חוץ מבלעם. פי' הואיל ולכל אחד מביא פסוק ועל בלעם לא מצינו שום פסוק עכ"א חוץ מבלעם וק"ל:

אף כשיבואו הגואלים הללו אני בא ומסייען. פי' אף כשיבואו הגואלים פי' הואיל ויהיה דוד הגואל ומסתמא אין בו פסול מה שהיו מרננים אחריו שהוא בא מן פסול מואביות לפי דאי' בירושלמי קידושין פ"ד וז"ל כתיב לא יבא עמוני וגו' מה כתיב בתריה כי תצא מחנה על אויבך וגו' לכך כתיב והיה מחנך קדוש שלא יהיה ביניהם פסולים ולא נולדים שלא בקדושה לפי שאין הקב"ה מייחד שמו עליהם ואינו מסייעם במלחמה וכן הוא לעיל במדרש פרשה ט' וז"פ המדרש ואף כשיבאו הגואלים הללו אני בא ומסייען פי' הואיל ואני מסייען ושולח הגאולה על ידן ע"כ אין בהם פסול מה שהיו אומרים שבא מן מואביה וע"כ מואבי ולא מואביות וזה שמסיים עד שיבאו המואביות עמהם פי' שיראו שהותר לישא מואביות וז"ש אני בא לפי שלעתיד שיבא הקב"ה עם הגואל ומסייען במלחמה ועד היום ההוא לא היה נראה הקב"ה בעצמו כמו שיהיה נראה לעתיד שיבא הקב"ה בעצמו ודו"ק ועיין פי' מ"כ:

וא"א לשבעה ימים בלא שבת. וא"ת דילמא שביעי לסבוב העיר וי"ל דהנ"ל ביום שביעי מאי השביעי ואי' באגדת שמואל שהיה דוגמת מ"ב ע"כ עשו מלחמה בו' ימים ובשביעי נחו וק"ל:

אמר ר"ת עד סוף המאמר. עי' מ"כ בד"ה ועושה מזוזה מתוך דברי מ"כ נראה שהבין שכל דברי ר"ת המקדימות האדם קודם תשלומין של הקב"ה ולפ"ז יהיה פירושו מי הקדימני ואשלם בניחותא וכשתעיין בויקרא רבה פרשה כ"ז תראה שאינו כן ועוד למה לא אמר ג"כ ומי שעושה ספרים וכו' אלא אמר ועושה ספרים ועוד למה אמר דוקא ממון ובנים אלא נ"ל דר"פ מי שאין לו נכסים ועושה צדקה בתמיה וזה א"א אלא יהיה לו מקודם נכסים נמצא שהקב"ה הקדימו וכן כל הנך אבל מי שעושה וכותב ספרים ואין לו בנים אלא משחילן לאחרים נמצא שזה הקדים להקב"ה לזה צריך תשלומין ממון שיקנה ספרים וגם בנים שילמדו בהם ודו"ק:

זכרה לחסדי דוד וגו'. וצ"ל לפי דאיתא בתוספות פרק הדר שאף שפליגי בירושלמי אם היה ארון אחד או היו ב' ארונות כ"ע מודים שכשהכניס שלמה הארון לבית עולמים הניח השברי לוחות והשלימות בארון אחד לפי שהיה מנוחה עדי עד ולא היה נצרך עוד לילך עמו למלחמה וזה כוון הגמ' שא"ל הקב"ה לדוד בחייך אין אני מודיעך וכו' רק בשעת שיכניס שלמה את הארון אני מודיעך ולמה כך אלא נ"ל לפי דאיתא אשר נשיא יחנוא יכול גזרה שקאי על דוד שהיה גזרה כדי לחזור בתשובה רק שלא תאמר כן על כל נשיא ואי' בגמ' אשר נשיא אשרי הדור שנשיא שלו חוטא ואי' ברשב"א שהוא כמו אשר שברת יאשר כחך ששברת ובגמ' מסיק אשר שברת בעינן להורות שישים השברי לוחות בארון אחד ומסקינן בתוספות שם שמקרא זה נאמר על שלמה כשיכניס הארון לב"ה והשתא א"ש בחייך אין אני מודיעך שעולם יאמרו אשר נשיא פירושו אשרי ולא גזרה משא"כ בחיי שלמה כשיכניס הארון לב"ה וישים השברי לוחות עם הלוחות בארון וע"כ אמר גזרה הוא ודו"ק ואז יראו העולם שלא חטאת וזה כוון המדרש כאן ג"כ שאמר זכרה לחסדי דוד שהטחת אותו להודיע שידעו הכל שלא חטא מכח זה שהכניס הארון לב"ה ודו"ק:

אפילו רוחות ושדים היו מסייעין. נ"ל לפי דאיתא שלא נברא להם גופם לפי שנכנס שבת ואי' ותשלם כל המלאכה שנשלם מעשה בראשית עם מלאכת ב"ה ולכך סייעו שסברו שיברא להם גופם:

מפי אדון כל המעשים שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים וגו'. נ"ל ע"ד דפי' הר"ן גבי אלו ואלו דברי אלהים חיים וכי אפשר שיהיו אלו ואלו דברי אלהים חיים הואיל והלכה הוא רק כאחד מהם ומשני לפי שמכל מקום בפעם אחת הלכה כאידך לפי ענין המעשה וז"ש בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שאמר אליעזר בני כך אומר וכו' עכ"ל הר"ן פירוש הואיל ואומר הקב"ה דברי שני המ"ד המחלוקת ע"כ אף שההלכה הוא כאחד מהם מ"מ בשום פעם יהיה הלכה כאידך וזה כוון המדרש כאן ג"כ שאמר אל אחד נתנן וא"כ מ"מ הלכה כתרוייהו שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים וילפינן מזה הפסוק שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש א"ל למשה וא"כ ע"כ שהלכה כשניהם וק"ל:

אבל מה יש לו לאדם לעשות. פי' לפי שא"א לכותבן משום רבוים צריך אתה ללמוד בע"פ ולייגע עצמך:

רבי יוחנן אמר חמשה כנגד חמשה חומשי תורה וכו'. וקשה להולמו שיעמדו חכמים דברים אלו נגד דברי קדושה ויש לומר לפי שהרגלים הם כלי התנועה ועל ידיהם יגיע לאדם השלימות ועל ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ור"י סבר ת"ת עדיף מהכל לז"א כנגד ה' חומשי תורה ור"ח נטה לצד חכמת היצירה שהוא מ"ב ולכן קבע בו מסמרות נגד ימי הבריאה ולר' אחא כנגד ג"ח שהם ט' ירחי לידה שבהם הפליא הקב"ה חסדיו לעובר בכמה פנים ורבי שם פניו נגד עבודה לז"א כנגד כ"ד משמרות כהונה ואע"ג דלאו בר עבודה הוא ע"ד שאחז"ל כל העוסק בתורת העולה וכו' כל זה מצאתי ביפ"מ: שמעתי מפי הרב הגדול נ"י כמהור"ר ישעיה מק"ק מעזריטש נר"ו חתן הגאון נ"י מוהר"ן בהיותו מתגורר עמנו פה פרנקפורט מחמת הרעש מלחמה שבפולין ע"ז מדרש וז"ל כך אין אדם עומד על דברי חכמים כו' דאיתא בגמ' עבודת כוכבים אר"ת ב"ח לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמ' ומקשי מי ידע כמה חיי ומשני כי קאמרינן ביומי פירש"י ב' ימים מקרא ב' ימים משנה וכו' וכן כל שבוע. ותוס' פי' ביום א' ישליש שליש מקרא ושליש משנה כו' דאל"כ מי יודע כמה חיי ומקשים העולם דאכתי קשה אף לפי' תוס' מי ידע ונ"ל דמצינו דאי' בשבת פ' ב"מ גבי דוד וכן בבבא מציעא פ' הפועלים גבי רבה דעסק בתורה ולא מצי מ"ה למיקרב א"כ כשעסק בתורה כל היום לא ימות דמגיני ומצלי ואי' בנדרים הנודר שלא ישן ג' ימים וג' לילות מלקין אותו שאי אפשר והוי שוא. ובזה יתורץ דלפי' רש"י צריך לשלש וללמוד כל השבוע ששה ימים וששה לילות שלא ימות וזהו א"א כנ"ל אבל לתוס' דקאי על יום א' יוכל ללמוד כל היום וישלש ולא ימות ולא ק' מי ידע כמה חיי וק"ל רק זהו אי מחוייב לשלש בגמ' ומשנה וכו'. אבל אי' בפרקי אבות פ"ה בן ט"ו לתלמוד ומכאן ואילך ישתדל כל ימיו בתלמוד ולא במקרא ומשנה אך כשישלש יוכל לעמוד על כל דברי חכמים ע"פ עצה שנתנו חכמים כי קאמרינן ביומי כתירוץ הנ"ל ואי' בגמרא מחשבה מועלת אף לד"ת שלא ימות ושמא לא תפנה. אבל לתי' של הרב הנ"ל אין מועלת דיוכל להיות מחובשי בית המדרש כל היום ולא ימות והשתא ית' וז"ל כך אין אדם עומד על כו' פי' על כל דברי חכמים בחשבון שישלש שנגמרים בעצה כי קאמרינן ביומי ומחשבה לתורה מועלת כנ"ל לד"ת ועצה ביומי ג"כ אי אפשר לקיים מכח מי ידע כמה חיי כקושיא שמקשים העולם אף לפי' תוס' כנ"ל. ומקשי מדרש והיכן באמת נגמרים שליש הנ"ל בבתי מדרשות כשהוא מחובשי בה"מ כל היום כתירוץ של הרב הנ"ל שלא ימות כל זמן שעסק בתורה ונגמר עצה ליומי כפי' תוס' ביום א' כנ"ל:

תדע לך מיעקב והקשה בי"מ למה לא מביא ראייה מן נח שקלל את כנען שיהיה לעבד והיה כך וי"ל לפי דאיתא במשנה דעדיות הוא היה אומר האב מזכה את בנו בה' דברים בנוי בכח בעושר בחכמה וכו' ואיתא בירושלמי דקידושין כמו שהאב מזכה את בנו בה' דברים כמו כן מחייבו בה' דברים ויליף מקרא שאמר אברהם ועבדום וענו נתחייבו בניו בעבדות ובעבדים ימנע ה' דברים אלו לכך יש כח ביד אב לחייב את בנו בעבדות וא"כ אין הוכחה מקללת נח לחם וק"ל:

יכול אפילו א"ל אביו בשל לי בשבת. שמעתי מפי א"א ז"ל בשם גדול אחד למה נקט עבירה זו דוקא לפי דאיתא שפקוח נפש דוחה שבת מטעם מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ואיתא בספרי כתיב זכור את יום השבת לקדשו וסמך ליה כבד את אביך לומר לך כל המקיים כראוי כיבוד אב פעם אחת אין חילול שבת בא על ידו א"כ היה ה"א בחילול שבת כשיאמר לו אביו שיחלל את השבת שישמע לו מכח סברה מוטב שיחלל שבת א' בשם דודי זכרונו לברכה ודו"ק היטב:

שישנו חכם לב. מה שמהפך לשון הפסוק להורות שמלת לב דבוק הוא שלא תאמר הלב של החכם יודע אלא החכם יודע שנקרא חכם לב ודו"ק:

ולפיכך עלי שור. פי' לפיכך זכו בניו לאכול קדשים אף חוץ מן החומה שנקראת שור וק"ל:

ולזבח השלמים בקר שנים כנגד שני מלכים שיצאו מבנימין שאול ואיש בושת ד"א וכו'. נ"ל דקמפלגי בפלוגתא שפליגי למה נענש אבנר חד אמר בשביל ששהה מלכות בית דוד ב' שנים ומחצה שהמליך איש בושת וחד אמר בשביל שלא מיחה בנוב עיר הכהנים ובזבחים ד' נ"ד איתא בנימין זאב יטרף באחסנתי' יתבני' מדבח' ולעיל בפ' ויחי איתא בנימין זאב יטרף מה זאב אין מניח לבניו אחריו כך לכד שאול המלוכה ולא הניח לבניו אחריו ואם בנימין זאב יטרף שיבנה ב"ה בחלקו ולעולם המלוכה היה שייך לאיש בושת א"כ לזבח השלמים בקר שנים קאי על שאול ואיש בושת משא"כ אם אמרינן בנימין זאב יטרף קאי מה זאב טורף ואינו מניח לבניו א"כ לא היה ראוי המלוכה לאיש בושת וא"כ ע"כ קאי בקר שנים ע"ש שתי הגאולות ודו"ק:

ולכך הקריב קרבנו קערת כסף אחת שלשים. ומאה משקלה כנגד א"ה שהם היו תחלה לאברהם אלו ע' בני נח וכו' כצ"ל:

מזרק אחד כסף אלו ישראל שהפריש הקב"ה וכו' עד וכולם היו קדושים. פי' כוונת הפסוק להורות שישראל חביבים לו כנגד כל ע' אומות ע"ד דאיתא בפרקי ר"א יצב גבולות עמים למספר בני ישראל בע' נפש ירדו אבותינו למצרים נגד ע' שרים של א"ה וזה שמסיים המדרש וכולם היו קדושים פי' דומיא דמ"ה ושרים של מעלה שנקראים קדושים:

קבלו עליהם ת"ת והמעשה. ומסיים המדרש לפיכך שכר התלמוד גדול לפי שגדול המעשה יותר מן העושה לפי שקשה למדרש למה הקדימו ישראל נעשה לנשמע לזה מסיים שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה וכדפי' השאלתות בב"ק גבי הא לאגמורי והא למגמר פי' כשנולד בעצמו שאכתי לא ידע לעשות המצות על נכון תלמוד גדול שמביא לידי מעשה משא"כ אם כבר למד ויודע על נכון שירש כל המצות רק לומד עם אחרים אז מעשה גדול ולזה הקדימו נעשה לנשמע להורות זה שלמגמר לנפשיה עדיף ת"ת שמביא לידי מעשה וגדול המעשה לזה אמרו נעשה ונשמע פי' שהתלמוד קרוי מעשה ע"ש גדול המעשה יותר מן העושה והכא אמרו נעשה זה ת"ת וע"י זה יכולים אנחנו לשמוע לדברי הקב"ה לידע לעשות המצות על נכון זה כוונת המדרש ודו"ק:

בקר שנים כנגד יצחק ורבקה שהיו תמימים ובני מלכים. לפיכך בקר שנים כי שור מלך בבהמות:

למה כסף על שנקרא צדיק בדורו שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. והא דלא מביא ראייה על תיבת כסף שקאי על צדיק כמו שאמרו לעיל גבי אברהם ע"ש כסף נבחר וגו' וגם מאי מדייק בזה שאמר ע"ש שנקרא צדיק בדורו נ"ל דה"פ לפי שיש דורשים לגנאי וא"כ אין להביא פסוק זה עליו כסף נבחר לכך אמר בדורו שפי' עכ"פ בדורו היה צדיק אבל מ"מ אין לומר עליו כסף נבחר שמשמע שבכל הדורות היה נחשב לצדיק ולפיכך מביא זה הפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא מביא פסוק הקודם לזה נח איש צדיק תמים היה בדורותיו לפי שפסוק כי אותך וגו' היה בפניו ולמדו מכאן חז"ל מקצת שבחו בפניו וא"כ כאן יותר מסתברא שהוא קצת לגנאי ודו"ק ולכך כשתעיין בכל הדרשות שדורש לעיל על כסף שהוא צדיק מביא הפסוק כסף נבחר לשון צדיק וכאן לא מביא אותו המדרש:

ד"א כנגד ע' שמות הקדושים מן ספר בראשית עד פרשתו של נחש. פי' ע"ד שאמר לעיל בב"ר ויאמר ה' אלהים אל הנחש שדנו בסנה' וא"ת יש בו אחד יותר דכתיב והייתם כאלהים זה אינו קדש ורמז זה בכאן בשבעים שקל פי' שיצא מן נח ע' סנהדרין ואתיא כמ"ד שהסנהדרין רק ע' ולא ע"א:

ד"א כנגד ע' ימים טובים וקחשיב לר"ה רק ליום אחד ע"ד דאי' במס' עירובין בפ' ג' משנה ז' וז"ל ר"י אומר ר"ה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם ב' עירובין ולא הודו לו חכמים שלר"י ראש השנה ב' ימים משום ספיקא דיומא א"כ אחד מהם חול אבל לרבנן שניהם קדושים ושמעתי מפי אדוני אבי זכרונו לברכה שאמר משם אדוני אביו זקנו הגאון מהרש"ל ז"ל שר"י לטעמיה לפי דאיתא שע' סנהדרין הם נגד ע' ימים טובים וא"כ לרבנן שס"ל ששני ימים של ר"ה קדושים אזלו לשיטתם שס"ל שסנהדרין הם [ע"א אבל לר"י הם] רק ע' ולכך ס"ל כאן ג"כ שר"ה הוא רק יום אחד קודש ושני משום ספיקא דיומא ודו"ק ע"כ דפח"ח:

כשהוא אומר וכו'. כל זה קושיא היא עד הא מה ת"ל ביום המשחו וכו':

שאלו הקריב אחד מהם יותר על חבירו לא היה קרבן אחד מהם דוחה שבת. פי' לפי שמסיק המדרש שהעלה הכתוב כאילו כולם הקריבו ביום ראשון וכאילו כולם הקריבו ביום אחרון וא"כ מכח זה היה נחשב לקרבן ציבור שדוחה שבת מה שא"כ אם היה אחד מקריב יותר מחבירו אז ע"כ לא היו נחשבים כאילו הקריבו ביום א' וא"כ הוא רק קרבן יחיד ואינו דוחה שבת ודו"ק:

שהיו מקדשין אם נפל איזו דבר לתוכן היה הדבר הזה ג"כ קדש. ונפסלין אח"כ פי' זה הדבר שנפל לשם היה נפסל אח"כ בטומאה או בלינה הואיל ונתקדש בנפילתו וק"ל:

כפות זהב י"ב שהם ק"כ שקלים כנגד ימי משה החסיד. שהיו שנותיו ק"כ שנה מה שהזכיר כאן גבי משה חסיד ולעיל בענין של כל יום הזכיר צדיק לפי שכאן כולל כל הכפות של כל יום ויום בהדדי לרמז על משה על כן מזכירו בשם חסיד שהוא במעלה יותר מן צדיק לכך הוא עדיף מן כל הנרמזים בכף אחד של כל יום ויום ודו"ק:

ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היו ביד משה משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע מי מדבר עמו שנאמר נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה. פי' משה לא היה יודע אם הקב"ה בעצמו מדבר עמו או מלאך מדבר עמו משא"כ בלעם יודע שהקב"ה בעצמו מדבר עמו לפי דאיתא בזוהר ויהי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה קודם שנימול אברהם דיבר עמו בלשון תרגום וכשמל עצמו דיבר עמו בלה"ק דכתיב וירא ה' אל אברהם ואי' שאין מ"ה מכירין בלשון תרגום וזה כוון המדרש שע"כ מכח זה ידע בלעם שהקב"ה בעצמו מדבר עמו שנאמר נאם שומע אמרי אל פי' דברי הקב"ה בעצמו וא"ת מנלי' לז"א אשר מחזה שדי יחזה פי' הואיל והקב"ה מדבר עמו בל' תרגום ע"כ הוא ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י מלאך לפי שהם אין מכירין בלשון תרגום:

אף חיות הנושאות את הכסא וכו' אמר רשב"ע איני כמשיב על דברי ר' אלא כמוסיף פי' כדאיתא בפ' ג"ה שאופנים אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו משא"כ מ"ה אין רשאים להזכיר את השם רק אחר ג' תיבות וא"כ הואיל ואמר ר"ע שהחיות אינם יכולים לראות את הקב"ה אני מוסיף על דבריו שאף מ"ה שאינם חשובים כמו החיות אינם רשאים לראות השכינה וזה בכלל דברי ר"ע כי לא יראני האדם וחי ע"ד דאיתא בריטב"א במס' יומא שמביא בשם ספרי וכל אדם לא יהיה באהל מועד אפילו מלאכים שדמות פניהם כדמות אדם לא יהיו באוה"מ בשעת הקטרת הקטורת וכאן ג"כ מרומזים המלאכים בתיבות כי לא יראני האדם אילו המלאכים וחי אלו חיות ומה שמביא דרשה זו כאן נ"ל לפי שאמר רשב"ע לעיל ג"כ שמוסיף על דברי ר"ע ראה חיבתן של ישראל וכו' פי' יותר ממ"ה מכח שכבוד ה' מלא שמים וארץ ודחק לדבר מבין שני הכרובים וא"כ ע"כ חביבים מכל הנבראים שיש בשמים וארץ רק שקשה ע"ז והלא מ"ה יכולים לראות את השכינה ובן אדם אינו יכול להשיג זה לזה מביא דברי ר"ע ורשב"ע המוסיף על דבריו שאף מ"ה וחיות אינם יכולים לראות וא"כ השתא א"ש מה שאמר לעיל ראה חיבתן וק"ל: