שתהא וותרן בתוך ביתך. פי' על ענין ממון תהיה וותרן עם בני ביתך ואל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך עבור ממון כגון שנשפך יינך או שמנך אבל לענין חילול השם תהיה שתי פעמים איש גבר ולכך אומר איש איש:

וכיוה אותה וילדה. פי' שרפואה היתה בזה מה שכיוה אותה אבל בעל מ"כ לא פירש כן:

וכן רמז משה בתורה וכו' שנאמר איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב בשין כצ"ל. ואתיא כריש לקיש דדריש בגמ' ועבר עליו רוח קנאה שאין אדם עבר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות פי' הריטב"א לפי שעי"ז מטיל שנאה עליה והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך וא"כ דרש הכי המדרש איש איש כי תשטה למה אמרה התורה איש איש ב' פעמים להורות שגם בו נכנס רוח שטות כפי' הריטב"א הנ"ל ד"א איש איש פי' שגם הד"א מתרץ כפל הלשון על שם איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו':

ואין הודך אלא מלכות כמ"ד ולא נתנו עליו הוד מלכות. פי' שע"י הניאוף יאבד המלכות ולקמן מסיק המדרש בפסוק וחבל נמרץ מהו נמרץ נואף ממזר רשע צורר בשביל שפסקת את החבל ע"י הניאוף עי"ז נחתם גזר דינם של עשרת השבטים שנטלה המלכות מהם וזה נ"ל מה שאמר דוד והוא קללני קללה נמרצת ודרשו ג"כ חז"ל נואף ממזר וכו' כוונתם ג"כ לזה שקלל אותו בדברים אלו להורות שינטל המלוכה מן דוד וק"ל:

שהוא נקרא אלהיך. פי' זה השם שנקרא אלהיך דהיינו מדת הדין שבזה השם הקדוש ברוך הוא עושה מלחמה אינו אלא בזמן שמחניך קדוש שאמר הכתוב ונתנו ה' אלהיך בידך:

ומה הם החקים אלו העריות. פי' לפי שכתב הרמב"ן על יעקב שנשא שתי אחיות לפי שהיה נקרא אל ולו מותר להשתמש בשרביטו של מלך ולא לאחר לפי שהם חוקי המלך:

שלא לפרסם את החטאים. וא"ת והא לעיל בויקרא רבה פ' כ"ג איתא שהקב"ה צר צורת הולד בדמות נואף כדי לפרסם ונ"ל שכל זמן שלא קיבל דינו הקב"ה מפרסמו משא"כ כשקיבל דינו אין הקב"ה מפרסמו כמו גבי ואת הבהמה תהרוגו וכאן שנמחו מן העולם חס הקב"ה עליהם א"נ י"ל דהתם הטעם שלא יטמעו בכשרים ומה שפירסם הקב"ה את זמרי י"ל דהתם היה להודיע שבח פנחס שלא פחד ממנו אף שהיה גדול וחשוב כ"כ וק"ל:

שיקשור גרדי את הנימה. גרדי פי' אומן שעושה מעשה פשתן:

ובן עזאי נשא אשה מימיו. וא"ת והא בפרק אף ע"פ קאמר ברתיה דר"ע עבדה הכי לבן עזאי וי"ל שגירשה מן האירוסין:

בודאי שממהרין לעשות את החטא. פי' בודאי כמשמעו וא"צ לשום דרש וכן הוא לשון המדרש כמה פעמים:

וחרמים. פי' מצודה של דגים:

והאשה תובעת במים ואינו צדה ביבשה למה שהיא תובעת בלבה כצ"ל. פי' שהיא תובעת בלבה ולא בפה כדמייתי אח"ז לכן אמר תובעת במים שהוא לב ולא ביבשה שהוא פה אבל גירסת הספר טעות דמוכח הלא צריך אתה לומר שיהיה דומיא דחרמים ודו"ק ואם תרצה לקיים גירסת הספר צריך אתה לומר שמלת חרמים קדריש לשון רבים שני חרמים כמו מצודים איך יאמר בים וביבשה למה שהיא תובעת בלבה שהיא ים ולא יבשה:

תני ראב"י אומר כלפי שאמרה התורה לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ועבר עליו רוח קנאה תניא הי' ר"מ אומר אדם עובר עבירה וכו' ובגמ' אי' ר"ל אומר ועבר עליו רוח קנאה אין אדם עובר עבירה אלא א"ב נכנס בו רוח שטות נראה דאזלי לטעמייהו והא בהא תליא בפלוגתא ר"י ור"ע שר"י ס"ל וקנא רשות ולא חובה אזיל ג"כ לשיטתיה דס"ל בפרק הארוסה שלפעמים עקרה מסתתרת וכו' כדי שאם היה לה נקבות תלד זכרים וכו' וס"ל כר"מ שדרש ועבר עליו יגו' אדם עובר עבירה בסתר וכו' כדפי' רש"י בגמ' לפי שפרוצה זו נסתרה הקב"ה נותן בלב בעלה שיקנא לה כדי שיתפרסם חטאה בגלוי וא"כ מה' היתה זאת שיקנא לה כדי שיתפרסם עונה וא"כ בעקרה שהיא צנועה ואינה מסתתרת עצמה ח"ו לשם זנות רק בשביל שתלד או שהיתה יולדת נקבות או שחורים א"כ במעשה כזו אין הקב"ה נותן בלב בעלה כדי שלא יטיל שנאה והגע בעצמך שהקב"ה עושה זה כדי שיתפרסם משא"כ כשאין כוונתם לעבירה א"כ למה יקנא לה כלפי שאמרה תורה לא תשנא שס"ל לר"י כראב"י ואחר הודיע אלהים את כל טעם פלוגתתן שר"י דס"ל וקנא את אשתו רשות ע"כ ס"ל כר"מ ועבר עליו רוח קנאה שהקב"ה נותן זה בלב בעלה כדי שיתפרסם בגלוי וע"כ לאו חובה הוא לקנאות שלפעמים כשעקרה מסתתרת עצמה שלא לשם זנות אלא כדי שיהיה לה מעלה יתירה אז הקב"ה אינו נותן בלב בעלה שיקנא לה משא"כ ר"ע דס"ל וקנא את אשתו חובה ע"כ לא יכול לסבור דרשות ר"מ רק שסובר כדרש ר"ל ועבר שנכנס בה רוח שטות וא"כ סובר יקנא חובה ולא ס"ל ג"כ כראב"י ובזה ישבתי ת"ל קושית תוספות בפרק ארוסה מה שהניחו התוספות בצ"ע ואולי הניח לקטן שכמוני עפר רגליהם מקום להתגדר בו שמקשים שם תוספות בסוגיא זו שר"ע סובר ונקתה ונזרעה זרע כפשוטא שאם היתה עקרה נפקדת א"ל ר"י א"כ יסתתרו כל העקרות וכו' אלא שאם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים וכו' מקשים התוספות וא"ת לומר ר"י לנפשיה שגם לדבריו קשה קושיא זו ועל פי סוגיא זו שכתבתי לא קשה כלום וה"ק רבי ישמעאל לר"ע לדידך שאתה סובר וקנא את אשתו חובה א"כ בכל פעם שרואה שאשתו מסתתרת מחויב לקנאות א"כ ע"כ אין אתה סובר שהקב"ה נותן בלבה כדי שיתפרסם בגלוי א"כ יסתתרו כל העקרות וכו' בשלמא לדידי שאני סובר רשות א"כ ס"ל כר"י שהקב"ה נותן בלב בעלה כדי שיתפרסם העבירה משא"כ בעקרה הקב"ה אינו נותן בלבו שיקנא ולא קשה כלום שיסתרו כל העקרות שלא יבאו לידי כך לפי שלא יקנאו להן בעליהן ודו"ק היטב והצעתי דברים אלו לפני כמה גדולים וקלסוהו ואם יש לפקפק לר"י האיך יקוים לעולם ונקתה ונזרעה הואיל ובעלה לא יקנא י"ל דהתורה לא מיירי באשה שמסתתרת בשביל כך רק שאירע לה הדבר כן וכבשה יצרה ולא חטאה ועל כל פנים היה מתחלה בהרהור עבירה משא"כ כשהיתה מסתתרת בשביל איזו דבר שיהיה לה מעלה בבנים אז אין הקב"ה נותן בלבו ודו"ק כי נכון הוא מאד וראוי לאומרו:

מפני שלבו סמוך עליהם כצ"ל והתורה אמרה לעשות לה דברים כדי שתטרף דעתה:

אותן נשים שאמרו האלהים מעיד עלינו. לשון בקשה הוא כלומר שבקשו מן הקב"ה שיעיד עליהם וכן עשה הקב"ה ומלא בקשתם וצוה לעשות כיור שיהיה לאות שלא היה בהם זנות לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ואם היה חוטאים לא היה הכיור בודק וק"ל:

כדי שתחזור בה. פי' שתודה שזנתה ואז לא ישקו אותה מים מאררים ולז"א ק"ו וכו':

שמאררים את הגוף וכו'. ועיין במ"כ שמביא ג' גירסות ואני אומר שהגירסא אמיתית היא דבר אחר נקרא מאררים שמאררין את הגוף ומבררין את העון כי לא תמצא בכל העבירות לשון עון כמו כאן דכתיב מזכרת עון ונקה האיש מעון והאשה תשא את עונה נמצא שהמים מבררין את העון אם אמת אם שקר ודרש מאררים ל' מבררין פי' מאירה כמו שאחז"ל אורים ותומים שמאירים דבריהם ושמעתי שיש כאן טעות שמאררים את הנואף גרסי' ולא את הגוף ע"ד שאמרו לעיל שהמים בודקים את הנואף ג"כ ואם קבלה נקבל ואם כגי' זו יתיישב ג"כ על נכון פירושו המאררים שמבררין מלשון מאור רק למה נקט מאררים ולא מאור לבד לזה אמר לפי שמאררין את הנואף וגם מבררים את העון של האשה א"כ שייך שפיר מאררים לשון רבים ודו"ק ועי' לקמן דף כ"ז ע"א:

דברים שאינן כדאי לשומען. פי' דבאמת ראובן לא חטא ממש במעשה רק מתוך שבלבל יצועי אביו וכן ביהודה שהוא ג"כ לא ידע שהיא כלתו וסבר שהיא פנויה ואומרי' לפניה הדברי' סתם כאלו חטאו ממש בזנות כמותה ואעפ"כ ע"י שהודו נתכפר להם ע"כ תודה היא ג"כ ויתכפר לה וק"ל:

מים ממקום שבאת. פי' מאין באת מטיפה סרוחה והוא מים. ועפר על שם ולאן אתה הולך למקום עפר רמה וכו' וכתב על שם ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון שהקב"ה חושב וכותב הכל ונקט לשון המשנה:

חד לצואה דידיה וכו' פי' ובאו הראשון הם דיבור וצוה הכהן ובאו השני כתיב גבי עשיה ובאו השלישי כתיב גבי בדיקה וק"ל:

במה הוא מיצוי החשבון עד אחד. פי' שרוצה לתרץ מה שאמר אחת לאחת כי א"א לעשות חשבון פחות מאחד:

אמרו סדום הואיל ואין ל וכו' מלת סדום טעות דמוכח צ"ל אמרו דור המבול אבל דברי סדום הוא בסמוך: [כך היה הגי' במדרש שלפניו ובמדרש דפוס ויניציא הגי' אמרו הואיל כו']:

אלא ב' טיפות של גשמים הללו כצ"ל ואין צריך לדוחק מ"כ:

בשביל לגיונות שאינן מקבלים שכר לפי שכל המלכים באו לו לעזרה בחנם דכתיב שם בצע כסף לא לקחו:

לא זזו משם. פי' שהכוכבים עמדו במקומן ולא זזו ממסלותם אלא שהיו מתחממים כל כך עד שרצו לנחל קישון לקרר את עצמן:

ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים. ואע"ג שחטא שמשון בעיניו מכל מקים הואיל ונקרו הפלשתים עיניו בשעת שהיה נלחם בהם כדי להושיע את ישראל וזה שאמר ואנקמה נקם פירוש הואיל שהיה כוונתי להושיע את ישראל אי נמי יש לומר לפי שהיה שופט בצדק ולא לקח שוחד המעוור את העינים ואף על פי כן נקרו את עיניו לזה בקש מהקב"ה שישלם לו שכרו בעולם הבא וקל להבין:

כחרובים גדולה היה יכול ככידון. פי' שכך היה אבשלום גדול עד שהיה יכול להרים בידו חרובה גדולה כמו כידון ומביא ראיה מאבא שאול דבסמוך ורבי יהודה אמר בדין היה עשוי. פירוש שהיה אדם בינוני כשאר אנשים אבל בפי' מ"כ לא מצאתי נחת רוח ובעל ש"י פירוש דה"ק היה יכול ככידון פירוש למה נמשלו קליעת ראשו כאילן חרוב ולא נמשל ככידון ומשני משום דבדין ובדין כי קליעת השער עשוי בדין בדין פי' שיצאת ממנו קליעת קטנות כענפי אילן לכך המשיל כחרובית עכ"ל וכן מצאתי בפי' אגדת שמואל ע"ש וק"ל:

וזו שישבה הפסידה. פי' שישבה בביתה ע"ד כל כבודה בת מלך פנימה פי' צנועה זו שתשב בביתה ולא הסתירה עצמה יהיה לה הפסד בתמיה. ונקט לשון הגמ' שאמר ר"י לר"ע א"כ יסתתרו כל העקרות וזו שלא נסתרה הפסידה פי' רש"י זו צנועה שלא נסתרה עיין לעיל מה שפירשתי ותירצתי קושית התוספות מה שהקשו ונימא ר"י לנפשיה. עוד נ"ל תירוץ אחר ליישב קושית התוספות לפי שצריך לדקדק מאי מקשה הגמ' א"כ יסתתרו כל העקרות דדילמא אם היא עושה זה בשביל איזו דבר לא יקוים בה ונקתה ונזרעה זרע והתורה לא דברה רק במי שאירע לה הדברים כן במקרה ולא היתה כוונתה להסתתר בשביל שיהיה לה בנים אלא ע"כ צ"ל כדאית' גבי חנה שאמרה אם ראה תראה שאין אתה עושה תורתך פלסתר פי' שהעולם יאמרו שלא עשה זאת בשביל בנים וא"כ לדברי ר"י יש כאן הרבה דברים שהאשה יכולה להרויח והיא עושה ומסתתרת בשביל דבר אחד המעולה שבכולם והקב"ה אין עושה רצונה ליתן לה מבוקשה רק עושה לה דבר אחד שיהיה תירוץ בפני עולם אבל מ"מ כוונתה לא נעשית ודו"ק היטב:

א"ל דוגמא השקוה. פי' רש"י ב' פירושים. א' דוגמא השקוה פי' כי גם שמעי' ואבטליון היו גרים ועוד פי' אחר דוגמא השקוה פי' שלא היו מים מאררים רק צבע ופי' הר"ש לחד פי' שזלזל בכבוד שמעי' ואבטליון אתי שפיר שנדוהו אבל לפי' אחרון למה נידוהו ודחק עצמו לפי שהוציא לשון הרע על מים מאררים ושמעתי לפי ששמו הגדול נמחק עליו והם אמרו שדוגמא היה נמצא שזלזלו בכבוד הקב"ה בכבוד שמו ע"כ נתנדה לפי שמצינו עונש נידוי על הזכרת ש"ש בחנם:

אל תדברי לשון נקי היא מתניתא. פי' וכי יעלה על הדעת שמשום דיבור בעלמא תשתה מים מאררים אלא מה שאמר אל תדברי פירושו אל תשכבי והוא טומאה אך לשון נקי הוא נקט ואמר אל תדברי:

אם היא טמאה למה שותה. פי' אם אמרה היא טמאה אני לא נותנים לה לשתות ואם טהורה היא הבעל לא משקה אותה אלא על הספק לפ"ז יהיה פירושו היא נטמאה והיא לא נטמאה דהיינו ספק אם נטמאה אם לאו:

אף שרץ כן. פי' כשיש ספק טומאת שרץ שמטמא מספק מק"ו כדלעיל ודו"ק:

אף שרץ רשות. הכי פי' שאין השרץ מטמא מספק אלא ברשות היחיד דוקא:

אף שרץ שיש בו דעת לשאול. פי' אם יש באדם ספק טומאת שרץ שיש בו דעת לשאול טמא אבל יש ספק טומאת שרץ במי שאין בו דעת לשאול כגון ככר לחם וכיוצא בו טהור:

ואומר מים גנובים ימתקו וגו'. כל זה קושיא היא פירוש מתוך שאין לה היתר יותר נפשו חשקה בה על שם מים גנובים ימתקו:

כ"ש. כמו ועוד פירש ועוד הקשה ת"ק לרבי יהודה כל שכן הואיל וכו' ודו"ק:

קרבן שמכשירה לו. פירוש שיש לבעלה טובת הנאה:

הניחו סופרים לי ואמרו כמין חומרא. פי' מה שאמרו קמח ולא סולת וכן שעורים ולא חטים זה אמרו סתם גזירת הכתוב הוא מלתא בלא טעמא והוא רק חומרא בעלמא מה ששמעתי מהם אבל נראה לי טעם כשם שמעשיה וכו' ועיין פי' מ"כ אם יטיב לך:

הדין לוקה בו. פי' דרך הדין כדבסמוך וה"פ כל מקום שהוא כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט והני מילי כשלא סותר את האמת והדין אבל במקום שהוא סותר את הדין כגון כאן שמדת טובה היא מרובה וכשתאמר אין בכלל וכו' יהיה נגד הדין אל תאמר כך אלא יתקיימו שניהם כדמפרש ואזיל:

מדחה את המים בפני כל הנשים. פי' כל סוטה שתהיה ממשפחה הגונה לא תתודה לעולם אלא ישתו ויאמרו זכות אבותם מסייעתם ומוציא אתה שם רע פי' ועוד שמוציא ש"ר וק"ל:

אם יחטא איש לאיש ר"ח בר אבא פתר קרא בבועל. נ"ל דדרש ג"ש נאמר כאן אם יחטא איש לאיש וכאן נאמר איש איש כי תשטה אשתו וק"ל:

אהין זיין ומפרנס. עיין במ"כ ולי נראה דה"פ שלשון נקיה נקט זן הוא לשון בעילה ומפרנס הוא הולד וכדלעיל אפילו שהולד מוכן ונגמר הקב"ה מהפך צורתו לצורת הנואף:

ותקח תמר אפר על ראשה וגו' ותשם ידה על ראשה וגו' ומ"מ אין ראייה ממש די"ל שלא עשתה זאת משום כיסוי הראש רק משום צערה וק"ל:

ת"ל האשה. פירש מדלא כתיב ופרע את ראשה סתם וק"ל:

אמן לשבועה וכו'. והא דלא נקט אמן לשון עדות כמו שאנו אומרים אמן אחר הברכות שהוא עדות וי"ל שהוא בכלל האמנת דברים והא דלא קאמר אמן אל מלך נאמן י"ל דהכא במשמעות המלה לחוד קמיירי ולא בנוטריקון שלו:

ר"י אומר משום ר"א טהורה היא וכו'. שאם היתה עקרה שהיא נפקדת יולדת בצער וכו' וס"ל שפי' טהורה היא מ"מ אף בעקרה ממש תיתי מהי תיתי היא מרווחת וס"ל לר"א סבר' ר"י וסבר' ר"ע ור"א אזיל לטעמיה שס"ל וקנא את אשתו רשות וא"כ סבר ג"כ שעקרה נפקדת ולא קשה אליביה א"כ יסתתרו כל העקרות שס"ל כר"מ ועבר שהקב"ה נותן בלבו לקנאות אותה וכו' כאשר כתבתי לעיל ד' כ"ח ע"ב באריכות ע"ש ותמצא נחת:

יכול אף היא לא תחוש כשתלה לה זכות אבות כצ"ל:

חס ושלום. פי' ח"ו שהקב"ה כביכול אינו יודע אלא הם חשבו בעצמם וכו':

והסעידם הקב"ה לשון סעודה והסעודה נקרא על שם הלחם והוא קמח:

לא יצוק עליה שמן אלו האבות. כדאית' לריח שמניך טובים אלו האבות לבונה אלו האמהות וק"ל:

ונתמשכנו בידי האומות כצ"ל ואין צריך אתה לדוחק של פי' מ"כ וק"ל:

וכל אלה בעדים ולא התראה. פי' לפי דאית' לעיל שנדונו בשלשה דינים ואותן שחטאו בעדים ובלא התראה נדונו כסוטה וק"ל:

אמר לו הורקנוס. לפי שהיה ר"א בן הורקנוס כהן ובשביל מה שלא רצה להשיב לה לא נתנה לו מעשר ועיין בירושלמי פ"ג דסוטה: