פי מלך מלכי המלכים וכו'. פי' לפי דאיתא בירושלמי שחמ"ו אמרו מקרא זה לנ"נ פירוש אף שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יפרקו עול המלכות מהם לא לדברים אלו היה השבועה כי השביען למלכיות בדורו של שמד ואם כן כך אמרו אני פי מלך אשמור ועל דברת לא יהיה שבועת לא תשא פירוש הלא לכם השבועה גם כן שלא תכופו אותנו למרוד בהקב"ה:

ועל לא תנסו השיב כתיב לא תנסו את ה' אבל האלהים נסה את אברהם וכן הוא בהדיא בב"ר:

ביעור חמץ. לפי שקשה למדרש אמאי נקט קרא לישנא שומר מצוה הוה ליה למימר עושי מצוה לא ידע דבר רע לז"א שהיתה עוסקת בביעור חמץ וזה הוא רק שימור והרחקה כדאיתא שמן התורה מותר בחמץ עד ו' שעות זמן שחיטת הפסח וחכמים עשאו שימור לד"ת ואמרו אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין תחלת שש וכאן היה בפסח לכן נופל יפה לשון שומר שהיתה מבערת חמץ לשון שימור למצוה וק"ל:

ואינו עושה. ע"כ הוא לפ"ד של ר' יונה שדרש מאכל ומשתה על התורה ומה"ט ג"כ בפסוק אח"ז שינה בעיניו וגו' ג"כ לאו כמשמעו אלא מדבר בתשובה אך כדי שיפול עליו הלשון איננו רואה ואמר איננו רואה תשובה פי' שלא רואה מאחרים לכן אינו עושה ע"כ דברי רבי יונה כנ"ל והואיל ומדבר בתשובה פתח ואמר שני דברים וכו' הנה אציגה לך הגירסא ופירושה ואתה המעיין תראה בכאן ג' שורות מתחילין במלת קרובים ומסיים במלת קרובים לך וקשה להבין ע"כ תדע שטעות נפל בשני שורות אחרונות והמדפיס טעה בראותו שורה ראשונה וה"ג שני דברים טובים הם והמה הפוכים האחד קרוב ורחוק והשני רחוק וקרוב והדר מפרש תשובה קרובה לך כי קרוב ה' לכל קוראיו ומי שרוצה לעשות תשובה יעשה ואתה מרחיק ממך מיתה רחוקה ממך כי המיתה רחוק ומכוסה מבני אדם וסבור שימי שניו הרבה יהיו וקרובה לך כי פתאום יבא כי שמא יבא למחר כדלקמן סוף פסוק בכל עת עיין שם וק"ל: