עכו"ם ומשמשיה ותקרובת שלה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך כו'. הכס"מ הראה מקור לדברי רבינו מסוגיא דמכות (כ"ב) דאם נהנה מאשירה חייב שתים מלא ידבק ומלא תביא וה"ה לנהנה מכל מילי דמשמשיה, ובאמת אין מאשירה ראיה לשאר מילי דשאני אשירה דהיא גופה עכו"ם היא, וכמ"ש הרמב"ן בסה"מ והכס"מ לא זכרו. אך יש לה"ר לדעת רבינו מכמה דוכתי דמצינו דדרשינן קרא דלא ידבק בידך מאומה על כל מילי דהרי בפ"ק דע"ז (י"ב ב') מייתי קרא דלא ידבק לענין איסור הנאה מריח דורד והדס של תקרובת עכו"ם ושם (ל"ד ב') מייתי לה לאסור פרש עגלי ע"א, וכן קרא דלא תביא תועבה איירי נמי בתקרובת דהא סיפא דקרא דכתיב והיית וגו' דריש ליה בהדיא בתמורה (ל') אתקרובת. והא ודאי דהא דדרשינן ולא תביא לאיסור הנאה אסיפא דכתיב והיית סמיך דאיירי באיסור הנאה דדרשינן מיניה בקידושין (נ"ז) כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו לאסור חליפין של עכו"ם. ובזה מתורץ קושיית הפר"ח דמנ"ל דלא תביא אשירה איירי בהנאה דאימא כפשטיה שלא יביא לביתו, ולפמ"ש א"ש דאסיפא סמיך דוהיית איירי נמי בהנאה, וכי היכי דמצינו דוהיית איירי נמי בתקרובת ה"נ רישא דולא תביא איירי ג"כ בתקרובת וכמ"ש רבינו. ולפ"ז י"ל מ"ש בשו"ת נו"ב מ"ת חי"ד סי' ע"ח דסוגיא דע"ז (ל"ד) סותר הסוגיא דתמורה (ל') דהתם מייתי לאסור הנאה בפרש של תקרובת מקרא דלא ידבק וא"כ יש בו לאו ואילו בתמורה מייתי מקרא אחרינא דכתיב והיית ובזה ליכא לאו רק איסור עשה. ולפמ"ש אין סתירה כלל דקושטא דגם מוהיית שמעינן לאו דארישא דקרא דכתיב ביה לא תביא תועבה אל ביתך קאי והיית לומר דכל מה שאתה מהוה מעכו"ם לא תביא תועבה אל ביתך ליהנות ממנו ובשניהם הוא עובר. וסוגיא אחת מלמדת על חברתה. והעד על זה הסוגיא במכות דקחשיב לשניהן וכמ"ש רבינו:

פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין. הכס"מ הקשה דבהל' מ"א גבי רמוני בדן של ערלה אוסר רבינו תערובת השני וכאן מתיר, ותירץ דמדינא בב' תערובות סגי וברמוני בדן החמיר משום דאפשר שיהיה להן מתירין אם יתפרדו הרמונים. והקשה הפר"ח דאי איתא דרמוני בדן חמירי מאי מקשה הגמ' בזבחים לשמואל דאסר ס"ס בע"א ולא בשאר איסורין כמאן אי כר' יהודה דאסר גבי רמוני בדן אפילו בשאר איסורין אוסר והשתא נימא דשמואל אית ליה שפיר כר"י דלא אסר ר"י ס"ס בשאר איסורין אלא ברמוני בדן דוקא משום שיש להם מתירין, וגם הלח"מ תמה כנ"ל דאיך מחמיר רבינו ברמוני בדן יותר מבע"א ובגמ' מוכח דבשאר איסורין קילי עיי"ש ומה שתירץ א"מ, דאימא בדבר שיל"מ שמואל מודה דחמיר ולא נקיט ע"א אלא למעט שאר איסורין שאל"מ. אך באמת בחנם נדחקו בזה דאישתמיטתייהו ברייתא ערוכה בגיטין (נ"ד) נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו דברי ר' יהודה וא"כ לא הוו כלל רמוני בדן לר' יהודה דבר שיל"מ דהא לא מהני לדידיה מה שיתפצעו ויתפרדו, ולפ"ז אף לפ"ד רבינו והכס"מ דרמוני בדן חמירי א"ש הא דפריך ודייק מר' יהודה דאוסר ברמוני בדן דאוסר נמי בשארי איסורין דע"כ הכי הוא לשיטתו דר' יהודה גופיה דלא הוו רמוני בדן דבר שיל"מ ולא חמירי משאר איסורין כלל. גם א"ש הא דמשני לשמואל תנאי הוא ואיהו סבר כר"י דאוסר ס"ס ברמוני בדן וכ"ש בע"א דהא לדידיה ליכא למימר דמחמיר ברמוני בדן יותר משום שיל"מ. אבל לדידן דמהני פירוד י"ל דחמירי, ומיהו אפשר דפירוד ממילא מהני גם לר"י: