בשו"תתפארת צבי סי' מ"ח ומ"ט באם אמר המלוה אני אלוה לך ותן מנה לפלוני דהוי ר"ק אז אם הלוה נתן למקבל המנה דרך מתנה אין לו על המקבל כלום ויתבע את המצוה ליתן לו מדין ערב (לענ"ד צ"ע בזה כיון שהמעשה נתקיים שבאמת הלוה לו אין כאן תביעה מדין ערב רק שיכול לתבעו לאמוד טובת הנאה של המלוה בזה כמה היה נותן לאיש שיהיה שומע לו ליתן לפלוני מנה והנאה זו היא ר"ק שקבל וצריך להחזיר) אבל אם נתן לו ואמר לו אני נותן לך עבור שאני צריך ליתן לפלוני עבור הרבית שפיר מחזיר אם הוא רבית קצוצה ע"ש:

כתבבשו"ת נ"ב ח"א סי' מ' מותר ליתן זוזי דיתמי קרוב לשכר ורחוק להפסד וכן נהגתי וכתבתי בשטר עיסקא שעשיתי עם המקבל שזה זוזי דיתמי וקבל קרוב לשכר כו' ע"ש: כתב בשו"ת משאת משה חלק יו"ד סי' י"ז בהלואת אלמנות בריבית דרבנן במקום שנתפשט המנהג שאין מוחין בידם. ויש לצדד דמסתמא הוי כהתנ' דטרח בעסקא בשבילה ואם עתה אינו רוצה ליתן לאו כל כמיניה ומכ"ש כשנשבע לקיים פשר דבר שהבטיחו ושלא ישנה מהכתב שמחויב לקיים אבל ברבית דאורייתא יש למחות בידם ולהענישם ע"ז ע' שם: ושם כתב עוד בקטן שהלוו מעותיו רבית דרבנן והגדיל הקטן ובבא הפרעון אין הלוה רוצה ליתן הרבית והעלה שגובה הרבית שבזמן קטנות ואפי' אחר שהגיע זמן הגדלות יש מקום להתיר דעיקר טעמא לפי שאינו רגיל להתעסק כו' ואם בשעת הלואה זקף גם הרבית במלוה והם רבית דרבנן שהתירו לו מחויב זה לשלם: וכתב עוד באחין גדולים וקטנים שאוכלים בתפיסת הבית מנכסי אביהם שביד אפוטרופסים והוא מלוה ברבית דרבנן לצורך פרנסתם והעלה שהלוה מחויב לשלם להאפוטרופוס ויוכל ליתן חלק זה להקטנים ומ"מ הגדולים רשאין ליקח בנכסים האחרים כנגד זה ע"ש: וכ' עוד שם בשטר שכתוב בו ק' גרוש' שהם מ' זהו' רוספידים שזה היה בעת שהוויניצי' היה ב' אריות וחצי ועתה בשעת פרעון שוה ג' אריות והעלה שצריך לשלם מ' רוספידים והביא שם מתשובת מוהרש"ך ח"ב דאין בזה משום רבית וגם לא אמרינן הלך אחר התחתון. ובמעות הקדש שמתירין בא"ר אפילו לכתחלה נראה ודאי דשרי וכ"ש למאי דכתיבנא דאפי' איסור דרבנן ליכאע"ש:

**כ'**בשו"ת משאת משה חלק יו"ד סימן י"ח באפוטרופסים של מעות הקדש שהלוו ברבית קצוצה והלוה לא רצה לשלם והכריחוה לשלם וכבר נתחלק לעניי עולם כיון שאין לו על מי לחזור אין האפוטרופוס מחויב לשלם מכיסו ע"ש: