רשב"י אומר שכל הלבבות שמחים בו רבנן אמרי ע"ש והיה עיני ולבי שם כל הימים. נ"ל דקמפליגי בפלוגתא שפליגי שם בירושלמי אם שכינה זזה מן ההיכל בשעת חורבנה ורשב"י סובר שבשעת חורבנה אין השכינה שורה בהיכל ואם כן ע"כ לבנון הוא על שם שכל הלבבות וכו' ורבנן סבירא להו שהשכינה לא זזה וק"ל:

ומה כיבוד עשה הקב"ה לגרים שאחר פרשת שלוח טמאים כתיב פ' אזהרת גרים וכו'. פי' ע"ד שאחז"ל קשה גרים לישראל כספחת והיא נגע צרעת והורה לנו תורה שהרחיק ישראל פי' כשחוטאים ואז הם מצורעים ולגרים קירב ואית' בתוספות דנדה שפירושו שקשים גרים לישראל כספחת פי' אחר בשם ר"ש לפי שאין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת שבישראל וא"כ גורמים לשכינה שתסתלק ועוד פירוש אחר לפי שמדקדקים במצות יותר מן ישראל פי' הריטב"א לפי שמדקדקין א"כ מקטרג השטן ע"ד כי באת אלי להזכיר עוני ודו"ק וא"כ הורה לנו בתורה אדרבה שחביבים להקב"ה יותר מישראל לפי שמדקדקים במצות ע"כ יראו ישראל שילמדו מהם ואל יאמרו שקשה גרים פי' שגורמים להסתלק השכינה שהרי כאן צוה לשלוח את המצורע ישראל מן מחנה שכינה ולהם קירב ומשרה שכינתו עליהם ודו"ק היטב ועל שהורה לנו התורה את זאת כאן לפי שמכח חטא העגל חזרו לצרעתם וזה היה גרם ע"י הגרים שהם ערב רב ולאו גרי צדק הם אבל גרים הבאים לשמו דייקא לאלו הוא מקרב היטב:

איזו מלך רוצה שלא יכבדו את השבת. פי' שאין להמלך בזה שום נזק אבל כבד ואשר חטא וגו' מזה יש לו נזק לכן עמדו מכסאם פי' שמחלו על כבודם והודו או י"ל דנקט לשון עמדו מכסאם לפי שמדתו אינו כמדת ב"ו:

שנה שלישית א"ל שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה וכו' או שאינם מעשרין וכו'. יש לדקדק למה לא דרש להם הכל בפעם אחת בשנה ראשונה או בשנייה ונ"ל לפי שלא חשדן דוד כולי האי ואמרי' בגמ' מיעוטן בעבודת כוכבי' ורובן בגילוי עריות לכך פתח בדבר שנחשדין בהם המיעוט ואח"כ בדבר שנחשדין רובם וכשבדק ולא מצא א"ל כל הג' דברים שכולם חשודים בהם ושופכי דמים דקאמר דהיינו המלבין פני חבירו ברבים ובזה אין כולם נזהרים בהם וכן מעשרות או פוסקי צדקה ברבים וכו':

אין לי כתיב לנו קרי כצ"ל כי בפסוק כתיב אין לי כסף והקרי אין לנו כסף פי' אין לנו לתבוע כסף רק נפשות כדמפרש ואזיל. וליישב המשך המדרש שיהיה קרוב לפשוטו נראה שכוונת המדרש הוא דאיתא בגמ' דגיטיי ולא הכום בני ישראל כי נשכעו להם נשיאי העדה ר"י סבר שנדר שהודר ברבים אין לו התרה ורבנן סברי התם מעיקרא שבועה בטעות הוא שאמרו מארץ רחוקה אנחנו רק מ"ט לא הכו אותם משום חילול השם ומוטב שתעקר אות אחת ומביא ראייה ממה שניתן להם ז' מבני שאול והכתיב ולא יומתו בנים על אבות וכו' אנא ע"כ משום מוטב וז"ש להם דוד מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' פי' שאני מסופק אם היה החטא בשביל נדר שהודר ברבים או דילמא הי' רק בשביל חילול השם ונ"מ אם החטא בשביל נדר שהודר ברבים אז אין ליתן מבניו להריגה ואם החטא בשביל חילול השם אזי מחויב אני לתת שבעה מבניו נגד ז' שהרגו מהם כדאיתא במדרש שוחר טוב וזה שמדייק מה אעשה לכם ובמה אכפר נחלת ה' פי' חילול השם וכיון שאמרו אין לנו וגו' פי' שסברו שהחטא הוא בשביל נדר שהודר ברבים מכח שאמרו אין לנו א"ל דוד מה חתם אומרים אעשה פי' הואיל שאין אני רשאי ליתן מבניו כלום וא"כ פיכם ענה בכם שאתם אומרים אין לנו משמע שהחטא היה לנגדכם ולא נגד השי"ת מה אתם אומרים אין לנו כסף וזהב רק נפשות אתם רוצים והלא לפ"ד אין לי ליתן לכם נפשות ודו"ק. על ידי ישראל מתודים. פי' שאין מביאים קרבן אשם אלא ע"י פקדון ישראל ולא ע"י פקדון עובד כוכבים וק"ל:

משמע מביא את אלו וגו'. פי' כמו ושמא תאמר שמרבה את אלו ומרבה גם את הקטן אמרת וכו':

ד"א ואיש את קדשיו לו יהיו הה"ד אשרי כל ירא ה' וגו' עד וכן רמז משה בתורה שאחר פרשת גזל הגר כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו לומר שגר שמתגייר לש"ש זוכה שיוצאים מבניו בנים שיהיו הקדשים שלהם. נ"ל דה"פ לפי דאית' ברש"י שכל מי שאינו מפריש תרומותיו ומעשרותיו כראוי לכהן סוף שהוא נצרך לכהן (*) שאשתו מזנה ושותת מים מאררים. וכל התורה כולה מכלל לאו נשמע הן וג"כ איפכא שאם מפריש כראוי אין אשתו זקוקה לכהן. ולעיל אית' שתורה מדברת שגם אשתו נתגיירה עמו שנאמר אשתך כגפן פוריה אע"פ שאשתו נתגיירה עמו והנה קיימא לן שאין משקין את הגיורת ואם כן מה יהיה שכר לגר זה ושלא תאמר שיוגרע כחו וזכותו של גר זה לכך סמכה התורה פ' גזל הגר לאיש את קדשיו לו יהיה שזה יהיה שכרו וק"ל: