Yedei Moshe on Bereshit Rabbah Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יצירה לז' ויצירה לט'. פי' שהולד נוצר לפעמים לז' ימים אחר קליטת הזרע ולפעמים לט' ימים אחר קליטת הזרע:
ד"ה אמר נוצר לז'. פי' שהזרע שהוא נקלט לז' ימים ונולד לשמנה או לתשעה חדשים חי אבל נוצר לתשעה ימים ונולד לשמנה חדשים אינו חי וק"ו לז':
יצירה בעוה"ז ויצירה לעוה"ב. צריך ליתן טעם איך ברא עכשיו מה שיהיה אחר מיתה. ונ"ל המחבר לפי שכשברא את האדם ברא בו עצם ששמו לוז ומעצם זה יחיו המתים לעתיד ואותו עצם אינו נרקב ולפיכך אמר שברא עכשיו שני יצירות ומשום זה מביא הפלוגתא דב"ש וב"ה שלדברי ב"ש יתחיל לעתיד בעצמות לפי שהכל ירקבו ולא ישאר רק עצם זה לפיכך מן ההכרח להתחיל בו. וב"ה אומר כשם שיצירתו בעוה"ז כך יצירתו לעוה"ב. לפי שהוא סבר שהעצם לוז כבר נברא וממנו יוגמר הכל כמו בבריאה ראשונה שנברא הכל בפעם אחת. לזה מביא המשל כמו שנותן לחלב המסו והחלב קופה ועומד כן העצם לוז הוא מקפה ונברא הכל בפעם אחת כנ"ל.
עשית אדלעיל קאי ופירושו כדלקמן בויקרא רבה א"ר אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם אשה זו בעוה"ז שלא התחיל בצורת הולד בגידים ועצמות שאילו התחיל בהם היה מבקיע כריסה של אמו ויוצא וק"ל.
כבני עשרים נבראו. לפי שהוקשה לר"א איך נענשו ביומן הלא אין ב"ד של מעלה עונשים אלא מן כ' שנים ונמענה ולז"א שנבראו כבני כ' שלמים:
דברייתא אמרינן האופיתא טבא פי' האופיתא לשון מנהג וטבעו כמו דאי' אין אומה יודעת אופיה של אלהים כישראל וכן אי' לקמן בדברים רבה:
שכל האברים מתים והיא היה בגוף ר"ל שחלק הנשמה הנקראת חיה היא עומדת אחר מיתה בעצם לוז. ומלת בגוף דיוקא פי' שהיה באותו עצם אף לאחר מיתה עד תחיית המתים. כן מצאתי בספר אחד הנקרא בית לחם וטעם שהעצם לוז יש לה חיות. בשביל שחיוני שלה מסעודת שבת ולא היה לה הנאה מאכילת עץ הדעת:
משנים. שנים. ושמעתי פירושו דה"ק שכל האברים משנים פי' אף שיש אברים באדם שהם ג"כ יחידים כגון מוח ולב מ"מ חדא מישך שייכו בחברתא שחכמה בלב וגם במוח וכן שאר אברים על כל פנים יש להם קצת דומה משא"כ הנשמה היא יחידה ואין דוגמתה כלל באבר אחר וק"ל: