לימא בהא קמיפלגי וכו'. לא דכ"ע סברי אסור להשתמש וכו'. מתוך הסוגיא משמע דהא דסגי לרב יוסף בטפח היינו היכא דמותר להשתמש אבל אי הוה אסור להשתמש תחת הקורה לא פליג רב יוסף. מדלא קמשני דכ"ע קסברי אסור להשתמש ופליגי אי קורה משום היכר אי משום מחיצה וחוד הפנימי יורד וסותם דאי אסור להשתמש תחת הקורה גם רב יוסף מודה דבעי ד' שיהיה מקום ניכר וחשוב. ואין לומר דמשום דרוצה לתרץ אליבא דהילכתא דמותר להשתמש קמשני הכי. דהא לעיל היה סבור לומר דכ"ע משום מחיצה וכמו שפירש"י והא אנן קיי"ל לקמן דקורה משום היכר. אע"כ דבמקום שאסור להשתמש כ"ע מודו דבעי ארבעה ומכאן קשה לי על הרמב"ם בפי"ו מה' שבת שסתם ופסק כר"י דסגי בטפח. ולא חילק בין פתוח לכרמלית דאסור לטלטל תחת הקורה ובין פתוח לר"ה. דהא באותו פרק שם ה' י"א כתב דמותר לטלטל תחת הקורה או בין הלחיים בסמוך לר"ה. אבל בפתוח לכרמלית אסור לטלטל תחת הקורה והוה ליה לחלק נמי הכא דבפתוח לכרמלית צריך למעט ארבעה טפחים: והנה בהא דפסק הרמב"ם דבפתוח לכרמלית אסור לטלטל תחת הקורה ולר"ה מותר כ' הראב"ד שיבוש הוא זה. כי תחת הקורה לעולם מותר אבל בין הלחיים פליג רבא דאי פתוח לר"ה מותר [כונתו דהא (בדף ט' ע"א) קאמר רבא בין לחיין נמי מותר ואותיביה אביי וכו' ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לר"ה שריא. וא"כ מצינו רק חילוק לרבא בין לחיין. אבל גבי קורה אין חילוק בין ר"ה לכרמלית:

ונלענ"ד במה שנדקדק בריש הסוגיא דקאמר לימא בהא קמיפלגי וכו'. ומ"ד ארבעה קסבר אסור להשתמש תחת הקורה. וקשה הא אביי אית ליה לקמן (דף ט') דמסתברא מילתא דר' יוחנן בתחת הקורה ומותר להשתמש ע"ש. והאיך אפשר דפליגא בזה ולתרץ זאת ע"כ צ"ל החילוק דכ' הרמב"ם דדוקא בפתוח לר"ה מותר להשתמש אבל לכרמלית אסור ולקמן בסמוך לר"ה איירי ומותר והמקשן סבר לאוקמי פלוגתייהו בסמוך לכרמלית ואביי נמי מודה דאסור ומתרץ לא דכ"ע קסברי מותר להשתמש אפי' בפתוח לכרמלית. וליכא חילוק בין פתוח לכרמלית או לר"ה. ופלוגתייהו בכל גווני. ופליגי אי משום היכר או משום מחיצה. ומעתה מתורץ דברי הרמב"ם דמחלק בין פתוח לר"ה או לכרמלית דמדברי המקשן מוכח כן וכנ"ל, ומעתה יש לנו לסמוך במאי דמחלק רבא לקמן גבי לחי בין פתוח לרשות הרבים ובין פתוח לכרמלית דה"ה גבי קורה. דהא חזינן דהאי מקשה סבר לחלק. והמתרץ דלא נחית לזה היינו לאביי דלית חילוק גבי לחי. וה"ה גבי קורה. אבל לרבא דחזינן הך חילוק גבי לחי. סמכינן אסברת המקשן נמי אקורה. וכמו שמחלק הרמב"ם ג"כ בקורה: בזה מיושב נמי דברי הרמב"ם במה שלא מחלק בין סמוך לר"ה או לכרמלית דצריך למעט בטפח או בארבעה. מדלא קאמר דכ"ע אסור להשתמש דאפשר לומר דאפי' במקום דאסור לטלטל תחת הקורה והוא כשסמוך לכרמלית כשצריך לעשותו מחוץ לקורה ואפ"ה סגי בטפח. ולא קשה קושיתנו לעיל אמאי לא משני דכ"ע אסור להשתמש די"ל דהא באמת בסמוך לר"ה מצינו דמתיר אביי לקמן להשתמש תחת הקורה כמש"ל. ועדיף לומר דכ"ע סברי מותר. כי היכי דאיירי בכל גווני בין פתוח לר"ה או לכרמלית. ואי הוה אמר דכ"ע סברי אסור הוה איירי רק בפתוח לכרמלית. ועדיף לומר לשון כוללת דאיירי מכל גווני ולעולם אפי' בסמוך לכרמלית סגי בטפח ולא צריך הרמב"ם לחלק בין ר"ה לכרמלית כמ"ש ובמ"ש מיושב קושית הב"ח על הרא"ש כאן וז"ל בסימן שס"ג כ' הרי"ף דממעטו בקורה רחבה טפח ודיו משמע שפסק כר"י דבמיעטו ברוחב טפח סגי אלא דקשה לאיזה צורך דקדק הרא"ש ממקום אחר דהרי"ף פוסק הכא כר"י הלא מפורש בדבריו דסגי בטפח עיי"ש:

אמנם במ"ש ניחא. די"ל דמאי דכתב הרי"ף דסגי בטפח היינו בפתוח לר"ה. ובזה אפי' אביי מודה דסגי בטפח. לאוקימתא דהמקשן. אבל בפתוח לכרמלית דפליגי ביה אביי ור"י אפשר לן לומר הלכה כאביי ולכך צריך הרא"ש להביא ראי' ממקום אחר דהלכה כר"י לגבי אביי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב והרי"ף דפוסק סתם ואפי' בפתוח לכרמלית סגי בטפח וכר"י לשאר האוקימתות: ובזה הוכחתי כדברי הכ"מ בפי"ז ה' י"א וז"ל כ' הרב המגיד שכדברי רבינו נראה מן ההלכות. ואני אומר שמדקדוק דברי הרי"ף נראה שאסור אלא כמ"ש הרא"ש וכו'. והוא כשיטת הראב"ד ע"ש. ואמנם במ"ש ע"כ מוכח מסוגין דשיטת הרי"ף כהראב"ד דליתא לחלק דהא המקשן והיינו אוקימתא ראשונה דרצה לומר דפלוגתייהו אי מותר להשתמש תחת הקורה או אסור. וא"כ קשה האיך מצי לומר דאביי סבר אסור להשתמש והא לקמן סבר דמותר וצריך לחלק להמקשן בין פתוח לר"ה או לכרמלית וכמש"ל וע"ז משני הש"ס לא דכ"ע סברי מותר להשתמש. וע"כ דקאי אפי' בפתוח לכרמלית. דבפתוח לר"ה המקשן נמי מודה דכ"ע סברי מותר אע"כ דתירוצו אפי' בפתוח לכרמלית. והיינו כרבא לקמן דמחלק רק גבי לחי אבל בקורה לית חילוק וכהראב"ד. וכיון דהרי"ף פוסק בזה כר"י כמ"ש הרא"ש. ולהתרצן אפי' בפתוח לכרמלית שרי וכהראב"ד: