לא היתה עמו בהמה ולא עכו"ם ולא אחד מכל אלו מהלך בו פחות פחות מד' אמות ואפילו מציאה שבאה לידו מהלך בה פחות פחות מד' אמות אבל קודם שתבא לידו אם יכול להחשיך עליה מחשיך ואם לאו מוליכה פחות פחות מד' אמות. וכן כתב רבינו לעיל בפ"ו הכ"ב וז"ל אבל מציאה לא יתן לעכו"ם אלא מוליכה בפחות פחות מד"א, ועיין במ"ע ובמ"מ שהביאו שחכמי לוניל שאלו לרבינו ע"ז דהא בגמרא לא משמע הכי ורבינו נדחק בתשובתו לקיים פסקו. ועיין בביאור הגר"א באו"ח סי' רס"ו ס"ק ח' שכתב ומוצאו של הרמב"ם מפ' בתרא דע"ז דף ע' ע"א דאיתא שם האמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמרינן יהודאי לא מנטרי שבתא דאי מנטרי שבתא כמה כיסי קא משתכחי בשוקא, ואינהו לא ידעו דסבירא לן כר"י, דאמר ר"י המוציא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מארבע אמות, וכתב שם דלשיטת הפוסקים צ"ל המוציא שהוציא בשוגג, אבל הרמב"ם מפרש כפשטיה שמצא, וכ"מ פשטא דגמ' כמה כיסי משתכחין בשוקא כו' עכ"ל. וכ"כ במאה"פ בירושלמי פכ"ד דשבת ה"א, וכתב שם שבשום אופן אי אפשר לפרש להאי דע"ז בענין הוצאה. ואף שרבינו לא השיב לחכמי לוניל אלא מצד סברא בעלמא אפשר שהוא ז"ל לא זכר מזה בשעה שהשיבו לו כמו שהעיד על עצמו באגרותיו שלעת זקנותו ומחמת טרדותיו שכח מאין יצאו לו הרבה דברים שכתב בחבורו ע"ש במאה"פ: