תדע לך וכו'. פי' הרי ק"ו ומה אילנות יהיו מרפים הלשון מכש"כ תורה שהיא עץ חיים ועץ חיים הוא עיקר אילן שבתוך הגן כדכתיב ועץ החיים בתוך הגן וא"כ מכש"כ שירפא את הלשון וק"ל:

תרין אמוראין חד אמר אעורר כל לעיניך וחד אמר אסדר כל לעיניך. ושמעתי שקמפלגי בסברת הרי"ף והר"ן בפירוש הגמ' דר"ה ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובה מחשב בהדייהו פי' שאיכא רובה בלא זה עבירה אז מחשיב בהדייהו משא"כ שאם הוא מחצה זכיות ומחצה עונות לא מצטרף בהדייהו עון זה לעשות ממנו רוב והר"ן סובר שפירושו שאף שאם עון זה הוא עושה רוב מצטרף ועושה רוב ומ"ד אעורר כל פי' אף עבירה שהעבירה אעורר ויצטרף לרוב ומ"ד אסדר כל פי' שדוקא אם הים רוב בלאו זו אז הוא נחשב משא"כ אם לא יהיה רובה בלא זו אינה נחשכת וק"ל:

שנאמר מות יומת הנואף וגו' מחלליה מות יומת. ויש להקשות למה מביא ב' פסוקים אלו והלא בפרשת קדושים כתיב ביותר מן י' פסוקים דכתיב גבייהו מות יומת קודם ב' פסוקים הללו וכן מחלליה מות יומת אינו כתיב בפרשה זו ונראה כפי הוא רוצה לדמות הענין לדבש מה דבש יש בה צורך אכילה רק באופן שתקח הדבש מן הצד שלא במקום הדבורים כי עוקצה מר כן ענין זה מצינו בעילת מצוה ומצות עשה לקיים פריה ורביה אמנם במקום איסור עוקצה מר וכן שבת עונג היא אבל דוקא במקום היתר משא"כ לבשל בשבת אף שהוא לעונג שבת מכל מקום הוא כמוו שרוצה ליקח דבש במקום שהדבורים בו ונמצא כמשל דומה לנמשל משא"כ עבירות כגון מכשפה לא תחיה או הורג את הנפש דכתיב גבייהו מות יומת שם אין לדמות לדבש כי אין שם רק לא תעשה וק"ל:

זש"ה אשתחוה אל היכל. נרשם כאן הפסוק בטעות וצ"ל פסוק אחר בתלים קל"ח אשתחוה אל היכל וגו' וכתיב בתריה כי הגדלת על כל שמך אמרתך קאי על דברי ר"א פי' שהגדיל הקב"ה על שמך אמרתך לפי שהבטיח לגאול אותם בב' אותיות ופדאם אח"כ בשם של ע"ב וק"ל:

רבי אבין אמר בשמו גאלם. ר"א מפרש דברי רבי יודן לפי שהוקשה לו והלא ע"ו אותיות הן לכן מפרש בשמו גאלם דהיינו שם של ע"ב שיוצא מויסע ויבא ויט ושם לא יש אות גימ"ל לפי שהיא גאוה לפיכך צריך אתה להסיר מלת גוי השני וכן איתא בזוהר וגם ג' מן מלת גוי ראשון ונשאר ע"ב ודו"ק:

יש בה מסוף עולם עד סופו. פירוש כי מחנה ישראל היה ג' פרסאות ובפרק מי שהיה טמא אמר רבא שיתא אלפי פרסא הוא העולם נמצא שני אלפים מחנות הוא שיתא אלפי פרסאות א"כ ברכם מסוף עולם ועד סופו ודוק כי נכון הוא וזה כוונת המדרש לפע"ד:

ואתה אמרת אלף פעמים. מקשים העולם הלא אמר משה ויברך אתכם כאשר דבר לכם ונ"ל דה"פ כי השי"ת אמר אשר לא יספר והוא אמר דבר שיש בו מספר הגם שכוונתו היה יותר מ"מ הואיל והזכיר מספר ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר המוי וק"ל:

מה שברכתי אתכם משלי וכו'. פי' ע"ד דאית' בזוהר פ' ויצא בפסוק כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב ברכתו של הקב"ה הוא לא פחות מאלף וא"כ קשה כאן הואיל ונאמר ויברך אתכם כאשר דבר לכם וברכה של הקב"ה לא פחות מן אלף ולמה ליה לפרושי עליכם ככם אלף פעמים לז"א זהו משלי הברכה שלי ויברך אתכם קאי על הקב"ה ודו"ק:

ולמה דוד קורא אותו מצור עיר שמצירה ומבצרה לישראל. ונ"ל שצ"ל הגירסא כך שמצירה מבצרה לישראל ע"ד שאמרו בסוף פ' וישלח וימת בלע מבצרה אמר הקב"ה כבר היתה מלכות אדום עקורה ובאתה בצרה וסיפקה להם מלכים אמר הקב"ה לפיכך אין לי עסק אלא בבצרה שנאמר כי זבח לה' בבצרה וה"פ למה קורא אותה מצור עיר שמצירה מבצרה לישראל פי' שמצירה את ישראל ממלכי בצרה ודו"ק עיין לעיל בפ' וישלח בד"ה אלוף עירם ותראה שכוונתי למכוון המדרש:

חזרנו על כל המקרא וכו'. והקשה היפ"מ דילמא שעשה יעקב ואמר כן לעשו כמשאחז"ל המתלוה עם עובד כוכבים בדרך ירחיק לו הדרך ונלמד מיעקב וא"כ מאי מקשה המדרש וי"ל לפי שמדת יעקב הוא אמת כמו שנאמר תתן אמת ליעקב ולא היה לו לשנות במה שהוא נגד מדתו אלא ע"כ שקאי על עתיד אבל מ"מ נלמד ממנו שמותר לשנות כשמתלוה עם עובד כוכבים הואיל ומ"מ לא בא אצלו עכשיו ודו"ק:

תאמר אם ישמרו את השבת וכו'. וקשה מנליה למדרש שאמר משה זה על שבת דוקא וי"ל דנפקא ליה מדקאמר ראה החלותי תת לפניך ע"כ קאי אשבת שעובד כוכבים ששבת חייב מיתה וז"פ שאמר הקב"ה אתה מתיירא שאם ישמרו שבע העמים שבת אני נושא להם פנים אדרבא זה שיגרם שאתן אותם בידך א"נ י"ל ע"ד דאי' בי"מ טעם עובדי כוכבים ששבת חייב מיתה כי שבת מורה על ביטול וחפשיות מזלות מן ישראל שאין מזל לישראל משא"כ א"ה שהם תלוים במזל ונמסרים לשרים הקב"ה אמר כאן ראה שהפלתי שר שלהם ע"כ חייבים הם מיתה כששומרים את השבת ומזה נלמד שפיר שאמר משה יכול אם ישמרו ישראל את השבת וקי"ל.

ולא בא לש"ש אלא לשם נויה של שרה וכו'. וברש"י מביא לשון המדרש שנתיירא משה שלא יעמוד לו זכות שבישר לאברהם שנשבה לוט וקשה והלא מחשבתו היה לרעה כדאי' כאן וי"ל שאכתי לא ידעינן שהיה מחשבתו לרעה רק מחמת שאנו רואים שלא עמדה לו הזכות שבישר לאברהם ע"כ אנו למדים שמחשבתו היה לרעה שאל"כ היה ניצול במדה כנגד מדה אלא ע"כ שהיה כוונתו לרעה וק"ל:

יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה וכו'. ואין להקשות היאך א"ר יוחנן והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וי"ל דהתם ביחיד מיירי א"נ אדעתיה דרשות מיירי א"נ ע"י חידוש אבל קשה וכי מאחר שתפלות אבות תקנום ונפקא לה מקרא ע"כ בזמנם מתחלפים הם וי"ל דבתר דקים לן מקראי דג' תפלות הן ערבית ושחרית ומנחה רמינן אנפשיה ואמרינן דאבות תקנום ומפרשינן קראי דוישכם ויצא יצחק וכו' לענין תפלה מיירי משא"כ אי לא הוי ידעינן מדניאל ודוד שהן ג' תפלות לא הוה מוקמינן לקראי דוישכם ויצא על תפלה וק"ל כן אי' ביפ"מ: