הזכרת האלהים את האדםר"ל השגחת הקב"ה אשר נתן בו שכל שיהיה אמצעי בינו ובין האדם שיוכל להכיר אותו על ידו:

והיה זה מאת האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתור"ל שהחסד זה והשגחה זו אשר יגיע לאדם בהכרת מעשיו ע"י שכלו אינו רק מי שהלך בדרכי התורה ומנהגיה בטרם שנגמר שכלו בו להאיר בה כל מעשיו ואח"ז חושק להגיע לרצון לעבדו מאהבה והסיר מעליו כל טרדות העולם הזה:

אך הדבריםכלומר איזו היא הדרך הישרה שיבור לו האדם כדי שיוכל להגיע לההערה השכלית:

שיתברר אצלושיעיין בטבע השכל ובמדותיו אשר הוטבעו מן המדות הטובות בשבח האמת וכו':

ובחור בצדק וסור מעוללחפש אחר עשיית הצדק. ולברוח מדרכי העול:

ולשקול הטובות בשבחלשער המצות בשכר המגיע בעבורן:

ויתרון גמול על גמול כלו' אם תעזוב את המצוה בעבור הפסד איזה גמול בעוה"ז. תשקול הגמול אשר יהיה לך בעה"ב בעשייתה:

ועונש על עונש אם תעבור על איזה אזהרה מחמת יראת עונש שבעוה"ז או הפסד איזה שכר. שקול העונש שאתה נכון לקבל בעבירתןי בעה"ב. והוא ענין שאמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה ושכר עבירה נגד הפסדה:

ואם יזכירהו אלהים דרך טובתואם יפקוד אותו הש"י בטובה:

בעבור כלילתםמפני שהטובות כוללות להרבה בני אדם ודומה לו שהוא מחוייב בטבע:

ורובםמחמת שהטובות מרובים אצלו האחרונות משכחות את הראשונות:

והתמדתםשאינם נפסקים והוא מורגל בהם:

ומשיכתםנמשכים עמו בזמן רב:

יתבע את נפשויחייב עצמו:

ובחור בצדקשהצדק גוזר לשלם מה שהוא חייב:

ויבחר לגמול האלהים יתעלהכלומר כפי הטוב אשר גמלו האל היה ראוי לשלם לאל מן הטוב:

וכאשר יראה בעין לבבו כלומר בראיית השכל:

שאין לו יכולת לזה עם שאין הבורא צריך לזהכלו' שא"א שהנברא ישים טובותיו להבורא יתעלה. ובפרט שאין הבורא יתעלה השלם בתכלית השלמות צריך לשום דבר.

תמורת גמולוחלוף הגמול אשר ראוי לאל:

ויאמר לנפשהנה עתה התחיל לבאר אופני הערה השכלית בדרך שאלה ותשובה. ואיך השכל ממשיך עבודת האהבה העודפת על העבודה שמצד היראה ומקורה בנפש המרגשת שכר ועונש והיא מצד טוב ורע והשכל מתוכח עמה מצד האמת והשקר שהוא ממקורו להעמידה על עבודה שמצד השכל:

שאת חבולה בטובת בוראךשאת ממושכנת אל האלהים בעבור רוב הטובות אשר עשה עמך. וחבולה מל' אם חבול תחבל (שמות כ״ב:כ״ה):

ותאמר כןאמת הדבר:

כוספךחשקך:

מרירות הרפואההסמים הנקחים לרפואות הגוף אע"פ שהם מרים לפי שעה יסבול החולה מרירותם מפני חשק הבריאות שהוא מקוה על ידם:

איננו מונה כי אם עצמו מונה לשון אונאה. כמו לא תונו:

והיאך יהיה ממנו הכוסף לו או חרפיון בוכלו' במה אדע אני אם הכוסף שבי אמת או כוזב:

מה שיש ביכלתך ממנוקיצור כחך לשלם לאל הגומל עליך:

וחיותךחיי עוה"ב:

כוספך אמתאז כוספך אמת:

וחפצך נחוץמהיר בלי ספק:

וכוספי כוזברפה ונפסק כמו לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א):

מאת העירו אותידה"י הקדמונים כלו' אעפ"י שהעירו אותי סיפורי התורה ונביאים אל דרכי ה' עדיין היה חשקי כוזב ורפה עד שנתברר לי מדרך החכמה:

אם מה שזכרת אמתכלו' שכבר נתקיים בדעתך קבלת התורה ונוסף ע"ז ראיות השכליות אך כחך קצר לעבוד את ה' על תגמוליו:

ההנאות הגופיות הנאות הגוף:

והמשגלל' ביאה. כמו ואיש אחר ישגלנה (דברים כ״ח:ל׳):

והשלוה מחשבה שלוה ושקטה מדאגת עבודת ה':

והתנאות להם שתהא נראה נאה לפניהם ויודוך על מעשיך:

והכריחם באשר בידםשאתה מקנא אפי' בענינים ההכרחים מאשר חברך צריך להחיות נפשו:

ולהפקר אבר אחדלחסר אחד מאבריו:

ומפחד מהתפשטו בשאר אבריו מתיירא שלא יתפשט החלי הזה בכל הגוף וימות וזה נודע לרופאים בחולי האש נקרא אש של גיהנם הנאחזת ביד או ברגל אם לא יחתכו ממנו האבר עד הפרק בהכרח שימות. ואם האבר נחתך ממנו יתרפא:

ומכיר מה שיש בין שתי הרעות כלו' איזה רעה היא יותר גדולה. או הפסדו אבר אחד או שימות כולו:

ממאפל קדרות העולםמהחושך משחרות העולם הזה:

שהנאותיו מעורבות בעצביםאין שום הנאת העוה"ז שלמה בלי דאגות. רק מעורבת יותר בדאגות. שתמיד נפש בני אדם שוקק על היותר ואין המושג בידו נחשב למאומה בערך מה שלבו חפץ להשיג יותר מזה וכמאמר חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו וא"כ התאוה ביותר ממנו והדאגה עליו היא יותר גדולה מן השמחה במה שיש בידו:

ותאותיו נפסקותהנאות העה"ז ותענוגיו. שאדם חושק ומתאוה על ענין שאינו יכול להשיג. וכאשר ישיג הדבר הזה החשוק אצלו. חוזר הדבר להיות נמאס בעיניו וכבדה תאותו בו. והבן זה:

והביאך להכיר באחריתוזה הוא הטוב שתגיע אליו בפרידתו שתכיר האחרית בבית מנוחתך בתענוג בלי נפסק ובלי נעצב:

חזקת הכרתך בבית מרגועךר"ל שהטוב המגיע בפרידת תאות עולם הזה והנאותיו הוא שמביא אותך להבין בסוף חזקת הכרתך ר"ל גודל הכרתך וכונתך בבית מנוחתך ר"ל אחר המות שאחר שאתה רואה איך הכרתך נוספת בעזבך תאות עולם כ"ש לאחר המות שהגוף נפרד לגמרי:

ושתשתדל לו ותחוש עליור"ל שתראה להכין לך מה שייטיב לך בבית מנוחתך:

אך הרעהאשר אמרתי שתמצא אותך בהתמדתו:

משיבת דאגתךדאגתך הולכת ושבה:

בהעדר משאלותיך בעה"זכלו' בענין הדברים אשר אתה חושק תמיד להשיג מדרגה אחר מדרגה בלי תכלית, מה שא"א שתגיע אליו:

אם תגיעי אליהם ואף לדבר שתגיע הוא הבל לא יתקיים הרבה בידך רק ילך לאחרים:

ולא תגיעי בו אל הבא אל העולם הבא:

ממשלת הדברמשל של הדבר הזה ודמיונו:

עם השתוות הערכיםשיהיה הערך מה שהוא למטה ממך שוה אל הערך שאתה בו אל מה שלמעלה ממך ואעפ"י שאין ערך ואין דומה לו יתברך. עכ"ז אמר על דרך העברה והרחבה שאתה תשער אפילו אם יהיה הערך דומה מה שאתה חייב עכ"פ מן העבודה:

שאת הטיבותר"ל שאם אתה היית המטיב:

בכמותםבכמו אלו רבוי הטובות שהיטיב הבורא ית' לך:

והפניםוהאופנים:

אל תמרה את אדוניךוהוא רואה אותך והנה הקב"ה ודאי שרואה אותנו תמיד וכמש"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיהו כ״ג:כ״ד):

שיהיה מקצר ממעט בעשות מצותיו:

ויבז מעשהו בצד מה שהוא חייב בובכל מעשה עבודתו אל יחזיק נוובה לעצמו אך יחשוב כי זאת העבודה פחותה מאד בערך העבודה שהוא חייב לאדונו. ר"ל שיהא עבודתו נקלה בעיניו בערך מה שהוא חייב לעבדו:

**ויורה וכו'**בנפשו יתראה על פניו גדולת אדוניו ויראתו:

שיעתיקנו אליושיסבב אליו:

ולא יעוולנו בגזירתו שלא יאמר שעולה גזר עליו אדונו:

**סימני העבודה והמקנה עליו.**שהוא עבדו קנין כספו:

ולא יעמודלא יתעכב מדבר רק ממה שהוא מורת רוח לאדונו:

כי אם סות יראתוכסות יראתו. כמו ובדם ענבים סותה (בראשית מ״ט:י״א):

לא יתדמה לולא יצייר בדמיונו:

ולא יעורלא יתעורר:

ולא יכעוס כי אם במה שמחייב רצונושיחייב רצון אדוניו שיכעס על זה:

אחר הפקת רצוןהשלמת רצון אדוניו בהם. כמו זממו אל תפק (תהילים ק״מ:ט׳):

ובהפכם יוכרו הדבריםר"ל שאנחנו שנאמר בספור הדברים הטובים מובן ממילא שהרע הוא ההפך מזה: