מכש"כ שאר בהמה כו'. עי' בה"ה ור"ל דזה הוה שוב בגדר גילוי מלתא בעלמא וא"כ תליא בהך מחלוקת דאביי ורבא בסנהדרין ד' נ"ד וד' ע"ו ובהך דתמורה דף ט' ע"א ואביי אמר לך כו' ועי' בבכורות ד' י"ד ע"ב דסתמא דגמ' כאביי, ועי' במש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות על בעהמ"א בפ"ג דפסחים ע"ש על הך דטעם כעיקר ועי' בהך דזבחים דף ל"ד ע"א בהך מחלוקת דר"ל ור"י גבי המעלה אברי בהמה טמאה ע"ש דפליגי בזה רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' אסורי מזבח אם לוקה עליהם דכתב הראב"ד שם משום דלא עדיף מבעל מום ועי' בתמורה דף ז' ע"א די"ל דגרע דזה הוה כמו דיקלא בעלמא. אך יהיה נ"מ לגבי ה' חטאות מתות דילפינן בבכורות דף ט"ז ע"א דאסורים באכילה בלאו מן הך דבהמה טמאה ע"ש ועי' בתמורה ד' י"ח ע"א דמ"מ על הקרבה ליכא רק עשה. ובזה י"ל הך דאמר בזבחים דף ל"ד הנ"ל דגבי טמאה רק עשה ור"ל כה"ג וא"ש:

לפיכך כל האוכל כו' בין שאכל כו'. עיין בהך דכריתות דף ד' ע"ב מה חלב מיוחד כו' אף דם כו'. והנה לפי' רש"י שם לכאורה קשה הא גבי חלב ג"כ משכחת שאין חלבו חלוק מבשרו כגון חלב נבלה וחלב טריפה דחל על חלב איסור נבילה כמבואר בחולין דף ל"ז וכ"מ. אך באמת י"ל דר"ל לטומאה דעל חלב ליכא טומאה כמבואר בהך דזבחים דף ע' וגם דם ר"ל כבהך מחלוקת דב"ש וב"ה, ועי' במנחות דף ק"ג ע"ב ובהך דעדיות ובמש"כ רבינו פ"א מהל' שאר אבות הטומאות. והנה באמת אם יש על דם איסור נבילה ג"כ מהך רש"י דכריתות דף ד' הנ"ל מוכח דיש עליה איסור טומאה גבי דם טמאים רק דס"ל דלא מצטרף וא"כ לפי"ז מוכח דדבר שיש בו ב' איסורים אינו מצטרף עם דבר שיש בו איסור אחד וא"כ י"ל בהך דמעילה דף ט"ז ע"א בהך דס"ל לרב דלענין אכילה טמאים בפ"ע וטהורים בפ"ע ר"ל דגם רב מודה דיש בטמאים איסור נבלה ג"כ רק דכיון דליצטרף אין מצטרפין מי שיש בו שני איסורין עם איסור אחד, ועי' בחולין דף ק' ע"ב יצא זה שאין איסורו כו', ובזבחים דף ס"ט ע"ב וברש"י חולין דף ק"ו ע"א ד"ה חדא ושם דף קי"ג ע"א את שאסור משום נבילה כו', וע"ש דף ק"א היכי ס"ל לריה"ג גבי איסור חל על איסור, ועי' רש"י כריתות דף י"ד ע"א ד"ה נהי ע"ש ותוס' מכות דף ט"ז ע"ב ולקמן בדברי רבינו פ"ד ה"ב ע"ש. אך לפי מש"כ אין ראיה כלל ואף דהא מבואר במעילה דף ט"ו ע"ב דמצטרפין חלב לפיגול ולענין מעילה עם שאר דברים י"ל דלענין קדשים שאני עי' בכריתות דף כ"ג ע"ב ועי' בהך דחולין דף ל"ב ע"ב מי מצטרפי כו' ועיין בתוספתא מעילה פ"א דמבואר שם דנותר מקדשי קדשים עם נותר מקדשים קלים לא מצטרפי וע"כ משום הך טעמא דבזה יש שני איסורים ובזה איסור אחד ובאמת זה ר"ל הך מחלוקת דרבא ור"א במעילה דף י"ז ע"ב גבי ראשון עם שני אם מצטרף לעשות שלישי דרבא ס"ל דהיה חד שמא משום מי גרם ור"א ס"ל דעכ"פ לענין שלישי הם שוים וכן בהך דזבחים ד' כ"ט ע"א גבי מה דמצריך קרא דחוץ למקומו מצטרף עם חוץ לזמנו ע"ש וע"ש דף ל"א ע"א גבי הך דרבא ורב המנונא ע"ש בתוס' ד"ה הא וג"כ כך אי משום דאמרינן דבפיגול יש בו ג"כ שם פסול או דחוץ למקומו הוה גדר פיגול רק שאין בו כרת וכדאמרינן בכ"מ חוץ למקומו איתקש לחוץ לזמנו ועי' בהך דעירובין דף ט' ע"א בהך חילוק דבפתוח לכרמלית או פתוח לרה"ר ור"ל ג"כ אם יש ברה"ר גם שם כרמלית. ובזה יש לבאר הך פלוגתא דרבא ורב המנונא דזבחים דף ל"א הנ"ל דר"ל כך אם הפיגול מצרף להפסול או הפסול להפיגול ורבא אזיל לשיטתיה בהך דמעילה הנ"ל דס"ל דלא משום שיש בראשון גם שם שני רק משום שיש בשני שם ראשון ולכך ס"ל גם כאן דחוזר וניער הפיגול, ועיין בירושלמי דדמאי פ"ז ה"ו מה דמחלק שם בין הך דתמורה דף כ"ה ע"א גבי ולדה עולה והיא שלמים דהיכא דמתכוין להוסיף הקדש אז לא מהני תכ"ד משום דזה לא מיקרי עקירת הראשון דאדרבא מוסיף הוא על הראשון ויש בכלל השני גם הראשון ולכך נשאר הראשון משא"כ בבא לגרוע אז הוה חזרה תוכ"ד ונשאר השני ועיין בהך דמנחות ד' ק"ז גבי קטן והביא גדול ובירושלמי פ"ב דשבועות גבי יש שם לטומאה קלה כו' ע"ש. אך כל זה באיסור אחד אבל בשני איסורים ס"ל לרב דלא מצטרף במעילה שם ור"א דאמר שם טהורים לעצמן כו' ואמר שם איכא דאמרי פליגי כו' ר"ל דהוא ס"ל דבטמאים ליכא כלל איסור נבלה, ועיין בתוספתא פ"ג דמכות דהוה מחלוקת דר"מ ורבנן אם מעשר שני עם בכורים מצטרפין ללקות עליהם חוץ לחומה ע"ש ור"מ אזיל לשיטתיה בע"ז דף ס"ו ע"א גבי י"ל משום דנפקי מחד קרא דלא תוכל לאכול, ועיין במעילה דף ט"ו ע"ב דתרומה מצטרף עם תרומת מעשר של דמאי אף דזה דאורייתא וזה דרבנן ועי' בהך דב"מ דף נ"ג ע"א דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי, ועי' במה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' כלים פי"ב ה"ג אם הזיה שקודם שבירה מצטרף להזיה שאחר שבירה ע"ש. והנה באמת לפי מה דפליגי בסנהדרין ד' נ"ט ע"א אם יש גבי דם איסור מן החי ע"ש ועי' בתוספתא ספ"ז דחולין דאמר שם דחייב שתים וצ"ל דאתיא כרחב"ג ועי' פסחים ד' כ"ב ע"ב אף דם מן החי אסור כו' ע"ש ברש"י דס"ל משום דם. ועי' בס' יראים דמפרש כרחב"ג אך משום דכל דם גזעו מחליף ואין עליו שם מן החי ועי' תוס' פסחים ד' כ"ב ע"א אם דם בכלל בשר ותוס' סנהדרין ד' ד' ע"א ד"ה מנין ע"ש. ובאמת לפי המבואר בירושלמי פ"ה דיומא גבי אין מועלין בדמים משום דיש מיעוטא גבי דם דאין לך בו אלא כרת משום דם ולא איסור אחר ה"נ י"ל גבי דם נבלה ודם טמאים משום הך מיעוטא אך גמ' דילן לא ס"ל כן, ועי' תוס' מנחות ד' נ"ב ע"א וכ"מ בשם ר"ח גבי הקדיש דם דמבואר שם דאם הקדיש חייב מה"ת גם על דם, וכן בהך דזעירי דמעילה ד' י"ב גבי המקיז דם לבהמת קדשים ועי' במה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' מעילה פ"ב הי"א דרבינו ס"ל כשיטת ר"ח דהוקדש מה"ת והר"א ס"ל דרק מדרבנן ובאמת זה הוה בתוספתא פ"א דכאן מחלוקת דר"מ ור"ש עם חכמים וזה ר"ל הגירסא דידן ביומא ד' נ"ט ובמעילה ד' י"א ודלא כשיטת התוס'. אך י"ל בהך דכריתות הנ"ל שחלבו חלוק מבשרו ר"ל דהחלב אינו מובלע בבשר ועומד בפ"ע כמבואר בהך דחולין ד' מ"ט ע"ב וד' צ"ג ע"א וכן גבי דם רק הדם הכנוס חייב ולא על דם המובלע דאין עליו שם דם כלל משא"כ בשרצים הדם הוא מובלע ולכך הוא חייב משום שרץ וכן מטמא וכמבואר במעילה ד' י"ז ע"א וכמ"ש רבינו לקמן בהל' ט' וכן הוא ג"כ כונת הגמ' בסנהדרין ד' נ"ט שאין דמן חלוק מבשרן ע"ש ברש"י. וכן יהיה נ"מ גבי הך דחולין ד' ע"ה ע"א גבי הטילה נפל דקיי"ל דחלבו כחלב חיה וכמבואר לקמן בפ"ז ה"א אם מטמא ג"כ כנבילה. ובזה א"ש מ"ש התוס' זבחים דף ע' ע"א ד"ה יצתה דאמאי לא יליף מכאן דחיה מטמא ע"ש די"ל דנ"מ לגבי נפל כיון דאין עליו שם חלב:

אבל אסור הוא כו'. עי' בה"ה ומש"כ הראב"ד ז"ל לקמן פ"ג ה"ד ובאמת רבינו ז"ל מפרש הך דכריתות ד' כ"א ע"ב גבי דם מהלכי שתים אפילו מצות פרוש אין בהם ר"ל כהך דחולין ד' ע"ד ע"א משום גדר מן החי וס"ל דכ"ז דלא פרוש מותר דעדיין לא נעקר מן החי ובפרוש אסור מדרבנן אך משום גזירה מן החי דהרי רבינו ס"ל דגבי דם דגים טהורים מותר אף לכתחלה ולא גזור משום מראית עין רק כמש"כ ואף אצבעו מטפטף דם ג"כ אסור דלא כמש"כ התוס' ועי' מש"כ רבינו בפה"מ בכריתות שם:

**והרי עבר על עשה כו'.**עי' חולין ד' ק"מ ע"א דמוקי לה לדרשא אחרינא אך יהיה נ"מ להני דפליגי על רבינו לקמן פ"ג ה"ח גבי ביצה שהתחילה להתרקם אם עובר משום שרץ העוף כיון שלא יצא לאויר העולם ורבינו כתב שם משום שרץ העוף ולא כתב משום עוף טמא ועי' מש"כ שם בהל' י"א שאין מינו טמא דהטעם משום מינו ועי' בתוס' נדה ד' נ' ע"ב דלא אזלינן בתר הביצה שממנה נשרצה רק בתר המין ע"ש משום סימני טומאה ובאמת יש ראיה לזה מהך דמרבינן בחולין ד' קכ"ז ע"א דצב מרבה גם הערוד שמטמא ואף דבא גם מן הנחש ועי' רש"י שם דף קכ"ו ע"ב דצב הוא מטיל ביצים ונחש ג"כ מטיל ביצים כמבואר שם ד' ס"ד ע"א וא"כ חזינן דלא אזלינן בתר היוצא רק בתר המין וזהו באמת כונת הגמ' בכורות ד' ז' ע"ב ואי אתה אוכל שרץ כו' ומקשה בהדיא כתיבא ומה ס"ד הא זה הוא עוף טמא אך ר"ל כך דהיינו אם נתרקם ועדיין לא התחיל לפרוח אם זה ג"כ בכלל עוף טמא או לא ואמר דזה מקרי בגדר שרץ העוף וזהו המיעוט מהך דאך והקשה דהא זה בכלל שרץ העוף וכשיטת רבינו. אך לשיטת הרשב"א ז"ל יהיה על זה האיסור דטהורה ולא טמאה וכמש"כ רבינו כאן, ועיין מש"כ התוס' חולין ד' ס"ב ע"ב ד"ה כרזי דגבי שרץ העוף האיסור משום דלא מקרי עוף ולא משום סימני טומאה ע"ש וה"נ יהיה גבי ביצי עוף טמא שהתחיל להתרקם ולכך אמרינן במנחות ד' כ"ט דנתקשה משה בשרצים ע"ש ברש"י ותוס' חולין ד' מ"ב ע"א והטעם משום דבהם לא אזלינן בתר סימנים וגם אחר הדבר שנולד ממנו וכמו גבי ערוד לטומאה וכמש"כ וכן גבי עכבר של אדמה כמבואר בחולין ד' קכ"ו ע"ב ועי' מש"כ הריטב"א ז"ל בהך דמכות דף ט"ז ע"ב גבי האי מאן דאכל בניתא כו' בשם הרמ"ה ע"ש:

ושיעור אכילתן כשיעור טומאתן כו'. עי' יבמות דף קי"ד איסורן במשהו ובע"ז ד' ס"ט ע"א ע"ש ברש"י ובהך דזבחים ד' ק"ו ע"ב ובחולין ד' ק"כ ע"ב ע"ש ברש"י ותוס'. והנה עיין בנדה ד' מ"ג ע"ב דהטעם דאבר א"צ שיעור הוא משום דהוא הוה במקום השיעור ע"ש ועי' בהך דשבועות דף כ"א ע"ב גבי נמלה בריה שאני, ועי' בתוס' זבחים ד' ע"ב ע"א ד"ה ולבטלו ע"ש דמשמע שם דהטעם משום דזה לא צריך שיעור לא משום דזה הוה במקום השיעור, ועי' תוס' מכות ד' ט"ז ע"ב ד"ה ריסק וד"ה ולא פליגי ובירושלמי דנזיר פ"ו ה"א דר"ל שם דאם אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים כאילו הוא שני איסורים וא"כ מוכח דבריה לא הוה במקום שיעור רק א"צ שיעור דאל"כ הוא הוה כמו דבר אחד ואמאי ילקה שתים, ועיין בתוס' נזיר ד' מ' ע"א דס"ל דאם גילח בתער יש בו שני מלקות משום חד לאו אף דהוא פעולה אחת וכן יהיה נ"מ להך דתמורה ד' ז' ע"ב גבי בל תקטירו כולה ובל תקטירו מקצתה אם נאבד האימורים ולא נשאר רק כזית והקטירו אם חייב שתים משום כולה ומשום מקצתה ועי' תוס' סנהדרין ד' ס"ד ע"ב גבי העביר כל זרעו, ועי' בהך דזבחים ד' ק"ח ע"ב גבי מוקטרי חוץ ובתוס' ר"ה ד' כ"ד ע"ב גבי לא אסרה תורה אלא דמות ד' פנים ע"ש, ועי' בירושלמי פסחים פ"ז גבי הוציא חוץ לחבורה ע"ש בהל' י"ב אם חייב שתים משום לא תוציא ומשום לא תוציא חוצה אך שם נקט רק שני זיתים ועי' תוס' ב"ק ד' ע"ז ע"א גבי דמצטרף ומטמא בשביל עצמו. ובזה יתבאר דברי הירושלמי שבת פ"ז ר"א שאל לר"י יצא שתי הלחם כו' ע"ש ובתוספתא דמנחות פ"ו המעלה כזית משתי הלח' בעבודה ובחוץ הרי זה חייב והוא תמוה ע' תו' זבחים דק"ט וע' בתוספתא פ"א דמעילה תודה ולחמה מצטרפין למעלן בחוץ והוא ג"כ תמוה דמה שייך העלאת חוץ בזה. אך ה"פ. דהנה מבואר במנחות ד' נ"ז ע"ב דמעלה מבשר חטאת עובר בלאו ואיתא שם דרק על המזבח אבל על הכבש פטור אבל שאור אף על הכבש חייב וכן יש דין להיפך דגבי שאור רק אם מעלן לשם הקטרה אבל לשם עצים פטור וגבי כל שממנו אף לשם עצים חייב לדידן כמבואר בזבחים ד' ע"ז. והנה גבי שתי הלחם וכן גבי תודה יש בהם ב' הדברים שהם חמץ ויש מהם לאישים כמבואר במנחות שם וזהו דר"ל בתוספתא דמנחות הנ"ל המעלה כזית משתי הלחם בעבודה ר"ל לשם הקטרה לא לשם עצים וצ"ל אף בחוץ חייב ר"ל על הכבש ומשום חמץ. והנה רבינו פסק בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"ד דגם המעלה משירים עם שאור חייב משום שניהם וזהו מה דר"ל בתוספתא דמעילה הנ"ל תודה ולחמה מצטרפין זה עם זה למעלן בחוץ ר"ל על הכבש משום דיש בה שני איסורים אחד משום כל שממנו והב' משום חמץ ומצטרפין זה עם זה ואף דאין הקטרה פחות מכזית וכמש"כ התוס' ב"ק ד' ע"ז הנ"ל, וא"כ חזינן מדברי הירושלמי דנזיר הנ"ל דבריה ושיעור הם שני דברים. ובאמת זה תליא בהך בעיא דנזיר ד' נ"א ע"ב גבי נמלה שחסרה אחת מרגליה בריה גמרינן או שיעורא גמרינן וזהו כמש"כ ובהך דנדה ד' מ"ג הנ"ל דקאמר שם אילו חסר פורתא אבר מי קמטמיא אף דיש לומר דהטעם משום דאי חסר פקע שם אבר ממנה אך כך. דהנה מבואר בנזיר ד' נ"ג ע"ב דאבר מן המת שחסר עצמו או בשרו מטמא במגע ובמשא וס"ל לרבינו בהל' טומאת מת פ"ב ופ"ג דאף דאין בעצם כשעורה מ"מ מטמא במגע ובמשא וכן כזית בשר ממנו הוא טמא מטעם אבר מן המת ולא מטעם כזית מן המת וזהו כונת השגת הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' טומאת מת ה"ד ע"ש ונ"מ להך דסוף פי"ג דאהלות גבי למעט בחלון אם הוא ממין הטומאה ע"ש ומ"מ ס"ל דגבי נבלה ושרצים כה"ג אם אבר מן הנבלה שנחסר ממנו עצם טהור אם אין עליו כזית טהור לגמרי עיין בדברי רבינו פ"ב מהל' אבות הטומאות ה"ג, ועי' בהך דחולין ד' קכ"ח ע"ב ובדברי רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ה"ג ע"ש ועי' בתוס' מעילה ד' ט"ז ע"א ד"ה מיתיבי דס"ל דאם חלקו פקע שם טומאה מאבר מן הנבלה ועי' בתו"כ פ' שמיני בפי' הראב"ד דס"ל דהך דחולין ד' קכ"ח ע"ב זה רק באבר שהוא כך אבל אם נחלק טמא להיפך משיטת התוס' שם, אך מן הירושלמי פ"ו דנזיר מבואר להיפך דאם חלקו טהור ועי' בתוספתא דאהלות מבואר דאבר מן הנבלה שאין עליו בשר כראוי בנבלות ובשרצים טהור הרי חזינן דטעם משום דחסר שיעורא ולא משום דבטל שם אבר מעליו דהרי גבי אדם הוא טמא למגע ולמשא ועי' באהלות פ"ב בהך מחלוקת דדם קטן שיצא כולו דר"ע ס"ל טמא וזהו ג"כ משום גדר בריה, ועי' בתוס' יומא ד' פ"א ע"א ד"ה כל דמוקי לר"ע גבי רביעית דם הבא משני מתים דמיירי בבא משני נפלים שאין בהם שיעור וקשה הא לר"ע דם נפל גם אם אין בו שיעור טמא ואכתי למה לן קרא דנפשות וצ"ל דמיירי שחסר קצת מהדם ושוב בטל הדבר וגרע מאם בא ממת גדול שהיה בו רביעית דפקע שמו הרי חזינן דזה לא מטעם שיעורא רק מטעם בריה וכיון דבטל הדבר בטל שמו וזה הוה כשיטת הראב"ד בפ"ב מהל' טמא מת הנ"ל, ועי' לקמן פ"ה ה"ג ע"ש מש"כ, ועי' בהך דמעילה ד' י"ז ע"א הא בכולה הא במקצתה ע"ש. והנה גבי נבלת עוף טהור מבואר בדברי רבינו בפ"ג מהל' אבות הטומאות הי"ו והל' ח' דאף באבר מן עוף מת בעי כזית לטומאה ע"ש והטעם דעיין בירושלמי ספ"ו דיומא ובנדה ד' מ"ב מוכח דלא דשם טומאה עליה רק דגזירת הכתוב דאינו מטמא רק בבית הבליעה אך אין עליה שם טומאה כלל רק כשבא בבית הבליעה אז בא עליה הטומאה וזה תליא בהך פלוגתא דר"מ ורבנן בהך דזבחים ד' ק"ה אם לטמא טומאת אוכלים גבי נבלת עוף טהור צריך כזית או כביצה ואנן קיי"ל כביצה ולכך פסק רבינו ז"ל בהל' אבות הטומאות הנ"ל דאין נצל לעוף משום דהוה כמו סרוחה מעיקרא כיון דמתחלה אין עליה שם טומאה כלל, ועי' בהך דחולין ד' ל"ד ע"א בהך דר"א ור"י ע"ש, וא"כ ה"נ אף דגבי שרצים אברים שלהם לאחר מיתה וכן מחיים מטמא בכל שהוא מ"מ גבי אכילה מחיים צריך כזית ולאחר מיתה כעדשה וזהו כונת הגמ' במעילה ד' ט"ז ע"ב מה דאמר ר"י שם אין לוקין עליהם, ומש"כ התוס' שם דע"כ מיירי במיתתן מדקאמר מטמאין הוא תמוה דהא אבר מן החי בשרץ מטמא כמבואר בחולין ד' קכ"ח ע"ב, אך ר"ל דכיון דאיתקש לטומאה נקיש גם לזה ותירץ במובדלין דיבר הכתוב ר"ל דהרי מבואר בסנהדרין דף נ"ט ע"ב דלא שייך אבר מן החי רק מי שדמו חלוק מבשרו ולא גבי שרצים ואי אמרינן דמקשינן גם לזה הרי משכחת דין אבר מן החי בשרצים, וס"ל דהך דסנהדרין הוה מיעוטא גם לישראל עיין בחולין דף ק"ב ע"א ע"ש וגבי אברים של נבלת בהמה הרי מבואר בירושלמי דנזיר פ"ו דהתורה הוקשה כל אכילת נבלות ע"ש. והנה עיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ד ה"ג דאם אכל עוף מחיים חייב עליה משום אוכל נבלה ועיין בירושלמי דנזיר פ"ו דאמר שם דגם על אבר מן החי יש לאו דנבלה ועי' בתוספתא ספ"ז דחולין מוכח שם כן ועי' בתוספתא סוף זבים מבואר ג"כ דאם בלע עוף חי מטמא בבית הבליעה ע"ש, אך מ"מ זה רק גבי אבר מן החי לא עבר משום נבלה רק אם יש בו כזית בשר ואף דגבי עוף פסק רבינו לקמן דלא בעי כזית אף גבי נבלה אם היא שלמה ס"ל דעל אבר לא חל שם נבלה בפרטות וגבי נבלה גם באבר בעי שיעור מהך טעם דירושלמי שם דלא תאכל וזהו ג"כ ר"ל מה דמקשה בגמ' דידן אלא מעתה גבי בהמה ליפלוג במובדלת ר"ל דאברי בהמה טמאה יהיה חייב עליהם לאחר מיתה אף בפחות מכזית משום נבלה למ"ד דיש בטמאה נבלה וכקושית הירושלמי בנזיר שם ותירץ דההיקש דבהמה לעוף רק בבל תשקצו אבל עוף שפיר פסק רבינו דאם הוא שלם אף בפחות מכזית חייב משום נבלה. והנה בירושלמי דנזיר שם נקט שם הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה כו' ונראה דט"ס הוא ור"ל מטמאין בכל שהן וקאי אאבר מן החי:

דם שמונה שרצים כו'. עיין בה"ה נראה דס"ל דשיטת רבינו דדם שרצים המופרש אף בהני שמונה כזית אך באמת אין ראיה כלל דהך דהל' י' קאי אשאר שרצים וכאן רק דלא מצטרף אם אינו מובלע כמו אכילה ושתיה דמבואר בירושלמי בכ"מ דלא מצטרפי אף אם שיעורן שוה עיין בירושלמי פ"ב דמעשר שני ובתוספתא דתרומות וכ"מ בזה, ועי' ביומא ד' פ"א ובדברי רבינו בהל' נזירות פ"ג, ועיין ברש"י נזיר ד' ל"א דמבואר שם דמצטרפין, ועיין תוס' זבחים ד' ק"ט ע"א אך גבי נזירות שאני משום דמבואר בספרי פ' נשא דגם אכילת צער חייב ומ"מ רבינו ז"ל לא כתב בהל' נזירות דמצטרפי אכילה ושתיה משום דפסק דאין שיעוריהן שוין ודלא כשיטת התוס' זבחים ד' ק"ט הנ"ל ועיין במש"כ רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ד ה"ז ע"ש ואף דס"ל לרבינו דדם שרצים בעצמו ג"כ מטמא כמבואר שם בפ' י"ז ה"ז ואף דפסק כמ"ד דדם נבלות טהור לגמרי שם בפ"א, ועי' תוס' עירובין ד' י"ג ע"ב ד"ה שיודע מה שהביא שם בשם תו"כ ואף דסתם תו"כ ר"י היא דס"ל דדם נבלות מטמא ועי' בירושלמי פ"ח דשבת ה"א וצ"ל כמוש"כ התוס' סנהדרין דף ד' ע"א דנ"מ דגבי דם שרצים די בכעדשה אף צלול ע"ש וא"כ י"ל דגם לענין אכילה ולטומאה כן דאם דם השרץ בפ"ע בעי שיהיה כל כך לכשתיקרש תעמוד על עדשה. והנה רבינו ז"ל לא הביא מה דמחלקים בהך דמעילה שם בין כולה למקצתה משום דס"ל דזה תליא בהך פלוגתא דפ"ב דאהלות גבי דם הנפל שיצא כולו ואנן לא קיי"ל כן, ועיין בהך דנדה ד' נ"ו ע"א דמחלקים ג"כ כה"ג ובהך דנזיר ד' נ"א גבי תרוד רקב ע"ש אך הראיה שכתבתי דרבינו ס"ל דדם שרצים מטמא אף בפ"ע מהך דפי"ז מהל' אבות הטומאות ה"ז יש לדחות די"ל משום דהוה כמשקין טמאין כמו דם נבלות כמבואר בפ"א מהל' אבות הטומאות ה"ד ע"ש, ועיין בהך דסוכה ד' י"ז ע"ב דכל היכא דלפעמים הם שוים מצטרפים לעולם ע"ש. והטעם דמחובר מצטרף משום דעדיין אין שם משקה עליו עיין תוס' חולין ד' פ"ז ע"ב גבי כל משקין כו', ושם ד' קי"ז ע"ב ד"ה ולא וברש"י שם ד' ק"ט ע"ב ד"ה זה, ועיין בתו"כ פרשת שמיני דמחלק בין יין לחלב ועיין ברש"י פסחים ד' ל"ג ע"ב מה שהביא שם מנתפח וזהו כונת הירושלמי פ"ו דנזיר גבי רמון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו אמר שם דתליא בהך דר"י ור"ל ואמר שם דנ"מ משום משקה שבה ר"ל כך דאף דמשקין של רמון הוה זיעה בעלמא מ"מ כיון שברייתו כך אז אף אם אין כזית רק עם המשקה מ"מ מצטרף אבל אם נחלק דאז נאבד ממנו שם בריה וכעין הך דנדה ד' נ"ו ע"א גבי שרץ שנשרף ושוב צריך שיהא בו כזית לבד מהמשקין. ובאמת י"ל דזה ג"כ כונת הגמ' דילן במעילה דף י"ז כאן בכולו כאן במקצתו ור"ל דאם השרץ הוא שלם אז מצטרף הדם עמו ונ"מ לענין אכילה וכשיטת רבינו בהל' ח' וכגון שחסר ממנו אבר אחד אך לא נחלק לגמרי, וא"כ לרבינו לשיטתיה לקמן פ"ה ה"ג דכל שלא הפריד לגמרי נשאר שמו עליו ה"נ לענין זה ולכך לא הביא זה רבינו וא"ש:

כללו של דבר כל שאינו כו'. עיין בפי"ז דמסכת כלים וכן פסק רבינו דכלב הים טמא וא"כ חייב ג"כ משום יבשה. והנה עיין בתו"כ פ' שמיני דנקט שם יכול אף חית הים ת"ל כו' ע"ש בהל' ו' ז', ור"ל דשם לא תליא בהנך סימנים דיבשה רק שם תליא בסנפיר וקשקשת ועיין בע"ז ד' ל"ט ע"א גבי חמרא דימא שרי כו' ר"ל דסימני טומאה דיבשה יש לו אבל סנפיר וקשקשת יש לו, אך מלשון רבינו לא משמע כן, ועיין מש"כ רש"י חולין ד' קכ"ו ע"ב גבי עכבר הים דכתב שם דהוא מין דג ועיין תוס' ב"ק ד' נ"ה ע"א דמחלקים בין חית הים לדג הים ועיין בהך דנדה ד' כ"ב ע"ב גבי תנינים ע"ש ברש"י והני הוה גדר חיה עיין ב"ב ד' ע"ד ע"ב אורזילא דימא ע"ש. ובזה י"ל מה דפליגי הירושלמי והבבלי דגמ' דילן ס"ל בחולין ד' ס"ז ע"ב דלויתן דג טהור הוא דיש לו סנפיר וקשקשת ובירושלמי ספ"ט דשבת מבואר דטמא הוא והטעם משום דס"ל דהוה בגדר חיה והיינו תנינים כמבואר בגמ' והנה גם גבי נחש מבואר בדברי רבינו לעיל בהל' ט' מהך דכריתות דהוה שרץ וכן מבואר בחולין ד' ס"ז ע"ב וד' ס"ד ע"א ועיין תוס' נדה ד' כ"ג ע"א ד"ה לישני ותוס' סנהדרין ד' מ"ז ע"א, אך בירושלמי כלאים פ"ח ה"ה מבואר להדיא דנחש הוה חיה ע"ש, ועיין סנהדרין ד' נ"ט ע"ב ובהך מחלוקת דר"א ור"ע שם ד' ט"ו ע"ב אם נחש הוי בן תרבות או לא ועיין מש"כ בזה רבינו בהל' סנהדרין:

אלו המינים כו'. עיין בהך דמכות ד' ט"ז ע"ב ע"ש גבי בניתא דבי כרבא:

לפיכך כל מיני כו'. עיין בה"ה, ועיין בתוס' פסחים ד' קט"ו ע"ב ועיין בהך דשבת ד' צ' ע"א דיש חשש סכנה באיזה מינים ע"ש. אך בתוספתא דתרומות לפי גירסא דידן בפ"ז הוה זה מחלוקת דר"י ורבנן אם צריך לסנן ע"ש, ועיין רש"י חולין ד' ס"ז ע"א ד"ה באורתא דדייק וכתב כשיראנה ומשמע דבלא זה ליכא חשש והטעם משום דכיון דאין לו הנאה מהם רק גזיה"כ דחייב עליהם כמבואר בע"ז ד' ס"ח ע"ב וד' כ"ו ע"ב וב"מ ד' ס"א ע"ב וא"כ י"ל דשייך בזה גדר מתעסק דפטור דכאן לא שייך נהנה עיין שבועות ד' י"ט ופסחים ד' ל"ג וכ"מ אך אם יראנה ויסבור שהוא היתר יהיה זה תליא בהך דאביי ורבא בשבת ד' ע"ג ובהך דר"נ ב"י ור"ה בריה דרב יהושע בפסחים ד' ל"ג ע"ש:

ואם שהה כו'. מוכח מדברי רבינו דלא כפרש"י שם דר"ל דאנו רואין את השרץ שהוא חי וע"כ בתלוש התליע ע"ש רק משום דאחר י"ב חודש אינו מתקיים ומותר ועיין לקמן בהל' כ"א דאפילו סרחה ונשתנית צורתה אם אכלה כולה לוקה והוא מהך דנדה ד' נ"ו ע"א גבי יבש דאם כולה טמא ואף דרבינו ז"ל בהל' אבות הטומאות פ"ד הי"ב כתב דזה רק מדבריהם ועיין שם ד' כ"ח ע"א גבי מת שנשרף ומש"כ רבינו פ"ג מהל' טומאת מת ה"ט ומוכח שם דמה"ת טמא ועיין בהך דזבחים ד' ק"ו ע"א גבי א"ב דשויא חרוכא, ובהך דשבועות ד' כ"ד ע"א ע"ש וצ"ל כמש"כ התוס' חולין ד' קכ"ו ע"ב גבי ביצת השרץ דנהי דשרץ איקרי צב ועכבר לא איקרי וה"נ ס"ל לרבינו גבי שרץ שיבש ונשתנית צורתו דאף דלענין טומאה בטל ממנה שם צב ועכבר אבל מ"מ שם שרץ נשאר עליו מה"ת, וזהו ג"כ י"ל כעין מה שחלקו התוס' מנחות דף ס"ט ע"ב גבי עיכול בין שלמים לאינם שלמים וזהו כה"ג ועיין בהך דנדה ד' נ"ה ע"א גבי בשר המת שהופרך וכ"מ בזה. אך י"ל כעין מש"כ התוס' מנחות ד' ס"ט ע"א גבי חלב דאין לך מחשבה גדולה מזו מה שאוכלו ועיין בהך דחולין ד' ק"כ ע"א גבי דם שהקפה משום דאקפיה אחשביה ר"ל כך דס"ל דדם שבישלו באור בטל ממנו איסור דם ואם קרש בחמה נהי דשם האיסור עליו כמבואר במנחות ד' כ"א מ"מ אין עליו שם אוכל כמבואר בתוספתא דטהרות הובא בירושלמי שבועות פ"ג ע"ש בתוס' ד' כ"ג ע"א, אך כיון דאקפיה בידים שפיר יש שם אוכל עליו, ועיין בתוס' נזיר ד' נ' ע"א ד"ה בחמה ג"כ זה החילוק ועיין בחולין ד' קכ"א ע"א גבי אלל ע"ש ברש"י ותוס' אם גבי איסור שייך ג"כ זה מחשבה וביטול וע"ש ד' ק"ב ע"ב גבי זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ע"ש ועיין מש"כ בזה לקמן פ"ד ה"כ דרבינו פסק כמ"ד בירושלמי שבת פ' שמונה שרצים דעורות הרכים חייבים עליהם משום נבילה הובא בתוס' חולין ד' ע"ז ע"א, ולכך ס"ל לרש"י שם ד' קכ"א דגבי איסור לא מהני שמבטל הבשר להעור משום דלא גרע מעורות הרכים ועיין תוס' זבחים ד' פ"ו דגבי עצמות קדשים מהני ועיין בהך דנדה ד' נ' ע"ב לא אם אמרת בטומאה חמורה שכן כו', ומתמיה שם על זה ולכאורה מאי קושיא הא כיון דאוכלה אין לך מחשבה גדולה מזו אך עיין שם ברש"י שכתב דמיירי כגון שלא ידע שזה הוא וזה רק שייך גבי טומאת דעוף טהור דהטומאה לא בא מחמת האכילה וההנאה רק מחמת הבליעה משא"כ גבי איסורים דהאיסור הוא מחמת אכילה והנאה ולא שייך בזה מתעסק ולכך א"צ מחשבה וא"כ כאן דרוצה לאכול הפרי ולא התולעת וגם אין בו הנאה וכמש"כ ולכך אם יבש הוה עפרא בעלמא ושרי, ועיין בשבת ד' קי"ג ע"ב והא ודאי איתמחויי איתמחי וע"ש ברש"י, ועיין מש"כ רבינו בפה"מ פ"ט דפרה ה"ב גבי כנים והדירה שבתבואה דאין בהם לחלוחית ע"ש וא"ש:

פירשו כו'. עיין בה"ה, ועיין בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג אפילו יצאו על שפת אוכל ג"כ אסורים, ואף דגבי פריש לדפנא דמנא פסקינן דהיינו רביתא ומותר כמבואר בחולין ד' ס"ז ולקמן בהל' י"ט ע"ש בה"ה בשם הרשב"א צ"ל כך דגבי פירא היינו טעמא דכ"ז שלא פירש אין עליו שם שרץ כלל לא דהוה שרץ והתורה לא אסרה, ועיין כאן ד' ע' ע"א גבי הדביק שני רחמים ועיין בתוס' מעילה ד' י"ג ע"א דר"ל גבי חלב מוקדשים דכ"ז שלא יצא לאויר העולם לא נאסר אף דנעקר לפיו ע"ש ועיין תוס' חולין ד' י"ד ע"א ד"ה ונסבין גבי דם דאף אם נפלט מבפנים מצד זה לצד זה לא נאסר ע"ש ומש"כ התוס' פסחים ד' ע"ד ע"א ד"ה האי ושם בע"ב בד"ה אסמיק דכיון דניכר מבחוץ אסור גבי דם וא"כ ע"כ צ"ל דבאמת דם הוא רק דהתורה לא אסרה אותו כ"ז שלא פירש וכיון שניכר מבחוץ הוה כפירש. ובאמת זהו מה דר"ל בגמ' דזבחים ד' כ"ו ש"מ דם המובלע באברים דם הוא ע"ש בתוס' ור"ל דדם הוא אך גבי אכילה התורה לא אסרה אותו, וע"ש ד' צ"ב ע"ב ברש"י ד"ה או דילמא ע"ש, וע"ש ד' י"ט ע"א גבי כינה מהו שתחוץ רביתא הוא כו' ע"ש ברש"י, וברש"י יבמות ד' ע"ח ע"ב, ועיין בנזיר ד' נ"א גבי גלגלין דאמר שם מחמת דסופו לצאת, ועיין במס' ידים פ"ב מ"ב רשב"ג אומר כו' ובמקואות פ"ו מ"ז ובהך דזבחים ד' כ"ב דמבואר שם דיש שם מים עליו, וה"נ שם פרי עליו ולכך כיון שיצא תיכף חל עליו האיסור אבל גבי מים שם התורה התירה זה ולכך אף אם פירש כ"ז שלא יצא חוץ לא אסור, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' ק"פ פ"ח הי"ב גבי מרק של פסח ע"ש, ועיין בהך מחלוקת דתמורה ד' ל"א ע"א גבי כזית רמה הבא מחי ע"ש בתוס' ד"ה מלא אם יש שם הראשון עליו או הוא בריה אחרת, ובתוס' חולין ד' ס"ז ע"ב ד"ה לרבות ע"ש:

תולעת כו' אבל דג כו'. עיין בהשגות ובמש"כ ה"ה ז"ל, ועיין בירושלמי דתרומות פ"ח הנ"ל מה דמחלק בהך תמן בגופיהן ור"ל דכיון דיש שם בשר עליו שוב נאסר:

שרץ המים כו' והרי הן עצורין כו'. עיין בירוש' סנהדרין פ"ז הי"ב ומה שבגיגיות כו' ע"ש:

זה שאמרנו כו' ואפילו סרחה כו'. כ"כ בזה, ועי' בהך דתמורה ד' ל"א גבי אפרוח ביצה ובתוס' חולין דף ס"ד ע"ב. אך באמת יש נ"מ בין היכא דנשתנה הדבר מחמת הפסד הדבר הראשון דנמצא דעל ידי ההפסד נעשה הדבר השני ולכך יש סברא בירושלמי ספ"א דערלה דגם ביצת ע"ז שנעשית אפרוח מותרת אף דאפרו אסור כמבואר בכ"מ, ועיין בע"ז ד' כ"ט ע"ב אטו משום דאחמיץ פקע איסורו הרי חזינן דעל ידי הפסד הדבר גבי איסורי הנאה לא פקע. אך באמת כך דהנה בירושלמי שם מקשה ביצת ע"ז היכי משכחת לה ע"ש ולכאורה קשה אמאי לא מוקי לה כגון שעשאה חליפין בע"ז דנאסרה כמבואר בכ"מ, ועיין בירושלמי פ"ה דע"ז ופ"א וגם אמאי לא מוקי לה כהך דע"ז דף מ"ב ע"ב גבי קן על האשרה ע"ש וצ"ל כך דרק דבר שהעצם הוא האיסור אז י"ל אם נשתנית צורתה אזל האיסור ופנים חדשות באו לכאן וכעין דאמרינן בהך דשבת ד' קט"ז ע"א אזלא כתיב אזלא קדושתיה כו' אבל דבר דהאיסור הוא מחמת דדבר אחר גורם לה אז אין נ"מ גם בנשתנית צורתה דמ"מ ע"ז גרם לה שתבוא ועיין רש"י ע"ז דף מ"ו ע"ב ד"ה או ע"ש דכל שאתה מהיה ממנה הרי הוא כמוה, ועיין תוס' סנהדרין דף מ"ח ע"א ד"ה משמשין מ"ש דאטו עורו של מת גרע מתכריכין ע"ש. ובזה א"ש דכיון דהאיסור של המת הוא עצם ועורו לא הוה בכלל משא"כ תכריכין, ועיין במש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים דף נ"ה ע"ב גבי הנודר מן הדגן ע"ש ובהך דחולין דף ס"ט ע"א אלא כל מכח לא אמרינן כו' וזה ג"כ הטעם משום דהוה כבריה חדשה ועיין בהך דנדה דף ט' ע"א גבי הך דר"י זו ש"ז כו' וכעין שכ' התוס' דחולין הנ"ל, ועיין בהך דנזיר דף נ"ג ע"ב גבי חצי קב עצמות דאמר שם לא צריכה דאקמיח אקמוחי. ולכאורה הא זה הוה מחלוקת דתנאי באהלות פ"ב מ"ז גבי רובע עצמות שנבדקו ע"ש א"כ מאי קמ"ל הא מבואר במשנה דאהלות כך. אך אפשר לומר דיש חילוק בין אקמח אקמוחי לנדקדק, עיין נדה ד' נ"ה ע"א בהך מחלוקת דר"ל ור"י ושם אמר דאם אקמח והוה עפרא לכ"ע טהור ומשמע שם דטהור לגמרי ומ"מ גבי חצי קב עצמות מטמא אף דאקמח והטעם כמש"כ דהיכא דהטומאה הוא בעצם הדבר אם נשתנה פקע אבל גבי חצי קב עצמות דאף אם היה פחות מכשעורה דאין בהם טומאה כלל מ"מ כיון שבאו מרוב בנינו ומנינו יש עליהם שם טומאה או לשיטת רבינו אף בשאר עצמות המת ג"כ טמא לכן אף אם נשתנה מ"מ יש שם טומאה עליהם וכמש"כ, ועיין בנדה דף נ"ו ע"א דגבי יבש מטמא משום רקב ואף דמבואר בנזיר דף נ"א ע"ב דמת שטחנו אין לו רקב וצ"ל דטחנו שאני כיון דנשתנה בידים ועיין בהך דכריתות דף ה' ע"א גבי לחם קלוי כו' ובע"ז דף ל"ז ע"ב ודף מ"ו ע"א ועיין בירושלמי דנזיר פ"ז ה"ב דאמר שם דאין רקב לבשר ויש רקב לעצמות וא"כ י"ל דטומאת עצמות גבי אקמח אקמוחי הוא משום רקב אך בגמ' דילן לא ס"ל כן כמבואר דף נ"א ע"א ע"ש:

נמלה שחסרה כו'. והנה מדברי הגמ' מבואר דהטעם משום דחסר משיעורא ויהיה נ"מ אם נוצרה כך חסר רגל אחת אם יש עליה שם בריה עיין בהך דבכורות דף מ"ה ע"א גבי חסר כו', ומבואר שם בגמ' דלא אזלינן בתר דידיה אף דנברא כך, ועיין בהך דחולין דף קכ"ח ע"ב גבי ארכובה דהוה מחלוקת אם הוה אבר לגבי אבר מן החי אף דנברא כך. והנה בתוס' כאן דף נ"ב כתבו דה"ה קרניו ג"כ צריך שיהיה, ועיין בהך דב"ק דף ע"ח ע"ב אם קרניו הוה בגדר שיור ע"ש ואף שאם אכלן פטור כמש"כ רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ד ה"ח מ"מ הוה חסר ועיין בהך דשבת דף ע"ז ע"ב מ"ט קרנא דקמצא רכיכי ע"ש ברש"י. והנה גבי רקב דמבואר בנזיר ד' נ"א דאם חסר אין לו רקב מבואר בירושלמי דרק אם חסר דבר שהנשמה תלויה בו ע"ש אך כאן אין נ"מ, ועיין בהך דבכורות ד' ג' ע"א דרק דבר דהוה מום אם חסר אז ע"י זה לא מקרי כל, ובמש"כ רבינו ז"ל בהלכות בכורים פי"ב הל' ט"ו ע"ש ועיין בהך דחולין דף קמ"א ע"ב גבי גזזיניה לגדפי אם יש על הכנפים ג"כ שם רגל ע"ש ובהך דב"מ ד' צ"א ע"ב גבי דש באווזין ותרנגולים ע"ש בתוס' ובמשנה דזבחים דף ס"ח ע"ב וכ"מ דנקט יבש גפה אך רבינו ז"ל גרס גופה ע"ש בהל' איסורי מזבח:

ריסק נמלות כו'. עיין לקמן בדברי רבינו פ"ד ה"ב דס"ל דגבי טמאה ליכא נבלה ע"ש בה"ה ואפשר לומר דרבינו ס"ל כמו שהובא בתשובת הרשב"א חלק א' סי' תקי"ג בשם ירושלמי לרבות הריסוקין מלא תאכל ע"ש, ועיין בתו"כ פ' שמיני תשקצו לאסור כו' עירוביהן ע"ש וקשה הא כבר מרבה שם מן ושקץ לרבות עירוביהן אך נ"ל דר"ל כגון ריסוקין, ועיין בירוש' נזיר פ"ו לרבות את הצרופין דיש על זה לאו בפ"ע. ונ"ל דהלאו הוא הך דבל תשקצו עיין במעילה ד' י"ז ע"א ומש"כ הרמב"ן ז"ל בס' המצות בשורש ט' ע"ש, וס"ל לרבינו דזה הלאו רק על שרצים מרוסקים ולכך נקט רק מרוסקים ואף דבירושלמי נזיר מבואר שם דאף על אחד אם הוא כזית חייב משום נבלה י"ל דהירושלמי ס"ל שם דגם בבהמה טמאה חייב משום נבלה כמבואר שם בירושלמי, אך באמת לכך נקט בגמ' דילן מרוסקין משום די"ל דאם היו שלמין בפ"ע חייב על כל אחת ואחת בפ"ע דהוו כגופין מחולקין ועיין בהך דכריתות ד' ט"ו ע"ב ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ו ה"ב ומש"כ שם, ועיין בהך דסנהדרין דף כ"א ע"ב גבי הך דלא ירבה לו סוסים דצריך קרא לחלק. אך עיין לקמן בפ' ח' ה"ג דמשמע לכאורה מדברי רבינו דגם בהתראה אחת לוקה על כל גיד והטעם כיון דבאמת קיי"ל דאין בגידין בנותן טעם רק עץ הוא והתורה חייבה עליו יש עליו שם דבר בפ"ע ר"ל כך דכל האיסורים יש עליהם שם האיסור קודם האכילה ולכך צריך לחלק בהתראות משא"כ גבי גיד דהאיסור הוא האכילה וכ"ז שלא אכלו אין עליו שם איסור כלל ולכך הוה בריה כמבואר שם ולכך א"צ התראה לחלק וה"ה גבי נמלות אם הם שלמים חייב על כל אחת בפ"ע וא"כ י"ל דשוב לא מצטרפי בהדדי עיין בהך דשבת דף ע"א ע"א גבי תמחויין, ובירושלמי שם פ"ז, ועיין בשבועות ד' כ"ב ע"א בהך דרב פנחס, ועיין בנזיר דף ל"ח ע"ב וע"ז ד' ס"ו ע"א בתוס' ושבת דף פ"ט ע"ב וזבחים ד' ע"ח גבי פגול ונותר ואף דכבר כתבתי הך מחלוקת דתוספתא פ"ג דמכות דמעשר שני ובכורים מצטרפין חוץ לחומה שם מיירי כשעירבן, ועיין במעילה ד' ט"ז גבי קדשי מזבח עם קדשי בה"ב מצטרפין וכבר הקשה על זה בירושלמי שבת פ"ז ואמר שם מכיון שהם מצטרפין אין חולקין ע"ש וט"ס, אך עיין במכות ד' י"ז ע"א דיליף שם לענין חוץ לחומה בכורים ממעשר, ועיין בירושלמי יומא פ"ה ה"ה דגם גבי הזאות אם נתערב פר כהן משיח דמו עם דם פר העדה אף למ"ד דבעי במתנה שיעור מ"מ הני מצטרפי בהדי הדדי משום דילפי מהדדי כמבואר בזבחים דף ל"ט ע"ש, וה"נ גבי מעשר ובכורים כן, ולכך כאן גבי נמלים צריך מרוסקים דאל"כ לא מצטרפי, ועיין בהך דמנחות דף ע' ע"ב דגבי חדש מצטרפי תבואה עם בצק אף דלכאורה זה הוה לאו בפ"ע כמבואר בכריתות דף ה' וצ"ל משום דמבואר בירושלמי חלה פ"א דכל שלא נתחייב בחדש בשעה שהוא קלי שוב אינו חייב על לחם שלו משום חדש א"כ נמצא דהם גורמים זה לזה ולכך מצטרפי, ועיין בהך דשבועות דף כ"ח ע"ב גבי הך דעיפא ואבימי ובירושלמי בנדרים פ"ב ה"ג אם הככרות מצטרפות להדדי כיון דיש חיוב על כל או"א, וע"ש דף כ"ג ע"ב ודף ל"ח ע"א גבי פרוטה מכולם מצטרפת: