Tov haLevanon, First Treatise on Unity
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצד בחינתנו לעילות הנמצאותמצד העיון לכל הסבות הנמצאות:
כאשר נתבונן בהםכאשר נסתכל על ענינם:
נמצא מספרן פחות מעלוליהןר"ל הסיבות המסבבים הענינים פחותים מהסבות וכמו שמבאר בסמוך:
**אישי הנמצאים וכו'**שם איש יאמר על כל דבר פרטי. כמו אדם א'. או ב"ח א' כסוס ופרד וצמח או אילן אחד. ושם מין נאמר על הקבוץ מן האישים כמו מין האדם מין הסוס. ושם גדר נאמר על דבר שכולל מינים הרבה כמו שם ב"ח שכולל מין האדם וכל ב"ח למיניהם. ושם סוג מל' סוגה בשושנים והוא יותר כולל כמו שתאמר ששם צומח כולל כל האילנות והצמחים והב"ח כולם. ויש עוד סוג יותר גבוה כמו שם מורכב. שכולל הדומם כמו האבנים ומתכות וצומח וכל אשר תחתיהם. ויש עוד סוג גבוה ממנו כמו שם גשם שכולל גם הארבע יסודות ועדיין אינו כולל רק דברים גשמים. עד שם העצם שהוא כולל כל הנמצאים בין גשמי בין רוחני והוא סוג גבוה מעל גבוה ונקרא סוג העליון:
Every thing and every creature by itself is called an "individual" (Ish), such as one man or one living thing, like a horse or mule or a grass or a tree. The term "kind" (min) refers to a group of individuals such as the species of man or the species of horses. The term "group" (geder) refers to something which includes many "kinds" such as "living creature", which includes the species of man and all the various living things (animals, birds, fish, etc). The term "type" (sug) is more general, as you would say the term "growing (thing)" includes all the trees and plants and all the living creatures. There is a higher "type", namely "composite" (murkav of the elements) which includes inanimate objects like stones, metals, and all growing (things). There is another type even more inclusive, such as the term "physical" (geshem), which also includes the four elements, but which only includes physical things, until the term "essence" (etzem), which includes every existing thing, whether physical or spiritual. This is the type which is over and above (most general) and is called the supernal type.
עצםהוא אמתת הדבר ועצם הוא מל' חוזק ותוקף כמו בעצם היום הזה (שמות י״ב:י״ז). זה ימות בעצם תומו (איוב כ״א:כ״ג):
**וכמה וכו'**כמו ששם העצם סוג הסוגים לכל ההויות כן יש עוד תשעה מקרים שהמה סוגי הסוגים לכל גשמיות ועיין ברוח חן פ"י ובפירושנו שם. ולפי שלדבר רוחני אין שום מקרה וכונת המחבר לעלות עד הסבה הראשונה לפיכך לא הוצרכתי לפרש כאן אלו עניני המקרה:
The intent of the author is to ascend to the first cause, therefore I did not need to explain here the matters of Mikre (incidental).
התנועהשם תנועה כולל לכל דבר שמשתנה ויוצא מן הכח אל הפועל ואותו קראו הקדמונים תנועה וכמ"ש המורה בראש ח"ב הקדמה ה' (עיין ברוח חן פ' י"א):
קפאיוהם הדוממים כמו האבנים והמתכות המורכבים ג"כ מד' יסודות שנתעבו יחד מלשון וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳) אלא שכל אחד מחלקיו שוים ואין באחד מהם שום כח חוזר יותר על הרכבתם:
וצמחיוהוא שיש בהם חלקים נבחרים יותר כמו השרש והשרף שבהם ויש בהם כח הצומח:
מתדמה בתולדותיוכמו הצומח והחי שלשניהם כח הצומח:
ושוה בחלקיוהחי והאדם שוים בלב וריאה וידים ורגלים וכיוצא בזה:
בקטני היצירות ובגדוליהןר"ל כי קטני היצירה יש להם לב וכבד ובני מעים אף הקטן שבכולם כמו הגדול שבכולם:
כי הם לבורא אחד חכםכבר ביארו הטבעיים מנפלאות תועלת אברי כל מין ומין לפי טבעו וכמעט רוב חכמת הלמודיות ממשקולות וראיות וזולתן קבועים בגופות הבעלי חיים:
כי הוא צריך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתוכל הנבראים צריכין זה אל זה:
צורך הירח והכוכביםלדעת הקדמונים גם הכוכבים הקיימים אין להם אור מעצמם רק מן השמש והאחרונים יאמרו שרק כוכבי לכת צריכים לאור השמש:
וצורך הארץ אל השמיםשהגלגל בתנועתו ממזג הד' יסודות והוא סבת כל צומח כמו שדמו הקדמונים:
ותקנת הכל באדםכלומר שהאדם מתקן הכל לתועלת ידוע לו ואין דבר לבטלה:
והפלכיםלשון מחוז כמו שר חצי פלך ירושלים (נחמיה ג׳:ט׳) ורצונו לומר שבכל אחד מהמדינות יש תועלת מיוחד מה שאין בזולתה:
נראה בה יותרכי אבריה וגידיה הדקים הם יותר נפלאים מצד קטנותם ממה שהם בגדולי היצירות:
החדוש הכוללר"ל כל הנמצא הכל נברא ונתחדש אחר שלא היה:
כי הראיות למדו על חדושור"ל הנה החוקר מצד שהוא חוקר דרכו שלא יאמין רק מה שנתבאר לו במופת והמאמין זולת המבואר לו במופת כבר יצא מכלל מעיין וחקרן ואין לו עסק עמהם ואחר שאנחנו פה היום התרנו עצמנו לצלול במצולות החקירות בכדי שנבאר במופת מציאות השם כדי שתקבע אמונתו בלבנו נוסף על הקבלה הנאמנה מצד תורתנו וכבר עלתה בידינו להבין מופת על זה אשר מצדו נקבע באהבתו בלבנו:
The scientist/rational investigator, from the role he assumes as rational investigator, it is his way to believe only that which he has clarified through logical proofs. While the "believer", who believes that which has not been clarified to himself through logical proofs, has already gone out of the role of "scientist/investigator" and has no business debating with them. And now that we are here today, and we have permitted ourselves to delve in the sea of rational investigation in order to clarify through logic the existence of G-d, to affix faith in Him in our hearts, in addition to the faithful tradition of our Torah. We have already attained an understanding of a logical proof of this, through which, out of love for Him, we can fix in our hearts.
מפני המנע הוית הדבר מאליור"ל המופת לקוח אצלנו מצד המוחש שאנו רואים העולם ומלואו וא"א שיהיה שום דבר מעצמו כמבואר לפני זה הרי אנו שואלים מי ברא אלה וכענין שנאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיהו מ׳:כ״ו):
נדע בעדות השכלהשכל מיישב דעתנו ומעיד לנו שע"כ או אפשר בשום פנים שלא יהיה בורא שברא כל הנמצאות:
אין ראוי להעלות על דעתנו שהוא יותר כו' מאחדכי הנה הבורא ע"כ שהוא קדמון והוא א"כ מחוייב המציאות בהכרח כלומר שכבודו יתברך היה מחוייב שיהיה לא אפשר שהאפשר לא יתכן שיעבור עליו זמן בלתי תכלית ולא יצא האפשרות לפועל וכנזכר במורה בראש ח"ב הקדמה כ"ג וא"כ אחר שיש אפשרות שיהיה אחד קדמון מתוייב המציאות א"כ ע"כ אין שני לו שאיך יהיה גם הוא מחוייב המציאות מאחר שאין כאן חיוב שימצא כיון שהמופתלא הראה לנו רק על מחוייב המציאות אחד והשני יהיה אפשר ויהיה אפשר ומחוייב בנושא אחד והוא נמנע:
בפחותמאחד אמר זה על צד המליצה והרחבת הדברים:
**ותהיה מציאתם מציאה וכו'**שנתברר לנו שהוא נמצא מה שבלא ראית השכל אינו רוצה להאמינו כי זה ההבדל הוא עצמי בין המשכיל והפתי המאמין לכל דבר:
אין אנו צריכין להעלות על דעתנוכלומר אין זה מדרך רחוקה שישים עיניו בקצה הארץ ויעלה על דעתו יותר מן מה שהראיה דוחקתו להאמין בכדי ליישב הקושיות שעשה בבנין ראיה שלו:
It is not proper for one to look to the ends of the earth, and consider more than what the proof requires him to believe in order to resolve the difficulties raised in his rational inquiry.
שוה בחבורוכלומר שהאותיות המסודרים בכל אחת מהתיבות שייכות זאת לזאת ומשלימות תיבה אחת. וכן כל התיבות שייכות אחת אל אחת ומשלימות מאמר אחד כענין שזכר בדרך הב' בציור העולם שנגמר קצתו בקצתו וכל חלק מתוקן בחלק אחר:
צורה אחתתמונת האותיות שוים בכל הכתב:
וחברוענין המאמר שבתוכו:
בפחות מכותב אחדונאמר שהוא בדין מאחר שכתב הזה לא נעשה מעצמו ודאי שאדם כתבו ועכ"פ יש כאן כוחב אחד בעולם שידע לכתוב כזה:
Therefore when we see a legal document (in court), orderly and of uniform handwriting, behold there is a strong likelihood that only one writer wrote it, and we will judge the case assuming so.
שיכתבנו יותר מאחדשנחשוב על צד רחוק מאד שאולי נזדמנו שני אנשים או יותר שמכתבם דומה זה לזה ממש:
אין ראוי להעלות על דעתנו כןמאחר שאין לנו לבדות דברים יותר ממה שהראיה מחייבת:
מחתחלףצורות המכתב שיש איזה שורות אשר אין תמונות האותיות דומות זו לזו או שהמאמר סותר את עצמו עד שנאמר תברא מי שאמר זה לא אמר זה:
לדעתולהכיר אותו:
אם אפשרכצ"ל:
מן הצד הזהממעשה כתיבתו:
מפני סדר חבורו והשואתואע"פ שאמר למעל' שאפשר שיכתבנו יותר מא'. זה על צד רחוק וזר ועם היות שזה דחיה שלא יהיה מופת גמור עכ"ז יש בו ראיה מספקת להאמין כי לא תנוח דעת האדם לקבוע לו ידיעה ואמת מענין זר ורחוק אך מענין קרוב ופשוט. ועוד יזכור בסמוך מופתים ברורים והביא גם ראיה זו לחזק הדבר ביותר כדרך החוקרים:
And if someone claims that it is the work of two scribes, the burden of proof will be on that person. And even though this is not a complete proof, nevertheless it is sufficient proof, because it is not proper for us to ask a man to bring proofs and verify strange and remote possibilities, but rather only for normal and regular cases. The author will soon bring clearer arguments. He also brought this argument in order to strengthen the matter, like the usual way of investigators/philosophers.
אי אפשר למצאו ולדעתו אלא בדרכי הראיותר"ל שמאחר שהוא אינו נראה ורק אנו מאמינים מה שהביאה אותנו הראיה שיש כאן מציאות השם ודרכי הראיות הם הנוטעים אמונתנו בלבנו א"כ אין לנו שום אמונה רק על אחד מה שבאו עליו הראיות:
אלא בראיות זולת הראיה שהבאנור"ל שיביא ראיה אחרת על מציאות השם על צורך שני אלהות:
הראיות שהם מדרך השכל וכו' מכחישות זו את זומאחר שכבר עמדה ראיה מצד השכל שאינו צריך יותר מאחד איך אפשר שתהיה ראיה מתנגדת וסותר ענינה:
א"כ הענין אחרכבר הוא מוסכם אצל החוקרים שלענין רוחני לא ישיג שום מקרה שהם האיך והכמה וכו'. כי לא יאמר בו לא תנועה ולא מקום ולא מצב. ולא ימצא הבדל בין עניני רוחני רק מצד עצמותם:
there is a consensus that mikre (incident properties) do not apply to spiritual matters, (the nine attributes of mikre brought earlier): "Eich", "Kama" (brought earlier in this chapter), etc., because it is not relevant to speak of movement, place, or situation. Hence for spiritual things the only difference is in their Etzem/essence).
וכל נפרש מוגבלר"ל כל הפרש הוא גבול שמאחר שנמצא הפרש בין שני דברים. שיש באחד מה שאין בחבירו. זה ההפרש מגבילו מה שאינו מגיע אל הענין שיש בחבירו:
whatever is distinct is limited/bound -- i.e. any difference is a border. For once there is a difference between two things, namely, that one has something that is not in the other, this difference limits it in that it does not attain the matter in the other thing.
וכל מוגבל יש לו תכליתשמאחר שהוא מוגבל א"א שיהיה בכל עניני עצמותו בלתי תכלית שהרי הוא בענין הזה בעל תכלית:
וכל אשר יש לו תכלית מחובר[ר"ל בענין היכולת והתכלית וכפל דבריו להמתיק הענין. שלא יצויר תכלית באיזה ענין כלומר שענינו אינו דומה לזולתו. אם לא בעלול ועילה שהעלול מחובר מב' ענינים אחד מהוית עצמו והב' מצד עילתו וא"כ הוא מחודש בהכרח וזה נ"ל בכונת הרב] ובאמת שהמורה ביאר זה בדרך יותר מובחר. וזה שהקדים בהקדמה כ"א מח"ב שכל שהוא מורכב משני ענינים ההרכבה הוא סבת מציאותו עוד הקדים שכל מה שיש למציאותו סבה הוא אפשר המציאות שאם לא ימצאו סבותיו לא יהיה נמצא. וכל שהוא קדמון הוא מחוייב המציאות שכל שהוא אפשר המציאות לא מוכרח לא יתכן שיעבור עליו זמן בלתי תכלית ולא יצא האפשרות לפועל ועפ"ז אמר שם שאלו היה מורכב משני ענינים היתה ההרכבה סבה למציאותו ומאחר שיש לו סבה אינו מחוייב המציאות:
כי האחדותר"ל שם האחד:
אשר בה יאמר לכל דבר אחדשאנו קורין בה לכל דבר שנתכוון בו שהוא אחד כמו איש אחד סוס אחד:
כי האחדות קודמת לאחד בטבעה מפני שזה שהוא אחד צריך לשם של אחד אבל אין השם צריך אל הדבר שנאמר בו שהוא אחד:
כי החוםשם החום:
**ולולא האחדות וכו'**ביאר למה שם האחד קודם לדבר אחד בטבע:
ובדידותמלשון בדד:
שאין עמה חבורכמו יסוד אחר שהוא מחובר מחומר וצורה וכ"ש שאר האחדים שהם מהרכבות רבות:
ולא דמיוןשיהיה עוד דבר אחד הדומה אליו:
ולא התחבר אל דברשיתחבר אל דבר כמותו ויהיה שנים:
ולא התפרד מדברשיפרד משנים ויהיה הוא אחד:
כי האחדות קדמתור"ל בקדימה טבעית:
כקדימת האחד המניני לשאר המניןאמרו הקדמונים שהאחד אינו מספר רק שורש ויסוד כל המספרים:
כי האחד קודם לכלםלפי ששנים יש להם מה שהוא קודם להם בטבע דהיינו האחדות. וזה שהוא קדמון צריך שלא יוקדם לו שום ענין קדימה:
The number one precedes all of them since, for two things, there is something which precedes them by nature, namely, unity. And that which is Eternal (without beginning) cannot have any matter whatsoever preceding it.
והוא שהרבוי והכללענין שם הרבה וכלל:
מקרה הנכנס על העצם והוא הכמותשעצם הדברים הרבים מתקיימים בלא המקרה הזה שהוא הכמות כלומר כמה הוא:
מדה ממדותםשכל המדות והמקריים הם נבראים:
מכל דמיון וערךומאחר שהמקרה הוא דבר נמצא בנבראים. לא יתכן שימצא בעצם כבודו ונמצא הוא נערך אל בריותיו בעניני המקרה. והשכל מורה שאין לבורא ערך עם ברואיו:
ומן הכתובשנאמר אין ערוך אליו (תהלים מ) ואומר ומה דמות תערכו לו (ישעיהו מ׳:י״ח):
אין קדוש כה' כי אין בלתךר"ל מאחר שאין דבר שיהיה בערך קדושתו. וא"כ אין בלתי לבדו:
וכל אחד מהם חלשהדרך הזה עיקרו לקוח מדברי המדברים שזכר המורה בס"פ ע"ה מח"א אלא שהספיק להם המופת מצד מה שהוא עיף וחלש וזה דבר נמנע בחקו יתעלה. והמורה השיב עליהם שאולי לא ניחס לא מצד זה חלישות ולאות כמו שלא נאמר שאדם חלוש מפני שאינו יכול להגביה משא אלף ככרים ואולי חיוב מציאתם הוא שיהיה שנים וההפך נמנע. ועכ"ז לא ניחס לו לאות כמו שאנחנו לא ניחס לו לאות מה שאינו יכול לברוא אחר כמוהו. או לברוא מרובע שצלעו שוה לאלכסונו אך המחבר נשמר מזה וסיים המופת בענין אחר והוא דומה לראיה הרביעית. אלא ששם עשה המופת מצד איזה שנוי וגבול שיהיה ביניהם ולא ירד לסברת התכלית רק מצד השנוי והגבול וכאן התחיל בסברת התכלית שמוכח שע"כ יש לכחו תכלית וסיים מצד הגבול והכל הולך לענין אחד אך כפל הענינים כדי לחזקם ולהכניסם בלב המעיין:
This proof was similar to the fourth proof, except that there he built the proof from the matter of difference or boundary that must exist between them. There, he did not get into the matter of finiteness but instead came from the aspect of difference and border. Here he started from the argument of finiteness, namely that its power must be finite, and then ended with the argument of border - because its all the same thing. (i.e. its a different way of saying the same thing). He repeated it [differently] to strengthen it and impress it in the mind of the reader.
ואילו היה אפשר להיות יותר מאחדזה דרך אחר והוא הדרך הראשון שזכר המורה בפ' ע"ה מח"א בשם המדברים:
ולא היתה נגמרת יצירת הברואיםד"מ כשירצה האחד שיולד זה הגשם או שינוע ירצה האחר בהפך. וכשירצה זה שזה יהיה חם ירצה האחר בהיפך. וא"כ יתכן לפעמים שנראה שנוי במנהג הטבע:
ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה ליר"ל מי דומה לי שיקרה כל הברואים ויפקוד ענינם ויערוך חלקי חבורם זה אל זה מבלי שנוי וחלוף בלתי ה' לבדו:
לעולם ה' דברך נצב בשמיםר"ל התנועה וההנהגה שבגלגלים נצבים לעולם על ענין אחד המעיד על מנהיג אחד:
לדור ודור אמונתךגם בחומר התחתון לא ימצא שנוי המנהג והטבע לדור ודור:
כוננת ארץ ותעמודשמא תאמר שחומר התחתון מנהיג אחר לו אמר שזה לא יתכן שהרי הארץ תלוי במרכז באויר וקיומה ע"י סבוב הגלגלים במרוצה גדולה מאד סביבה וכמו שאמרו הקדמונים. א"כ ודאי שיוצר אחד ומנהיג אחד לכולם:
ומה שאנו רואים וכו' הוסיף ביאור להשלמת דבריו מצד ההשגחה בכלל העולם:
די למביןוהבלתי מתעקש לאחוז בכנפות העקשות ודחיות דחוקות:
**כי בהעמדנו האחדות וכו'**ר"ל מאחר שבביאור האחדות אין שום קושי ודוחק: