Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואםעבר ונהנה אינו לוקה כו'. כ"כ בזה שזה ר"ל הירושלמי בפ"א דנדרים בהך מחלוקת אם לוקין על האיסרות. וע' במש"כ בזה לעיל בפ"ה דשבועות ה"ד ולק' פ"י הי"ב דהוא לוקה אם מהנה אותו ע"ש. וע' בהך דנדרים דף ל"ז ע"א דמוקי שם בקטן. וע"ש בר"ן מ"ש דהא קטן אוכל נבלות כו'. אך לשיטת רבינו א"ש דהאיסור הוא על המדיר:
**ראובן שאמר כו'.**כן מבואר כאן דף מ"ז ע"א ודף פ"ה ע"ב ע"ש:
האומרלחברו ככרי כו'. כן מבואר כאן דף ל"ד ע"ב וע' בהך דגטין דף מ"ב ע"א גבי הך דאמר ר"א שאני התם דקא קרו להו עבדי ע"ש אם אזלינן בתר האמירה ואז שפיר יש להם שם עבדים או דר"ל דאף אח"כ הוא קרוי עבד וע' בהך דכתובות דף פ"ג ע"ב גבי מה דאמר ר"א שם בנכסייך ולא לאחר מיתה ע"ש. וע' מש"כ רבינו בפיה"מ כאן על הך דדף פ"ט ע"ב גבי קונם שאני נהנה כו' שכ' שם דהו"א דכיון שע"י הפרה זו שהאב מפיר נתהוה חלות הנדר וס"ד שלא תועיל ההפרה ע"ש. ואף דהא מכל מקום מופר רק זה בא בב"א והכא נמי כן:
אסרעליו כו'. הנה בירושלמי כאן ובב"ק מבואר דרק אם פירש בין בחיי בין במותי אז מהני אבל אם אמר במותי לחוד לא מהני וכעין זה מבואר בירושלמי דנזיר פ"ב וכתובות פ"ט ה"א דאם מסלק עצמו מנכסים סתם אז מהני אף על נכסים שיפלו אח"כ לה אבל רק לנכסים שיפלו לה לא מהני סילוק וע' בירוש' דכתובות פט"ז ה"ה וה"ו דאם כתב לה נדר ושבועה כו' גם מחיים דהיינו שהיתה אפוטרופוס מחיים מהני הנאמנות אף לאחר מיתה אבל אם נתן לה נאמנות רק על אחר מיתה בלבד לא מהני וע' מש"כ הר"ן כאן דף ל"א ע"א ג"כ כה"ג. וע' כאן דף מ"ח ע"ב ברש"י ובריטב"א בזה ובהך דגטין דף י"ג ע"ב דמקשה שם מן הקנה לנולדים ע"ש דלא משמע לחלק כן וצ"ל דשם הוה גדר תקנה וע"ז אינם יכולין לתקן וע' ב"ב דף קל"א ע"א גבי הך דר"נ:
אסרבנו כו'. ע' בהשגות והנה מדברי רבינו מוכח כך דאף דירושה הוי ממילא לא שהאב נותן לו דכרעיה דאבוה הוא אך ע' בירושלמי פ"ט דכתובות ה"ג גבי מה דאמר שם דאפילו צבורים בביתו לא זכה ע"ש ר"ל כך דאף דירושה הוה ממילא ואין שייך בהם קנין זה רק בקרקע אבל במטלטלין נהי שאין אחר יכול ליטלם מ"מ צריך לזכות בהם ולכך מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח משום דהיורש ג"כ נוטלם בגדר זכיה ובמקום אחר אאריך בזה. ובזה א"ש מה שהקשו התוס' כתובות דף פ"ו ע"ב ד"ה אדרבא דר' יוחנן סבירא ליה דתפיסה מהני בסמטא עיין שם דהא מבואר בירושלמי כאן דגם בבית מהני תפיסה דלא נתכוין היורש לזכות בהם. וע' מש"כ התוס' בכורות דף נ"ב ע"א ובירוש' שביעית ספ"ט גבי פירות עבירה ע"ש ולכך אף דיכול ליתנה לאחיו או לבע"ח זה רק לא שיזכה בהם רק שמסלק עצמו. וכעין הך דב"ב דף קנ"ט ע"א ע"ש ובאמת לכאו' קשה למה לא מפרש בגמ' הך דאמר שם בן שלוה כו' דר"ל דאם הבן לוה מאביו ושעבד נכסיו לאביו ומכרן ומת הבן ואח"כ מת האב יכול בן הבן ליקח קרקעות שמכר אביו בשביל החוב שחייב לאבי אביו. וע' בהך דכתובות דף צ"ב ע"א גבי בע"ח דיעקב כבע"ח דעלמא ע"ש וה"נ כן. וע' ערובין דף ע' גבי ביטל רשות ע"ש. אבל לזכות בו אסור לבן ואף דממילא הוה כמו שלו. וע' בהך דערובין דף ל"א גבי אסור לקנות בית באיסורי הנאה דזה גופא הוה הנאה וע' כאן דף ל"ד ע"ב גבי נטלה להורישה לבניו דמעל לפי טובת הנאה ע"ש בר"ן ובתו"י. ואף דהא מ"מ קנה אותה דהא א"א להורישה אם לא יקנה. אך באמת שם אין הפירוש כן. רק דאף דיכול להקדיש של הפקר ע"ש זה רק היכא שאח"כ נוטלה הוה הקדש למפרע משא"כ כאן כיון דלא נטלה לזכיה גמורה לא קדש בה רק מה ששוה הטובת הנאה. לכך לא מעל רק לפי טובת הנאה. וצ"ל דס"ל לרבינו דזה רק היכא דהוא אסר על עצמו הנאת הדבר אז אסור. אף טובת הנאה. אבל כאן אביו אסר עליו לכך שרי דזה רק כמין גרמא. וע' כאן דף ל"ח ע"ב גבי בתו בוגרת ע"ש בר"ן וברא"ש דאף שמשיאה עצה שרי ושם מיירי שאבי הכלה אסר הנאתו על החתן אבל אם החתן אסר על עצמו הנאה מאבי הכלה גם זה אסור וכמו דמבואר לקמן פ"ז ה"ט דאסור לשאול מן חכם ע"ש וע' במש"כ התו"י כאן דף ל"ג ע"ב דנהי דפורע חובו זה רק שאחר יפרע בשבילו אבל הוא אסור ליקח וליפרע לבע"ח ע"ש. אך מדברי רבינו כאן לכאו' לא משמע כן דנקט דיכול לפרוע בחובו. אך צריך לחלק כמש"כ:
האומרכו'. ואצ"ל במשקין כו'. עי' בתו"י כאן דף נ"ג גבי תמרים אם אמר כן אם אסור בדבש שלהם וע' בהך דחולין דף ק"כ ע"ב ופסחים דף כ"ד ע"ב דשאר דברים הוה רק זיעה בעלמא. ועי' תוס' ב"ק דף ק"א משמע דס"ל דרק משום שיש מיעוט בקרא וע' מש"כ בזה בדברי רבינו בספ"י מהל' מא"ס דס"ל דרק אינו עצם הדבר אבל בא מחמת הדבר הוא וא"כ ה"נ גם זה אסור והפסוק צריך רק לענין דהוה כעצם הדבר. וע' בהך דב"ב דף צ"ז ע"א גבי שמרים של הקדש דמחלק שם בין קדושת דמים לקדושת הגוף. וע"כ דמיירי שם דמתחלה לא היה בו שמרים דאל"כ פסול לנסכים כמבואר במנחות דף פ"ז וצ"ל דאח"כ נעשה שמרים ומ"מ משמע דרק אסור מחמת שמא יש בהם יין מעורב ולא מחמת עצם הדבר. והנה שיטת רבינו כך דכל דבר שאסור בהנאה והאיסור על דבר שראוי לאכילה אף שמכח זה גם שאינו ראוי לאוכל מ"מ אין לוקין על הנאה ר"ל אף כלאי הכרם דלוקין עליהם שלא כדרך הנאתן. והנה בירוש' כלאים פ"ה פליגי ר"י ור"א אם אף קודם שנעשה תבואה נאסר. והנה נ"ל שרבינו פסק כר"א אף שהכ"מ לא כתב כן לא נ"ל כך ובפיהמ"ש ג"כ פסק כר"א ע"ש בפ"ז ולכך לשיטתו ס"ל בפ"ג דערלה דלוקין על הנאה בלחוד אבל אנן לא ס"ל כן לכך לא לקי אבל בדבר דלא תליא זה בזה אז לקי וזה רק בדבר שאינו ראוי לאכילה אבל אם ראוי לאכילה לא לקי על הנאתן. והנה גבי משקין בלא קרא ה"א כך דזה לא הוה גוף האיסור רק כמו הנאה. וא"כ נמצא לפ"ז דדבר דלא הוה אסור בהנאה שאר משקין שרי חוץ מיין ושמן ומה שאסור בהנאה ג"כ רק מה שאין ראוי לאכילה ג"כ שרי ומה שאסור בהנאה אף מה שאינו ראוי לאכילה כמו כלאים אז אסור מן התורה אך מ"מ לא לקי אבל מה שאסור בהנאה ולא תליא באכילה אז לקי בזמן שאינו ראוי אבל בזמן שראוי אז הוה בעי דכאן כנ"ל:
האוסרפירות כו' ע' בהשגות. והנה כונת הגמ' הוא רק בגדולין שאין זרעו כלה והאיסור גבי חליפין הוא דחליפי איסורי הנאה דמותר מה"ת הוא רק דלאו בר תפיסת דמים הוא דאין דמים לאיסורי הנאה משא"כ בהני כיון דאינם אסורים רק לו שפיר הוה בר תפיסת דמים רק דמבעיא לו שם אם יכול זה לאסור על חבירו וזה תליא בהך דלקמן דף פ"ה ע"ב ובזה א"ש ג"כ דברי רבינו לק' פי"ב ה"י ע"ש בכ"מ מה שהביא בשם הר"ן וכן הדין גבי גדולין שזרעו כלה דזה ג"כ הוה כמו חליפין אבל דבר שאין זרעו כלה אסור מטעם דניכר הדבר מהיכן בא ולא בטל שם הראשון מעליו וע' בהך דתרומות פ"ט ה"ד גבי גדולי הקדש דדבר שזרעו כלה צריך לפדות רק סאה שזרע ובדבר שאין זרעו כלה הוה כולו הקדש וע' בירוש' ספ"א דערלה גבי ביצת הקדש שנעשית אפרוח דאף אם נימא דליכא עליה איסור מ"מ צריך לפדותה מחמת ממון הקדש וע' במה דפליגי ר"י ורבנן במעילה דף י"ג גבי גדולי הקדש ע"ש ובירוש' פאה ספ"ז ע"ש אבל כאן גבי נדר הטעם משום דכוונתו כן רק גבי חבירו הוה זה בעיא אם יכול לאסור כך ומה דפשט לן שם מערלה כ"כ זה במקום אחר דר"ל בערלה היכא שתופס דמים כגון בחו"ל דיכול ליתנה לחבירו וכ"כ בזה: