וכןהמתפיס דברים כו' כן מבואר בנדרים דף כ"ו ע"ש:

שאינינהנה לזה ולזה כו'. ע' מש"כ התוס' שבועות דף כ"ז ע"ב בשם ריב"ם דהוה כמו ב' דברים הואיל וצריך למנות ב' נזירות ע"ש. ועי' בירושלמי פ"ג דנזיר ה"ב דמקשה שם זה וס"ל דאם אמר הריני נזיר שתים הוה נדר שבטל מקצתו בטל כולו רק דאם אמר הריני נזיר ונזיר אז לא בטל. וע' בהך דגיטין דף פ"ז ע"א בהך מחלוקת דר"י ור"ל מה דמחלק שם בין כלל לטופס ע"ש ובתוס' זבחים דף ל' ע"ב ובירושלמי בגיטין שם דמייתי הך דכאן דרק קרבן אז הוה דבר בפ"ע. וע' בירושלמי נדרים פי"א סה"ו גבי מה דאמר קונם תאנה כו' ועוד ענב ואמר שם דתליא בפלוגתא דר"י ור"ע וט"ס שם וצ"ל הך מחלוקת דפ"א דנזיר ה"ג אם ועוד הוה דבר בפ"ע או שייך לדבר הראשון. וע' בספרי פ' מטות פסקא קנ"ה גבי אם אמר שאינו טועם ועוד ענבים כו'. וע' בתוספתא נדרים פ"ה ופ"ז ע"ש. וע' במה דפליגי תנאי בתוספתא דנזיר ספ"ד אם תיכף לאחר שנגמרה הנזירות הראשונה חלה עליו השניה או צריך להביא את כל הקרבנות וע' תוס' בנזיר דף ח' ע"א ד"ה ולחזי דמשמע דרק לאחר שהביא הקרבנות אז חלה. וע' בדברי רבינו פ"ג הי"ח דמשמע שם דתיכף חלה נזירות שניה דאל"כ האיך לוקה הא קודם הבאת כל הקרבנות יש רק איסור ולא מלקות כמבואר שם פ"ח ע' מש"כ שם. ובאמת נ"ל דזה ר"ל מה דאמרינן בנדרים דף ד' ע"א דגבי תגלחת עובר בב"ת. ואמר שם דלא מבעי למ"ד תגלחת מעכבת דודאי עבר ע"ש ולכאורה תמוה דהא אדרבא אם מעכבת עדיין הוא בתוך הנזירות ומה שייך ב"ת אך ר"ל כך דמיירי שקיבל עליו ב' נזירות וכ"ז דאינו מגלח על הראשונה לא חלה עליו שניה וא"כ עבר ע"ז בב"ת ואמר דאפי' אם נימא תגלחת אינו מעכבת מ"מ כ"ז שלא השלים כל מצות נזירותו לא חלה עליו השניה וכן מוכח בירושלמי פ"ב דנזיר ה"ט ע"ש דאמרינן דצריך להביא קרבן ויגלח ע"ש ולכך הוה כמו נזירות בפ"ע ולא שייך הותרה מקצתה הותרה כולה וע' בירושלמי פ"ה דנדרים ה"ד ע"ש:

אושנדר מישראל כו'. והנה אם גם מאשתו אסור ע' בהך דכאן דף פ"ג ע"ב אם בעל בכלל בריות ע"ש וע' מש"כ הר"ן ז"ל כאן דף ח' ע"א גבי מנודה דאשתו כגופו וע' בשבועות דף י"ד ע"א דמשמע שם דלא כמו דר"ל ביומא דף מ"ג ע"ב הך דמוטב שיבוא זכאי קאי על כהנים. אך ר"ל על ביתו מה שמזכיר כפרתו קודם וע' בתו"י שם דף מ"ד ע"א במה דאמר שם כפרתו קודמת דמה נ"מ אך ר"ל לענין מה דמבואר בדברי רבינו פ"ט מהל' תמידין ה"ו דשל איש קודם ע"ש, אך כאן הכפרה של אשתו מוטלת עליו והוה חדא ע' נדרים דף ל"ה ע"ב ולק' בהל' נזירות אכתוב בזה. וע' בנדרים דף פ"ד ע"ש א"ש:

הנודרלצום כו' נדור שיצום כו' הנה הטעם דכמו דאמרינן בהך דמנחות דף ק"ב ע"ב כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת ה"נ דאף דאח"כ קיבל עליו להתענות יום זה מ"מ זה לא הוה נדר וע' בירוש' דנזיר פ"ה דמבעי שם אם אמר הרי עלי מנחה מחבת או מרחשת ואח"כ אמר מחבת אם זה הוה כמו קביעות דכיון דפי' בנדרו או זה או זה י"ל דזה גם כן בכלל נדרו ואף דמנחה סתם ג"כ אחת מה' מנחות שם זה לא מקרי פירש דשם מחמת הדין לא מחמת נדרו משא"כ כאן דזה דנדר יום הוא ג"כ מנדרו וא"כ שוב אם התחיל להתענות יום אחד י"ל דהוה כמו מן הנדר וע' בירושלמי חגיגה פ"א דמבעיא ליה שם היכא דאמר הרי עלי אשם בה' סלעים אם זה הוה כמו נדר או כיון דהחיוב של אשם חל עליו בלא נדרו לא מקרי זה נדר וע' בהך דנזיר דף כ"ו דלחובתי הוה ג"כ מפרש דאף דהקרבנות הוא חייב ממילא בלא נדרו מ"מ כיון דאח"כ מביא ואמר לחובתי הוה זה כמו נדר ע"ש. וע' בהך דב"ק דף ע"ח ע"ב גבי אם מצא גנב פטר נפשיה כו' ור"ל משום דהפרשה לא הוה מנדרו וע' במנחות דף ק"ח ע"ב דרק אם אמר ודמיו עלי וע' בהך דנדרים דף פ"ז ובדברי רבינו בהל' אבלות פ"ח ה"ח דאם אמרו לו מת סתם והוא סבור אביו ואח"כ נמצא בנו שאני והטעם דזה כמו שתלה בדעת עצמו ולא הוה אצלו דבר ברור. וע' בהך דכריתות דף כ"ג ע"ב ודף כ"ד דהיכא דמפריש ע"פ עצמו שאני. וע' פסקי תוס' מנחות דף ס"ו מחלקים ג"כ כה"ג בין היכא דהוא בירך סתם ע"ש וע' בהך דחגיגה דף י"ט ע"א גבי טבל סתם מחזיק כו'. אך באמת כך דגבי תענית אף דחייב עצמו שיתענה הוה רק כמו קיבל עליו שיקבל עליו ולא שכבר קיבל עליו ונ"מ היכא שקיבל עליו להתענות יום אחד בפירוש אם יכול להשלימו ביום אחר וע' תענית דף י"ב גבי הך דיחיד שקיבל עליו בה"ב ע"ש ואמאי לא נקט שישלימו ביום אחר וע"כ משום דא"א לשנותו ביום אחר ולא הוה כעין הך דערכין דף ו' ולהמתין עד שנה הבאה א"א משום ב"ת וכאן לא שייך מש"כ הר"ן בנדרים דף ס"ג דלא מהניא השלמה בשנה האחרת דשם כבר חל עליו הנדר של זה משא"כ בתענית דעדיין לא חל עליו התענית דהא נדר שיקבל רק משום ב"ת עובר דהוא כמו אמר ולא אפריש ובב' וה' אחר א"א להשלימו דמתחילה צריך לעשות החיוב ואח"כ ההשלמה כמבואר ברכות דף כ"ו ע"ב ע"ש. והך דערכין דף ו' משום דגבי סלע לא שייך זה דוקא דשם אין נ"מ גבי מטבע וכ"כ בזה: