אחד ממזר כו' בעל כו'. עיין בהשגות, ועיין בהך דיבמות ד' ע"ו ע"ב שלמה לזנות בעלמא וע' בירושלמי פ"ב דסנהדרין ובמש"כ רבינו לעיל פי"ג שגיירן אך בלא קדושין לא עבר ועיין בהך דיבמות ד' ס"ט ע"א ואימא עד דאיכא הויה וביאה ר"ל דכיון דבלא הויה לא לקי בחייבי לאוין לא איפסל ג"כ ותירץ דומיא דכה"ג באלמנה דשם הלאו בביאה לחוד וכן ר"ל בהך דתמורה ד' כ"ט ע"ב גבי אתנן ומבואר שם ג"כ בדברי רבינו דשאר חייבי לאוין בלא קדושין לא הוה אתנן רק ביאה ראשונה משום דעל ידה נעשה זונה אבל ביאה שניה לא אבל על ידי קדושין הוה אתנן בכל הביאות כיון שהוא עובר ע"ש מש"כ ולכך נקט שם בגמ' ג"כ כגון אלמנה לכה"ג. אך באמת נ"ל למ"ד דס"ל בקדושין ד' ע"ח דיש לאו בפ"ע משום לא יחלל זרעו י"ל דגם בממזרת כן וכמ"ש הר"א ז"ל בהשגה אך זה יהיה רק בגמר ביאה וא"כ י"ל אם נימא כשיטת רבינו דליכא קנס רק בגמר ביאה ה"נ איכא לאו בממזרת וא"ש קושית הראב"ד מהך דכתובות, ועיין לקמן בפי"ז דאנן לא ס"ל הך דר"י וא"ש שיטת רבינו:

המחזיר גרושתו כו'. ר"ל אף לכהונה מותרת הבת ועיין מש"כ רבינו לקמן פי"ט ה"ה:

עכו"ם הבא על השפחה כו'. כן מבואר בירושלמי פ"ג דקדושין הט"ו ע"ש, ועיין ביבמות ד' צ"ט ע"א דגרס שם הטבילן לשם עבדות משמע דוקא שניהם. אך לפי שיטת רש"י שם ד' ט"ז ע"ב דלמ"ד עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר ה"ה להיפך ע"ש בתוס' ד"ה נכרי ה"ה גבי שפחה כן, וכאן אתיא כמ"ד הולד ממזר ולכך נקט טבל שניהם. ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דר"א ור"ט בקדושין ד' ס"ט ע"א ע"ש. גם יהיה נ"מ בשפחה המחוסרת גט שחרור עיין תוס' יבמות ד' ס"ו ע"א ותוס' גיטין דף מ' ע"א דס"ל דלענין גוף שם שפחה עליה ומ"מ מוכח בדברי התוס' גיטין ד' מ"ג ע"ב ד"ה אבל דהולדות לא שייך להאדון, וע"ש ד' מ' ע"א אי אתה מודה שבניה עבדים, ובירושלמי שם דמשמע דעבדים שייכין לו ועיין בדברי רבינו פ"ו מהל' עבדים ה"ד דנקט שם ג"כ לשון הגמ' רק שפחה והטעם משום דס"ל דזה הוה גדר הפקר וס"ל דהמפקיר עבדו אסור בשפחה כנענית דלא כהתוס' וא"כ בעבד ע"כ כופין מחמת קושית התוס' הנ"ל ולכך נקט שפחה דאין שייך בה הדין של כפיה. ועיין תוס' ערכין דף ב' ע"ב ד"ה כמשנה ראשונה, ובירושלמי פ"ד דגיטין דאף דמחוסר גט שחרור מ"מ אינו מעכבו מלאכול בפסח דאין רשות רבו עליו ע"ש, וא"כ אף לשיטת התוס' דס"ל דהגוף הוא עבד מ"מ הולדות אינו שלו ואך לא שייך הך דהאשה וילדיה אבל אם נימא כבמעי בהמה דמי אז אין נ"מ, ועיין מש"כ רבינו בהלכות עבדים פ"ט הלכה ג' ובדברי השגות שם:

גר שנשא בת ישראל כו'. עיין בהך דיבמות דף נ"ז ע"א בהך דאיבעיא שם אי כשרות איתוספא בה אי קדושה איתוספא בה ע"ש ברש"י מבואר לחד לישנא כשיטת רבינו, ועיין תוס' קדושין דף ע"ד ע"ב מבואר שם לפי שיטת התוס' דאף לראב"י מותרת בממזר אף דמותרת לכהן וא"כ יקשה מהך דדף נ"ז הנ"ל וצ"ל דר"ל כמו הך דשם דף ע"ז ע"א גבי עמוני שנשא בת ישראל דקיי"ל דבתו כשרה לכהונה ומ"מ מותרת לממזר וכמו לר"י שם בקדושין דס"ל קהל גרים אקרי קהל רק באותן המותרות לבוא בקהל ודלא כשיטת הירושלמי ביבמות פ"ח ובקדושין פ"ד ע"ש ועיין בתוס' יבמות דף ע"ה ע"א ד"ה מצרי שני דמוכח שם ג"כ כן דהקשה שם דישא שתוקית ע"ש ועיין תוס' יבמות דף פ"ד ע"ב ד"ה אי נסיב דס"ל דבת מצרי שני מישראלית מותרת בממזר ע"ש. והנה באמת אף למ"ד דבת גר וגיורת פסולה לכהונה, זהו לא מטעם פסול בעצם רק מטעם הך דקדושין דף ע"ח, ועיין לקמן פי"ח ה"ג דפליגי בזה רבינו והראב"ד אגיורת עצמה אם הטעם משום זונה או משום גזיה"כ ע"ש, ועיין בהך דיבמות דף ס"א בתוס' ד"ה אין זונה ובע"ז דף ל"ו ע"ב וכ"מ דס"ל ג"כ משום זונה ע"ש אך בתוס' סנהדרין דף פ"ב ע"א כתבו דזונה לאו דוקא ע"ש. אך באמת בירושלמי פ"ח דיבמות ופ"ד דקדושין ה"א וה"ו מבואר כך דגיורת עצמה הוה פסול בעצם משום זונה אבל בת גר וגיורת אף אם נימא דאסורה לכהן מ"מ אין הפסול עליה בעצם רק לכהן וא"ש מ"ש התוס' ביבמות שם דף נ"ז ע"א ד"ה ואי ע"ש, והוא כך דגיורת עצמה יש עליה שם זונה ואסורה לאכול בתרומה אף לר"ש ודלא כהתוס' שם ד"ה והא וע"ש דף ע"ד ע"ב ד"ה ושפחה. ובזה א"ש גם למ"ד בקדושין דף כ"א ע"ב דכהן מותר ביפ"ת אף בביאה שניה מ"מ בתרומה אסורה דהויא זונה ועיין ביבמות דף מ"ד ע"ב גבי היא כשרה וולדה כשרה ובתוס' שם ד"ה ה"נ דזונה פסול לתרומה. ועיין בתוס' שם דף ס"ט ע"א ד"ה לא דכתבו שם דלר"א לא מיפסלה בתרומה אף דמקריא זונה. אך באמת בירושלמי שם מבואר להיפך דלר"א אסורה בתרומה וע"ש ד' ס"ח ע"ב ברש"י ותוס' ושם ד' ל"ה ע"א ד"ה אעפ"י בסוף הדבור דס"ל להתוס' דאין שם זונה פוסל בתרומה וע"ש ד' י"ג ע"ב ד"ה ב"ה ע"ש וכ"מ, ועיין סוטה ד' כ"ט ע"א דשם מוכח דלא מפסל מטעם זונה ועיין בירושלמי יבמות פ"ד הי"ג דמחזיר גרושתו משנשאת נפסלה מלאכול בתרומה ע"ש וע"ש בפ"ט ה"ה דלא משמע כן ושם בפ"ה ה"ד דהבא על חלוצתו אינו פוסלה מלאכול בתרומה כשיטת גמ' דידן ביבמות ד' מ"ד ע"ב וגבי יבמה ס"ל להירושלמי הובא בתוס' סוטה ד' י"ח ע"ב דלא מפסלה לכהונה ועיין מש"כ רבינו פי"ח ה"ד דס"ל דהויא זונה יבמה שבא עליה זר ועיין ביבמות ד' פ"א ע"א מוכח דיבמה לא נפסלה לכהונה ע"ש, וע"ש ד' צ"ו ע"א בהך מחלוקת דרב ושמואל וצ"ל משום דמספקא ליה אי קדושין תופסין ביבמה לשוק ולכך עבדי הולד כשר מ"מ יש עליה שם זונה אך יש לחלק בין אם נעשה זונה בעצם או יש עליה שם זונה רק להנשא לכהן ונ"מ ג"כ לענין איילונית לר"י דס"ל דזונה היא אם היא מותרת לאכול בתרומה אם היא בת כהן ולכאורה מלשון הגמ' כאן דף פ"א משמע דאסורה לאכול בתרומה מדקאמר דלא כר"י ע"ש אך י"ל דר"ל לכהונה אבל לתרומה כשרה ואין עליה שם פסול בעצם והוה כמו בת גר וגיורת להני דאסרי לכהן דמ"מ אין עליה שם זונה בעצם ועיין מש"כ רבינו בפי"ט ה"ה דולד ראשון דיבמה יש עליו שם כהן אף לדידן דס"ל דיבמה עצמה הויא זונה ולא הויא כמו לר"י בחייבי כריתות ועיין בירושלמי קדושין פ"ג הי"ד הרי יבמה שזינתה ועיין ביבמות ד' ט"ו ע"ב גבי הך דבני צרות לב"ש דמבואר שם דכשרים אף לכהונה וע"ש בתוס' ד' פ"א ע"א ד"ה לימא, וצ"ל לפי"ז דשם זונה ביבמה שנשאת לאחר ג"כ לא בעצם ואם בת כהן היא מותרת לאכול בתרומה רק לכהונה אסורה משום זונה, ועיין במש"כ הרי"ף ז"ל בפ"י דיבמות בשם בה"ג דאם היה בעלה כהן ממתין עד שימות היבם ומותרת לו הרי מבואר דלא כרבינו:

פנויה שנתעברה. עיין בה"ה על מה שכתב רבינו דאף שאמרה לפלוני נבעלתי והוא ממזר וגם פלוני מודה הוה רק ספק וכתב הטעם מחמת דכיון דמה"ת מותר אינה נאמנת כו' והוא תמוה דהא כמו דמותר בישראל כך מותר בממזרת וצ"ל דס"ל כך לשיטת רבינו דכל הספיקות לקולא מה"ת. והנה עיין בכתובות ד' ע"ג ע"ב גבי נמצאו עליה נדרים דרבה אמר דהגט הוא רק מדרבנן ורבא אמר משום ספק ולכאורה לשיטת רבינו מאי נ"מ הן בין כך וכך רק מדרבנן, ועיין בר"ן פ"א דקדושין על הך דדף ה' ע"ב דכל ספק קדושין הויא רק מדרבנן ע"ש וצ"ל כך דס"ל דזה הוה גדר מין בפ"ע לא שהיא פנויה ונ"מ כגון אם אחר קידשה ואח"כ מת הראשון אם תפסי בה קדושין אחרים דאם היא מתחלה משום גדר פנויה אז קדושין השני קדושין ודאין וקדושין השלישי אינם קדושין ואם הוא מחמת ספק אז גם קדושי השלישי הוה ספק קדושין וזהו כונת רשב"ם ב"ב ד' נ' ע"ב גבי ספק נפשות להקל משום ושפטו ע"ש בתוס' ר"ל דשוב הוה ודאי אינו מחייב ולא הוה כמו ממון דהוה גדר ספק ועיין תוס' חולין ד' כ"ב ע"ב וכ"מ וכן להיפך יש ספק ועל ידי ספיקו נתחייב ודאי ועיין בנדרים ד' י"ט ע"א גבי אנשי גליל ויהודה וחולין ד' קכ"א ע"ב גבי והרובעה חייב ע"ש ברש"י ותוס', ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' מעשה הקרבנות פי"ח ה"י גבי אשם תלוי בחוץ אם חייב ודאי או רק ספק ע"ש והטעם הוא ג"כ כן אם זה הוא ודאי חיוב או רק ספק חיוב שהתורה צותה לו להביא על ספק וזה תליא אם חולין בעזרה דאורייתא דאז י"ל דהתורה התירה לנו להביא קרבן אבל אי לאו דאורייתא אז א"כ דהתורה צותה להביא בתורת ודאי דהא באמת ספק כפרה לחומרא כמש"כ רבינו ז"ל בהל' נזקי ממון פ"י ה"ה ע"ש רק משום דכאן הוא מחמת חשש חולין בעזרה כמש"כ רבינו פי"א מהל' שגגות ה"ב יראה לי שאלו כו', ועיין תוס' זבחים דף ס"ח ע"א ד"ה אומר ותוס' שבועות דף ח' ע"א ועיין במש"כ רבינו בהל' מעילה פ"ב ה"ה, וא"כ למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא ולמה לן קרא ע"כ לחייבו בגדר ודאי ועיין תוס' פסחים ד' קט"ו ע"א כתבו כעין זה בד"ה אלא וכו' והנה כאן גבי שתוקי עיין מש"כ רבינו בהל' כ"ז ס"ל דלא הוה בגדר ודאי דס"ל דאשתו אינו ודאי א"א, ועיין ביבמות ד' ל"ז ע"א בהך מחלוקת דראב"י ורבנן וס"ל דרק שם כיון דהספק סיבה לא נולד בו מקרי ספק בעצם ולכך א"ש מה דאמרינן בקדושין ד' ע"ג דטעם דשתוקי פסול שמא ישא אחותו כו' וקשה הא בהך דיבמות ד' ל"א לא שייך זה הטעם ומ"מ אסור וע"כ כמש"כ דכאן דכיון דהספק הוא בו יצא מגדר פסול ונעשה כמו ודאי כשר משא"כ בהך דיבמות הנ"ל ועיין כזה בדברי רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ג גבי טומטום ואנדרוגינוס ובהל' עדות פ"ט ה"ג וכ"כ בזה. והנה כאן לא חילק רבינו בין רוב העיר כשרים לרוב העיר פסולים ובין תרי רובי לחד רוב כמש"כ לקמן פי"ח הי"ו וצ"ל דס"ל דרק גבי אשה עצמה מהני זה אבל בולד נותר עליו שם שתוקי אף לדידן דקיי"ל דהיא נאמנת על הולד כר"י ועיין בירושלמי ספ"א דכתובות בהך מעשה דתינוקת והקשה שם מן ר"י דמתניתין דאזיל בתר רובא צ"ל דזה תליא בהך דקדושין ד' ע"ה דהכל מודים בבת אלמנת עיסה דפסולה ע"ש והירושלמי לשיטתיה אזיל דס"ל דמקשינן להו להדי הדדי, ועיין שם בתוס' כתובות דף י"ד ד"ה בת והך דתינוק מושלך דשם ד' ט"ו ע"ב כבר פרש"י שם דמיירי דאין בה חשש אסופי וגם שתוקי ליכא כיון דאין לה אם, ועיין בירושלמי כתובות פ"א ה"ט דמדמה בתה של עיסה לבתה דדף י"ג גבי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אך אנן לא ס"ל כן וא"ש דברי רבינו:

אפילו אותו פלוני כו'. עיין לקמן בהל' ט"ו ובהל' י"ז דאב נאמן לומר שהוא ממזר אך כל זה דוקא בהוחזק שהוא אב אז נאמן לומר שהוא ממזר ועיין בש"ג בקדושין פ"ד דרק אם אומר שבנו הוא ונולד מחייבי כריתות אבל אם אומר שאינו בנו אינו נאמן אך מדברי רבינו בהל' י"ז לא משמע כן, ועיין ביבמות ד' מ"ז גבי הך דאמר לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם משמע דזה הוה גדר עדות לא גזיה"כ, ועיין בגיטין ד' ע"א דאמר שם דדי בזה בהרכנה משמע דלא הוה גדר עדות ועיין ברשב"ם ב"ב דף קכ"ז ע"ב דלא מהני שם חזרה תכ"ד משמע דלא הוה עדות רק גזיה"כ. אך באמת כך דהנה רבינו עם הרשב"ם ז"ל פליגי אם הא דאב נאמן להכיר גבי בכורה אם רק במוחזק שהוא בנו ואמר שהוא בכור אז נאמן כן ס"ל לרשב"ם ד' קל"א ע"ב וע"ש ד' קכ"ז ע"ב ודף קכ"ח ע"ב, ורבינו ס"ל בהל' נחלות דאף אם אין אנו יודעין שהוא בנו כלל מ"מ לבכורה נאמן ע"ש בפ"ב ה"ד, וע"ש בפ"ד ה"א דמשמע דגם בירושה הוה בגדר עדות לא כשיטת רשב"ם שם. אך זה נ"מ דהנה בתו"כ פ' בהר יליף שם מקרא דוהתנחלתם לבניכם אחריכם דגבי ירושה א"צ לידע בודאי שהוא בנו אלא די בחזקה שהוא בנו ועיין במש"כ רבינו פ"ד מהל' נחלות ה"ז ולכך מהני מה שהוא אומר שהוא בנו כדי להחזיקו וממילא יורשו ולכך אמרינן בירושלמי דקדושין פ"ד ובב"ב פ"ח דאם מת הבן אין האב יורשו דזה לא הוה בגדר בירור רק בגדר חזקה ולא מהני לאחזוקי לעצמו ועיין בתוס' כתובות ד' כ"ה ע"ב ד"ה שבידו ע"ש ועיין בירושלמי ב"ב פ"ג ה"א דפריך שם וחשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו ותירץ בנכסי הגר ור"ל דהיינו אם הם גרים דאין להם יורשים ואומרים שזה הבן שלהם הוא וכיון דהם לאו בר ירושה אינם נאמנים לומר שהוא בנו כעין דאמרינן ב"ב דף קמ"ט ע"א. או אפשר דר"ל כך דעיקר הטעם משום דאמר בנו וא"כ גבי גר די"ל שיש לו בן ובאמת אינו בנו עפ"י דין דהיינו שהיה לו קודם שנתגייר לגביה ליכא נאמנות, וזהו כונת הירושלמי פ"ד דקדושין ה"ז גבי היו מחזיקין בו שהוא בנו כו' ואמר שם היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו ר"ל דאף דהוא בנו מ"מ אינו בנו עפ"י דין אבל גבי בכורה ופסלות משפחה אז הוה עדות גמורה שהוא בנו או שהוא ממזר ואז אף אם יש נ"מ להיפך או לדבר אחר כמו גבי לפסול אחר אף דבחזקה לא פסל כמבואר לקמן פ"כ הי"ג אבל כאן פוסל, ועיין בדברי הרי"ף ז"ל בפ"ח דב"ב דמוכח דס"ל דהא דנאמן להכיר בכור אחר זה רק כשזה הבכור רק מוחזק ע"י קול וכדומה אבל אם יש עדים שזה בכור אין האב נאמן לומר על אחר אך מדברי הרשב"ם בב"ב ומדברי רבינו לא משמע כן וכן מדברי התוס'. אך באמת נראה דזהו כונת הירושלמי ב"ב פ"ח ה"ה העבודה שיכול אלא שאינו רשאי ר"ל כה"ג דאף אם יש עדים על אחר שהוא בכור מ"מ האב נאמן אך עבר על ל"ת ועיין בירושלמי קדושין פ"ד וב"ב פ"ג אביו ואמו כשני עדים הם אך זה רק אם היא מוחזקת שהיא אשתו אבל בהך דיבמות דף מ"ז כיון דלדבריו נכרי הוא ואין בו צד אישות אינו נאמן וזהו דקאמר אין עדות לנכרי ר"ל הך דין דהוה בגדר עדות זה לא שייך בנכרי משום דאין בו אישות. ובזה א"ש דברי הירושלמי ביבמות פי"ג גבי היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אם נאמן לעשות הולד שתוקי ע"ש ואמאי לא מהימן על בנו אך דלפי דבריו אינה אשתו כלל כיון דלא יבמה אינו נאמן. גם י"ל דכיון דאף לפי דבריו לא נעשה ממזר אינו נאמן דרק היכא שעל ידי עדותו נפסל הבן אז נאמן, ועיין לקמן בהל' י"ט וי"ל דכונת רבינו מש"כ שם ואם אמרה מכותי כו' הולד כשר ר"ל ואז י"ל דהוה בנו דכיון דלא מהני דבריו לפוסלו שוב אין מאמינים לו להוציאו מחזקת בנו ואפשר לומר גם לענין ירושה ואף דרבינו בהל' נחלות פ"ד ה"ב ס"ל דאף אם יש להבן בנים דאינו נאמן לפוסלו מ"מ אינו נוטל ירושה הרי ס"ל דלא תליא זה בזה. הנה באמת בדברי רבינו כאן בהל' י"ו משמע דאם יש לבן בנים דאינו נאמן לפוסלם מ"מ הוא עצמו נפסל ולא מטעם חתיכה דאיסורא כמש"כ התוס' רק בגדר נאמנות והנה בירושלמי קדושין פ"ד הוה פלוגתא שם בהך דנאמן אתה לפסול עצמך דוקא אם נאמן לפסול אשתו ר"ל אם זה הוה כמו גוף אחד וכעין דאמרינן ב"ב ד' קל"ד ע"ב בחד גופא לא פלגינן דבורא ה"נ כן, ועיין בהך דמנחות ד' ע"ט ע"ב דמחלק שם בין שמן ליין דכיון דגופא דמנחה היא לא שייך לב ב"ד מתנה ע"ש, ועיין רש"י כתובות ד' י"ד ע"א גבי הך דאמר שם דהוה ס"ס משמע דהוה כמו שני פסולים לא פסול אחד ע"ש ובמש"כ רבינו לקמן פ"כ הי"ג, ולכך גבי נחלה דכיון דהטעם דבני בנים יורשים הוא דבמקום אביהם קיימי עיין ב"ב ד' קנ"ט ע"א ודף קכ"ה ע"ב גבי לירתי ע"ש וכ"מ לכך נאמן עליו לענין ירושה:

ויראה לי שחוששין כו'. עיין מש"כ לעיל בפ"ט מהל' אישות הל' ט"ו והל' י"ט ע"ש בזה:

אבל האב שהוחזק כו'. הנה כאן כתב רבינו רק אם הוחזק ולגבי בכורה בהל' נחלות פ"ב הי"ד פסק דאף אם אינו מוחזק שהוא בנו נאמן האב בבכורה וצ"ל דכאן כיון שלפי דבריו ג"כ אינו בנו אינו נאמן אך נ"מ אם אמר שהוא בנו רק שאשתו היא חייבי כריתות אם נאמן דבאמת לכל הדברים השייך בגדר אשתו ובניו אם אף היכא דעפ"י דין אינה אשתו או בנו מ"מ י"ל דיש עליהם שם זה ועיין בעירובין ד' פ' ע"א דיליף שם דאשת נכרי יכולה להשכיר בלא דעתו מהך דאשתו של אדם מערבת שלא לדעתו אף דזו לא הויא עפ"י דין אשתו כלל, ועיין בתוס' יבמות ד' פ"ה ע"ב ד"ה ולר"ע גבי פירות ובלאות של אותה דאין בה קדושין ועיין בהך דסנהדרין ד' ע"א ע"א דמקשה שם גבי בן סורר ומורה מה שקנתה אשה קנה בעלה ואמאי לא מוקי לה שם כשהיה מחייבי כריתות דג"כ יש שם בן סורר ולא שייך מה שקנתה אשה, וע"כ דאין נ"מ וכעין דאמרינן בב"מ ד' ס"ז ע"א, ועיין בסנהדרין שם גבי בננו זה דמשמע שאביו ואמו נאמנים עליו לומר שזהו הבן שלקה בפניכם, ונ"מ אם ישראל הבא על הנכרית וילדה לו בן אם שייך בו הך דכתובות ד' י"א ע"א דניחא ליה במה דעביד אבוה:

ואם אמרה מכותי ועבד כו'. עיין מש"כ רבינו בפה"מ כאן ד' ע"ח ע"ב ולפי מש"כ לעיל י"ל דלכך כתב רש"י שם דרבנן לא פליגי אבכור משום דס"ל דטעם דרבנן פליגי אר"י כאן גבי ממזר משום דאזלי לשיטתייהו דר"י ס"ל בכ"מ דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר וא"כ לפי דבריו שאמר אינו בני הוה ממזר ולכך נאמן אבל רבנן ס"ל דהולד כשר וא"כ אין נ"מ בדבריו לפסול הולד ולכך אינו נאמן כלל משא"כ גבי בכורה גם הני רבנן מודו:

האסופי כו'. עיין בהשגות דאם רוב עכו"ם כו' עיין בהה"מ, ועיין בהך דכתובות ד' ט"ו דאין זה קבוע וברש"י יבמות ד' ט"ז ע"ב ע"ש. אך באמת כונת הר"א ז"ל משום דהוה תרי רובי דהא מבואר בתוספתא דמכשירין דרוב המשליכין הם נכרים ע"ש בר"ש פ"ב דמכשירין מ"ז ובתרי רובי ס"ל להר"א דגם בולד מכשירין, ורבינו אזיל לשיטתיה כמש"כ לעיל בהל' י"ב ועיין בתוספתא דטהרות פ"ו בהך דהנבלות והשחוטות בהך דרשב"ג ורבנן והוא ג"כ מטעם זה דרוב המושלכין באשפה הם נבלות, ועיין בהך דב"מ ד' כ"ד ע"ב גבי אשפה ובירושלמי ספ"א דכתובות דהמשליכין הם פסולים ועיין בתוספתא שקלים פ"ד מצא באשפה אסור כו'. ולקמן בהל' שחיטה פ"ד ה"ח:

