Tov haLevanon, Third Treatise on Service of God
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שיאשתנישהבאת עצמי ליאש מן ידיעת זה הענין:
סוד עניניעיקר יצירתי למה היתה:
והכונה בהעמדתי בעוה"זהתכלית שתגיע לנשמתי במה שירדה להתגורר בעה"ז:
וקרב לי צורת ההכרח והצדק בכל יכלתךשאע"פ שאמרת שא"א להבין הסוד הזה על בוריו עכ"ז קרב לי בו מעט הבנה כדי שאוכל להבין שמץ ממנו וכמו שהמשלת מן האור השמש שאשר עיניו בלתי חלושים הרבה די לו מסך דק בינו ובין השמש וכמו כן אולי שאין אני צריך שאהיה נעלם מן ידיעה זו לגמרי:
even though you said it is impossible to fully understand this mystery, nevertheless, help me to understand a bit so that I may grasp some understanding of it. And just like your analogy of the sun, where if one's eyes are not so weak, it is enough for him a thin veil to protect his eyes. So too, perhaps I do not need to be completely ignorant of this knowledge.
**ולא יהיה עניני כענן מי שלא הבין אופני טובתו וכו'**כלומר מאחר שגזרת בעד הבנתי שלא אתחכם להבין הענין הזה. אולי יקרני שלא אדע לבקש אופני טובתו בעה"ז כמו שקרה להמלכים ההם:
כאשר הגיעניכאשר סופר לי והגיעו לי הדברים:
נלבבבעל לב וחכם:
עם מי שנתמנה עליהם קודםהיאך נהגו עם המלך שקדם לו:
ודעתם בוכיצד דעתם לעשות עמו שהוא כמו שעשו עם הקודם לו:
כל מכמניומטמונותיו כמו ומשל במכמני הזהב (דניאל י״א:מ״ג):
בזולתםאצל אנשים שבמדינות אחרות:
בין האבל והשמחהמה שנשתהה עמם היה מורכב אצלו עליו הדאגות והשמחות ביחד:
ושמח בשני העניניםשמח על גירותו במדינה ההיא. ועל שנפטר מאתם:
יגע בשני הענינים והפסידהא' מה שנתיגע לקבץ ממון ולבנות בנינים באותה מדינה מה שעזב לזולתו. והשני צאתו מן המדינה ערום ועריה והיו שארית ימיו דלים ורקים:
who wearied himself in both matters and lost out in both places -- First that he wearied himself in hoarding money and to build buildings in that country which he left to another person. Two, his leaving the country naked and destitute, and his remaining days were impoverished and barren.
שחנני האל אותךוהוא כמשל איש אחד שהודיע לו מנהג העם ודתיהם:
**ואת צריכה שתעשי וכו'**כלומר כן תעשה כאשר דברת. ואינך צריכה יותר רק להשתדל בהכנת צדה אל העולם אשר את הולכת אליו לשכון בו לנצח:
לולי חפצי בדברכלומר חשק עצור בקרבי בידיעת הענין כדי שתשאר מחשבתי פנויה לעבודת ה'. ולא אתבלבל במחשבה זאת:
בכלל מה שברא מן הגרמים הרוחנייםכלומר בריאתך נכללת בתוך בריאות עצם הרוחניים כמו עולם המלאכים:
ובריוגם זה לשון בחירה וברירה כמו ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳) כלו' מבורריו:
הסר מסך האולת מעליךלהסיר מן נפש הבהמית שבך כסוי הטפשות והוא תאותו הבהמית:
to remove from the nefesh bahamit (animal soul) in you the curtain of folly, namely, its animalistic lusts.
והאיר לך בדעתולהאיר לך בחכמתו יתברך:
So that G-d may enlighten you with His wisdom.
**נסותך ובחנך וכו'**ובזה תגיע אל קבלת השכר במה שעמדת נגד יצרך לבחור בטוב:
through this you will be worthy of reward, in that you stood up against your evil inclination and chose good.
מיסרךבעה"ז ביגיעת בשר המוכנים לכל ילוד אשה כמש"ה אדם לעמל יולד:
He disciplines you in this world -- by bearing hard labor, prepared for every human being, as written: "man was born to toil" (Job 5:7).
בסבלך עול עבודתולהכניע תאותך עד שתהא נכון לקבל עול עבודתו:
by your bearing the yoke of His service -- to subdue your lusts so that you will be suited to take on the yoke of His service.
גבורי כח עושי דברושעובדים אותו בעת וגבורה:
ye mighty in strength -- who strongly and mightily serve Him.
על ענינך הראשוןכלומר אפס ואין:
All this could not have been possible if you remained in your former state. -- i.e. of utter nothingness.
מסגולת יסודותיוכלומר המובחר שבמורכבים מהיסודות והוא הגוף:
**דומה לעולם וכו'**נתבאר בשער הבחינה פרק ד':
שוערים פקידים שומרי השערים:
מנאמניוכלומר מעניני הרוחניות שכל החמשה חושים שרשם במוח דהיינו בנפש:
החושים החמשהכלומר כח הרוחניות שבהם ושרשם בנפש ובמוח ע"י הגידים היורדים מכל א' מהם אל המוח כנודע במלאכת אנאטאמי"ע:
בעה"זבהשגת דברים גשמיים:
המוח והלב והכבד והביציםהמוח משכן השכל. והלב משכן נפש המתעורר. והכבד משכן נפש הצומחת. והביצים משכן כח המוליד אשר בו תלוי הוית האדם והמשך מינו:
הכח המושךהמושך מיני המזון אל האצגוומכא הנקרא מאגען בל"א:
והכח המחזיקמה שהאצטומכא סובל המאכל וסוגר על הנקב אשר בתחתיותו עד גמר העיכול עד עת שתחפוץ כח הדוחה לדחות הפסולת:
והכח המעכלכח המבשל המזון ומהפך אותו לדם ושאר ליחות הגופניות:
והכח הדוחההוא שבגמר העכול הנקב שבתחתיות האצטומכא נפתח. והפסילת נדחה לדקין:
ואוצרותם ומשכנותםשל אלו הכחות:
***) השחורה והאדומה.**נ"ל להגיה והירוקה. כי מרה השחורה משכנה בטחול. והירוקה בכיס המרה. אבל משכון מרה האדומה הוא בדם. ור"ל שמאלו הכחות נאצרים אלו המרות והליחה והדם:
לתקנת ההיכללתקן הגוף:
והגידים והמיתרים והעצבים והעורקים פירשתי בפ"ה משער הבחינה:
והרחםבס"א אינו והוא נכון:
והרוח החיונינפש הבהמיית:
חברך אל ההיכל הזהחבר נשמתך אל הגוף הזה:
ע"י המשתמשים בוכל הפעולות הנעשים ע"י הנפשות והכחות והאברים שבאדם:
והתקוהאביר לב אינו ירא מעונש:
השוערים והנגידים והפקידים וכו' לשמוע לך ולעמוד למצותךכלומר כל החושים והכחות עומדים בטבעיהם על פקודתם איש איש על מלאכתו והטבע מקיים אותם ודוחה מהם כל נזק כדי לתקן בנין האדם:
אלא בענינים מיוחדים באדם להם בעת התחברותם אליךר"ל מלבד בענינים פרטיים שבאדם של אלו הנגידים והפקידים. בעת שיתחברו הענינים אליך. שאז אינם שומעים לך. והענינים האלו הם ההכרח והגזירה. ר"ל חפץ ה' ורצונו שלפעמים בקצת הענינים יהיו כל כחותיך תחת ממשלת ה' יתיר לו מה שיחפוץ וימנעהו ממה שאינו חפץ וכן בדבורו וראותו וכל חושיו נמצא לפעמים ממשלת ה' עליו ומטהו נגד רצונו וכמ"ש המחבר בפ' שלפני זה בד"ה אמר השכל אין במה שזכרת וכו'. ופירוש המפרש שכוונתו על הכחות שאינם תלוים בבחירת האדם כמו המושך והמחזיק, הוא הבל. דמה ענין ההכרח הזה אל גמול ועונש ואין לפירוש הזה טעם וריח:
except in certain matters -- i.e. sometimes all your powers are in G-d's hands. He will allow you to do certain things which He wishes and prevent you from doing things which He does not wish. Likewise, for your speech, sight, and other senses. Hence, sometimes G-d completely rules over a person and guides him against his will.
והשלטתיך להשתמש בוכמו המאכל והמשתה ושאר עניני הגוף:
אל ישיאךאל יפתך שהם עקרים ומוכרחיים נעצמותך:
כי לא יוסיף בעצמךר"ל בתיקון נשמתך ובשכר הנצחי:
none of them can contribute anything to your essential being -- i.e. to the rectification of your soul and to your eternal reward.
ולא יגרעכלו' בהשתמשך בדברים המותרים להנאתך. אין אתה גורע מעבודת ה' מחמת ה' מאחר שהתירו לך הש"י. וכמ"ש בפ"ד משער הזה:
אך הם דברים מתחדשים על גופךר"ל מה שנתהווה מאכילה ושתיה דהיינו הדם והבשר והחלב:
for they are only things that incidentally affect your body -- what occurs when you eat and drink, namely, the production of blood, flesh, fat.
אין דבר מהם לצרכךר"ל במה שייטיב לך לאחריתך:
None of them is necessary for you -- i.e. for what will be beneficial to you in your final end.
**והם ממך כשליא מן הולד וכו'**כלו' אעפ"י שאתה מוכרח להשתמש בענינים שיקיימו גופך. עכ"ז אין בגוף ובכל כחותיו לך תועלת מצד העצם רק הגוף הוא כמו השליא וכקליפת הביצה שהוא נצרך במקרה כל זמן שלא נגמר הולד. כן גופך אינך צריך לו רק עד גבול עמידתך בעה"ז כדי שיגמר לך ענין נשמתך:
Their relation to you... -- i.e. even though you are forced to engage in matters to further your body's welfare, nevertheless, you have no benefit whatsoever from the body and its powers in respect to your essential being. The body is like the embryonic sack, or the egg-shell which is needed incidentally while the embryo is not yet complete. So too your body is needed only for the duration of your stay in this world so that you may complete the matter of your soul.
כונתי בךבשלחך בעה"ז:
וטובתי עליךהטוב שגמלתיך:
באחד מן הדבריםר"ל שבפעולות ההם אשר הטביע בו הבורא לשמור עבודתו יהיה סבה להמרותו. כמו ד"מ תאות המשגל וכח המוליד לקיים מצות פ"ו. והוא ישגה בתאותו זאת בביאות אסורות. וכמו האכילה ושתיה ושאר מדות הגוף הצריכים לקיומו:
מפני טרדתך בגופךכלו' שאתה צריך להשתמש בהנאות הצריכים לקיום הגוף. ותבוא להשתמש עמם במקומות האסורים:
התיעצי עמואל תעשה דבר בטרם תשקול אותו בשכלך. וכמה שאמר החכם (משלי ד׳:כ״ו) פלס מעגל רגלך:
Take counsel with him in all your affairs -- do not do anything before weighing the matter with your understanding, as the wise man said (Prov. 4:26): "Give careful thought to the paths for your feet".
המדות המגונותכלומר המדות שהם מגונות באדם כמו הכעס והסכלות והעזות והגאוה וכיוצא בהם. אין לך דבר מהמדות שאין לו מקום בעבודת ה' וכמו שביאר המחבר בפ' שאח"ז ודלא כפי' המפרש בזה:
משובחותתקבל שכר על המדות המגונות כמו על המשובחות:
כל תנועותיך המותרותמאחר שבא לטהר עצמו ורואה כל עמידתו בעוה"ז כדי לעבוד את בוראו. הנה כל מה שיהנה בעולם מן הדברים המותרים לו גם זה למצוה יחשב לו שמתקן הגוף ומחזקו לעבודת בוראו וכנמ"ש לעיל פ"ד. ובהפך אם ימרה עיני ה' בכחותיו וירדוף אחר שרירות לבו הרע הנה כל הנאותיו בדברים המותרים לו נחשבים ונוספים על עונותיו מה שנתעסק בקיום גופו להמרות עצת קדוש ישראל:
since he is coming to purify himself, and sees his entire existence in this world in order to serve his Creator, behold, all the permitted pleasures he partakes of this world will also be counted for him as a mitzvah. For he is rectifying and strengthening his body for the service of the Creator. And likewise, the opposite, if he rebels against G-d with his faculties and chases after his heart's evil lusts, behold all his permitted pleasures will be added to his sins, in that he used his body to rebel the advice of G-d.
תשובנה מדותיך המשובחות מגונותכמו הבושת והענוה כשישתמש בפגעו באנשים פושעים וכיוצא בזה ממה שזכר בפ' שחח"ז:
וכל מי שתפגעי בו כל עניני תאותך:
**מסכימים על רצונך וכו'**ותוסיפי בהם שמחה וששון. ר"ל שמאחר שבאת לטמא את עצמך הנה כל הכחות והמשרתים שבגופך יהיו רגילים להתאות תאוה. וכל מעשיך יסיתוך על שמחה וששון כפי רגילותם עד שיום יום יחטיאו אותך יותר עד כי יטו טבעך וגופך בטבע קיים למאס עבודת ה' וכמש"ה וישמן ישרון ויבעט ואמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה. והנה רמז בכאן שאעפ"י שהבחירה ביד האדם עכ"ז יש בהם צד הכרח וגזירה. כי אחר שבחר לעצמו דרך היושר. הנה כל מעשיו ומצותיו מטים טבעו ומכריחים אותו על עבודת ה' כמאמר חז"ל מצוה גוררת מצוה. וההפך שאם בתחלת בחירתו בחר ברע. הנה עונותיו יטו הכחות והפקידים שבו להנאות הבהמיות עד שישוב בהם הרגל וטבע שני למשוך העון בחבלי שוא וכאלו הוא מוכרח עליהם:
i.e. since you are coming to defile yourself, behold, all the powers and servants of your body will become habituated to lust for the lusts. And all your deeds will entice you to continue in the joy and gladness [in the lusts] they are used to. Day by day, they will lure you into sin, until your nature and body will tend towards and become ingrained to be disgusted by the service of G-d, and as the verse wrote: "Yeshurun became fat and kicked" (Deut. 32:15). And the sages said (Pirkei Avot 4:2): "sin brings more sin." Behold, he hinted here, that even though the free will is in a man's hands, nevertheless, there is an aspect of necessity and fate. For after, he chose for himself the path of righteousness, behold, all his actions and good deeds will pull his nature and force him towards the service of G-d, as the sages said "mitzvah brings more mitzvah". And the opposite, if in the beginning of his choice, he chose evil, behold, his sins will tend the powers and faculties in him toward animalistic pleasures, until they become habit and ingrained in him as second nature, and draw him by force towards more sin, as if he is forced into them.
וכל זה צדק מבוראךכלומר שאע"פ שישוב אל צד הכרע. עכ"ז הוא נכלל בעניני הצדק דהיינו הבחירה מאחר שנמשך אחר הבחירה שבתחלה:
ובכוונתךכי כל המעשים הולכים אחר הכוונה שהיא בסתר כמ"ש בהקדמה:
והוא יגמלך על מה שהשקיף עליו ממךגם בזה בא להקל קושית ההכרח והצדק לומר שאעפ"י שהבחירה ביד האדם עכ"ז הכל תלוי בחפץ הש"י שלא יעות משפט וגומל לאיש כמפעלו וכמ"ש למעלה. ומה שאנו רואים צדיק ורע לו ודרך רשעים צלחה. אולי מה שבעינינו נדמה צדיק או רשע מפני שאין אנו יודעים הכוונה והנסתר שבהם. אבל הקב"ה הרואה ללבב אולי שהוא נהפך שהצדיק הנראה בעינינו יש עליו יותר עונות מן המדומה לנו לרשע:
שישפוט כפי ידיעתוואולי העון שבסתר יותר חמור. כי הכל הולך אחר הכוונה:
הנסתרות לה' אלהינוהקב"ה דן יותר על הנסתרות כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים:
וכשירצה הבורא להעיר אותךהנה אמר שיש עוד אופן יצוייר ההכרח וממשלת ה' באדם אעפ"י שיש לו בחירה. שאמנה הבחירה לא תשלם רק בהיות כל הכחות והאברים על תקונם ובריאותם. וכשיראה ית' שפנה לדרכו הרעה בבחירתו מחמת תאות הכחות והפקידים שבו והאבר המשיאו להתאוות תאוה:
יצוה לאחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך כמו ד"מ כח המושך והמעכל המשיאים אותו על תאות אכילה ושתיה נגד רצון האל. הנה יסיר ממנו הכח הזה עד שממילא כל אוכל נמאס בעיניו. אשר אז בשחסרה התאוה ההיא ממנו ישיב אל לבו מחטאתו אשר חטא בתאוה זו וישוב אל ה' וירחמהו:
האבר ההואר"ל שחטא מחמת התאוה שע"י האבר ההוא:
**כל אכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' וגו'**כלומר השוטים שנפתו לתאותם כשתפקד מהם התאוה הזאת אז ידעו לזעוק אל ה':
כי נעים כי תשמרם בבטנךכלומר שתשים פקודי ה' מושלים על תאותך. ובטן כנוי לתאות האנושיות:
אמרים אמת לשלחיךהקב"ה אשר שלח הנשמה שבך אל העולם השפל למען ענותה ולנסותה ולהטיבה באחריתה. והעולה ג"כ ממאמר השכל בזה הענין כלו הוא שאע"פ שעיקר ענין האדם הוא מצד ההכרח והגזירה לפי מה שנטע בו מן הכחות והמדות לפי מה שנוטים בטבע יצירתם אל המדות המשובחות או אל המגונות כפי חלוף טבעי בני אדם ומזגיהם. עכ"ז הרשות נתונה עפ"י השכל להמיר מדותיו רע בטוב וטוב ברע לעשות מן המדות המגונות משובחות וכן להיפך. וכמו שהוסיף לקח בפרק הבא ודעהו כי הוא כולו מחמדים וכולל כל אשר עיינו המחקרים הנאמנים בחקירות העמוקות בהיתר הספק של הכרח וצדק וידיעה ובחירה וכל המסתעף ממנו:
what also comes out of this entire discussion of the Understanding is that even though the existence of man is primarily out of necessity and divine decree, according to what G-d implanted in him of powers and dispositions and to whether they will tend towards the good traits or the bad traits due to each person's particular nature, nevertheless, each person has been granted the ability to choose through his understanding and he can transform his traits from bad to good or vice versa. He will continue this theme in the next chapter. Know it well. For it is all precious words, and it includes all that the great and faithful thinkers deeply inquired into of the matter of necessity and righteousness, and foreknowledge versus free will, and everything that follows from this.