1. **שביעית ניתנה וכו'.**משנתנו פ"ח מ"ב; ר"מ פ"ה מה' שמיטה ה"א. וכל הברייתות (עד שו' 25) נתבארו לעיל תרומות פ"ט שו' 44 ואילך, שו' 23 ואילך; שם פ"י שו' 35 ואילך.

2. **כיצד לוכל וכו'.**ר"מ הנ"ל ה"ג. ועיין מ"ש לעיל תרומות פ"ט שו' 46.

5-6. **החושש בגרונו וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה בבא זו. ולעיל תרומות פ"ט שו' 52 נשנית בבא זו אחרי החושש בשניו.

8. **סך אדן שמן וכו'.**עיין לעיל תרומות הנ"ל שו' 53.

9. **החושש בראשו וכו'.**ברייתא זו הסרה בכי"ע, ועיין מ"ש לעיל תרומות פ"ט שו' 54–55.

11. **יין של שביעי' שנפל וכו'.**עיין מ"ש לעיל תרומות הנ"ל שו' 23–24.

12. **צריך לבער וכו'.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: אסור לזרים. ר' אלעזר אומ' מותר לזרים. והוא באשגרה מתרומות הנ"ל שו' 24.

13. **לתוך המוריס התבשיל וכו'.**בד ובכי"ע חסר "המוריס". ועיין מ"ש בתרומות הנ"ל שו' 25.

14. **צורר וכו'.**ר"מ פ"ה מה' שמיטה הכ"ב. ועיין מ"ש תרומות פ"ט שו' 26–27.

16. **אין עושין וכו'.**עיין מ"ש לעיל שם שו' 27–28.

18. **לא יתן וכו'.**עיין מ"ש לעיל תרומות פ"י שו' 35–36.

19-20. **שמן של שביעית וכו'.**בכי"ע חסרה בבא זו. אבל היא היתה אף לפני הר"מ, עיין בפ"ה מה' שמיטה ה"ז. ועיין מ"ש לעיל תרומות פ"י שו' 37.

21. **אין חוסמין בו וכו'.**ר"מ הנ"ל. ועיין מ"ש בתרומות הנ"ל שו' 38 ואילך.

25. **אין מפטמין שמן של שביעית וכו'.**ירושלמי פ"ח ה"ב, ל"ח ע"א. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' שמיטה ה"ו. ובמשנתנו (תרומות פי"א מ"א, לעניין תרומה): ואין מפטמין את השמן. ופירשו הריבמ"ץ והר"ש שלא ישים בו שרשי בשמים, מפני שהם בולעים את השמן ומפסידים אותו. ועיין מ"ש לעיל תרומות פ"ט שו' 28. ולפי פירוש זה אין מפטמין אפילו שמן ערב בשביעית, אעפ"י שכבר אינו ראוי אלא לסיכה. וכבר נשנית הלכה זו לעיל רה"ח, ולא הובאה כאן אלא אגב סיפא. ועיין בס' ניר לירושלמי הנ"ל ד"ה אבל לוקח.

**אבל לוקחין שמן ערב לסיכה וכו'.**בירושלמי הנ"ל: אבל לוקח הוא שמן ערב שביעית ואינו חושש. ובכי"ר חסרה המלה "שביעית". ובנוסח הרש"ס (קכ"ה ע"א): אבל לוקח הוא שמן ערב לסיכה מכל מקום ואינו חושש. ופירשו בירושלמי שאין לוקחין אלא מאדם שאינו ידוע לו אם הוא חשוד או לא, אבל בוודאי חשוד אסור. ועיין מ"ש לעיל פ"ד שו' 8. וכתב הרש"ס שם: "לוקח שמן ערב. בשביעית מ"מ, ולא חיישינן דילמא משמן שביעית הוא וכו', דשמן ערב מילתא דלא שכיחא היא". ושמא הטעם הוא שיש טירחא והפסד לעשות שמן ערב, ומכיון שטרח הרבה הוא חושש שמא יפסידו לו, ולא יעשה שמן ערב משמן של שביעית, עיין בכורות פ"ד סמ"ח.

26. **שמן של שביעית מדליקין בו וכו'.**וכ"ה בכי"ע. אבל בד חסרה הלכה זו, וכל הברייתא לעיל פ"ה שו' 10–11, עיין מש"ש.

27. **שמן של שביעית אין נותנין וכו'.**כלומר, אעפ"י ששמן של שביעית מדליקין בו, לא התירו אלא הדלקה כדרכה אבל לא לתתו לתוך המדורה. וכן בר"מ פ"ה מה' שמיטה סה"ח: ולא יתן השמן לתוך המדורה אלא מדליקו בנר. ובפי' הרש"ס, ק"ט ע"א: ונ"ל דלהדליק מהם במדורה קא בעי, דתניא בתוספת' אין נותנין שמן שביעית לתוך המדורה וכו'. ואעפ"י שאם עשה מדורה להתחמם בה הנאתה ובעורה שוה (עיין ר"ה סוכה מ' א' ותוספ' ב"ק ק"א ב' ד"ה והאיכא), מ"מ אין דרך שמן בהסקה אלא בהדלקה.

27-28. **צובע בו עניץ וכו'.**בד ובפי' הרש"ס הנ"ל בטעות: עציץ, ובכי"ע: עציו. והנכון כלפנינו, ופירושו שמותר לטבול בשמן¹ של שביעית עניץ (אניץ) של פשתן ולתתו לתוך המדורה, כדי שתתלקח האש, ור' יוסי השתמש כאן בלשון המדוברת, עיין בירושלמי סוף תרומות (מ"ח ע"ב): בגין דאנא צבע פתילה וכו', כלומר, מפני שאני טובל פתילה וכו'. ור' יוסי סובר שמותר לעשות כן, מפני שדרכו בכך. ואף שהשמן מתבער ומתבטל ע"ג האניץ, ואין הנאתו ובעורו שוין, לא איכפת לנו, עיין להלן סוף שו' 53–54.

footnotes: ¹ וכן פירושו בתוספתא שבת פ"ה (ד פ"ו) ה"ב ובבלי שם נ' א', עיין רש"ל שם.

28. **מסיקין בגפת וכו'.**מפני שאינם מאכל, ואין עליהם קדושת שביעית. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' שמיטה הי"ט.

28-29. **אבל אין מדליקין באגוזין וכו'.**מדברי הר"מ (פ"ה מה' שמיטה הכ"א) משמע שגרס כאן (או שפירש): אין מדליקין בקליפי אגוזין, והטעם מפני שהן ממיני הצובעים,² ודרכם בהסקה³ ובהדלקה (עיין להלן שבת פ"ב סה"ד ובבלי שם כ"א א') בשאר שני שבוע. ואסור לעשות כן בשביעית, מפני שאסור לאבד מיני צובעים בהדלקה ובהסקה.

footnotes: ² משנתנו פ"ז מ"ג. ועיין בריבמ"ץ ובר"ש שם. ועיין שבת פ"ט מ"ה, ערלה רפ"ג, ובירושלמי שם, ס"ב סע"ד. ³ עיין ערלה פ"ג מ"ד ומ"ה ומ"ש להלן בתוספתא ביצה פ"ג הי"א.

29. **ואין מסיקין בזתים.**מדברי הר"מ הנ"ל משמע שגרס (או שפירש): ואין מסיקין בגרעיני זיתים, מפני שאף הם אוכלים ואסורים בתרומה. עיין במשנתנו כאן פ"ז מ"ג הנ"ל ומ"ש לעיל תרומות רפ"י.

**אין מוכרין פירות שביעית וכו'.**משנתנו פ"ח מ"ג ולעיל פ"ד שו' 55. ועיין בפיה"מ שם ובר"מ פ"ו מה' שמיטה ה"ג. ובירושלמי שם: למה (כלומר, למה אין מוכרין במדה) כדי שימכרו בזול. וישקלו בליטרא וימכרו בזול? אם אמ' את כן אף הוא אינו נוהג בהן בקדוש'. כלומר אם מוכר במדה בזול הרי הוא כמזלזל בפירות שביעית. ועיין בירושלמי מו"ק פ"ב ה"ג, פ"א ע"ב. ובירושלמי ביצה (פ"ג ה"ז, ס"ב סע"א): תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא לידע מה הגיע לו. כהדא ר' מנא זבן חרובין דשמיטה, אתא שאל לר' חזקיה, אמר ליה נהגין רבנן כהדא דרבן שמעון בן גמליאל.

30. **ולא יהא ממלא את החבית ומוכרה וכו'.**רמב"ן ע"ז ס"ב א' ד"ה נמצא. ובמשנתנו (תרומות פ"א מ"ז): אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה, אבל תורם הוא בהן חציין וכו'. ובריבמ"ץ ובר"ש שם: שהרואה אומר במדה הוא תורם. ור' יהוסף אשכנזי (מובא במלא"ש שם) תמה על פירוש זה: הרי הוא תורם במדה ממש. ומוכח שהראשונים הנ"ל פירשו שסתם סל וקופה ידועה לו מדתן.⁴ ולעניין כלכלה, עיין להלן מעשרות פ"ב שו' 33 ומש"ש. ואף כאן אסרו לו למלא את החבית ואת הכלכלה ע"מ למוכרה כמות שהיא, מפני שנראה כמודד. ומן הירושלמי (פ"ח ה"ג, ל"ח ע"א) משמע שלא היו מודדים אלא בכפישה, מפני שפיה רחב, וכשלא היו ממחקים אותה אין המדה ברורה. וכן בתנחומא תזריע:⁵ אין הקב"ה מודד בכפישה, אלא הכל במשפט.⁶

footnotes: ⁴ ועיי"ש פ"ד מ"ו. ועיין ביצה פ"ג מ"ח. ⁵ סי' ו', לפי גירסת ס"א בהוצ' מנטובה. וכן מעתיק במכירי תהלים פע"ה, ט', עמ' 11. ועיין בתנחומא שם הוצ' בובר סי' ח' הע' מ"ה. ⁶ ועיין ירושלמי יבמות פי"ג ה"א, י"ג ע"ג, ובבלי שם ק"ז ב'.

31. **אלא או' לו חבית זו אני מוכר לך וכו'.**כלומר, אם היתה לו חבית או כלכלה של תאנים שמלאה לעצמו מותר לו למוכרה, שהרי סוף סוף אין החבית מדה ממש, ומכיוון שלא מדד על מנת למוכרה התירו לו למכור כמות שהיא.

32. **בטריסית.**ברמב"ן הנ"ל: בתריסית. וזו היא מטבע קטנה (tressis) ששויה שלשה איסרים. ועיין רש"י שבועות מ' רע"א. ועיין להלן מע"ש פ"ד שו' 51 ואילך.

33. **אבל בשאר שני [שבוע] אסור וכו'.**בד ובכי"ע: אף בשאר שני שבוע וכו'. ונראה קצת שהמלה "אסור" מיותרת וצ"ל: לא ימלא את הכלכלה וכו' אף בשאר שני שבוע שזו דרך הרמיות. כלומר, מפני שהמוכר יודע מדתה והלוקח אינו יודע ומערים עליו ומוכרה ביוקר. ונראה שמדברים כאן בכלכלה שלא היתה כשיעור שקבעו חכמים להלן מעשרות פ"ב שו' 33, עיין מש"ש שו' 32–33.

34. **אין מוכרין פירות שביעית במעות וכו'.**ולפ"ז לא משכחת לה לב"ש סלע של שביעית אלא אם עבר ומכר.

34-35. **כדי שלא יקח בהן קורדום.**בכי"ע בטעות: כדי שיקח וכו'. והנכון כלפנינו. ופירושו שמא ישכח ויקנה מהם דבר שאינו לאכילה.⁷ ומכאן המליצה בירושלמי פאה ספ"ז, כ' ע"ג (ובמקבילה בפסחים פ"ד ה"ט, ל"א ע"ב). ובירושלמי תרומות (ספ"ו, מ"ד ע"ב) אמרו כן אף על פורע חוב מדמי שביעית, שנמצא משחרר עצמו משעבוד החוב ע"י פירות שביעית, והוי ליה כלוקח קורדום מדמי שביעית.

footnotes: ⁷ ואעפ"י שיש בו הנאת מאכל, כגון קורדום של בקוע, עיין ירושלמי מגילה פ"א ה"ט, ע"א ע"ב; נדרים פ"ד ה"א, ל"ח ע"ג.

35. **ובית הלל מתירין.**כ"ה בד ובכי"ע, וכצ"ל לפנינו. וברמב"ן ע"ז ס"ב א' הנ"ל: ומוכרין אותן במעות ע"מ ליקח בהן פירות וכל דבר הנתפס בקדושת שביעית, והיינו סלע של שביעית וכו', אלא שאסרו למכרן כדרך סחורה.

35-36. **אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית וכו'.**כפו"פ פמ"ז עמ' תרמ"ט. ובבבלי סוכה (ל"ט א'): דתניא אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות וכו'. ופירש"י שע"ה חשודין על הביעור ולעשות סחורה בדמי שביעית, ואסור למסור להם דמי שביעית משום לפני עור וכו'. אבל דמי מזון ג' סעודות מוסרין להם משום חייו של מוכר,⁸ ועיין ר"מ פ"ח מה' שמיטה הי"ב. ולפ"ז גם פירות שביעית עצמם אין מוכרין לו, מפני שהוא חשוד על סחורה, ולא התירו למכור אלא כדי ג' סעודות משום חייו של ע"ה.⁹ ובירושלמי (סוכה פ"ג סהי"ב, נ"ד ע"א): דזקני הגליל אומר' אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות. ולשיטת זקני הגליל אין מוכרין לחשוד אלא מזון סעודה אחת. וכנראה שדינו כע"ה שאינו עושה בטהרה, שאמרו עליו בירושלמי (דמאי פ"ו סה"ה, כ"ה ע"ג): ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ"י שיודע שאינו עושה אותן בטהרה, מפני חייו.¹⁰ ועיין סוכה ל"ט ב' ופירוש הר"ח שם בעניין "כדי מן שנו".

footnotes: ⁸ ועיי"ש בסוכה ל"ט ב' ובערוך לנר שם, ובמלא"ש כאן פ"ט מ"א ד"ה בפי' ר"ע ז"ל, ובשושנים לדוד שם. ועיין להלן רפ"ח ומש"ש. ⁹ ורווקא בפירות הנאכלים אנו תולים שהוא קונה לאכילה מיד, אבל בזרעים שיש לחשוש שמא יזרע אותם למוצאי שביעית, ונמצא שהחבר מספק לו פירות שביעית לזריעה, אין מוכרים לו כלל. עיין לעיל פ"ד שו' 10–11 ומש"ש. ועיין במשנת מעשרות פ"ה מ"ג ומ"ש בבאורה לעיל ספ"ג שו' 51–52. ¹⁰ כ"ה בכי"ר ובכי"ס. ולפניו חסרות המלים "מפני חייו".

36. **במי דברים אמורים וכו'.**עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

37. **אבל דבר שאין מתקיים וכו'.**כפו"פ הנ"ל. וטעם ההיתר שבדבר שאינו מתקיים אין לחשוש לסחורה לזמן מועט, ומכ"ש שאין לחשוש שמא ישהא אחר הבעור.

37-38. **אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי וכו'.**הלכה זו שאין מוכרין פירות שביעית לגוי ולכותי פשוטה וברורה, שהרי אין מוסרין לגוי פירות שביעית (עיין לעיל פ"ה שו' 46 ומש"ש), וכן לכותי מפני שהוא בכלל חשוד. וכן מובן שאין לוקחין מן הכותי פירות שביעית, שהרי קדושת שביעית חלה על פירותיו, והוא חשוד על הביעור ועל סהורה בדמי שביעית, ועובר ישראל על לפני עור, אבל איסור קנייה מן הגוי טעון ברור, שהרי פירות הגוי הן היתר,¹¹ והדמים שבידי ישראל ג"כ היתר, ולמה אסור לקנות ממנו פירות שביעית. וכבר ישבו על מדוכה זו בשו"ת המבי"ט ה"א סי' כ"א (=שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ב וסי' כ"ג) ובשו"ת בנו מהרי"ט סי' מ"ג. והעמידוה בחשש פירות ישראל ביד גוי, ונתפסים הדמים, ונמצא מוסר דמי שביעית לגוי. ועיין בפירוש הרש"ס כאן, צ"ז רע"א, ובשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד ומה שהאריך בפאת השלחן סי' כ"ג ס"ק י"ב אות כ"ט, ובשירי מנחה כאן במקומו. ושמא יש כאן איסור משום אבק שביעית, וכשיטת התוספתא בע"ז פ"א הי"ב (בכי"ו): לא ישא אדן ויתן עם הגוי בפירות מפני אבק שבועה (צ"ל: שביעית, כבשאר הנוסחאות). עיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 187.

footnotes: ¹¹ לשיטת הר"מ וסייעתו, עיין ר"מ פ"ד מה' שמיטה הכ"ט ובשו"ת הר"מ סי' קל'ו, הוצ' רא"ח פריימן זצוק"ל, עמ' 133 ובאחרונים שנציין להלן.

38. **אחרים או' מוכרין לכותי עד וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: וחכמ' אומ' מוכרין לכותי עד וכו'. ובר"ש סיריליאו הנ"ל: אחרים אומרים מוכרין ולוקחין לכותי ולגוי עד ד' איסרות, ומשמע בפ' בתרא דפאה (פ"ח סמ"א) דד' איסרות היינו כדי שיעור שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו (עיין בר"ש שם). ונראה דטעמא דאחרים, דהא גבי ע"ה שרי נמי כי האי שיעורא, ושרי לן למסור לו דמי שביעית כשלוקחין ממנו דברים שאין בהם משום ספיחים עד שתי (לפנינו בבבלי: שלש, ועיין בפי' הרש"ס, קל"ט ע"ב) סעודות, כמו שמפורש בפ' לולב הגזול (סוכה ל"ט א', ב'). ולפי גירסא זו מותר לעשות כן אף בגוי משום חייו של הגוי. וכנראה שיש ג' מחלוקות בדבר. לפי שיטת אחרים מוכרין לחשוד ב' סעודות (כפי' הרש"ס). לפי שיטת זקני הגליל (עיין מ"ש לעיל שו' 35–36): סעודה אחת. לפי שיטת התוספתא (לעיל שו' 36) והבבלי: שלש סעודות.

39. **ירקות שדה.**כלומר, שמותרים משום ספחים, פרט לירקות גינה.

40. **ואביא לך מותר.**בירושלמי:¹² מה נן קיימין? אם בהוא דאמר ליה הא לך הב לי, דברי הכל אסור.¹³ הב לי ואנא יהב לך דברי הכל מותר,¹⁴ אלא כי נן קיימין בהוא דאמר ליה הב לי, בריא לי אנא יהב לך¹⁵ וכו', ורבנין מתירין שירקות שדה מצויין.¹⁶

footnotes: ¹² פ"ח סה"ד, ל"ח ע"א, כגי' הרש"ס. וכ"ה במע"ש פ"ג ה"א, נ"ד ע"א. ולפנינו בשביעית לקה הנוסח בחסרון. ¹³ כלומר, אם הנחתום אמר לעני מתחילה: הא לך ככר, ואתה תתן לי ירק, ד"ה אסור, שהרי המוכר אינו רוצה אלא במכירת הככר, והוא מתרצה לקבל מן העני ירק במקום דמים, ונמצא שאין חיוב על העני לשלם בירק דווקא, ודמים הוא חייב לו, וכשמשלם בירק הוי ליה פורע חובו בפירות שביעית. ¹⁴ כלומר, אבל אם הנחתום הזכיר מתחילה הב לי, דהיינו שהוא קונה מן העני את הירק ומשלם לו בככר, ד"ה מותר, שהרי העני נתחייב לתת לו ירק, והוי ליה העני כמוכר פירות המצויים לקנות (או ללקוט) בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו, שחייב להעמיד לו מקחו (עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 111 ואילך). ואין העני אלא כמחליף פירות שביעית בככר ומותר. ¹⁵ חוזר למשנתנו (והיא אף הברייתא שלפנינו): לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות שדה אביא לך מותר. ובעל כרחנו העני הוא המציע, והוא אמר לו לנחתום: הב לי ככר ואני בטוח שאוכל להמציא לך ירקות בשויו. ונמצא שכאן אמר במפורש שאין הירקות בידו, אלא שמבטיח לו שילקט. ¹⁶ כלומר, והוי ליה כמכירה וכחליפין, ודינו כמו לעיל הע' 14. אבל עיין בריבמ"ץ ובר"ש פ"ח סמ"ר שפירשו את הירושלמי אחרת. וכפירושם מוכח אף בירושלמי מע"ש פ"ג ה"א, נ"ד ע"א: תני לא יאמר אדם לחבירו בירושלים וכו', א"ר לעזר דר' יהודה ודר' נחמיה היא. וכן בירושלמי כאן פ"ה סה"ו, ל"ח ע"ד: כר' יהודה וכר' נחמיה הורי לון. ועיין בפי' הרש"ס שם, קל"ד רע"ב. ומפיה"מ להר"מ שם משמע שלא פירש כהריבמ"ץ והר"ש. ועיין בחיבורו פ"ו מה' שמיטה הי"ד. וצ"ע.

**ר' יהודה ור' נחמיה אוסרין.**וכ"ה בד ובירושלמי הנ"ל, אבל בכי"ע בטעות: אומ', וצ"ל: אוס'. ופירשו בירושלמי הנ"ל שר' יהודה ור' נחמיה סוברים שאין ירקות שדה מצויים, וממילא אין כאן אלא הבטחה שילקוט וישלם ואינה מכירה וחליפין אלא חוב, ונמצא פורע חובו בדמי שביעית.¹⁷

footnotes: ¹⁷ וכנראה שאף הם מודים שאם לא הזכיר שעדיין אין הירקות בידו, שדינו כמוכר חפץ בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו, ואין הירקות כ"כ בלתי מצויים עד כדי לבטל החיוב, עיין מ"ש לעיל הע' 14.

41. **לא יהא אחד מוכר לכולן.**בירושלמי (פ"ז ה"ד, ל"ז ע"ג): תני לא יהו חמשה מלקטים ירק ואחד מוכר. ופירש הרש"ס משום שנראה שמלקטים ע"מ למכור ומתכוונים לכך, ומיגנייא מילתא. ועיין לעיל פ"ה שו' 21 ומש"ש.

**אחד מוכר שלו ושלהן.**כלומר, שכל אחד לקט לעצמו, ואחד מוכר שלו לעצמו ואח"כ שלהן לעצמן מותר. ועיין בר"ש פ"ז מ"ג, ובתוספ' ובתוספ' הרא"ש סוכה ל"ט א' ד"ה ולותיב שפירשו אחרת.

41-42. **חמשה אחין שהיו מלקטין ירק וכו'.**ירושלמי הנ"ל. ופירש הרש"ס שבאחין לא גזרו, ומצוי הוא שכל אחד מלקט לעצמו, ואחד מהם מוכר על ידי כולן. ועיין ירושלמי פאה פ"ח רה"ב, כ' ע"ד.

42-43. **ובלבד שלא יעשאוהו פלטיר.**בירושלמי הנ"ל: אמר ר' יוסי בי ר' בון ובלבד שלא יעשו פלטר. מהו ובלבד שלא יעשו פלטיר?¹⁸ שלא יהא מזבן בהוא אתר בכל שעה.¹⁹ ואית דבעי מימור דלא יהא מזבן בכל שעה.²⁰ ונראה קצת שעיקר דברי ר' יוסי בר' בון הם "מהו ובלבד שלא יעשו פלטר", והוא בא לפרש את דברי התוספתא, וכן הבין בפ"מ שם. ובכי"ע כאן: ובלבד שעשאו פלטר. ונראה שאין כאן ט"ס,²¹ אלא "ובלבד שעשאו" פירושו "ובלבד שלא עשאו". וכבר הבאתי כמה דוגמאות (מן התוספתא והמכילתא) לסיגנון זה בתס"ר ח"ב ריש עמ' 261 ובח"ד עמ' 96. וכן להלן כלאים פ"ב שו' 43: ובלבד שלא יהא בינו לבין חבירו וכו'. ופירושו: ובלבד שיהא וכו' עיין מש"ש. וכן שם פ"ה שו' 36: ובלבד שיתן את המשיחה וכו'. אבל בראשונים: ובלבד שלא יתן וכו', עיין מש"ש. וכן במשנת חלה פ"ג סמ"א:²² ובלבד שיהא שם חמשה רבעי קמח. וכ"ה בספרי שלח פיס' ק"י עמ' 114. אבל במשנה הוצ' לו, ובמשניות שלפנינו: ובלבד שלא יהא שם וכו'. ועיין בפיה"מ להר"מ, בריבמ"ץ ובמאירי שם עמ' 26 ואילך ובאהצו"י חלה עמ' 134 ואילך. וכן בירושלמי עירובין (פ"ח ה"ד, כ"ה ע"א): רב אמר ובלבד דבר הניטל בשבת. ופירושו: ובלבד דבר שאינו ניטל בשבת, כמפורש בבבלי שם פ"ו א'. ובבבלי שם צ"ב רע"א: ובלבד שלא יהא זה עומד במקומו וכו'. וברש"י שם: ל"א שיהא זה עומד במקומו גרסינן (ועיין דק"ס שם סוף עמ' 357 הע' ח'), והיא היא. וכן בבבלי יומא ל"ה ב': ובלבד שימסרנה לציבור. ובר"ח שם: ובלבד שלא ימסרנה לצבור יפה יפה (ובחנם הגיהו בגליון שם), והיא היא. ובוודאי שאין להגיה בכל המקומות הנ"ל. ועיין בבלי נדרים כ"ג ב'. [ועיין ראבי״ה ח״א עמ׳ 309 ובהע׳ 10 שם. תוספתא עירובין פ״ח סה״ח.]

footnotes: ¹⁸ כ"ה בכי"ר, בנוסח הרש"ס, בר"ש פ"ז מ"ג, בתוספ' הרא"ש סוכה ל"ט א' ר"ה ולותיב ובפי' הרשב"ץ לאבות פ"ד מי"ב. ולפנינו חסרה השאלה. ¹⁹ כ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס ובר"ש הנ"ל בד"ר ובתוספ' סוכה ל"ט א' ד"ה ולותיב. ולפנינו בכל שנה, וכן הדפיסו בר"ש בד"ח. ועיין הגי' בתוספ' הרא"ש הנ"ל. ²⁰ כלומר, שהלוקח ימצא אצלו פירות בכל שעה שהוא רוצה, אלא מוכר את הכל בבת אחת. ²¹ עיין מ"ש הר"ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ותוספתא, עמ' 107. ²² כגי' כי"מ, פרמה, קויפמן, משנה שבירושלמי, משנה ד' נפולי ור"ו.

44. **מיין ומשמן שכר בטלה.**צ"ל: ומשכר בטלה, וכן בירושלמי (פ"ז ה"ד, ל"ז ע"ג): אבל מחשב הוא על היין ועל השמן ועל האבטלה. ומכאן משמע שאינו לוקח שכר בעד טרחתו (עיין בפ"מ) בבשול הירק, אלא נוטל שכר בטלה גרידא, עיין במשנתנו פ"ז מ"ג ולהלן שו' 55.

44-45. **לא יאמר אדן לחבירו העל וכו'.**משנה מע"ש רפ"ג, והובאה בבבלי ע"ז ס"ב סע"א. וטעם האיסור פירש"י דהוי ליה כפורע חוב במע"ש.

45. **העלם כדי שנאכלם וכו'.**כלומר, הואיל ולא הזכיר שהוא נותן לו חלק בעד ההבאה, אין כאן אלא הזמנה לאכול, והמוזמן מטפל בשבילו כמתנת חנם. ובירושלמי (פ"ח ה"ד, ל"ח ע"א, ובמקבילה שבמע"ש פ"ג) אמרו שזו היא מהלכות של עמעום, כלומר, שאין כאן טעם מפורש להיתר, אלא שהחכמים העלימו עיניהם מן ההיתר שנהגו העם, ולא מיחו בידם.²³

footnotes: ²³ עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 46.

46. **וכן לא יאמר אדם לעני וכו'.**במשנתנו (פ"ח מ"ד): האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום שכרו אסור. ופירשו בירושלמי שברישא אינו נותן לו אלא שכר רגליו, והוא מלקט בשביל בעה"ב, והדמים שבידו הן היתר (עיין בבבלי ע"ז ס"ב ב'), אבל בסיפא הרי בעה"ב הזכיר מפורש "לקוט לי בו", והוא קונה ממנו את הירק, וממילא חלה קדושת שביעית על הדמים. והוסיפה התוספתא שכן הדין אף בלקט שכחה ופאה, אלא שבנידון זה התוצאות הן הפוכות, ואסור לשלם לעני כדי שילקוט בשביל בעה"ב לקט שכחה ופאה, שהרי בעה"ב עשיר הוא, אבל מותר לתת לעני מעות למפרע, ולקנות ממנו את חלקו לכשילקוט. והברייתא שלנו הובאה בירושלמי פ"ה ה"ד, ל"ח ע"א.

48-49. **וכן בן לוי שהיתה בידו וכו'.**וכן בכי"ע: וכן בן לו' שהיה בידו וכו'. אבל בד חסרות המלים "בן לוי". ובירושלמי הנ"ל מסיים בברייתא שלעיל: וכן את מוצא בבן לוי. כלומר, שאף במעשר הדין כן, שאסור לומר ללוי הא לך סלע וקבל מעשר בשבילי, שהרי בעה"ב ישראל הוא, אבל מותר לומר לו "במעשר שתקבל היום", מפני שהלוי מקבל בשביל עצמו, ומוכר את חלקו לבעה"ב, ובעה"ב כבר הקדים לו את שכרו. ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 280 שו' 41. ולפ"ז ברור שהמלים "וכן בן לוי" שייכות לסוף הכ"ד. אבל בין בכי"ו ובין בכי"ע נמצא ריוח בכ"י לפני המלים הללו, ולפיכך חילקתי כמו בכתה"י, אלא שצריך להפסיק אחרי "וכן בן לוי". וממש כעין זה להלן מעשרות פ"ג שו' 44, עיין מש"ש. ועיין להלן בסמוך. ובס' יחוסי תו"א כת"י ערך ר' יוסי בר' חנינא (התנא) כתב: כדאיתא בפ' לולב הגזול (סוכה מ"א א'), ועיקרא בתוספתא דשביעית פרק שביעית נתנה לאכילה, בן לוי שיש בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בו חלוק וכו'. ונראה שגם רבינו המשיך את המלים "בן לוי" למטה, וצע"ג.²⁴

footnotes: ²⁴ וכבר העירותי ע"ז בתס"ר ח"ד, עמ' 192.

49. **שהיתה בידו סלע של שביעית וכו'.**צ"ל: [מי] שהיתה בידו וכו', וכן הדפיסו בתוספתא בד"ח. וכן בירושלמי (פ"ח ה"ז, ל"ח ע"ב): מי שיש לו סלע מדמי שביעית וכו'. וכן בבבלי (סוכה מ"א א'): מי שיש לו סלע של שביעית וכו'. וברמב"ן ע"ז ס"ב א': והכי תניא בתוספתא היה בידו סלע של שביעית וכו'. ואפשר שצ"ל: [הרי] שהיתה בידו וכו', עיין להלן מעשרות פ"ג שו' 44 הנ"ל ומש"ש. אבל גם להלן חלה פ"א שו' 25 חסר המלה "מי", וקשה לשבש את הנוסחאות בשלשה מקומות.

50. **תן לי בזה פירות וכו'.**כלומר, והפירות נתפסים בקדושת שביעית, והדמים יוצאים לחולין,²⁵ והחנוני אוכל את הפירות בקדושת שביעית.

footnotes: ²⁵ וברייתא זו סוברת שאין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ולא דרך חילול, ולפיכך על הלוקח להכנס לכל הטורח הזה המרובה, עיין בירושלמי ובבבלי הנ"ל.

51. **אומ' לו הרי סלע זו נתונה לך במתנה.**וכ"ה בכי"ע (אלא ששם: סלע זה נתון וכו'). וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל, ובד נשמט כ"ז בטעות. ובד"ח הדפיסו: והוא נותן לו חלוק במתנה, ואין לגירסא זו שום יסוד, וצ"ל כגי' כי"ו וכי"ע. ובירושלמי מסיים: וחוזר ולוקח לו חלוק. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל.

51-52. **פירות שביעית אין לוקחין בהן וכו'.**וכ"ה בד, ברמב"ן ע"ז ס"ב א', ובפי' הרש"ס, ק"ל ע"א. ובכי"ע בטעות: פירות שבידו אין לוקחין וכו'. ומדברי הרמב"ן נראה שפירש כפשוטו שמים ומלח אינו מזון, ודין פירות שביעית כדמי מע"ש, שאין לוקחין בחם מים ומלח.²⁶ ובמשנתנו (פ"ח מ"ה): אבל נותן הוא לבייר לשתות. והעמידוה בירושלמי כר' יוסי להלן. ושוב אמרו שם שמשנתנו כדברי הכל, וכאן מדברים במים לבהמה.

footnotes: ²⁶ מע"ש פ"א מ"ה ועירובין רפ"ג. ועיין בירושלמי ובבבלי שם.

52-53. **פירות שביעית אין נותנין אותן וכו'.**וכן בירושלמי (פ"ח ה"ה, ל"ח ע"ב): דתני אין נותנין מהן לא למשרה וכו'. ובבבלי (סוכה מ' א', ב"ק ק"ב א'): דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה וכו'. ובשטמ"ק (ב"ק שם): וז"ל גאון ז"ל וכו' אין מוסרין וכו', שאין שוכרין בפירות שביעית לשרות פשתנו, ואם יש לו יין של שביעית אסור לשרות בו פשתנו, ולא לכביסה שאין שוכרין כובס בפירות שביעית, ואסור לכבס בגדים ביין של שביעית וכו'. ובבעל המאור (סוכה פ"ג סי' אלף מ"ב): והיינו דר' יוסי דאמר לכם לכל צרכיכם שכשם שמוסרין דמי פירות שביעית למשרה ולכביסה וכו'. ועיין מ"ש להלן.

53. **לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה.**מלשון זו ברור שמדברים בפירות שביעית עצמם, כפירש"י בסוכה ובב"ק הנ"ל.²⁷ והגאון ובעה"מ הנ"ל נדחקו לפרש בשכירה בפירות שביעית או בדמי שביעית, מפני שהיה קשה להם כיצד עלה על הדעת להתיר להפסיד יין של שביעית לכביסה אפילו אם היא הנאה מותרת.²⁸ ובר"ח (סוכה שם): אין מוסרין פירות שביעית למשרה ולכביסה. פי' כגון פירות שמלבנין וכובסין בהן, כגון הבורית וכיוצא בהן וכו' (ועיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 12 סד"ה הלביצין). ועיין בירושלמי כאן פ"ז רה"ב, ל"ז ע"ב, ובפי' הרש"ס שם, ק"ח סע"א. ועיין בר"מ פ"ה מה' שמיטה ה"י ובמאירי ב"ק עמ' 286.

footnotes: ²⁷ ובב"ק שם פירש שלקטן לכביסה, עיי"ש. ²⁸ עיין בפני יהושע סוכה הנ"ל, ערוך לנר שם ובחידושי הראב"ד לב"ק שם, עמ' רס"ג.

53-54. **ר' יוס' אומ' נותנין אותן לתוך הכבוסה.**וכ"ה בד. וכן בירושלמי הנ"ל: ור' יוסי מתיר בכביסה. וברור מלשון זו שאין ר' יוסי מתיר אלא בכביסה גרידא, משום חיי נפש, ואין אדם מזלזל בכביסה, אבל אינו מתיר במשרה, מפני שיכול להתקיים אף בלא ליבון. אבל בכי"ע כאן: נותנין אותו לתוך המשרה או לתוך הכבוסה. וכן מפורש בבבלי סוכה²⁹ וב"ק הנ"ל. ואמרו בבבלי שם: מ"ט דר' יוסי אמר קרא לכם, לכם לכל צרכיכם, ואפילו למשרה ולכבוסה וכו', עיי"ש. ור' יוסי אינו מצריך שתהא הנאתו ובעורו שוים. ועיין מ"ש לעיל שו' 27–28.

footnotes: ²⁹ עיין דק"ס שם, עמ' 123, הע' א'. וכן יוצא מתוך הסוגיא שם.

54. **ההמרין והגמלין והספנין וכו'.**ירושלמי פ"ח ה"ו, ל"ח ע"ב, ע"ז רפ"ה, מ"ד ע"ג, בבלי שם ס"ב א'.

55. **שכרן משביעית.**וכ"ה בד. וגירסא זו מתאימה לשיטת ר' זעירא בירושלמי הנ"ל שפירש את הברייתא בפירות היתר, "ומהו שכרן שביעית שיהו נוטלין ממה שיהו עושין שכרן שביעית", כלומר שכרן משביעית. וכן בבבלי הנ"ל: אמר אביי לעולם יהבינן ליה שכר מפירות שביעית וכו' דיהביה ניהליה בצד היתר וכו', ופירש"י: מתנת חנם. ובמשנתנו (פ"ח מ"ה): ולא לספן וכו', ולכולן הוא נותן מתנת חנם. ועיין בפי' הרא"ש, וממנו העתיק הרע"ב. אבל בכי"ע כאן: שכרן שביעית. וזה מתאים לפירוש ר' אילא (בירושלמי שם) ורבא (בבבלי שם ס"ב ב') שהשכר קדוש בקדושת שביעית, עיי"ש. ועיין ר"מ פ"ו מה' שמיטה הי"ג.

**אין עושין אותן בקתכי.**בד: בקתבי. ובכי"ע: בקינבי (וצ"ל: בקתבי, והתי"ו נפרדה ליו"ד נו"ן). ובמשנתנו (פ"ח מ"ו): ואין עושין זיתים בבד ובקוטבי,³⁰ אבל כותש הוא ומכניס לבודידה. ופירש הר"מ: וקוטבי הוא גת קטנה לזיתים. ובודידה שם הבד והיא גת קטנה עד מאד. ולהלן טהרות ספ"י: מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד, בידידה מניח כדי בידידה, קתכו מניח כדי קתכו וכו', וברור שצ"ל: קתבו מניח כדי קתבו, כלפנינו כאן.³¹ וכן להלן זבים ספ"ד: ישב על גבי קתכי כלים שבעיקל טמאין. ובר"ש (שם ספ"ד): ישב על גבי כתנו וכו', ונראה שאף שם צ"ל: קתבו. ומן התוספתא טהרות הנ"ל מוכח שקתבו היא מעין בד ובודידא, אלא שהיא כנראה נבדלת מהן בצורתה ובגודלה, וכפירוש הר"מ.³² ובירושלמי (נוסח הרש"ס):³³ תניא אין עושין זיתין בבד ובקוטבי וכו'. והמלה "תניא" היא הגהה והוספה של הרב בעצמו (סיגנון הירושלמי הוא "תני" ולא "תניא"), מפני שסבר שהיא הברייתא שלנו. אבל לפי הנוסח שלפנינו ברור שזו היא פיסקא ממשנתנו.

footnotes: ³⁰ כ"ה בכי"מ, במשנה ד' נפולי ובכל המשניות מטיפוס א"י (בכ"י קויפמן: ובקוטבא). וכ"ה בתו"כ בהר פ"א ה"ג, ק"ו ע"א. ובהוצאות שלפנינו: ובקוטב. ³¹ וכמו שהגיה יעקב לוי במלונו ערך קתבי, עיין מ"ש בתס"ד ח"ד, עמ' 98. ³² ועיין ערוך ערך קטב שפירש אחרת. ³³ פ"ח ה"ב, ל"ח ע"ב, לפי נוסח הרש"ס, קל"ד ע"א.

56. **רבן גמליאל ובית דינו התקינו וכו'.**בירושלמי הנ"ל: ורבותינו התירו וכו'. ובפי' הרש"ס שם (קל"ד ע"א): מפרש בתוספתא ר' גמליאל ובית דינו, והיינו בנו של ר'.³⁴ ונראה שר' גמליאל ובית דינו הנהיגו למעשה כשיטת רשב"ג שנחלקו עליו הרבים.

footnotes: ³⁴ עיין לעיל פ"ד הע' 77.

56-57. **שיהו עושין אותן בקתכי.**בד. בקתבי. ובכי"ע: בקינבי. ובירושלמי הנ"ל: בקוטבי, ועיין מ"ש לעיל שו' 55 ד"ה אין עושין.

57. **טוחנין ברחים שלא נטחן וכו'.**כלומר, ברחים חדשה שעדיין אינה טוחנת יפה והוי ליה שינוי. ועיין ירושלמי מו"ק פ"א סה"ח, פ' סע"ד, ובבלי שם י"ב ע"א וע"ב.

58. **כותש ומקפה בעריבה.**במשנתנו (פ"ח מ"ו) ובתו"כ (בהר הנ"ל בהע' 30): ר' שמעון אומר אף טוחן הוא בבית הבד ומכניס לבודידה. ובירושלמי שם: ר' יוחנן הורי וכו' לטחון בריחים כר' שמעון. ומשום זה הגיה בח"ד גם כאן: טוחן ומקפה וכו'. אבל קשה להגיה את כל הנוסחאות, וכנראה שהברייתא חולקת, ולפיה סובר ר"ש שהוא כותש את הזיתים ומקפה את השמן לתוך העריבה (עיין במשנת מעשרות פ"ד סמ"א ובמלא"ש שם), אבל אוסר לטחון את הזיתים.

**ענבים של שביעית וכו'.**ר"מ פ"ד מה' שמיטה הכ"ג (ע"פ משנתנו פ"ח מ"ו).

59. **דורס באצבע בחבית.**וכ"ה בכי"ע. ובד: דורכין באצבע וכו'. ולהלן מע"ש ספ"ב (בכי"ע): הדורס באצבע בחבית וכו'. אבל בכי"ו ובד שם: הדורך באמצע חבית. ואעפ"י שדריסה היא ברגיל אצל תאנים ולא אצל ענבים,³⁵ הוא מפני שדורכים את הענבים ברגלים, אבל כאן הרי דורס בשינוי. והרמב"ן בפירושו על התורה (בהר כ"ה, ה') מסביר את השינויים במלאכת שביעית כדי שיעשה כדרך שהעני (שאין לו הרבה פירות) עושה.

footnotes: ³⁵ עיין בבלי שבת קמ"ה סע"א, אבל הנכון בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס שם, עמ' 344, הע' ח'.

60. **אין עושין אותן גרוגרות וכו'.**הגר"א ז"ל הפך את הגירסא, וחכם עדיף מנביא. וכן מעתיק בפי' הרש"ס (קנ"ה רע"ג): והא תניא בתוספתא פירות שביעית אין עושין אותן דבלה אבל עושין אותן גרוגרות. וכן משמע מדברי התוספתא להלן רפ"ח, עיין מש"ש שו' 4 ד"ה ועושין. ונראה שברייתא זו נשנית לפני שהתירו לייבש את הפירות בא"י (עיין לעיל פ"ד שו' 48–49 ומש"ש), ואסרו לשנות את הפירות מברייתם,³⁶ ומ"מ התירו לעשות את התאנים גרוגרות מפני שכ"ה מלאכתן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes: ³⁶ ועיין במשנתנו פ"ח מ"ו: תאנים של שביעית אין קוצין אותם במוקצה וכו'. ובפיה"מ להר"מ שם: מוקצה שם מקום ששם שוטחין עליו שטוחי התאנים והענבים. וכע"ז פירש אף הראב"ד בפירושו לתו"כ, ק"ו ע"א. אבל רוב הראשונים פירשו את משנתנו אחרת (עיין מ"ש לעיל פ"ה הע' 68), ולפי פירושם אינה עניין לכאן.

**אבל עושין אותן דבילה.**כ"ה בד ובכי"ע. ואף בכי"ו הושלמה המלה "עושין" על הגליון. וכבר הוכחנו לעיל בסמוך שהגירסא הנכונה היא בפי' הרש"ס: אין עושין אותן דבלה, אבל עושין אותן גרוגרות. וכנראה שאסור לעשות דבילה אפילו מתאנים לחות, שהרי סתם דבילה נעשית מהן. וכן בערוך (ערך דבל א'): פי' כשהתאנים לחות כותשים אותן במכתשת, ומעמלין אותן בידים, ועושין מהן כעיגולי פת. וכן מעידים הגוים שבא"י³⁷ שהיו עושים דבילה מתאנים לחות.³⁸

footnotes: ³⁷ עיין מ"ש לעף בפלורה ה"א, עמ' 244. ³⁸ אבל ר' יונה ן' ג'נח (בס' השרשים ערך דבל) פירש שהיו עושים דבילה מתאנים יבשות. ובערוך ערך גרוגרת: דבילה מחברת תאנים קרויין בין רטובין בין יבשין. ועיין מ"ש לעיל דמאי פ"ה, עמ' 253, שו' 40.

61. **ממעיך ומנגיב ביד.**ור' יהודה לשיטתיה לעיל (שו' 59) שמתיר עבודה בפירות שביעית בשינוי, ולפיכך התיר לעשות דבילה במיעוך ביד ובניגוב הדבש (כלומר, שלא יסחוט מהם את הדבש כשממעכן ומחברן).

**מפרדין רמונים לעשותן פרד.**בכי"ע: מפררין רימונין לעשותן פרר. ובד: מפררין רימונין לעשותך פריך. והנכון כלפנינו, וכן מעתיק בערוך (ערך פרד א') בשם תוספת שביעית. וכן היתה הגירסא גם לפני הריבמ"ץ, עיין מ"ש לעיל תרומות פ"ג שו' 62–63. וכנראה שהתירו להוציא את גרגרי הרימונים (עיין מ"ש לעיל תרומות הנ"ל) ולעשותן ערימה, מפני שדרכן בכך, מפני שאדם מתלכלך כשאוכל את הרמון כמות שהוא.

61-62. **וסוחטין ענבים וכו'.**מכאן משמע שאין עושין את הענבים צימוקים (עיין לעיל פ"ד שו' 60–61 ומש"ש), אבל התירו לסחוט את הענבים לשם יין, ומה שנשאר מהן עושה אותן צימוקין (שאם לא כן ילכו לאיבוד). אבל לשטוח את הענבים כמות שהן, כדי שיתייבשו ויבלעו את יינם אסור, מפני שאין מייבשין פירות שביעית (עיין מ"ש לעיל שם). והר"מ השמיט את כל ההלכות הללו, מפני שרבותינו התירו להיות כובשין ומייבשין (עיין לעיל פ"ד שו' 49–50 ומש"ש).

62. **אין לוקחין תרומה בדמי שביעית וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. ובזבחים ע"ה ב': תני תנא קמיה דרב שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה וכו'. ובמשנתנו (פ"ח מ"ז): אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה וכו'. ועיין להלן.

62-63. **שלא יביאוה לידי פסול.**וכ"ה בד. ובכי"ע: שלא יביאוהו וכו' (כלומר, את הפרי של שביעית). ובמשנתנו הנ"ל: שלא יביאנו לידי פסול. ובאר הר"מ: שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל וכו'. ופירש יביאנו, את הירק. ובזבחים הנ"ל: מפני שממעט באכילתה (ועיי"ש בפירש"י ובתוספות). ובמשנתנו (מע"ש פ"ג מ"ב): אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו.³⁹ ופירשו בירושלמי שם (פ"ג ה"ב, נ"ד ע"א): מהו ממעט באכילתו? תרומה אסורה לזרים. מעשר שני מותר לזרים. וכן משמע מהמשך המשנה עצמה שם (עיי"ש). ולפ"ז אף הברייתא שלפנינו בזבחים פירושה כן, מפני שממעט באכילתה, כלומר, באכילת השביעית שאוסרה לזרים, וכן פירש בס' משנה ראשונה כאן. אבל מלשון התוספתא (ומשנתנו) שלא יביאוה (יביאנו) משמע שהכוונה לשביעית (ירק של שביעית), כפירוש הר"מ הנ"ל. וכן בירושלמי מע"ש הנ"ל (רה"ב): תני שלא יבוא לידי פסול. מהו לידי פסול, א"ר יונה שנפסל בטבול יום וכו'.⁴⁰ הרי לך שהירושלמי שם הבדיל במפורש בין הלשון "שלא יבוא לידי פסול" ובין הלשון "שהוא ממעט באכילתו". וכן מסיק בירושלמי מע"ש שם: וכשם שהוא ממעט באכילתו כך הוא ממעט באכילתה. תרומה מותרת לאונן, מע"ש אסור לאונן וכו'. אשכח תני מפני שהוא ממעט באכילתו ובאכילתה. וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' מע"ש הי"א.⁴¹

footnotes: ³⁹ כ"ה בכל הנוסחאות. ועיין בתוספ' זבחים ע"ו א' ד"ה אין ובשטמ"ק שם אות י"ג. ⁴⁰ שהרי תרומה נפסלת בטבול יום מה שאין כן מעשר שני, כמשנת בכורים רפ"ד ועוד. ⁴¹ אבל ברש"י ובתוספ' זבחים הנ"ל, וכן בריבמ"ץ ובר"ש פירשו שמטעם מיעוט אכילת תרומה אתינן עלה. וכן משמע מן הבבלי שם (ע"ו א'): הנח לתרומת תבלין דרבנן וכו'. ועיין מ"ש באו"ש פ"ז מה' שביעית סה"ו. ועיי"ש מה שהעיר על חובת הבעור בתרומה ובהקדש.

63. **ור' שמעון מתיר.**וכ"ה במשנתנו (כאן פ"ח מ"ז). והוכיח ממנה הבבלי (בזבחים ע"ו הנ"ל) שר"ש מתיר אפילו לכתחילה, אבל לא היו לפני הבבלי דברי ר"ש בתוספתא כאן, כפי שמוכח מן הסוגיא (ע"ה ב') שם.