ובלבד שינוח כו'. כן מבואר בירושלמי פ"י דעירובין וט"ס שם ומבואר כשיטת רבינו דצריך שינוח, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבת פ' ט"ו ה"ג ע"ש. ע' בכסף משנה בשם הר"ן, והנה עיין מש"כ רבינו ז"ל לעיל פ"א הי"ב וכן הוא בגמ' דף ע"ח מבואר דאף שכתבו התוס' בכתובות דף ל' ע"ב דגבי בעל שכל אם מניח עצמו לעשות בו פעולה הוה כמו מעשה ועיין בתוס' ע"ז ד' נ"ד ע"א ד"ה כגון ובתוספתא שבת ס' פ"י גבי אוחז בקולמוס ועיין יומא ד' מ"ג ע"א גבי הזיה בתוס' ע"ש מ"מ גבי גט לא מהני זה רק בענין שיתן הוא או ע"י שלוחו והנה עיין בהך דסנהדרין דף ע"ח ע"א גבי כח כחוש הוא, ותוס' שבת ד' צ"ט ע"ב ד"ה או דמה שבא אח"כ דרך ירידה זה לא מיקרי כחו ממש ע"ש ועיין בהך דזבחים דף ס' ע"א דאמר שם דלמא משום דקסבר שפיכה מכח האדם ע"ש וברש"י פסחים ד' ס"ה ע"א, ועי' בהך דעירובין ד' ל"ה ע"א גבי רעדה ע"ש וב"ק ד' י"ז ע"ב וכ"מ אם זה מיקרי בגדר עצם או לא ע"ש:

שהפנימית בכותלי החיצונה כו'. עיין בהך דב"ב דנ"ג ע"ב גבי החזיק בפנימי ע"ש ובדברי רבינו שם, ועיין בהך דע"ז דף ע' ע"ב גבי הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה כו' ע"ש ברש"י וכיון דאמרינן כאן דחיצונה משתעבדא לפנימי הוה כמו כולה של חבר משא"כ אם להיפך מיקרי כולה של עם הארץ אף אם ודאי לא נגע ועיין בהך דעירובין ד' ס"ה ע"ב גבי ישראל ועכו"ם בפנימית ע"ש ושם ד' ע"ה ע"ב ובדברי רבינו שם פ"ב הל' י"א ע"ש, ובזה א"ש ג"כ מה שפסק רבינו ז"ל בהלכות ממו"מ פ' י"ב הל' י"ט ע"ש מש"כ, ואף דהמחיצות שייכים לשניהם והוה כחצר של שניהם עיין לעיל בהל' אישות פ"ד הל' כ"א ע"ש בה"ה ז"ל אך י"ל כמו דאמרינן בירושלמי ס' ב"מ גבי כותל שבין שתי חצירות דאמרינן שם דשייך כולה לזה וכולה לזה וזהו הך מחלוקת דב"מ ד' ק"ז ע"א גבי אילן העומד על המצר, דדבר הנעשה ע"י שני דברים וא"א לזה בלא זה אף דיש לאחד חלק קטן מאוד מ"מ מיקרי דיש לו כאלו וכבר כתבתי בזה ולכך אמרינן בכ"מ דאם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו חל ההקדש על כולו עיין בהך דבכורות דף ג' ע"א וכ"מ, וע"ש ד' נ"ז ע"א מה דאמר שם רב אשי ושוה כו', והאי משהו משיך כו' ע"ש ר"ל דיש לו חלק בכל הטלאים, ועיין רש"י חולין ד' קל"ה ע"ב ד"ה ואב"א מה דמחלק שם בין דגן לבהמה ובזה י"ל בהך דחולין ד' ל"ח ע"ב גבי שחטו כו', מחצר כבד שלו י"ל דדוקא זה דלא כהתוס' משום דהוה כמו דבר שהנשמה תלויה בו עיין נזיר ד' כ"א ע"ב וערכין דף כ', ושם גבי יהיב ליה זוזי לטבח כו', דיש לו חלק בכל הבהמה ועיין בר"ן גיטין ד' מ"ב ע"א גבי חצי נכסי, וזהו מה דאמר שם דף ט' ע"א חוץ מאחד מרבוא ר"ל דשיעור אחד מרבוא בכל דבר ולכך לא הוה כריתות, וע"ש ד' ס"ו ע"א גבי הך מחמרא ע"ש בתוס' ורמב"ן ובזה א"ש מש"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות בכורות פ"ד ה"א דאף דבאבר צריך שיהיה אבר שעל ידו נעשה בעל מום, מ"מ אם הקנה לו אחד מאלף פטור מן הבכורה ועי' ב"ק דף ע"ח ע"ב ובהך דחולין ד' קל"ג ע"ב גבי מתנות כהונה, ועי' מש"כ התוס' תמורה ד' כ"ו ע"א מש"כ לחלק בין חצי לאבר שהנשמה תלויה בו ע"ש בזה, ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' מ"ה ע"ב ומה דמחלק בירושלמי דדמאי בין חלקו שדה בקמתה בין חלקו גדיש, ע' בפה"מ שם פרק ו' ה"ח, וכאן כיון שהחיצונה נשתעבדה להפנימית מיקרי שהחיצונה שלו, וע' ירושלמי עירובין פ' ו' הל' ו' מה דאמר שם ר' פנחס במיצרים חליפין, ועיין במה דפליגי לעיל בהלכות אישות פ"ה הל' ג' רבינו ז"ל עם הראב"ד אם בדבר שיש לו זכות בו אם מיקרי כל הדבר שלו ע"ש מש"כ בזה, ואפשר לומר שזהו כוונת הירושלמי פי"ב דיבמות ה"ב קידש בגופו של שופין כו', דהוא תמוה ונ"ל דר"ל וצ"ל של שרופה (וע"ל) [ומ"ל] באפר פרה אם קידש בגופם אם היא מקודשת ואמר בהניין שבו קידש דרק אם קידש בהנייה שבו אז מקודשת וכמש"כ:

השאילה הבעל מקום כו' ולא יחדו כו'. הנה הא רבינו ז"ל ס"ל דכל שלא סיים מקום לא קנה, עיין ירושלמי פ"ג דפיאה ופ"ה דמע"ש ופי"א דכתובות ובהך דעירובין דף נ' ע"ש אך ר"ל כאן דלא יחד לה מקום רק אמר לה דכל מקום שיפול הגט יהיה המקום שלה, וא"כ אם נפל בתוך ד' אמות שלה קנתה את המקום וגם את הגט מחמת שהיא עומדת בצדו אף שנפל על מקום גבוה אבל ברחוק מד' אמות שוב אף דקנתה מקום הגט מ"מ אין עומדת בצד חצירה אך זה רק אם הוא מקום חשוב אז מיקרי רשות לעצמו אבל אם אינו חשוב הוה כעומדת בצדו, וזה כהך דעירובין ד' צ"ב ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' דס"ל דבעינן תוך חצירה וזהו ג"כ הוה כמו תוך ומש"כ רבינו ומקום אחד השאיל לה ר"ל דאז אף אם נפל אח"כ לתוך ד' אמות לא קנתה עד שיבוא לידה ממש וגם י"ל דכיון דלא קנתה המקום שעומדת שוב הוה החצר מפסיק בינה למקומה דהיינו מקום הגט וזה כוונת הך דב"ב דף נ"ו ע"א רשות שבת כרשות גיטין ע"ש בזה ועיין בגיטין ד' ע"ז ע"ב מה דאמר שם אלימא בחצר דידה כי הוה ד' אמות מאי הוה ע"ש:

היתה כו' אין בני אדם מקפידין כו'. ור"ל והוה כמו ברשות שאינו של שניהם דקרוב לה מגורשת והיינו כדי פשיטת יד וכמבואר בירושלמי:

נתנו ביד העבד כו'. עיין בהך דעירובין ד' ל"ח ע"ב וד' מ"ו בהך מחלוקת דריב"נ ורבנן אם ישן דומה לניעור או לא וא"ש דברי רבינו: