אבל הפסולין בעבירה כו'. עיין בהשגות. עיין גיטין ד' ה' ע"ב בהך מחלוקת דר"י ור' חנינא דאמר שם אליבא דר"י אשה מידע ידיע כו', וע"ש ד' פ"א ע"ב גבי הך מחלוקת דבן ננס ור"ע דגזלן יש חשש דנימא דלמא עשה תשובה ובירושלמי גיטין שם מבואר דר"י ס"ל כר"ע שם דחשש לזה, ועיין בירושלמי גיטין ריש פ"ד וא"כ יקשה על ר"י אם נימא דפסול דאורייתא כשר להיות שליח הגט א"כ ניחוש שמא יצרפנו וע"כ כשיטת רבינו ומשום גזלן דרבנן ליכא חשש דאית ליה קלא כיון דבעי הכרזה:

**אבל מי שחילל שבת כו'.**והא דלא הקשה הראב"ד ז"ל על מה שכתב רבינו ז"ל לעיל פ"ג הט"ו, די"ל דשם חיישינן שמא יכתוב שלא לשמה וגם לפי מש"כ שם א"ש, וגם י"ל דס"ל לרבינו ז"ל דהך דאמרינן בגמ' דסנהדרין ד' כ"ו ע"ב גבי החשוד על העריות לא אמרן אלא לאפוקי ס"ל דר"ל כה"ג ע"ש:

מפני ששליח קבלה צריך כו'. עיין בהשגות מש"כ דרק משום דלא משוי שליח אך רבינו ז"ל ס"ל דכיון דמבואר בגיטין ד' כ"א דאב ג"כ הוה בגדר שליח לקבלה וא"כ חזינן דגבי גט שייך לקטנה גדר עשיית שליח וה"נ תהיה יכולה לעשות דכבר כתבתי דשליחות לקבלה הוא כך דרק היא משוי להשליח שיהא כידה וממילא הוא מקבל הגט בע"כ וזהו דר"ל הגמ' בגיטין וע"ש ד' פ"ה ע"א. אך נ"מ כך דהנה כאן בתוספתא אמר דאינה עושה שליח לקבלה עד שתביא שתי שערות ע"ש בפ"ד ר"ל דשאר דברים לא מהני ועיין בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ד גבי הך דלהביא קרבן שבועה ג"כ דוקא עד שיביא שתי שערות ועיין ברש"י גיטין ד' ס"ה ע"א ותוס' שם גבי מופלא סמוך לאיש וע"ש בירוש' תרומות פ"א ה"ג, ולכך כתב רבינו זה הטעם דלא מהני לעשות שליח לקבלה משום דבעי שיעידו עליה, וגבי קדושין דנתמעט מטעם איש ולא מטעם דבעי עדים שם העדים לא הוו בגדר עדי ב"ד רק דהם עושים הפעולה ובלא הם לא הוה פעולה כלל משא"כ כאן דהעדים הם עושים הדבר שיהיה שליח ע"י הגדתם בב"ד ואין יכולים להעיד על קטן ועיין בירושלמי דכתובות פ"ד ה"ה גבי מוציא שם רע דאמר שם טעם אחר גבי קטנה דהוה כמו בלא התראה ועיין סנהדרין ד' ע"ב ע"ב גבי רודף ונ"מ לשיטת רבינו לפי מש"כ לעיל בהל' אישות פ"ב דבנים הרי הם כסימנים רק בשעה שישנם אבל אם מתו לא דר"ל כך דיש ב' מינים סימני גדלות אחד מה שנעשה גדול והב' מה שנמשך ונעשה תמיד ע"י זה גדול עיין תוס' ערכין ד' כ"ט ע"ב ומכות ד' י"א ע"ב וזהו דנ"מ בין בנים לסימנים, ויהיה ג"כ נ"מ לאמה העבריה אם יכול האב למוכרה אחר שילדה. ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' נדרים פי"ב הי"ד מה דכתב שם דלכך קטן אינו מפר מפני שאין לו אישות ולא כתב הטעם משום דעת כמו גבי שוטה וצ"ל דמיירי בקטן שהוא מופלא סמוך לאיש דהיינו בן י"ג שנה ולא הביא שתי שערות לשיטת רבינו ז"ל דס"ל דזה הוה גדול לבד לעונשין ולקדושין ולעדות ועיין בהך דחולין דף כ"ד ע"ב דמוכח שם מרש"י דלוי קטן כשר לעבודה כה"ג. ועיין במפרש בתמיד דף כ"ה ע"ב וכ"ז ע"א ור"ל בן י"ג שנה בלא שתי שערות ועיין בתוספתא פ"א דחגיגה דאמר שם דאינו חולק בקדשים עד שיביא שתי שערות ע"ש, ולכן באמת הוה בר הפרה רק מפני שאין לו אישות ועיין בירושלמי בנדרים שם פ"י ה"ו למ"ד מיעדה לבנו קטן מי מיפר ע"ש. ובאמת הפי' שם דיעוד אינו עושה אלא אירוסין ומיבעי דכיון דאין הארוס יכול להפר אם האב לחודיה מצי מיפר דרק אם יש ארוס אז אין האב מיפר ועיין בר"ן נדרים דף ע"ה ע"א ובמש"כ בזה בהל' נדרים א"כ משמע דלא כרבינו. ועיין בירושלמי גיטין פ"ז ה"א גבי אין שליחות לחרש ע"ש, ואף דחרש מקרי איש כמבואר בירושלמי דקדושין פ"א הגע עצמך שהיה חרש כו'. ועיין ביומא דף מ"ג ע"א:

עבר השליח ונתן יטלנה ממנה כו'. עיין ד' פ"ד ע"ב הואיל וקנתה, ואף דכאן לפי הנראה מיירי במקום שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ולמה צריך ליטול ממנה י"ל דס"ל דיש בזה חשש שלא קיים השליחות כהוגן דאל"כ כיון דבדיעבד מגורשת הא כבר עבדא לשליחותיה ומה יועיל שיטול ממנה ועיין בהך דגיטין ד' ס"ג ע"ב גבי הך ויוליך לה מהו ע"ש, ובירושלמי כאן פ"א ה"א גבי הך דרבין בר ר"ח ע"ש דאמר לו טלהו ממנה ואמר שם כדי להחזיקה גרושה:

שליח כו' ואעפ"י שחזר בתוכ"ד כו'. אך זה רק י"ל דהא דלא מהני ביטול תכ"ד רק אם ביטל הגט אבל אם ביטל השליח י"ל דשפיר מהני דזה דבר בפני עצמו ולא שייך לגירושין כלל, ועיין מש"כ רשב"ם ב"ב ד' ק"ל ע"א דרק אם חזר מהקדושין ולא מהמעות דהיינו שאמר שהמעות יהא מתנה אבל אם אמר שחוזר בו מנתינת המעות אז ממילא בטלו הקדושין דבמה מקדשה וכעין דאמרינן בנזיר ד' ל"ב ע"א גבי תמורה דאף דבטעות הוה תמורה מ"מ אם נעקר עיקר ההקדש בטלה גם התמורה ועיין בירושלמי גיטין פ"ב גבי הך דמסר לה במוסירה את הפרה ע"ש. והנה באמת הך דין של תכ"ד הוה כמו גילוי דעתא בגיטא עיין תוס' גיטין ד' ל"ב ע"א ד"ה מהו דתימא ועיין מש"כ הרשב"ם ב"ב דף קכ"ז ע"ב גבי יכיר לא מהני ג"כ תכ"ד ע"ש ואף דבעדות מהני חזרה תכ"ד כמבואר בכ"מ כאן גבי יכיר זה הוה גזיה"כ דאב במקום עדים מהני וכיון שכבר עשה הדבר שוב אין מועיל חזרתו דכבר עבדא לשליחותיה ועיין בהך דבכורות ד' ס"א גבי קרא לאחד עשר עשירי ע"ש בתוס' ד"ה לט', דר"ל דכיון דיצא העשירי כבר עבדא לשליחותיה ועי' בהך דנדרים דף ח' לשמותיה שויא שליח, ולכך אמרינן בירושלמי פ"ז דדמאי דגבי תמורה לא מהני תכ"ד כיון דאין שאלה בתמורה ר"ל דאין הדבור שלו מועיל רק גזיה"כ מועיל דאף בטעות הויא תמורה ועי' תוס' נזיר ד' ט' וכבר כתבתי בזה. ובזה א"ש דלכך בב"ב ד' ק"ל לא חשיב מגרש משום דקאי אליבא דרבא דס"ל דמהני גילוי דעת בגיטא ע"ש ועי' תוס' גיטין ד' ה' ע"ב וב"מ ד' נ"ה ע"ב ע"ש:

אמר לעשרה כו' שלח כו'. עי' בהשגות. אך באמת שם ר"ל אם ביטלו להשליח ורבינו ר"ל אם ביטלו להגט עצמו וזהו דנ"מ בין טעמו דצריך ביה עשרה למשלפא ובין עדות שבטלה מקצתה כו', ועי' בהך דמו"ק ד' ט"ז ע"א גבי הני בי תלתא דשמיתו כו' אם כל אחד יכול להתיר חלקו ועי' בנדרים ד' ז' ע"ב ע"ש בתוס"י ושם ד' ס"ח ע"א גבי מיגז גייז או מקלש קליש ובזבחים ד' ק"י ע"א. ועי' במרדכי כאן ומש"כ רבינו בהלכה כ"א ע"ש:

א"כ מהו כו' אמור בפנינו כו'. ע' תוס' גיטין די"ח ע"ב ד"ה שמא משמע דלא מהני זה וע' בר"ן נדרים ד"ע ע"א וע' מש"כ רבינו ז"ל בפיה"מ פי"א דנדרים על הך דדף פ"ט ע"ב גבי קונם שאיני נהנית מש"כ שם דכיון דמפירין לה היא עושה רצון הבעל ושוב אסורה בקונם והוה כהך דבר פדא שם ד' כ"ח ע"ב ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' נזירות פ"ג הי"ד ע"ש:

הרי הוא כחרס כו'. הנה בגמ' הגירסא הרי הוא חרס, ואם אמר זה חרס הנה בתוס' מבואר דלא בטל, וע"ש ד' נ"ה ע"א גבי שט"ח זה דמשמע דהוה זה לשון ביטול והוה כמו אם אמר חרס וס"ל דזה לא הוה סיפור רק עשיה ועי' לקמן בהל' כ"ד גבי בטל ועי' מש"כ התוס"י נדרים ד' כ"ג ע"ב הלשון דנדרנא מה שהביאו ראיה מהך דברכות ד' ט' ע"ב גבי אמרי פי ועי' בירושלמי קדושין פ"א ה"ב אני פלוני קדשתי בתו כו' ועי' בתוספתא דנדרים פ"א כבר הויתי נודר ובירושלמי פ"א דנזיר ה"ב ומש"כ הר"ן ז"ל בקדושין פ"א על דף כ"ו גבי שטר מכירה ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' זכיה פ"ד ה"א ובהשגות שם מ"ש ור"ל מן חרס הוא להרי הוא חרס ע"ש:

כמו שאומר על כו'. עי' בירושלמי יומא פ"ח ה"ז האומר אין עולה מכפרת ע"ש דמכפר:

והיוצא ליהרג כו'. עי' בה"ה ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ט ה"ב דגבי תרומה גבי ב"ד של ישראל והניחוהו בבית הסקילה הוה כמו בחזקת מת, אך רק לחומרא שלא תאכל בתרומה, ונ"מ לענין מלקות די"ל דהוה כמו הוחזק המבואר בהל' סנהדרין פ' ט"ז ה"ו דלוקין ועי' בהך דחולין ד' צ"ה ע"א בהך דאברים נבלות ע"ש בר"ש, ובירושלמי שקלים פ"ז ה"ג ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ד ע"ש בהשגות דרק ספק מעילה, ומש"כ רבינו ז"ל בפה"מ דשקלים שם ע"ש, ועי' בהך דסנהדרין ד' ס"ט דלקרבן א"צ הוחזק בבירור ומש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' אס"ב פ"כ הי"ג דלגבי גופא אחרינא הוה רק ספק ע"ש, ומ"מ להיפך אם היא בת כהן לישראל לא אכלה בתרומה והוה רק בגדר מעלה, וגם י"ל דאם נימא דמותרת לאכול בתרומה אז יתירוה להנשא וזה לא עיין לקמן בפי"ג מהל' גירושין הי"ח ע"ש מש"כ. ועי' ביבמות ד' ס"ט ע"ב מוכח שם דלתרומה לא חששו לס"ד אך למסקנא נדחית שם זה וה"נ כן ועי' מה דס"ל לרבינו ז"ל בפ"כ מהל' אס"ב דלאכילה בתרומה דאורייתא אין מאכילין אותו בחזקה בעלמא ואף דבגמ' לא משמע כן אך באמת זה תליא אם הך דאכילת תרומה הוא רק משום גדר איסור או משום מצות כהונה דאי משום מצות כהונה בעי שיהא כהן בבירור ואם משום איסור די בחזקה וזהו מה דר"ל בכתובות ד' כ"ד גבי מעלין מתרומה ליוחסין ר"ל אם זה הוה עדות רק שמותר לאכול או על האדם וכל היכא דמעידין על האדם צריך ב' עדים וכבר כתבתי בזה. ועי' בהך דיבמות דף קי"ח ע"א גבי הך דר"ט ור"ע ע"ש בתוס' ד"ה בת ובדברי רבינו בהל' תרומות פ"ט ה"ד ע"ש בהשגות, ונ"מ להיפך אם היא בת כהן לישראל ואומרת מת בעלה אם מותרת לאכול בתרומה: