הנוטעכו'. וצריך כו'. והנה הר"ש כאן פ"ז מ"ג כתב דגם עריס עצמו בדיעבד אינו מקדש ובאמת זה הוה מחלוקת דאמוראי בירושלמי פ"ו ה"ה דר"י ס"ל דמקדש ור"ל ס"ל דאינו מקדש וזה ג"כ מה דר"ל בירושלמי פ"ז ה"ג בינתיים מהו ור"ל עריס עצמו:

עריסכו'. ואחד מס' באמה כו'. הטעם דהרשב"א ז"ל כתב דשוחק יותר על עצב חצי אצבע לאמה והיינו אחד מס' באמה ועיין מש"כ ה"ה ז"ל ספי"ז מהל' שבת ע"ש:

היושרשי כו'. והנה הטעם החילוק בין שרשי גפן לשרשי תבואה או משום דארבע אמות הם שייכים להכרם כמבואר בהך דב"ב דף י"ח ע"א ודף כ"ו ע"ש בתוס' וכפי המבואר בעירובין דף צ"ב ע"ב דקפדינן אכרם ע"ש בתוס' ובב"ב דף ז' ע"א גבי שני אחים שחלקו דאמר שם יש לבעל הכרם ד"א כו' ר"ל דד"א של הרחקה הם שייכים לבעל הכרם אם נקצץ הכרם וכן מבואר בתוספתא ב"ב ספ"ד דהקרקע הם של בעל הכרם וכפי שיטת רבינו בהך דב"ב דף ק"ז ע"ב דהחריץ הוא על הלוקח לעשות ומחלקו עיין בהלכות מכירה פכ"א הכ"ב ע"ש ורבינו לשיטתי' אזיל בהל' שכנים פ"ב הי"ז וכמו שמפרש בפיהמ"ש דב"ב גבי גינה ע"ש וכן מבואר בירושלמי ב"ב שם וא"כ נמצא דהד"א שייכים להכרם ולכך אם הי' שרשי הגפנים נכנסים לשם אוסר משא"כ גבי תבואה אך קשה הא בירושלמי כאן פ"א ה"ח ופ"ה ה"ג ופ"ו ה"ב מבואר רק אם שרשי התבואה נכנס למטה מג' טפחים ורבינו סתם ולא חילק והטעם דבעי ג' טפחים הוא כמו דאמרינן בירושלמי רפ"ז וב"ב דף י"ט דהוה כמרכיב זרעים באילן ע"ש וס"ל דגרם להרכבה שרי וזה תליא בהך מחלוקת דהמקיים כלאים ולדידן שרי והירושלמי והתוספתא אתיא כר"ע וכ"כ בזה לעיל:

כלהשיעורים כו'. ואם אמר כו'. כ"כ בזה דלשיטת רבינו דוקא אם זרע ישראל בחו"ל אסור אבל בעכו"ם מותר ודלא כשיטת התוס' בקדושין דף ל"ו ובע"ז דף ס"ג ע"ב וכבר הארכתי בזה בהל' מאכלות אסורות ועיין בירושלמי ספ"ג דערלה בהך מחלוקת דשמואל ור"י ומבואר שם דגבי עיירות המובלעות דשם יש קנין לגוי שם אם זרע גוי אין עליו איסור ולכך מותר לישראל לעשות עמו אך לשיטת רבינו דגם של ישראל בחו"ל כה"ג הוה רק איסור אכילה ולא איסור הנאה אין ראי' מזה: