Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Diverse Species Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המרכיבזכר כו'. והנה אם הרכיב זכר ע"ג זכר אם שייך בזה גדר מרכיב עיין בתו"כ פ' ויקרא בפי' הראב"ד במה דאמר שם הזכר בין במינו כו' ור"ל כך דהזכר חייב ובבהמה גבי כלאי הרבעה לא הוה ועי' מכות דף כ"ב ע"א ובדברי רבינו לקמן בהלכה י"א גבי המרביע שור פסוהמו"ק דבגמרא נקט חייב שתים גבי מרביע וצ"ל דזה הוה כמו עבודה בקדשים וכמבואר במו"ק דף י"ב ע"א ובדברי רבינו בהל' מעילה פ"א ה"ט אך רבינו השמיט זה ונקט רק משום כלאים ובהל' מעילה נקט רק אסור וי"ל דנ"מ לענין זכר ולקמן אבאר זה:
או. שעוררן בקול כו'. והנה לקמן בה"ז מבואר דאם הנהיגן בקול לוקה וכן גבי חסימה פסק כן ולכאורה י"ל דכמו דאמרינן בירושלמי כאן פ"ח ה"ב דהיכא דהדבר להנאתה ולדעתה אזלא הוה מעשה ומחלק שם בין בעלים הקורא אותה דלא הוה מעשה ובין אחר דאז שפיר הוה מעשה ע"י קול וכעין הך דקדושין דף כ"ב ע"ב גבי קנין וע"ש דף כ"ד ע"ב דמחלק בין בהמה לאדם. ואף דהא מבואר ב"ק דף נ"ג ובתוספתא שם פ"ו וברשב"ם ב"ב דף צ"ג ע"א דגם גבי בהמה אם הבעיתה פטור ע"ש ועיין בע"ז דף ט"ו ע"א דגבי שבת מה שגורם לה ע"י שמיעת קולו הוה מחמר אף שהיא הולכת לדעתה ולא כמו גבי תחומין כמבואר בירושלמי בכלאים הנ"ל ועיין במרדכי בקדושין אף י"ל דגבי מחמר שאני דכן הוא המלאכה וכעין דמבואר ב"ק דף ס' ע"א וב"ב דף כ"ו גבי זורה ועיין מש"כ רבינו בהל' שבת פ"י הכ"ב גבי צידה כה"ג ובפ"כ גבי חרישה ויהיה נ"מ גבי חרישה אם אינו חייב רק כשהוא מוליך כלי המחרישה בידו או גם ע"י קול חייב. ובזה יש לבאר דברי הגמרא דפסחים דף מ"ז ע"ב מה דאמר שם גבי יו"ט דאחרישה לא מחייב וס"ל שם דמיירי דאינו נושא כלי המחרישה והאיסור הוה רק בגדר מחמר בשבת ומכל מקום אכלאים והקדש מחייב והעשה למען יניח לא שייך שם דהבהמה של הקדש ואינו שלו והעשה של שביתה ג"כ לא שייך כיון שהוא אינו עושה כלום וא"כ לא הוה אלא לאו לחודא ודחי לה עשה וא"ש. משא"כ גבי חיוב תשלומין דאז דוקא מה שהוא עושה הפעולה אז הוא חייב ולא אם נעשה ע"י אחר ואף דאחר לא הוה בר דעת ואף דגבי קנין מהני כמבואר בקדושין דף כ"ב ע"ב וזה ודאי אם הבעית קטן או עבד קטן אינו יוצא לחירות ועיין מש"כ התוס' ב"ק דף צ"א ע"א בשם תוספ'. והנה עוד יהיה נ"מ לפי מש"כ התוס' קדושין דף כ"ו ע"א וב"ק דף צ"ח ע"א דהיכא דהוא גרם שיהי' הגבהה הוה הגבהה לענין קנין וא"כ אם אמר לקטן שיגביה לו דבר הוה כמו שהוא הגביה כיון דהקטן עביד אדעתי' דידי' ובזה יש לבאר מה דאמרינן בתוספתא דב"ב פ"ה גבי צלוחית ביד התינוק שאם הטה חייב והא מבואר ב"מ דף מ"ד דהטה לא הוה הגבהה ולא נתחייב ע"י זה צ"ל דהוא הטה ועי"ז הגביה התינוק לצורכו והוה כמו שהגביה הוא וחייב וכן י"ל כונת הגמרא ב"מ דף י"ב ע"א במה דאמר שמואל גבי מציאת קטן לאביו שבשעה כו' ר"ל וא"כ הוא גרם שיגביה. אבל גבי שן ועין צריך שהוא יעשה הדבר וכמש"כ התוס' בשם התוספ' ובאמת זה תליא אם היציאה לחירות הוא מחמת החסרון שעשה בו או מחמת שנעשה ע"י בטל ממלאכתו עיין בקדושין שם ובמש"כ רבינו בהלכות עבדים פ"ה ה"ה ו' וע"ש בהלכה י' גבי זקן דכתב הטעם משום דביטל את השינים ממלאכתן וצ"ל כך דבאמת שן ועין דכתיב בקרא בהדיא לאו משום גדר בעל מום רק משום ביטול מלאכה ועיין מ"ש התוס' בכורות דף ל"ז ע"א דמחמת זקנה נופלין השינים דבשינים לא הוה מחמת ראשי אברים שאינם חוזרים רק מחמת שנתבטל המלאכה של האבר וכן גבי עין משום דנתבטל שם עין מעליו ונ"מ למה דס"ל להמכריעים דגבי שאר ראשי אברים דהיינו רק מום ולא ביטול מלאכה אז התורה חייבה אותו לשחרר משא"כ היכא דיש ביטול מלאכה אז התורה שחררו. ונ"מ דאם היתה עינו סמוי' וחטטה דאז צריך גט שחרור דשוב אינו יוצא מחמת שאבד ממנו הראי' רק מחמת שנחסר ממנו האבר ובזה א"ש מ"ש התוס' ד"ה ותנא דהא גבי עבד היה בו מתחילה דבר הראוי לצאת כו' דשם רק מחמת הראי' לא מחמת העין בעצמו וגבי קרבן עוף אין הפסול מחמת דאין כאן האבר רק מחמת דחסר האבר וזהו כונת הירושלמי ע"ז פ"א קריא אמר שמקריבין חסר כו' ר"ל דאף שע"י שהוא עיור חסר ממנו שם העין מ"מ אינו פסול בב"נ וה"ה נמי גבי אצבע קטוע כיון דאין הרגל חסר רק יש חסרון ברגל לא איכפת לן וכן גבי חרש לא הוה חסרון באוזן רק מחמת טיפתא דדמא דנפל לי' נסתלקה ממנו השמיעה לכך לגבי כהנים לא הוה זה מום וא"ש מ"ש התוס' בכורות דף ל"ז ועיין תוס' ב"ק דף צ"ח ע"א ותוס' מעילה דף ח' ע"ב אם חצי אבר הוה מחוסר אבר וגם נ"מ אם הפסול הוא מחמת שחסר ממנו האבר או מחמת שהבהמה חסרה ועיין בכורות דף מ"ד ע"א גבי ניטלה קרנים וזכרותן עמן ונעקרו אם המום הוה משום שהקרנים חסרים או משום שנשאר עי"ז גומא בבהמה דפליגי בזה רש"י עם רבינו ז"ל וע"ש דף מ"ה ע"א גבי היתה לה אצבע יתירה וחתכה אם הפסול הוא דהוה חסר אצבע ע"ש ברש"י או משום דהוה כמו יבלת שיש בו עצם דמבואר בתוספתא בכורות פ"ד דאף אם חתכה הוה מום וכן נראה דס"ל לרבינו בהל' ביאת מקדש פ"ח ע"ש ועיין במנחות דף י"א ע"ב גבי שני קמצים ע"ש ומהך דזבחים דף ל"ה ע"ב ברש"י ד"ה דוקן ותוס' שם ועיין רש"י מנחות דף ע"ט ע"א ד"ה בדוקן דכתב שם דהוה כמו מום עובר ואינו ניכר ר"ל כמבואר בבכורות דף כ"ח ע"א דלאחר מיתה הם משתנים ע"ש ברש"י. וא"כ משמע דהטעם רק דהבהמה חסרה ועיין חולין דף ק"ב ע"ב גבי אכלו כולו ובירושלמי ב"ק פ"ד אם יש נזקין בכולו ע"ש ור"ל דהחיוב הוא רק על מה שנשאר משא"כ גבי שחרור דהטעם ג"כ משום ביטול מלאכה. משא"כ לדידן דאין שום נ"מ בין בעל מום לבוטל ממלאכה דשניהם צריך גט שחרור וא"כ י"ל כך דהיכא דלא נעשה שינוי בעצם האבר רק שע"י פעולתו נשתנה פעולת האבר אז צריך דוקא שהוא יעשה זה ולכך מבעית פטור ולכך בגמ' דילן לא נקט זה רק גבי עין ואוזן דשם לא נעשה שינוי בגוף האבר משא"כ בשאר אברים י"ל דשפיר חייב היכא דלא שייך לומר הטעם דהוא הבעית עצמו ועיין בתוספ' דב"ק פ"ט דאף אם הכהו במקום אחר ועי"ז נעשה פעולה בעין שאינו רואה יוצא לחירות וכמש"כ רבינו גבי עצם בזקנו לענין שינים ועיין ב"ק דף מ"ט ע"א דמצריך שם קרא למעט היכא דהכתה במקום שאינו שייך להולד וזה תליא בהך דירושלמי סנהדרין רפי"א אם צריך שיחסר בהניזק דבר ובמש"כ רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ב ה"ו שהעור אינו חוזר כו' ע"ש וב"ק דף צ"ח ע"ב ואם מחמת המכה חייב ר"ל מחמת ההכאה וזהו ג"כ כונת הגמרא שם דף פ"ו ע"א עלו בו צמחים מחמת המכה ר"ל ג"כ מחמת ההכאה וא"ש דברי רבינו פ"ב שם הי"ט לפי גירסתינו דגם שלא מחמת המכה חייב דר"ל מחמת המכה ולא מחמת ההכאה ואף שכבר חיתה המכה חייב וזה תליא אם שייך כאן יצא מב"ד זכאי עיין ב"ק דף צ"א משמיא רחימא עלי' ועיין סנהדרין דף ע"ח בפלוגתא דר"נ ורבנן ועיין תוס' כתובות דף ל"ט ע"א גבי צער וברא"ש ב"ק פ' הכונס ע"ש. והנה כאן גבי הרבעה הפעולה דקול הוא רק שע"י זה נכנס בו תאוה ורובעה והוה הגרם רק להרצון לא להפעולה וכמש"כ התוס' ב"ק דף מ"א ע"א ד"ה כגון ופסחים דף ע"ה ע"א בשם הירושלמי גבי מה דמסייע התנור לגחלים דלא הוה הפעולה בעצם הצליה משא"כ גבי הנהגה ומחמר דעושה פעולה בהדבר בעצמו גם י"ל דגבי כלאים וחסימה הפעולה והאיסור הם ב' דברים ונ"מ ג"כ אם גבי חסימה האיסור הוא משום הפעולה או משום הדישה בהתבואה ותליא במה דפליגי רש"י ותוס' ב"מ דף צ' ע"א גבי חסום פרתי ודוש בה אם קאי על דישה שלו או על דישה של גוי וע"ש בתוס' ד"ה הדשות ורש"י שם דף צ"ב ע"ב ד"ה שאין ע"ש ועיין מש"כ התוס' חולין דף קט"ו ע"א גבי הך לאו דלא תאכל כל תועבה משא"כ גבי הרבעה עיקר שם כלאים הוא בשעה שרובעה וקודם לכן לאו כלום הוא ולכך פטור הגורם לזה ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' פ"א פ"א גבי מעוברת ע"ש:
מותרלהכניס כו'. עיין בה"ג בהל' כלאים דפסק דסוס עם חמור אסור לייחד והטעם משום דמבואר בכתובות דף ס"א ע"ב דהם מצוהבים לרביעה ע"ש ברש"י, והוה כמו מעשה בידים וכעין הך דב"ק דף נ"ו ע"ב גבי המעמיד על קמת חבירו בהמה חבירו ע"ש בתוס' ורבינו ס"ל דהוה כמו אש ועיין ב"ק דף מ"ח ע"ב גבי פירות דעבידא דאכלא ובתוס' שבת דף י"ח ע"ב ד"ה אין פורסין ותוס' ע"ז דף י"ד ע"ב ד"ה חצב גבי ספרים פסולים דהוה כמו דבר ברור ואסור למכור ע"ש ובירושלמי כאן פ"ח ה"ב דאמר הטעם דמותר כשהוא מטיל לדעתיה כו' ר"ל דאין קושי אלא כו' וכמש"כ התוס' ב"ק דף מ"א הנ"ל:
ואם. ראה אותם כו'. עיין בחולין דף קכ"ז ע"א במה דאמר ראיתי צב כו' גם י"ל דכאן הוה כמו בהך דשבועות דף י"ד ע"ב גבי נדה וטומאת מקדש אך שם מרבינן מקרא כמבואר שם דף ט"ז ע"ב ודף י"ח ע"ב וזה הוה דין חדש שהייות מקדש וכן הפרשת נדה ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש הוריות פ"ב דזה הוה כמו פשיטת כלאים דר"ל שלא ישהה בהלבישה ולכך צריך לפושטו ועיין מש"כ הרמב"ן במלחמות פ"ג דמכות גבי טמא שנכנס למקדש וכן גבי מקריב מנחה בלא מלח אך באמת מדברי רש"י בזבחים דף ק"ח ע"א מבואר דהלאו הוא שלא יטול המלח מעל המנחה כשמלחו וכן נ"מ דאם נפל המלח מעליו צריך להחזירו וזהו מהלאו דהעשה כבר קיים ומשום דע"י שכעת הוא מקריבה בלא המלח גורם להשבתת המלח אבל העשה כבר קיים ומש"כ שם הרמב"ן מהך דפסחים דף צ"ה ע"א ע"ש ברש"י מש"כ מהך דשם דף פ"ה ע"ב במה דאמר ר"א אינו חייב עד שיניח אך באמת ר"ל כך דס"ל דבשר הפסח אינו נפסל כשמוציא מחבורה לחבורה רק בהנחה. ואף דלכאורה ממה דמבואר שם במשנה דאבר שיצא מקצתו נפסל אף דהוה איגודו מבפנים דגבי שבת כה"ג פטור אך באמת נ"מ כך לפי המבואר שם בירושלמי דזה הוה שני דברים חוץ לבית וחוץ לחבורה וחוץ לבית נפסל מחמת ההוצאה ובחבורה הטעם מחמת שיהי' בחבורה אחרת ולכך כ"ז שלא הניח שם לא נפסל אך מ"מ הלאו עבר אך לא לקי כיון דעדיין לא נפסל הוה ניתק לעשה כמבואר שם דף צ"ה אבל אם הניחו וכן אם הוציאו חוץ לבית דאז שוב לא מהני התקנה להחזירו וחייב מלקות זהו כונת הגמרא שם ורש"י ז"ל ס"ל דגם חוץ לבית כן צריך הנחה לפסל ולכך פי' שם דף פ"ד ע"ב ד"ה אבר שיצא חוץ לחומת ירושלים דאז נפסל אף שאגודו בפנים דהוה כמו שאר קדשים וכן נ"מ במה דפליגי רש"י ורבינו דמדברי רש"י דף פ"ה ע"א ד"ה מאי איכא מוכח דס"ל דעל לאו דלא תוציא לא בעי כזית אך רבינו בפ"ט מהל' ק"פ ה"א מבואר דס"ל דרק כזית וכן בירושלמי שם נקט ג"כ רק כזית ובזה לא הוה כשבת עיין שבת דף צ' ע"א ודף צ"א ע"א גבי פסולי קדשים. ובזה יש ליישב ג"כ מה דרבינו השמיט בהל' פ"א פ"ה ה"ד הך תירץ דגמרא בנגררין משום דזה ג"כ תליא אם הטומאה הוא משום ההוצאה חוץ לחומה או משום מה שהוא כעת במחנה אחרת וזה תליא בהך דשם בזבחים דף ק"ה ע"א בהך בעיא דר"א גבי יצאו וחזרו ובמה דפשט שם ר"א ב"מ דמוכח דס"ל משום דצריכין שיהיו במחנה אחרת ועיין בירושלמי ספ"ו דיומא ע"ש משא"כ לדידן הטומאה רק משום הוצאה ולכך לא בעי הנחה וא"ש. אבל גבי בא על הטהורה ופירסה נדה וכן אם נטמא במקדש השהייה האיסור מטעם ביאת מקדש וביאת נדה משא"כ הפרישה וכן היציאה דרך ארוכה במקדש זה הוה דין חדש וצריך על זה קרא דחייב על זה ובזה א"ש מ"ש התוס' בשבועות דף י"ח ע"א ד"ה דאי דלמה לא מדקדק רבא מקרא ע"ש דהקרא קמ"ל דזה מיקרי ביאה גם הפרישה ונ"מ ג"כ דהיא חייבת דלפי הס"ד דהך משנה דנמצא על שלו קאי אפרישה ושם נקט דגם היא חייבת קרבן והטעם דלהפרישה גופה היא ג"כ גורמת. ועי' תוס' כתובות דף ל' ע"ב גבי תחב לו חבירו ובגיטין דף ע"ח ע"א דעייק לה כו' וב"ק דף ל"ב ע"א וכ"מ. ועיין תוס' קדושין דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש מה דכ' שם דלא חיישינן שמא יקדש אותה האב ע"ש וזה לא חיישינן שמא באמצע הביאה יקדש אותה האב ויחול עליו איסור א"א לפרישה כעין דחייש הירושלמי מעשרות פ"ג ה"ב גבי מצא כלכלה דלכך צריך להפריש מעשרות אף דהדמים הוה שלא מדעת הבעלים שמא כשיהי' בפיו יבואו הבעלים ויסכימו לזה והוה טבל אך שם ר"ל דאז למפרע הוה המקח קיים ולכך חיישינן דנמצא אכלה באיסור וכן ר"ל הירושלמי תרומות פ"ח ה"ג אמר ר"י מה פליגין ר"ל ר"א דס"ל דיבלע רק בעבד ואשה ר"ל דבאמצע האכילה נשתחרר או נתגרשה אבל בבן גרושה דר"א ס"ל דהוא פסול מתחילה אף שנודע באמצע מודה דיפלוט וכן ר"ל הך דקדושין דף מ"ה ע"ב שמא יבוא אבי' וימחה ר"ל בתוך האכילה וא"ש מהך דכתובות דף י"א ע"א דלא מקשה רק מכתובה וקנס ולא ממה שמותר לבוא עלי' ועיין יבמות דף ס"ט ע"ב גבי תרומה דמשמע שם דלא חיישינן על למפרע. וכן נ"מ לגבי מזיד דאם לא התרה בו על הכניסה רק על הפרישה חייבים וכן יהי' נ"מ לגבי טומאת מקדש אם בשעה שנכנס הי' טמא אך הי' קטן והגדיל שם אם זה הוה כמו נטמא בפנים או בחוץ כיון שכבר הי' טמא אך לא הי' בר חיובא ועיין תוס' ערכין דף ג' ע"א ד"ה למעוטי קטן מ"ש שם דלמה לן קרא למעוטי. אך י"ל דר"ל כה"ג דלא הוה כמו טמא שנכנס רק כמו נטמא בפנים גם י"ל דנ"מ אם הכניס אותו גדול דאם הכניס גדול חייב כרת כמבואר בדברי רבינו בפ"ג מהל' ביאת מקדש הט"ז וקטן לא נגרע מכלי לשיטת רש"י בכ"מ. ועיין תוס' שבועות דף ט"ז ע"ב ד"ה תנוהו לענין טמאים שהיו שם קודם אזהרה ועיין עירובין דף ק"ה ע"א דמחלקי שם כה"ג ופסחים דף ס"ח ע"א אכתי לא אעילתי' וזהו כונת הספרי פ' נשא סוף פסקא א' דהטמאים לא עיכבו ר"ל דלא נימא כיון דנכנסו קודם הציווי הוה כניטמאו בפנים ובעי שהייה קמ"ל. וכן כונת הירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט גבי הך קרא דואל אשה לא תקרב כו' ואמר שם היא בל תקרב היא בל תגלה ור"ל דהך לאו דלא תקרב קאי אפרישה כמבואר בשבועות דף י"ח ע"ב ובירושלמי פ"ב דהוריות וקאמר שם דזה שייך גם על האשה וכן בשאר עריות כן. אך זה נראה דאם הביאה מותרת אף מטעם דחיה מותרת גם הפרישה וראי' מהך דיבמות דף כ' ע"ב דאמר שם גזרה כו' ע"ש בתוס'. ואמאי לא נימא דצריך לפרוש באבר מת וע"כ צ"ל דכיון דדוחה גם זה הוה מהמצוה כיון דא"א בלא זה וכעין הך דקדושין דף נ"ד ע"א גבי לא נתנה תורה למלאכי השרת ועיין תוס' נדה דף ל"ה ע"א ד"ה לעולם דכל הראיה הוא דבר אחד ורש"י שבת דף קל"ג ע"ב ד"ה כ"ז דכולא חדא מילתא הוא וירוש' נזיר פ"ז ה"ב גבי גלגלין דאם לא חתך גם מן הארכובה ולמטה יש עליו שם הגוף ובזבחים דף פ"ט ע"ב הואיל והתחיל במתנות גומר ובמש"כ התוס' ב"ק דף ע"ז ע"א בסה"ד גבי נגיעה באפר ורש"י חולין דף ל' ע"ב ודף ל"ב ע"א גבי שחיטת מיעוט סמנים וכ"מ בזה. ועיין מש"כ בזה בח"א פ"ד מהל' אישות ע"ש וא"כ לפי"ז כאן גבי כלאים י"ל ג"כ דהפרשה הוה ג"כ כמו הרבעה ויהי' זה אסור בידים. ועיין בירוש' שביעית פ"ה ה"ח גבי מצא מודד בו בהסאה ששאל לו אינו זקוק לו ובתוספתא שם פ"ה ובדברי רבינו לקמן פ"ה ה"ה בהל' שמיטה דאף דאין מאכילין פירות שביעית לבהמה מ"מ אם מצא הבהמה אוכלת אינו חייב להחזירה ואף דשם גם גרם הפסד אסור כמו שפי' רבינו בפיהמ"ש פ"ח דמסכת שביעית מ"ז גבי אין מבשלין וכמבואר בהך דבכורות דף י"ב ע"ב ע"ש ומ"מ א"צ למונעה וה"נ גבי הרבעה אף דגרם אסור מ"מ א"צ להפרישם ומה דפסק רבינו כאן דאסור לישראל ליתן לגוי הטעם משום דב"נ מוזהר ג"כ על הרביעה כמ"ש רבינו בהל' מלכים פ"י והוה לפני עור ועיין חולין דף קט"ו ע"א בתוס' ד"ה חורש דמוכח שם דגבי הרבעה האיסור לא משום הפועל רק משום הפעולה ולא הוה כמו חסימה וחרישה דאל"כ למה צריך קרא להתיר הולד הנולד מכלאים:
ואםהי' כו'. כמו שביארנו כו'. הנה שם מבואר דרבינו ס"ל דאין טהורה מתעברת מטמאה כמו הך דבכורות דף ז' ובחולין דף קכ"ז ע"א ע"ש ועיין ב"ק דף ע"ח ע"ש ברש"י ותוס' ולפי המבואר בבכורות דף י"ז ע"א דהיכא דחזינן דפעל איזה שינוי הזכר שפיר י"ל דחיישינן לזרע האב וא"כ מאי מקשה שם הגמ' בבכורות דף ז' מר"י אר"י דלמא שאני הכא דאשתני ועי' בירושלמי כלאים פ"ח ה"ד. והנה רש"י בב"ק שם ס"ל דרק סימני טהרה מהני ולא מה שדומה ויהי' נ"מ ג"כ למה דמבואר בחולין דף נ"ט ע"א דאין לה שינים למעלה הוה סימן שהיא מעלה גרה אם זה ג"כ יהיה לשיטת רש"י גבי קלוט סימן לטהרה וכן הך דבשרו מהלך שתי וערב אם זה דומה לטהרה ונ"מ ג"כ אם גם בחיה הוה זה סימן לטהרה דהא אמר בחולין שם ובלבד שיכיר ערוד וערוד הוה חיה טמאה עיין לקמן בהל' ה' ובהך דע"ז דף ט"ז ע"ב ור"ה דף ג' וכ"מ. ובאמת זה הוה מה דמבואר בחולין דף מ"ב ע"א מלמד שתפס כו' ע"ש בתוס' ד"ה זאת החי' להראות איזה מותר ואיזה אסור ולמה לן זה הא יש סימנים הכתובים בתורה אך נ"מ להך דאין לה שינים ושתי וערב וגם בחי' כן וע"ש דף ע"א ע"א חיה בכלל בהמה כו' ודף פ"ד ע"א חי' בכלל בהמה כו' ובכורות דף נ"ד ע"ב וברש"י כריתות דף כ"א ע"א גבי דם ובתו"כ סוף פ' שמיני ליתן אזהרה לחיה גם י"ל דנ"מ לענין סימני חיה לחלב וזה ר"ל זאת אכול ע"ש בחולין דף נ"ט בתוס' שם. אך באמת הך דנדה דף נ"א ע"ב גבי כל שיש לו קרנים כו' לא ר"ל לענין שאינו חי' רק דנקט שהמעשה הוא כן דיש חי' שיש לה טלפים ואין לה קרנים וכמש"כ רש"י ביומא דף כ"ט ע"א ולא נפקא מיניה כלל לענין דינא וכמו הך דנדה דף מ"ח ע"א גבי סימן העליון:
מיןשיש בו מדברים כו'. עיין בתוספתא כאן פ"א דמבואר שם לכאורה להיפך וצ"ל דט"ס שם רק גבי ערוד משום דהוא מין חיה וזהו ערוד וכמבואר בכ"מ וכן גבי כלב כופרי מוכח בירושלמי כאן פ"א דרק משום שהוא חי' אף לר"מ אז הוה כלאים אף שהוא משונה כמש"כ רש"י ב"ק דף פ' ע"א ע"ש והוה כמו הך דב"ק דף נ"ה גבי גמלי פרסאה וחזיר עם חזיר הבר דמבואר בתוספתא דהוה כלאים ועיין חולין דף קכ"ב ע"א דהוה משונה צ"ל ג"כ משום דזה בר וזה אינו בר ולא משום השינוי בלבד ועיין מש"כ רבינו כאן בפיהמ"ש גבי כלב במחלוקת דר"מ ורבנן דנ"מ לענין מכר וכמבואר בתוספתא כאן ולא קאמר דנ"מ ג"כ לענין שיהא כלאים עם כלב כופרי וכמבואר בירושלמי פ"א דכלאים הנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דאף אם נימא דכלב לא הוה מין בהמה מ"מ כיון שהוא משונה הוה כלאים אך י"ל דזה תליא במש"כ לעיל בפ"א אם השינוי עושה את הדבר להיות נחשב לשני מינים או לא:
**והכוי. כלאים כו'.**עיין מש"כ רבינו בפ"א מהל' מאא"ס דמבואר שם דבא מין החיה ובהמה ולקמן בהלכות ביכורים פ"ט ה"ה מבואר להיפך ע"ש בכ"מ ועיין בפיהמ"ש לרבינו במסכת בכורים דס"ל ג"כ דבא מין חיה ובהמה ובמש"כ רבינו בהל' נזירות פ"ב הי"א ובפיהמ"ש שם ובכ"מ בזה ובירושלמי ביכורים פ"ב אמר שם דהמחלוקת היא אם הוא ספק במין מה הוא או שבא ע"י סיבה ועיין מש"כ רבינו בהל' תרומות פ"ז הי"ו גבי אנדרוגניס דמחלק בין אם נבעל לפסול שאינו אנדרוגנוס לנבעל לאנדרוגנוס ובמש"כ בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ג דהוה כמו מין אחר לגבי קדשים ולכך מבואר בתמורה דף כ"ד ע"ב ודף י"א דלא חל עלייהו קדושה כלל אף אם הם ולדות קדשים ועיין תוס' זבחים דף קי"ד ע"א. אך נראה דהא דאמרינן בתמורה דזה רק למ"ד ולדי קדשים בהויתן הם קדושים זה רק לשמואל דס"ל בתמורה דף י"ז ע"א דאף אם מקדיש את הטרפה מ"מ חל עלי' קדושה למות וה"נ אף דכשיולד יהי' טומטום ואנדרוגנוס וזהו מין אחר מ"מ חל עליו קדושה כשהוא במעי אמו ועי' במש"כ התוס' זבחים דף קי"ד דקלוט לר"ש לא חל עליו קדושה במעי אמו ואף דלר"ש כ"ז שהוא במעי אמו מותר מ"מ לכשיולד יהי' עליו שם בהמה טמאה לכך לא חל עליו מעיקרא וזהו כונת הגמ' בתמורה דף י"ז ע"א כבהמה טמאה ור"ל כה"ג. והנה בהלכות עדות לא ס"ל לרבינו דטומטום ואנדרוגנוס הוה כמו דבר בפ"ע ע"ש בפ"ט ה"ג רק דס"ל דאין ב"ד יכולין לקבלו כיון דלא הוה רק ספק וב"ד אין יכולין לפסוק ולישב על ספק וכעין מש"כ הראב"ד ז"ל בהלכות גנבה פ"ב הלכה י"ב דגבי ספק לא שייך פסק ב"ד ועי' מש"כ התוס' כתובות דף י"א ע"א ד"ה אביי שכ' שם דמן הדין לית לה קנס מחמת חשש שמא תמחה ור"ל ג"כ דאין ב"ד יכולין לפסוק וכמש"כ התוס' ב"ב דף קי"ד ע"א ד"ה ניחוש ורשב"ם שם ושם דף קי"ג ע"ב ברשב"ם ד"ה רצו וכ"מ בזה ואף דבירושלמי ספי"א דיבמות אמרינן דב"ד יכולין לקבל ספק לעדות גבי נתערב י"ל דשם הוה כמו דאמרינן בגיטין דף מ"ב ע"ב דאי אתא אלי' ר"ל דהדבר יתברר למפרע ועיין תוס' יבמות דף ל"ה ודף ס"ז ודף צ"ט ע"ב וכ"מ ובכורות דף ל"ד ע"א גבי תרומה תלוי' משא"כ בטומטום ס"ל דלכשיקרע מכאן ולהבא הוה זכר ולא למפרע וכמו דמוכח מהך דב"ב דף קכ"ז ע"א ובחגיגה דף ד' ע"א ובירושלמי שם לגבי ראי' וכ"כ בזה במ"א. ומ"מ לא מיקרי מין בפ"ע צ"ל כמו דאמרינן ביבמות דף פ"ג ע"ב דלר"א אף דס"ל דזכר הוא מ"מ מדמה להו ע"ש דף מ"ב ע"א בתוס' ד"ה ואתא ודף נ"ז ע"א גבי מעשר בהמה ע"ש ברש"י דגרס שם בר"י דלא כגירסא דילן וביבמות דף ק' ע"א וצ"ל כך דכיון דזה הוה שינוי בבריאה ס"ל לרבינו ז"ל דזה דומה לנדמה וגבי נדמה בבכור אם יש בו מקצת סימנים דומה לאמו הוה בכור ובקדשים לא קדוש כלל כמבואר ב"ק דף ע"ח ובבכורות דף י"ב ע"א ומש"כ שם רש"י ד"ה קמ"ל דהטעם משום בעל מום לאו דוקא דהא במעשר בהמה קדוש גם בעל מום וכן בתמורה ועיין תוס' בכורות דף מ"א ע"ב ותמורה דף כ"ד ע"ב וה"ה לטומטום. אך לר"ש דס"ל גבי נדמה דרק אם ראשו ורובו דומה לאמו אז הוה בכור וא"כ גבי טומטום כיון דהוא משונה לא הוה כמו ראשו ורובו דומה לאמו. והך דבכורות דף מ"א ע"ב קאי גם לר"ש ע"ש לכך מקשה שפיר מקדשים וא"כ לפי"ז טומטום ואנדרוגנוס לדברי רבינו יסבור כמ"ד דאינו נכנס לדיר להתעשר ומלשון רבינו פ"ו מהל' בכורות הי"ד לא משמע כן. והנה באמת רבינו השמיט גם נדמה ע"ש בתוס' בכורות דף נ"ז ע"א וכן לענין הך דין דבכורות דף מ"ב ותמורה דף י"ז גבי לא קדושין ולא מקדישין לא חשיב שם נדמה ומדברי הגמרא בבכורות שם משמע לכאורה דשפיר חל תמורה עליהם מדלא תירץ שם דגם נדמה כן וזה אין לומר משום דבכלאים לא נהגי בכור כמבואר ב"ק דף ע"ח ובנדמה נהגי אם דומה קצת לאמו דהרי יתום דנהגי בבכורה כמבואר בחולין דף קל"ו ע"ב וכן טריפה כמבואר שם ובמנחות דף ו' ומ"מ לא שייך בתמורה כמבואר בבכורות דף מ"ב וכן יהיה נ"מ גבי בכור טריפה אם ממרין בו די"ל רק גבי קדשים דאין עליו קדושה כלל כיון דנעשה טריפה משא"כ בבכור דלא גרע מנופל אף דלא חל רק לאחר לידה עיין בכורות דף ג' ותוס' חולין דף ע"ז ע"ב דילפי שם גם קדשים מבכור ובאמת לא דמי דלא עדיפי מטריפה ועיין מש"כ רבינו בהלכות תמורה פ"ד ה"ח ע"ש ועיין תוספות זבחים דף פ"ד ע"ב ודף קי"ד ע"א ובאמת לפי המבואר בחולין דף ס"ט ע"ב דלכך תמורה לא נהגי באברים ועוברים משום דאתקש למעשר בהמה דבעינן העברה וא"כ לפי"ז גם טריפה ממעט מטעם זה. והנה עיין במכילתא פ' בא מבואר שם דב"ע ס"ל דאינו נוהג יתום בבכור ועיין בספרי פ' ראה פסקא ע"ז ממעט ב"ע יתום ממעשר בהמה מקרא דרק ע"ש ובמכילתא שם אמר דיתום שפיר קרב לגבי מזבח והוא תמוה דהרי מבואר להדיא בכ"מ להיפך ודוחק לומר דהמכילתא קאי איוצא דופן וכמ"ד בבכורות דף נ"ז ע"ב דבקדשים קדוש ובאמת נראה דאף למ"ד כה"ג לא קדוש רק לרעות ולא לקרב ואף דמהך דנדה דף מ"א לכאורה לא משמע כן י"ל דס"ל דאם עכ"פ קדוש לרעות מיקרי פסולו בקודש ומה דלא מוקי בנדה שם הני תרי קראי למעוטי דגם לא חייל עלייהו קדושת תמורה צ"ל דזה רק לדידן אז מיקרי יוצא דופן פסול הגוף כמבואר בתמורה שם ובמנחות דף ו' משא"כ אליבא דר"ש אף דפסול בקדשים ועיין ברש"י נדה שם ד"ה נדמה דמשמע דאם לא חל קדושה כלל אז ירדו וא"צ קרא למעט וצ"ל דרש"י לא קאי ארובע ונרבע ושאר דברים רק אכלאים ונדמה דהא הני שפיר חל עלייהו קדושת הגוף כמבואר בתמורה דף כ"ח ע"ב ובתוספ' פ"ד דמכות ופ"ב דתמורה ועיין בדברי רבינו פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ז דכ' שם דאין לוקין עליהם כלל ובאמת בתוספ' מכות פ"ד ותמורה פ"ב מבואר דיש עליהם לאו. אך באמת כך דהא לפי המבואר בחולין דף ל"ח ע"ב דבעינן חיותא בסוף לידה ור"ל דאם הוציא ראשו בשעה שהיתה חי ואח"כ שחטה או מתה אף דהוה לידה גמורה כמבואר בחולין דף ס"ח ודף ס"ט ע"ש בע"ב מ"מ י"ל דבעי דגם שאר האברים יוצאו בשעה שיש בה חיות וזה תליא אם מה דאמרינן דיצא ראשו או רובו הרי הוא כילוד היינו דזה הוה לידה או הוה כמו ששאר האברים כבר יצאו ועיין חולין דף ס"ח ע"ב גבי מחותך ובכורות דף מ"ו ע"ב וכ"מ ואף דהקדושה חלה אף על האברים שבפנים מ"מ שפיר ממעט מחמת יתום דשאר האברים נולדו לאחר מיתה ולא עדיף מולדי קדשים דאף אם נימא דממעי אמן הם קדושים מ"מ פקע מהם קדושת הגוף אם נעשה יתום כמבואר בכורות דף מ"ב ע"א. אך אם נימא דהוה שאר אברים כילודים אז לא הוה יתום וזהו ג"כ כונת הראב"ד ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"י דהשיג שם דלמה לא חשיב יתום ובאמת שם בה"ד ובהל' בכורות פ"ו הי"ד חשיב שם אך כונתו כך דלמה לא חשיב לה ברישא שם דהוה כמקדיש עצים ואבנים וכן לא חשיב לה רבינו בהל' תמורה פ"ד ה"ח בהני דיפדו וליכא למימר דהוו בכלל יוצא דופן דהא בבכורות דף מ"ב הנ"ל חשיב לה למילתא אחריתי. ובאמת זה תליא בהך דחולין דף ס"ט ע"ב גבי למפרע או מכאן ולהבא ובזה א"ש הך דבכורות דף י"ד ע"א גבי אם קדם מום עובר להקדשן דחל עליהם קדושת הגוף וא"כ אמאי לא אמר שם דף ל"ט ע"א גבי הך בעייא דפנחס אם למפרע הוה מום או מכאן ולהבא אמאי לא קאמר דנ"מ אם הקדישה קודם אם חל עלי' קדושת הגוף אם נימא דמכאן ולהבא וצ"ל דבאמת קשה למאי דמבואר בכ"מ ביומא דף ס"ד ובמעילה דף י"ב ובזבחים דף קי"ד דמחוסר זמן לא חל הקדש אף דיעבד ומ"ש מבעל מום עובר וצ"ל דבעל מום עובר אח"כ כשנתרפא איגלאי מילתא למפרע דלא הוה מום משא"כ במחוסר זמן דרק מכאן ולהבא וכעין זה מחלקים תוס' בכורות דף ל"ח ע"ב וא"כ לפי"ז גבי הך דפנחס אף אם נימא דהמום נעשה מכאן ולהבא מ"מ לענין זה אמרינן שפיר דגם למפרע היה עליו המום לענין זה דלא חל עליו ההקדש. וה"נ גבי גמר לידה יהיה נ"מ אם חל שם יתום על האברים שיצאו אח"כ אך י"ל דלזה מהני הפירכוס שלה דיש עליה שם חי וכמו דאמרינן בחולין דף קכ"א ע"ב גבי מצלת על הבלועים וזה ר"ל הגמ' חולין דף ל"ח ע"ב דיליף מזה פירכוס ור"ל דלא נימא דהוה כזנב הלטאה דלא מיקרי חי כמבואר ב"ב דף קמ"ב. וגם גבי שחיטה המבואר בבכורות דף נ"ז לכאורה כיון דשחיטת אמו מטהרתו לדידן הא הוה כבישרא בדיקולא ולמה לי קרא למעט כמבואר בחולין דף ע"ד ע"ב אך לפי מש"כ א"ש דמיירי שכבר יצא ראשו. וכן הא האבר שיצא קודם שחיטה אסור כמבואר בחולין דף ס"ט וא"כ א"א לחול עליו קדושת הגוף כמו גבי טריפה ועיין תמורה דף י"ז וגם אסור משום משקה ישראל ועיין זבחים דף כ"ו אך גבי בכור לא איכפת לן דחל גם על טריפה כמבואר חולין דף קל"ו ע"ב ומנחות דף ו' וכן פסק רבינו בהל' בכורות פ"א וכן גבי מעשר בהמה י"ל דיכול לחתוך האבר שנאסר כיון דגם בעל מום נכנס להתעשר וכמו בהך דזבחים דף כ"ו ע"ש ובזה א"ש מה דבמשנה נקט גבי מעשר בהמה הך דין דנשחטה לא במקום אחר וכן מה דרבינו משנה הלשון בפ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ד ובהל' בכורות פ"ו ה' י"ד ע"ש אך לפי מש"כ דמיירי שהראש הוציא קודם רק לענין שאר אברים א"ש דלזה מהני שפיר הפירכוס וכן להך דבכורות דף נ"ז ע"ב דאם שלח שלה קיים מהני זה רק לשאר אברים ולכך גבי שאר דברים כמו גבי חלב שחוטה לא מצינו שיהא השלח מועיל. והנה באמת נראה דהמכילתא ס"ל דזה נ"מ בין בכור לשאר ולדות קדשים דגבי קדשים כיון דחזינן דאם יש בו מקצת שינוי באברים שוב לא חל עליו קדושה א"כ ע"כ כיון דאמרינן דתיכף שיצא ראשו או רובו הוה כילוד ע"כ ר"ל דגם האברים שבפנים הוה כילודים דאל"כ לא חל עליהם קדושה כלל דהוה כמו נדמה משא"כ גבי בכור דאף אם יש בו מקצת סימנים דומה לאמו חל עליו קדושת בכורה וגם י"ל כמו דאמרינן בחולין דף ס"ט ע"ב דגבי מעשר בהמה אינה באברים ועוברים משום דבעינן יעבור תחת השבט ע"ש ברש"י ובכורות דף נ"ו ע"א ותמורה דף כ"ב גבי חציו מעשר ע"ש בדברי רבינו פ"ג דהל' תמורה ה"ג ובדברי הר"א ז"ל בהשגות ובתמורה דף י"ג ע"א דמקשינין תמורה למעשר וכיון דבהם לא מהני אברים ה"ה גבי בכור ולכך יליף לה במכילתא שם מקרא דוהעברת. והנה לפי המבואר בדברי רבינו בהל' מטמא מו"מ פ"א ה"ז דאנדרוגנוס עצמו אם נגע בלובן ואודם שלו חייב על ביאת מקדש צ"ל כך דהנה בתוספ' כלים הובא בר"ש פ"ה מי"א דכלים פליגי תנאי בדבר שיש בו שני דברים ושני שמות אם הדינים שכל שם ושם מעורב בשניהם או רק בכל דבר בפ"ע דפליגי שם גבי תנור של מתכות שעשה לו טפילה של טיט דיש עליו ב' השמות אם היכא דשניהם א"א שיהי' כגון אם קיבל טומאה מגבו והטומאה שבו מחמת כלי מתכות אם מטמא מאוירו בגדר כלי חרס ופליגי בזה ור"ל כך דבכל דבר שיש בו שני שמות אם בכל שם ושם יש בו שני הכחות של השני השמות מעורבין או כל אחד ואחד בפ"ע וכן בהך דעירובין דף ל"ג ע"א גבי בתי החצרים שיש בהם שני הכחות שבשדות ושבבתים אם גם בב"א או רק נפרדים וכן פליגי כה"ג רש"י ותוס' במכות דף כ' ע"א גבי אילן שעומד בפנים מן החומה ונופו נוטה לחוץ אם לא הכניס המעש"ש רק עד שם ואכלו שם אם לוקין עליו דממ"נ אם הוא ירושלים יכול לאכול ואם לאו הא אין לוקין עליו ע"ש ועיין תוס' חולין דף ס"ח ע"ב ד"ה אבל ומכות דף י"ח ע"א ראי' דאם נכנסו לפנים ויצאו לא נפסלו דאל"כ לא משכחת מלקות ע"ש ואם איתא הא משכחת לה כה"ג דבפנים עדיין לא הי' ומ"מ לוקה דעיין תוס' נדה דף מ"א ע"ב ד"ה וסבר גבי פולטת דרק אם הי' בפנים ויצא לחוץ זה גורם הדבר ע"ש ושבועות דף ט"ו ע"ב גבי פנימית וחצונה דנשרפת רק אם נתקדשה ותוס' מנחות דף מ"ו ולקמן בפ"א מהל' פסוהמ"ק אבאר זה. ועיין בדברי רבינו בהל' רוצח פ"ח הי"א דמבואר שם כך דבתר נוף אזלינן בודאי ובתר עיקר רק לחומרא ונ"מ דאם נופו בפנים ועיקרו בחוץ והרוצח עומד בעיקרו אם הרגו גואל הדם נהרג עליו אבל אם נופו בחוץ ועיקרו בפנים והרוצח בנוף נהי דאסור להרגו מ"מ אם הרגו אינו נהרג עליו וכן נ"מ לגבי מעש"ש לענין מלקות ובזה א"ש קושית התוס' במכות דף י"ב ע"ב ע"ש. וכן נ"מ למה דמבואר בשבת דף ט"ו ע"ב בתוס' ד"ה וחכמים דר"מ ס"ל דהוה ככלי מתכות ומהני טבילה אם לאחר טבילה נשאר עליו עכ"פ טומאה דרבנן מחמת כלי זכוכית היכא דנטמא מגבו וכן שם דף כ"ב ע"א בד"ה סוכה דמשמע שם דאם נפל בחוה"מ ג"כ אסור אף דממ"נ לשני הטעמים שרי וכן להך דמו"ק דף כ"א גבי תפילין באבל ביום שני ובאו פנים חדשות אם חולץ ע"ש ובירוש' בזה ובהך דיבמות דף י"א ע"א גבי צרת סוטה בתוס' ד"ה ר"ש ושם דף י"ט ע"ב ד"ה ר"ש ובירוש' שם פ"ב ה"ב מה דמקשה שם דצד שקנה מותר בצרה וצד שלא קנה ג"כ מותר ואמר דאין ממ"נ בעריות וכן מבואר בירוש' פ"ג דקדושין גבי שני אחים שקידשו ומת אחד מהם אם יכול ליבמה וזה ג"כ כונת הגמ' ב"ב דף קנ"א ע"ב גבי מתנת שכ"מ במקצת ע"ש בתוס' ד"ה מתה אך רבא ס"ל כך דאף דיש בה שני הכוחות אך לא בב"א דאם מת אז קנה מחמת מתנת שכ"מ אף בלא קנין ואם קנו מידו אז אם עמד אינו חוזר אבל לא השני הכחות בב"א וא"ש קושית התוס' וכן גבי הך דשם גבי מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין למ"ד דיש בו שני הכחות מ"מ אם אמר הלואתי לפלוני אם עמד חוזר דבו לא שייך קנין ועיין ברשב"ם שם דף קנ"א ע"א ד"ה הני לעמרם דכ' שם דמיירי בקנין ומוכח דס"ל דשטר לא מיקני בחליפין עיין תוס' שם דף ע"ז ע"א וב"ק דף י"ד ע"ב וכ"מ ומ"מ לגבי מתנת שכ"מ במקצת מהני הקנין ולא אמרינן ממ"נ. וע"ש דף קמ"ז ע"ב במה דאמר שם שאם נתנו במתנת ש"מ. וכן ר"ל הירוש' דיבמות פי"א סה"ד דאמר שם נעשה צד שנשתחררה בצד שלא נשתחררה ר"ל דהירוש' ס"ל שם דמה דמבואר בסנהדרין דף נ"ח ע"ב דעבד מותר באמו ובבתו ר"ל דיש בו שני השמות דנכרי וישראל זה רק הני שנולדו בעבדות ועיין רש"י ב"ק דף פ"ח ע"א ד"ה יצא דדייק שם באחותו ואשת אחיו כו' אבל מה שהי' לו קודם שנעשה עבד בזה ס"ל דאסור ואף בהני דב"נ שרי דמעורב בו צד הגיורת בצד שאינו גיורת בב"א ולא אמרינן דלשרי בבתו ממ"נ ועיין רש"י חולין דף קי"ד ע"ב וכ"כ בזה בח"א וכעין זה הוה מחלוקת בירוש' תרומות פ"ב ופ"ד ה"א גבי אם הפריש מקצת תרומות מב' כריים אם יכול להפריש אח"כ מזה על זה ע"ש והנה תוס' ב"ב דף י"ג ע"א מחלקים בין חציו עבד לפרד דזה נעשה מין בפ"ע וזה מעורב בו שני כחות נפרדים ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' שופר גבי אנדרוגנוס וכן במה דס"ל לרש"י ביבמות דף מ"ה ע"ב גבי חציו עבד וחציו בן חורין הבא על א"א דהולד אין לו תקנה מוכח מדברי רש"י דרק בבת ישראל אבל לקח ממזרת או ולד כמוה מותר ודלא כמש"כ רבינו בהל' אס"ב פט"ו ה"ה ע"ש אך י"ל דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל דגם גר שנשא ישראלית הולד מותר בממזרת עיין יבמות דף נ"ז וקדושין דף ע"ד ורבינו לא ס"ל כן וכ"כ בזה בח"א. וכן ס"ל לרש"י שם דף מ"ה ע"א דאף דס"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד צריך גירות מ"מ ס"ל דאסור בממזרת וגרע מגר שנשא בת ישראל ואף דמהך דקדושין דף ע"ה ע"ב לא משמע כן ע"ש בתוס' והטעם משום דס"ל דזה הוה כמו שני דברים נפרדים ולא נעשה מין בפ"ע ועיין בירוש' פ"א דביכורים ה"ד גבי גוי הבא על בת ישראל אם הולד יכול לומר אלהי אבותינו ובירוש' פי"א דיבמות ה"ב אמר שם דמעוברת שנתגיירה ס"ל ריה"ג דבנה חייב על קללתה והוה כישראל משא"כ אם הורתו ולידתו בקדושה ומ"מ הוא גר והיכי משכחת לה ע"כ בגוי הבא על בת ישראל גם ריה"ג מודה דפטור על קללתה דמעורב בו ג"כ צד גוי ולכך ס"ל לרש"י ז"ל ביבמות דף מ"ו ע"ב ועיין תוס' שבת דף קנ"ד ע"א דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר לדון ע"ש ועיין תוס' חולין דף קל"ב ע"א גבי מתנות מה דמחלקים היכא דצד הפטור מעורב בצד החיוב והיכא שהצד החיוב שלו הוא חייב רק שיש בו צד שהוא פטור ושם דף ע"ט ע"ב וכן נ"מ לגבי כוי אם נימא דהוא מן חי' ובהמה אם חייב עליו ד' וה' להך דב"ק דף ע"ב ע"א דבעינן וטבחו כולו אך י"ל דצד בהמה שבו נטבח כולו באיסור ובתוספ' ב"ק פ"ז אמר שם דפטור ובתוס' שם דף מ' ע"א גבי כופר וכן בהך דגיטין דף מ"ג ע"א הובא בדברי רבינו פי"א מהל' נזקי ממון גבי המית חציו עבד וחציו בן חורין דנותן חצי קנס לרבו והוא תימה לכאורה מה שייך חצי קנס הא תורה שמתה דמי עבד ל' שקלי' ומאי נ"מ כיון דהשור הרג כל עבדות שבו ולגבי כופר י"ל דאתיא כמ"ד כופר דמי ניזק ועיין מש"כ התוס' ב"ק דף מ' ע"א ד"ה כופר שלם ע"ש וכן בהך דמבואר ב"ק דף צ' והובא בדברי רבינו בהל' עבדים פ"ה הט"ו גבי חציו עבד וחציו בן חורין דאינו יוצא בראשי אברים י"ל הטעם ג"כ דלא חבל בו אבר שלם ועיין במש"כ רבינו בהל' ק"פ פ"ב הי"ג דלמשנה אחרונה חציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל כלל ק"פ. והנה במחוסר גט שחרור כמו ראשי אברים שאינם חוזרים מבואר בירוש' פ"ד דגיטין דאין רבו מעכבו מלאכול בפסח וצ"ל דכיון דזה רק תקנת חכמים כ"ז שלא עמד בב"ד אין עליו שם מחוסר גט שחרור ועיין תוס' גיטין דף מ"ב ע"א ד"ה יום ולא דמי ליוצא בראשי אברים אף דגם זה צריך ב"ד לפסוק ועיין ב"ק דף ע"ד ע"ב מה דמקשה שם ואימא סימא את עינו והפיל את שינו ר"ל ג"כ קודם גמר דין וכמ"ש התוס' שם דף ל"ג ע"ב בד"ה א"ב ותוס' כתובות דף מ"ב ע"א ד"ה הפלת משא"כ היכא דלא הוה רק תקנת חכמים כ"ז שלא פסקו לו לא ועיין תוס' ב"ב דף ק"מ ע"א ד"ה יתומים וביבמות דף ס"ז ע"ב ואף דבגיטין דף מ"ב ע"ב מדמה להו להדדי צ"ל דס"ל דמיירי לאחר הפסק ועיין מה דס"ל לרבינו בפ"ח מהל' עבדים ה"א גבי קנס דרבנן דלא נהג בבבל ובדברי הרי"ף שם ומ"ש הרי"ף ז"ל בב"ק דף צ"ו גבי האי גזלן עתיקא ולכך גבי קטן ג"כ לא קנסינן כה"ג כמבואר גיטין דף מ' ע"א ועיין תוס' כתובות דף נ"ז ע"ב ד"ה אי דמשמע שם דקנס שייך גם בקטנים ושם דף ק"ט ע"א בד"א בגדולה כו' עכ"פ היכא דצריך לפסוק דין גבי דרבנן כ"ז שלא נפסק לא. והנה בהל' חגיגה פ"ב ה"א שם פסק ג"כ כך דפטור מן הראי' בחציו עבד ושם במחוסר גט שחרור כגון יוצא בראשי אברים אם חייב בראי' ועיין תוס' ערכין דף ב' ע"ב ד"ה כמשנה ראשונה אך י"ל דנ"מ במה דפליגא התוס' ורבינו אם הטבילה של אחר שחרור מעכבת או לא דאם נימא דמעכב לגירות כשיטת התוס' ביבמות דף מ"ז ע"ב אז פטור מן הראי' והוה כאשה משא"כ גבי חציו בן חורין דמיירי שכבר טבל וכן יהי' נ"מ לגבי עדות ועיין מ"ש רבינו בהל' עדות פ"ט ה"ו משא"כ לגבי פסח דאשה חייבת בפסח ורק עבד אף דחייב לאכול פסח כיון דאין נפשו קנויה לו שוב אם יאכל בפ"ע בגדר מינוי הוה כמו אוכל בשני מקומות כיון דהוא בטל אצל רבו ואף דמבואר בפסחים דף פ"ח ע"ב דהיכא דהוה תקנה לרבו יכול העבד לעשות ק"פ בפ"ע הנה כך דהנה מבואר בירוש' ספ"ז דפסחים דיחיד אף למ"ד דפסח נאכל בשני חבורות מ"מ יחיד לא דהוא בטל לרבים והוה כאוכל בשני מקומות ולמ"ד דאין נאכל בשני חבורות רק נאכל בשני מקומות אז אם נימא דיחיד לא הוה בגדר חבורה אז מותר אך זה תליא אם נימא דאין שוחטין הפסח על היחיד מה"ת אבל אם שוחטין הפסח על היחיד אז אף יחיד הוה כמו שני חבורות ועיין פסחים דף צ"א ע"ב דר"ש ס"ל דשוחטין ולכך לדידיה מבואר בירוש' פסחים ספ"ז גבי שמש אמר שם ואם לאו נותן לו חלקו ובגמ' דילן דף פ"ו ודף פ"ט ע"ב דאמר שם דקאי לר"י לא נקט זה משום דכיון דס"ל לר"י דאין שוחטין הפסח על היחיד אין עליו שם חבורה והוה כאוכל בשני מקומות ובזה א"ש הך דפסחים דף פ"ט ע"ב דלמשנה נקט רק הממנה אחר עמו משום דאז שפיר הוה חבורה והברייתא דאף אם הי' ידיו של אחד מהם יפות אתיא כמ"ד דיחיד הוה חבורה ולכך כ' רבינו בסוף פ"ב מהל' ק"פ דאם אינו זולל אינו רשאי ליחלק משום דהוא ס"ל בריש פ"ב דמשתדלין לכתחילה שלא יהי' אחד בפסח ע"ש ועיין רש"י פסחים דף פ"ו ע"א ד"ה והכלה וצ"ל דס"ל דאתיא כמ"ד דשוחטין הפסח על היחיד וגם על האשה ע"ש דף צ"א והתוס' לא ס"ל כן שם בע"ב ועיין קדושין דף ע"ג ע"ב אם מהדר אפיה אם הוה כשני מקומות וסוטה דף ל"ט ע"א כמהדר אפי' בציבורא כו' משום דאסור להוסיף על ברכת כהנים כמבואר ר"ה דף כ"ח וכ"מ. אך זה רק גבי אשה דיש עליה שם בפ"ע ואף בפסח שני דהיא טפלה כמבואר בפסחים דף צ"א ע"ב ולפי מה דמבואר בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ה ה"ח מוכח כך דהא דפסח שני רשות בנשים רק אם לא עשאו את הראשון בשוגג אבל אם לא עשו במזיד אז מחויבות לעשות פסח שני אך נ"מ דזה לא הוה בגדר מצוה בפ"ע רק בגדר תיקון עיין דף צ"ג ע"א ולכך ס"ל דפסח שלהם לא דחי שבת כיון דהוה רק בגדר תשלומין עיין תוס' יומא דף נ"א ע"א וגם זה משמע דנהי שיש על הנשים חובה לעשות פסח וחייבות כרת כמבואר בגמ' דף צ"ג וכ"מ מ"מ זה לא הוה רק חובה ולא מצוה ויכולות להפקיע את עצמן מזה אף היכא דחל עליו חובת הפסח דגבי אנשים לא כמבואר בזבחים דף ק' ע"א ועיין סוכה דף כ"ה ע"ב דלא מטא זמן אך זה רק משום מצוה וזהו החילוק שבכל מקום בין חובה למצוה ועיין תוס' שבת דף כ"ה ע"ב גבי הדלקת נר ועיין סוטה דף ג'. אם כן לפי זה נשים שפיר יכולות לפטור עצמן בערב פסח מפסח ובזה א"ש התוספ' דאהלות הובא בדברי התוס' כתובות דף ה' דאחד מת בע"פ וקברו אותו הנשים ולא האנשים ומיירי כה"ג ובזה א"ש מה דמבואר בירוש' פסחים פ"ח פסחו של נשים ועבדים רשות ודוחות את השבת ובגמ' דידן דף צ"א ע"ב מקשה שם על זה אך כונת הירוש' דלא הוה מצוה ויכולות לפטור מזה כגון לטמא עצמן וכה"ג ועיין מנחות דף צ"ט ע"ב גבי דברי תורה לא יהי' עליך חובה ואי אתה רשאי כו' ר"ל דהוה מצוה ולא חובה ושוב אסור לעשות פעולה לפטור מזה כעין הך דנדרים דף ח' ע"א אי בעי פטר נפשי' וזה ג"כ כונת הגמ' שם דף פ"א ע"א שלא ברכו בתורה תחילה כו' ר"ל משום דס"ל דהוה חובה וא"צ לברך כמ"ש תוס' שבת הנ"ל ויכול לפטור עצמו וכן הוא הך דגיטין דף מ"א דנקט שם הך לשבת ולא פרו ורבו משום דזה הוה חובה והיכא דאנוס פטור וזה הוה מצוה. ולענין פסח שני גבי אשה דהוה רק תשלומין ולכך אף דמבואר ביומא דף נ"א דלכ"ע פסח שני שוחטין על היחיד מן הדין רק בגדר מצוה צריך חבורה כמבואר פסחים דף צ"ה ועיין תוס' זבחים דף קי"ח ע"א מ"מ גבי נשים לא שוחטין עלי' בפ"ע כמבואר בגמ' שם ובדברי רבינו פ"ב ה"ד ופ"ה ה"ח ולכך לא דחי שבת בנשים בפ"ע ועיין יומא דף נ' ע"א דבעי דוקא זמן קבוע וזה לא הוה זמן קבוע ועיין בירוש' סוף חלה וכ"מ דאמר דלכך החזירו את יוסף הכהן שלא יקבע הדבר חובה ובתוספ' פ"ח דפסחים ולכאורה קשה הא באמת הוה חובה אך לשיטת רבינו י"ל דאז היה שבת ובפ"ע אין שוחטין עליהם בשבת פסח שני רק אם היא טפלה אז שוחטין ולכך אמר שלא יקבע הדבר חובה ויאמרו דדוחה שבת. גם י"ל דהך עובדא דיוסף הכהן הוא הך דזבחים דף ק' דמתה אשתו בע"פ וטימאו אותו ועיין מו"ק דף כ"ג ע"א ותוס' יבמות דף מ"ג ע"ב דנשא אחותה וחד שיטה הוה רק שניה ארוסה אז ע"ש וא"כ היתה גם אחותה פטורה מפסח ראשון מטעם אנינות כמבואר בזבחים שם וא"כ לא הוה רק רשות בפסח שני וגם י"ל דעיקר הטעם דבעלה מביא עלי' סתם משום דהוא חייב בקרבנותי' וכאן לא הוה רק ארוסה וגם י"ל דהוה כמו רגל ראשון ועיין שם בירושלמי פרק ח' דפסחים. אך כל זה גבי אשה אבל גבי עבד כיון דאין נפשו קנוי לו א"א שיהיה בפ"ע וכמבואר בנזיר דף ס"ב ע"ב ולכך מבואר במכילתא פ' בא דאף אם קנה עבדים ומל אותם לאחר שחיטת הפסח אוכלין מהפסח וכן מוכח מהך דיבמות דף ע"א ע"א וא"כ נמצא הוה כמו אוכל בשני מקומות כיון דהוא בטל לרבו ואף דמהך דפסחים דף ט' ע"ב מבואר דיכול לעשות פסח בפ"ע שם כיון דלא מכשר פסח רבו אלא באופן זה הוה זה כמו מותר הפסח וכעין מ"ש תו"י יומא דף נ' ע"ב גבי תמורת הפסח ועיין בירוש' פסחים פ"ח ה"א דמבואר שם דגבי עבד הוה ג"כ בגדר מינוי אך שם רק בעבד של ב' שותפים דלכל אחד הוה ממנה על חלקו של חברו ומבואר שם בירושלמי דמשכחת לה שאוכל מג' פסחים ע"ש ור"ל דכולם יש עליהם שם פסח אחד אבל בחציו עבד וחציו בן חורין אף אם רבו יתרצה שיאכל משל עצמו לא מהני מחמת דבצד החירות מעורב צד עבדות וליכא שם מינוי על צד חירות שבו והוה כמו שלא למנויו וכעין דאמרינן בר"ה דף כ"ט ע"א גבי לעצמו אינו מוציא ואף אם יתמנה על פסח של רבו ולא שייך בזה לומר דיאכל ממ"נ וכמש"כ. ועיין תוס' חולין דף ע"ה ע"ב ע"ש גבי בן פקועה וכן בהך דבכורות דף ז' ע"ב גבי מה דס"ד גבי עור הבא כנגד פניו של אדם דאם שניהם מתים שפיר מטמא ואם אחד מהם חי אינו מטמא אף במשא והטעם דהוא ממוזג מחי וממת וחיותו מטהרו. והנה כך דכ"כ במ"א גבי ביה"ש דיש בו שני השמות דיום ולילה מלבד מה שהזמן שבו מתחלק וזהו כונת הגמ' בכריתות דף י"ט ע"ב גבי גמר מלאכה ור"ל כך כיון דעיקר החיוב הוא הגמר והגמר הוא בזמן האחרון וזה מחלוקת ידועה אם יש שום פעולה או זמן שא"א לחולקו ועיין בירוש' פ"א דברכות ה"א מה דאמר ר"י היא ור"ל הך דכאן וכן נ"מ בהך מה דמבואר בירוש' פ' האורג אם הטעם דצריך ב' חוטין או שני אותיות אי משום שאין זה פעולה כלל או משום שאינו חשוב וכן החיוב הוא משום שעשה זה או משום שנעשה זה על ידו ואף דמבואר בשבת דף ק"ד ע"ב דאם נטל לגגו דח' ועשאו ב' זיינין דחייב כבר פי' רש"י שם משום דהסופר היה צריך לכך וכן גבי אחת על האריג פי' רש"י בכריתות דף י"ז דרק אם מתחילה היה ארוג הרבה בבגד ואף דבירוש' דשבת ובתוספ' דביצה פ"ג לא משמע כן ע"ש בפ"ג וכן ר"ל ר"י דעירובין דף מ"א ע"א דמקבל עליו תענית מבעוד יום אף דזה רק משום ביה"ש וממ"נ אם הוא לילה אינו שבת ואם יום הוא מותר וע"כ שהוא כלול משניהם גם העת האחרון שאינו יכול להתחלק ועיין מש"כ התוס' עירובין דף ל' ע"ב ד"ה ולפרוש דאף דלענין עירוב הוה לילה מ"מ לענין ביה"ש עדיין לא גזרו עליו. וכן גבי אנדרוגינוס וכה"ג נ"מ כך דהיכא דבעי יום או דבעי זכר או להיפך אז אנדרוגינוס וביה"ש שפיר יש שם הדבר שצריך ועיין מ"ש התוס' יבמות דף פ"ג ע"א במחלוקת דר"י ורבנן ע"ש אבל היכא דפסול לילה או נקבה אז גם כאן באנדרוגינוס וביה"ש כן ולכך מבואר בזבחים דף נ"ו דדם נפסל בשקיעת החמה ומ"מ לענין הקרבה י"ל שיכולין להקריב ויש עליו עדיין שם יום וא"ש מ"ש התוס' שם. אך בלא זה י"ל דנ"מ למה דמבואר שם דף כ"א דמי כיור נפסלין למתירין כמתירין ונפסלין בשקיעת החמה גם נ"מ למ"ד שם דף ק"כ דבבמה קטנה יכולין להקריב בלילה ומ"מ נפסלין בשקיעת החמה וע"ש דף ל"ח ע"ב גבי ג' מתנות שבחטאת וע"ש ברש"י. ולכך גבי עדות אין על אנדרוגינוס שם פסול מחמת דיש בו ג"כ גדר אשה דשם לא דהאשה פוסלת רק דבעי איש וגבי קרבן הנקבה פוסלת וכן בהך דמש"כ רבינו בהל' תרומות פ"ז הט"ז דאם נבעל נפסל כנשים הוא ג"כ מחמת זה אך זה ס"ל דנ"מ לגבי עצמו או לגבי אחר דרבינו ס"ל כמש"כ לעיל די"ל דשני הכחות הם מעורבים במקום אחד ולכך י"ל דגם בהזכרות מעורב גדר נקבות ולכך אם בא עליו פסול אף מן הזכרות ג"כ פסלו אך זה רק לגבי ודאי זכר הוה כדבר בפ"ע דהוה מין חדש המעורב בו שני הכחות ולכך ס"ל לרבינו כאן גבי פרד דעם אמו לוקה דהוא נעשה ברי' חדשה וכן מוכח בחולין דף קי"ד ע"ב ע"ש דאסור עם אמו אבל לגבי אנדרוגינוס אחר אז הוה כמו מין אחד ולכך אינו פוסל רק דרך נקבות ולא דרך זכרותו וכן ס"ל לרבינו גבי לובן ואודם דאף דיש מיעוט מקרא גבי ביאת מקדש דהנה נ"מ אם ראה הלובן מזכרותו והאודם מנקבות או אם ראה להיפך ונ"מ ג"כ מאיזה טעם ממעט איש מאודם ואשה מלובן אי מחמת שהוא איש או מחמת שאינו אשה ועיין בירוש' שבועות פ"ב דאמר שם גבי לובן את עביד לו אשה כו' ור"ל ג"כ כן דגם בזכרותו מעורב גדר נקבות אך זה רק לגבי אחר אבל לגבי עצמו אז יש בו שני הכחות אך אינם מעורבים וא"כ לפי"ז אם אנדרוגינוס נשא לובן ואודם של אנדרוגינוס אחר ג"כ חייב לשיטת רבינו ואף דהא רבינו ס"ל בהל' שגגות פי"א דצריך שידע באיזה אב נטמא זה רק אם החיוב הוא מחמת העלם טומאה אבל אם החיוב קרבן הוא מחמת העלם קודש אז אין נ"מ וחייב קרבן וכן מבואר בירוש' ולקמן בהל' שגגות אבאר זה גם לא דמי להך דכריתות דף י"ט גבי אם חלב אכל או שאר דבר דזה הוה רק כמו שאינו יודע איזה מין חלב אכל דאז לכ"ע חייב קרבן ועיין קדושין דף ע"ז ע"ב גבי אלמנת ראובן שהיא כו'. גם י"ל דהא דבעי בנדה ובשבועות שיהי' יודע באיזה מין נגע זה רק היכא דחלוקה טומאתו וגבי רואה הוה ג"כ חלוקה טומאתו משא"כ גבי נוגע אין שום נ"מ באיזה מהם וגם י"ל דקאי אמזיד ולכרת ולמלקות וא"ש. אך כל זה פרד ואנדרוגינוס דהוא דבר חדש אבל גבי כוי אף דהוא נולד מחיה ובהמה לא הוה דבר חדש רק דבר מעורב דפרד נשאר כך ולא משכחת מין בפ"ע עיין פסחים דף נ"ד דהוה מחלוקת בזה כיון דהוא אינו מוליד הוה כמו פנים חדשות וסיבה רחוקה משא"כ גבי כוי ושפיר יש בו שמות שני הדברים ומ"מ לגבי מתנות כהונה מרבינן מקרא דחייב אך זה י"ל דקאי על מין כוי וכמש"כ וכן אנדרוגינוס ג"כ כיון דאינו מוליד הוה כמו פרד עיין יבמות דף ק' ובדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"י ה"ט דפסק דאוכל קדשים קלים ולא הוה כמו ברי' לענין זה אך י"ל כך דשם הוא אוכל בגדר אשה מחמת אבי' וע"ש בהל' י"ז וכל היכא דאינו בא מחמת עצמו י"ל דאין שם ברי' עליו ועיין מנחות דף פ"ד ע"ב גבי לחמי תודה דיליף לה מקרא ובתו"כ פ' שמיני בנותיך במתנות ע"ש. והנה באמת נ"מ כל היכא דבא מכח אביהם אם שם אביהם עליהם או בפ"ע והנה נ"מ כך דהנה עיין בדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ג ה"ט גבי ה' שהביאו זבח אחד דסומכין בזה אחר זה ע"ש והוא מתוספ' ועיין מנחות דף צ"ד ע"א ברש"י ד"ה תנופה דהנה למה רבינו לא כ' זה שם בהל' י' גבי פר העלם דבר דג' מסנהדרין סומכין עליו ולא כ' בזה אחר זה כמבואר בתוספ' שם ועיין בירוש' הוריות פ"א דאמר שם מקרא דידיהם כל יחיד ויחיד ר"ל בזה אחר זה וכן ס"ל לרבינו בהל' ע"ז גבי מגדף ספ"ב ע"ש אך באמת כך דהנה עיין במש"כ רבינו בהל' י"א וי"ב דגבי אין סומכין אלא בעזרה אמר שם דאם סמך חוץ חוזר וסומך בפנים והוא מתו"כ פ' ויקרא והובא בתוס' יומא דף מ"ה ע"ב וגבי אם לא סמך תיכף לשחיטה לא נקט זה ועיין תוס' זבחים דף ל"ב ע"א דפליגי שם עם רש"י אם הוא מחד טעמא אי לא גם באמת נ"מ אם הטעם משום דבעינן שיהא השחיטה תיכף אחר הסמיכה או הסמיכה קודם השחיטה ונ"מ לבעלי החוברין דכיון דסומכין זא"ז דשם א"א שיהא הסמיכה ראשונה סמוך לשחיטה וא"כ זה אפשר לומר דיכול לסמוך קודם או דזה הוה כמו סמיכה אריכתא כיון דעוסקים בה ולא הוה הפסק עיין חולין דף פ"ו ע"ב וגם נ"מ לשיטת רש"י בזבחים הנ"ל יהי' יכול לסמוך חוץ לעזרה הראשון. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' מנחות דף צ"ג ע"ב דל"ל למעט סמיכה בלילה תיפק לי' דהא צריך תיכף לסמיכה שחיטה ע"ש אך י"ל דנ"מ לבעלי חוברין וכה"ג דגם הראשון אסור בלילה אבל אם נימא דכל זה הוה גדר סמיכה אריכתא שוב לא שייך זה ועיין בזבחים דף ו' אם סמיכה שייכא לכתחילה להכשר הקרבן או זה רק מצוה בפ"ע וזה כונת הגמ' שם לא כיפר וכיפר ועיין ביומא דף ו' בהך מחלוקת דכיצד מלבישן דזה לא הוה הפסק כלל אף דמלבישן בגד בגד ומיקרי אהרן ובניו בב"א ע"ש. והנה אם נימא כמ"ד בירוש' דהוריות שם דגם ג' מכל שבט ושבט היו סומכין על פר העלם דבר וא"כ הוה זה כמו בעלי חוברין וכל אחד סומך בזה אחר זה אבל כיון דקי"ל דרק ג' מב"ד הגדול ואף דקי"ל כמ"ד בהוריות דף ג' ע"ב דמגבין מכל שבט ושבט מ"מ החיוב הוא רק על הב"ד אף לדידן וכמ"ש רבינו בפי"ב מהל' שגגות ה"א ודלא כרש"י שם דף ז' ע"א וע"ש דף ג' ודף ו' גבי מת אחד מהם ומ"מ המתכפרים הם הקהל דלא כמש"כ התוס' מנחות דף צ"ב ע"ב ד"ה הא וגם אנן קי"ל דאין ב"ד מצטרפין לרוב צבור ע"ש בהוריות דף ג' ובדברי רבינו בהל' שגגות פי"ג ה"ב וגם הב"ד אם עשו עפ"י הוראתם הם חייבים קרבן יחיד ע"ש בתו"י דף ב' ולקמן בהל' שגגות אבאר זה לשיטת הירוש' דמפרש כך הך מחלוקת דשם דף ג' גבי הורו ועשו ע"ש וא"כ ס"ל דזה הוה דין הסמיכה ונ"מ ג"כ שאינם צריכים להתוודות כמו בכל סמיכות כמבואר ביומא דף ל"ו ובדברי רבינו ספ"ג מהל' מעה"ק כיון דהם לא היו החוטאים וזה לא הוה בגדר כפרה רק דין ולכך ג"כ לא מצינו גבי אשם תלוי דצריך להתוודות עליו כיון דהוא אינו מכפר כפרה גמורה רק להגין מן היסורין עיין כריתות דף כ"ה ע"ב ודף כ"ו אך יהי' נ"מ למ"ד דאשם תלוי בא על נבילה ועיין תוס' ערכין דף כ"א ע"ב במה דאמר שם דבעי דעת בשעת כפרה זה משום סמיכה ובאמת הא דאמרינן דעולה מכפרת על חייבי עשה עיין זבחים דף ז' ע"ב ע"ש בתוס' ושבועות דף י"ב ע"ב וחולין מ"א ע"א ודף ק"ל ע"ב בהך דריב"ב ע"ש ברש"י ובכורות דף כ"ו זה ר"ל אווידוי שבשעת סמיכה שאז מתכפר ושוב הוה אח"כ דורן וא"ש. וא"כ לפי"ז הסמיכה של הג' הוא בב"א והדין הוא כך וכעין שכ' התוס' קדושין דף ל"ו ע"ב גבי תנופה וכ"כ בזה אך יהי' נ"מ למאי דקי"ל דיורש סומך אם הניח כמה יורשים היך יהי' הסמיכה שלהם אם נימא דבמקום אבוהון הם קיימי עיין זבחים דף ה' ע"ב גבי מנחה ותמורה ע"ש אך באמת כ"כ בזה בח"א ובח"ב אם מיקרי הקרבן שלהם שהם מחוייבים להביא ע"י אביהם או באמת ג"כ עכשיו הוא של אביהם ונ"מ לגבי מנחה אם אביהם כהן והם חללים או נשים אם מנחתן נאכלת או נשרפת וכן אם הניח להם אמם קרבן אם היורש צריך לסמוך. אך לכאורה י"ל דזה רק אם אביהם הניח להם הקרבן אבל לדידן דקי"ל שיעבודא דאורייתא והיורש מפריש הקרבן אז י"ל דגבי מנחה כשהם שנים אינה קרבה דהוה בגדר שותפות וכן י"ל דאז לכ"ע היורש סומך אך עיין בדברי רבינו בהל' תמידין ומוספין פ"ג הכ"ג שכ' שם מביאין כו' עבור כפרתו ומה זה הלשון כפרה אך כ"כ בהל' שקלים דקאי אאותו יום דוקא שכבר נתחייב אביהם ועיין במנחות דף ח' ע"א אם זה הוה כמו דבר אחד של שחרית ושל ערבית או שני דברים ונ"מ אם קדושה לחצאין ועיין מנחות דף ק"ח ע"א דהיא אינה קרוי' חטאת ומו"ק דף ט"ז ע"א דניקרא שם חטאת אך באמת כך דעיין מ"ש התוס' סוטה דף כ"ג ע"א דלכך גבי יורשים קרבה משום דכתי' נפש ודבריהם צ"ע אך דהנה בהוריות דף ו' ע"א מבואר דהא דקי"ל דאין כפרה למתים זה רק היכא דלא מכפרה גם אחיים אבל היכא דמכפרה אחיים מכפר גם אמתים ועיין זבחים דף ט' ע"ב גבי לשם נחשון ע"ש ובכריתות דף כ"ו ובזה א"ש ג"כ לפי מה דמבואר במכות דף י"א ע"ב דמיתת כה"ג הוה כפרה להרוצח וכן מבואר בהירוש' פ"ח דיומא דמיתת כה"ג הוה כפרה. והנה מבואר שם דמיתת כה"ג מכפר על הרוצח גם לאחר מיתתו דלוקטין עצמותיו וקוברין בקבורת אבותיו והא אין כפרה למתים וע"כ צ"ל משום דמכפר נמי עליו כמבואר שם דף י"א ע"א ונ"מ אם זה הוה כפרה על הגלות או על הרציחה ע"ש בתוס' ונ"מ להך דשם דף י"ג דאינו חוזר לשררה אם רק היכא דגלה אבל אם מת כה"ג לאחר גמר דין קודם שגלה אז י"ל דאין על הרוצח דין זה. וזה כונת הגמ' בזבחים שם דקאמר דלאחר מיתה לא מרצי ודחי דכיון דיכול לכפר על הבנים וא"כ יש כפרה על החיים ומיגו דמכפר על החיים מכפר נמי אמת ובמת יהי' הכפרה מקיבעא ושוב הוה מנחת יחיד וזה ר"ל התוס' בסוטה שם משום נפש וזהו גם כן כונת רבינו בהלכות תמידין ומוספין הנזכר לעיל דנקט שם היורשים לשון רבים וזה הוה מנחה לכך אמר דמביא זה בעד כפרת האב. אך גבי תמורה לא שייך זה דהגמרא שם רצה לומר לא ששניהם ממירין ומשום דשותפין לא ממירין וכמבואר בהך דזבחים דף י"ג רק דרצה לומר משום דלא מצי ממיר בקרבן של שותפות דזה ב' דברים עיין שם דף י"ד ובתוספתא פ"א דתמורה דשותפים לא ממירים רצה לומר שהבהמה של חול ושלהם והם ממירים בקרבן של קודש אף של אחר וכמו הך דתמורה דף ט' ע"א ובזה אף מלקות אין בו אף לשיטת רבינו בפ"א מהל' תמורה וגם דבקרבן של שותפות ושל צבור אין ממירין היחיד והבהמה של חול שלו ובקרבן יש לו חלק ובזה שפיר לקי וכמ"ש רבינו בהל' תמורה וזהו ג"כ כונת הגמ' בתמורה דף י' ע"א משכחת לה דשויא כו' וכאן כיון שבעל הקרבן מת כאן לא שייך למימר כמו גבי פר כה"ג דבטלי לגבי' כמ"ש התוס' שם דהוא לא נתן רשות להמיר והוא מת וא"ש דברי הגמ' דשם וא"כ נמצא לפי"ז י"ל דגבי סמיכה הוה היורשים כמו בעלי חוברין ולא קיימי כולהו במקום אבוהון וסומכין בזא"ז ועיין יומא דף נ"ח ע"א גבי רגל חברו ושם בתוס' דף מ"ה ע"ב גבי סמך בחוץ. אך י"ל דכמו דאמרינן ביבמות דף י"א ע"ב דאחד החולץ או המיבם הוה כמו שכולם עשו זה לר"י ע"ש ה"נ י"ל גבי סמיכה ובאמת לכאורה זה דמיא להך מחלוקת דזבחים דף ל"ד ע"ב אם קיבל דמה בב' כוסות ונתן ד' מתנות מאחד אם הוה אינך ג' שירים או לא ע"ש וזה יהי' תליא בפלוגתא דיומא דף נ"ז ע"ב אם זה רק היכא דיכול ליתן ממנו אם הוה שירים ע"ש ור"פ דשם אזיל לשיטתי' בתמורה דף כ"ב ע"ב דס"ל ג"כ כה"ג דרק אם הי' יכול ליתן מכל אחד אז הוה שיריים. ועיין בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ט הי"ג דדבריו שם תמוהים כמו שהקשה הר"א ז"ל כיון דאנן ס"ל דאם נתן שירים בחוץ פטור אך באמת נ"ל דאף דרבינו פסק בהל' פסוהמו"ק פ"ב ה"ו דג' מתנות שבחטאת חייבות בחוץ ס"ל דזה רק אם קיבלן בד' כוסות אבל אם קיבלן בכוס אחד כיון דהני לא מעכבי ואף דאם נתנן בפנים על הקרן תורת מתנה עליהם מ"מ כיון שנתנן בחוץ פקע שם מתנה מהם ונעשה שירים משא"כ אם קיבלן בד' כוסות כיון דעכ"פ מכוס זה לא נתן כלום על המזבח ועיין סנהדרין דף ס"ג ע"א גבי מה דאמר דדם במזרק אסור לאכול ור"ל ע"כ שכבר נתן מתנה אחת דאל"כ הא לפני זריקה אסור לאכול עיין פסחים דף ע"ז ע"ב אך י"ל דלא נימא דגם בזה כל העומד לזרוק כזרוק דמי ע"ש דף י"ג ע"ב ומנחות דף מ"ז ודף ע"ט וכ"מ בזה. וכן נ"מ יהי' לענין סוס הבא על החמור והוליד פרד אם יש עליו דין פטר חמור וגבי נדמה כה"ג הוה בעיא בבכורות דף ו' ע"ש וב"ק דף ע"ח ע"א דכלאים חמור מנדמה אך י"ל דכאן כיון דיש עליו שם מין אחר פרד לא מיקרי פ"ח ועיין חולין דף ס"ט ע"א ודף ע"ט ע"ב ובמש"כ לחלק בין היכא דצריך שיהי' כך או שלא יהי' כך י"ל ג"כ טעם דר"י בשבת דף קל"ו ע"ב גבי אנדרוגינוס למילה בשבת משום דכבר הארכתי בזה בח"א בהך דמילה דוחה שבת אם מהמילה או שלא יהי' ערל וכמו גבי נולד מהול דס"ל לרבינו בהל' תרומות פ"ז דאוכל בתרומה ומ"מ לגבי פסח ביבמות דף ע"א ע"א מרבינן מקרא דאינו אוכל רק אם הטיף ד"ב אך זה נראה דמ"מ לגבי שיעכב את אביו מלעשות פסח לא מעכב ובזה א"ש הך דפסחים דף ס"ט ע"ב מה דבעי מימר שם גבי ערל ע"ש בתוס' ד"ה האי מה דהקשה שם שישחוט עליו ומי גרע ממילת זכריו דמעכב לעשי' לחוד כמבואר ביבמות דף ע"א אך י"ל דשם קאי לר"א דס"ל במכילתא הובא בתוס' יבמות דף ע' ע"ב דאין מילת זכריו מעכבו ע"ש אך לפי מש"כ י"ל דרק המילה שמוטל על האב זה מעכבו מלאכול בפסח ולא מה שמוטל על עצמו כמו הטפת ד"ב לנולד מהול ועיין ביבמות דף ע"א ע"ב דלעשות ע"י שליח המילה אינו מעכב לעשיית פסח ע"ש ברש"י ד"ה כגון הרי חזינן דרק מה שהוא בעצמו מוטל עליו למול את בנו זה מעכב דאז מקיים ב' הפעולות שימולו ועל ידי זה אינו ערל וע"י שליח אינו מקיים רק מצות מילה. ובזה יש ליישב כונת הרא"ש בחולין בפרק כיסוי הדם מה דמחלק שם דאם האב בעצמו רוצה למולו ובא אחר ומלו צריך לשלם לו י' זהובים ובין אם צוה לאחר למולו ובא אדם אחר ומלו א"צ לשלם ור"ל כך דזה ודאי אם האחר לא קיים המצוה רק שהפסיד מלעשות המצוה ודאי א"צ לשלם והנה קיום המצוה במילה באחר הוא מקיים רק שלא יהי' ערל ובאב עצמו אם מל מקיים ב' מצות שיהי' נימול ושהוא מל אותו וגם שאינו ערל וע"י שליחות לא הוה רק קיום באב רק מצות המילה אבל שלא יהי' ערל לא שייך על זה שליחות וא"כ אם בא אחר ועשה זה לא קיים המצוה מה שהי' האב מקיים רק הפסיד המצוה של האב ועל זה א"צ לשלם. ולכך צריך ג"כ קרא גבי ציצין המעכבין ביבמות דף ע"א ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה סוף דל"ל שני קראי אך דקמ"ל דמעכב גם לק"פ דזה ודאי אף דנותר בו ציצין המעכבין אף דהגמ' בשבת דף קל"ד ע"ב קרא לה פלגא דמצוה וחייב על זה בשבת אם לא גמר כמבואר שם מ"מ מצוה מיהו קיים רק דלא נשלם ואינו דוחה את השבת וראי' דהרי ר"י ס"ל בתוספ' שבת פט"ז דאם לא הלקט ומל בשבת חייב מיתה והוא ס"ל שם דף ק"ו ע"א דרק אם מתקן חייב וע"ש בתוס' ד"ה דאמר שכ' דר"א לא ס"ל כן והוא משום הך דדף קל"ג ע"ב דר"א ס"ל דחייב גבי הילקט וכבר הארכתי בזה לענין פריעה כה"ג עיין בירוש' ספי"ט דשבת ותוס' יבמות דף ע"א ע"ב ד"ה מ"ט דר"ל אם הוה ערל או אינו מל. עכ"פ יש בזה שני גדרים. והנה כ"כ בח"א דגבי בן פקועה אם משום דלא בעי שחיטה או משום דהוה כמו שנשחט ע"ש דף ע"ד ודף ע"ה ונ"מ דאם נימא דהוה כמו שנשחט אז לא פסקינן כהך דשם דף ע"ה ע"ב גבי ב"פ הבא על הבהמה דהולד אין לו תקנה אבל אם נימא דאין טעון שחיטה אז שפיר אמרינן כך ועיין מש"כ בזה בהל' שחיטה פי"ב ה"י ובאמת זהו הטעם בהך דחולין דף ס"ח מה דנ"מ בין חותך מבהמה גופה בין חותך מעובר משום דבבהמה השחיטה פועלת בכל האברים ובעובר ניתר ממילא וכבר הארכתי בזה בח"א. והנה גבי אשה מבואר בע"ז דף כ"ז ע"א כמאן דמהילי כו' ר"ל לא דהם פטורים מזה רק דאין שייך בהם זה ולכך אנדרוגינוס כיון ששייך בו זה שפיר ס"ל לר"י דדוחה שבת וא"ש:
[השמטה לדף י' ע"א.במ"ש שם בענין שני חומרות הסותרות זא"ז בב"א. ובזהיש לפרש ג"כ הך מחלוקת המבואר בתוספ' דכלים הובא בר"ש פ"ב דכלים מ"א גבי כלי נתר במה דפליגי ת"ק ורשב"א אליבא דב"ש ע"ש ור"ל אם מטמאין ג"כ מאויר אחוריהן דאז ממ"נ טהור וזה דנ"מ בין ת"ק לרשב"א וכן גבי כלי זכוכית לשיטת התוס' שבת: ע"כ השמטה]
[השמטה לדף י"א ע"ג.**גבי מלאכת כתיבה בשבת אם החיוב משום הפעולה שנעשית או משום הפועל. וראי'**דגבי כל מלאכות מבואר בשבת דף צ"ב גבי הוצאה ושם בתוספ' פ"י גבי תלישה דגם בשמאל חייב וגבי כתיבה אמרינן שם דף ק"ג ע"א דפטור ועי' מנחות דף ל"ז וברכות דף ס"ב וע"כ משום זה דהחיוב משום הפועל ועי' תוס' ב"ב דף נ"ה ע"ב ד"ה בהעלם מ"ש לחלק בין הוצאה לכתיבה ע"ש: ע"כ השמטה]
[השמטה למ"ש בגדר ספק ובגדר היכא שיש בו שני הכחות מעורבים ועי"ז נעשה ספק: ועייןבדברי רבינו בהל' מא"ס פ"א הי"ב וי"ג דבהי"ב כ' דכל שהוא ספק אם הוא חי' אם בהמה כו' ובהי"ג כ' דדבר שנולד מן חי' ומן בהמה הוא נקרא כוי וחלבו אסור ואין לוקין ומשמע דזה לא מחמת ספק רק הדין הוא מחמת הך דכל חלב וזהו הגדר הנקרא ביומא דף ע"ד ובכריתות דף כ"א ברי' ר"ל דהוא מין שיש בו ב' הכחות ועי"ז הוא נשתנה ונעשה כמו מין אחר וכמו שכ' רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ג גבי טומטום ולכך צריך ריבה גם לדם אף דהא ממ"נ אם הוא חי' או בהמה חייב על הדם אך מ"מ כיון דע"י ההרכבה הוה כמין אחר לכך צריך ריבוי ועי' בהך דנדה דף כ"ח גבי טומטום ואנדרוגנוס ע"ש בתוס' וכ"מ: אךמ"מ בולד הראשון כיון דקיי"ל דאין חוששין לזרע האב וזה ספק לדידן אז הוה רק מחמת ספק אף אם נימא דשה אפי' מקצת שה אבל בולד ולד אז הוה גדר מין ושוב חוששין גם לזרע האב בגדר ודאי זהו שיטת רבינו בהל' בכורים פ"ט גבי מתנות כהונה ובהל' שחיטה פי"ב ה"ט דס"ל דלוקה גבי ולד ולד אבל לגבי חלב אימעוט מקרא ואין בו רק איסור גדר ודאי והא דגבי כיסוי פסק רבינו בפי"ד ה"ד דאין מברך עי' תוס' חולין דף ע"ט ע"ב י"ל כדי שלא יבואו עי"ז להתיר חלבו עי' ביצה דף ח' וחולין דף פ"ו וביבמות דף ל"א ועי' בהך דתמורה דף י"ח ע"א גבי ולד ולד ובשיטת הראשונים בהך דסוכה דף מ"ז ע"א מה (דמברכינין) הערה[צ"ל דלא מברכינן]אהע בשמיני ואכמ"ל. עכ"פ כל היכא דנעשה ע"י ההרכבה בגדר מין אז אין נ"מ בין זרע האב לזרע האם כיון דהמין בא משני מינים מתפרדים וזהו המחלוקת דחולין דף פ' ע"א ועי' בכורות דף ז' ע"ב גבי עור הבא כנגד פניו של אדם ואף דלכאורה לפי"ז איך פסק רבינו בהל' אה"ט פ"א ה"ו דטומאת חלב הכוי הוא בגדר ספק אף דהא פסקינין דהוה ודאי איסור בכוי בלא מלקות: והנהלשיטת רבינו בהל' מא"ס פ"ז הי"ו דחוטי חלב אסורים מה"ת ומ"מ מבואר בהל' אה"ט שם פ"א ה"ה דיש על החוטין של חלב כוליא דין טומאת נבלה בגדר ודאי ועי' בתוספ' חולין פ"י גבי גידין שבכליות ע"ש הרי חזינין דס"ל דכל היכא דלית בו כרת חל על חלב דין טומאה ודאי וצ"ל דרבינו שם קאי גם על ולד ראשון ועי' מ"ש רבינו בהל' נזירות פ"ב הי"א ובהך דיומא דף מ"ז ע"ב גבי הך בעיא דבין הביניים ודף נ"א ע"ב גבי אמה טרקסין וכבר הארכתי בזה במ"א. עכ"פ דכל היכא דנעקר ונתמעט מהשם הראשון אף דעדיין נשאר עליו קצת הוה זה שם אחר ועי' בהך דקדושין דף י"ג ע"ב במה דאמר שם מידי דהוה אפסולי המוקדשים וכ"כ בזה בהך מחלוקת דירוש' פ"ג דחלה גבי טבול יום אם לגבי תרומה נשאר שם טמא עליו או זה הוה דבר חדש ועי' פסחים דף ל"ד ע"ב במה דאמר מעלה ר"ל ג"כ כן וכן גבי יבמה לשוק אם משום דנשאר עלי' מהאישות הראשון או דזה הוא דבר חדש וכבר הארכתי בזה בהך דיבמות דף ק"ד גבי חליצה כגמר דין או כתחילת דין: ונ"מג"כ אם הך דאינה נוטלת כתובה קודם החליצה אי משום דיכול ליבמה או משום דלא חלצה ע"ש דף ל"ח ובמה דפליגי רש"י ותוס' גיטין דף ל"ה ע"ב היכא דנתן לה גט יבמין דשוב א"א ליבמה אם יש לה כתובה קודם חליצה וכ"כ בזה במ"א. וכן כת' בזה במ"א גבי חצי שיעור אם שם האיסור עליו רק שנמעט מכרת ולאו או הוא איסור חדש ותליא בזה אם הדבר והשיעור הם שני דברים או אין שם הדבר רק בהשיעור ועי' בהך דשבועות דף י"ז גבי הלך בארוכה שיעור קצרה ע"ש אם כונת התורה הוא ההילוך לבד או גם שיעור זמן ההילוך ובנזיר דף נ"א ע"ב גבי ברי' גמירי או איסורא גמירי ובמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ה ע"ב דאף דדי בהפרה קודם הנדר מ"מ שיעור זמן אמירת ההפרה עדיין הנדר חל ובירוש' רפ"ח דתרומות גבי גט אם אמרה שיקבל לה במקום פ' ונזדמן לו רץ כו' חזינין דרק המקום הוה קפידא ולא הזמן שממקום זה עד מקום פ' ובנדה דף י"ג ע"ב גבי הך דר"י דרואין את האיזוב כו' וכ"מ בזה: וכ"כבזה בח"א בהל' מא"ס ובהשמטה להל' חמץ דגבי ארבע כוסות של יין יש ג"כ ב' גדרים אחד שצריך לשתות ארבע כוסות שכל אחד מחזיק רביעית כשהוא מזוג והב' שצריך לשתות מכל הכוסות רביעית יין חי ובאמת זהו כונת הגמ' פסחים דף ק"ח ע"ב גבי שתה בב"א ידי יין יצא ידי כוסות לא יצא ע"ש במפרשים אך כך דהחיוב מה שצריך לשתות רביעית יין חי יצא גם בב"א אך דין של ארבע כוסות לא יצא רק אז די אף אם לא יהי' בהם שיעור של רביעית יין חי ואכמ"ל: ע"כ השמטה]
כלהעושה כו'. הנה רבינו ז"ל ס"ל דרק טמאה עם טהורה אז יש לאו דאורייתא גבי הנהגה ולא דמי להרבעה ולכך צריך קרא בחולין דף ע"א גבי חיה טמאה בכלל בהמה טמאה ונקט רק הרבעה ולא נקט גם חרישה דקרא יתירה איצטריך דגם טמאה עם טמאה הוה כלאים דאורייתא ע"ש בתוס' דהא כבר יש על זה קרא בב"ק ועיין בירושל' כאן פ"א סוף ה"ו מה דמייתי שם דמייתי חוט וקטר באודני' ואמר שם שני מיני דגים אחד טמא ואחד טהור. והנה בירוש' ספ"ח מבואר שם דאוז עם אוז הים ודאי כלאים דלא כגמ' דילן דהוה בעיא דלא איפשטא ועיין לקמן בדברי רבינו בהל' ח' דכ' שם גבי מנהיג בהמה שביבשה עם חיה שבים פטור מחמת ספק משמע דבל"ז הוה חייב ועיין רשב"ם ב"ב דף ע"ד דשיבוטא עז שבים ותוס' ע"ז דף ל"ט ע"א אך רבינו שכ' חית הים ר"ל לא דהוה דג עיין רש"י חולין דף קכ"ו ע"ב גבי עכבר שבים ועיין תוס' ב"ק דף נ"ה ע"א מה דמחלקים שם בין חיות לדגים ע"ש וזהו ג"כ שיטת רש"י ב"ב דף ע"ג ע"ב ודף ע"ד ע"ב גבי אורזילא וא"ש קושית התוס' מ"ש מהך דזבחים דף קי"ד דלא נגזרה גזרה כו' דיש לחלק בין דג לחיה ועיין מש"כ בס' או"ז דדגים אין להם בית הרעי ועיין בכורות דף ז' ע"ב דמבואר להיפך וב"ב דף ע"ג ע"ב דנקט אפיק כופתא ע"ש ובאמת הך דירוש' גבי אוז היבשה עם אוז הים אם ר"ל שדרכו להיות בים והוה כלאים ולא דמי דשם אין טעם הכלאים משום דהוא מדברי רק משום דהוא מין חיה וכמש"כ משא"כ בים או י"ל דהוה מין דג ולכך הוה כלאים דהוה מין אחר וזה הק"ו דיליף שם בירוש' מיבשה ע"ש גם י"ל דהוה מין טמא ויהי' נ"מ לכלב המים דמבואר בפי"ז דמס' כלים דיכול לעלות ליבשה אם הוה כלאים ודאי עם כלב שביבשה או עם שאר טמאים דלא שייך הך טעמא דגמ' דידן דב"ק דלא סליק ליבשה ע"ש ועיין בחולין דף קכ"ז ע"א גבי הני ביברי דנרש ע"ש ברש"י ותוס' אך י"ל דנ"מ לענין כלאים ולענין טומאה דכל שבים טהור. והנה בחולין דף ע"ד ע"ב מבואר דב"פ עובר עליו משום כלאים דהנהגה וא"כ משכחת גם דגים ביבשה כה"ג כמבואר שם דע"ה ע"א דמדמה להו גבי דגים לענין טומאה ועיין בשאלתו' דר"א פ' נח דגם גבי חרישה דכלאים מפרכסת כחיה לכל דברי' וצ"ל דכיון דהנך דיבשה לא נחתי לים י"ל דאין עליהם כלאים וכן משמע מלשון הגמ' ב"ק שם. והנה לפי מש"כ דב"פ יש בו כלאים וא"כ לפי"ז לר"ש דס"ל דקלוט שיצא לאויר העולם אסור ובמעי אמו שרי כמבואר בחולין דף ס"ח ע"ב וכ"מ וא"כ לפי"ז אם הוציא אבר אחד ושחט את אמו והוא קלוט ולמ"ד דיש לידה לאברים ואסור מטעם לידה וא"כ י"ל דיש על האבר שם בהמה טמאה ויהי' עליו גופא חייב משום הנהגת כלאים וכמו גבי פסוהמו"ק לקמן בהל' י"א ועיין מש"כ בזה בח"א בהל' יבום וכן לענין הרבעה אם מותר לבוא על בהמה טהורה וע"ש דף ס"ט ע"א והנה בתוספ' דמעשרות פ"ג מבואר גבי המטליא אף דמבואר בע"ז דף ל"ח ע"ב דנעשה ע"י סיבה מין אחד ממינים הרבה מ"מ הוה כמינים בפ"ע ואין מעשרים מזה על זה ע"ש וה"נ י"ל כאן ולא דמי לפרד ועיין תוס' חגיגה דף ב' ע"ב ובאמת י"ל דאף לר"ש דס"ל דקלוט הוא טמא מ"מ לענין כלאים הוה מין אחד עם אמו אף דלענין דינא אינם שוים וכעין שכ' הרמב"ן ז"ל בתוה"א לגבי אבלות דאף דאין לעבד זרע לענין כל הדברים מ"מ לענין אבלות שפיר נקרא אביו. אך מהך דפסוהמו"ק דהוה כלאים לא משמע כן והטעם כיון דחזינן בבכורות דף ט"ז במה דיליף שם חטאות המתות מקרא דמפריסי פרסה ועיין מנחות דף ק"א ע"א דקרי לי' טמא לקדשים שנפל בהם מום ולכך הוה לי' כלאים ואף דבעצם הוה דבר אחד דבכלאים לא אזלינן בתר הדבר רק בתר הדין וזהו ג"כ כונת הגמ' בשבת דף פ"ה ע"א וקים להו לרבנן כו' ואח"כ מקשה מנלן ולכאורה אינו מובן דברי הגמ' אך ר"ל כך דלא דהטעם דכלאים משום יניקה ע"ש בתוס' דא"כ יהי' נ"מ בין תבואה לתבואה ובין שדה לשדה רק דר"ל דמפרשינן הלשון כלאים שבתורה הוא כך והוה כמו דכתיב בהדיא דחמשה בפחות משיתא אסור לזרוע וא"כ אין שום נ"מ וזהו ג"כ טעם הירוש' יומא פ"ה גבי כף ומחתה דאם החליף ולקח המחתה בשמאלו פסול אף דהטעם הוא משום דזו חמה ואם כן למה פסול רק דר"ל כך דכיון דמסברא ידעינן דעושה כך והוה כמו שמפורש בתורה כן וקאי על זה חוקה וכהאי גונא כתבו התוס' במנחות דף ל"ח ע"ב גבי לבן מין לבן מחמת דסתמא הוא כן והוה כמו שמפורש בתורה כך גבי כנף ושם דף ל"ז ע"א מדסתם כתיבה בימין סתם קשירה ג"כ בימין וא"כ הנחה בשמאל ע"ש ובהך דיבמות דף ק"כ ע"א בהך דריב"ב ובכתובות דף ק"ד ור"ה דף י"ג ע"א דאמר שם וקים להו לרבנן כו' ר"ל אם זה הוה דין או שיעור דהא באמת לא כל התבואה שוות ולא כל הארצות שוות. והנה בירוש' פ"א דמעשרות דגבי רימון וענבים אפילו אם בישל גרגר יחידי נתחייבו כולם ובירוש' דמאי פ"א ה"א פליגי תנאי גבי תמרים אם די במקצת או רק כולם ע"ש אבל גבי זיתים ותבואה צריך שיביאו כולם שליש ולכך לא חשיב על זה שיעור רק סתם שליש. עיין בתוס' ר"ה דף י"ב ע"ב ועיין בירוש' פיאה פ"א סה"ה דתמרים הגמר שלהן בב"א אף דאינם נלקטין כאחת ובזה א"ש מ"ש התוס' מנחות דף פ"ו ע"א בד"ה שלשה על רש"י דפי' דזיתים אינם נלקטים כאחת מהך דפאה ע"ש אך באמת הבאת שליש שלהם הוא בב"א. ועיין בהך דנזיר דף נ"א ע"ב מה דבעיא שם גבי נמלה שחסרה ברי' גמירי או שיעורא גמירי ר"ל דאף דהטעם הוא משום ברי' מ"מ כיון דהתורה לא חייבה רק על זה צריך ג"כ השיעור של ברי' ועיין נדה דף מ"ג ע"ב דבמקום שיעורא קיימא ע"ש וכה"ג כ' התוס' סוכה דף ל' ע"א ד"ה משום גבי הך דמכתת שיעורא גבי אתרוג אף דהטעם השיעור הוא משום גמר פרי וכמו דמשמע מדברי התוס' שם דף ל"א ע"ב דאתרוג הבוסר אף אם אין בו שיעור כביצה מ"מ כשר לאתרוג וכעין שכ' התוס' ב"ק דף ק"א ע"א גבי משקה דקליפי פירי וכן הוה הדין בנדה דף כ"ה גבי שפיר מרוקם ואין עליו דין של גוף אטום כיון דדרך ברייתו הוא כן וכ"כ בזה במ"א ועיין בירוש' ר"ה פ"ד גבי הך עיר הקרובה לירושלים אם היו יכולין לבוא ע"י עירוב אם תוקעין בה בשבת וזהו ג"כ ר"ל אם שיעורא תיקנו או משום שיכול לבוא ועיין במש"כ רבינו בהל' [עדות] פי"ט ה"א במש"כ שם אם העידו שנים כו' בירושלים כו' ור"ל דאף דמבואר בירוש' פ"ה דמעש"ש ה"א שיש דרך קרובה מלוד לירושלים מ"מ גבי עדים זוממין כיון דהוא דין הוה רק בשיעור ההווה ולא ע"י סיבה דגמלי ופרחי וכה"ג וא"ש מ"ש התוס' יבמות דף קט"ו ע"א. וכן לגבי בן סורר ומורה המבואר בסנהדרין דף ס"ט ובדברי רבינו בהל' ממרים פ"ז ה"ו דימיו של בן סורר ומורה הוה ג' חדשים אם בהבן זה אירע שנשא אשה והוכר עוברה קודם ג' חדשים דילדה לשבעה כמבואר בגמ' שם או להיפך דאישתהי בה כהך דרבה תוספאה מכל מקום אין נפקא מינה דזה הוה שיעור וכן הדין גבי הך דאדם טועה ביום או בשעות ג"כ אין נ"מ בשום אדם דלא כשיטת הירוש' סנהדרין פ"ה דאם חכמים אומרים העדות בטלה ע"ש אך י"ל דהירוש' ר"ל דהוה עכ"פ הכחשה בבדיקות ונ"מ לאינו יודע. ובאמת לכך דייקינן בגמ' במכות דף ה' ובדברי רבינו שם בהל' עדות דרק אם הזמה היתה על זמן של אחר ראיית המעשה לפי דבריהם אבל אם אמרו להיפך על זמן שקודם ראיית המעשה היו עמהם אז אם אפשר לקיים ע"י איזה סיבה רחוקה שפיר מקיימינן דכאן מעידים שלא ראו וכאן מעידים שלא יראו וזה לא שייך עדיין בגוף הדין וזהו בעצם הגדר דגיטין דף כ"ח שמא ימות חיישינן ועיין רש"י ע"ז דף כ"ג ע"א ד"ה רבינא דמחלק ג"כ כה"ג ותוס' קדושין דף מ"ה ע"ב דיבור המתחיל בפרוש עיין שם אך שם באמת שפיר יש לחוש שמא באמצע הביאה יקדשה האב וכה"ג חשיב בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד גבי מצא כלכלה דמפריש דמי' ואוכלה אם הדמים קובעין למעשר כיון דהבע"ב אם יבוא יכול לבטל את המקח ואמר שם דע"כ צריך להפריש דחיישינן שמא בזמן שהיא נתונה בפיו אז יבוא בעה"ב וע"כ יסכים להמקח ונמצא אוכל טבל למפרע ע"ש וה"נ כן. ועיין תוס' גיטין דף י"ז ע"ב ע"ש. ועיין ירוש' כלאים פ"ו ה"ז את רואה כאילו שפוד של מתכות כו' אך כל זה להיכא דנ"מ לענין דינא וכבר נתחייב הדבר אז אזלינן בתר שיעורא שנתנו לנו חכמים אבל קודם שנכנסו לארץ דאז היו פטורין לדידן ולא הי' נוהג כלל הדין וא"כ לא שייך אז השיעור דכל מידות חכמים כיון דאז אין נ"מ כלל וכעין מש"כ רש"י חולין דף כ"ח ע"א ד"ה תרי רובא ע"ש ועיין עירובין דף ע"ו ע"ב וכ"כ בזה וזהו ג"כ שיטת רבינו במה דמפרש בהך דזבחים דף ע"ד ע"א במה דאמר שם דרק שנים שנים ומפרש דר"ל שנפלו שנים או שעלה ע"ג המזבח שנים עיין בדברי רבינו בהל' ע"ז פ"ז ובשלמא גבי מזבח י"ל משום טעם דר"א דע"י תערובות מרצה וא"כ בעי שיהי' ע"ג המזבח בתערובות אך גבי נפלו לים למה דוקא שנים רק כדי שעי"ז שאנו מכירין השאר לא יתקלקלו הני דנפלו ולכך דוקא שנים דאז נשאר בספק כמו שהי' ועיין נדה דף ס' ע"א ובזה א"ש מ"ש התוס' יבמות דף פ"א ע"ב ד"ה כולם דאין שייך שם לומר דלנידייניהו ע"ש וקשה הא התוס' כ' בכ"מ דזה רק גבי בע"ח אך ר"ל כך דכיון דכאן הדין שישרופו ויטול איזה מהם וישרוף ושוב מצי לתלות דזה הוה האיסור דהא לא מקלקל לו דהא קי"ל כל הנשרפין אפרן מותר משא"כ בהני דע"ז דף ע"ד ובזבחים דשם קאי אנקברין או ע"ז דאפרן אסור וא"כ אם נימא דזהו האיסור מקלקלינן לו ומאי חזית לכך אסורים הכל וכמש"כ משום דסתרי אהדדי וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות פט"ז ע"ש לכך מקשה שפיר הגמ' בר"ה שם וע"כ צ"ל דקים להו לחכמים כך ולא מחמת המידה אבל לגבי כלאים אמרינן דכונת התורה כמו הגבול שגבלו הראשונים ביניקה ושוב אין נ"מ לנו אם הם יונקים אם לא רק הדין משווה להו כלאים משא"כ גבי פרד כיון דלא מצינו על זה דין שיש בו השני השמות שוב הוה כמו מין אחד ואין עליו שם כלאים וא"ש:
[השמטה לדף י"ב ע"ד.למש"כ גבי לקיטת זיתים דאינו בב"א. ובזהיש לבאר הך מחלוקת דמעשרות פ"ג ה"ג בירוש' שם גבי שכרו לנכש בזיתים דפליגי שם ר' ורבנן דר' ס"ל דאוכל כמו פועל ורבנן ס"ל דאינו אוכל ור"ל דלר' זה הוה כמו גמר מלאכה ולא כמו גבי בצלים כמבואר שם במשנה ועי' ב"מ דף פ"ט ע"א ודף צ"ג ע"א דגבי זיתים י"ל דזה ג"כ מיקרי לקיטה וא"ש: ע"כ השמטה]
[השמטה לדף י"ד ע"ג.**במ"ש לחלק בין דבר שצריך למצוה הוה כמו איסורו חישובו. ועי'**עירובין דף ק"ד ע"א גבי מלח דלא מבטל והוא משום דאסור להוסיף על הבנין ועי' מנחות דף כ"א ע"ב גבי מלח שעל הכבש דאין מועלין בו ע"ש ומ"ש בהל' מא"ס פי"ד הי"ח גבי יהכ"פ ועי' בהך דכריתות דף כ"ג ע"א דמבואר שם דהחיוב הוא רק על החלב ולא על הכוליא ע"ש ותוס' נזיר דף ל"ו ע"א גבי מקפה וזה הטעם ג"כ דשבת דף ק"כ ע"ב גבי שם על בשרו דהוה חציצה ולא אמרינן דיהי' כמו מיעוט שאינו מקפיד ויתבטל לגבי הגוף וכמו הך דחולין דף פ"ג ע"ב וכ"מ משום דשם אסור לבטלו עי' תוס' שבת דף מ"ד ע"ב ותוס' ב"ב דף כ' ע"א גבי תיבה ע"ש: ע"כ השמטה]
עגלהשהיו מושכין כו'. עיין בכ"מ. והנה לפי המבואר בדברי רבינו בפיהמ"ש ר"מ ורבנן לא פליגי רק ביושב בעגלה השני' דהכלאים אין קשורים בה ועיין ב"ק דף י"ז ע"ב עגלה המושכת בקרון קמ"ל ע"ש וע"ז דף י"א ע"ב ומש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"ה דב"ב גבי מכר את הקרון לא מכר את הפרידות דר"ל שיש בה עצים מחוברים וא"ש דברי רבינו בהל' מכירה פכ"ז ה"ב ע"ש דזה הוה כמו דבר אחר ולכך ס"ל לשמואל ב"מ דף ח' דאיפוך דחכמים פוטרים כיון שאינו יושב בתוך העגלה שהכלאים מושכין לא הוה כחו ממש ועיין בהך מחלוקת דעירובין דף ל"ה ע"א גבי זב גבי רעדה מחמת כחו אם הוה היסט או לא וסנהדרין דף ע"ז ע"ב גבי המשחקין בכדור ובדברי רבינו בהל' פרה פי"ב ה"ב דנקט שם ונטפו וע"ש בהל' ג' אך באמת יש לחלק בין אם ניתז מדבר שהי' צריך להזות עליה דאז אף מכחו ג"כ לא מהני דהוה כמו שירים כמבואר שם בסוף הל' פרה משא"כ כשנתז מן החרס. ובהך דב"מ דף ק"ה ע"ב גבי רכב על אדם שכחו רע ועיין ע"ז דף ס' ע"א וב"ק דף י"ח וכ"מ. אבל רבינו ז"ל מיירי בעגלה ראשונה ובזה כ"ע מודו דחייב ועיין מכות דף ח' ע"א גבי מאן דשדי פיסא לדיקלא כו' וס"ל לרבינו דבאינך מותר אף לכתחילה ולכך לא הביא הך דין דשלישית וס"ל דזה אתיא כר"מ לפי מה דאפיך שמואל דר"מ מחייב וא"ש:
[השמטה לדברי רבינו פ"ט סה"ט.**במ"ש שם דאפי' מאה חייבים. ועי'**זבחים דף ק"ח וקדושין דף מ"ג גבי שחוטי חוץ דגבי הקטרה חייב וגבי שחיטה פטור ובאמת י"ל הטעם דגבי שחיטה דא"א בזאח"ז כמבואר בתוספ' דקרבנות פי"ב לכך גם בב"א פטור משא"כ בהעלאה ולכך ר"י דס"ל במשנה דזבחים שם דהעלאה בזאח"ז ג"כ פטור ע"ש בגמרא פוטר גם בב"א וע"ש בתוספ' ובאמת זה תליא בהך דשבת דף צ"ד ע"ב אם צריך שיעור לזה ושיעור לזה ועי' סנהדרין דף ע"ח ע"א ברש"י שם דא"א שיתחייבו שני אנשים על עשי' אחת בב"א ובפי' הראב"ד בספרי פ' תצא פסקא רמ"ב גבי הך דר"י פרט לאחד מחזיק ע"ש ובתוס' מנחות דף ס' ע"א ד"ה יכול ובירושלמי שבת פ"א דמשמע שם דהמיעוט רק משום דאין דרך לעשות כן דהקשה שם דיפטור אם נטל בב' ידיו גרוגרות ועי' תוס' שבת דף ג' ע"א ד"ה בעשותה גבי הושטה ושם דף ה' ע"א אך י"ל דנ"מ היכא דלא עבד רק מעשה אצטבא כמו הך דזבחים דף י"ד ע"ב ע"ש ועי' גיטין דף ע"ח ע"א ובמ"א אבאר זה: ע"כ השמטה]
בהמתפסוהמו"ק כו'. לפיכך כו'. הנה לכאורה קשה הא בלא זה לוקה משום העובד בפסוהמו"ק כמבואר בכורות דף ט"ו ע"ב הובא בדברי רבינו בהל' מעילה פ"א ה"ז ובאמת בגמ' דמכות גבי המרביע אמר שם דחייב שתים וגבי מנהיג לא חשיב רק אחת ועיין מו"ק דף י"ב ע"א ומש"כ התוס' פסחים דף ס"ו ע"ב בשם הירוש' דכל דבר שהוא לצורך הקרבן לית בו חשש עבודה בקדשים ומשום כלאים שפיר לקי וגם אם הכניסה ע"מ שתינק כמבואר בפסחים דף כ"ו ע"ב דאז אין בו איסור משום עובד ומ"מ משום כלאים לוקה ובזה א"ש מ"ש התוס' תמורה דף י"ח ע"א ד"ה אפי' ממרעייהו ע"ש ועיין תוס' סנהדרין דף פ' ע"א דכ' שם כגון רכב ע"ג השור כו' ור"ל לא משום מעילה רק משום דהוה עבודה בקדשים וכן ר"ל הך דנדרים דף ט' ע"ב וא"ש מ"ש שם התוס' משלמים דגבי שלמים ליכא מעילה אך שם ר"ל משום עבודה במוקדשים. והנה רבינו ז"ל לקמן בהל' מעילה ס"ל דגוזז במוקדשים אינו חייב רק על שיעור שבת דפחות מזה לא מיקרי גוזז וגבי חורש דבשבת גם כ"ש חייב גם בקדשים כן וכן מוכח מדברי התוס' פסחים דף מ"ז ע"א דחרישה חייב בכ"ש בקדשים ובאמת הך דמכות דאמר גבי הרבעה חייב שתים לא משום קדשים רק הרביעה גופה הוה עבודה וא"כ עובר על שני לאוין מה דעובד ומה דמרביע ולא דמי לשאר מרביע דשם בהרובע הוה עבודה ולא בהנרבע ועיין ב"מ דף ל' ע"א בתוס' ומש"כ הראב"ד בהל' פרה פ"א ה"ז משא"כ כאן דהגוף אחד יש בו כלאים שפיר חייב שתים ועיין ב"ק דף ל"ב ע"א דהיא לא עבדא מעשה ותוס' בכורות דף כ' ע"א ובירוש' כאן פ"ח דאינו חייב רק עד שיסייעו שניהם זה את זה ר"ל שיהי' שני כחות מעורבים יחד ע"ש במחלוקת דרב ור"י ועיין תוס' פסחים דף ע"ה ע"א בשם הירוש' גבי תנור דהיכא דמסייע רק שיהא השני עושה פעולתו לא מיקרי מסייע ועיין מנחות דף מ"ב ע"ב גבי תכלת ע"ש בתוס' דלא איכפת לן מה דמערב בה שאר דברים ע"ש וזהו מטעם זה. אך באמת נ"מ לגבי ב"נ דאם הרביע שור פסוהמו"ק ג"כ עובר משום כלאים וגבי' לא שייך הך לאו דעובד בקדשים ובאמת גבי ב"נ כיון דבו אין נ"מ לגבי איסור קדשים אף דישראל מפסוהמו"ק מותר ליתן לגוי כמבואר בבכורות דף ל"ב ע"ב ובתמימים אסור אף של העכו"ם משום ערל כמש"כ התוס' מנחות דף ס"א ע"ב ע"ש אך זה הוא האיסור לישראל לא לב"נ וכמו גבי ק"פ עיין בדברי רבינו פ"ט מהל' ק"פ ה"ז ע"ש. אך הראב"ד ז"ל מפרש שם דהאיסור לא על המאכיל רק אם אוכל מן פסח שלא נמנה עליו וזהו מה דאמר בגמרא דיבמות דף ע' ע"ב אלמא לא קני לי' רבו כו' ור"ל א"כ אסור לאכול מפסח של רבו אא"כ נמנה עליו וגבי נכרי ר"ל לשיטת רבינו בהל' אס"ב ובפ"א בהל' מחוסרי כפרה דגר בלא קרבן בזמן המקדש רק לענין אכילת קדשים אין עליו שם גר ולענין שאר דברים הוה ישראל גמור וא"כ שפיר הוא עצמו עובר על לאו וכן למ"ד דמילה לא מעכבא גבי גירות ועבדות. ומדברי הרא"ש ב"מ פ"ז על הך דדף צ' גבי אמירה לנכרי בשאר לאוין מבואר דלעשות מום בקדשים ליכא על נכרי שום איסור ומש"כ שם דחומרא דקדשים שאני י"ל דהוה כעין גרמא דאסור לגרום להטיל מום בקדשים כמבואר בכורות דף ל"ג ע"ב וגבי חסימה הוה בעיא דלא איפשטא בגרמא. וכ"כ בזה גם אם נימא דגם בקדושת הגוף י"ל דבאו פריצים וחללוה עיין במלחמות ע"ז פ"ד ועיין נדרים דף ס"ב ע"א דאמר שם גם על כלי שרת ומאבני מזבח אין ראי' דהוה רק ריצפה ולא כלי שרת כמבואר בזבחים דף כ"ז ע"ב: