Yad Eitan on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור לכל אדם בין כהן ובין ישראל להורות כשהוא שתוי כו' ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שידעוהו הצדוקים מותר. הרב בעל כס"מ הראה מקורו מפ"ג דכריתות (דף י"ג). ואינו מספיק דשם אינו מבואר הך מילתא שכתב רבינו עד שידעוהו הצדוקים אלא מ"ש דשרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן דזיל קרי בי רב הוא אבל מנ"ל דבעינן שידעוהו הצדוקים. אבל יצא זה לרבינו מהסוגיא דסנהדרין (דף ל"ג ע"ב):
כהן שגדל שערו וכו' אם נכנס ועבד חייב מיתה בידי שמים כשכור שעבד שנאמר ויין לא ישתו וגו' ופרע לא ישלחו. והקשה הכס"מ דמה צורך להיקש זה הא מקרא משמע ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו הא אם תפרעו תמותו, ותירוצו דחוק. אך הקושיא מעיקרא לק"מ עפמ"ש בס' יראים סי' שמ"ח דקרא דראשיכם אל תפרעו לשעה נאמר ולא לדורות שהרי כהנים הדיוטות היו והוזהרו שלא לערב שמחתו של מקום וכן פירש"י שהוזהרו שלא לערבב השמחה ע"כ: