Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 467
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תסז בט"ז סק"באבל הרא"ש וטור גרסינן לישראל וכתב הטור וז"ל וכתב העיטור אפי' אם לא הודיעו נו' כצ"ל:
שםותמוהים לי דברי הרב מאוד ר"ל שמה שמחליט רש"ל לדינא דטובא אסור אפי' בהודיעו דהא לדברי הרמב"ם וגירסתו אפי' טובא שרי בהודיעו ומ"מ לפי גרסת העיטור והטור קושיית רש"ל במקומה עומדת וכן מסיק הט"ז גופיה לדינא ואפשר שמ"ש הט"ז ונראה לחוש כו' בא לתרץ דעת רש"ל שהוא חומרא לגרסת הטור כיון שכן הוא גרסת רוב הספרים וצ"ע:
**(במג"א ס"ק ב')**דהא התם מרגישין טעם היין כו' לא הבנתי שהרי מבואר שם החשש שמא יקניהו לצורך פועליו ע' בב"י שם ובשאינו מוכר הרבה ביחד תלינן שלא ימכרנו לישראל אלא לצורך עצמו לוקח כמ"ש הכ"מ וברבינו ירוחם עיינתי ודבריו צ"ע ששם ברבינו ירוחם כ"כ לענין אם נתערב חביות של סתם יינם באחרים שיש שכתבו דמותר למכור חוץ מדמי יי"נ שאין חשש שהישראל יקנה ממנו לפי שאין דרך שישראל יקנה יין מעכו"ם והתוספות כתבו שמשום חומר ע"ז חיישינן שיקנה ישראל לצורך פועליו וזה באמת תמוה דהא סתם יינם אסור בהנאה ולפיכך צריך למכור חוץ מדמי יי"נ ואם כן איך נאמר שהישראל יקנה לצורך פועליו וע"ז לא תיקן המג"א כלום במ"ש לפרש כוונת רי"ו שלא ימכור ביחד לגוי אין פירוש הרבה ביחד ולאפוקי מעט אלא ר"ל שאינו מוכר כולו חוץ מדמי יי"נ (ור"ל שלשון ביחד כמו הלשון האמור בש"ס מוכרו כולו משום דע"י הולכת הנאה יכול למכור אח"כ כ"א לבדה אבל אם בא למכור חוץ מדמי יי"נ הוא צריך למכור הכל ביחד ולזה אמר דכאן אינו מוכר הכל ביחד חוץ מדמי יי"נ ואין לו היתר רק ע"י הולכת הנאה) ובאמת ז"א שהרי ברי"ו מבואר דודאי הוי שרי למכור תוץ מדמי יי"נ אי לאו דחיישינן שיחזור וימכרנו לישראל לצורך פועליו ואמנם בסתם יינם הוא תמוה דכיון שהיין בא ליד גוי איך יקנה ישראל ממנו אף לצורך פועליו רק הרמ"א דמיירי ביין שנתערב במים אפשר לומר סברא זו. ואמנם לפי"ז י"ל דשפיר כת' רמ"א דוקא הרבה ביחד אבל מעט אמרינן דלצורך עצמו לוקח ואע"פ שאין לזה הכרח בדברי רי"ו מ"מ שפיר יש מקום לומר כן אבל מ"ש המג"א להכריע שאין זה כוונת רי"ו דאל"כ קשה דהא מרגישין כו' צע"ג. וע' בספרי שו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ל"ט:
שםסק"ד דקודם פסח בטל ברוב אם כן כו' ר"ל כיון שנתבטל ברוב קודם פסח ולא הוי דבר שיל"מ כדאיתא בסי' תמ"ז אם כן שוב מותר להוסיף עליהם לטחנן ולבטל המחומצים בס' כדאיתא בי"ד סי' ק"ט דכל שנתבטל מתחלה ביבש ברוב שוב מותר להוסיף עד ס' לבשלן יחד ולא מיקרי מבטל איסור ע"ש:
**ט"ז ס"ק ד'**דהותרו כולם ליהנות שנים ביחד דודאי כו' שלא יהא יותר מהאיסור והו"ל תרתי כו' כצ"ל וע"כ לומר דכאן מיירי שאין ס' נגד האסור כו' וס"ל דאפי' להוסיף עד שיהא ס' אסור וכדעת הרשב"א שהביא המג"א ס"ס תמ"ז דהו"ל כמבטל איסור דאל"כ הו"ל למיתני תקנתא שיוסיף עד ס' ולפי"ז י"ל דאף בדאיכא ס"ס אכתי אסור באכילה ע"י שיוסיף עד ס' וע' בט"ז ס"ק י"ז ומ"ש שם:
**(בט"ז סק"ו)**די"א שנותנין לתוכו בשר נבילה ומתהפך לדבש והר"ר יונה ז"ל כתב שאפי' נותנין בו בשר נבילה כיון דנמוח נתהפך לדבש מותר כו' כצ"ל:
במג"א ס"ק י"אוכמ"ש סי' תמ"ז וכ"ש לפי מ"ש סי' תמ"ז דלענין איסור משהו כו' כצ"ל. ור"ל דבסי' תמ"ז לענין אם נתערבו משהו מדבר שנתבשל בכלים חמוצים כתב שם דאין להחזיק איסור במשהו דרבנן ע"ש אך מ"ש המג"א כן בשם הד"מ לגבי דבש צ"ע שבד"מ מבואר כן לענין כרכום ומ"ש כדאי הוא הרא"ש כו' משום דהרא"ש בתשובה התיר כרכום ונוסחא אחרת היה לו להמג"א בדברי הד"מ אבל נוסחא שלפנינו עיקר ומ"ש כאן בהגה אין אוסרין תערובתן נראה שר"ל בתערובות מעט דוקא ואפשר דאע"ג דבד"מ כתב נתערב מעט כו' וכ"ש לפי מ"ש סי' תמ"ז כו' מ"מ כאן בהג"ה הכריע להקל אף בנתערב יותר מטעם הראשון שכתב שם דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו וגם דעתו בד"מ כן הוא רק לפי שבלא"ה אין רגילות שיתנו בתבשיל מדברים אלו כגון כרכום וכדומה ביותר מס' להכינן לרווחא דמלתא עוד טעמא דבמשהו בלא"ה אין להחמיר אבל לדינא סבור להתיר ולסמוך בתערובות על הרא"ש:
במג"א ס"ק י"גגם מ"ש בספר נקודות הכסף דחמץ בע"פ אוסר כו' משום דשיל"מ ושלא במינו בטל בס' כו' כצ"ל:
שםס"ק ט"ו אע"פ שהוא אפוי מ"מ אין דעתי נוטה שיהא דבר מועט כו' כצ"ל:
**(ט"ז ס"ק י"ב)**וכתב שאין מחמיצות כדאמרינן תפח תלטוש בצונן אלמא שהצונן מעכבו מלהחמיץ ונ"ל שאין הנדון כו' כצ"ל:
שםבלבוש פיר' כו' דוקא למצה אפויה משום דס"ל דלא אמרינן כאן נמצה כו' וחיישינן שמא היתה במים ונתחמצה ונותנת טעם משהו ע"י האפי' אבל בהעיסה הוא מתיר מטעם שאינו נותן טעם בצונן אפי' משהו כן הוא בלבוש ומ"ש בט"ז שאינו מחמיץ ר"ל שאין החטה מחמץ העיסה:
**(בש"ע סעיף י"ב)**ואח"כ מצאו במים גרעין כאן צריך לציין הס"ק ט"ו שבט"ז ולמחוק מלקמן:
**(ט"ז ס"ק י"ד)**כ"כ בטור בשם ראב"ן וקשה כו' דאמרינן בפרק בכל מערבין דף ל"ה נגע בא' כו' דכיון שהיה המים כאילו ודאי כו' וא"ל דהוי ס"ס דשמא עתה נפלה ואת"ל קודם לכן נפלה שמא נתעכלה כו' כצ"ל:
**(שם)**ס"ק ט"ו שמא אחר כך נפלה אלא שאנו מחמירין בספק ספיקא זה כמ"ש בס"ק שלפני זה כ"ש כאן דחזינן דלא בקועה אלא דרמ"א כתב בסמוך כו' ונראה דכאן דהוא ס"ס שרינן ליה כו' כצ"ל:
**(מ"א ס"ק י"ח)**דאם נמצא גרגיר חטה אצל התרנגולת כו' ר"ל דהמשאת בנימין מפרש דמיירי שלקחו תרנגולת מבושלת צוננת (או רותחת אלא דס"ל דכ"ש אינו אוסר בפסח) ונתנו לתוך הקערה ועתה נפל ספק אם היה החטה בתרנגולת ואם כן נתבשל עתה ואסור או לא היה רק בקערה ושרי וע"ז הקשה דנימא כאן נמצא כו' ולא היה בתרנגולת דאין מחזיקין איסור ממקום למקום והמג"א תירץ דמיירי בתרנגולת רותחת וכ"ש אומר בפסח ואם כן אף את"ל שהיה החטה בקערה בשעת הנחת התרנגונת לשם אסורה משום דעכ"פ הו"ל כלי שני ולכן כתב להתיר משום ס"ס דשמא נתעכלה ושמא השתא נפלה ואין להקשו' דאדרבא נימא כאן נמצא כו' ובודאי לקערה נפלה וספק אם היתה בשעת הנחת התרנגולת בעודה רותחת ספק אח"כ שנצטנן וחד ספיקא אסור י"ל דז"א דע"כ לא אמרינן כאן נמצא כו' אלא לענין שלא להחזיק איסור ממקו' למקום דהיינו כיון שהמקום השני בחזקת היתר עומד ולא אתיליד ביה ריעותא לא תלינן ביה האיסור ממקום זה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ודוק' מזמן לזמן שפיר מספקינין כיון דבמקום הזה נמצא ריעותא שמא היה ריעותא זו מקודם ואם כן דוקא לענין להחזיק איסור ממקום למקום לא אמרינן אבל לא לענין אם באנו להתיר מחמת זה שתולין בתרנגולת וע' במשאת בנימין שם אבל עדיין צ"ע דמה ס"ס יש כאן בשלמא אם אין כאן איסור רק מחמת שנאמר שמא בתרנגולת שפיר שייך לומר את"ל מתרנגולת שמא נתעכלה משא"כ אם יש צד איסור אף בנפלה לקערה א"כ אין כאן רק ספק אחד שמא קודם ושמא אח"כ ואם באו להתיר ולתלות שבאה מהתרנגולת ג"כ יש ספק אם נתעכלה או לא וצ"ל דהך ספק שמא נתבשלה עם התרנגולת ולא היתה מעוכלת חד ספיקא הוא ועיקר הס"ס הוא ספק אם חטה זו חמוצה היא דשמא היתה מעוכלת ואת"ל שהיא חמוצה שלא היתה בבטן התרנגולת או היתה ולא נתעכלה מ"מ עדיין יש לספק שמא לא נתנה טעם בתרנגולת כלל לפי שעתה נפלה בצונן וכן מתהפך ס"ס זה שמא עתה נפלה ולא נתנה טעם ואת"ל שקודם לזה נפלה ונתנה טעם שמא חטה מעוכלת היתה ואין בה משום חימוץ אך לענ"ד קושית המ"ב נכונה לפי מה דמשמע במרדכי שעתה בשעת מציאתה אינה נוגעת בתרנגולת אם כן יש לנו לומר דלא מחזקינין איסורא ומעולם לא נגעה בה וכמ"ש המ"ב שם מחתיכות שנמלחו עם חלב ואם כן אפי' איסור מחמת כלי שני אין כאן אמנם לענ"ד י"ל בקו' המ"ב דכיון ע"כ חטה זו מעלמא נפלה לקערה אם כן שפיר יש לחוש שנפלה מהתרנגולת כיון דלפעמים עכ"פ יש בה חטים וכיון דהתרנגולת קרובה לחטה שפיר מיחשב ספק ועיין מה שכתבתי בש"ת על דברי המקום שמואל וכמ"ש בספרי שו"ת בית אפרים:
שם ס"ק י"זמשמע דרובו היתר לכאורה אין ראיה משום דהתם כשיטחנ' יתן טעם ולפי מ"ש לעיל בגליון הט"ז שם ס"ק ד' דאפי' ע"י הוספה עד ס' א"ש אך מ"ש הט"ז וכן יש דין ההוא בתשובת הרשב"א כו' צ"ע דהא הרשב"א באמת מתיר אף באכילה וכמ"ש בט"ז סק"ה:
מ"א ס"ק י"ט שהחמץ מועט ואין נ"ט במים כו' וה"ה בעיסה לפי שע"י גלגול העיסה כו' כצ"ל:
ס"ק ך"הדאיכא למימר עתה נפל אבל היכא דאיכא ס"ס שרי אף אם לא נתערב בתערובות אחר:
ט"ז ס"ק י"ח בשעה שהיה הדבש רותח כו' ואע"ג דאין מחזיקין ממקום למקום מ"מ מסתבר טפי שהחטה נפלה לחוד הדבש בבית המוכר קודם פסח דסתמא דמלתא בפסח זהירי טפי ובודאי הי' הכלי שביד המשרת נקי מחיטים ולכן מסתבר דתולין במצוי ואם כן אפשר שנפל קודם פסח בעודו רותח:
מ"א ס"קך"ז אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט כו' עיין ב"ח שלא הזכיר שם מנ"ט בר נ"ט דהתירא רק כתב אע"ג דאין במים המחומצים בנ"ט ונתבטל קודם פסח ואין חוזר וניעור מ"מ במים הוה כלכתחלה וכיון דס"ס טעם משהו איכא יש לאסור לכתחלה ע"ש ולפי"ז אין ביאור כלל למ"ש המג"א ואפשר דגם הב"י מודה כו' ולענ"ד אפשר להגי' בדברי המג"א וכצ"ל אף ע"ג דהוי בטל בס' מ"מ במים לא שריא כו' ואפשר דהב"י מודה לזה אלא דקודם פסח הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא כצ"ל ור"ל דגם הב"י מודה לסברא זו דכל דאיכא טעם משהו אמרינן חוזר וניעור לענין מים דהוי כלכתחלה אלא דאם היה קודם פסח בזה דהוה גם נ"ט בר נ"ט דהתיר' ודאי שאין לנו לו' חוזר וניעור ואף במים יש להתיר כה"ג ועיין לעיל סי' תמז סעיף ה' שכ' שם לענין דברים שמבשלין בכלי חמץ שאם נתערב משהו ממנו בתערובו' אין להחמיר משום דהוי נ"ט בנ"ט דהיתר' ואף ע"ג דשם צירוף להתיר משום דשמא אין הכלי ב"י היינו משום דהתם מיירי מהתערובות בתוך הפסח משא"כ בזה שנתערב קודם הפסח דמדינ' אין חוזר וניעור רק הואיל ובקל אפשר למצוא מים מחמרינן א"כ פשיטא דמהני לזה טעמא דנ"ט בנ"ט דהיתרא אף במים ונראה שלזה כיון המג"א בס"ק שאח"ז שכתב עיין סי' תמ"ז סעיף ה' ר"ל דבנתערב בפסח מדבר שמבשלין בכלי חמץ בן יומו אין מתירין התערובו':
ט"ז ס"ק י"טעוד הקשה כו' על הטעם הב' שכתבו להצריך קליפה משום דמפעפע במליח' דכאן כו' משא"כ כאן שיש בשר שהוא מפעפע כו' ה"נ נימא כאן בחטה עם הבשר כו' כצ"ל: