יעקב נדר והפסיד. פירש שמתה רחל אשתו עבור הנדר שאיתר הנדר חנה נשתכרה לשמואל. ישראל נשתכרו שכבשו מלך ערד שנאמר וידר ישראל נדר וגו' וסמך ליה כבישת כנענים:

וישמע את דברי בני לבן וגו' כולו כתב בטעות וצ"ל וידרכו את לשונם וכן היא הגירסא בילקוט:

אלא שהן משיאין בנותיהן לכהונה. וזה אתי' כר"י בפרק עשרה יוחסין כי אם בתולה מזרע ישראל יקח עד דאיתא כל זרע מישראל ר"י אומר אפילו מקצת זרע משא"כ אליבא דת"ק שפוסל עד דאיתא דוקא כל זרע מישראל ואם כן אינו רשאי לישא גיורת וק"ל:

אלו שלש שורות של סנהדרין כדאיתא במשנה במסכת סנהדרין שלש שורות היו שורה אחת של כ"ג ושנים של כ"ד:

והאבן גדולה על פי הבאר זה מופלא שבב"ד שהוא מסרס הלכה. פי' שכוון המדרש למה שאמרו התוס' בפרק ד"מ שאליבא דר"י היה ג"כ ע"א רק שהמופלא לא היה בחשבון ולא היה נמנה עמהם רק שהיה מפלפל ונושא ונותן בדין וה"פ והאבן על פי הבאר וכו' פי' שאליבא דכ"ע הם ע"א רק שאליבא דר"י היה ג"כ ע"א רק מסרס ההלכה ודוק היטב:

שאלו היו ישראל חסרים עוד א' לא היו מקבלים את התורה. פי' לפי דאיתא שאותיות התורה הם ששים ריבוא נגד ששים ריבוא נשמות ישראל ע"כ היו צריכין להיות דוקא במילואו ששים רבוא וק"ל:

והשיבו את האבן. אתם ראיתם וגו' פי' האבן קאי על השכינה כמו שאמר לעיל א"נ הואיל וכתיב בתריה ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו':

לסובבים ליראיו. עיין מ"כ ונ"ל דדברים כפשטן לסובבים ליראיו היינו שכנים של רחל שהיו טובים משכנים של יתרו וק"ל:

נשיקה של פרקים. היינו כשיפגע אדם בחבירו בפתאום:

נשיקה של פרישות. פי' שלא רוצה לראותו עוד כמו גבי רות:

שראה אנשים מלחשים וכו'. ר"ל שחשדו אותו שהנשיקה זו של זנות חלילה לכן הראה להם בבכיה זו שאינו של זנות:

ואינון בחרציה. פי' כי תרגום של מתניכם חגורין חרציכם אסורין:

קרבן בנה דוחה שבת. זה קרבן חנוכת המזבח שהקריב אפרים בשבת וזה דוחה שבת זה קרבן יום כיפורים שדוחה יום כפור שהוא חמור כמו שבת וק"ל:

ולא עוד אלא שקדמה. פי' לבן הקדימה ללאה להשיאה קודם רחל וכל זה עשתה התפלה וק"ל:

עיקר סימניה לא היתה אלא נאה פי' עיקר סימנים זו עינים כידוע כל אשה שעיניה יפות כל גופה א"צ בדיקה וזה היפך של ועיני לאה רכות ולפ"ז לא קאי מלת היתה על רחל אלא הסימנים ודו"ק: