מן הענין הזהמדרכי יצה"ר ותחבולותיו:

על מה שלא זכרתיכי יותר הרבה ממה שזכר המחבר יש מרשת יצה"ר ומצודותיו ועלילותיו על בני האדם, אשר לא יכול לפרטם כלם:

שאומרשאומר אני (מדבר בעדו. כמו אומר לה' מחסי תהילים צ״א:ב׳):

הנמסךהממוזג ומעורב, כמו מסכה יינה (משלי ט'):

וצפון חובךבמצפוני מחבואך, כמו לטמון בחבי עוני (איוב ל״א:ל״ג):

שתהיינה ברצונךבכל דבר שהוא ברצונך:

ואתה ישן לוכלו' בשבילו, כמו כאשר דבר לו, ר"ל שאתה כישן מלחשוב בשביל מעשיו ועלילותיו כנגדך:

והוא ער לךוהיצה"ר ער תמיד למענך ולמען בקש לך עלילות:

ועדה עדי האהבה לךמקשט אותך בקשוטי האהבה, כמו לא שתו איש עדיו עליו (שמות ל״ג:ד׳):

וקרוצותיוג"כ ענין רמיזה בעיניו:

מורה אותךל' השלכת חץ:

בחציו הממיתיםחצים המשוחים בראשיהם במיני סם המות ומיני ארס שכאשר נתקעים בבשר אדם לא תוכל מכתו להחיות עד שימות האדם מחמת מכה זו:

כמתלהלהכאיש מבוהל ומשוגע:

**כן איש רמה וגו'**היצה"ר מרמה את האדם כאלו הוא משחק עמו והוא מורה בו חצי מות כן היצה"ר משליך טענות מות להדיחך מאחרי ה':

ומן החזקומה שהוא היותר חזק:

שבשלוחיוהם החצים כלו' טענותיו:

אמתתךמה שאתה צריך להאמין באמת:

את נפשךאת דעתך:

ויספק עליךיעשה אותך מסופק:

שלוחי שכלךטענות היוצאות משכלך.

בשני העולמיםמעוה"ז ועוה"ב:

המעוניםהדירות, ר"ל ג"כ עוה"ז ועוה"ב:

בסעיף מסעיפיובענף אחד מענפיו, ר"ל בעבירה אחת מהעבירות:

ואיש אחד מחייליוכלו' ההסתה בדבר עבירה בענין אחד מעסקי יצה"ר כמו התאוה באשה זרה ודרכי תחבולותיה והסתת היצה"ר בעניני הזימה:

אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתולא תטריד נפשך להלחם שום מלחמה חוץ ממלחמת היצה"ר:

וקרבהוא ג"כ ענין מלחמה:

והחרבלישא חרב נגד מי שהוא רחוק ממך יותר מעל מי שהוא בין ידיך ואינו נפרד ממך:

ודחותלדחות:

כי אם ברשותשנוטל רשות ממך ומודיע אותך בטרם צאתו עליך למלחמה:

שוללים שללואתם חושבים כי אתם נצחתם כל אויביכם:

התעתדו למלחמה הגדולהר"ל אחר שמצאה ידכם לגבור על אויביכם וכל טובם בידכם בודאי שדעתכם זחה עליכם עד כי ימצא היצר וחייליו דרך סלולה לכנוס עליכם ולא תנצלו ממנו אם לא ביד חזקה ובמלחמה יותר גדולה מזאת המלחמה אשר נצחתם. התעתדו, הזמינו עצמכם:

לדעתומפני שהוא יודע:

ימיתךלא יחמול עליך במה שאתה נכנע לו, עד שימיתך בשני העולמות:

**אל תאמין בעצמך וגו'**שכבר נפטרת מעניני היצה"ר:

ואיננו מקילכלו' אינו עוזב דבר קטן במה שיש בידו לנצח אותך ואף על זה יפקח עיניו להתאמץ כדי שינצח אותך:

כדי שתהיה לו מדרגהכלו' מעלה שיעלה מעט מעט כדרך העולה במדרגות עד שינצח אותך:

כדי שיהיה לך מדרגהשאתה אדרבה תעלה מעט מעט לנצח אותו:

תשוקתו אליךכלו' אעפ"י שנדמה בעיניך בראשית מלחמתך לאיש מלחמות אזור בגבורה ואמיץ כח, כשתעמוד נגדו בידך החזקה וזרועך הנטויה תיכף יפנה עורף לנוס מפניך וכמ"ש חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו:

ואם עצמואעפ"י שעצמו חייליו:

להעמיד הכזבלקיים הכזב:

כלי גופוהכחות שבגופו:

ומעטו אצלונחשב למעט בערך לב האדם הרע מנעוריו:

ואורך מאוייותאותיו:

לרוב חיילותיורוב בי אדם הם תחת ממשלתו וסרים למשמעתו, וגם רוב הכחות שבאדם נוטים אליו ומשקיפים לעשות רצונו:

מקיף כל עניני האדםכלו' ידו בכל מעשי האדם, ובכל עניניו דבר היצה"ר ודתו יכול להגיע:

**הרהוריו הרעים וכו'**והם פועלים בנפשו. וכמ"ש חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה. ואע"פ שאין אדם נענש על המחשבה עכ"ז המה פוגמים בנפש וכמו רשת נכון למעדי רגליו להגיעו לעבירה במעשה:

תשוקת היצרהתמדת הליכתו אליו, כמו כמשק גבים שוקק (ישעיהו ל״ג:ד׳) וכפי' רש"י שם:

ויש בזהבמאמר החכם:

ושאין לה מציאות אחר המותר"ל קיום בלתי גוף והוא דעת איש אחד שמו אפיקורוס, וזאת הדעת היותר גרוע שבדעות הכופרים:

בדמיונות שאינם מתקיימותבראיות מזוייפות:

כשיתבונן בו האדםכשישכיל האמת אין קיום להסתה הזאת:

כדי שתהיה סבהר"ל בזאת טבע חומר האדם נוטה מהרה אחריו מפני שהוא סבה לבקשת הנאת הגוף בלבד לא זולת זה שום ענין הנוטה אחר השכל:

אשר זכרו אותם הקדמוניםהם חכמי הטבע אשר ביארו השארת הנפש במופתים ברורים, ונזכר מזה בכוזרי מאמר ה' סימן י"ב ובפירושנו שם:

ובדברי הנביאיםכנזכר בשער הבטחון פ"ד:

לספק אותך בבורא יתברךכלו' אם העולם נברא או קדמון עם האל, כדעת אריסט"ו:

**ואין דבר ממנו יותר ראוי וכו'**שא"א לחדש שום דבר רק הכל נמצא בעבור קדמותו וימאנו לעבוד את האל כענין שנאמר האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. והדעת הסוררת הזאת גם היא יורדת מות ומשכלת:

וכאשר יקרך בזהכשיפגע בך מנוול זה בדברים כאלו:

שוב לשכלךברח לך אל עיון השכל ומשכהו אל בית המדרש ויתגלה טעות טענותיו:

במיני השתוףכמו דעת מאנ"י:

מניחי הרבויהרבה אלהות חס ושלום:

ודעת אנשי התולדותהם האשפים והמכשפים:

הפתאים מחוזי הכוכביםהעושים כונים למלכת השמים וזה יותר נוח מן הקודם, וכמו שביאר בס' הכוזרי שכופרי הפילוסופים יותר גרועים מעובדי כוכבים וכן דרך היצר לירד ממדרגה למדרגה וכן כל הענין הנזכר בזה:

כי המושכל והכתובר"ל מה שהשכל מחייב ביחוד האל ובחינת טובתו ועבודה אליו ית' ושאר המצות שהשכל מחייב והפרישות מהנאות העולם עם מה שכתוב בתורה, הכל אמת:

תגרור לנו הקבלהלעשות גדר סביב התורה כדי שיהיו עניני התורה מוגבלים וידועים:

במותוסך חיוב עבודת האל מחובות הלבבות והמושכלות שהם התפלה והגמילות חסד, ואיכותו, איך יהיה וכן איסור הגזל ד"מ שאין השכל מחייב כמה שעורו ואיך נקרא גזל, ובאיזה זמן נאות התפלה והצום והפרישות, ומקומו, באיזה מקום ישתמש במדותיו הטבעיים:

ואיכותואיך יהיה ענין קיומה ודברים הפוסלים את המצוה:

וזמנובאיזה זמן תולה החיוב כמו המצות הנוהגות בזמן שבהמ"ק קיים ולא אחר זה וכיוצא בזה:

ומקומומצות התלויות בארץ:

וכן הכתובלא יודיענו כמות ושיעור כל מצוה ומצוה:

מן הספרממה שהוא מפורש בתורה בלבד לא היינו יודעים פירוש ביאור המצוה מענינים שזכר למעלה:

בי"ג מדות התורה נדרשתוהם בקבלה, מלבד ק"ו אדם דן מעצמו כי השכל מחייב אותו אך ההקש והבנין אב ושאר המדות לדעת רש"י בפ' לולב הגזול אין אדם דן מעצמו רק צריכים שיהיו מקובלים, והתו' הקשו עליו וכתבו שרק ג"ש אין אדם דן מעצמו:

השיבה אותנו בכל תולדותיהחזרה להזהיר אותנו שנסמוך על פרטי הדינים והספיקות על הקבלה:

**והאיש אשר יעשה בזדון וגו'**ועוד החמירה התורה על דברי הקבלה יותר מעל דברי התורה, שאינו חייב מיתה רק על עבירות ידועות שהם מחייבי מיתה ואולם זקן הממרה אפילו דבר אחד מכל המצות התוריות בב"ד הגדול חייב מיתה, ולדעת הרמב"ם אפילו על גדר ומצוה דרבנן שממרה בב"ד חייב ג"כ מיתה:

על דרך הצדקדרך היושר והשגחת ה' ויכנס ספק בלבו על גמול ועונש שבעה"ז:

מיעוט מציאותושנזכר מעט ממנו בספרי קודש:

ומעוט הראות ענינו בושאפי' הענינים הנזכרים מעוה"ב בספרי קודש אינם מבוארים בפירוש בבירור ענינו ומהותו רק בקצור וברמז כמו עניני כריתות שדרז"ל הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב וכמו שדרז"ל מפסוק למען יאריכון ימיך והוכיחו שמדבר ביום שכולו ארוך, במסכת קידושין:

שאר הנביאים ששם נזכר מפורש ענינו:

והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספךוהיינו אסיפת נשמתו בעוה"ב באור כבוד ה':

**וכאשר נשמע וכו'**כלו' בדבר ההכרחי לקיום הגוף ע"כ שנשמע לו:

שנס מתניךחגור מתניך, כמו וישנס מתניו (מלכים א' י"ח):

חשוף זרועךגלה גבורתך:

האיש הנפתה הגבר המוסתהם דברי המחבר, כלו' אליך האיש המפותה והנוח להיות ניסת יעתיר עליך היצה"ר במליו:

ותוכן המשקלעניני הדקדוק ששוקלין התיבה אחת נגד התיבה האחרת שבמקרא ומאיזה בנין היא ואיך יהיה דרכי הנקוד בה, וכיוצא בזה:

ושרשי הדקדוקידיעת השורש מכל תיבה אשר הסכימו המדקדקים שכל שרש הוא משלש אותיות ועבר ונסתר, כמו פקד פעל:

והשירמלאכת החרוז, כל חרוז יסיים בשני אותיות שוות והנקודות תהיינה שוות בכל חרוז כלו' במספר אחד עפ"י יתד ותנועות, וקראו לשו"א ועמה תנועה אחת כלו' נקודה מנקודות האלפ"א בי"ת, יתד:

והמליצות הנכריותלדבר בעומק שפה ובלשון חכמה בלשון כל עם ועם מזולת לה"ק:

אנשי הצחותמדברים דבריהם בלשון צח:

**עם כל כת מכתות וכו'**כל אחת לפי מדרגתה וענינה ואיך ימשוך לבם בחלקת לשונו ובקיאותו בעניני כל אחד מבני אדם ומעשיו:

אויל וכסילבמה שלא תדע לדבר בהויות העולם:

ותועלתם מעוטהואין דרך בהם לקנות שם אצל בני האדם כי אינם שוים לכל נפש ורבים אין מבינים מהם כלום אפי' אחר היגיעה כמו הדקדוק והלשון ששוה לכל נפש והכל מבינים אותו:

ואם לא נפתח פתחכלו' שלא נניח ליצה"ר שום דרך ומקום כניסה בתחלת הענין:

ונשיבהווכו' אז ינגף:

וזה הדמיון בחלק הראשוןהם שני החלקים שזכר לעיל ספ"ד מזה השער ר"ל עד כאן דברי היצר מחלק הא', ומכאן מח"ב:

אשר אין הקדמותם אמתיות ולא תולדותיהם מחוייבותכבר נודע בהגיון כי בשני דרכים המופת נקנה. הא' בהקדמות אמתיות והב' בחיוב התולדות ר"ל אם יש יסוד מהקדמות שאין ספק באמתתן וכשמרכיבין אלו ההקדמות זו בזו והתולדה היוצאת ההם מחוייבת בלי ספק. ואמרו עוד שלא נקרא מופת אם לא שהקדמותיו מבוארות בא' מה' חושים, ומופת המשובש והמבוהל הוא או שא' מהקדמות בלתי אמתיות או שהחיוב אינו נמשך מאלו ההקדמות בעיון הטוב, וזה שאמר שמופתי היצר גם הקדמותיו אינן אמתיות גם תולדותיהם אינן מחוייבות:

ההזהרה בובמופת:

בעת הדבריםשל יצה"ר וחלקי ראיותיו בסדורם:

יותר חזקבתחלה בא אליך מצד טענת ספק ואח"ז יתחזק עליך לאמת דעתו:

יותר נחוץ בנחיצה רבה תקבל דעתו עליך:

אשר תנוח דעתךשתהא דעתך נחה בו כמדומה אתה שאין זה מעשי יצה"ר מאחר שנכנס עמך מצד החכמה:

יטה מעליךשוב יטה מטרחתו עמך כי מעתה אינו צריך לך מאחר שכבר פנה לבך ושכלך אחר דעתו:

ויעזר בו עליךר"ל בשכלך יעזור נגדך:

בצורת המופתשמראה לך דבר שקר כאלו הוא מבואר במופת:

ונסתרים בה פני השקרשאין הפנים השקריים נראים בו רק נראה לאמת, והשקר טמון בקרבו:

אל מה שאחריהאל ענין שהשקר נראה בו יותר וממדרגה למדרגה עד שתאמין בעצמך להודות לו על השקר הגמור:

וישרש אותךיעקר שרשך מארץ החיים:

ויפילך ממדרגות הגמולשיפסידך שכר הגמול בעוה"ב:

לרעה לךבעוה"ז:

סבה לאבדךבעוה"ב:

הוי חכמים בעיניהםר"ל אוי להם לחכמתם. כי הבינה מנגדת לפנים שלהם ולאופני טובתם:

כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בםנתבאר שהחכמה היא לפעמים לצור מכשול ולפוקה:

שמאירה העיניםכשנהנה מן האש מרחוק הוא מאיר עינים:

ושורפת ביקודהכשמתקרבים אליו ופוגעים בו הוא שורף. כן החכמה מועלת להיות כנר לרגלי התורה והדת ואז מתוק האור וטוב לעיני השכל. ושורפת הנכנסים בתוכה ומהרסים לחתות אש מיקודה. ועל זה נאמר לא תתורו אחרי לבבכם וסופם יירשו גיהנם:

כי באש ה' נשפטנשפט ל' ויכוח כפירש"י ר"ל דרכי ה' הם כאש והשם נשפט עם צריו באש של גיהנם:

**ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו וכו'**בכדי שלא תאמר שכלפי זה נמשלה התורה כאש שיהנה ממנה ברחוק כענין הנר והאש המאיר, וא"כ הקרוב אל התורה הרבה שורפת ג"כ ביקודה אם טוב אם רע, לזה אמר שהקירוב מצד התורה והיראה הוא אדרבה מדרגת הנביאים ואינה שורפת רק הנוטים מנתיבתה:

והיה בלבי כאש בוערתהתורה והיראה נדמית בלב אדם כאש:

אשורךדרכי יראתך:

מדרך האבותדברי קבלת רבותינו ומלמד דעת הראשונים להתחכם עליהם ולהצטדק יותר מהם:

אל הבריאותרצה לומר אל הבחירה והברירה הנמשך אחר שכלך ובריאות מלשון בחירה וברירה כמו ובראת לך שם בארץ הפרזי (יהושע י״ז:ט״ו) ויד ברא בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כ״א:כ״ד) שכולם לשון ברירה לפירוש מנחם וכן פירש הרד"ק ז"ל ויש ספרים גורסים אל הבדיאות מלשון בדה מלבו והראשון נכון:

ותתיחד בעצתךשתהיה אתה יחיד בדעתך וחולק על כל זולתך כמדומה לך שאין עצה ותבונה זולת עצתך ותבונתך:

כי אין עצהאין סברא:

שלא קדמוך לדעתהשלא קדמו אותך כבר לדעת אותה:

כל מה שמביאה אליו מטוב ורעכל הנמשך מסברא זו האמת והשקר שיש בה:

ואפשר שקדם לדעתךרצה לומר שאתה קדמת שתדע הענין היושר שבסברא זו במושכל ראשון ונעלם ממך השבוש התקוע בקרבה אחר העיון:

אל תסג גבול עולםאל תתחכם להסיג אחור הענין המקובל לאמת וישר מרוב אנשי עולם כי ודאי ברוב הזמן ורוב האנשים שעמדו על הענין וקבלו אותו לא נעלם מהם כל העולה על רוחך והנדמה לשכלך:

שמאשים אבותיורואה עצמו צדיק בעיניו יותר מאבותיו:

דור טהור בעיניורואה עצמו בעיניו טהור ונקי יותר מהדורות הקודמין ומבקש מעשים להצטדק יותר מדורות הראשונים:

ומצואתו לא רוחץאפי' הלכלוך והטנופת הידוע לגמולי מחלב לא רחץ עצמו מהם כלו' עובר עונות ידועות לתינוקות של בית רבן:

דור אביו יקלל ר"ל אבותיו בזוים בעיניו ונוטש תורתם:

מתוספת הרשות כמו תוספת שבת (מפלג המנחה ואילך, כמבואר בא"ח סי' רס"א ס"ב בהגה"ה):

ועשו סייגר"ל אין זה הוספה מדעתנו וכמצטדק על הראשונים מאחר שהם צוונו על זה:

מי שאין לו תוספתר"ל מי שאינו מוסיף על המצות אינו חייב כלום שאינו אלא רשות, ומה שאמרו שחרבה ירושלים על שלא עשו לפנים משורת הדין לא נאמר אלא בדברים שבין אדם לחבירו שהוא בכלל גמילות חסדים משא"כ בדברים שבין אדם למקום שאין התוספת חוב מלבד מה שגזרו חז"ל משום סייג ומשום לא תסור:

ואין התוספת מתקבלתר"ל לא בלבד שאינו חוב אלא שאינו מתקבל כלל לפני המקום עד שימלא תחלה כל חובותיו שהוא חייב מן המצות:

וכבר התירו לנו וחייבו אותנויש תוספת שהוא רשות והתירו לנו חז"ל אותו כדי שלא יהא נראה כיוהרא וכמוסיף על דברי הראשונים, ויש שהתוספת במצות מצד החיוב:

**מוסיפין מחול וכו'**וזה הוא רשות:

והתוספת בצוםבצום הכפור הוא מן התורה, ובתשעה באב מדברי סופרים:

ובתפלה ובצדקהכל המוסיף הרי זה משובח:

והזהירו על השבועהכלו' גם זה הוא מצד הסייג:

ומהרבות הדברים וכמ"ש רז"ל כל המרבה דברים מביא חטא:

אפי' אם יהיהר"ל אפי' מדבר דברים אמתיים:

ומזכרון עניני בני אדםלספר קורות חבירו ומנהגי מעשיו אפי' אינו נוגע בו לא לשבח ולא לגנאי, משום בזרא דלשון הרע:

ומהפליג בשבח אדםוכמ"ש חז"ל אל תרבה לספר בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו:

ואם הוא ראויאעפ"י שהוא ראוי לכל ההפלגה ההיא:

בגנות המקצריםבעבודת ה' אעפ"י שהם ראוים לכך רק צריך להוכיחו בסתר, שנא' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא:

מן החלק השניוהוא פתוי היצה"ר מדרך הטענה שזכר בספ"ד מזה השער:

**כי אין ענין וכו'**לא ימצא ענין שהוא טוב בהחלט אם לא שימצא לו ענין המקלקל טובתו:

כי אם הטובאינו יודע ליזהר מן חלק הרע שבו:

לא ימלט לו ממנו דברלא ישאר לו ממנו שום ענין טוב:

**נירו לכם ניר וגו'**חרשו לכם חרישה ותדעו להבחין דבר המפסיד הזריעה:

אוי לי אם אומרהתחבולות שאפשר לרמות בהם הבריות במדה ובמשקל:

**אין ת"ח בקיאין וכו'**ואלו היו יודעים אף הם היו עושים כן:

**ואמרו אח"כ וכו'**איבעיא להו אמרן או לא אמרן:

**וצדיקים ילכו בם וגו'**בכדי להועיל הצדיקים א"צ לחוש למכשול הרשעים:

ס"א בהולומה שרוצה להבהיל אותך:

ולהטעותך בנפשךכלו' בעניני צדקת נפשך ומעשיך:

**ויש בו יותר מדאי וכו'**ר"ל כבר יצאת חובות הבורא וחובות בני אדם יותר מדאי על מה שהיטיבו עמך ולא נגעו בך לרעה:

כי ברצותם אותךכשירצו בני אדם מעשיך ותמצא חן בעיניהם:

תפארתךיהיה לך תפארת מן האדם:

שיפיק רצונם שישלים רצונם:

כמו שאמרו ז"להיצה"ר ישוב להביא לו ראי' מדברי רז"ל:

אל חלש כמוניבבן אדם שאין לו תשועה:

מדברי רז"לוהוא כל שרוח הבריות וכו':

**אינו מחייב להשתדל וכו'**ר"ל רז"ל לא חייבו את האדם שיעשה השתדלות ופעולות על זה שיראוהו מתחסד לפניהם ותדע שהרי כתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו נהפכים לאוהבים ופשיטא שהוא אהוב לשאר בני אדם:

**וכן מי וכו'**ר"ל שהם לא אמרו מצד ההשתדלות שישתדל האדם על זה רק לסימן מצד עצמו שמי שבני אדם אוהבים אותו מבלי שהשתדל על זה ופעל פעולות למצוא חן בעיניהם ודאי שהקב"ה הוא שנטע לו אהבת הבריות בלבם:

וזה אין הבורא וכו' שאלמלא הוא ירא שמים בסתר לא יתכן שהקב"ה יתן חנו על איש רשע וזה שאמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו' ובודאי לא נאמר על המצטדיק בפני כל או על העובר בפרהסיא שאין זה משמעות לשון כל שרוח הבריות נוחה וכו' ואדרבה הכתוב אומר האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, ואמרו בירושלמי דשבת, תפילין מפני מה לא החזיקו בהם (פירשו התוס' פרק במה אשה למה אינם מניחים כל היום) מפני הרמאים, מעשה בא' שהפקיד מעות אצל זקן אחד ואח"כ כחש בו אמר לא לך האמנתי אלא לתפילין שבראשך ע"כ:

שתאשר אותי עליושאתה תשבח אותי על הדבר הטוב ההוא שמצאת בי:

מדעתי חובות האלהים עליומאחר שאני יודע כמה אני חייב מהעבודה לאלהים על הדבר הזה שעשיתי. וי"ג מחובות האלהים עלי, והוא יותר נכון:

**וכי הוא כי אם וכו'**כלו' אולי אדרבה לאלהים טענה עלי שקצר כחי לעשות כפי מה שאני יודע שאני חייב:

וכולם לא יספיקוכל ימי העולם לא יהיו די שאוכל לספר כל טובות הבורא עלי:

ואיך אוכל לשלםמאחר שאפי' לספר טובותיו עלי אין כל ימות עולם מספיקים כ"ש לשלם בעדם עבודות לאל:

כל הבשר חצירכל מעשי הגופים ועבודות הגויות הם כירק דשא וכל חסדו של אדם כציץ השדה אשר בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש וכמ"ש הכתוב אח"ז יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם:

אם אין אני לי מי ליכלפי השכל נאמרו הדברים, שאם איני משגיח בשכלי על גופי לעמוד נגד טענות היצר ותאותיו מי יעזור לי מאחר שהבחירה נתונה ואין עוזר לי מבחוץ:

וכשאני לעצמיכלו' אפי' אני בן חורין מן היצר בשכלי (וכענין שאמרו בגמ' הרי את לעצמך שהוא לשון חירות) ואוכל לעבוד ה' כפי דעתי:

מה אניהיספיק הכל להודאות הבורא וכו' כאמור:

ואם לא עכשיו אימתיהוא כלפי מה שאמר ומה היא מדת ימי וכו' ר"ל מאחר שכל חיי האדם ואף כל ימי עולם אינם מספיקים על העבודה א"כ אם יבטל רגע מעבודת ה' אימתי יוכל לפרוע זה:

השבחמה שבני אדם משבחים אותך:

**ונתתי לך בביתי וגו'**שם טוב ואחר שהש"י מייעד לצדיקים בגמול הזה ע"כ הוא מעלה ומדרגה גדולה:

נשכר עליהםכזוכה וזיכה את הרבים, וזה הענין אינו כענין שלפניו ששם הפתוי הוא שיעשה מעשים בעניני בני אדם להנאתם בלבד, וכאן מסית אותו שיעשה לעבודת ה' אך בענין שישקיפו עליו בני אדם ג"כ:

ואולי כשאתכוין לזהתשובה זו היא ג"כ נגד הטענה השנית של היצה"ר והוא שיגלה צדקתו כדי שילמדו ממנו בני אדם:

**למאוס ולגנות וכו'**וגם שוב לא ילמדו ממני שום דבר טוב בחשבם כי לא כוונתי לשם שמים:

מפסיד מעשי שכר מצותימאחר שכוונתי בהם לשבח בני אדם ושילמדו ממני אחרים וזה וזה לא עלתה בידי:

ובעלי החזוןאורג מליצות בעומק שפה כדמות לשון הנביאים:

ותר לול' ותרנות:

ומאן לקנותלא רצה לקנות:

ובקשו אצל זולתוהלך לבקש החפץ אצל איש אחר שאינו מכירו לפי שאסור ליהנות מן התורה:

בשאר מאויי בני אדם בעה"זר"ל שזה לא נאמר בשם טוב של מעשה הטוב והצדקות רק שם של עושר וכבוד ושאר חשקי העוה"ז:

כשחכמתו מחייבתאינו מגיע לפי צדקות האדם ומעשיו הטובים רק לפי מה שגזרה חכמת הש"י מסיבות שאינם ידועות לנו, כמבואר באריכות בשער הבטחון:

מאנשי עבודתו וזולתםהכל שוים בגמול הזה לפי מה שחייבה חכמתו בזה, ואינו נמשך אחר מעשה הצדקה:

והעושר והכבוד מלפניךכלו' אתה ה' לבדך ידעת הסבה והטעם של העושר והכבוד:

ומה הוא העה"זחזר להשיב נגד דברי יצה"ר שאחר שעיקר השם אין תועלת לו רק בעה"ז:

בכלובכל העולם:

ואם יצא בו שמיאעפ"י שיצא בעולם הזה שמי:

כשיגדל ויפשטאף שיגדל ויתפשט:

טרוד נפשימה שאטריד נפשי:

הנשתויתאם אתה שוה בכל הפנים:

השבה והגנותאם משבחים אותך או מגנים אותך אם שניהם דומים בעיניך:

לא הגעתכלומר לא נשלמת עדיין במדת החסידות:

לחבללהשחית:

מאוייךחשקך:

ושכחת קצךשתשכח סופך:

ויאמר לך אח"כאחר שהטריד לבך במחשבות הסחורות ועניני העולם:

עת הפנאי הזה בשמחהכלו' זה העת עשה לנו ה' נגילה ונשמחה בה כי טוב תורה עם דרך ארץ ומתי יבא לידך שעה הבטלה כזאת:

**וברר מה שיש לך ומה שעליך וכו'**ועוד ענין אחר שאף בעת שתפנה עצמך להתפלל יעביר על מחשבתך כל עניני מחשבות זרות הנוגעים בעסקך וכל מה שקרה אותך מעודך וחשבונות שנגד שותפך מה שמגיע לך ומה שעליך לשלם לו:

להרגיש על ענינםלדאוג בעדם ובעד טרפם:

בפספסיםמיני השחוק מתמונות עצים כמו הנקרא שא"ך שפיע"ל או דאמי"ן בל"א:

כאלו היא לפניוכאלו הטבלא עם מצב הפספסים ערוכים לפניו:

**שנתעלם ממנו בעיון וכו'**ששכח איזה דבר עיון הצריך שיעיין עליו:

בכל מעשי העבודהגם בעניני העבודה בעצמו שהוא עסוק בה יטרידהו שיעיין איזה דרך הישרה שיבור לו בעבודת ה':

ויפסיד עליו כפליםשיפסיד יותר בבטולו מן התפלה ממה שמתקן ענינו בבחרו לו דרך העבודה:

בזולתובזולת ענין העבודה רק מעניני העולם:

במחשבתו ובמצפונו להמרותוכי אולי בשעת תפלתו גם ירבה צעקה ונאקה ובקרבו מחשבת און וחקקי עמל יחשוב למשוך עני ברשתו ולעשות לרעהו רעה:

ובחבובמסתרו:

מה שידע בוראי מלביכשם שהוא יודע בודאי מה שבלבי כך הייתי אני יודע מה בלבו:

שארצה לו מנפשישאהיה מרוצה לו מנפשי בענין שאף אדם להבל דמה חלש כמוני ולא שום נברא היה מרוצה מענין כזה:

בהנחת החונףיחזור היצה"ר ויתן על פניו מסוה התוכחה וכאיש מוכיח ויאמר לו שראוי לו מאד להתרחק מן החנופה:

בכסות כל מעשיךשתעלים כל דרכי הצדק שבך מבני אדם עד שיחשבו עליך שאין אתה מאנשי הצדק:

רצוןהתאמצות והשתדלות בכל כחך:

תצוה על הטובלהוכיח לרבים:

**ומהשלמת אופני וכו'**כלו' והענין אשר ישלים לך כל זריזותך:

שתתרעשתתחבר לכל בני אדם כאח כרע:

בענין דברי האמת והשחוקכלו' הכל יהיה שוה בעיניך ואל תדקדק עליהם. פן יחסדוך ויוציאו עליך שם פרוש וחסיד ואתה מפסיד שכרך:

כבר עזרת לאויביכלו' אתה אשר באת להטיב לי בעצתך נגד צוררי. ואתה אדרבה הוא הנוסף על שונאי ובאת במרמה לקחת את ברכתי ולהביא עלי קללה:

שלא להזדיין לבני אדםשלא אתקן ואתקשט עצמי במעשה כדי שיכבדוני בני אדם:

ואתה מצוה אותישתים רעות שאזדיין עמהם במה שאעזוב עבודת אלהים:

מבלי דעת בני אדםמבלתי שידע אדם:

עילת החונףמחשש הסבה שאהיה נראה עובד ה' כדי שישבחוני בני אדם:

על ברור כוונתךאם היא לשם שמים בלבד בזולת תערובת תקות השכר מבני אדם:

בחן נפשך בותנסה נפשך במעשה ההוא כשתעלה על לבך שני ענינים:

מה אתה מקוה וכו' מה שכר תחפוץ על המעשה ההיא:

שתדע מנפשךמהחשק שבנפשך:

היית מתייחדשאם היית יחיד ואין משקיף עליך זולת הבורא:

הרבה ממנו עשה עוד מכמו אלו המעשים:

הניחהואל תעשהו יותר:

שיזדכך לבך לשמיםשיהא לבך זך לכוונת שמים מבלי תערובת שבח בני אדם:

אז ינגף היצר כשתודיעו שאינך צריך לחוש לחשש החונף אחר המבחן בשני הדברים הנזכרים:

וכמוך הוא ראוי לגמול העה"ז והבאר"ל חסיד כמוך ראוי במעשיו לשני העולמות, דומה למאמר חז"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור:

וצריך שתשתדל כפי יכלתך בעבודת ה':

**אולי תגיע לזה במעשיך ובהמשכך וכו'**ר"ל תגיע מחמת מעשיך המרובים אל העה"ז ואז תהיה עובד ה' בשמחה ובלב טוב:

בלב טוב ובשמחהראוי לך להחזיק טובה לעצמך על כל הטוב אשר צפנת לך ולשמוח במעשיך אשר פעלת בחפץ כפיך ותוסיף אומץ ושקידה רבה בעבודתך בכדי שתזכה לשתי שולחנות:

**אור זרוע וגו'**ר"ל כי אין זה מצד האושר שיהיה עובד ה' בעצבון רוח ובלב נשבר כדכתיב ולישרי לב שמחה ולא יגיע לך זה רק אם תזכה להנאת עוה"ז:

השתוף הנסתר שמשתף שם שמים ודבר אחר בנסתר:

ששמת נעבדך לנפשךשעשית את נפשך נעבד לך שאתה עובד את נפשך להשביע אותה מפרי מעשיך:

**שאתה משתדל וכו'**עבודתך לה' היא ג"כ בכדי שתשיג שמחה לנפשך בעוה"ז והרי אתה עובד החומר שבך בשתוף עם הבורא:

**עם שאינך רואה וכו'**בצירוף שאינך יודע שכל עבודתך אם תעשיה בתכלית האפשר הכל יאתה לו יתברך לבדו והלואי שתספיק לך:

תאות לויאתה ומחוייבת לו ית' כפי המבואר בספ"ד משער הבטחון:

בים הספיקותבעומק הספיקות:

בעניני ההכרח והצדקאם כל עניני האדם נמשכים בהכרח אחר גזירת ה' בלבד או הם תלוים לפי צדקות בני אדם ומעשיהם כנז' באורך בשער הבטחון:

אלא מה שהוא גוזרואם היה רוצה שתהיה איש צדיק כבר היה מכריח אותך על זה:

וההנחהעזיבת העשיה:

והוא מהפך הטענותכשתרצה לפנות אחר עבודת ה' יסביר לך טענות ההכרח ולומר שאינך צריך השתדלות על המעשה מאחר שהכל מוכרח וכשתגיע בעסק הנאת עצמך יסביר לך טענות הצדק ולומר שהכל תלוי במעשה ב"א ובחירוחם:

שיאות לושנאה לו:

ותתנהג בעניני העולםכבר האריך בזה בפ"ה משער עבודת האלהים ושם הכריע שעיקר האמונה הוא להאמין שהדבר הנוגע ליראת שמים הבחירה ביד האדם והנוגע לעניני העולם הכל נקשר בגזירת הבורא. וכענין שאמרו באבות הכל צפוי והרשות נתונה וכו' אלא שקצר שכלנו להשיג עומק הסוד הזה ובאור ענינו:

מצד הגאות והגאוןמסיתך לאחוז במדת הגאוה:

ואחד באנשי זמנך כל בני אדם אשר בזמנך אינם כדאים לך וכולם לא נבראו אלא לשמשך ואתה מחיה את כלם במעשיך הטובים:

במאוס אותםלמאס כל הנבראים כי הבל בני אדם כזב בני איש זולתי ואני ואפסי עוד:

ובהפחיתםלפחות מעלתם ולפיסוק טובתם:

ענינו את לבבוהענין שהוא עם לבבו:

סכלותומיעוט ידיעתו:

ויש לו טענה יותריש לו תשובה והצלה יותר מעולה ממני:

מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליוכלו' על הרע הנראה ממנו בגלוי יש לו טענה מחמת מעוטי חכמתו:

יתרון קצורישאני מקצר יותר בעבודת ה' לפי ערך חכמתי:

עם דעתי אותולפי ערך הידיעה שאני יודע את הש"י:

על קצורו עם סכלותונגד קצורו בערך סכלותו:

יכובד בעבורהאין עושין לו כבוד בשבילה:

ובגנות בני אדםמה שבני אדם מבזין אותו בעבור המרותו דבר ה':

ויחסר שכר מעשי בעה"זולא עוד אלא שאני אוכל משכר מעשי בעה"ז שמה שמכבדין אותי בעה"ז בעבור מעשי הוא נכיון על שכרי הראוי לי בעוה"ב:

וישאר לו שכר מעשיו בעה"בהוא משתכר עוד שנוחל שכרו משלם בעולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עולם הזה:

עונש עבירותישבסתר עונש שלם בעוה"ב שהוא יותר מר ורע הרבה מן העונש המושג בעוה"ז:

ומעמודמלהבין חסרוני עצמי:

אשר יטרידהוכלו' שמי שהוא עצמו חולה ראוי שיטרד בחולשת עצמו ולא שיפקוד וימנה חולשות אחרים:

יתמיד לך העניןתשאר תמיד על אופן ההצלחה ההיא ועוד תעלה אל הצלחה יותר:

הימים האלהבעוד הצלחתך קיימת:

והתנעם בהםראה בהם נעימות לנפשך:

ויקרא בשמךהמות יקרא אותך:

ותענה ואתה תענה ותאמר הנני כלו' מוכן ומזומן לבא אל ירכתי בור ומחשכי קבר, והנכון לפרש מלשון דירה ומעון שתשים מעונך במחשכי קבר מקום שאין בו חכמה, כמו וענתה שמה כימי נעוריה (הושע ב'):

ולא צערהן הן דברי יצה"ר, אבל לפי האמת כבר אמרו חז"ל קשה רמה למת כמחט בבשר החי, ויאמר לו אין לך לדאוג על העת הזאת, רק על זמן היותר על פני האדמה:

**וישים ראיתו וכו'**אשר הכונה האמתית היא שמה שיכול לסגל מתורה ומע"ט בזה העולם יעשה בחריצות ובזריזות כי אחר המות לא ינהוג שום תיקון:

ההפסד הזההעוני והדלות:

ודוחק תכליתושבדוחק גדול יכול האדם להנצל מכל חטא והוא נענש עליו תמיד:

היית שמח בענינךכלו' אלו לא קבלת עליך דרך החסידות והפרישות לא היה הש"י מדקדק עליך כ"כ:

בקרובי אקדשבקרובים להש"י הקב"ה מראה דינו ומדקדק בהם יותר:

מעניני עולמך ואחריתךימנע אותך מהבאת טרפך ומקיום מצות ה' להטיבך בעה"ב:

**כי השינה טובה וכו'**כלו' אחר שתסכים עמו בעניני הצום יבא מדין ק"ו להפריע אותך מלקום בלילה, כי כן דרך היצר להתהפך פתאום לרופא מומחה ויודע כל החכמות מבלי למוד כלל. הנה כבר נודע לרופאים מובהקים כי הצום ראוי לשמור הבריאות לפחות יום אחד בכל שבוע, וכן השינה במעת לעת לא תגיע ליותר מז' או ח' שעות ואם לא תגיע רק לד' או ה' שעות עכ"ז לא יזיק לבריאותו:

**ידמה בעיניך אבדת וכו'**יעביר על לבך המון אנשים אשר ירדו מנכסיהם ויצייר צערם בציור חזק עד שינוע לבך מפחדו:

וישים הרישיצייר לפניך וידמה אותך כאלו תלך ערום ויחף ומחזיר על הפתחים אם יפקד ממונך:

ויזכירך דלות המסכנותיצייר לפניך איך העני הולך ופניו ככרום צפד עורו על בשרו. ודל שם ליובש הגוף והפסד תארו, כמו דלות ורעות (בראשית מ"א) מדוע אתה ככה דל (שמואל ב'י"ג), ומסכנות לשון עניות כמו (קהלת ט') איש מסכן חכם:

והחסרוןהאביונות, החסר מכל אשר יתאוה:

מין ממיני המצותאשר נוגעים לאיזה הפסד ממון:

שתרפהשתעזבו:

אך חלף מהרהד"מ אם האדם מתענה ומצטער כל היום בבא הערב אחר שיסעוד לבבו נשכח ממנו כל הצער ואינו מרגיש ממנו כלום וכאלו לא היה, אך השכר עומד לנצח:

לא יתםמל' אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח):

חליפות הנאותך מהרהאיך הנאותיך חולפות ועוברות מהרה:

המותר והאסור שבהםכלו' כשעברו הנאותיך אז המותר והאסור שוים אצלך ואין לך הנאה באסור יותר מן ההיתר:

חרפת המנונהבזיון העבירה:

ותחרץ למעשה הטובתזרז עצמך למעשים טובים, כמו ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳):

סברותקות היצה"ר:

להכניס הדאגות בלבךישמיע באזניך קול פחדים כאלו מן מעשיך הטובים הגיעו אליך כל ריב וכל נגע:

ותחרץ עליותזרז עליו:

לתרמיותיוהתפעלות רמאותו כמו כי שקר תרמיתם (תהילים קי״ט:קי״ח):

בפתעהוא ג"כ ל' פתאום:

ללמוד החכמהאלהית או טבעית או למודית:

תורתך הנאמנהלימוד הנגלה:

עיקר האמונהלהאמין בקבלת אבותינו:

שתזדייןתתקן ותתקשט:

השירסדור השיר בחרוזים מסודר בתיבות ונקודות ופיסוק ענינים כדי שיסבול ענין הנגון המכוון שישורר אותו בו לפי ענין וערכי המדרגות שבקולות הנגון ההוא כנודע בחכמת המוזיק"א, ועניני יתד ותנועה ומשקל השירים שנוהגים בינינו הוא מושך ג"כ קצת לכוונה זו:

והמקצבהם עניני יתד ותנועה הנהוג אצל בעלי השיר:

והמשלים הנוהגיםלהלהיב ולהסב אליו לב ההמון:

דברי הדינים ומחלוקת החכמיםכלו' מה לך להטריח עצמך בעומק עיון הדינים ולהכריע בשכלך בין מחלוקת החכמים ולהכניס ראשך בין הרים גדולים כי מה תדע ולא ידעו הם:

**שרשי המופת וכו'**הכל ענין אחד והוא שנעמוד על עיקר המופת מצד חכמת ההגיון הנקרא דבור והיא מלמדת דרכי המופת איך נסדר ההקדמות שהם המושכלות ראשונות, או המבוארות כבר במופת, ואיך נוציא מהם התולדות. ונבחן ע"פ חכמה זו אם המופת אמיתי או טעות וכנודע בחכמה זו:

ומיני ההקשותדרכי הוצאות הסברות ותולדי החכמה:

ואיכות הילוך העילה עם המעוללהתקשרות הסבה עם המסובב ממנו בעניני הטבע והרוחניות:

והתחברות החכמה כו' חכמת טעמי המצות וחכמת הטבע והתכונה ושאר חכמות המפורסמות לכלם יש קשר ואחיזה בחכמה הנסתרת שהיא חכמת הקבלה והחקירה:

מפני עמקםכלו' מפני זה עזוב אותם ואל יהא לך עסק בהם:

**כאשר תסמוך וכו'**כלו' כיון שסוף סוף צריך אתה לסמוך על הקבלה בדברים שאין שכל האדם משיג אותם וא"כ מה לך לכנוס בעמל החכמה כל עיקר:

יורה אותך בחצי הקנאהישליך בלבך חצים מקנאת חבריך:

מבלעדיך ממה שלא ידעת אתה ולא למדת:

תטור אותםתנטור להם שנאה:

שללוך בינתךהחכמה שלהם שללו אותה וגזלוה ממך:

ואם תחכם מבלעדיהםאתה תחכם יותר מזולתך:

יפחתו בעיניך ליתרון בינתךמחמת שאתה יותר חכם מהם יהיו הם פחותים ונבזים בעיניך:

ותראה זה לעמי הארץותראה יתרונך עליהם לכל אדם לבזות אותם בעיניהם. או שר"ל שתחשוב אותם כאלו הם עמי הארץ לגמרי:

יודע מה שאינך יודעושתראה אותך יודע מעט יותר מחבריך באיזה ענין. עד שלפיכך תחשוב שאתה יודע אותו על בוריו:

ויגבה רוחך מלמודכשתראה עצמך יותר נבון מבני דורך תחשוב שכבר הגעת לתכלית הידיעה, ואולי אינך רק כראש לשועלים:

ותקוץ עת שיקשו עליךהמקשה על סברתך יקוץ בעיניך דברו כמדומה אתה שאין שום זולתך כדאי להשיב על דבריך ולפקפק בסברתך:

ותתכבד בסכל חבריךתתכבד בסכלות ובקלון חבריך:

ותזדיין בהכלם בני גילךתראה עצמך מקושט ומתוקן במה שנכלם ונקלה אחיך לעיניך:

ותהיה שולל ממוסרי החכמה באלהים ובתורתוסוף דבר שתנזור מן החכמים ותשים לאין מוסרם הטוב לדבק באלהים ובתורתו:

בשער דעת אלהיםבענין ידיעת אלהים:

כל אשר יראהמה שהוא נראה:

נראה ממךנראה עליך:

השיא עליוהסית ופתה בני אדם שיאמינו בחסרונותיו, כמו הנחש השיאני (בראשית ג'):

וארוב למכשוליוארוב עליו עד שתמצא מקום להכשילו:

**ואין זה גמול וכו'**כלומר עדיין אינו די לי מה שאיני שוטם אותו ומבקש רעתו אלא שאני חייב לבקש אהבתו ולדרוש טובתו ולהשתבח בכבודו: