Tov haLevanon, First Treatise on Unity
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שהאחד שם נגזר מהאחדותשם נגזר הוא שהשם השני דומה להשם שהוא נגזר ממנו באותיות השורש. ובקצת ענין כמו צדיק שהשם הראשון הוא צדק והוא נקרא גזירה כלומר הסכמה על שם זה. וצדיק נגזר ממנו מפני שיש בו מן הצדק אע"פ שא"א שיהיה איש שלם במדה זו כי אדם אין צדיק בארץ וגו':
מן האחדותר"ל שאנו אומרים ד"מ אדם אחד שאין בו אחדות לגמרי מחמת הרכבתו ורבוי חלקיו. רק שיש בו קצת אחדות בערך שני אנשים:
For example, one man does not have absolute "unity" due to his being joined and composite of many parts. But he has some unity relative to two people.
מקרי והוא העוברכבר בארנו שענין מקרה הוא דבר שאינו צריך לענין ההוא והוא מתקיים בלעדו רק שהוא נדבק בו במקרה ולפעמים יהיה בו ולפעמים לא יהיה בו:
Mikre is something which is not essential for the thing and it can exist without it, sometimes it is attached to it and sometimes not, while something which is in its essence is found on it always.
והוא העוברששם זה נאמר בהעברה בעלמא בלי כוונת הדקדוק בו:
והשני עצמו קיים שהוא בעצם ונמצא עליו תמיד:
האחד מהם נראהר"ל מובן לכל שאינו אחד באמת:
כסוג האחדכמו ד"מ שאנו אומרים ב"ח אחד. שיוכל שיהיה מין האדם או מין ממיני ב"ח או עופות למיניהם ובכל אחד מאלו המינים יש הרבה אישים:
וכמין אחדר"ל מין האדם. מין הסוס:
הכולל אישים הרבהכל אחד ואחד מפרטי בע"ח נקרא בשם איש כלומר פרט:
וכצבא אחדחיל ומחנה:
וכאמרנו כור אחד והין אחדע"כ המשיל בכמות המתפרד ר"ל בדבר מנין הנפרד. וכאן המשיל בכמות מתדבק כמו כור והין שמן ורבע וליטרא בשר ואף ע"פ שהוא מדובק יחד יכול הוא להתחלק לכמה מדות אחרות:
שוים בענין אחדכמו צבא אחד שכולל הרבה אנשים שוים. וכמו איש אחד שכולל הרבה חלקים שבו אשר כולם שוים בקיום ענין האדם:
והוא אחד מצדמצד שכל החלקים משלימים ענין אחד כמו צבא אחד ואיש אחד:
ורב מצדמצד רבוי הפרטים שבו:
הנאמר על איש אחדזה האיש אינו שם אדם אחד מב"ח אך שם הפרט וכל דבר פרטי נקרא אצל בעלי הגיון איש וכל אחד מצבא השמים פורטים אותו בשם איש ולפיכך כתוב כאן האי.ש בה' הידיעה:
מחומר וצורהד"מ השמש גופו הוא החומר ונפשו הוא הצורה:
ועצם ומקרהתנועה ומצבו הוא המקרה:
ההויה והפסדשהוא נברא ויכול להיות חרב:
והחלוק והחבורכל גשם יכול שיחולק או שיחובר אליו עוד:
והפרידהלפרוד צורתו ממנו:
והשנוי והחלוףהם ענין אחד כענין שמות נרדפים:
והשתוףלשתף אליו עוד אחד עושה פעולתו כמותו ואולם מה שפירש במנוח הלבבות שמדבר בענין הרכבת היסודות ובענין שתוף הגידים והבשר הוא טעות מאחר שכאן אינו מדבר רק בפרט שאין בו שום הרכבה ושתוף רק חומר וצורה בלבד:
האחד המניניר"ל האחד שמונה בו איזה מספר שהוא בעצמו אינו מספר שענין מספר הוא קבוץ ענינים. וגם אינו פועל הרבוי לעולם כמו שתאמר אחד פעם אחד. אחד פעם שתים וכו' והכל נשאר כמו שהיה משא"כ במספר שנים וממנו למעלה שהוא מתרבה תמיד כי שנים פעם שנים הוא ארבעה ושנים פעם שלשה הוא ששה וכן כל המספרים. ולפיכך אמרו שהאחד אינו רק יסוד המספר וסי' התחלה:
The "one" with which we count some number is itself not really a number, because a "number" is basically: the grouping together of matters. And also, "one" never makes plurality, as you say "one multiplied by one", "one multiplied by two", everything remains unchanged, unlike the number two and above which always multiplies over, since two multiplied by two is four, two by three is six, and similarly for all numbers. Therefore "one" is only the foundation of numbers and the sign of beginning.
במקום יום ראשוןשהיה ראוי שיאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון:
**מפני שהאחד שם לתחלה וכו'**וזה מפני שאין דבר שיהיה אחד באמת רק השי"ת יתעלה. וא"כ אפשר שהושאל שם זה לתחלה שאין לפניה תחלה. וכך אמרו בב"ר שלא אמר יום ראשון רק יום אחד להורות על יחוד האל יתעלה:
... there is nothing truly one besides G-d, if so, perhaps this term was borrowed to refer to a beginning without prior beginning. Likewise the Midrash Bereishis Raba says: "the verse did not say 'the first day', but rather 'day one', to teach on the unity of G-d."
וכשהוא שונהשיש עוד אחד כמוהו אז נעתק ממנו שם האחד ונקרא שני מלשון שנוי:
**וכן עד עשרה וכו'**ומזה ראיה ג"כ שהאחד הוא יסוד כל המספר:
**אינו נכנס וכו'**שא"א לראות או להרגיש המספר רק אותם הדברים שאנו מונין בו מה שאנו רואין או שומעים:
לא הויהבריאה. שנאמ' שנברא רק הוא קדמון:
ולא הפסד ולא תכלההכל ענין אחד רק כפל דבריו לחזק הענין:
ולא יעתקהוא ענין התנועה שממקום למקום:
ולא ינועכלל כל שנוי בין בעצם בין במקרה נקרא תנועה:
ולא ידמה אל דבר ולא ידמה אליו דברר"ל שאין לו שום ערך דמיון אל כל ברואיו. שאתה אם תאמר ד"מ גרגיר חול א' נגד גלגל העליון ומלואו אע"פ שזה בתכלית הגודל וזה בתכלית הקוטן. עכ"ז יהיה דמיון אחד לשניהם וערך זה אל זה ואפשר להוציא כמה הוא בערכו. ואין הפרש ביניהם רק בגודל וקוטן. אבל נגדו יתעלה לא יעורך שום מדה כמו שלא נוכל לומר ערך קול זה נגד ציור הזה:
does not resemble anything -- That He has no comparison whatsoever to any of His creations. For example, for one grain of sand versus the universe and everything in it, even though this is extremely tiny and this is extremely big, nevertheless there is a comparison between the two and a shared characteristic...and the difference between them is only in size, but relative to Him, one cannot make any comparison by any trait or measure, just like one cannot compare a voice to a picture.
שרש לכל מתרבהוהמציא כל הענינים אשר הם מתרבים:
שתכנס ההויה וההפסד עליור"ל שיהא בכחו הויה והפסד:
**וכל מה שתכנס וכו'**פי' כל מה שבכחו להיות הוה ונפסד ע"כ הוא משתנה מצד העצם שהשנוי ההוה בעצם הוא ההויה והפסד וכמ"ש המורה בראש ח"ב הקדמה ד':
והשנוי כנגד האחדותשדבר שיש לו שנוי ע"כ יש בו שני כחות כח על הדבר שהוא עתה וכח על הדבר שיכול להשתנות אליו וזה סותר האחדות:
A thing which changes must have two powers, namely, the power that it is now, and the power for that which it has the potential to become, and this contradicts unity.
כי הוא קודם והתחלה לזולתוכצ"ל. ור"ל שמאחר שמתנאי האחד הוא שיהא התחלה לזולתו אחריו:
וזה מחייב לו הרבויפי' מה שמקבל שנוי מחוייב לו הרבוי:
וכן הדמות במתדמה מקרהר"ל שאם נאמר ד"מ ראובן דומה לשמעון יהיה זה הדמות שאנו מדמין בו ראובן. מקרה קרה לראובן שהוא דומה בדבר זה:
If we say, for example, that Reuven is similar to Shimon, this comparison that we are comparing Reuven with is an "incident" that occurred to Reuven, that he is similar in that respect.
וכל אשר ישיגנו מקרה מתרבהר"ל כל דבר שיש לו מקרה הוא נקרא רב מאחר שהמקרה הוא דבר נוסף על עצם הענין ההוא:
Anything which has Mikre is considered more than something else, because Mikre is something which is added to the Etzem (essence) of that thing.
**והאחד האמת וכו'**ר"ל מאחר שכבר הנחנו שהוא אחד האמת ודאי שלא ידמה אליו דבר שא"כ היה בו מקרה הדמות והרי הוא מורכב מעצם ומקרה וא"כ אינו אחד:
ואם יאמר אומר שהאחדות באחד האמת מקרהפי' שיש להקשות שאיך אנו אומרים עליו שהוא אחד האמת הרי אף זה הוא מקרה והוא ממין המספר המשיג להנמצאות הגשמיות והם מקבלים מקרה האחד והשני וכל המספר וא"כ האחד באחד האמת הוא ג"כ מקרה ודבר נוסף על עצמותו והוא רבוי ג"כ:
It is possible to ask - How can we say on G-d that He is the absolute unity. Behold, this is also Mikre, it is a type of numerical property which is also ascribed to physical things. i.e. they are ascribed the incidental property of number, namely the number one, two, etc. If so, the true unity is also an incidental property and something additional attributed to His essence, and this is also plurality.
**נאמר כי ענין האחדות באחד האמיתי וכו'**פי' שבענין האחד שאנו קורים אותו אין כונתנו להוסיף לו תואר על עצמותו אך כונתנו שאינו שנים ועיין במורה פנ"ז מח"א:
אפיסת הרבויסילוק כמו כי אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו):