אבל מה שיאות לתורתנור"ל שעד כאן בפרק שלפניו זכר סימני הפרישות בדרך כלל, להבדיל בין פרישות שהוא לשם הבורא ובין הפרישות המזויפת וכאן חזר לבאר הפרישות היותר מובחר הנכון עפ"י דרכי התורה בדרך פרט:

במה שאנו מתיחדים בומה שתלוי בנו לבדנו בחושינו ואברינו:

במצפונינוחובות הלבבות:

עם הכניעהבצירוף הכניעה:

ורוח נמוכה לכולםשפל רוח בפני כל אדם:

עם הסרת הטורח מעליהם שאף שהוא מרחם ומטריח את עצמו בעבורם עכ"ז הוא אינו מבקש שיטריחו הם בעדו:

ושנתיאש מאשר בידיהםלא נחמוד מכל אשר להם:

תורתם ועולמםלעזור להם בענין עוה"ב ועה"ז:

שנסבול קושי דבריהםשלא נהיה קפדנים על דבורי חברינו:

**ושנשפוך שיחנו לפני האלהים וכו'**שנגיד צרותינו לפני האלהים ולא נקוה עזר מבני אדם:

ומסורת המוסרס"א ומצורת המוסר:

שיהיה בטבע הכוסף לור"ל שהוא מהדברים שנפשו של אדם מתאוה אליהם:

ולא יכסף לולא יתאוה לו:

הובלה והמתהשניהם ענין אחד ואולי נבלה היא הנהרגת ע"י חיות רעות ומתה היא המתה מעצמה:

שתיסר נפשךשתרגיל עצנוך:

במיני התענוגים המנועיםמצד מצות הש"י אף שנפשו מתאוה אליהם:

**שיהיה שוה וכו'**שיהיה שוה בעיניך דבר שאסרו הש"י אף שאינו נמאס בעיניך כמו הדבר הנמאס בעיניך בטבעך כי תרגיל טבעך להטותם ע"פ מצות הבורא שאחר שאסרם הבורא ודאי ראוי שיהיו נמנעים בעיניך הרבה יותר ממה שתמאס טבעך שהיא מכחות גופך ומצות הבורא היא מצד כח נפשך:

ולקיחת איסור על פנים אסוריםלאפוקי לקיחת איסור על פנים מותרים:

ושתתכבד בקלון חברךשתבקש שיקלה אחיך לעיניך כדי שתתכבד אתה:

בלא הכרח מטבעךשאינך מצטער בעזיבתו ואינך צריך לכוף נפשך המתאוה על זה:

הנצלות מכל חטא לא יגיע חטא לידו ולא יפתנו היצר הרע:

על דרך הויתור קצת יותר מן המוכרח:

מבלי רבוי ולא הפקדלא הרבה מאד ולא חסרים, מל' ולא נפקד (במדבר ל"א):

על הדרך השוהגדרך ממוצע:

המותריםשאינם אסורים:

המפליג בהם בעליהםהמביא העוסק בהם להתענג בתענוגים בהפלגה:

וישכח מחוקקאת החקוק בספר תורת האלהים:

עד שיהיו בעיניךמותרות התענוגים:

עם חוזק שכלואעפ"י שהיה שכלו חזק מאד ולא נצטוה רק על פרישת המותר שהוא רבוי הנשים:

וכפי בינתך כפי מתנת יד שכלך אשר נתן לך אלהים תראה לשמור נפשך מן מותרות התענוגים:

מכל אשר יפרישך ממצות האלהים וכו' כלו' שתשמור מאד מכל אשר יפריש אותך ממצות ה' בלבך ובמצפונך לכל הפחות אם לא תוכל להיות פנוי לעניני עוה"ב בכל גופך מחמת טרדת מחיתך שראש הפרישות תיקון המזונות וכמ"ש בסמוך ולא תעזוב ישובו של עולם ותטיל עצמך על הציבור:

ועסקך בותראה לעסוק בישובו של עולם וכמו שכתב לעיל פ"ג מזה השער בכת הג' שבפרושים וכמ"ש בסמוך בפרק זה וכן אתה צריך להשתמש בהם במה שימלא ספקך וכו':

אבא חלקיה פ"ג דתענית דף י"ט גבי זוגא דרבנן דאשכחו דהוי קא רפיק ואף שהיא עבודה קשה לא מנע עצמו ממנה בכדי ליהנות מיגיע כפו גם אינה טורדת לבו בעת שהוא פנוי ממלאכתו וכן שמאי והלל:

ושמאי במלאכת הבנין בפ"ב דשבת דף ל'גבי גר שבא לפני שמאי לגיירו על מנת שילמדנו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו נשמע מזה שבנאי היה:

והללהיה מתפרנס בדוחק וצער כנזכר פ"ג דיומא דף ל"ה אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק חציו נתן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר עיי"ש:

**ואל תמנעך פרישותך וכו'**ר"ל מאחר שאתה יכול להיות פרוש בלבך עם קיום מלאכתך תראה שלא תעזוב מלאכתך מפני פרישותך אף שבשעת המלאכה אי אתה יכול להיות פרוש:

מפני שאתה מכוין וכו' כי גם בשעת העסק במלאכתך יש בו כוונה לעבודת אלהים ומצוה:

כאשר הקדמנו והוא בפ"ד משער עבודת האלהים שכתב שם וכאשר נחקור על די הספק להגיע מן העולם אל המזון נמצאנו מצוה בו וכו' ע"ש ובפ"ג משער הבטחון בענין המתחיל וכיון שהתברר שצוה האדם להתעסק בסבות העולם וכו' ויהא נשכר על כונתו:

**ואל יספיק לך מה שאמרנו וכו'**ר"ל שאע"פ שאמר שאין למנוע ממלאכתו בעבור הפרישות אם לא תוכל בעבור צורך המזון היינו המזון המצומצם דבר יום ביומו אבל לא בעבור שיזמן לו המזון לימים הבאים כי ראוי לו לבטוח בהש"י שלא ימנע ממנו פרנסתו דבר יום ביומו כמ"ש חז"ל, וכמו שזכר המחבר בפ"ד משער הבטחון מענין זה וז"ל ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר ויצא העם וגו':

כי המשקיף על מצפונךהש"י היודע תעלומות לבך שמעשיך לשם שמים יעזרך לקיים מחשבתך לזמן פרנסתך דבר יום ביומו שכל המקיים את התורה מעוני מתוך צמצום הפרנסה סופו לקיימה מעושר מתוך הרוחה והצלחה:

וכל המבטל את התורה מעושרשממתין עד שיקבץ העושר סופו לבטלה מחמת עוני שאפי' פרנסת יומו לא ישיג:

לאסור לשונך ולבלוםלקשור ולחסום כמו עדיו לבלום (תהלים ל"ב):

בלי מצועבלי צורך ענינים אמצעים לו כמו שהענין בשאר חטאים שאינם נגמרים רק ע"י סיבות אחרות העוזרות לו משא"כ בחטאים התלוים בלשון:

ואל תתיר לא תתיר קשר מאסרו:

והקדימהו כו' הכתוב הקדים הלשון על שאר החושים:

**מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו'**תלה הכתוב החיים הנצחיים וטובות ימי עה"ז בלשון וגם הקדימהו להזהרת שאר האברים ללמדך שהצלחת האדם בעה"ז ובעה"ב תלוי בלשון:

**ובספרינו מן ההזהרה כו'**בספרינו הקדושים יש הרבה מן ההזהרה על מיעוט הדברים:

שאיננו נעלם מרובו ופרסמו רוב בני אדם יודעים מזה והוא מפורסם:

מותר לא יועיל לךדברים בטלים:

ופקוד זה ממך תמידתזכור הרעות המגיעות לך מעצמך:

כפקדך מעוות אויביךכמו שאתה פוקד וחושב על העוות וההיזק המגיע לך משונאיך איך תסלק אותם מעליך:

**אורך מחשבתך וכו'**תחשוב הדברים אשר תרצה לדבר בהם ותבחון אותם בלבך ותחשוב עליהם בנפשך ואשר ראוי לך לתקנות העולמים תשים במחשבתך והשאר תסיחם מלבך:

והחשבוןחשבון הנפש ע"פ פקודת הבורא:

באורובאור שלו:

מן הטוב והרעועכ"ז אין אתה נענש על מצפון לבך וגם אי אפשר שיגיע לך איזה נזק מן המצפון בעניני העולם:

מה שאינך חפץ בצאתוכי ברוב דברים לא יחדל פשע, וכבר אמר החכם מי שלשונו רחב ולבו קצר לא ינצל מן המצר:

השמים מספרים כבוד אלכלו' בני אדם הרואים נפלאותיהם הם מספרים כבוד אל וכמו שכתוב אחריו בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:

ממותרי הדבריםדברים בטלים:

**ממיני הזמר וכו'**המושכים את האדם אחר רבוי התענוגים המביאים אל תענוגים אסורים:

לאסורלקשור:

שתמעיט במיני הלפתןכדי שלא ירגילו אותך באכילה גסה כי רווחא לבסימא שכיח:

כדי להגיע הלחם אל בטנךבאיזה ענין שיהיה אף בלי הרגשת התענוג באכילתו מאחר שעיקר אכילתך אינה רק לקיים חיי גופך ואין הבדל לזה ברדת הלחם לבטנך באיזה אופן שיהיה:

בעת המנעוכשיחסר ממך אל יטרד מחשבתך בדאגה בעבורו ולטרדך מעבודת ה':

**שתהיה תנועת אבריך וכו'**כי אכילה גוררת השינה וכבדות האברים:

אפילו יום אחדעכ"פ יום אחד:

להטביע נפשךשיהא בטבע נפשך:

שלא להרגיששלא תתפעל ותצטער:

כדי ליסרהליסר תאות נפשו:

לרפואהלקיום חיות נפשו:

לתועלת גופךלאיזה ענין רפואה לגופך:

ומחברת בני אדם עליוכי דרך השותים יחד לדבר ברכילות ולשון הרע מתוך שכרותם ושמחת לבם כמש"ה ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר:

לץ היין הומה שכראיש האוהב יין יפקד שכלו ואינו רק לץ והומה תמיד אחר השכרות:

יורשנעשה רש ועני ממעשים טובים וקניני עה"ז:

ומהרע לזולתךלעשות רעה לשום אדם בחזקת ידך:

בהתנשאךכשתתנשא ויהיה לאל ידך לעשות רעה לבני אדם בזרוע עוזך ובהרמת ידך כלקיחת שוחד וכיוצא בזה:

וימנעך מן השאלהמלשאול מתנת יד מן הנדיבים:

ומקנות חסד עמךשיעשו חסד עמך בהלואות וישאו ויתנו בעבורך:

ותקנה זכיותיך לזולתךשהמעניק אותך ועושה חסד עמך יטול חלק מן השכר המזומן לך כמו שאמרו חז"ל על שמעון אחי עזריה:

ולא תהיה למשא על בני אדםשלא תהיה משא על בני אדם ויבוזו אותך ונמצא שם שמים מתחלל כי יהיו לומדי התורה לבוז בעיני עמי הארץ בראותם שהם משכימים לפתחם ושוקדים על דלתותם:

תקון המחשבה כדי שלא יהיה טרוד בעבור צורך מזונותיו ויבטל התורה והמעשים טובים וכמו שאמרו חז"ל מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה:

תקון הספקדי ספוק מזונו:

בספקובענינים המספיקים מזונותיו:

מבקשי המותרים מלבקש המותרות:

מי ידור לנו אש אוכלהכלו' מי יעמוד בעדנו לשכך חמה בוערת:

הולך צדקות היינו התלוי ברגלים. ודובר מישרים היינו התלוי בלשון, מואס בבצע תלוי בתנועת ידים, אוטם אזנו תלוי בחוש השמיעה, ועוצם עיניו היינו חוש הראיה:

ואח"כ קבצם החכם שלמה המלך ע"ה. ואף שהוא היה קודם לישעיה עכ"ז אמר אחר כך לפי ענין סדורם שסדרום רז"ל בפ"ק דב"ב דהיינו סדר משלי שהוא בכתובים אחר ישעיה שהוא בנביאים:

וחבר אליהם הלבשזכר עמהם הלב שהוא העיקר ויסוד כל החושים לרע או לטוב:

יפיח כזבים ידבר כזבים:

כבדולח ?פעריל בל"א:

אם תתיר ממנותחתוך ממנו אחד וינתק החוט יתפזרו כלם:

אמר בתחלה שומעשהוא שמיעה בעלמא:

ואח"כ לשקודשהוא שקידה בזמנים תמידים:

ואח"כ לשמור שהוא התמדה ושמירה מבלי הפסק:

ויצרי לבבנו הטובים והרעיםר"ל מדות נפשותינו הטובים והרעים הכל ניחד לעבודת אלהינו כענין שזכר המחבר בפ"י משער עבודת האלהים:

במעשיך כל מעשיך יהיו לש"ש כדי הצריך לך במזונותיך בהכרח כנזכר למעלה:

**ולא להותיר כו'**שיהיה לך מותרות ממון בעבור הפרישות:

שתקצר מאוייךשלא תבקש תאות לבך בעולם להכין לך מקניניו רק תדמה בנפשך כאלו אתה נוסע ממנו בפנות היום ומעתה למי אתה עמל:

**ותנוח דעתך כו'**שלא תבעט ביסורין וגזירות ה':