מחצה על מחצה מצוה להחיותו כו'. עיין בכ"מ אך באמת רבינו ז"ל ס"ל דהך להחיותו הוא כמו לפקח עליו את הגל וזה תליא בהך דר"י אם בפ"נ אזלינן בתר רוב וס"ל דרב סבר כר"י דרק במחצה על מחצה מפקחין וה"ה להחיותו ושמואל פליג על זה ואנן קיי"ל כרב ור"י, ועיין מש"כ בזה בהל' שבת פ"ב ובהל' שביתת עשור:

יראה לי שכל כו'. עיין בהשגות מש"כ מהך דסנהדרין ור"ל הך דסנהדרין ד' ס"ט ע"א דהוה שם מחלוקת דאמוראי אם אף בדבר דלהגוף אין נ"מ רק דמפרשינן כונת התורה אם התורה ר"ל מסתמא כמו מנהג הרוב ואז הוה זה כמפורש בתורה דזמן בן סורר הוה ג' חדשים ואף אם זה הבן תיכף כשהביא שתי שערות נשא אשה ואיתרמי ליה שאשתו הרתה לבן ז' חדשים וממילא ניכר עוברה לב' חדשים ומ"מ נעשה בן סורר ומורה או לא כן הוא הפירוש בגמ' שם וכן ר"ל שם בהך דאחד אומר בב' בחודש ואחד אומר בג' ר"ל אף דמיירי שבאמת הם יודעים בעבורו של חודש וא"כ הם מכחישים זא"ז אך מ"מ התורה לא עשתה זה לחקירה כיון דרוב ב"א טועין בכה"ג ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ג דלא ס"ל כן דאמר שם דאם חכמים אומרים זה העדות דאינם טועים בטלה העדות ועיין במה דמבואר בירושלמי יומא פ"ה גבי מחתה בימין וכף בשמאל דאף דזה רק משום סברא דחמה וצוננת מ"מ אם החליף פסולה דהוה כמו מפורש בתורה כן ועיין במה שכ' בזה בדברי רבינו בהל' עבודת יוהכ"פ ע"ש וכן להך דאמרינן ביבמות ד' ע"ט ע"ב דסריס חמה לא חולץ ואף אם אח"כ נזדמן שנתרפא מ"מ אינו בר חליצה עיין בתוס' שם דף קי"א ע"ב ע"ש. והנה ה"נ אף דאנן אמרינן דהולכין בתר רוב והוה ישראל ס"ל לרבינו דזה רק לענין היתר אבל לומר דאשתו יהא א"א גמורה א"א כאן לומר זה דהרי אם נתברר שהיה עבד או נכרי ודאי אינה א"א ועל זה בשעה שנולד הספק לא היו דנין עליה לענין א"א ולכך לא מקריא הוחזקה א"א וזהו ג"כ מה דמבואר בתוספתא דמאי פ"א ובירושלמי שם פ"ג ובתוספתא דמכשירין דישראל אחד עושה כל הפירות של האוצר דמאי משום דבשעה שהיה באוצר דהוה של עכו"ם ובעכו"ם לא שייך דין תרומות ומעשרות אז לכך לא שייך בזה גדר רוב ומיעוט וכ"כ בזה ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"א הרוג בין טבריה לציפורי חזקה ישראל ועיין ב"מ ד' כ"ד ע"ב:

אבל אם ערער כו'. עיין בה"ה והנה רבינו ז"ל ר"ל דאינו מערער לומר שהיא משקרת בזה הולד רק דר"ל שקרא ערעור בדבר אחר ואמר שהחיה משקרת ועיין מש"כ רבינו בפה"מ פ"ח דעדיות מ"ג על הך שהאשה כשרה ע"ש בפירושו: