לא היא זקנה ולא היא שיבה ר"ל לא דבר אחד הוא אלא כ"א דבר בפני עצמו:

אמר לו רבי נחמי' עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה. עי' מ"כ ג' פרושים ולפי' רש"י צ"ל בתו והנה לכל ג' הפירושים צריך לומר שאמר לו ר' נחמיה הלא עיקר ביתו של מלך לא כתיב בה ברכה מכ"ש בבתו של אברהם והיה עיקר חסר מן הספר ול"נ שאמר לו ר' נחמיה לר' יודן איך אתה רוצה לרמז במלת ברך דבר שלא נמצא בו שום ברכה ואדרבה אין לך קללה גדולה מבת ולדבריך שאתה אומר וה' ברך וצריך אתה לפרש בברכה זו דבר גדול ועיקר והנה לדבריך יהיה עיקר בת המלך דבר שלא נמצא בו ברכה דהיינו בן אר"נ שלא נתן לו בת כל עיקר ואין לך ברכה גדולה מזה כנ"ל:

ר"י אמר בן יומו. היה שקפצה לו הארץ שמעתי בשם הגאון אב"ד דק"ק נ"ש ידוע שיצחק נעקד ביוה"כ ודרך ג' ימים היה מהר המוריה לביתו נמצא שבא לביתו מן העקדה בי"ג תשרי ונתבשרה לו שמתה שרה ואותו יום נתבשר לו שנולד בת זוגו ואיתא במסכת סופרים שבאותו יום שבא אליעזר היתה רבקה בת ג' שנים ושלשה ימים נמצא לפ"ז היה אותו יום ב' של סוכות וידוע שאין תחומין למעלה מעשרה והיכא משכחת לה מסיק בגמרא ע"י קפיצת הדרך והשתא א"ש דה"ק היום יצאתי והיום באתי קשה והלא היה י"ט לז"א שנקפצה לו הדרך וע"י קפיצה שפיר דמי:

אמר ר"ה בשעה שאדם הולך ליקח אשה כו'. עי' מ"כ פי' בשם רש"י ז"ל אבל לא מכוון יפה למה שאמר המדרש עוד לעת ערב לעת צאת השואבות הלא קודם אמר ר"ה נרשם הפסוק וגם מי יודע לשון הכלבים וגם למה דוקא לעת ערב ול"נ דברי אליעזר היה עניני ניחוש כמו והיה הנערה אשר אומר הטי נא כדך וגו' וגם שאמר הכתוב לעת ערב וגו' לזה הוציא ר"ה לומר שאין בדברי ניחוש כלום אלא מה שאמר בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע כלבים מנבחין הוא מצית מה אינון אמרין בתמיה וכי מי יבין נביחת הכלבים כן הכא לעת ערב לעת צאת השואבות אין בסימנים כלום אלא דברי הבאי היה אותן הסימנים אלא מה' היתה לו הזיווג כנ"ל וק"ל. או י"ל שהוקשה להם למה לי ב' סימנים לעת ערב לעת צאת השואבות אלא שרוצה לרמז בזה שיש בכלבים גם כן איזו סימן ורוצה לפרש צאת השואבות הם כלבים ששואבין המים בלשונם ולא כמו שאר בעלי חיים ששתייתן כדרך בני אדם כמו שמצינו גבי גדעון ועובדי הבעל ובספר ישן מצאתי נכתב במקום מצית נכתב צאית (וכ"ה ברש"י ז"ל) ר"ל מבין ור"ל צאת השואבות פירוש הנביחת הכלבים כנ"ל: