Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כלכו' הנמצא בידו כו'. ע' כאן דהוה זה מחלוקת דר"מ ורבנן וע' במנחות דף מ"ה ע"א דמצריך שם קרא גבי כבשים דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן וע' תוס' כאן פסחים דף ק"ד ע"א ד"ה לא שבע ובר"ן ר"ה על הך דדף ל"ב ובזה יש לפרש לשון הגמ' כאן דף י"ח ע"א במה דאמר שם בין להקל בין להחמיר דזה ודאי להקל גבי פחות מבן ה' ומבן כ' אך י"ל דנ"מ לר"מ דאם אין לו כדי שיעור לא יתן רק סלע וא"כ זה ג"כ הוה חומרא דאם נימא כלמעלה וא"ל רק פחות לא יתן רק סלע כמבואר כאן וא"ש:
הרישלא נמצא כו' הנה רבינו כתב שאין נוטלים ממנו ומלשון הגמ' לא משמע כן רק דאז נשאר עליו לחוב כל השאר אבל מ"מ יכול להיות דמקבלים ממנו גם פחות מסלע וע' בבכורות דף י' ע"ב גבי אין פדיה פחות משקל ושם דף י"א גבי עין יפה סלע ובחולין דף קל"ז ע"ב דנתינה פחות מסלע לא וע' מש"כ רבינו בהל' בכורים פי"ב הי"ב דנראה דס"ל דזה קאי אפדיון בשוים ומ"מ אם היה פחות מסלע עין יפה לא יפדה דיתר על דמיו לא תפיס דלא הוי כהקדש ויהי' נ"מ לספק פטר חמור דאז ליכא מצות נתינה וא"כ י"ל דדי אף בפחות וא"כ מאי מקשה שם הגמ' דף י"א מן המשנה. והנה כאן בערכין י"ל דנ"מ אם חלה קדושה על פחות מסלע כיון דקי"ל בחולין דף קל"ט דחולין הן עד שיבואו ליד גזבר וזה לא הוי נתינה ליד גזבר כיון דפחות מסלע הוא וע' בב"מ דף נ"ג ע"א גבי מעש"ש פחות מש"פ ולק' דף ק"י ע"ב גבי גזל הגר דאם אין בו שו"פ לכל כהן לא קים ההשבה וע' בתוספתא כאן פ"א דנקט שם היה בידו סלע ונתן ג' דינרים ולא הספיק כו' מגלגלין וכן נקט שם בסיפא גבי ל' סלע ונתן כ"ט והנה ברישא קשה הא אף אם לא היה בידו אלא פחות מסלע ג"כ לא נידון בהשג יד אך י"ל דלפמש"כ דפחות מסלע לא קדיש כלל יד גזבר והוה כמי שלא בא לידו וע' ב"ק דף ק"י גבי גזל הגר שהחזירו חצאין לא יצא ובתוס' מנחות דף ע"ג ע"ב ע"ש אך י"ל כעין דאמרינן במנחות דף ח' ע"א דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש וע' בתרומות פ"ד מ"א גבי המפריש מקצת תרומות ומעשרות ובירוש' שם דמחלק ג"כ כה"ג וא"כ ה"נ כיון דדעתו להוסיף על סלע שפיר נקדש קמ"ל דמכ"מ לא נפטר וכבר הארכתי בזה בח"א מהל' שקלים וע' במכות דף כ"ב ע"א דמבואר שם דאם אמדוהו שיכול לקבל ארבעים ואח"כ נאמד שאינו יכול לקבל כ"כ משמע דפטור לגמרי דאין אומד אחר אומד וע' תוס' כאן דף ז' ע"ב ד"ה בעידנא דהא דעשיר והעני נותן ערך עשיר זה רק אם האומד היה כן וע' ברש"י דף כ"ד ע"א ד"ה שלא דלא משמע כן ותוס' דף י"ז ע"ב וע' בתוס' כאן דלא משמע כך וצ"ל דס"ל דכיון שלא נתן כל ערכו שיש לו גרע יותר וע' בתוס' כאן ד"ה פחות מסלע דלכא' משמע שם דאם נתן כל מה שיש לו לבד מפחות מסלע אז אף אם העשיר אח"כ אין מגלגלין ובזה י"ל התוספתא הנ"ל דכאן אף דנשתיר בידו פחות מסלע מ"מ כיון דלא נתן סלע לא הוי נתינה וע' תוס' שבועות דף מ' ע"א ד"ה בטוענו וב"ק דף ק"ה ע"א גבי ג' אגודות וע' ב"ב דף צ"ה ע"א דכל היכא דלא השלים לגמרי מה שיש עליו חיוב עדיין הוי כמי שלא קים ומגלגלין עליו את הכל ע"ש בתוס' גבי נטיעות ובע"ז דף ס"ה ע"א גבי מאה חביות. ואף דאם לא התחיל ליתן כיון שפסקו עליו ליתן כך וכך א"צ ליתן יותר זה גרע כעין הך דב"ב דף פ"ו ע"ב גבי כור בסלע והטעם דכיון דהתחיל למדוד גרע וכמו הך דקדושין דף ח' ע"א גבי מונה והולך שאני וע' גיטין דף ס"ז ע"ב גבי מנה הרי הוא ככולכם וע' לק' בהי"א דכתב שם רבינו לפיכך ישאר כו' וישלים ומשמע דמצטרפין וגם מוכח דאף שלא נתן כשיעור שצריך ליתן מ"מ קדיש דאל"כ מה שייך בזה בע"ח מאוחר הרי לא קדיש עדיין אך י"ל דזה יהיה כהך דסנהדרין דף ט"ו ע"א גבי מתפיס מטלטלין לערכין דמשמע שם דיש עליהם גדר קדושה אף דעדין לא יצא ידי ערכין וע"ש ברש"י ובתוס' דף ו' דנדה גבי לחמי תודה. וגם י"ל דאדרבה אם השאיר לעצמו פחות מסלע אז גרע כעין הך דדף כ"ד ע"א גבי פחות מב' שנים וה"נ דאם השאיר פחות מסלע לא מצטרף להראשונים וכעין הך דב"מ דף נ"ג ע"א גבי פחות משו"פ וע' בנדרים דף ס"ז ע"א גבי הפרת האב או הבעל ולעיל בדברי רבינו בהל' נדרים:
עשירשהעריך כו'. הנה מדברי רבינו לא משמע כשיטת התוס' דס"ל כאן דף ז' ע"ב דלא אזלינן בתר הנדר רק בתר הערכה רק דאזלינן בתר הנדר וא"כ תקשה קושית התוס' שם בהך דהי"א הא בשעת הנדר היה לו עשרה ע"ש וצ"ל דס"ל לרבינו וכן לרש"י דרק אם בשעת הנדר היה לו לשלם כל נדרו דלא הוה כלל בהדר השג יד אבל אם גם אז היה צריך לידון בהשג יד רק שהיה לו יותר כיון דכעת א"ל כ"כ לא אמרינן דהוה כמו שנתן פחות ממה שיש לו כיון דלא נשאר אצלו כלום די בזה וכן י"ל גם כן להיפך גבי עני והעשיר דזה רק אם אז יש לו כל הערך אז אמרינן דנותן ערך עשיר אבל אם יש לו רק יותר זה לא נ"מ לן ובזה י"ל מה דסתרי אהדדי דברי רש"י כאן דף ז' ע"ב דמוכח דאזיל בתר נתינה ודף כ"ד ע"א דמוכח דלא אזלינן בתר נתינה כמ"ש ובזה א"ש דשם אמרי דמ"מ עדיין אין לו כל התשלומין וצריך לידון בהשג יד שוב אין נ"מ כיון דבשעת הערכה היה עני וע' מש"כ התוס' כתובות דף ל"ט ע"א ד"ה בא דרק היכא דיש נ"מ בין לה לאביה אז י"ל דאזלינן בתר השתא אבל היכא דהדבר בטל לגמרי לא אזלינן ובירושלמי שם פ"ד סה"א אמר שם ג"כ כה"ג דהיכא דשייך קנס רק דיש נ"מ אם לה או לאביה אז י"ל דאזלינן בתר לבסוף אבל לבטל הדבר לגמרי לא וע' בנזיר דף ס"ג ע"ב תוס' ד"ה הנ"מ דמוכח שם דכי אזלינן בתר ידיעה סותר ג"כ רק פחות אז י"ל דאזלינן אבל אם לא סותר כלל אז לא אזלינן ולא מקרי שינוי וכן ס"ל לרבינו בהוריות דף י"א ע"א גבי אשם תלוי דמבואר בדברי רבינו בסוף הל' שגגות דקאי גם אכ"ג משום דס"ל דזה לא מקרי שינוי כיון דכ"ג פטור לגמרי ע"ש וע"ש דף ג' ע"א גבי בעיא דמרובין ונתמעטו וא"כ צ"ל לפ"ז דס"ל לרבינו כשיטת רש"י בשבת דף צ"ג ע"א דר"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דאל"כ הא היכא דפטור לגמרי לא הוה שינוי וכן משמע בירושלמי פ"ג דהוריות ה"ג דמד"א אין חטאו וידיעתו שוין גבי שמיעת קול לא הוי שינוי משום דנשיא פטור לגמרי וע' מש"כ הרשב"ם ב"ב דף ק"ד ע"ב גבי שדה ונעשה גינה דרק היכא דנ"מ אי קרקע אי מעות אבל לא היכא דיש נפקא מינה לענין פטור לגמרי וע' בירושלמי תרומות פרק ה' ה"א דאף דקיימא לן דאין להקדש אלא מקומו ושעתו זה רק היכא דעכשיו שוה כלום אבל היכא דאינו שוה כלום עכשיו אז אזלינן בתר תחילה ע"ש ולקמן אבאר זה אך באמת ס"ל לרבינו דהך דין אי אזלינן בתר נדרו או בתר הערכה תליא בפלוגתא דרבי ורבנן כאן דף י"ז ע"א עיין שם בתוספות דרבי סבירא ליה דאזלינן בתר נדרו ותיכף כשאמר העשיר ערכי נתחייב מיד בערך עשיר ועני דמתפיס בו הוה כמו עשיר והעני ורבנן ס"ל דאזלינן בתר הערכה וזה גם רבנן מודי דאם לאחר הערכה אמר העני כן צריך להביא ערך עשיר ורבינו פסק בזה כרבי וס"ל ג"כ דהא דאמר כאן דף ו' ע"ב יכול אף קודם גמ"ד כן דלכאורה תמוה מה צריך קרא לקודם גמ"ד הא ודאי אז בר דמים ובר הערכה הוא ולא גברא קטילא רק דר"ל אם נדר או העריך קודם גמ"ד וקודם הערכה נגמר דינו וכמש"כ לעיל ובאמת י"ל דזה תליא ג"כ בפלוגתא דר"ש ורבנן בהוריות דף י' ובכ"מ אי אזלינן בתר חטאו או בתר ידיעתו ואנן פסקינן דלא כר"ש:
המפרשכו'. עי' כאן דף כ' ע"א ובתוס' שם ד"ה ועוד ועי' בירושלמי מגילה פ"ד ה"ב דאם אמר הרי עלי ק' מנה להקדש שמין לו בג' ונידון בהשג יד והוא תמוה לכאורה וע' ב"מ דף קי"ד ע"א ברש"י ד"ה הרי עלי ונ"ל דט"ס שם ומחלק כך דגבי ערכין כיון דאם שם הקרקע ואינו שוה רק כך נפטר על ידי זה המעריך לכך צריך עשרה וכעין דאמרינן בסנהדרין דף ט"ו משום דטעי ר"ל דזה נ"מ לא בשביל ממונות בלבד רק בשביל דין דעי"ז נפטר ולכך ע"כ צריך עשרה וע' כאן דף כ"ז ע"ב דלענין לחומרא אזלינן גם בתר שומת ג' לענין תוספת חומש משום דחומש אינו שייך להפדיון רק להממונות דאכנפשיה מוסיף חומש כמבואר בב"מ דף נ"ד ע"א ועי' בתמורה דף כ"ז ע"ב ובתוס' שם משא"כ גבי ערכין דעי"ז נידון בהשג יד לכך צריך עשרה משא"כ גבי הרי עלי מנה לבדק הבית דזה הוה רק גדר חוב להקדש ואינו נידון בהשג יד כנ"ל די בג' וע' גיטין דף מ"ט ע"א דמבואר שם דהוה רק כב"ח אך הירושלמי שם ס"ל דגובה מן העדית כה"ג ע"ש וצ"ל דהטעם משום דס"ל דמלבד בע"ח הוי זה כמו נדר וכמו חיוב להקדש ובזה י"ל דנ"מ לגבי השג יד י"ל דלענין לגבות מן העדית כיון שכבר נפטר שוב ל"ל עשיר לא הוה רק בע"ח ואינו גובה רק מבינונית וע' בירושלמי פ"ט ה"ו דב"ק דערכין לא הוה השעבוד מן התורה רק אקרקעות ולא אמטלטלין ומן המטלטלין הוה רק חיוב עליו אך זה רק להני דתליא בערך אבל ג' סלעים דגם ערך סתם חייב כן זה הוה קבע וזה גובה אף מן המטלטלין וי"ל דס"ל דלישנא קמא דערכין דף ד' ע"ב דאז אינו נידון בהשג יד דזה הוה כמו מפורש והא דמבואר בגמ' דממשכנים זה רק בגדר משכן וכפיה ולא בגדר גביה וכן ס"ל להתוס' ב"מ דף קי"ד ע"א ד"ה ומה ע"ש וע' בב"ב דף ע"א ונזיר דף ל"א ומנחות דף ק"ח וערכין דף י"ד מחלוקת אם אדם מקדיש בעין יפה וע' בתוס' דמנחות פי"ג דאמר שם טעם אחר משום דיד הקדש על העליונה וזה הוה כמו דאמרינן ב"מ דף ז' דהקדש כתפוס הוא ע"ש ונ"מ היכא דלא הקדיש עדיין רק ציוה אם אז אמרינן יד הקדש על העליונה וע' במש"כ רבינו פט"ז מהלכו' מעה"ק ה"ג דנ"מ בין הגדול שבמין וע' שבועות דף ט"ו ע"א בתוס' ובקדושין דף י"ז ע"א ולכך י"ל דס"ל לירוש' בפ"ה דגיטין הנ"ל דגובה מן העדיות וכמש"כ:
האומרשני כו'. דוקא כה"ג מבעי ליה כיון דאמר שני הוה כמו זא"ז כמבואר לקמן דף כ' ע"א וע' בגיטין דף מ"ב ע"א וקדושין דף ז' ע"ב גבי ב' חציך אבל אם אמר ערך אלו אז נותן על הכל בשוה ונידון בהשג יד שפיר כמבואר לעיל פ"א הי"ח וכן הוא בתוספתא פ"ב דכאן ע"ש והא דנקט הגמ' בבת אחת לא שאמר שיחל בב"א רק שאמרם כאחד ולכך לא הביא זה רבינו ועי' בנדרים דף ס"ט ע"ב גבי קים ובדברי רבינו שם ובמש"כ לעיל בהל' נזירות פ"ג ה"י דפליגי בזה הירושלמי וגמ' דילן דהירושלמי בפ"ג דנזיר ס"ל דזה הוה כמו נדר אחד וגמ' דילן לא ס"ל כך ע' שבועות דף כ"ז ע"ב בתוס' וע' בתוספתא דמאי פ"ז דאם אחד הפריש תרומות ומעשרות ואח"כ אמר השני שהוא ג"כ כן משמע שם דמותר לעשות כן ולא עבר על עשה המבואר בירושלמי דמאי שם ותוס' תמורה דף ד' ע"ש וכאן מותר לעשות כן אף דהדיבור פועל בב"א:
המפרישערכו כו'. הנה מלשון הגמ' שם בחולין דף קל"ט ע"א משמע דלא חל על הערכין שום דבר ונ"מ דאם היה עני בשעה שהעריך ואחר כך העשיר והפריש ואח"כ העני דנידון בהשג יד ולא מטעם דחייב באחריות רק דאין זה הפרשה כלל וע' סנהדרין דף ט"ו גבי מתפיס מטלטלין ובאמת גבי פדיון הבן בבכורות דף נ"א דנקט שם רק חייב באחריותו ובבכורות דף י"ב ע"ב וע' תוס' בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה אבל דכ' דסד"א דר"ל דזקפה עליו במלוה וע' בחולין דף קל"א ע"א ברש"י דמבואר שם דבע"ח נוטלן בחובו וכן ראשית הגז וקשה אפילו אם נימא דמיירי בהך דגיטין דף ל' זה לא שייך כאן דשם יש עליהם שם הדבר קודם הנתינה רק דמצות הנתינה מקיים בזה אבל גבי ראשית הגז ופדיון הבן דכ"ז שלא נתן אין עליהם שם הדבר כלל מה שייך זה ועי' תוס' ב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה עד ובתוספתא סוף חולין ע"ש ונ"ל דגבי פדיון יש נ"מ בין אם הוא פודה עצמו דאז הוה זה בגדר פריעת חוב ואף אז כ"ז שלא נתן נהי דחייב באחריות מ"מ שם פדיון יש עליו וע' תוס' ב"ק דף ע"ט ע"א ד"ה נתנו מה שאין כן גבי פדה"ב דזה הוה רק גדר מתנות כהונה וכ"ז שלא נתן אין עליו שם מתנות כהונה כלל ע' בקידושין דף כ"ט גבי מחלוקת דר"י ורבנן ולק' אבאר זה וע' בירושלמי פאה פ"ה ה"ב אך לא דמי לשם דשם יש שם עליו גם קודם אך מירושלמי ספ"ו דתרומות סה"א מוכח דגם כה"ג מהני זכיה ע"י אחר אך יש לדחות דשם לא שהנתינה מקדשתו רק מה שאינו נותן הוא חסרון ולכך היכא דלא בעי ליתן לא מעכב משא"כ כאן אך עי' רש"י בכורות דף מ"ז ע"ב ד"ה שהרי משמע דגם בפדה"ב כן אך יש לדחות דזה גופא הוה בגדר נתינה וע' ברש"י שם דף י"א ע"ב ד"ה משום ולקמן אאריך בזה וה"נ י"ל גבי ערכין ובסנהדרין דף ט"ו גבי מתפיס מטלטלין וגם י"ל לשיטת הירוש' דאין בערכין שעבוד מטלטלין מה"ת וכאן במתפיס משתעבדי מה"ת מטלטלי כמו קרקע ובעי שומא מה"ת וא"ש ואם כן י"ל דגם כאן גבי המפריש ערכו אע"ג דחולין הוא מכל מקום אסור לשנותו והוה גדר נדר ועיין במה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהלכות מעשרות פ"ב הט"ו גבי המפריש מקצת ובפ"ג ה"ז מהלכות תרומות ע"ש ועי' בערכין דף ו' ע"א גבי סלע זו לצדקה ובשם דף כ' ע"ב במה דאמר שם דמי שור עולה דחייב באחריות דמיו י"ל דר"ל שם אף דלא אמר עלי אך כיון דמיירי דלא אמר זה כ"ז שלא בא דמיו לקיום הנדר וזהו דר"ל שם חייב באחריות דמיו ואף דאח"כ קבע השור מ"מ כיון שלא נתקדש לא קים הנדר כלל ועי' בתוספתא כאן ה"ג דלא משמע כן ועי' במש"כ רבינו לק' פ"ז ה"ט והוא בתוספתא דתמורה פ"ג דאם אמר שור זה הקדש לאחר שלשים ושחטו בתוך ל' מותר אך בהנאה ולא באכילה ובתוספתא לא תני הכי והטעם משום דהוה כמו נדר וחלה עליו מקצת קדושה ונראה דכה"ג אם אח"כ הקדיש אותה לקדושה אחרת דחלה עליו כמבואר שם ובירושלמי פ"ג דקדושין מ"מ עובר על לאו דלא יקדיש כמבואר לקמן בהלכות תמורה פ"ד הי"א וי"ל דלקי דהא פעל ההקדש וע' בתמורה דף כ"ה ע"א ובערכין דף כ"ט וכן נ"ל דלמאי דקי"ל שם דף כ"ד ע"ב דבקדושה קלה אסור לשנויי גבי בכור ומוכח שם מדברי רש"י דבדיעבד מהני מ"מ עבר על לאו דלא יקדיש ולוקה ע' בבכורות דף ט"ו ע"ב גבי מהו שיתפיסן לכל זבח שירצה ע"ש בתוס' ד"ה מה דכתבו דאפילו למ"ד בהויתן הם קדושין אינו יכול לשנות ור"ל לקדושה גרועה אף דגבי בכור בזמן הזה מותר אף בקדושה גרועה שם הקדושה מחמת הדין וכאן מחמת גדר תורה מה שהקדיש את אמן ולכך אסור לשנות ועי' תוס' תמורה דף ל"א ע"ב ד"ה ולדם וע' מש"כ פסקי תוס' תמורה ר"פ כיצד דאף דיכול להערים זה רק בנדבה אבל אם היה חייב עולה לא יצא והוה כמו הך דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וע' רש"י תמורה דף י' ודף כ"ד דמבואר להיפך ובאמת י"ל דזהו כונת הגמ' פסחים דף מ"ז ע"ב שה ולא הבכור ע"ש בתוס' ור"ל כה"ג בעובר ועמש"כ רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב ד"ה ודמיהם כו' דמוכח שם דיכול למוכרם אפילו למי שנתחייב עולה והדמים חולין מחמת דתמים לא תפיס ואין שייך כאן קנס דפסחים דף פ"ט ע"ב ועי' רש"י זבחים דף ע"א ע"ב ומשמע דיכול למכור כל א' בפ"ע ואמאי דלמא זהו העולה ולא יצא וצ"ל דכיון דמכל מקום הגדול שבהם גם כן קרב עולה יצאו שניהם ותחזור קרן לבעלים ועי' ב"ק דף ס"ו ע"ב בתוס' ד"ה דגזל ועי' בתמורה דף י"א ע"ב ובפסחים דף צ' דמוכח שם דלר"י הגלילי המוכר שלמיו קנה הלוקח לא ר"ל שאם הוא מחויב שלמים שיוצא בה רק דנפקא מינה שיאכל הבשר בתורת בעלים כעין הך דב"ק דף י"ג ע"ב וגבי פסח שאני די"ל דר"ל גם כן רק לענין מצות אכילה דיש בפסח גדר אכילה בלא מנויין כגון גידין הרכין להך מ"ד דפסחים דף פ"ד דאין נמנין עליהן וע' מש"כ רבינו בהלכות קרבן פסח פרק י' הל' י' ועמש"כ רבינו שם פ"ד הלכה ג' דנטמאו מקצתן לאחר זריקה זכו טהורים בחלקן של טמאים וזהו כונת רבינו בפרק ב' דהל' חמץ ומצה דאוכל מגופו של פסח ר"ל למעוטי הני דלא הוי מגופו של פסח ואוכל בה רק בתורת מצוה לא שיוצא בה ידי פסח ולכך כתב זה רק בה"ז דשם הוה עיקר מצות אכילת פסח ולבני חבורה משא"כ בה"ט דשם די אף בבשר הפסח וכמו גידין הרכין ול"ד גופו של פסח גם י"ל דהא דקי"ל דפסח אינו נאכל רק בחבורה אחת וגם מבעוד יום אסור גבי גידים הרכים לא שייך זה דזה לא הוי בגדר קרבן פסח וע' בפסחים דף ק"ז ע"ב גבי הא דשמש מטבל בבני מעים ור"ל כיון דקי"ל דאוכליהן לאו בר נש הוה כמו גידין הרכין דיכול לאכלם בחבורה אחרת ועי' בתוספתא פסחים פ"ז ופסחים דף פ"ד ע"ב דנמנין על מוח ע"ש וכן נ"מ לענין אחר חצות לראב"ע די"ל דזה לא בגדר פסח רק בגדר קדשים כיון דבזה אין יוצא ידי אכילת פסח וכמש"כ ובזה י"ל מה דסתרי אהדדי תוס' דפסחים ספ"ה ותוספתא דמגילה פ"ב לענין נותר דשם ר"ל אהני דאוכלו גם אחר חצות דאינו יוצא בהם ידי פסח ואם חשב סתם בשעת העבודה לאכול כזית לאחר חצות לא מיפסל ומשום שיש בפסח דברים שיכול לאכלן אחר חצות וע' בזבחים דף ל"ה ע"א וי"ל דזה הוה כמו אלל דשם דלא הוי מחשבה כלל וע"ש דף כ"ח ע"א גבי עור אליה ובביצה דף ז' ע"א גבי נבלת עוף טהור וא"כ ה"נ גבי הני דמים דהפריש אף דהם חולין מכל מקום אסור לשנותם וכמש"כ:
חייביערכין ודמים כו'. ע' בתוספתא כאן פ"ד דסתרי אהדדי דברישא אמר דממשכנין ובסיפא אמר דאין ממשכנין וצ"ל דנ"מ בין קודם אומדנא לאחר אומדנא דקודם אומדנא עדין אין יכולין למשכנו דאף דהא מבואר כאן דף כ' ע"ב דאשתעבודי משתעבדי נכסים למפרע מכל מקום כיון דאי מיית פקע חיובא ממנו דאין דמים למתים אין ממשכנין אותו על הספק ע' בב"ב דף ל"ד ע"ב לא תפסינן ובירוש' סנהדרין פ"ז גבי מגדף ותפסין בר נש בשוקא ובירוש' סוטה פ"א ומבזין על הספק והנה גם לב"ת ע' ר"ה דף ד' ע"א דחשיב גם חייבי דמים ולק' בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ד הי"ג אך נראה דזה רק לאחר שאמדוהו אבל קודם לזה לא עבר אך י"ל דיש נ"מ בין היכא דאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי דגבי דמי עלי שפיר עבר בב"ת על שלא עמד בבית דין לשומו ושם יש לומר דאף בפחות מג' רגלים עבר ע"ז כמו גבי צדקה דהא הוא קאי וכדרבא בר"ה דף ו' וע' כאן דף כ' ע"ב עלי להביאו ולכא' קשה הא בל"ז הוא מחויב להביאו דעבר בב"ת ובעשה אך י"ל דכאן ההבאה הוא דבר בפ"ע וע' רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב ד"ה זה אך שם י"ל דנ"מ דצריך הוא שיהיה שוה מנה כמו זה השור ע"ש דאמר ודמיו עלי וה"נ אם אמר במנה גם י"ל דהוה כמו מפורש דעבר מיד וכמש"כ הר"ן בנדרים דף ד' ע"א וכן הוא בירוש' ר"ה פ"א ה"א גבי הרי עלי עולה ע"מ להקריבה בב' בשבת ע"ש וכן י"ל דגם ממשכנין ע"ז בגדר כפיה שיעמיד עצמו לשומו אבל אם אמר דמי פלוני עלי לא שייך זה וכ"כ בזה:
שםואין מוכרין כסות אשתו כו'. ע' בדברי רבינו פ"א מהלכו' מלוה ה"ה מה שחלק שם בין בגדי שבת לבגדי חול דבבגדי שבת שפיר גובה מהם וכאן לא כתב זה רבינו וע' בירושלמי נזיר פ"ה ה"ג דמוכח שם דגם תכשיטין אין בע"ח גובה מהם ע"ש וע' בכתובות דף נ"ד אם זה הוה קנין גמור או רק כ"ז שהיא אצלו ובאמת זה תליא בהא אם הא דצריך ליתן לה כסות הוי בגדר שעבוד או רק גדר דין וע' בירושלמי כתובות רפ"ז גבי המדיר דאמרינן שם מאחר דיכול לגרשה כו' ר"ל דזה הוה רק דין וע' בכתובות דף ס"ה ע"ב גבי מותר בלאות דרק משום דצריכה להם אבל בל"ז אינם שלה הרי חזינן דלא הוי קנינה אך באמת מדברי רבינו בהלכות אישות פי"ג מבואר דעוד יש טעם דצריך ליתן לה כסות והוא משום דהוה בגדר מזונות וכדמוכח בירושלמי כתובות פי"ב ה"א וע' כתובות דף מ"ח ע"א דנותן לה תכשיטין אף אם היא שוטה ושם דף ס"ה ע"א גבי שיראי וס"ל לרבינו דבגדי חול הוי בגדר שעבוד וכמו מזונות ובגדי שבת ותכשיטין הוי רק בגדר דין וכמו מדור וכמבואר בירושלמי מע"ש פ"ג ה"א דאין להם בית דירה וע' בכתובות דף ק"ג ע"א וכ"כ בזה בח"א וע' בסנהדרין דף קי"ב ע"א גבי פאה נכרית דנשים צדקניות דעיר הנדחת מבואר שם דלבושה אין עליה שם שללה של עיר הנדחת ומותרת ושם לא מחלקינן בין בגדי שבת לבגדי חול ומשמע שם דאף דבעלה היה מן הרשעים וצ"ל כך דהנה בב"ק דף ק"ב ע"ב מבואר נעשה כמי שהקנה לה מעיקרא ור"ל כך דכיון דקי"ל גבי ערכין דאין מסדרין לאשתו ולבניו וכן מקדיש ההקדש חל ממילא על כל הנכסים וא"כ אם נימא דחל גם על הני שוב ע"כ נפקע החיוב שיש עליו ליתן להם וזה א"א ולכך אמרינן דהוי כמו שהקנה להם הבגדים מקודם ולכך אף אם עדיין לא זכתה בהם כלל כגון חדשים הרי אלו שלהם וכ"ז רק היכא שהדבר הוא מחמת דין וע' בסנהדרין דף ע"א ע"א גבי בן סורר ומורה דאמר שם בדמי סעודה המיוחדת לאביו ולאמו ומשמע דיש לה קנין אף קודם שלקחה הסעודה ובירושלמי שם והטעם דלענין דין הוי שלה אף דלא קנתה אותם קנין גמור וע' נדרים דף פ"ח ונזיר דף כ"ד ע"ב. וע' בקדושין דף כ"ט ע"א גבי אטו הקדש לאו במי שפרע קאי ע"ש בתוס' וע"כ דר"ל כך דהנה עיין לקמן פ"ז הי"ב ובהי"ג ובהלכות מכירה פ"ט ה"ב ע"ש בהשגות אך באמת כ"כ בח"א דגבי הקדש יש ב' דברים אחד חילול האיסור והב' קנין הדבר ואף אם חילל ההקדש על מעות ועדיין לא נתן המעות ליד גזבר מ"מ האיסור פקע אך לקנות הדבר שיהא שלו צריך שיגיעו המעות ליד הגזבר וע' חולין דף קל"ט ע"א מה דאמר לפי שמצינו בהקדשות כו' ע"ש בתוס' ובבכורות דף י"ב ע"ב במשנה גבי פדיון מעש"ש אך ר"ל כן דאם המעות שחילל הן בידו אז אף לאחר שחילל אם נתיקר צריך להוסיף וזהו כונת הגמ' קדושין דף כ"ט ע"א ולא הספיק לפדותו מהו לשון לא הספיק ע' יבמות דף י"ט ע"ב ור"ל דההקדש כבר חילל על המעות דאל"כ פשיטא הא לא פקע ההקדש ואסור רק דר"ל שלא נתן המעות להגזבר וכן דייק שם רש"י ורבינו לקמן דנקט ונתן הדמים אז הוי גם היוקר שלו אבל אם לא נתן נהי דהאיסור פקע מ"מ היוקר הוי ממון הקדש ולא הוי גדר פדיון רק גדר קנין לבד ויכול לשלם ממה שירצה וע"ז קאמר דזה רק כשהמעות הם אצלו אבל אם נגנבו או שנאבדו מה ששוה כנגד המעות א"צ לשלם להגזבר זהו כונת הגמ' בחולין הנ"ל וכבר הארכתי בזה בח"א וגם נ"מ דעל המעות שצריך להוסיף אם בעה"ב פדה א"צ להוסיף חומש וע' בירושלמי דמעש"ש פ"א ופ"ג ולקמן בהלכות מעש"ש אבאר זה. והנה באמת גם מה דאמר גבי משכו במאתים ולא הספיק ליתן ולא כתב "לפדותו" כלשון הגמ' בקדושין דף כ"ט שם ר"ל ג"כ שחילל המעות עליו תחילה רק לא נתן להגזבר ור"ל דנ"מ דלא נימא דהמנה הב' שלא נתן הוי כמו הקדישו ולא שייך להגזבר ונ"מ לענין כמה דברים לענין שיכול לחלל על שו"פ כמש"כ בח"א וגם לענין מעילה וכדומה וכן להיפך לחומרא אם צריך להוסיף חומש ואי מקרי הקדש ראשון או הקדש שני עי' לקמן פ"ז הי"א וה"ד ואמר דאם משכו ג"כ אז צריך ליתן המאתים להגזבר ולא שייך זה להא דלקמן פ"ח ה"ג ובהלכות מכירה פ"ט ה"א דשם הוה רק בגדר נדר וא"ש מש"כ התוס' קדושין מהא דב"ב וע"ש וע"ז אמרינן שם דאם פדאו במנה ונתן הדמים אף דהנ"מ כעת רק לממון ולא לאיסור מ"מ גם הממון של חפץ קנה דגבי הקדש אמרינן דהוה כמו שלא חזר היכא דבעי לקבל מי שפרע ור"ל דלעשות פעולה לבטל הדבר לא שייך גבי הקדש ועיין במה דס"ל לרבינו בהלכות מכירה פ"ז ה"ג דכ"ז שלא קיבל המוכר מש"פ המעות עדיין ברשותו משא"כ בהך דשם פ"ט ה"ב דשם המעות הם ביד הדיוט וגם באמת נ"ל דשם ר"ל לא שנתן לו דמים של הקדש דהא ע"כ חילל מקודם ההקדש על הפירות ופקעה קדושתן ואם כן אם יחזור בו הגזבר הרי המעות הם חולין וע' במעש"ש פ"ג ובדברי רבינו שם בפ"ח ה"ז ח' וגם מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מכירה שם דאם רצה הגזבר נוטל ממנו כשער הזול כמבואר במנחות דף צ' והרי המעות של הקדש כבר נתחלל כפי השער שהיה אז וא"כ נמצא מי יקדיש המותר וגם נמצא באין משל יחיד לכן צ"ל דשם מיירי לא שנתן דמים קדושים רק כמבואר בירושלמי שקלים פ"ד דנוטל מעות מן השולחני וע' במעילה דף י"ד ואח"כ מחללין על ההקדש ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהלכות כלי המקדש פ"ז ה"ט אם ביד הממונה הוי הנסכים קודש או לא ע"ש וע' במה דמבואר שם דאם פתחו המעות צריכים לשלם הממונה על החותמות ואם נימא דהוה הקדש שוב יקשו כמו הא דב"מ דף נ"ח. וא"כ חזינן דגבי הקדש אזלינן בתר הדין ולא במה שיוכל שיפטר ויחזור וה"נ גבי כסות אשתו כן דאף דבגדי שבת ויו"ט וכן הבגדים שלא זכתה בהם עדיין אין לה בהם קנין גמור ומ"מ כ"ז שלא חזר בו הוי שלה ואין ההקדש נוטל בהם ועי' מש"כ רבינו בהלכות מעש"ש פ"ה ה"א גבי דמים וכן גבי גמר בלבו:
ונותןלו תפלין כו' ואף דהוי בגדר נכסים כמבואר ב"ב דף קנ"א מ"מ הוי ג"כ בגדר בגד ע' בזבחים דף י"ט ע"א ובמש"כ הנ"י פ"ט דב"מ גבי ספרים וע' בחולין דף קל"א ע"א גבי ס"ת וברש"י שם והנה רש"י ז"ל כאן כתב דהני אף אם עכשיו א"ל צריך להניח לו מעות שיקנה תפלין ולא כמו גבי כלי אומנות דאם א"ל א"צ לקנות וע' נדרים דף ס"ה ע"ב ובמש"כ התוס' ב"ק דף י"א ע"ב ד"ה אפילו והנה כאן בתוספתא אמר בד"א בזמן שב"ד נזקקין ונראה דר"ל כמש"כ התוס' ב"מ דף קי"ד ע"א ד"ה מה דבזמן שממשכנין בתורת כפיה אז נוטלין הכל ע"ש וע' במש"כ התוס' כתובות דף ס"ח ע"א ד"ה כאן דהיכא דהוא משום קנסא ולא דין אין מסדרין ע"ש ועי' ב"ק דף ל"ט ע"א במד"א שם וניתבא לעניים דהוה ממון שא"ל תובעים לא שייך זה לב"ד ועי' סנהדרין דף כ"ה ע"ב גבי פירות שביעית דהמעות שכנס מפירות שביעית מחלקן לעניים וצ"ל דל"ד להא דב"ק הנ"ל משום דבשביעית הדבר שייך לעניים עי' בשביעית פ"ו ובספ"י וע' בחולין דף ק"ל ע"ב גבי בעה"ב שהיה עובר כו' ובירושלמי פאה פ"ה ה"ג דמשלם לעניי אותה העיר ר"ל דלא נימא דהחיוב חל עליו רק בזמן שבא לביתו ויכול ליתנן גם לעניי עירו ועי' בתוספתא ב"ק פי"א גבי האומר תנו שדה כו' דאז מלקטים הפאה עניי עיר אחרת ובתוס' גיטין דף ל' ע"ב ד"ה א"ב וע' ב"מ דף כ"א ע"ב עניי דעלמא ולקמן בהלכות מתנות עניים אבאר זה מ"מ כיון שבשעה שלקטן היה כדין הוי ידו כיד עניים והוי כמו שבא לידם ולכך שם לא הוי בגדר מתנות רק בגדר ממון שזכו בו עניים וע' במה דס"ל לר"א בפ"ה מ"ג דשביעית דיעשה חשבון עם העניים ע"ש בירושלמי ובר"ש משום דממון לא בטיל מוכח דס"ל דמתנות עניים הוה ממון גמור לבד מדין וכדס"ד בגמ' דחולין שם במה דאמר ריב"ב דהמתנות דין ר"ל דמלבד המצוה הוה ד"מ אבל חזה ושוק דקי"ל משלחן גבוה קזכו כמבואר בקדושין דף נ"ב ע"ב לא שייך בו גדר דין וזהו כונת הגמ' בחולין שם מדר"א ליקו וליתיב ר"ל דר"א לשיטתו כמש"כ וע' ביבמות דף ק"א ע"א גבי ספק אם מבית אב זה או מבית אב אחר אף דמקריב בשניהם מ"מ אינו נוטל חלק אלא מב"א אחד וא"כ ליכא למימר כמש"כ רש"י בחולין שם בד"ה כמו שהורמו דחזה ושוק לא שייך אלא בבית אב דהא נ"מ כה"ג וע' בתמורה דף ז' ע"ב בסוף ערכין דהזכיה היא רק משום הקרבה ור"ל דאם הוא מקריב אז הוי כמו קרבן שלו וי"ל בו זכיה וכן יהי' נ"מ אם נטמא הכהן שהקרבן היה שלו ונתנן לכהן אחר שלא מאותו המשמר דאז שייך לשיטת רבינו לק' בהלכות כלי מקדש בפ"ד ה"ז לכהן המקריב ואחר שזרק הדם נטמא הכהן הראשון למי שייכא אז ההקטרה ולק' אבאר זה וע' תוס' יבמות דף מ' ע"א דכהן המקריב צריך לאכול מאותו הקרבן וג"ז תליא אם זכות המשמר והבית אב הוא רק להקרבה וממילא זכו לאכילה או זה ב' דברים וע' תוס' סוכה דף נ"ה ע"ב דגבי לחם הפנים ההקטרה דהבזיכים עם החילוק של לחם הפנים הוה ב' דברים דזה שייך להמשמר הקבוע והאכילה ברגל נתחלק לכל המשמרות וע' במנחות דף ק"ז ע"ב גבי מחלוקת דחזקיה ור"י אם אמרינן גבי עורות ג"כ משום הקרבה או דזה הוה דבר בפ"ע רק שיהא ראוי להקרבה ע' זבחים דף צ"ט ע"א וב"ק דף ק"י בתוס' ד"ה לבעלי מומין ולכאורה קשה הא מבואר דכל שאין לו בבשר אין לו בעור וצ"ל דר"ל אם הטעם משום דאין לו בהקרבן או משום דאין לו בהבשר ונ"מ לבכור לפ"מ דס"ד בתמורה דף ז' דזכי בו הכהן לא משום הקרבה רק שהקרבן שלו ונטמא למי שייך העור וע' ביבמות דף ק"א ע"א הנ"ל ולכאורה הא יהיה נ"מ אם הוא מב' משמרים הסמוכים זל"ז ואז יש לו חלק בלחם הפנים ממ"נ אך לפמש"כ דגבי לחם הפנים הוי ההקרבה והאכילה ב' דברים לא תליא זה בזה כלל ולקמן בהלכ' תמידין ומוספין אבאר זה וע' בירושלמי פ"ב דחגיגה גבי עורות של יום טבוח למי הם שייכים ע"ש בה"ד. או י"ל דהתוספתא ר"ל כמו שכ' התוס' ר"ה דף ו' ע"א גבי חייבי חטאות ואשמות לאחר שעבר על ב"ת דממשכנין אותן וכאן לא שייך מסדרין ג"כ מחמת קנס כמש"כ התוס' בכתובות הנ"ל:
היהחמר. ע' בב"מ דף קט"ז ע"א גבי צמד של פרות ותוס' שם דף קי"ג ע"א ד"ה ויש אך מדברי רבינו בהלכות מלוה ולוה נראה דקאי אצמד לא על הפרות דפרות לא מקרי כלי רק נכסים ע"ש בפ"ג ה"ג ועי' בקדושין דף כ"ח ע"ב אם בהמה הוי גדר כלי ובנדרים דף נ"ה ע"א גבי עללתא אם ספינה נקרא ג"כ עללתא וב"מ דף ס"ט ע"ב גבי ספינתא ובאמת מדברי הירושלמי ב"מ ספ"ט נראה דצמד של פרות לא הוי מטעם אוכל נפש רק אם משכנן שלא ברשות ב"ד ולכך נקט משכן ולא חובל וע' ב"ב דף ע"ז ע"ב גבי מכר את הצמד ובדברי רבינו בהלכות מכירה פכ"ז ה"ב מה דס"ל לחלק בין צמד לעול ונראה דהטעם דצמד הוא לב' פרות לכך לא בטל ועול הוא לחדא פרה ולכך שינה רבינו שם לשון התוספתא גבי עול ונקט רק פרה וע' ב"ק דף י"ז ע"ב גבי עגלה מושכת בקרון ובע"ז דף י"א ע"ב ע"ש ובנדרים דף ל"ג ובירושלמי שם מה דמחלק בין קרדום של בקיעה לקרדום של ניכוש ובעירובין דף צ' ע"ב גבי ספינה:
היהבנכסיו כו' אין לו להקדש כו'. עיין כאן דף י"ח ע"א דלזה מקשינן דמים לערכין ובמש"כ רבינו בפהמ"ש מעילה פ"ג גבי הך דשם דף י"ג ע"ב גבי ערבה דכיון דאינה ראויה לשום דבר אין בה מעילה דאינה שוה כלום ע"ש ואף דהא יכול לעשות ממנו איזה כלי כע' הא דאמרינן בגיטין דף כ' ע"א גבי עלה של זית דחזי לאצטרופי ע"ש ברש"י ובירושלמי פ"א דקדושין ה"א תמן ראוי להשלים ר"ל דע"י הצירוף יהיה גם הוא שוה פרוטה דאל"כ אמאי מקודשת וע' בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"א גבי ב' שהיו שותפין בקישות ולאחד יש רק חלק עשירי כו' עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר וי"ל לפי כולו וע' בב"מ דף צ"ט ע"ב דגבי הקדש משלם לחומרא ע"ש וע' במש"כ רבינו בהלכות מעילה פ"ז ה"ו דגבי פדיון הקדש אף דאין פודין בפחות מפרוטה מ"מ יכול לפדות בכלי אף דאינו שוה רק כ"ש וכמו גבי טענה לשיטת רבינו דלא אזלינן בתר הדבר רק בתר חשיבותו אבל גבי מעילה ודאי צריך דוקא פרוטה וע' בירושלמי קדושין פ"א גבי קרבן שבועה דילפינן מקרא דלאשמה בה פרט לפחות מפרוטה והנה באמת לפי המבואר בירושלמי פ"ה דתרומות ה"א דבמקום דאינו שוה כלום לא אמרינן אין לו להקדש אלא מקומו וא"כ קשה על רבינו גבי ערבה וצ"ל ולחלק בין אם הקדיש את הדבר ואח"כ הוזלה ובין ערבה דלא הוה רק גידולי הקדש ואמרינן דלא חלה עליה הקדושה וזהו ג"כ שיטת רש"י בגיטין דף י"ב ע"ב גבי פחות מש"פ ע"ש בתוס' והטעם משום דאין הקדש חל על דבר שאין יכולים לפדותו ובפמש"פ לאו בר פדיון הוא וע' ב"מ דף נ"ג ע"א ובדברי רבינו בהלכות מעש"ש פ"ב ה"ט דמעש"ש שאין בו שוה פרוטה אינו אסור רק מדרבנן ומפרש כך דברי הגמ' ב"מ שם דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי והטעם דלאו בר פדיון הוא וגבי הקדש דמבואר בכ"מ דאסור מה"ת וגם צריך לשלם הקרן ע' ב"מ דף נ"ה ובירושלמי פ"ב דפסחים ה"ג שם יש על זה ריבוי מקרא וע' בדברי רבינו בהלכות מעילה פ"ז ה"ח. עוד י"ל דשם מיירי דהקדיש לשוה פרוטה רק דנהנה ממנה פחות מפרוטה אך זה יהיה נ"מ אם נהנה ממנו בשוגג דמשלם את הקרן אם צריך להקדיש את הקרן או נעשה קודש מאליו אם זה הוי כמו גבי תרומה כמבואר בפ"ז דתרומות מ"ד או דמ"מ כיון דנתרבה מקרא נהי דפטור מחומש מ"מ התשלומין נעשין מיד קודש ואף אם נימא דא"י להקדיש לכתחילה פחות משו"פ מ"מ זה י"ל דאתיא מכח הראשון אך לפי"ז יהיה נ"מ למה דקי"ל דאין מוסיפין חומש על הקדש שני אם התשלום דמעילה הוה ג"כ כהקדש שני והנה מלשון רבינו בהלכות מעילה פ"א ה"ה משמע דאין מוסיף חומש אך ע' בתו"כ פ' ויקרא פי"א פרק ב' מבואר להדיא דהוה כמו הקדש ראשון ומשלם חומש וע' תמורה דף ט' ע"ב גבי תמורה דזה הוה כמו הקדש ראשון וא"כ היכי חל על פחות מפרוטה וצ"ל דהקדש שפיר חל וכדמוכח בכריתות דף ט' ע"ב גבי עשירית האיפה דאמר שם דרק משום דלאו אורח ארעא כו' משמע דבל"ז שפיר חל ההקדש וי"ל דהטעם כמו דאמרינן בירושלמי מעש"ש פ"ד הלכה ג' דהקדש שפדה יותר על דמיו תופס הכל ולא כמו מעש"ש וא"כ הוה בר פדיון אף פחות מפרוטה ויש לחלק. גם י"ל דבהך דכריתות כיון דשם רוצה לעשות קרבן שפיר חל גם על פחות מפרוטה וע' במנחות דף ק"א דעשירית האיפה קודם שנתקדשה בכלי יכול לפדותה. ובירו' בפ"ב דפסחים אמר שם הטעם גבי פחות מש"פ משום דראוי להשלים ועיין ערכין דף כ"ז ע"א מחלוקת דר' יוסי ורבנן משמע דהטעם לא משום דההקדש שאינו שוה אינו נפדה רק דהפדיון לא תפיס ויהיה נ"מ היכא דא"צ לפדות בשביל ממון הקדש רק בשביל האיסור וכעין שכתב הראב"ד ז"ל בהלכות מעה"ק פט"ו ה"ז שהפדיון כ"ש ור"ל דהממונות חל לאחר ל' קדושת שלמים רק משום דהאיסור לא פקע די בכ"ש ור"ל דא"צ ד' פרוטות וא"כ לפ"ז היכא דהדבר הולך לאיבוד דשוב ליכא בו דין ממון לכ"ע ע' בחולין דף קל"ט דהוי מחלוקת אם פקעה הקדושה גבי מרדו אבל הממון ודאי פקע וע' בב"ק דף קט"ו ע"ב גבי כדי יין המשתברות ובירושלמי מעש"ש פ"ד ה"א דאמר שם היינו וקם לו ר"ל דכיון דהולך לאיבוד שוב לא הוה בר פדיון דלא שייך וקם לו ולכך במעילה דף כ"א גבי שילח ביד פיקח כיון דשם ימעול בההקדש ויוצא לחולין בלא פדיון לכך די בפדיון שו"פ ולא בעי ד' פרוטות ועי' לקמן פ"ז משכ"ת שם וע' בפי"ב ה"ה דהלכות תרומות שכיון שנשברה החבית כו' וט"ס שם וצ"ל שהוא כחול ר"ל דפקעה ממנו קדושת התרומה כיון שהולך לאיבוד וע' מנחות דף מ"ח ע"ב מעיקרא לטומאה אזיל ובירוש' שבת פט"ז גבי מטמא להציל ומקשי שם בכל קודש ואמר היא תרומה היא מעש"ש כו' ר"ל כמו דגבי מעש"ש מבואר בירושלמי דמעש"ש פ"ב ה"א דאם נסרח פקע ההקדש ה"נ גבי תרומה וכ"כ בזה בח"א. וע' במעילה דף ז' ע"א אם מחשבין על העומד לישרף אך שם קדושת הגוף שאני וע' בזבחים דף ל"ו ע"ב גבי חישב שיאכלוהו טמאים ולקמן אבאר זה. והנה מכאן משמע דרק לעשות שבח ע"י דבר אחר לא אבל להשביחו בגופו שפיר משביחין אותו אך מלשון התוספתא כאן פ"ד לא משמע כן וכן משמע כאן מלשון רבינו בפהמ"ש דהטעם הוא שמא יהיה איזו סיבה לחסר והביא ע"ז הא דכתובות דף ק"ו ע"ב אין משתכרין בשל הקדש ע"ש וע' במש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ז מהלכות כלי המקדש ה"ט לחלק בין פירות לנסכים ע"ש וע' בערכין דף ו' ע"ב גבי הא דרבי ינאי יזיף מטעם דניחא להו לעניים וע' בגיטין דף י"ב ע"ב ניחא ליה להקדש דלשבח עבדיה והנה גבי ערכין ודמים אם גובין מן הראוי ע' כאן דף י"ח ע"א דפריך ותיפוק ליה משום שכירות ומתרץ דאינו אלא לבסוף שמעינן דאם ישנה מתחלה ועד סוף אף דהוה מלוה כדמוכח בכמה מקומות מ"מ מקרי עשיר וערכין גובה ממנו ועמש"כ התוס' ב"ק דף ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו משום דס"ל דזה ששילם להצבע חל עליה הקדש וגם חייבי ערכין גובה מהם וע' תוס' ב"ב דף צ"ב ע"ב ד"ה אי דמקח טעות אי הוה כמו מלוה ותוס' שם דף ע"ז ע"א אי יכול להקדיש מה שחבירו חייב לו ושם דף פ"ז ע"ב ד"ה הלוקח ותוס' ב"ק דף ל"ו ע"ב דאינו קדוש רק בגדר נדר ושם דף מ"ה ע"א ד"ה מכור ודף קי"ב ע"א ד"ה אע"פ דהוה בגדר גזלן ותוס' ב"מ דף ט"ז ע"א ד"ה האי ודף כ"ט ע"א ד"ה הוה שואל דמשמע דבטעות ג"כ הוה גדר מלוה ושם דף מ"ג ע"א בתוס'. וע' בקדושין דף מ"ו ע"ב בתוס' ד"ה ש"מ ורש"י גיטין דף ל"ב ע"ב ד"ה דבור דא"צ לטול מידה וליתן לה ובתוספתא קדושין ספ"ג ובירו' פ"ב דקדושין וכ"כ בזה בח"א וא"כ י"ל דהתוס' ב"ק הנ"ל ס"ל דלא הוי בגדר מלוה ולכך גם ערכין גובה מהם וע' בירושלמי גיטין פ"ה ה"א ותוספתא בכורות פ"ו: