Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכל גט שכתבו כו'. עיין בה"ה, והנה באמת דברי הגמ' צ"ע הא כתב על גבי כתב לא הויא כתב כלל ומש"כ שם התוס' דמתקן דהוה לשמה צ"ע דכיון דאינו כתב כלל מה מהני לשמה, אך בעירובין ד' כ"ה ע"א גבי הך דעושה מחיצה ע"ג מחיצה אמרינן שם לר"ח דבשבת הוה מחיצה מחמת כיון דמחיצה העומדת מאליה הוה מחיצה, והנה גבי לשמה מבואר בהך דגיטין דף כ"ג דגם עומד ע"ג כשר וה"נ הכתב השני לא גרע מאם אחד כותב ואחר עומד ע"ג, אך זה רק לר"ח לשיטתיה אבל אנן לא פסקינן שם בעירובין כן ולכך פסק רבינו דאינו גט כלל וא"ש:
אמר לסופר כתוב כו'. משמע דבשעת נתינה היתה נשואה אבל אם נתן לה גט ואמר לה לכשאכניסך יהיה גיטך זה י"ל דדמי להך דקדושין ד' ס"ג ע"ש בתוס' אך י"ל דכיון דכך שוב לא הויא אשתו כלל ומה שייך בה גירושין וי"ל דזה תליא בהך בעיא דנדרים ד' ע"ה גבי מיחל חיילי ובטלי, ועיין בירושלמי קדושין פ"ג הל' ב' גבי גירשה בתוך סמפון דאמר שם דלא נגע בו גירושין כלל ולגבי עבד י"ל דשם גם תחלה היה עבד ושייך גביה גט שחרור משא"כ גבי אשה וגם י"ל דדמי לטלי גיטך מע"ג קרקע, ונ"מ ג"כ גבי שטר קדושין אם כתב בזמן שהיא אשת אחר ואחר שיגרשנה וכיון דקי"ל דצריך לשמה וכעת אינה בגדר קדושין והוה כמו שלא לשמה, אך זה יהיה תליא במש"כ לעיל אם גבי שטר קדושין ג"כ סתמא פסול כמו גבי גט, ועיין בתוספתא דנדרים פ"ו דאמר שם תנו גט לאשתי לכשאקדשנה ושם משמע דר"ל דרק שאומר להם עכשיו שיתנו לה גט לאחר שיקדשה ור"ל שיכתבו ג"כ לאחר הקדושין רק משום דהשליחות אינו מועיל עכשיו ועיין מש"כ התוס' נזיר דף י"ב ע"א ד"ה מאי טעמא ולכך בתוספתא נקט לשון תנו משום דס"ל דגבי כתיבה לא בעי שליחות, ועיין תוס' כתובות ד' צ"א ע"ב ד"ה דזבנה ע"ש ועיין בהך דיבמות ד' צ"ב ע"א במשנה שם מאישה ולא מאיש שאינה אישה:
מפני תקנת כו' ומקום הזמן כו' כדי שיכתבם כו'. הנה מלשון רבינו משמע דמקום הזמן הוא ג"כ מטעם לשמה ולא מטעם מוקדם ועיין בהך דגיטין ד' ע"ז גבי ההוא שכ"מ ע"ש בראשונים ובמש"כ רשב"ם ז"ל ב"ב ד' קע"ג ע"ב וכבר כתבתי בזה:
ויש מי שאומר כו' הרי זה גט בטל כו'. עיין גיטין דף ט' ע"ב דמוכח משם דמזוייף מתוכו הוה רק פסול דרבנן ע"ש ועיין רש"י סנהדרין ד' כ"ח ע"ב ד"ה במזוייף משמע דס"ל דהוה פסול דאורייתא ע"ש אך באמת זה תליא אם למ"ד עדי מסירה כרתי אם עדי חתימה מהני דנימא דזה כ"ע מודו דעדי חתימה מהני לעשותו גט ועדי מסירה שתתגרש בו ועי' מש"כ הרי"ף ז"ל פ"ט דכאן ובה"מ ובמל"ח ע"ש והנה אם נימא דמועלים אז אם נחתם בעדים פסולים אז נפסל הדבר ואם לא מהני מידי אז לא פסל רק משום גזירה, אך זה רק אם שם עדים עליהם רק שפסולים אבל עכו"ם דלא הוה ממין זה כלל כמו בזבחים דף ג' גבי חולין ע"ש וכמו הך דמכות ד' ו' ע"א ובסנהדרין דף ט' ע"ב ע"ש בנמ"י, והנה מן הירושלמי פ"ג ופ"ט מוכח דכל דבר שהוא נכתב בהגט אם לא נכתב מחמת צורך הגט הוה כמו ענין אחד ופוסל אפילו בכ"ש, והא דמילאוהו בעדים פסולים כשר משום דהוה לצורך הגט וכעין דאמרינן בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב גבי נחתך רגלו מן הארכובה ולמטה ונקבר עם המת אז הוה כמו גלגלין ובטל ממנו דין רקב ע"ש וה"נ כן וכיון שזה הוה כמו ענין אחר שוב לא מיקרי כריתות עיין גיטין דף ט' וב"ב ד' ק"נ ומש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ח הל' ד' גבי תנאי ע"ש, אך זה רק אם עדי מסירה כרתי אבל אם עדי חתימה כרתי ולאחר עדי חתימה כתב בו ענין אחר שוב אינו פוסל, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהלכות פרה אדומה פ"ד ה"ז גבי מה דמחלק בין טבל אצבעו בהזאה ששית והזה ממנו ששית ושביעית ובין בהזאה שביעית ועיין מש"כ בזה בהל' מעשה הקרבנות פ"ז ה"ט ע"ש:
וכן כו' אחד מעדיו פסול כו'. ועיין לעיל פ"א הי"ז והנה עיין בה"ג בהל' קדושין מש"כ שם וליכא בין פסולא דאורייתא לפסולי דרבנן אלא לגט אשה וכן כתב בהלכות עדות וזה אין לומר דר"ל לענין שאם קידש בפסולי עדות דרבנן דצריך גט דזה כבר כתב שם ואפשר דר"ל לענין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ו ה"ז גבי שליח הגט דפסול דרבנן כשר ע"ש גם י"ל דר"ל להך דגיטין דף י' ע"ב גבי דאמר שם דאי לאו דכותי חבר כו', והקשה שם בתוס' הא הוה כמו דאמרינן נפיק כו', ע"ש בתוס' ד"ה אי לאו ותירצו שם דזה רק לחשש פסול דרבנן ובאמת עיין בירושלמי דר"ה פ"ב מבואר דלא מהני זה וגם קשה הא מבואר שם דלהכשיר אדם צריך ב' עדים ולא סגי בעד אחד וכן מבואר בירושלמי ספ"ד דדמאי דעד אחד אינו נאמן וצ"ל דכאן רק להכשיר הגט לא להכשיר העד וגם י"ל דכיון דעשה מעשה וחתם עצמו נאמן עיין תוס' כתובות ד' כ"ד ע"ב ד"ה בשכלי אומנתו ועיין תוס' גיטין ד' ס"ד ע"א מה שכתבו שם בד"ה אסור לא סמכינן אדבורא בעלמא וע"ש בר"ן ובתוס' סוף יבמות ד"ה פונדקית ועיין ב"ב ד' מ"ח ע"ב גבי הך דרבב"ח דחתם אאשקלתא ע"ש, עוד י"ל דכוונת בה"ג דמיירי שחתמו על הגט עדים פסולים דרבנן ונתנו לה בעדי מסירה וכיון דקי"ל בסנהדרין ד' כ"ה דגזלן דרבנן בעי הכרזה קלא אית ליה למלתא והוה כשמות מובהקים דגיטין ד' י"א ולא הוה כמזוייף מתוכו ועיין בהך דגיטין ד' פ"א ע"ב קרוב כ"ע ידעי כו' ע"ש:
המביא גט כו' הוחזק כו'. עיין בהשגות מש"כ וכמדומה לי כו', ועיין בה"ה ועיין ביבמות ד' קט"ז ע"א גבי הך דענן בר חייא ובדקו כו' ולמה לן לבדוק מסורא עד נהרדעא הא הגט נכתב בנהרדעא אך צ"ל כך דבאמת גבי גט ובא"א לא מהני שום אומדנא והארכתי בזה בשו"ת אך כאן מחזיקין אנחנו שהגט הוא של זה שנקרא כך וממילא יכול ליתן לה הגט ולגרשה בזה, אבל אם יש עוד אחר ששמו כך שוב בטל החזקה וא"ש דגבי שניים לא שייך גדר הוחזק ועיין בהך דיבמות דף ק' ע"ב ומש"כ לקמן בדברי רבינו פ"ג מהלכות יבום הלכה ד' ועיין ב"ב דף ל"ה ע"ב ע"ש:
שנים ששלחו כו'. עיין בה"ה מה שכתב בשם בעל העיטור גבי ספק נערה ספק בוגרת ע"ש מה שתמה עליו. והנה באמת גבי ספק זה למי שייך מעשה ידיה בודאי היא מוחזקת ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' נחלות פ"א גבי ספק גרושה ובירושלמי פ"ב דקדושין גבי נתקדשה לדעת ונשאת שלא לדעת מה דמחלק בין מעשה ידיה לירושה דמעשה ידיה מקרי האב מוחזק טפי ע"ש ועיין במש"כ הראב"ד ז"ל בהלכות ערכין פ"ד הכ"ב ע"ש. והנה בגמ' דקדושין ד' מ"ד לפי המסקנא נשאר שם הטעם דלכך גבי גט יכולה גם היא לקבל את גיטה משום דמכנסת עצמה לרשות אביה ע"ש וכאן לא שייך זה דהא מחמת ספק היא מוחזקת בעצמה לענין ממון ועיין מש"כ התוס' קידושין ד' ע"ט ע"א ד"ה קידשה ותוס' ב"ב ד' פ"א ע"ב ד"ה אלא ע"ש:
שינה שמו כו' אינו גט כו'. כן מבואר גיטין דס"ג ע"ב דקרי ליה חספא בעלמא ועיין בהך דשם דף כ' ע"א בתוס' ד"ה הא ע"ש וכוונת התוס' שם אם לומר דיש בזה חשש ריח הגט, דכל היכא דהפסול הוא בהנתינה אז יש בו ריח הגט, וכל היכא דהפסול הוא בהכתיבה בעצם הגט אין בו אף ריח הגט, ועי' לעיל פ"א הל' י"ג ע"ש בהשגות וכאן ד' פ"ו ע"ב ע"ש וד' כ"ד ע"ב ובירושלמי שם פ"ג ופ"ט ה"ה והל' א' ע"ש ובתוספתא דגיטין דכאן פרק ו' ע"ש, ומש"כ התוס' שם פסולא דרבנן ר"ל בהגט לא בהגירושין דהגירושין ודאי פסול מה"ת, וכן גבי החליצה כה"ג דכל דהפסול הוא בהחולץ אין בו שום חשש חליצה וכל שהפסול הוא בהחליצה אז יש בו פסול לבד ממנעל של בגד עיין בגיטין שם וביבמות ד' ק"ד וכבר הארכתי בזה בשו"ת:
ישראל שהמיר כו'. עיין סנהדרין ד' ע"ב ע"ב דלא הוה בכלל בני ברית ועיין בהך דגיטין ד' מ"ה ע"ב ותוס' ע"ז ד' כ"ז ובאמת עיקר הטעם דאמרינן דגבי גוי לא מהני לשמה אף אם אחרים עומדים ע"ג הטעם משום דכל היכא דהעיקר תלוי במחשבה עכו"ם לאו בר הכי הוא, עיין ירושלמי תרומות פ"א ה"ג גבי הכשר ואף דגבי תרומה לא אמרינן זה כמבואר שם, שם רק להתיר החולין אבל להקדיש התרומה זה הויא מחלוקת שם סוף פ"ג ע"ש בירושלמי ועיין בקדושין ד' מ"א ובזבחים ד' מ"ה ובהך דערכין דף ו' ע"א ואמרינן שם בירושלמי דהטעם דר"ש משום דאזיל לשיטתיה דאין מועלין בקדשי עכו"ם ע"ש וכן פסק רבינו ז"ל בהלכות מעילה והטעם דבקדשי בד"ה מועלין משום דאין שם הבעלים עליהם עיין תוס' ב"ק ד' ע"ו וד' ע"ט ותוס' תמורה ד' ל"ב ע"א ועיין בירושל' ריש פ"ט דנזיר דגבי עכו"ם לא מהני שאלה והטעם ג"כ משום זה דאינם בגדר מחשבה, ועיין בהך דנדה דף נ' ע"ב גבי עכו"ם היו שם כו', ומש"כ רש"י בגיטין ד' מ"ה ע"ב גבי אמרי לה קוראין בו משום ס"ס רש"י ז"ל ר"ל לא לצאת בו רק קריאה בעלמא כחומש וא"ש מ"ש התוס', וס"ל לרבינו דגם גבי מין כן אין בו דין מחשבה, ועיין בירושלמי סוף פ"י דסנהדרין גבי קדשי מומר אם מועלין בו אך שם ר"ל שאח"כ נתממר ועיין מש"כ רבינו ז"ל פ"ג מהלכות מעשה הקרבנות ה"ז, ובירושלמי שקלים פ"א ע"ש גבי כותים, ועיין בחולין ד' י"ג ומש"כ רבינו ז"ל בהלכות תרומות פ"ד הל' ט"ו, ולכך ס"ל לרבינו גם גבי גט כן ומ"מ בר כריתות הוא דהוא יכול לגרש את אשתו והטעם משום דיכול לחזור בו וא"ש מ"ש שם התוס' דף כ"ב ע"ב תיפוק ליה משום דלאו בני כריתות ע"ש י"ל דנ"מ לזה: