כל מאכל כו'. ולענין דם טמאים אם יש בו איסור טומאה ג"כ כ"כ בזה מהך דכריתות ד' ד'. והנה עיין בחולין דף ק"כ ע"א גבי שומנא דמוכח שם דאין עליו רק טומאת אוכלין אבל נבלות לא ע"ש בתוס', וא"כ לפי"ז אין איסור עליו רק משום הטמאים ולשיטת רבינו לא הוה רק עשה כמבואר לקמן בהל' ו' לא כתוס' חולין דף ס"ד ע"א, ועיין בהך דבכורות דף נ"ה ע"א גבי כבד שנימוח דמשמע רק כבד, ועיין בנזיר דף נ' ע"א גבי כזית נצל ע"ש בירושלמי בזה דהוה מחלוקת אם רק קרש או שצריך שיעור שיהא בו כזית דוקא לכשיקרש, ונ"ל דזהו ג"כ כונת הגמ' בחולין דף פ"ז ע"ב דמראה אדמומית ענוש כרת והוא שיהא בו כזית ר"ל דכעת הוא יותר צלול מכל דם וצריך שיהא כזית בהדם בעת שהוא סמוך עיין שבת דף ע"ז ע"א, ועיין בהך דמנחות דף נ"ד ע"א דכל היכא דמעיקרא לא הוה ביה פטור ועיין בתוספתא דכריתות ספ"ב המחה את החלב כו' אם יש בו כזית ואח"כ אמר שם אכל כחצי זית ושתה כו' ר"ל דאם הקפה דם ג"כ בעי כזית עכשיו ואף דיכול להמחותו, ועיין במנחות דף נ"ה ע"א דהוה מחלוקת בזה במקום שיכול להחזירם לכמות שהן ע"ש ובירושלמי פ"ב דתרומות וכן מוכח מהך דיומא דף פ"ב גבי מרק:

דבש דבורים כו'. עיין בה"ה מש"כ. והנה רבינו לא הביא רק דבש צירעים ולא הביא דבש הגזין. והנה עיין בתוספתא דבכורות פ"א מבואר שם דדבש הגזין הוא ריר מגופו ע"ש, ועיין בסוטה דף מ"ח. אך באמת כך דהנה רש"י ז"ל פי' שם דהם מין חגבים ע"ש. והנה רבינו ז"ל פסק לקמן בהל' כ"ב דציר חגבים טמאים מותר באכילה ועיין מש"כ רבינו ז"ל בסוף הל' טומאת אוכלים וא"כ לפי"ז דבש לא גרע מציר והא דר"י בבכורות ס"ל לאסור משום דהוה סבר כמשנה ראשונה דתרומות פ"י ע"ש ועיין בעדיות פ"ז מ"ב ובתוספתא שם ולכך הא דאמר בגמ' דבכורות כאן טהור ר"ל מן הכשר או שאינו מטמא ט"א אבל מ"מ מטמא טומאת משקים כמו ציר חגבים כמו שפסק רבינו בסוף הל' ט"א ע"ש. ועיין בהך דב"ב דף פ' ע"א דבש בכוורת ע"ש ברשב"ם מה שדחק עצמו על לשון בכוורת אך ר"ל לאפוקי דבש גזין כמבואר כאן בגמ' משום דאין להם כוורת ע"ש ברש"י וס"ל לרבינו דרק גזין הוה מין חגבים ולא צירעים וא"ש פסק רבינו ולכך לא הביא זה דגזין כאן:

יונק תינוק כו' והוא שגמלוהו כו'. עיין בירושלמי דנדה פ"א ה"ה מבואר להיפך דפליג אגמ' דילן דאמר שם דהא דאמרינן דעל דעתיה דר"מ גבי דיין שעתן הוה חומרא אם גמלתו זה רק אם גמלתו זמן שאינו יכול לחזור בו ולהניק הרי חזינן דאף תוך כ"ד חודש אינה יכולה להניקו דאל"כ מאי חומרא על דעתיה דר"מ, אך רבינו ס"ל דגמ' דילן פליג על זה ולכך גבי מינקת אם גמלתו ג"כ אסור אף דהיא גרמה לנפשה מ"מ אם נימא אסורה להניקו לא הוה אסרינן לה להנשא דהא אניסא בתקנתא דרבנן עיין בכתובות דף ב' ע"ב, ואף דאמרינן בירושלמי דגיטין פ"ז גבי על מנת שתניקי את בני אם חתכה דדה ביטלה התנאי מ"מ כאן כיון דהאיסור אונסה הוה אנוסה אף דהיא גרמה לזה עיין שבת דף ד' ע"א גבי הך דרב ביבי ע"ש בתוס', ועיין במכות דף ט"ז ע"א גבי אדרא, ועיין בהך דעירובין דף ק' ע"א גבי עלה באילן ע"ש, ועיין בירושלמי ר"ה פ"א גבי ב"ת בעצרת דפליגי בזה אם היכא שהוא אנוס כעת עפ"י דין אם הוא הביא עליו את האונס אם עובר בב"ת או לא, ועיין בתמורה ד' ד' ע"ב וכ"כ בזה וא"כ ע"כ דאף שגמלתו תוך כ"ד חודש מ"מ יכולה לחזור בה אך הירושלמי ס"ל הטעם משום דלא פלוג דהרי ס"ל במס' סוטה פ"ד ה"ג דאפילו מת התינוק ג"כ אסור ועיין בתוס' כתובות ד' ס' ע"ב ע"ש:

עד סוף כ"ד חודש כו'. כעין זה מבואר בירושלמי תרומות פ"ד דהיכא דתרם פחות מס' וצריך להוסיף לא יוסיף יותר מכשהוא למוד אף דלכתחלה יכול לתרום כמה שירצה אך רבינו לא פי' כן ע"ש:

אעפ"י כו' אין לוקין כו'. עיין לקמן פ"ד ה"כ דס"ל כשיטת ר"ל בירושלמי דשבת הובא בפסחים דף פ"ד דלוקין על עורות הרכין אף דלא מקרי בשר ועיין בתו"כ פ' שמיני דמרבה גבי דגים ביצים ועורות מחד קרא, ועיין שבת ד' ק"ח ע"א ובמש"כ רבינו בפ"א מהל' כלים ע"ש ועיין לקמן בפ"ו ה"א מוכח שם דס"ל דדם דגים טמאים לא הוה רק איסור מה"ת ודם שרצים לוקה כמבואר בכ"מ וצ"ל משום הך דמעילה ד' י"ז וכריתות ד' ד' ע"ב דיליף מקרא דדם שרץ יש עליו שם שרץ אף בשאר שרצים ע"ש, ועיין בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ג ה"ט גבי חרטום וצפרנים ע"ש דס"ל דיש עליו שם נבלה ממש ע"ש. ובזה א"ש שם מה שדחק הרא"ש בפ"א דטהרות דלמה גבי עוף טהור אמרינן דכנפים ונוצה אין מצטרף וגבי עוף טמא מצטרף. אך לפי' רבינו א"ש דנהי דשם אוכל עליו אבל לא שם נבילה עליו א"כ לדברי רבינו חרטום דהיינו מקום הרך כמבואר בחולין דף קכ"א יש שם נבלה עליו אך עיין בתו"כ פ' אחרי מות דממעט גם חרטום וציפורן וצ"ל דרבינו ס"ל דרק להצטרף יש שם נבילה אבל לא בפ"ע ויהיה נ"מ דהרי לקמן בפ"ד הי"ח מבואר דצפרנים של עוף אף הרכים אין מצטרפין לכזית נבילה ואמאי מטמא טומאת נבלות וצ"ל דטומאה שאני ואף דרבינו לא ס"ל כן גבי עורות שאני התם משום דבפ"ע הם ג"כ מטמאים לכך הוה כבשר ממש משא"כ בצפרנים כיון דרק דמצטרפים אף דלטומאה חמורה מ"מ לא מצטרפי לאכילה ללקות עליו משום נבלה, וגם י"ל דהוה כמו שלא כדרך אכילתו דפטור וגבי נבלת עוף טהור לטומאה י"ל משום דחדוש הוא כמו דאמרינן בהך דזבחים דף ע' ע"א גבי יותר מכדי אכילת פרס ע"ש, ונ"מ לעור עוף של נבילה אם חייבים עליה ועיין חולין ד' ע"ו ע"ב גבי בר גוזלא דרכיך ובהך דשבת ד' ק"ח ע"א ועיין זבחים ד' כ"ח מה דמחלק שם בין אכילת קדשים לטומאה ע"ש ומש"כ רבינו ז"ל בפ"א מהל' כלים ה"ד ע"ש. והנה מדברי רבינו כאן משמע דהך דין של חצי שיעור הוה ג"כ בזה הגדר של היוצא מן הטמא, ועיין לקמן פ"ז הי"ו גבי חוטי חלב שכתב ג"כ כן וא"כ לפי"ז יהיה רק דבר שהיה מתחלה בשיעור שלם ואח"כ נתמעט ולא דבר שלא היה בו שיעור מעולם דלא שייך בו יוצא מן הטמא, אך זה רק דבר דהאיסור הוא העצם משא"כ דבר דתלוי בזמן או על ידי עצמו אין נ"מ וכ"כ בזה. ובזה יש ליישב דברי רבינו לקמן פי"ד ה"ד היה פחות מכזית כו' ונתפח כו', דלמאי נ"מ לדידן הא בלא זה אסור משום חצי שיעור ודוחק לומר דקמ"ל דאין לוקין אך לפי מש"כ א"ש דנ"מ דהיכא דלא היה בהדבר שיעור מעולם, ועיין תוס' יומא ד' פ"א ע"א ד"ה כל וכ"כ בזה:

ביצת עוף טמא כו'. עיין בה"ה, וכ"כ בזה לעיל מהך דבכורות ד' ז' ע"ב מה שעוף טמא משריץ ע"ש:

אבל ביצת כו'. כן מבואר בהך דביצה ד' ד' ע"א, ועיין בהך דחולין ד' צ"ח ע"א דקרי לה טמאה, ועיין בירושלמי ביצה פ"א:

שאין מינו טמא כו'. עיין בהשגות, ועיין בה"ה, ועיין תוס' נדה ד' נ' ע"ב דהסימנים מטמאין ורבינו ר"ל כאן דאף דכל הביצים כי מסרחי הוה עפרא אך במין טמא אין האיסור מחמת אביו רק מחמת עצמו משא"כ בטריפה דאין שייך בו איסור עצמי ועיין במש"כ רבינו לעיל בהל' ח' דאף אם לא שרץ עדיין אסור ולוקה אף דעדיין אין עליו שם המין טמא וכן לשיטת רבינו לעיל פ"ב הי"ז גבי תולעת של בשר דאסורה משום שרץ אף דעדיין לא שרצו, ועיין בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג וכן נ"מ להך עכבר של אדמה המבואר בחולין ד' קכ"ו ע"ב אם עדיין לא השריץ אם לוקין עליו משום שרץ, ועיין בריטב"א מכות ד' ט"ז ע"ב גבי בניתא דבי כרבא בשם הרמ"ה, ועיין במרדכי פרק העור והרוטב גבי עופות הגדלין באילן ע"ש, ועיין בירושלמי ספ"א דערלה גבי אפרוח ביצת הקדש וביצת ע"ז, ועיין במש"כ הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא דאף דאמרינן במעילה ד' י"ב ע"ב דביצת הקדש אין בו מעילה זה רק בזמן שהקדישן היו ביצים גמורות אבל אם אח"כ נגמרו והושיב עליהם שובך וילדו תורים חל עליהם קדושת הגוף ע"ש ונראה דזהו כונת הגמ' תמורה ד' ל"א ע"ב הני מילי גידולין דחזיא למזבח ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל כה"ג דאפרוחים היוצאים מהביצים חזיא למזבח, ועיין חולין ד' קל"ח ע"ב ע"ש, אך למ"ד שם בירושלמי דאפרוח של ביצת ע"ז מותר ושם לא שייך הטעם דעפרא בעלמא דפרש ע"ז אסור וע"כ כטעם רבינו מחמת שאין מינו טמא וא"ש וכ"כ בזה:

ומקצת הגאונים אסרוהו כו' שהרי הקום אינו כו'. עיין בהך דמכות ד' ד' ע"א גבי ג' לוגין שנפלו לים ע"ש דהיכא דעומדים בפ"ע אין להם ביטול, ועיין מש"כ התוס' בכורות ד' נ"ו ע"א בסוף הדבור ד"ה אין ותוס' סוטה דף ט"ז ע"ב דהיכא דהדבר ניכר בפ"ע אין שייך בזה ביטול, ועיין תוס' נזיר ד' ל"ו ע"א גבי שום. ובאמת נ"ל דזה ר"ל ג"כ הך דאמרינן בתמורה ד' ל"ד בצפירתא ע"ש ברש"י ר"ל ג"כ שורה בפ"ע כעין הך דמס' כלים פי"ו מ"ג ע"ש ועיין בירושלמי ערלה פ"ג ה"ב דצמר בכור שטרפו בטל ברוב וזה רק אם הצמר נתערב בצמר ואח"כ עשאו בגד אבל אם לאחר טויה עשה ממנו שורה בבגד אינו בטל, ועיין בירושלמי חלה ספ"ג גבי עיסה שלא הורמה חלתה כו' ומקשה שם דכיון שקידש רובה לא בטל המיעוט ומוקי לה ברושם דשוב אינו בטל, ועיין בירושלמי תרומות פ"ד ה"א כיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כו', ושם בהל' י' הדא אמרה דלעת אפילו אחד ממאה ר"ל כיון דאמר שם דאם הוא במקום מיוחד לא בטל ולא מקרי מתערב עם אחרים וה"נ דלעת ר"ל הך דתוספתא דתרומות פ"ה והובא בירושלמי ספ"ג דחלה הנ"ל גבי הלוקט דלעת להיות מפריש דהוה מחלוקת שם אם צריך לרשום ועיין בירושלמי שם בהל' י"ג בלול מעלה כו'. אך באמת נ"ל דט"ס הוא וצ"ל בלול אינו מעלה ור"ל כמבואר שם בירושלמי הוכשר וכן הוא בתוספתא שם פ"ה ע"ש ועיין בהך דתרומות פ"ט דמבואר שם דמחובר לא בטל וזה הטעם ג"כ משום דעומד בפ"ע ועיין בירושלמי ערלה פ"א ה"ה דזה רק בודאי מחובר אינו מעלה אבל בספק איסור מעלה אף במחובר וכן הוא בירושלמי תרומות פ"ט הנ"ל גבי דמאי, ועיין רש"י גיטין ד' נ"ד ע"ב ד"ה הרי זה, ועיין בהך דמנחות ד' נ"ט ע"ב דמבעי שם גבי לבנה שחוקה במנחה אם נפסלת המנחה עבור זה אי מקרי מעורבת. והנה לפי המבואר דבספק גם אם עומד בפ"ע מתבטל וא"כ ה"נ כן גבי חלב וצ"ל דס"ל לרבינו דכיון דאסרו חלב שלהם הוי כמו ודאי איסור והוה גזירה. אך באמת כך דכבר כתבו התוס' כאן ד' ל"ה דזה לא חיישינן דעכו"ם גופא יערב חלב טמא דאין עכו"ם שוטה רק דרבינו ס"ל כיון שאסרו חלב עכו"ם שוב הוה כמו שהוא עצם האיסור רק דמ"מ הא אצל עכו"ם גופא עדיין לא שייך עליה שם איסור, ועיין חגיגה דף כ"ה גבי הך בעיא דבעי מרב ששת גבי עבר וקיבלה ע"ש ושם דף כ"ו ע"א גבי מהו שיניחנה לרגל אחר ובירושלמי שם פ"ג וכי יש לך דבר משנאסר יחזור ויותר, ועיין בירושלמי דמאי פ"ג ה"ד נטל ממנה אדם אחד כמה סאין הראשונה דמאי והשאר ודאי אף שאח"כ חלקן לכמה בני אדם ע"ש ובסוף פ"א דעירובין גבי ד' דברים פטרו במחנה כה"ג דאם קנו בעיר נתחייב בדמאי וחייב אף לאחר שיצאו במחנה וכן להיפך ע"ש וכ"מ אך כל זה כשבא ליד ישראל אבל אם הוא עדיין ביד העכו"ם לא שייך זה, אך כיון שיש עדיין טיפות חלב ביניהן וניכר מהיכן הדבר בא נאסר וכמש"כ בכ"מ מהך דברכות ד' ל"ז ע"ב כשבא מלחם גדול וכ"מ בזה אבל אם מבשלן ששוב ליכא החלב אז מותר לכתחלה דלא שייך בזה גדר ביטול כלל דבתחלה אינו מעורב ולכשיתבטל לא היה עליו שם איסור מעולם וכ"כ בזה בהך דנדה ד' ס"א ע"ב גבי בגד שאבד בו כלאים, ועי' בירושלמי כלאים פ"ב ה"א תמן את מרבה לבטל איסור תורה כו', ושם פ"ט ה"א גבי צמר ופשתים, ועיין רש"י סוכה ד' ט' ע"ב ותוס' שם ד' ט"ו ע"ב וד' מ"ח ע"ב, ומש"כ ה"ה בשם התוספתא שלוקי נלקחת כו' באמת ט"ס שם וצ"ל של קום ר"ל אם מעמיד את החלב בקום לא בעור הקיבה וכמשנה אחרונה, ועיין בהך דע"ז ד' ל"א ע"ב גבי הך דאמר ר"ז לא קשיא כאן בעיר כאן בדרך והקשה עליו ר"י אטו הני דעיר לא בדרך אתו והם פליגי ג"כ בזה דבאמת זה לא הוה רק גדר גזירה גבי כותי אם מקפיד אמגע עכו"ם, ועיין בנדה ד' נ"ז ע"א דכותים אף קודם גזירה לא היו נאמנים על סתם יינם ובירושלמי דע"ז פ"ה משמע דזה רק לאחר גזירה והך דחולין ד' ו' דגזרו על יינם ר"ל אם הם עצמם נגעו אף דידעינן בודאי דלא נגע בו עכו"ם, ועיין בתוספתא ספ"ח דע"ז גבי ישראל החשוד דאם החשוד על השתיה גם אין לוקחין מהמרתף שלו, ועיין בע"ז ד' מ' ע"ב גבי כהן החשוד למכור תרומה כו'. אך שם רק אם הוא חשוד למכור ולא לעבור הוא בעצמו ובאמת עיקר הטעם דדבר העשוי למכור לרבים לא גזרו עליה אם יש מקום לתלות ולכך אמרינן שם דהבאים מן האוצר מותרים וכעין דאמרינן בירושלמי ע"ז פ"ב ותרומות פ"י אין דבר של רבים נאסר, ועיין בירושלמי פ"ג דדמאי ובתוספתא פ"א גבי אוצר של יבנה ע"ש, ועיין בע"ז דף ל"ב ע"א ומאוצר שרי ע"ש בתוס' וכן הך דשם ד' ל"ד ע"ב גבי מורייס אומן, ושם גבי ההוא ארבא דמורייסא ושם חילקו בין ביוקר בין בזול אבל בשעה שהם בידו לא למכור אז לא חילקו והכל אסור. ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' שם דף ל"ט ע"א ד"ה אמר רב ע"ש. ובזה פליגי ר"י ור"ז הנ"ל דר"ז ס"ל דגם גבי כותי כ"ז שאין אנו לוקחין ממנו לגבי עצמו עדיין לא גזרו וכן ר"ל בהך דחגיגה דף כ"ב ע"ב לעצמו טיהרנו ור"ל ולעצמו באמת טהור וחוצץ שפיר דלא גזרו על כלי ע"ה אלא לחבר אבל לא לע"ה גופא, ור"י פליג עליה ואמר דמ"מ נאסר כבר ועיין בהך דכתובות דף כ"ג ע"א גבי הני שבוייתא ע"ש, ובמש"כ רש"י פסחים דף מ"ב ע"א גבי עברה ולשה ע"ש מ"ש מבצקות של עכו"ם:

ביצה כו' ועוף טהור הוא כו'. עיין בהשגות שכתב לוקחין ממנו בסתם משמע אף אם לא אמר לו כלל שהוא טהור, ועיין בהך דבכורות דף כ"א ע"ב ובמש"כ הר"ן ז"ל בפ' ג"ה על דף צ"ד אם סתם הוה כשר ע"ש גבי ניקור אך באמת הא גבי עוף אינו נאמן לומר טהור הוא אלא א"כ בקי בהם כמבואר לעיל פ"א הט"ו ע"ש וכאן מיירי שאינו בקי ואינו מועיל הנאמנות לחוד ולא דמי להך דהל' כ' ולכך שם נקט רבינו אדם שהוחזק בכשרות והראב"ד ז"ל נקט הוחזק בנאמנות ר"ל שנתנו לו נאמנות על זה, ועיין מש"כ לקמן:

לפיכך אין לוקחין כו'. עיין בירושלמי שבת פ"א דביצים של עכו"ם הוה מי"ח גזירות ור"ל אף כה"ג דאמר של עוף פלוני ואנן ידעינן שהוא טהור מ"מ אסרו בעכו"ם ולכך פסק כן רבינו ז"ל, ועיין מש"כ ה"ה ז"ל פי"ח מהל' א"ב הי"ח ע"ש גבי עכו"ם מסיח לפי תומו, ועיין גיטין ד' י"ט ע"ב גבי שטרי פרסאי מקרי ליה לב' עכו"ם ואפשר דזה נכלל בכלל עדותן המבואר בירושלמי דשבת הנ"ל:

ביצי אדם כו' אא"כ אדם שהוחזק בכשרות כו'. עיין ב"מ דף ס"א ע"ב דהם היו חשודים לערב קרבי דגים טהורים עם דגים טמאים ואז אינו ניכר וכמו גבי חילק כמבואר בע"ז ד' ל"ט ע"א ועיין בסוכה ד' י"ח גבי אברומי ע"ש ברש"י ועיין בירושלמי ע"ז פ"ב אין לוקחין כו' ומביא שם הך עובדא דטליא דלוי כו' הוה מזבין פירין וזהו קרבי דגים ואמר שם דבעי נאמן ולא מומחה והטעם י"ל משום דכיון שיש סימנים חיישינן שסומך עצמו על הסימנים, ועיין בירושלמי דנדה פ"ג דאמר שם דאין הנשים נאמנות לומר על הולד אם ילדה זכר או נקבה והטעם שהם סומכות על הסימנים והסימנים אינם מובהקים ועיין בנדה ד' נ"ז ע"א אימור לא בקיאי בטינוף ע"ש:

וכן אין לוקחין כו'. עיין לקמן פ"ח ה"ז וספי"א ושם השיג הראב"ד ז"ל, ועיין מש"כ רבינו בהל' מעשר פי"ב הי"ז וכ"מ אך רבינו ס"ל מחמת הך דאמרינן בירושלמי דמאי פ"ב ופ"ה דלמכור ברבים צריך קבלה ע"ש רק בא"י כיון שרובה ישראל הוה כל ישראל בחזקת מוחזק בכשרות לא בחזקת סתם משא"כ בחו"ל אבל במקום דדי אף בסתם גם בחו"ל כן, ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' שחיטה ספ"י, ועיין בירושלמי חלה פ"ד ה"ז חזקת בע"ב בסוריא ע"ש והוא ג"כ מטעם דאמר כאן ד' ל"ט ע"ב שגר לו בעה"ב, ועיין בתוספתא פ"א דדמאי ע"ש:

אבל ציר חגבים כו'. עיין בהשגות, ועי' בתרומות פ"י ובפי' הראב"ד ז"ל סוף מס' עדיות ובתוספתא ריש פ"ג דעדיות ובמש"כ רבינו בהל' טומאת אוכלים פט"ז ה"ד ובהשגות שם ע"ש:

פתוחות כו'. והטעם דכיון דהם פתוחות הוי כל החביות כאחד וכמבואר במשנה ספ"ג דמעשר שני, ועיין בעירובין ד' צ"ז ע"א, ובהך דתרומות ספ"ד גבי שתי קופות ע"ש ובתוספתא: