1-3. **כל אילו שאמרו אין מתחיל לימנות עד שיטהר, אם נטמא אין מביא קרבן טומאה, כל אילו שאמרו מונה מתחיל ומונה מיד, אם נטמא מביא קרבן טומא'.**כלומר, כל אילו שאמרו במשנתנו פ"ז מ"ב "ואין מתחיל למנות עד שיטהר" אם נטמא בנתים, לפני שטהר, אינו מביא קרבן טומאה, כמשנת כריתות פ"ב מ"ג,¹ אבל כל אילו שאמרו במשנתנו שם (מ"ג) "ומתחיל ומונה מיד" אם נטמא בנתים (בטומאה שהנזיר מגלח עליה) מביא קרבן טומאה, עיין ר"מ פ"ו מה' נזירות סה"י.² ועיין לעיל פ"ב, שו' 43, ד"ה כל אילו שיאמרו, ומה שכתבנו שם. ובמנ"ב הפך את הגירסא, ובח"ד התחיל לפרש כמו שפירשנו, אבל נטה לדרך אחרת, ונדחק מאד.

footnotes: ¹ ועיין מ"ש לעיל פ"ד, שו' 40–41, ד"ה נזיר, ושו' 41–42, ד"ה נטמא ואילך. ² ועיין קרן אורה ט"ז ב', סד"ה ואכתי.

3. **טומאה שנתונה על גבי כותל, אפי' מחצה על מחצה.**בכי"ע: טומאה שנתונה בכותל וכו'. וכ"ה להלן אהלות רפ"ט: טומאה שהיא נתונה בכותל וכו'. וכן העתיק משם הר"ש אהלות פ"ח מ"ב, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 120. ובמשנת אהלות פ"ו מ"ג: מחצה למחצה הבית טמא וכו', ר' יהודה אומר כל הכותל לבית. וכנראה, שהברייתא שלנו היא כר' יהודה, ולא מיבעי אם הטומאה היא מחציו ולחוץ שאין הנזיר מגלח, אלא אפילו אם היא מחצה על מחצה. ועיין ירושלמי פ"ז ה"ג, נ"ו ע"ג, בשי"ק שם, ד"ה טומאה. וכנראה שיש שם ט"ס בירושלמי, ועיי"ש בס' ניר. ועיין להלן בתוספתא אהלות פ"ז ה"ח. וטומאה זו שנשנית כאן והטומאות שלהלן בסמוך, אעפ"י שהן טומאות גמורות, ומזים עליהן בשלישי ובשביעי, והנזיר לוקה עליהן לשיטת הר"מ (פ"ה מה' נזירות הט"ו), מ"מ אינו מגלח ואינו מביא קרבן עליהן, ואינו חייב קרבן עליהן לעניין טומאת מקדש וקדשיו,³ מפני שאינן מפורשות בתורה (עיין מ"ש להלן בסמוך), והן מהלכה. ועיין קרן אורה נ"ד ב', ד"ה והרמב"ם, ובצפנת פענח פ"ה מה' נזירות הט"ו.

footnotes: ³ עיין ירושלמי פ"ז ה"ג, נ"ו ע"ג, ובשי"ק שם, ד"ה סככות וד"ה תני. ועיין בתוספתא ובר"ש שצוינו להלן בסמוך, שו' 3, ד"ה וכן ערך.

**וכן ערך בהמה.**בד, כי"ע ומקבילות: וכן עדר בהמה. ועיין ר"ש אהלות פ"ח מ"א.

4-5. **חיה ועוף חיין שהיו מהלכין זה אחר זה, אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה, אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.**כ"ה בכי"ע. ובד: שהיו מהלכין זה אחר זה, אפילו ראשו של זה וראשו של זה בין רגלו של זה. ולהלן אהלות פ"ט סה"א: אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה וכו'. וכ"ה בראשונים שם, עיין תס"ר ח"ג, עמ' 120. והמלים "אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה" נשמטו בכי"ו כאן. וכל אילו אעפ"י שהן מביאין את הטומאה, כמפורש במשנת אהלות פ"ח מ"א, מ"מ אין הנזיר מגלח עליהן ואינו חייב עליהן קרבן, וכן לעניין טומאת מקדש וקדשיו. ושנינו להלן שבועות פ"א ה"ז: מה הפרט מפורש טמאות מפורשות מן התורה, יצא עדר גמלים ועדר רחלים ומכונת חיה ועוף ששכנו, טמאות שאין מפורשות מן התורה. ועיין ס"ז חוקת, עמ' 310. ועיין להלן אהלות פ"א ה"ב, ובר"ש שם פ"א מ"ב. ובכי"ע מוסיף כאן: ר' אליעזר אומ' הנזיר והמת תחת כריסו של גמל אין נזיר מגלח עליהן, אין חייבין עליהן על ביאת המקדש.⁴ ולהלן אהלות רפ"ט: ר' אליעזר אומר וכו' ואין חייבין עליהן משום טומאת מקדש וקדשיו. ועיין להלן שם פי"ג ה"ו ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 120, ועמ' 133. ועיין מ"ש דו"ז הגאון ר' צדוק הכהן בספרו אוצר נחמד, טומאת אוהל, ס"ק נ"ב ואילך.

footnotes: ⁴ וחסר שם "וקדשיו". ועיין מ"ש להלן, שו' 17, ד"ה על ביאת המקדש.

5-7. **ר' ליעזר אומ' בראשונה היו זקנים חלוקין, מקצתן אומ' רביעית דם, ורובע עצמות, ומקצתן אומ' חצי קב וכו'.**בד: ר' אלעזר אומר וכו'. ובכי"ע: אמ' ר' אלעזר וכו'. וכ"ה להלן אהלות פ"ד הי"ג. ובבבלי נ"ג א': אמר ר' אליעזר זקנים הראשונים וכו', אבל בכי"מ שם: ר' אלע' וכו'. ובירושלמי פ"ז סה"ב, נ"ו ע"ג, משובש. ועיין בשו"ת הרמ"ע מפנו סי' ה', ט' ע"א.

8. **לתרומתן ולקדשים.**כלומר שנשרפין בכך. ועיין בס' "רב נסים גאון" להר"ש אברמסון, סוף עמ' 293. ובבבלי הסיום הוא: אבל לא לנזיר ועושה פסח. ועיין בקרן אורה שם.

9. **אמ' ר' לעזר כשהלכתי וכו'.**כל הברייתא להלן אהלות פ"ד הי"ד הנ"ל, ובבלי כאן נ"ו ב' (ושם בטעות בהוצ' שלנו: ר' אליעזר, אבל בכי"מ לנכון: ר' אלע'). וכל הברייתא בשם התוספתא נעתקה בס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך יהודה בן פתי הראש, וביוחסין השלם, 35 ע"א, ואף בשניהם: ר' אלעזר.

**לערדסקים מצאתי את ר' מאיר וכו'.**וכע"ז להלן אהלות ויוחסין הנ"ל. ובד ובבבלי: לערדסקיא. ובס' יחוסי תו"א הנ"ל: כשהלכתי לעוסקיא וכו'. ובבבלי בכי"מ: לעיר קיסי' וכו'. והנכון, כנראה, לפנינו, עיין לעיל עירובין פ"ו ה"ד, ומש"ש (ח"ג), עמ' 418, שורה 10–11.

9-10. **ואת ר' יהודה בן בתירה הראש וכו'.**וכ"ה בס' יוחסין הנ"ל. ובד ובבבלי הנ"ל בכי"מ חסרה המלה "הראש", וכן אינה גם בכי"ע כאן (אלא ששם: ויהודה בן פתירא). ובס' יחוסי תו"א הנ"ל: ויהודה בן פתי ראש ובו', יהודה בן פתי ראש אומר וכו'. ולהלן בכי"ע: בן פתירש. ובאהלות פ"ד הנ"ל: יהודה בן פתירוש, ובפתיחת המאירי לאבות, י"ג ע"א, גרס באהלות שם: ר' יאודה בן פתירוס. ובהוצ' שלפנינו בבבלי כאן: ר' יהושע בן פתר ראש, וכ"ה במיוחס לרש"י ובתוספות שם. ובפירוש הרא"ש שם: בן פתר הראש. ובמיוחס לרש"י פירש: כך שמו. ובתוספות ובפי' הרא"ש כתבו: כך שם אביו. ועיין מ"ש לעיל ח"א (ברכות), ריש עמ' 108.

10-11. **ר' יהודה בן פתירה אמ' רביעית דם אין נזיר מגלח עליה וכו'.**וכ"ה להלן אהלות פ"ד ובס' יחוסי תו"א ובס' יוחסין הנ"ל⁵ (בשנויים בשם פתירה, עיין מ"ש לעיל בסמוך). ובבבלי נ"ו ב' הנ"ל: "כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה משום ביאת מקדש", כדברי יהושע בן ממל להלן בסמוך. ועיין גם במשנתנו שם פ"ז מ"ד, ועיי"ש בתוספות נ"ו סע"א, ובר"ש אהלות פ"א מ"ב, ובר"מ פ"ג מה' ביאת מקדש הי"ג ובהשגות שם. ובר"ש אהלות הנ"ל כתב: ובתוספתא דנזיר משמע דפליגי ברביעית דם, דהכי תניא יהודה בן פרחיה אומ' רביעית דם וכו'. ולא נתבאר כאן אם מדברים ברביעית דם באהל, או במגע ובמשא. ועיין ר"מ פ"ג מה' טומאת מת ה"ג ובהשגות שם.

footnotes: ⁵ בס' יוחסין חסר כאן "בן פתירה".

11. **ואין חייבין עליה על ביאת מקדש וקדשיו.**וכ"ה בכי"ע ובס' יחוסי תו"א הנ"ל (אלא שבשניהם חסר "וקדשיו"), ועיין מ"ש לעיל בסמוך. אבל בד: על טומאת מקדש וקדשיו. וכ"ה להלן אהלות פ"ד הי"ד. ועיין מ"ש להלן, שורה 17, ד"ה על ביאת.

12. **מה תהא זו קלה מן השרץ וכו'.**במשנתנו פ"ז מ"ד אמר ר' מאיר כן לר' אלעזר (כצ"ל שם במקום "ר' אליעזר", וכ"ה בכמה נוסחאות).

13. **וחייבין עליו על ביאת מקדש וקדשיו.**המלה "וקדשיו" חסרה בד ובכי"ע. אבל בס' יחוסי תו"א הנ"ל: על טומאת מקדש וקדשיו. וכ"ה להלן אהלות פ"ד. ועיין להלן, שורה 17 ד"ה על ביאת.

**רביעית דם חמורה.**כלומר שטומאתה שבעה וטעונה הזייה בשלישי וברביעי.

14-15. **שתק ר' יהודה בן פתירה לפניו.**וכ"ה ("לפניו") גם בד. ולהלן אהלות חסר "לפניו" ובס' יחוסי תו"א הנ"ל: מלפניו.

15. **בקי היה לך ביהושע בן ממל.**וכ"ה ביחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל ולהלן אהלות פ"ד. וכע"ז לעיל יבמות פי"ב הי"א, ובבבלי כאן הנ"ל. ובכי"ע: בקיא הוא ביהושע וכו'.

17. **על ביאת המקדש וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע, בס' יחוסי תו"א הנ"ל, בבבלי נ"ו ב' ובמשנתנו פ"ז מ"ד. ולהלן אהלות פ"ד הי"ד הנ"ל: חייבין על טומאת מקדש וקדשיו, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו. ועיין מ"ש לעיל, שורה 11, ד"ה ואין חייבין, ומ"ש בתוספ' רי"ד נ"ו ב' בשם רבינו נסים, ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 96. ועיין בירושלמי פ"ז ה"ג, נ"ו ע"ג, נ"ו ע"ד, ובשי"ק ה"ג שם, ד"ה תני ר' יוסי ציידנייא.

19-20. **שאלו את ר' שמעון בן יוחי, הרי שהיה נזיר ומצורע, מהו שיגלח תגלחת אחת וכו'.**וכ"ה בירושלמי ספ"ב, נ"ב ע"ב. וכן בד ובכי"ע: שאלו את ר' שמעון הרי שהיה וכו'. ובבבלי ס' ב': שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחי וכו'. ובספרי נשא פי' ל"ח, עמ' 41: או אפילו אמר הרי עלי חמש נזירות על מנת שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו, ת"ל כן יעשה על תורת נזרו. שאלו ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר את ר' שמעון בן יוחי הרי שהיה נזיר ומצורע וכו'. ועיין מ"ש ע"ז להלן, שורה 29–30, סד"ה ברם. והשאלה היא בנזיר שנצטרע אחר שהשלים ימי נזירותו, מהו שישלח את קרבנותיו,⁶ וימתין עד שיתרפא, ויגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו⁷ (לפני ימי ספרו), והיינו שיגלח אף את זקנו וכו'. ועיין בפי' הרא"ש ס' ב' ומ"ש בקרן אורה שם, ד"ה שאלו, ובר"מ רפ"י מה' נזירות. ועיין מ"ש להלן.

footnotes: ⁶ בברייתא שבבבלי מו"ק ט"ו ב' מפורש שלר"ש אין מצורע משלח קרבנותיו, וכבר תמהו על כך בהגהות הרש"ש כאן ס' ב' ועוד (עיין להלן). אבל ברש"י נדה ל"ז א', ד"ה ולא מנגעה, ובתוספות בכמה מקומות (עיין תוספות יבמות ק"ד סע"ב ובמקבילות שצוינו שם) סוברים שאף מצורע משלח קרבנותיו (אעפ"י שמן המקורות, תו"כ זבים רפ"ה ורפ"ט והמקבילות בבבלי מגילה ח' א' ונדה ל"ז א' אין הכרח לפירושם, עיי"ש במפרשים ובפי' רש"י עצמו במגילה ח' א'). ובתוספות מו"ק שם, ד"ה ואחרי, פירשוה בקרבנות טהרה של מצורע (שנצטרע שוב אחרי טהרתו), ועיין בתוספות כאן מ"ד ב' סד"ה א"ל, וד"ה הא, והוא דווקא בקרבנות טהרה של צרעת, אבל שאר קרבנות יכול לשלוח. ועיין בתוספות חגיגה ד' ב', ד"ה דכתיב, ובשיטה למו"ק ח"ב, עמ' כ"ח, וכן מוכח מלשון השאלה בבבלי "שישלח קרבנותיו", ועיין בשיטה שם. ואף שהר"מ בפ"ב מה' ביאת מקדש הי"א פסק שמצורע ששלח קרבנותיו אפילו בדיעבד לא יצא, הוא משום שפסק ע"פ הבבלי מו"ק הנ"ל. ומה שכתב הר"מ ברפ"י מה' נזירות: "אין אדם מגלח תגלחת אחת ועולה לו לנזירותו וצרעתו", אין כאן אלא הקדמה להלכות הבאות אח"כ, וכוונתו לנזיר טמא ומצורע ששניהם מגלחים לפני זריקת דמים, עיי"ש פ"י ה"ב ובפיה"מ שלו פ"ח מ"ב. ועיין במרכבת המשנה פ"י מה' נזירות ה"ב וה"ז ובאו"ש פ"ב מה' ביאת המקדש הי"א הנ"ל. ובר מן דין, ברייתא זו שבבבלי מו"ק אינה נמצאת בשום מקור של א"י. ועיין ירוש' חגיגה פ"א ה"א, ובתוספות חגיגה הנ"ל. ואני מבטל את פירושי לעיל ח"ד, עמ' 585, ועיין מ"ש להלן פ"ו, שו' 40, סד"ה והפירוש. ⁷ ויקיים מצות גילוח מבלי להקיף את ראשו פעמיים.

21-22. **נזיר מגלח להעביר שער, ומצורע מגלח לגדל שער.**ופירשו בתוספות ס' רע"ב: כלומר, נזיר להעביר שער מכל וכל שאינו צריך עוד לשער שיגדלנו לשום מצוה, אבל תגלחת ראשונה של מצורע לגדל שער, לגלחו שנית לפני יום הבאת קרבנותיו.

23. **תעלה לו בימי ספרו.**כלומר, נזיר שהוחלט אחרי שהשלים נזירותו ולא שלח את קרבנותיו, ונתרפא וגילח כמצורע, ואח"כ המתין שלשים יום (שהרי ימי ספרו אינם פחות משבעה ימים, אבל יכול להוסיף עד עולם), מהו שישלח קרבנות נזיר,⁸ ואחרי ההקרבה יגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו, ותעלה לו לנזירותו וצרעתו. ובקג"נ: לא עולה בימי ספירו, עולה בימי גמרו. וקורא שם "בימי ספירו" תגלחת לשם ספירה, ו"ימי גמרו" הם הימים אחרי הספירה, שמגלח להעביר שער. והנכון כלפנינו, כפי שמוכח מן המשנה, הירושלמי והבבלי.

footnotes: ⁸ עיין לעיל, הע' 6.

23-24. **אמ' להם אילו זה מגלח לאחר ביאת מים וזה לאחר ביאת מים יפה אתם אומ' וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. וגירסא זו בלתי אפשרית, שהרי בנזיר טהור אנן קיימין, ואין כאן ביאת מים. ובבבלי ס' ב' הגירסא היא: אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים יפה אתם אומרים, אלא מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים, עיין להלן. ולפנינו כאן עירבוב לשונות, והיתה כאן השאלה שלאח"כ: לא תעלה לו בטהור תעלה לו בטמא, שהרי טמא מגלח לגדל שער, כמצורע מוחלט לפני ספרו. ועיין בלישנא אחרינא שבבבלי ס' ב' ובתוספות שם, סד"ה ותעלה. וכן בבבלי ס"א א': תני ר' חייא זה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים, זה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים. ועיין גם בספרי הנ"ל ובשנו"ס שם. ובירושלמי ספ"ב הגירסא מעורבבת.

26. **אילו זה מגלח לאחר דמים וכו'.**בבבלי הנ"ל: אילו זה לפני ביאת מים וכו', עיין מ"ש לעיל בסמוך.

28-29. **לא תעלה לו בימי גמרו תעלה לו בימי ספרו, לא תעלה לו בטהור תעלה לו בטמא.**וכע"ז בכי"ע, וברוב נוסחאות הספרי, עיין בשנו"ס שם. ובד ובירושלמי ספ"ב בכולם: לא תעלה. ובחציו הראשון של המאמר הפירוש הוא בניחותא, ובשני בתמיה, וכן במאמר השני. והוא כלפנינו.

29-30. **נזיר שנצטרע ומצורע שנזר מגלח תגלחת אחת על שתיהן.**וכע"ז בד ובכי"ע. ובד בשם ס"א: אבל אם היה נזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן. ונראה שזו היא הוספה ע"פ הירושלמי ספ"ב, שהסיקו שם מדברי ר"ש בן יוחי: אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן. ברם קשה לשבש את רוב הנוסחאות שבספרי ושבתוספתא לעיל, וכל הנוסחאות כאן. ונראה שחבריו קבלו את תשובת ר' שמעון בן יוחי בהבדל בין העברת שער וגידול שער לשם מצוה, אבל לא קבלו את תשובתו בהבדל בין לפני זריקת דמים ולאחר זריקת דמים ובין לפני ביאת מים ולאחר ביאת מים, ולפיכך אמרו: תעלה לו בימי ספרו⁹ ותעלה לו בטמא, והסיקו: נזיר שנצטרע ומצורע¹⁰ שנזר (כגירסת ס"א¹¹ והירושלמי) מגלח תגלחת אחת על שתיהן. ובירושלמי ספ"ב מוכח שהסיום היה חסר לפניהם בברייתות, והם בעצמם הסיקו ממנה: אבל אם היה נזיר ונזיר וכו'. ואף לפי גירסת הירושלמי לא הסכימו השואלים¹² לנימוקיו של ר' שמעון בן יוחאי. ואפשר שר' יוחנן המתרץ שחולקין הן על ר"ש בן יוחאי כוונתו לת"ק שבספרי הנ"ל (לעיל שו' 19–20, ד"ה שאלו).

footnotes: ⁹ כלומר, בנזיר טהור, ובימי גמרו בנזיר טמא. ¹⁰ צ"ל: ונזיר, שהרי מצורע שנזר אינו מתחיל למנות ימי נזירותו אלא אחר שטהר. ¹¹ והיינו: אבל אם היה נזיר [ונזר]. ועיין מ"ש לעיל ספ"ד, הע' 42. ¹² עיין מ"ש לעיל, שו' 28–29.

30. **שני נזירין שאמ' להם אחד, ראיתי את אחד מכם שנטמא וכו'.**כל הברייתא (עד שו' 42: "שלשים יום") היא פיסקא ממשנתנו פ"ח מ"א. ולפנינו שני נזירין שקבלו סתם נזירות באותו יום, ועומדים בנזירותם, ואחד מהם בוודאי טמא, והשני בוודאי טהור, ואינו ידוע מי הוא. ולפיכך אין יכולים לגלח אחר שבעה ימים של טומאה, לא תגלחת טומאה (שמא טהור הוא, ועדיין לא נשלמו לו ל' יום) ולא תגלחת טהרה (שמא טמא הוא). ומלמד התנא כיצד יעשו ולא יפסידו כלום. ועיין בפירוש ר' יהוסף אשכנזי שהביא במלא"ש למשנתנו.

31. **סופרין שלשי' יום ומביאין קרבן וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: מביאין קרבן וכו', ואין שם "סופרין שלשים יום", וכ"ה במשנתנו הנ"ל בד' נפולי ובמשניות מטיפוס א"י. ובהוצאות שלנו: מגלחין ומביאין וכו', ועיי"ש בשנו"ס במשנה הוצ' ראם. ולעניינינו הכל אחד, ומתחילה משלימים שלשים יום לנזירותן (לפי הימים שכבר מנה), כדי שיוכלו לגלח ממה נפשך, בין אם הוא טהור, בין אם הוא טמא. ובירושלמי פ"ח ה"א, נ"ז ע"א, אמרו על משנתנו (שלא נזכר שם "סופרין שלשים יום"): בעומד בסוף שלשים, אבל בעומד בתוך שלשים ממתינין לו עד שלשים. והוא כבתוספתא כאן. ובנתים שניהם מזין ושונין וטובלין ומעריבין שמשן.

**ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה.**ומגלחין בין קרבן טהרה לקרבן טומאה, והטהור שביניהן שלא ניטמא גילח כדין אחרי זריקת דמים של קרבן טהרה, והנטמא שביניהן גילח לפני קרבן טומאה, שקרב ביום שלאחריו. וכאן התגלחת היא בלי ספק, שהרי בין הטהור שלא נטמא ובין הנטמא חייבין לגלח. ועיין בבלי נ"ז ב' ומ"ש להלן, והקושיא שם היא מן הסיפא.

33-34. **ומביאין קרבן (טומאה וקרבן) טהרה.**וכ"ה בד ובכי"ע. והוא באשגרה מלעיל, שהרי קרבן טומאה כבר קרב, ולפנינו שני אנשים, אחד עומד בסוף נזירות טהרה (זה שהיה טמא), ואחד (זה שלא נטמא) שאינו נזיר כלל, וכבר יצא ידי נזירותו לפני שלשים יום. ובמשנתנו בכל הנוסחאות לא נזכר כאן קרבן טומאה כלל. ותגלחת לא נזכרה לא במשנתנו כאן ולא בתוספתא כאן. ושיטת התוספתא היא שאינם מגלחים כלל, משום ספק הקפת הראש, שהרי אחד מהם (מי שלא נטמא כלל) אינו נזיר עכשיו, ואסור לו להקיף את ראשו, ותגלחת טהרה אינה מעכבת, ומותר לשתות יין וכו', ועיין בתוספות רע"א למשנתנו פ"ח מ"א. אבל בבבלי (נ"ז ב') סמכו על הברייתא שם (ס' א') ששנתה: ארבע תגלחיות,¹³ ופירשו גם את משנתנו שיש כאן תגלחת בסוף, והקשו ממנה, ואח"כ הקשו מן הברייתא שם.

footnotes: ¹³ אבל במקבילה שבתוספתא פ"ו לא נזכרה תגלחת רביעית, עיין מ"ש להלן פ"ו, שו' 32, ד"ה וחטאת העוף, ולעיל שם, סוף שו' 29–30, ד"ה ובתוספתא.

36. **מת אחד מהן וכו'.**הכל כבמשנתנו הנ"ל. ובכי"ע המשנה מקוצרת.

37. **אם טמא הייתי וכו'.**כלומר, ואיני יכול לגלח עכשיו תגלחת טהרה.

37-38. **הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום.**ואם הראשון טמא, לפנינו שני נזירים, אחד טמא ואחד טהור, ואם היה הראשון טהור, שניהם נזירים טהורים, אלא שאין הנזירות חלה על השני אלא אחרי שכלתה נזירותו של הראשון. ו"לאחר שלשים" לאו דווקא, אלא הרי אתה נזיר לאחר שאני משלים את נזירותי.

38. **סופרין שלשים יום וכו'.**כלומר משלימין את ימי הנזירות של הראשון, ובנתים הראשון מזה ושונה וטובל ומעריב שמשו, ועכשיו מותר לו לגלח ממה נפשך בין אם הוא טהור ובין אם היה טמא, ולפנינו קרבן טהרה וודאי, שהרי אחד מהם וודאי נזיר טהור, וחטאת העוף באה על הספק כקרבן טומאה,¹⁴ ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes: ¹⁴ והשני מגלח בסוף שלשים האחרונים, שהרי הוא נזיר טהור וודאי, ואם הראשון היה טמא, נגמרה נזירות השני בשלשים הראשונים ונזרק הדם, ומקיים מצות גילוח עכשיו (לאחר שלשים יום), ואם הראשון היה טהור מקיים בסוף שלשים האחרונים מצות גילוח בזמנו.

40. **וקרבן טומאה שלך ספק.**המלה "שלך" היא באשגרה מלעיל ומלהלן, שהרי השני הוא טהור וודאי. ובמשנתנו חסרה מלה זו. ובמשנתנו, וכן כאן, לא נזכר מהו הקרבן טומאה, וסמכו על הידוע שהכוונה לחטאת העוף שרק היא באה על הספק ואינה נאכלת (עיין להלן). ואפשר שמביא גם עולת העוף ומתנה עליה שתהא נדבה אם אינו טמא, עיין במיוחס לרש"י נ"ט ב', בתוספות ס' א', ד"ה תגלחת, במאירי למשנתנו ולהלן ס' א'.¹⁵

footnotes: ¹⁵ ועיין להלן פ"ו, הע' 19.

**סופרין שלשים יום וכו'.**שהרי שניהם ספק נזירים וודאי טהורים. הראשון שמא היה טמא בתחילה, וטהר, וסתר את מה שמנה, ועכשיו צריך לספור בטהרה שלשים יום. והשני שמא היה הראשון טהור בתחילה, וחלה עליו עכשיו נזירות של שלשים יום. אבל וודאי שיש לפנינו נזיר טהור אחד שחייב בקרבן טהרה כדינו.

40-41. **מביאין קרבן (טומאה וקרבן) טהרה וכו'.**אף כאן "קרבן טומאה" הוא באשגרה מלעיל (עיין לעיל, שורה 33, ד"ה ומביאין, ומש"ש). ובמשנתנו ליתא, ואין כאן קרבן טומאה שכבר קרב.

41. **וקרבן טהרה שלך.**כלומר הקרבן שהקרבנו לפני שלשים, ועכשיו הוא קרבן טהרתי, וכן מפורש במשנתנו הנ"ל. והשני מגלח עכשיו ממה נפשך (עיין מ"ש לעיל, הערה 14), והראשון אינו מגלח מספק, שהרי תגלחת טהרה אינה מעכבת, עיין מ"ש לעיל, שורה 33, ד"ה ומביאין.

42. **וקרבן טומאה שלך.**צ"ל: וקרבן טומאה בספק, כמו שהוא במשנתנו הנ"ל.

42-43. **שלשים יום הראשנים ושלשים יום האחרונים אסור לגלח, ולשתות יין, וליטמא למתים.**כלומר, שניהם אסורין בשלשים יום הראשונים, ואפילו השני שמא היה הראשון טמא וחלה עליו נזירות, ושניהם אסורים בשלשים יום האחרונים, הראשון שמא היה טמא, ועכשיו מונה נזירות בטהרה, והשני שמא היה הראשון טהור, וחלה עליו נזירות בשלשים האחרונים. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.

43-44. **אם גילח, ושתה יין, וניטמא למתים, סופג את הארבעים.**וכ"ה בד ובכי"ע (ושם: הרי זה לוקה וכו'). והכוונה שגילח פעמיים, בראשונים ובאחרונים, ולוקה ממה נפשך, וכמ"ד שהתראת ספק שמה התראה. ובירושלמי פ"ח ה"א, נ"ז ע"א: שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים וכו', התרו בו על שניהם כאחד, פלוגתא דר' יוחנן וכו', ר' יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק וכו'. ובשי"ק שם, ד"ה א"ל, הגיה בתוספתא כאן: אינו סופג וכו'.

44-45. **הוא עצמו על הראשנים חייב ועל השניים פטור.**כלומר, השני פטור ממלקות בין על הראשונים ובין על האחרונים (אם התרו בו על אחד מהן), אבל הראשון (הוא עצמו) לוקה על הראשונים ממה נפשך, ואפילו אם היה נזיר טמא ונטמא שוב לוקה, עיין לעיל פ"ב הי"ד, שורה 46. ובירושלמי פ"ח ה"א, נ"ז ע"א: שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה, בתוך שלשים יום האחרונים לוקה (צ"ל להפך: לוקה וכו' אינו לוקה, כהגהת המפרשים). הבא מן השוק אינו לוקה לא על השניים (צ"ל: הראשונים) ולא על האחרונים.