Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומצותה כל הלילה כו'. עיין בר"ה ד' כ' ע"ב דמבואר דסתמא דגמ' לא ס"ל כן ע"ש:
בלע מרור כו'. הנה י"ל דהא באמת גם במצה צריך שיהא בהמצה טעם מצה כמבואר ברכות ד' ל"ח ע"ב וצ"ל דבלא טעם מצה לא שמה מצה רק הוא א"צ שיטעום וא"כ למה גבי מרור לא יצא כיון דהמצוה הוא המין לא הטעם כמבואר שם ד' ל"ט ועיין סוכה ד' י"ג ע"ב ונ"ל דזה רק בזמן הזה דקיי"ל מרור דרבנן וא"כ צריך לטעם המרור לא להמרור בעצמו ולכך לא יצא וכעין זה כתבתי בהך דכתובות ד' י' גבי מה דהקשה שם א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ר"ל ג"כ כן דבדאורייתא לא איכפת לן אם ישקר דזה הוא דין כך ולא תקנה אבל בדרבנן כיון דלא עשו זה רק משום תקנה מה הועילו במה שתיקנו ועיין פסחים ד' ב' ע"ב אמינא לך אנא ואת אמרת לי ע"ש ברש"י וכן ר"ל הך דעירובין ד' ס"ד ע"א אכרזתא לדרדקי ועיין במנחות ד' מ' ובכורות ד' נ"ג דמהני הכרזה ע"ש אך ר"ל כך דהא עיקר הדין של עירוב הוא רק תקנה בשביל תינוקות כמבואר שם ד' פ' ע"ב וד' מ"ו ע"ב ומה מועיל לזה הכרזה ועיין בסוכה ד' י"ד ע"ב דהוה פלוגתא בזה אם גזירה דרבנן נעשה כמו עצם האיסור או רק משום טעם האיסור גבי הך דע"כ נעשה כשפודין של מתכות ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פט"ז הל' י"ד דאיסור דרבנן לא חל על עצם הדבר ועיין תוס' גיטין ד' מ"א ע"א דשיחרור דרבנן הוה כמו היזק שאינו ניכר ע"ש ועיין בירושלמי פ"א דפסחים ה"ד את הוא שגזרת עליה שריפה ובירושלמי פ"א דקדושין דמחלק שם גבי גט שכתבו על איסורי הנאה בין אם הוא איסורי הנאה מה"ת בין דרבנן דאף דאינו שוה כלום דאם קידש בהם בתורת כסף לא הוה קדושין מ"מ ממש יש בהדבר שאסור בהנאה מדרבנן ולא הוה כמו הנייר שלי דשם ד' כ' ע"ב בגיטין ע"ש ברש"י ועיין עירובין ד' ע"ח ע"ב גבי עשאו לאילן סולם ופסחים ד' מ"ח ע"א ע"ש ועיין סוכה ד' י"ב ע"ב ד"ה אין מסככין מה דמחלקים בין דאורייתא לדרבנן ושם ד' ב' ע"א ובהך דב"ב ד' קס"ה ע"ב מה התם פסולא דאורייתא וברא"ש שם ועיין חולין ד' י"ח ע"א גבי פוסלין ומכשירין ע"ש:
אכל מצה בלא כונה כו'. והנה דין מרור לא כתב אף דבגמ' ד' קי"ד ע"ב בפסחים נקט הך דין גבי מרור אך הטעם כך משום דבגמ' בר"ה שם דייק לשון כפאו פרסיים ולמה דייק זה משום דבאמת בירושלמי כאן אמר דע"כ מיירי בהסב וכיון שהסב חזקה כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דנתכוון לשם מצוה אך הא מבואר בברכות ד' מ"ו ע"ב וכ"מ דפרסיים היו נוהגים לאכול בכל השנה בהסיבה וא"כ אין ראיה אך לדידן י"ל אף דמצות צריכות כונה מ"מ במצה יצא משום הסיבה משא"כ במרור וא"ש ועי' בירושלמי פ"ג דר"ה כיון שעמד חזקה כיון ע"ש ועיין בירושלמי פ"ב דברכות ה"א כיון שבירך כו' ע"ש ועיין חולין דף י"ג ע"א וכ"מ:
אין הרועים אוכלין ממנו כו'. ולא כתב הטעם משום דלאו לחם הוא דס"ל דלא מהני אף אם אח"כ קבע עליה ועיין ברכות ד' ל"ח ע"א וביבמות ד' מ' ע"א ועיין בירושלמי פ"א דחלה ה"ג גבי תבואה שלא הביאה שליש אם יוצא בה ידי מצה ע"ש ועיין ביצה ד' ו' ע"ב דמוכן לכלבים הוה מוכן לאדם ואמאי לא מקרי משומרת וצ"ל דס"ל דסתם לא מהניא כאן ועיין בפסחים ד' ל"ח ע"ב גבי הך דעשאן למכור בשוק ועיין ב"ב ד' קמ"ב ע"א גבי הך דמרפיין בידו וכבר כתבתי בזה:
מצה שלשו במי פירות. עיין בהה"מ מש"כ בשם הירושלמי. והנה באמת לשיטה דס"ל דזה לא הויא רק חמץ נוקשה מ"מ מקרי שפיר בא לידי חמץ ויוצא בה ידי מצה עיין תוס' מנחות ד' נ"ג וד' נ"ד ועיין בהך דפסחים ד' ל"ה ע"א דמשמע דאף לפי ס"ד דחמץ גמור לא הויא דרך קרוב להחמיץ מ"מ יוצא בה ידי מצה ע"ש ברש"י ד"ה חמץ גמור ועיין ברמב"ן במלחמות על הך דפסחים ד' ל"ו ע"א:
אבל לש את הקמח בסובין כו'. ולענין אם חזר מורסן כאן עיין בירושלמי ספ"א דחלה גבי עיסת הכלבים דר"ל אמר שחזר מורסן לתוכן ואף דהא במשנה בפ"ב דפטור שם ר"ל דאין מצטרף וכאן ר"ל שיש שיעור בלא זה רק משום דלאו בר אכילה ושם אמר ג"כ מצה ור"ל אם אכל כזית בלא זה אך זה רק לגבי מורסן אבל גבי סובין לא עיין בתרומות פי"א אך הר"ן לא גרס סובין ומורסן ועיין שבת ד' ע"ד ע"א ע"ש בתוס' ועיין במנחות ד' ע' ע"ב מה דמחלקין שם בין קליפי של חטים דראוים לאכילה ובין של שעורים דאינם ראוים לאכילה ובין לחים ליבשים ע"ש וא"כ י"ל דבשל חטים יוצא בסובין ובשל שעורים לא וזה מה דמחלק בפי"א דתרומות בין סובין חדשות לישנות ועיין תוס' חולין ד' קי"ז ע"ב ע"ש גם י"ל דהקליפה נשתיירה כמו עד שלא הביא שליש וא"כ זה יהיה תליא בהך פלוגתא דר"א ורבנן בחלה פ"א מ"ג ע"ש אך רבינו ז"ל בהלכות טומאת אוכלים פ"ה הי"ב פירש להיפך ע"ש:
ויוצאין ברקיק השרוי כו' והוא כו'. עיין חולין ד' ק"כ ע"א דהטעם משום דלא הוי לחם עוני ועיין בתוס' שם ועיין רש"י פסחים ד' ל"ה ע"א ברש"י משמע דלא מקרי לחם כלל ונ"מ בין אם נמחה מאליו בין הוא המחהו וכן נ"מ אם אח"כ חזר וקרש עיין נזיר ד' נ' ע"א וחולין ד' ק"כ ע"א וכבר כתבתי בזה:
הכל חייבין כו' ועבדים. עיין בירושלמי פסחים פ"ח ה"א ע"ש ועיין סוטה ד' ל"ח ע"א וחולין ד' קל"א ע"ב דעבדים בעי קרא אחרינא לכפרה ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בהלכות מגילה:
ומי שאכל מצה כו'. עיין תוס' נזיר ד' כ' ע"ב אך באמת אין הפירוש כן בדברי רבינו דהרי כתב מכת מרדות לא סתם מכין אותו רק דר"ל כך דכל מלקות דבר תורה הוה דין וצריך אומד כמבואר במכות ד' כ"ב ועיין סנהדרין ד' י' והאומד מעכב בו ועיין כריתות ד' י"א ע"א בקורת תהיה ועיין ב"ק ד' פ"ד ע"א ולכך שייך בו נמי יצא מב"ד זכאי אם טעו באומד עיין מכות ד' כ"ב ע"ב ע"ש ברש"י אבל גבי מכת מרדות הוה רק גדר קנס ולא בעי אומד ועיין תענית ד' כ"ד גבי הך דרבא דנגדיה ומית ואמאי לא אמדוהו. ועיין רש"י סנהדרין ד' ז' ע"ב דעל העבר ברצועה ועל להבא במקל ועיין רש"י שם ד' כ"ו ע"ב ד"ה ארבעים דא"צ התראה ועיין תוס' קדושין ד' ס"ג ע"ב ד"ה בני זה ע"ש ועיין מש"כ רש"י חולין ד' קמ"א ע"ב ד"ה מכת מרדות ע"ש ושם ד' ס"ג ע"א ועיין בירושלמי פ"ב דחגיגה ע"ש בסוף ה"ב וגם אם בזה שייך דין של ונקלה אחיך כגון כפתוהו ורץ עיין נזיר ד' נ"ט ע"א גבי ההוא גברא דחייב נגדא כו' ע"ש ועיין מש"כ בזה בהל' א"ב: