אם נפסקה רצועת סנדלו בכרמלית נוטל גמי לח הראוי למאכל בהמה וכורך עליו וקושר הגמי. כתב הה"מ דרבינו לא כתב החילוק דאיתא בגמ' בין כרמלית לחצר דמינטר דהתם אפילו לטלטלו אסר רב יוסף ואולי דעתו דהך דר"י אתיא דלא כהלכתא שסובר דכלי שנשבר בשבת אין ראוי לטלטלו אא"כ עושה מעין מלאכתו הראשונה ואין הלכה כן כמ"ש בפכ"ה. ולדידי אין זה מספיק דהתינח שלא כתב רבינו דין זה גבי שבת אבל גבי יו"ט הו"ל לכתבו דשם סבר לאסור בטלטול כלי שנשברה בו ביום אם אינו עושה מעין מלאכתו הראשונה וכמו שיתבאר בה' יו"ט, ועוד דבח"ר כתב דסנדל גרע משאר כלי שנשבר משום שדעתו לתקנו. אמנם א"ש דעת רבינו לשיטתו שפסק בפ"ז מה' כלים סנדל שהוא טמא מדרס ונפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא מדרס, והיינו סתם מתני' דכלים דמייתי בסוגיא דשבת (קי"ב ב') ומתבאר מתוך הסוגיא ופירש"י שם דבין שנפסקה פנימית או חיצונה טמא ואע"פ שלא תקנה עדיין כלי הוא, וא"כ מדהוי כלי לטומאה ה"ה לגבי שבת וכדאיתא שם, ורב יוסף דאסרו בטלטול סבר כר"י דמטהר בברייתא ומסקנא דסוגיא מוכחת דלא כרב יוסף. ומ"ש הלח"מ דאי רבינו מתיר נמי בחצר אמאי נקט כרמלית, י"ל דאתא רק לאפוקי חצר שאינה מעוברת וכ"מ בכס"מ ע"ש: