבעה רואין אותו כאילו יש בו ארבעה, מכיוון שהוא למטה מעשרה הרי אף הוא כרמלית, ומטלטלין מכרמלית לכרמלית.

5. **ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות, וכן מוכח מגירסת הירושלמי בדברי חכמים. ובבבלי הנ"ל חסרות המלים "ומטלטלו בתוך הבית". ובהכרח "בתוך הבית" פירושו בתוך בית המנעול, שהרי בית סתם מאן דכר שמיה, והרי בגינות וחניות אנן קיימין. ואפילו אם נפרש שהחניות הללו אף הן כרמלית,² כגינות שסתמן כרמלית, ונמצא מביא את המפתח מכרמלית לכרמלית דרך כרמלית, אבל בסיפא אי אפשר לפרש כן, שאם המנעול למעלה מעשרה והוא רשות היחיד, הרי אי אפשר לטלטלו בחנות וגינה, משום שמוציא מרשות היחיד לכרמלית. ובעל כרחינו אנו אומרים שהתוספתא מייעצת לו שיוציא את המפתח מן המנעול ויניחו בתוך בית המנעול עצמו, ואח"כ מוציאו משם ונועל. ועיין מ"ש שם.

footnotes: ² עיין בירושלמי שבת פ"א ה"א, ב' ע"ד, ובירושלמי כפשוטו, עמ' 16.

5-6. **ונועל ומניחו במקומו.**כלומר מחזירו לאסקופה, והיינו מכרמלית לכרמלית.

6. **ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה טפחים וכו'.**כלומר, והרי ר' מאיר סובר שחוקקין להשלים, ונמצא שבית המנעול רחב ארבעה וגבוה עשרה, והיא רשות היחיד גמורה, ואסור להטמינו באסקופה, שהרי אם נוטל מאסקופה ונותן לבית המנעול מוציא מכרמלית לרשות היחיד.

6-7. **מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול וכו'.**בכי"ע ובכי"ל: ונותנו במנעול וכו', והיא היא, והכוונה שמטמינו בבית המנעול.

7. **ומטלטלו בתוך הבית וכו'.**כלומר, בתוך בית המנעול, וכמו שכתבנו לעיל שו' 5.

8. **ומניחו במקומו.**כלומר, בתוך בית המנעול.

8-9. **אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה וכו'.**וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. ופירשו בבבלי שהחכמים סוברים שאין חוקקין להשלים,³ ובית המנעול הוא פחות מד' טפחים ברוחבו, והוא מקום פטור, ומותר לטלטל אפילו מרשות הרבים למקום פטור, ומכל שכן מן האיסקופה שהיא כרמלית. וכתבו בתוספות שם ד"ה אין: הוא הדין ברשות הרבים, אלא דסתמא לא מינטר בקרקע, ולהכי לא נקיט רשות הרבים. ובירושלמי הנ"ל: אף על פי שהמנעול למעלה מעשרה טפחים (אבל אם היה המנעול למטה מעשרה טפחים)⁴ מביא המפתח מערב שבת ופותח וכו'. ולא נזכרה שם איסקופה. ועיין להלן פ"ח, שו' 42 ואילך.

footnotes: ³ ועיין גם בירושלמי פ"ח רה"ט, כ"ו ע"ב, אלא ששיטת הירושלמי בדברי חכמים היא מסובכת מאד, עיין לפ"ש בהגהות יפה עינים לשבת ק' א'. ⁴ המוקף הוא שירבוב שנכנס שלא במקומו, כפי שמוכח מכי"ל שם, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 363.

9. **ומטלטלו בתוך הבית.**וכ"ה להלן פ"ח, שו' 43, בכל הנוסחאות. ובד שם בטעות: ונוטל כלי בתוך הבית. ועיין מ"ש לעיל שו' 5.

10. **ונוטלו ומניחו בחלון שעל גבי שקוף.**וכן בירושלמי הנ"ל: ומטלטלו בתוך הבית ונועל, ונותנו בהור למעלה מן המשקוף, כלומר, שמותר להטמינו במקום פטור אחר, והוא הדין שמותר להחזירו לאיסקופה שנטלו ממנה. וכן מפורש בבבלי הנ"ל: ונועל ומחזירו למקומו (כלומר, לאיסקופה), או בחלון שעל גבי הפתח.

10-11. **אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה וכו'.**כלומר, שהיא רשות היחיד גמורה.

11. **שאין מטלטלין מרשות לרשות.**בירושלמי הנ"ל: שאין משתמשין מרשות לרשות⁵ דרך רשות. וכ"ה ("דרך רשות") גם להלן פ"ח, שו' 45, בכי"ע ובכי"ל. ופירושו שאין משתמשין ומטלטלין מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור. ובבבלי הנ"ל: מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות, ופירושו שאין כאן מוציא מרשות לרשות ממש, שהרי דרך מקום פטור הוא מוציא. וברי"ף וכן בס' העתים, עמ' 160, גורס: מפני שמוציא מרשות לרשות. ועיין מ"ש לעיל פ"ו, שו' 72–73, ד"ה ובבבלי.

footnotes: ⁵ בירושלמי לא נזכרה אסקופה בדברי חכמים (עיין מ"ש לעיל בפנים), והכוונה שאין משתמשים מרשות הרבים, ואפילו מכרמלית, לרשות היחיד דרך מקום פטור.

12. **ההרים והפיסקין וספינה וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובד: החרים והפסקן וכו'. ובכי"ל: החרם והפסקין וכו'. והוא חרם הוא חריס וכו', כלומר, חריץ (עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 625, שו' 22), עיין בבלי מ"ז סע"ב, בר"ח שם מ"ח רע"א, בתוספות ובמאירי מ"ז ב'. ופיסקין היא בריכת דגים (πισκίνη, piscina) וכו'. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 154.

**גבוהין עשרה טפחים וכו'.**כלומר, ורחבן ארבעה, והתוספתא השמיטה את הרוחב. מפני שאין דרכן להיות פחות מרוחב ארבעה, וכן לעיל שבת פ"י ה"ח, ה"י, הי"ב, הי"ד ולהלן בברייתות, ועוד. ולפ"ז כולן רשויות היחיד גמורות הן.

13. **אבל יורד לתוכן ואוכל.**כלומר, שלא יעמוד ברשות הרבים ויאכל מן הספינה או ישתה מן הבריכה שהיא רשות היחיד, כמשנתנו פ"י מ"ו. ובתוספות בכורים פירש שאין אנו חוששים משום טרחה, עיין לעיל פ"ב, שו' 53–54 ומש"ש.

14. **פחות מיכן בתוך ארבע אמות מותר וכו'.**כלומר, אם היו פחות מעשרה טפחים בגובה, והן כרמליות, מותר לטלטל בהן לכתחילה בפחות מד' אמות, אבל לא יותר, כדין כל כרמלית שאין מטלטלין בה יותר מד' אמות. אבל ברשות הרבים לא יטלטל לכתחילה אפילו בפחות מד' אמות אלא בשעת הדחק, עיין בהשגות הראב"ד פי"ב מה' שבת הט"ו, הי"ז והי"ט. ועיין לעיל שבת פ"י, שו' 19 ואילך, ושם מדברים במטלטל ד' אמות מחוצה להם. ולעצם הדין עיין ר"מ שם וברשב"א שבת ח' רע"ב.

14-15. **אמת המים ברשות הרבים עמוקה עשרה טפחים, וכן גומא, אין מטלטלין וכו'.**אמת המים דומיא דגומא שחפרוה בני אדם בשביל מי גשמים, ואינה מחוברת לנהר, והיא רשות היחיד גמורה, אם היא רחבה ארבעה ועמוקה עשרה. ועיין לעיל שבת פ"י ה"י, שו' 31 ומש"ש.

16-17. **אבל יורד לתוכה ושותה אם היו וכו'.**וכ"ה גם בכי"ע. ואצל צוקרמנדל נכפלו בטעות כשתי שורות וחצי מלעיל, וצריך למחקן. ועיין מ"ש לעיל, שו' 13, ד"ה אבל.

17. **אם היו המים מועטין מזליף לתוך ידו ושותה.**בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א: ר' אבא מרי ור' מתניה הוו יתיבין חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי. אמר ר' אבא מרי וכו' אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו. א"ל הדא היא דתנינן שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות. וכתב בראבי"ה ח"ב ה' יו"ט סי' תשצ"ה, עמ' 485: פירוש קיסמין שעל גבי המים היה מפצל לכאן ולכאן ביד לנקות המים שיהיו יפים לשתיה וכו'. וממנו בשאר פוסקים, עיין באהצו"י, שם, עמ' 41. אבל בפירוש בעל ספר חרדים כת"י לירושלמי ביצה: פצל מייא. הוליך המים בידיו לכאן ולכאן ושתה מן המים ביותר. וכן משמע מסתימת לשון העיטור⁶ וחידושי המאירי ל"ו א' שהעתיקו את הירושלמי בלי שום פירושים. ונ"ל שזו היא כוונת התוספתא כאן שמותר לו להשיט את המים לכאן ולכאן ולקלוט אותן ביד כדי לשתות.

footnotes: ⁶ תשלום העיטור הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל בסה"י לכבוד הר"י פריימן, עמ' 108.

17-18. **היו שנים זה מעמיד לחבירו הלז ושותה וכו'.**בד: לחברו והלא שותה, וזה מעמיד לחברו והלא שותה. ובכי"ע ובכי"ל: והלה שותה וכו', והלה שותה. והכוונה שאף בשנים מותר לעשות כן, ואחד מכה את המים ותולשן בידו וזורקן לחבירו, עיין מ"ש לעיל בסמוך.

18-19. **פחות מכן בתוך ארבע אמות מותר וכו'.**כלומר, אם אמת המים, או הגומא, אינן עמוקות עשרה טפחים, והן כרמלית, מותר לתלוש את המים ולזורקן בתוך ד' אמות כדין כרמלית, אבל אסור לזורקן יותר מד' אמות. ולעיל שבת פ"י, שו' 32: תוך ד' אמות פטור, חוץ לד' אמות חייב. ושם מדברים במטלטל ד' אמות מחוצה להם, עיין מ"ש לעיל, שו' 14, ד"ה פחות מיכן. ובכי"ע ובכי"ל חסרה בבא זו.

19-20. **אילן ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים וכו'.**משנתנו פ"י מ"ח. ובבבלי סוכה כ"ד ב' מעמידה במחזק את הנוף בהוצא ודפנא שלא ינענענו הרוח.

20-21. **היה גבוה משלש רוחותיו וכו'.**כלומר אם היו הענפים הכפופים למטה גבוהים עשרה טפחים משלש רוחות, ונמוכות מרוח אחת, רואין את הנמוך כאילו הוא פתח, ואם אין בו יותר מעשר אמות מותר לטלטל תחתיו. ועיין לעיל פ"א, שו' 44 ואילך, ופ"ב, שו' 14 ואילך. ובירושלמי פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב: ולא יהו פרצות יותר מעשר. ויש שם בעניין אשגרה מפ"ד ה"ב, כ"א ע"ד.

22. **ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוה.**כלומר, אם מכל הצדדים יש יותר ענפים נמוכים מאשר ענפים גבוהים עשרה טפחים, דינו ככרמלית ואסור לטלטל בתוכו יותר מד' אמות. ועיין בירושלמי פ"י הנ"ל.

22-23. **חורבה ברשות הרבים עמוקה עשרה טפחים, חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת.**כלומר חורבה שאין לה תקרה (עיין בבלי נ"ה ב'), ויש לה ד' מחיצות גבוהות עשרה שהן רשות היחיד גמורה, מותר לשפוך לה מים, שהרי מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד, אלא שאפילו בסמוכה פחות מד' לכותל צריכה שתהא גבוהה עשרה, שאם לא כן אסור לשפוך לכרמלית דרך מקום פטור, ועיין בבלי צ"ט ב', והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו פ"י מ"ז. וכל הבבא נעתקה בשו"ת הרי"ד כת"י קנטבריא, סי' ל"ה, 73 ע"א, ונעתיק אותה להלן.

23-24. **היו שתים שתיהן אסורות.**כלומר, אם היו שתי חלונות של שני אנשים, שתי החלונות אסורות, ששתיהן משתמשות בה בנחת, ואוסרות זו על זו, ועיין ירושלמי פ"י סה"ז, כ"ו ע"ב, ובבלי פ"ה א', וכאן כולם מודים, שהרי אפילו בסמוכות פחות מד' טפחים לכותל עסיקינן, עיין מ"ש לעיל. ועיין ר"מ פ"ג מה' עירובין הי"ז ומ"ש בס' עצי אלמוגים סי' שע"ו, קמ"ו סע"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

24-25. **היתה אחת והיא של רבים אסורה.**ע"פ הסיגנון משמע קצת שהכוונה לחלון, כלומר, אם היתה החלון של רבים (עיין פרה פי"ב מ"ד ובתיו"ט שם) שלא עירבו, אסור לשפוך ממנה שאוסרים זה על זה. ובשו"ת הרי"ד כת"י הנ"ל: ומה שאמרת בתוספ' חורבה ברשות הרבים עמוקה עשרה חלון שעל גבה שופכין לתוכה בשבת, היו שתים שתיהן אסורות שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת, היתה אחת והיא של רבים אסורה עד שיערבו, וכן שנינו נמי התם (להלן בסמוך) גבי אשפה, ה"פ (=הכי פירושו), כגון שהרבה בתים היו פתוחין לאותה חורבה, או לאותה אשפה, והיו משתמשין שם הילכך אוסרין זה על זה, אבל בלא שימוש הבתים אעפ"י שהיתה החורבה והאשפה של הרבה בני אדם אינן אוסרין זה על זה⁷ וכו'. ולפי פירושנו לעיל הדברים מפורשים בתוספתא עצמה, שהרי החלון של רבים הפתוחה לחורבה היא בוודאי לשם שימוש (החלון אינה חורבה !).

footnotes: ⁷ הרב השואל נטה לאסור בחורבה של רבים, אעפ"י שאין משתמשין בה למעשה. מי הרב השואל אינו ידוע לי. והשאלה הראשונה שלו היא בריש סי' כ"ה, 59 ע"ב, ורבינו פונה אליו: אחי החכמה ומודע הבינה, החכם הנפלא כבוד הר' פלוני.

25. **אשפה ברשות הרבים וכו'.**בבא זו נשמטה בכי"ע ע"י הדומות, אבל ישנה בד, בכי"ל ובשו"ת הרי"ד הנ"ל. ובסיפא של משנתנו פ"י מ"ז הנ"ל: אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת. ומוסיפה הברייתא שדינה כחורבה, ומחלקת בין חלון אחת, ובין שתי חלונות של שנים, ובין חלון אחת של רבים. ובבבלי צ"ט ב' העמידו את משנתנו באשפה של רבים, אבל בשל יחיד חיישינן שמא יפנה את האשפה, ויבוא לשפוך שם גם אח"כ, ונמצא מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.

28. **בני חצר ובני מרפסת שעירבו אילו לעצמן ואילו לעצמן, כל שגבוה וכו'.**במשנתנו פ"ח מ"ג: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו (פירש"י: לא עירבו יחד, אלא כל אחת עירבה לעצמה) כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת, פחות מכאן לחצר. ובנוסחא זו הובאה גם הברייתא שלנו בבבלי צ"א ב'.

29. **במי דברים אמורים וכו'.**עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14.

30-31. **או שהיו של יחידים ושכחו ולא עירבו וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות, והמלים "ושכחו ולא עירבו" הן באשגרה מלהלן בסמוך, והן מיותרות כאן. ובבבלי הנ"ל: או של יחידים שאין צריכין לערב. ובשתי הבבות הנ"ל מותר לעליונים להוציא את הכלים מן הבית למרפסת, ולתחתונים מותר להוציא מן הבית לחצר. ועיין להלן.

31. **אבל אם היו של רבים ושכחו ולא עירבו, הגג והמרפסת והחצר וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע חסרה המלה "והחצר". ולשיטת הירושלמי מכיוון שלא עירבו הרי אסור לכולם להוציא לרשויות הללו כלים ששבתו בבית, וניתקו הבתים מן הרשויות האילו, וכולם רשות אחת, ומותר לטלטל בהן כלים ששבתו בתוכן. ולשיטת הבבלי כל איסור הטלטול מרשות לרשות ברשויות הללו היא מחמת גזירה שמא יבוא לטלטל אף כלים ששבתו בבית (שהם שכיחים בחצר, שמותר להוציאם לשם ע"י העירוב) מתוך החצר למרפסת של אחרים. אבל שכחו ולא עירבו, שאסור להוציא את הכלים מן הבתים לחצרות, הרי אינם שכיחים שם אלא כלים ששבתו בתוכן, ומן הדין כולן רשות אחת היא. עיין מ"ש ע"ז לעיל פ"ה, שו' 67, ד"ה שכל זמן וד"ה ברם. ובבבלי הנ"ל העמידוה כחכמים, אבל לר' שמעון כולן רשות אחת אפילו עירבו כל אחד לעצמו.

32-33. **חצר גדולה שנפרצה לרשות הרבים ונשתיירו בה גדודיות גבוהות עשרה וכו'.**בכי"ע: ונשתיירו בה גדוריות⁸ וכו'. וכן בבבלי י"ב סע"א: והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה? הכא במאי עסיקינן דאית ליה גדורי.⁹ ופירושו, ערימה של אבנים, עיין מ"ש לעיל פ"ה, שו' 9–10, ד"ה עיר של רבים. וחצר גדולה היא חצר שרוב מחיצתה הוא יותר מעשר אמות, כמפורש בירושלמי פ"ז ה"ב, כ"ד רע"ג. ובמשנתנו פ"ט מ"ב: חצר שנפרצה לרשות הרבים המכניס מתוכה לרשות היחיד, או מרשות היחיד לתוכה חייב, דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכה פטור, מפני שהיא ככרמלית. ועיין בירושלמי שם ה"ג, כ"ה ע"ג, ובבלי צ"ד א'.

footnotes: ⁸ אצל צוקרמ' בטעות: גדורות. ⁹ כגירסת ד' שלוניקי, עיין דק"ס, עמ' 35, הע' מ'.

33-34. **עד עשר אמה מותר מפני שהוא כפתח. פחות מכן וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ל, אלא שבכי"ל חסר "מפני שהוא כפתח". ובכי"ע: עד עשר אמות אסור, פחות מיכן וכו'. והנכון כלפנינו.

34. **פחות מכן מותרין לאותה שבת וכו'.**כלומר, אם הגדוריות היו גבוהות פחות מעשרה, ואין כאן מחיצת רשות היחיד מדרבנן, מותרין לאותה שבת, מפני שכבר נכנסה בהיתר. ובמשנתנו פ"ט מ"ג: חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה¹⁰ וכו', מותרין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא.

footnotes: ¹⁰ ופירשו בבבלי צ"ד ב' "משתי רוחותיה" בקרן זוית, ובפרצת עשר, אלא דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי.

34-35. **דברי ר' מאיר. וחכמים או' אם מותרין לאותה שבת מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין וכו'.**במשנתנו הנ"ל: דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אם מותרין וכו'. ועיין להלן, שו' 38. והסיקו בירושלמי פ"ט ה"ד, כ"ה ע"ד (חגיגה פ"ג ה"ד, ע"ט ע"ג), ובבבלי צ"ה א' שהכוונה היא שהם אסורין גם לאותה שבת.

36-37. **וקטנה שאינה אלא כעשר אמות, ניטלה דפנה לרשות הרבים ונשתייר בה פס מיכן ופס מיכן מותר.**לשיטת הירושלמי פ"ז סה"ב, כ"ד ע"ג, אף חצר בת תשע עשרה אמה, שנפרצה בעשר, שהפתוח מרובה על העומד, דינה כנפרץ כל דופנה. ומתוך הלשון בתוספתא כאן משמע שאינה ניתרת בפס אחד, אף שהפתח פחות מעשר, ועיין ירושלמי פ"א ה"א, י"ח רע"ד, שם פ"א ה"ו, י"ט רע"ב, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 235. ועיין בבלי י' רע"א, י"ב א'.

37-38. **ניטלה כולה מותרין לאותה שבת וכו'.**כנראה שהוא הדין בלא נשתייר אלא פס אחד (עיין מ"ש לעיל), ונקט כולה משום רבותא שאף כאן מותרין באותה שבת, ועיין במשנתנו פ"ט מ"ג, ומ"ש לעיל, שו' 34–35, ד"ה דברי.

40. **חלון שמקצתה בתוך עשרה וכו'.**במשנתנו רפ"ז: חלון שבין שתי חצרות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.

40-41. **ומקצתה למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: אם (בכי"ל: ואם) רצו מערבין אחד. וכן ברוקח סי' קמ"ה: בתוספת' חלון שמקצתו בתוך י' מקצתו למעלה מי' מערבין שנים, אם רצו מערבין אחד. וכן בירושלמי פ"ז ה"א, כ"ד ע"ב (על משנתנו רפ"ז הנ"ל): לא סוף דבר כל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה אלא אפילו מקצת ארבעה בתוך עשרה, כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. וכן בבבלי ע"ו א': תנינא להא דת"ר כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך עשרה וכו', מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד. וכן הדין נותן שאם מקצתה בתוך עשרה, הרי אין המחיצה גבוהה עשרה עד החלון, ואין כאן מחיצה, ומה לי אם המחיצה גבוהה ששה (כשכל החלון בתוך עשרה), מה לי אם היא גבוהה תשעה וכל שהוא. ובפירוש אמרנו לעיל פ"א, שו' 44, ובמקבילות, שכל שהוא נמוך מעשרה רואין אותו כאילו הוא פתח. ועיין ברש"י ע"ז א' ד"ה וצידו ובתוספות שם ד"ה כותל. ולפיכך קרוב לוודאי בעיני שאף לפנינו צ"ל: ואין [רצו] מערבין אחד. ושיבוש כזה גם בירושלמי ספ"ו ובמקבילה, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 325, ועיי"ש, סוף עמ' 315. ועיין גם להלן פ"ח, שו' 4, ד"ה וקבעו בה, ומש"ש. ועל אין=אם, עיין מ"ש לעיל שבת פי"ג, שו' 2, ד"ה ואם צריך.

41-42. **ומיעטה באבנים ובכפתים ובסולם הצורי וכו'.**רוקח הנ"ל. ועיין מ"ש על כל הברייתא לעיל פ"ו, שו' 46 ואילך.

42-43. **וקבעו בה מערבין שנים וכו'.**כ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל וברוקח הנ"ל. ובכי"ו בטעות בכל מקום עד סוף הברייתא: מעברין וכו' (במקום "מערבין").

43. **פחות מיכן מערבין אחד וכו'.**וכ"ה בד. והנכון הוא בכי"ע ובכי"ל: מערבין שנים, ואין מערבין אחד, והכוונה לנסר שהיה פחות מארבעה. ולפנינו אשגרה מלעיל פ"ו סהט"ז, שו' 53.

44. **היתה רחבה מראשה אחד וכו'.**כלומר, חלון, אעפ"י שיש בארכה יותר מד' טפחים, ויש בריבועה ששה עשר טפחים צריך להרחיב את מקום הצר כדי שיהא בכל מקום לכל הפחות ארבעה טפחים, אם רוצים לערב אחד. וכסיגנון זה לעיל פ"ו הכ"ו, שו' 89 (לעניין אחר).

45. **חלון שהוא ארבעה על ארבעה וכו'.**רוקח הנ"ל, מאירי ע"ו ב' (109 ע"ב), מגיד משנה פ"ג מה' עירובין סה"א (בשם הרשב"א).

45-46. **עושה לה סריגית ומבטלה.**בכי"ע: אם עשה לו סריגות ביטלה. וכ"ה ברוקח הנ"ל. ובכי"ל: עשו לה סריגות וכו'. וכ"ה במ"מ בשם הרשב"א הנ"ל. ובעבודת הקודש להרשב"א בית א' רש"ד, כ' ע"ב: חלון ארבעה על ארבעה שעשו לה סריגות בטלוה וכו'. ובמאירי הנ"ל: ובתוספתא אמרו חלון ארבעה על ארבעה עשו לה סריגות סריגות בטלה. ובירושלמי רפ"ז: הסריגים ממעטים בה לעניין שבת, אבל לעניין חזקות אין ממעטין בה. ובאהלות פ"ח מ"ד: אלו חוצצים ולא מביאין וכו', והסריגות שבחלונות. כלומר, שאין הנקבים שבהם מצטרפין לפותח טפח, ואף לפנינו אין מצטרפין לארבעה טפחים. אבל בד: עושה לה מורבית ומבטלה. ולא מצאתי חבר לגירסא זו. ושמא מורבית היא מורפית, רפפה, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 137, והיא רפפה היא סריגה. ומסתבר שצ"ל: סורגית.

46-47. **כיוצא בו מי שהיו לו חנויות פתוחות לרשות הרבים ופתוחות לחצירו וכו'.**הברייתא קשה מאד, ומן קושי אנן פתרין לה ש"כיוצא בו" כוונתו שפחות מארבעה כסתום. ופירושה שאם היו לו חנויות עומדות בשורה אחת, והן פתוחות לרשות הרבים (ונקטו כן מפני שאין בין החנויות אלא דבר מועט, והרי אין דרך בני אדם להכנס לחנות ממקום שאין בו ארבעה טפחים) ופתוחות מאחוריהן גם לחצירו וכו'. והברייתא נקטה "ופתוחות לחצירו" משום סיפא, במקום שלא עירבו, עיין מ"ש להלן. ובין החנויות היו חלונות שאפשר היה לטלטל מחנות לחנות דרך הבינים.

47. **אם אין שם אלא דבר מועט מביא ומטלטל מזו לזו.**כלומר, אם אין בין החנויות אלא דבר מועט, כלומר, פחות מכדי מקום, פחות מד' טפחים, הרי יש כאן מקום פטור, ולא עוד אלא שהוא מקום הגדור משלש רוחותיו (מחיצת חצירו, ושתי החנויות) הפתוח לר"ה בפחות מד' טפחים, ומותר להביא (להוציא) סחורה מן החנות לחנות האחרת ולטלטל דרך מקום זה, עיין ירושלמי פ"א ה"ב, י"ט ע"א (ומ"ש לעיל פ"א ה"ג הערה 22), בבלי י"ב א'. ועיין ר"מ פי"ז מה' שבת ה"ח וה"ט ובמ"מ שם.

47-48. **היתה חצר ובה דיורין וכו'.**ואם לא עירבו נמצא שבין החנויות מפולש מצדו אחד לחצר שאינה מעורבת, ואסור לטלטל בו. ואע"ג שהוא מקום פטור, מ"מ מכיוון שהוא מוקף כולו רשות היחיד (החנויות, החצר, והכניסה בפחות מארבעה), אין מקום פטור ברשות היחיד, עיין בבלי שבת ד' ב', ז' סע"ב ובראשונים שם, ועיין מ"ש הרב המגיד בפי"ד מה' שבת ה"ז. ולשיטה זו מסתבר שאסור להוציא מן הבית לחצר שלא עירבה אפילו למקום פטור שבה.¹¹ אבל ברש"י פ"ג ב' ד"ה היינו ובריטב"א שם מפורש להפך. ושמא הם סוברים שאף ברשות היחיד צריך מקום ד', כשיטת כמה מן הראשונים. ולפ"ז מובן למה נקטה התוספתא לעיל שהחנויות פתוחות לחצירו, מפני שבכגון דא צריך לערב עם בני החצר, ויש כאן רשות אחת שתופסת אף את בין החנויות, אבל אם לא היתה החנות פתוחה לחצר, הרי אינו יכול לערב עמהם דרך החלונות של הבינים, משום שאין שם ארבעה טפחים, ודין בין החנויות כמקום פטור שבין שתי רשויות ששתיהן מותרין בו (עיין לעיל פ"ו, שו' 78–79, ומש"ש), ואפילו אם לא עירבו בני החצר מותר לו להוציא מחנות לחנות. אבל בכל זה עדיין יש כאן דוחק על גבי דוחק. וצע"ג לפרשה.

footnotes: ¹¹ ועיין בירושלמי פ"ז ה"ב, כ"ד ע"ב, ובבבלי ע"ז רע"א. אבל שם מדברים בכותל גבוה עשרה שבין שתי חצירות, שהן שתי רשויות מיוחדות, ומקום הפטור בטל לגביהן.

48. **אחד חלון שבין שני בתים וכו'.**רש"י צ"ה א' ד"ה יתר, תוספ' שבת ו' א' ד"ה יתר,¹² רשב"א שם ו' סע"א. ועיין תוספות עירובין ו' א' ד"ה יתר. ובירושלמי רפ"ז, כ"ד ע"א: בעון קומי ר' אבא היך מה דאת אמר בחלון שבין שתי חצירות, ודכוותה בחלון שבין שני בתים? אמר לון אין, ודכוותה בחלון שבין שני גנים (צ"ל: גגות, כגירסת הרוקח)? אמר לון אין. ועיין במה"פ שם ד"ה ודכוותה וברוקח סי' קמ"ה, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 326. ובבבלי ע"ו ב': אמר רב נחמן לא שנו אלא חלון שבין ב' חצירות, אבל חלון שבין ב' בתים, אפילו למעלה מעשרה נמי, אם רצו לערב מערבין אחד, מאי טעמא, ביתא כמאן דמלי דמי.¹³ איתיביה רבא לרב נחמן אחד לי חלון שבין ב' חצירות, ואחד לי חלון שבין ב' בתים וכו', תרגומא אחצירות, והא אחד לי קתני ? תרגומא אד' על ד'. ולפי מסקנא זו אין מדברים בבבא זו על גובה עשרה טפחים, אלא על רוחב ארבעה גרידא, ובכולם לא איכפת לנו אם החלון גבוהה יותר מעשרה. אבל בעבודת הקודש להרשב"א ריש שער ד', כ' ע"ב כתב: ואחד חלון שבין שתי חצרות, ואחד חלון שבין שתי עליות, ואחד חלון שבין שני חדרים, כלן צריכין שיהו ארבעה על ארבעה בתוך עשרה, חלון שבין שני בתים צריך שיהא ארבעה על ארבעה, ואין מדקדקין בו שיהא תוך עשרה וכו', לפי שהבתים משתמשים בהן בכלים גדולין, ורואין אותן כמלאים כלים. וקשה מאד להבין לפי סברא זו את ההבדל בין בתים ובין עליות וחדרים. ושמא כיוון רבינו שבבית שלם לא יתכן שלא יהיו שם כלים גבוהים, אבל בעליה ובחדר בודד לא אמרינן כן. ועיין דק"ס, עמ' 303, הערה י', וצ"ע.

footnotes: ¹² ושם: הכי מיתניא בתוספתא פרק ז' דעירובין, כחילוק הפרקים שלפנינו. ¹³ פירש"י ד"ה לול: והוה כמאן דלא גבוה עשרה. ובשבת ו' א': דבר סתום מכל צד, הוי כמלא חפצים עד גגו. ורבינו יהונתן, הרשב"א בעבודת הקודש והמאירי פירשו מפני שבבית מצויים כלים גבוהים שיוכל לעלות עליהם. ועיין מ"ש בגאון יעקב ע"ו ב' ד"ה ביתא. ועיין מ"ש להלן בפנים.

49. **ואחד חלון שבין שתי עליות.**בכי"ע וברשב"א שבת הנ"ל ליתא (אבל שם ליתא גם ואחד חלון שבין שתי גגות, ואפשר שרבינו קיצר). אבל ישנו בד, בכי"ל ובבבלי הנ"ל.

49-50. **ואחד חלון שבין שתי גגות.**ואפילו לר"מ במשנתנו רפ"ט, כשגג אחד גבוה מחבירו עשרה טפחים אסור לטלטל מגג לגג, ומותר לערב דרך חלון רחב ארבעה.

50. **ואחד חלון שבין שני דיורין.**בבבלי הנ"ל: שבין שני חדרין. אבל בד' שלוניקי שם כלפנינו, וכן כנראה היתה הגירסא לפני הר"ח. והיא היא.

50-51. **וגשרים ונפשות ורשות הרבים המקורה מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וכו'.**בבא זו אינה עניין לשלפניה, והיא נסמכה למשנתנו ספ"ט: הבונה עליה על גבי שני בתים, וכן גשרים המפולשין, מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה, וחכמים אוסרין. והברייתא שלפנינו הובאה ברש"י, בתוספות וברשב"א הנ"ל, אלא שברש"י ובתוספות קצרו והשמיטו "וחכמים אוסרין". וברוקח סוף סי' צ"ד: בתוספתא רשות הרבים מקורה אסרו חכמים לטלטל תחתיה. ובגליוני הש"ס להגר"י ענגיל כ"ה א' הביא את הרוקח והוסיף: וצע"ק דבכל הסוגיות דפי תקרה כו' לא מייתי הש"ס כלל לתוספתא הנ"ל, דמוכחא דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם וכו'. ודבריו צ"ע, שהרי רשות הרבים מקורה שכאן מקביל לעלייה על גבי שני בתים (פירש"י: בשני צדי רשות הרבים) שבמשנתנו. וחכמים אוסרים, מפני שהם סוברים שאין אנו אומרים פי תקרה יורד וסותם, עיין בירושלמי ספ"ט, פ"א ה"א, י"ח ע"ב, פ"ב ה"ד, כ' ע"ב, שבת פט"ז ה"ב, ט"ו סע"ג (ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 353), ובבלי בסוגיין צ"ה א'. וכנראה שהרב פירש שרשות הרבים מקורה פירושה שאין לה כתלים כלל, והקירוי הוא על ארבעה עמודים, דומיא דמרתפות שהזכיר ברוקח, שאין להם כתלים, ואף בזה מתיר ר' יהודה. ועיין היטב בירושלמי ספ"ט, כ"ה ע"ד.

51-52. **יתר על כן אמ' ר' יהודה וכו'.**כלומר, ולא זו בלבד שמטלטלין ברשות הרבים מקורה, אלא אפילו באינה מקורה. עיין בבלי שבת ו' א', קי"ז א', עירובין ו' א', י"ב ב', כ"ב א', נ"ט ב', צ"ה א', ובפירש"י שם.

52. **שתי חצרות זו כנגד זו ברשות הרבים נותנין לחי מיכן וכו'.**בבבלי הנ"ל: שני בתים משני צידי רשות הרבים וכו'. ובתוספות ו' רע"ב: שני בתים, פי' שתי חצירות וכו', ובתוספתא גרסי' בהדיא ב' חצירות. ובירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ד, פ"ב ה"ד, כ' ע"ב, פ"ה ה"ה, כ"ב ע"ד: תני ר' חייה כיצד מתירין רשות הרבים ר' יודה אומר לחי מיכן ולחי מיכן, וקורה מיכן וקורה מיכן וכו'. ועיין בירושלמי פ"ב הנ"ל וספ"ט ובבלי ו' ב' ובתוספות שם ד"ה וכי ומ"ש בגאון יעקב שם. ועיין לעיל פ"ה ה"ד, שו' 12, ובבבלי נ"ט ב' העמידוה כר' יהודה, עיין מ"ש לעיל פ"ה הנ"ל ד"ה נותן.

53. **ומערבין ונושאין ונותנין באמצע.**בירושלמי ובבבלי הנ"ל ליתא, אבל ישנו לעיל פ"ה הנ"ל, וכבר הבאתי שם בשם הרמב"ן שהפירוש הוא שמערבין פירושו משתתפין במבוי.

53-54. **וחכמים אומ' אין מערבין רשות הרבים בכך.**וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: וחכמים אומרי' לחי וקורה מיכן ועושה צורת פתח מיכן. ועיי"ש בהמשך הירושלמי פ"א הנ"ל, ובבבלי ו' ב' ומ"ש לעיל, שו' 52, ד"ה ובירושלמי.

54. **מודין חכמים לר' יהודה במעשה גינסר וכו'.**בבא זו לא הובאה בירושלמי ובבבלי ובראשונים.

54-55. **שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רשות הרבים וכו'.**כנראה, שבין הבתים (או לפני הבתים) היו שם קרפיפים רחבים, וכשהיו פותחים את דלת הקרפיף היה נסתם כל רוחב רשות הרבים. ומסתבר שביום היה הקרפיף פתוח, והיו סוגרים אותו בלילה ופותחים אותו ביום, עיין להלן.

56. **שמערבין ונושאין ונותנין באמצע.**כלומר, משתתפין במבואות מערב שבת, והרי כשקידש היום היו עדיין הקרפיפות פתוחים, ואין כאן רשות הרבים, עיין מ"ש לעיל, שו' 53, ד"ה ומערבין. ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ומכאן מוכח שמותר לכתחילה לפתוח את הדלתות (עיין מ"ש להלן), ומ"ש להלן שכל מחיצה וכו', אינה אלא פיסקא מלעיל שבת פ"י הט"ו. ועיין בשו"ת אבני נזר או"ח ח"א סי' רע"ז, ולעיל שם סי' רע"ב ס"ק י"א.

56-57. **שכל מחיצה שנעשת בשבת בין אנוסין וכו'.**מכאן מוכח שאפילו חזרו ופתחו את דלתות הקרפיף ביום הותר הטלטול. ואעפ"י שאמרו בבבלי שבת ק"א ב' שאם עשו את המחיצה במזיד אסורים לטלטל, שאני הכא שיש כאן היתר גמור, שהרי לא אסרו על בן אדם לפתח את דלתות חצירו, אעפ"י שע"י כך הוא עושה רשות היחיד, עיין מ"ש לעיל שבת פ"א ה"ו, שו' 15, ד"ה וכל זמן, ובהערה 21 שם. ועיין מ"ש לעיל שבת פ"י הט"ו, שו' 45, ד"ה מחצלות ואילך, ובמעשה שלפנינו כולם יודו שאינו שייך כאן שבת שהותרה הותרה, שהרי יש כאן רשות הרבים דאורייתא. ועיין מ"ש בשבת שם, שו' 46, ד"ה בין, ושו' 47, ד"ה שכל.

57-58. **החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן.**ואעפ"י שלשיטת כמה מן הראשונים אין צורך בנעילת דלתות ממש, אלא כיוון שראויות להנעל שפיר דמי, כפי שמוכח מפשטות הסוגיא בעירובין ו' ב' ומן המקבילה בירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ד (עיין במאירי ובגאון יעקב ו' ב'), שאני כאן שהדלתות נעשו לסתימת הקרפף ולא לסתימת רשות הרבים, וכשמחזיר אותן למקומן אין ברשות הרבים אפילו היכר דלת, ופשיטא שכ"ע יודו בזה שהיא נעשית רשות הרבים. (גאון יעקב ו' א').

58. **חצר שגגותיה מבוצרין כל אחד ואחד רשות לעצמו.**גג מבוצר פירושו שהוא מוקף מכל רוחותיו באויר חצר, כלומר, שהוא כולו בתוך אויר מחיצות החצר, ועיין הלשון במשנת נגעים פ"א מ"ה. וכן פירושו בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג (ד"ו רה"ז), נ' ע"ד, ופסחים פ"ז הי"ב, ל"ה ע"ב.¹⁴ וכן פירושו אף בירושלמי שבועות רפ"ח, ל"ח ע"ב.¹⁵ וגג שאינו מבוצר הוא גג של בית שחזיתו היא לרשות הרבים, ואפשר לעלות על הגג מרשות הרבים. ולפנינו הכוונה לגגות של בתים העומדים בפנים החצר והם מוקפים אויר מכל רוח, ואי אפשר לטלטל מגג לגג אלא דרך החצר, הרי בזה אף ר' מאיר מודה שכל גג הוא רשות לעצמו. ובמשנתנו רפ"ט: כל גגות העיר רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג גבוה (כלומר, מחבירו) עשרה, או נמוך עשרה, דברי ר' מאיר. ופירשו בבבלי פ"ט א' שמחמת חשש כתוף בתל גבוה עשרה בר"ה גזר ר' מאיר בגג גבוה מחבירו עשרה. אבל בירושלמי לא נתנו כלל טעם לתנאי שהתנה ר' מאיר בגג. וכנראה שהם פירשו שלא אמר ר' מאיר שכל הגגות הן רשות אחת אלא כשהם רצופים אחד לשני, אבל לא כשהרשויות חלוקות מלמעלה. ועיין ברש"י פ"ט א' ד"ה מאי לאו. וגג מבוצר שהוא מוקף אויר מכל צד, דינו כגג שהוא גבוה מחבירו עשרה. ועיין רש"י פ"ט סע"א ד"ה במחיצות הניכרות (לעניין אחר). ועיין מ"ש להלן. ועיין להלן רפ"ח ומש"ש.

footnotes: ¹⁴ המפרשים שם פירשוהו ע"פ הבבלי (פסחים פ"ו א'), ואי אפשר להכניס את פירוש הבבלי לתוך לשון הירושלמי. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 494 ואילך. ודבריי שם צריכים תיקון במקצת. ¹⁵ במכילתא דרשב"י משפטים כ"ב, ו', עמ' 200: וגנב מבית האיש ולא מראש גגו, מגיד שאם לא שימר כדרך השומרים חייב. ועליה אמר ר' אלעזר (בירושלמי שבועות שם) שמדברים בגג שאינו מבוצר, אבל בגג מבוצר, כלומר, שהוא באויר מחיצות החצר, כבית הוא, שכן היה דרכם להחזיק את הכלים שלהם בחצרות הסגורות. ועיין בתוספתא ב"מ פ"ח הי"ד ובירושלמי שם פ"ג סהי"א, ט' ע"ב.

59. **כל גגות העיר רשות אחת וכו'.**בבלי צ"א א'. וכאן מדברים בגגות שאינם מבוצרים אלא רצופים אחד לשני (עיין מ"ש לעיל בסמוך), ואסור לטלטל מהן לחצר ומחצר להן, אבל מותר לטלטל מגג לגג את הכלים ששבתו בתוך הגג. עיין בירושלמי רפ"ט, וכפירושו הנכון של בעל נועם ירושלמי שם.

60. **וכולן ששבתו בחצר מותרין ליטלטל בחצר וכו'.**כלומר, באותה חצר עצמה, עיין מ"ש לעיל פ"ה, שו' 65, ד"ה כלים, ומ"ש להלן, שו' 66–67, ד"ה לא אם. ועיין בבלי פ"ט א', ולבבלי שיטה אחרת בזה.

60-61. **ושבגגות מותרין ליטלטל בגגות.**בבבלי הנ"ל מוסיף: ובלבד שלא יהא גג גבוה י', או נמוך י'. וכ"ה במשנתנו רפ"ט, עיין מ"ש לעיל, שו' 58, ד"ה חצר.

61. **כל אחד רשות לעצמו.**בבבלי הנ"ל מסיים: ואין מטלטלין בו אלא בארבע. ומביא מכאן ראייה לרב שאמר (פ"ט א') שאין מטלטלין אפילו באותו גג אלא בד' אמות, מפני שאין המחיצות ניכרות, ואין אומרים בכגון דא גוד אסיק מחיצתא. אבל עיין בירושלמי הנ"ל ובנועם ירושלמי שם.

61-62. **אמ' להם ר' מאיר אי אתם מודים וכו'.**ירושלמי פ"ט ה"א, כ"ה ע"ג.

63-64. **וכולן ששבתו בחצר מותרין ליטלטל בחצר, מה נשתנה גג מחצר.**כלומר, הרי אתם מודים שמותר לטלטל כלים ששבתו בחצר שלא עירבה, ואעפ"י שיש בה רשות לכמה דיורין, ולמה אתם אוסרים לטלטל מגג לגג.

64-65. **בחצר שאין תחתיה דיורין, תאמר בגגות¹⁶ שיש תחתיהן דיורין וכו'.**כלומר, והדיורין מחלקין את הרשויות. ובירושלמי הנ"ל: בחצר שאין לה דיורין למטה וכו'. והיא היא.

footnotes: ¹⁶ עיין בשנו"ס, ופשיטא שאין לקבוע בדיוק את ההשמטה בכי"י, ואפשר שנשמט בשו' 64–65 "תחתיה דיורין, תאמר בגגות שיש".

65-66. **אף חצר פעמים שיש תחתיה דיורין.**כלומר שיש דיורין במערות, ואתם מודים שמותר לטלטל בכל החצר אעפ"י שלא עירבה, ואין הדיורין שלמטה אוסרין עליהם. ובירושלמי הנ"ל: הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג מהו? כלומר אם הבית היה בנוי במורד, וגג החצר שוה לגג הבית, אף אתם מודים שמותר לטלטל מאחד לשני, והכל נחשב כחצר אחת שלא עירבה שמותר לטלטל בה כלים ששבתו בתוכה.¹⁷

footnotes: ¹⁷ ועיין מ"ש לעיל פ"ה, שו' 67, ד"ה שכל זמן וד"ה ברם בעניין עירבו הבתים עם החצר.

66-67. **אם אמרת בחצר שאין כל אחד ואחד מכיר את שלו וכו'.**מכאן מוכח שאף החכמים לא התירו לטלטל אלא באותה חצר עצמה, אבל לא מחצר לחצר, שאם לא כן אין כאן תשובה לדברי ר' מאיר. ועיין מ"ש לעיל פ"ה הכ"ד, שו' 65, ד"ה כלים. ובירושלמי הנ"ל: שאין כל אחד מכיר את מקומו. ובבבלי לא הובא הויכוח כלל, מפני שלשיטת הבבלי מתירים החכמים לטלטל מחצר לחצר, ולא אסרו אלא מגג לגג. שדינו כמו מבית לבית.¹⁸

footnotes: ¹⁸ עיין בבלי פ"ט ב', צ"א א' ורש"י שם. וכבר הראינו לעיל פ"ח, שו' 65, שבירושלמי מוכח שלחכמים אסור לטלטל מחצר לגג, והוא הדין מחצר לחצר, כפי שמוכח בתוספתא כאן. ולר' מאיר מותר לטלטל אף מחצר לחצר אם יש ביניהן פתח שיכולות לערב אחת, עיין מ"ש להלן פ"ח, שו' 1–2. ואם אינן יכולות לערב אחת דינן כגגות מבוצרין שאין מטלטלין מאחד לשני, עיין לעיל, שו' 58, ומש"ש. ועיין בלשון הטור או"ח ריש סי' שע"ב ובנו"כ שם, ומ"ש בס' עצי אלמוגים, ק"ז ע"א, וברור שאינו עניין לכאן, ופסק כשיטת הבבלי.

67-68. **הרי שהיתה חלוקה, או שהיתה עשויה פסיפס וכו'.**בירושלמי הנ"ל: הרי שהיתה החצר חלוקה בפסיסיות¹⁹ מהו. והיא היא, והכוונה בתוספתא היא שאם היתה החצר חלוקה בנסרים (שהפרוץ מרובה על העומד, או נמוכים מעשרה), או שהיתה עשויה פסיפס, כלומר, רצופה באבנים צבועות קטנות, וכל אחד היה מכיר את חלקו על פי הצבע, ומכל מקום כולה נחשבת חצר אחת,²⁰ ועיין בלשון המשנה במדות פ"א מ"ו, פ"ב מ"ו ופ"ד מ"ה.

footnotes: ¹⁹ צ"ל: בפסיפס, כמו שמעתיק בשם הירושלמי בתוספות רי"ד מהדורא תליתאה פ"ט א'. ²⁰ בנדרים רפ"ה: השותפין שנדרו הנייה זה מזה אסורין ליכנס לחצר. ר' אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו, וזה נכנס לתוך שלו. ובירושלמי שם, ל"ט ע"א: אם היתה חלוקה פסיפס אף רבנין מודיי, כלומר, שכל אחד מהם נכנס לתוך שלו, ועיין בפ"מ שם. ומכאן שאין הפסיפס אלא סימן בעלמא לייחד את השימוש לכל אחד, אבל עצם השותפות לא נתבטלה.

68-69. **אמ' ר' שמעון בן לעזר עד כאן היתה תשובה.**וכן בירושלמי סתם (ולא נזכר שם ר' שמעון בן אלעזר), וכס"ז במשנתנו סוף מכשירין: עד כאן היתה תשובה. אמר ר' שמעון מכאן ואילך היינו משיבין לפניו וכו'. ובירושלמי הנ"ל מוסיף: אמר ר' יוסי בי ר' בון מיכן והילך היו משיבין לפניו וכו', לא אם אמרת בחצר שאין²¹ מחיצותיה עולות עמה, תאמר בגג שמחיצותיו²² עולות עמו.²³ והוה מימר לון אוף אנא אית לי עמוק כגובה. כלומר, כשם שבגובה אתם אומרים מחיצות עולות אף בעומק (כשיש דיורין למטה) אנא סבור מחיצות עולות. ור"מ סובר שאף בחצירות מטלטלין מחצר לחצר, אם הם יכולים לערב כאחת, ואין הרשויות מובדלות, עיין לעיל סהי"ג, שו' 58, ולהלן רפ"ח.

footnotes: ²¹ כ"ה בכי"ל ובתוספ' רי"ד הנ"ל (לעיל הע' 19). וכן הגיה בנוע"י מדעתו. והמגיה בד"ו, מחק בטעות את המלה "שאין", ותלה בין השורות שי"ן, כלומר, קרי: שמחיצותיה. ²² כ"ה בכי"ל ובתוספ' רי"ד הנ"ל. והמגיה הנ"ל קלקל. ²³ כלומר, זו היא תשובה למה שהשיב ר' מאיר לעיל שהרי אף בחצר פעמים שיש תחתיה דיורין. וע"ז השיב מי שהשיב, שבכגון דא אין המחיצות עולות למעלה והכל חצר אחת, אבל בגג אנו אומרים גוד אסיק מחיצאתא, או "רואין את המחיצות כאילו הן עולות" בלשון הירושלמי (עיין ירושלמי שבת פי"א ה"ה, י"ג ע"ב, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 172). ונראה שלעניין זה מכוונים דברי ר' שמעון בן אלעזר שלפנינו: עד כאן היתה תשובה, משום שאמרו להלן סנהדרין פ"ז ה"ו: גמר דבריו אין רשאי להשיב. אבל להלן שם: נסתלק העיקר, נעשה טפילה עיקר, כלומר, שמותר לאחרים לסייע למשיב שנסתלק, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 158. ומכאן ואילך היו משיבים אחרים. וכן הפירוש גם במשנת מכשירין שהבאנו בפנים, שהיו שם שלש תשובות, ואמרו בתוספתא סנהדרין הנ"ל: לא ישיב את חבירו יותר משלש תשובות, ולפיכך לא נתווכחו יותר באותה שעה, אבל אח"כ השיבו תשובה אחרת.

69-70. **ר' שמעון או' הגג והמרפסת החצר והאכסדרה וכו'.**עיין במשנתנו פ"ט מ"א, בבלי צ"א ב' ולעיל פ"ה, שו' 65, ומש"ש. ומכאן ואילך מתחיל קטע מן הגניזה בכ"י קנטבריא (=קג"נ) ושם: סל' פר' ז' (כחילוק הפרקים לפנינו).