כי"ע המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, אם משנכנסה לחופה נסתרה, או שותה, או לא נוטלת כתובתה.

כתובה| ד כתוב'.

כי"ע הרובא שנשא עקרה, וזקינה, ויש לו אשה ובנים, או שותה, או לא נוטלת כתובתה.

הרובה| ד הרוב'.

כתובה| ד כתוב'.

כי"ע המעוברת לעצמו, המינקת לעצמו, או שותה, או לא נוטלת כתובתה.

ומיניקת| ד ומינקת.

כי"ע כהנת, לויה, וישראלה, שנשאו לכהן, ללוי, ולישר', ממזרת לממזר, נתינה לנתין, ואשת גר לגר, ועבד משוחרר, ואיילונית, או שותה, או לא נוטלת כתובתה. ר' שמעון בן אלעזר אומ' איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובתה, שנ' ונקתה ונזרעה זרע, מי שראויה לזרע, פרט לאיילונית שאינה ראויה לזרע. אבל המקנא לארוסתו, ולשומרת יבם שלו, עד שלא כנסה נסתרה, לא שותה ולא נוטלת כתובה.

וישראלה| ד וישראלית.

שניסו| ד שנישאו.

וישראל| ד ח'.

ואיילונית| ד ואילונית.

כתובה... נוטלת| ב ח' (והושלם ע"פ ד א).

כתובה| ד כתובתה.

שנ'| ד שנאמר.

עד| ד ועד.

כתובה| ד כתוב'.

כי"ע הרובא שנשא עקרה, וזקינה, ואין לו אשה ובנים, לא שותה ולא נוטלת כתובה. ר' אלעזר או' יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. מעוברת חבירו, ומיניקת חבירו, לא שותה ולא נוטלת כתובתה.

וזקינה| ד וזקנה.

חבירו| ד חברו.

חבירו| ד חברו.

ר' לעזר אומ'| ד רבי אלעזר אומר.

כי"ע מן הכל אשה מטמאה, חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש. ר' יוסי אומ' ישקנה, שמא נתפקח חרש, ונשתפה שוטה, ותגדיל קטן, ושמא הלך בעלה למדינת הים, או שמא יצא מבית האסורין.

ר' יוסה אומ'| ד רבי יוסי אומר.

שמא| ד שמ'.

ונשתפה| ד ונשתפ'.

למדינת| ד למדינ'.

שהיה| ד שהי'.

הייסורין| ד האסורי' [ישקנ'].

כי"ע המסלסלת בבנה קטן, והערה בה, בית שמאי פוסלין, ובית הילל מכשירין.

המסללת| ד המסולסלת.

והערה| ד והער'.

פוסלין| כ"ה ד א. ב ח'.

כי"ע עד אומ' ניטמאת, ועד אומ' לא נטמאת, לא שותה ולא נוטלת כתובה. ר' יהודה אומ' לא כל הימנו להפסידה כתובתה. אלא עד או' נטמאת, ושנים אומ' לא ניטמאת, שנים אומ' ניטמאת, ואחד אומ' לא נטמאת, בטל יחיד במיעוטו.

או'| ד אומר.

ניטמית| ד ניטמאת.

ניטמית| ד נטמאת.

נטמאת| ד ניטמאת.

נטמאת| ד ניטמא'.

או1| ד לא.

אומ'| ד אומר.

הימנו להפסידה מכתובתה| ד המנו [מעד אח'] להפסיד' מכתובת'.

אומ'| ד אומר.

אומ'| ד אומרים.

נטמאת| ד ניטמאת.

אומ'| ד אומרין.

נטמאת| ד נטמא'.

אומ'| ד אומר.

כי"ע היה ר' מאיר אומ' כשם שיש דיעות במאכל כך יש דיעות בנשים. יש לך אדם שהזבוב נופל בכוסו, ומניחו ואינו טועמו, זה חלק רע בנשים, שנתן עיניו לגרשה. ויש לך אדם שהזבוב עובר על גבי כוסו, שופכו ואינו טועמו, כגון פפוס בן יהודה שנועל דלת בפני אשתו. יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו, זורקו, ושותהו, זו מידת כל אדם, שמניח את אשתו לדבר עם אחיה ושכיניה. ויש לך אדם שהזבוב נופל לתוך תמחוי שלו, נוטלו ומוצצו, ואוכל מה שבתוכו, זה אדם רשע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, ולבה גס בעבדיה, לבה גס בשכיניה, וטווה בשוק, ורוחצת עם בני אדם, זו מצוה לגרשה, שנ' כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו' ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, הכתוב קראו אחר, שאינו בן זוגו של ראשון, שזה הוציאה מביתו, וזה הכניסה לתוך ביתו. זכה השיני מוציאה, ואם לאו, קוברתו, שנ' או כי ימות האיש האחרון, כדיי הוא במיתה, שהכניסה לתוך ביתו.

ר'| ד רבי.

או'| ד אומר.

כשם| כ"ה ד א. ב כך.

ואין| ד ואי'.

שותהו| ד שותיהו.

ושותהו| ד ושותיהו.

בתוך| ד לתוך.

מוצצו וזורקו| ד ומצצו וזרקו.

שבתוכה| ד שבתוכ'.

יוצאת| ד יוצא'.

פרומים| ד פרומה.

לבה| ד ח'.

בשפחותיה| ד בשפחותי'.

יוצא| ד יוצאה.

וגו'| ד ח'.

מעמו| פ מביתו ד מבית.

וגו'| ד וגומר.

זוגו| ד זוגו [של ראשון].

השיני| ד השני.

לשמים מוציאה| ד לשמי' מוציא'.

שנ'| ד שנא'.

האחרון| ד האחרון [וגו'].

כדי| ד כדיי.

שאשה| ד שאש'.

כי"ע הנושא את עיניו באשתו שתמות וירשנה, או ישא את אחותה, סוף קוברתו. וכן היא שנתנה את עיניה שימות בעלה ותינשא לאחר, סוף קוברה.

ותינשא| ד ותנשא.

כי"ע המקדש את האשה מפני שבוש מאחיה, ומקרוביה, סוף קוברתו. וכן היא שנתקדשה לו מפני שבושה מקרוביו, סוף קובר אותה. היה ר' מאיר אומ' כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר משום חמשה לאוין, לא תקם, ולא תטר, לא תשנא את אחיך, ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך, ולא עוד אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם.

מאביה| ד ח'.

היא שנתקדשה| ד האש' שנתקדש'.

שהיא בושה| ד שהי' בוש'.

שקוברה| ד שקברה.

ר'| ד רבי.

אומ'| ד אומר.

לאוין| ד לאוי'.

משם| ד משום.

בל| פ אל.

ומשם| ד ומשום.

בל| פ אל.

בל| פ ד אל.

בלבביך| פ בלבבך.

אחיך| ד אחי'.

פריה ורביה| ד פרייה ורבייה.

כי"ע האומרת לבעלה השמים ביני לבינך, יעשו דרך בקשה ביניהם, שכן מצינו באברהם שאמרה לו שרה ישפט ה' ביני ובינך. אמרה לו, רואה אני את ישמעאל שבונה במה, וצד חגבים, ומקטיר לעבודה זרה, אם ילמד את בני יצחק לא נמצא שם שמים מתחלל. אמר לה, מאחר שזכין לאדם חבין לו, מאחר שעשינו אותה גבירה, נוריד אותה מן הבית, הביריות מה אומרות עלינו. אמרה לו, הואיל ואני אומרת כך, ואתה אומר כך, יכריע המקום בינותינו. הכריע על דברי שרה, שנ' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ומה תל' לומ' כל, מלמד שהכריע על השנייה כראשונה, מה השנייה על אודות הגר, אף הראשונה על אודות הגר.

וביניך| ד לבינך.

באמינו| ד באמנו.

לו| כ"ה ד וגליון ב. ב ח'.

אברהם| ד לאברהם.

ישפט| ד ישפוט.

אמינו| ד אמנו.

בנה| ד בונה.

לע"ז| ד לעבודה זרה.

אמ'| ד אמר.

ועשינוה גברה| ד [אחר] שעשינוה גבירה.

נטרדינה| ד נטרדינוה.

אומרות| ד אומרו'.

נמצא| ד נמצא'.

אומ'| ד אומר.

שמים| ד השם.

ואני... זה| ד ח'.

בקולה| פ בקלה.

ת"ל| ד תלמוד לומר.

מה ת"ל| ד ומה תלמוד לומ'.

שהכריע לראשונה| ד והכריע לראשונ'.

שניה| ד שנייה.

לעדות| ד על אורו'.

הראשונה| ד הראשונ'.

לעדות| ד על אודות.

כי"ע דרש ר' עקיבא וכל כלי חרש, אין אומ' טמא, אלא יטמא, לטמא אחרים, לימד על ככר שיני שמטמא את השלישי. הא כיצד, התנור תחילה, וככר שנייה, נוגע בככר, שלישי. אמ' ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי, שהייתה אומ' עתיד דור אחר לטהר את ככר השלישי, שאין לו מן התורה, והלא עקיבא תלמידך מביא מקרא מן התורה שהוא טמא, שנ' כל כלי חרש יטמא. ר' יהושע או' דרש ר' יהודה בן פטורי משום ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וגו', ובמקום אחר הוא אומ' מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, אי איפשר לומר אלף, שכבר נאמר אלפים, ואי איפשר לומר אלפים, שכבר נאמר אלף, ומה תלמ' לומ' אלף, ומה תל' לומ' אלפים, אלף אמה מגרש, אלפים אמה תחום השבת. ר' אליע' בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' אלפים אמה תהום ערי לויה, צא מהן אלף אמה, נמצא מֵגְרש רַבִיע, והשאר שדות וכרמים. סליק פירקא נוסחאות נוספות

ח'| ד חרש.

אומ'| ד אמר.

השיני| ד השני.

תחילה| ד תחלה.

שיני| ד שני.

אמ'| ד אמר.

ומדותם| פ ומדתם ד ומדות'.

איפשר לומ'| ד איפש' לומר.

נאמ'| ד נאמר.

איפשר לומ'| ד אפשר לומר.

אלפים| ד אלפי'.

נאמ'| ד נאמר.

נאמ'| ד נאמר.

אמה| פ ד באמה.

אמה2| ד ח'.

ר' לעזר| ד רבי אלעזר.

יוסה| ד יוסי.

אומ'| ד אומר.

לוים| ד לויים.