כותבין במי עפצא כו'. עיין בה"ה ועיין בתוס' שבת ד' כ"ג ע"א דכתב שם דרק בדיעבד אף שם אספר תורה ועי' במש"כ רבינו ז"ל בהל' תפילין פ"ד ה"א ועי' מש"כ התוס' מגילה ד' י"ט בשם אשכנזים ע"ש, ועיין במנחות ד' ל"ד ע"א ברש"י ותוס' ד"ה כמו שנאמר וד"ה נאמר. אך באמת רש"י ז"ל ר"ל דהפירוש בספר הוא קלף ובדיו רק הלכה עוקרת את המקרא כמבואר בסוטה ד' ט"ז ע"א ע"ש:

אפילו היה כו' והיא אומרת בעדים כו'. ואף דהא רבינו ז"ל ס"ל לעיל בפרק י"ד הל' י"ו דדי בעדי חתימה לבד שם הטעם כמש"כ התוס' ב"ב ד' קס"ה ע"א דהם גופא הוו עדי מסירה דאל"כ היאך הגט תחת ידה ועיין במש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ט דגיטין, וא"כ גבי גודרת שוב אין ראיה וא"כ הוה כמו מגרש בלא עדים ופסול:

המקרע על כו' הרי זה כשר כו'. עיין בה"ה, והנה עי' במנחות ד' ל"ד ע"א ברש"י ד"ה כתיבה תמה וכתב שם דעל עצים ועל אבנים הוה כתיבה שאינה מתקיימת ע"ש ועי' בירושל' ריש פ"ד דיומא דכתיבה על דבר אחר לא מיקרי לעולם וחקיקה הוה לעולם ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבת פי"א הל' י"ו גבי כותב על בשרו ע"ש ושם פ"ט הל' י"ג גבי אם צבע ברזל דפטור דזה אינו קולט כלל הכתב וזה קולט רק שיוכל לימחק מחמת דבר אחר והטעם דכתב בעי ג' דברים אחד הדבר שכותבין עליו והדיו או הצבע והג' שיהיו זה בזה ולא זה על זה ועיין מש"כ רש"י ז"ל גיטין דף כ' ע"א גבי כתב שעל גבי כיפה ולכך אינו מתקיים לא הוה כתב משום דניכר דאינו נכנס הכתב בהדבר רק על הדבר וזהו מה דאמר במנחות ד' ל"ד דלכך לא ילפינן מכתיבה דעל האבנים משום דאינו נוהג לדורות ע"ש ר"ל דבכל מקום בעינן כתיבה לדורות. אך גבי גט ס"ל לרבינו ז"ל כיון דאמרינן בהך דסוטה ד' ט"ז דהלכה עוקרת את המקרא וכשר בכל דבר שוב לא חיישינן לזה ומה דמבואר בתוספתא דבר של קיימא ז"ה ר"ל הנייר שיהיה של קיימא לא משום הכתב ועיין בירושלמי פ"ט דשביעית ה"ו ובתוספתא שם פ"ו, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שמיטה פ"ז הל' י"ו גבי עלי זיתים ועי' בהך דמנחות ד' נ"ג ע"ב מה זית כו', ועיין בספרי פ' תצא פסקא רס"ט, ובהך דסוכה ד' י"ג ע"ב ובירושלמי כלאים ספ"ג גבי דלעת ע"ש, וע' בהך דסוטה ד' מ"ח ע"ב ע"ש גבי אבני אפוד ומש"כ בזה בהלכות כלי המקדש פ"ט ה"ז ע"ש:

[השמטהמש"כ שם דחקיקה על אבנים נתקים לעולם וכתיבה אינה מתקימת לעולם. ובזהמדויק לשון רבינו בהל' כלי המקדש פ"ט ה"ז דגבי שמות השבטים נקט ומפתח וגבי הך דצריך לכתוב אבות נקט רק לשון כותב והטעם כך משום דבתוספתא דמנחות פ"ו מבואר דאפי' אות אחת מעכבתן וע' באגדת שמואל דמבואר שם דאפילו נקודה מעכבת ור"ל דגם הנקודות היו שם כדי לדעת איך לקרוא אך זה רק בשמות השבטים דהם צריכים להיות לעולם דהם לזכרון ע' תוס' ר"ה דף כ"ו ע"א ולכך צריך שיהיו חקוקים אבל שאר הדברים שלא נכתבו רק לצורך השבה ובבית שני שלא היו משיבים ע"ש בפ"י ה"י ובפ"ד מהלכות בה"ב ה"א לא היה צריך להם וא"כ אינם לדורות ודי משום זה בכתיבה וא"צ חקיקה וא"ש: ע"כ השמטה]

אבל אם היה כו'. עיין בהשגות ועיין בירושלמי פ"ט דכיון דיש בו דבר דמי שאינו יודע לקרות בו סבר שהוא ענין אחר פוסל בגט אפילו כל שהוא וא"כ כאן ג"כ כן ולכך כתב רבינו ז"ל לקמן בהל' י"א הואיל ונקרא לענין הגירושין ויש בו משמע כו', ר"ל דאם כל הגט יש שאינם מבינים אותו לא איכפת לן אבל כיון שיש בו משמע גירושין לכל רק איזה דבר יש שאינם מבינים אותו הוה כמו ענין אחר בגט ופסול משום דאין זה כריתות וכמש"כ:

וכן גט שנמצא כו'. ועיין בהל' י"ז ובהשגות והטעם דשוב לא הוה מוכח מתוכו והוה פסול בעדי חתימה כמו בדבר שיכול להזדייף וגם דהא כבר כתבתי דעיקר הטעם דמהני עדי חתימה לבד הוא משום דכיון שאנו רואים הגט בידה הוה כמו עדי מסירה וכאן לא שייך זה דהרי אנו רואין את הגט קרוע בידה. ומה שכתב ה"ה ז"ל בשם הירושלמי עיין בתוספתא כאן ריש פ"ב דהוה מחלוקת אם יכול לדבק את הקרעים ושם מיירי קודם שאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וכיון שנקרע אף שנדבק שוב אין שייך לומר על זה הגט שנכתב בפני דהוה כמו פנים חדשות וכמש"כ התוס' בזבחים ד' צ"ד ע"א ע"ש גבי בגד:

ובבואה שלו קיים כו'. עיין בהך דסוטה דף י"ט ע"ב גבי פרט שרישומו ניכר ע"ש בתוס' ועיין במס' סופרים פ"ב: