שהשחיר פניהם. כל אחד דורש את שם אחשורוש ומוציא בו הוראה הטובה בעיניו או מלשון שחרות כי בשם אחשורוש יש אותיות שחור או שהכחיש ראשן כי חש הוא על כחש ורוש הוא ראש או שהשקה אותן ראש ולענה:

זה ביטל מלאכת בית המקדש. דכתיב בעזרא ובימי ארתחששתא וגו' וארתחששתא הוא אחשורוש. וכיון שהיה דומה לנבוכדנצר דהחריב את ב"ה לכן נקרא אחיו:

וכי יש מלך מבטל כו'. חוק היה להם כי דת פרס ומדי לא תעדא ולא תופר:

מה כתיב ביה כען שימו טעם. פי' דהביאו לפניו כל ספרי הזכרונות ובאחמתא בבירתא מצאו את מכתב כורש אשר צוה לבנות את הבית. ובספר אחר מצא גזרת אחשורוש ובה היה כתוב כען וכו':

לפיכך. הוא כוללו עם הבונים כצ"ל. וע' בתוספות ר"ה על הא דנאמר שם הוא כורש הוא דריוש כו':

הוא חמשה לרעה כו'. כבר דברנו בזה בבראשית רבה פל"ז. ולפי הפשט י"ל משום דבכל הנך מלת הוא מיותרת היא ולכן דרשו דבא לרמז אם על רעתו או על טובתו. כי בנמרוד כתיב לפני זה הוא החל להיות גבור בארץ והיל"ל ויהי גבור ציד לפני ה' ומה צ"ל עוד הוא אם לא לרמז על רעתו וכן בסוף פ' ל"ו הוא עשו אבי אדום מיותר לגמרי דהא כתיב לעיל עשו הוא אדום. וכן בדתן ואבירם הוא דתן ואבירם מיותר הוא דהא שמם נזכר לפ"ז ואנחנו ידעינן כי הם לבד היו קריאי העדה מהנזכרים בכתוב. כי נמואל לא נזכר בעדת קרח. וכן הוא המלך אחז הוא אחשורוש מיותרים הם אחרי אשר בהם ידבר הכתובים. וכן תמצא כי החמשה הוא הנאמרים לטובה מיותרים הם אם לא לתאר את הרעים בתכלית רעתם. ואת הטובים בתכלית טובתם:

שמדת רחמיו כו'. כי מה דכתיב בקרא בכל הארץ משפטיו כולל גם רחמיו מדכתיב ה' אלהינו וזה מדת הרחמים והדין כדאיתא בב"ר פי"ב:

אחשורוש הוא ארתחששתא. ר' לוי ורבנן. ר"ל אמר למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח ותש ורבנן אמרי אחשורוש שכל שזוכרו חושש את ראשו כצ"ל. וה"פ ר"ל נותן טעם למה נקרא ארתחששתא משום שלפעמים היה כועס כדכתיב ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו. ולפעמים תש כעסו כדכתיב כשוך חמת המלך וחמת המלך שככה. ורבנן נותנים טעם למה נקרא אחשורוש:

שבאו כל הטובות בימיו. באו לדרוש כפל השם בימי אחשורוש הוא אחשורוש דמשמע שנשתנה ענינו כאלו שני אחשורוש היו:

דבר קל הוא. שהרי שניהם בקצה המזרח הוא. לכן אמר כשם שמלך כו'. ובמגילה יש עוד דעת האומר כי הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם. ובאמת אין כאן מחלוקת במציאות. כיון שהעולם הוא כדורית הלא גם במקומות הסמוכין נוכל למשוך קו ארוך אשר יקיף את כל העולם עד בואנו אל המקום הזה הקרוב אליו:

להיות למלך המשיח. ומה דכתיב לך על מלך המשיח קאי וכמו כוש תריץ ידיו לאלהים מדריש בפ"ו דפסחים על מלך המשיח:

כך תהיה השכינה ממלאה. כלומר שתהיה ניכרת בכל העולם כמו שהיא ניכרת בירושלים ועי"ז כל העולם יעבדו עבודתו ויובילו לו שי:

והלא מאתים וחמשים ושתים כו'. הכי גמירא ליה. ומ"ש בפ"ק דמגילה שאחשורוש מלך בכיפה דכתיב שבע ועשרים ומאה מדינה ע"כ פליגי דהא יחסר לו עדיין שתים חמשים ומאה מדינה:

ודוד שלט בכולן כו'. לכאורה קשה איך קאמר הכא דדוד ושלמה ואחאב שלטו בכולן הלא המה לא משלו רק בא"י כי פרעה מלך מצרים וחירם מלך צור ועוד מלכים אחרים היו בימיהם. ואף הלא לא מנה את סנחריב משום דלא כבש את ירושלים ואיך אמר על אחאב ששלט בכולן הלא היה מלך על יהודה ובנימין וגם מלך על ארם שנלחם עמו כמה פעמים. וי"ל דמולך בכיפה מקרי כל מי שאין כמוהו בעולם בגבורה אשר יכול לנצחו במלחמה. ולכן אף כי אחאב לא היה שליט בכל הארץ. אבל משום שלא עמד איש כנגדו. כי מלך ארם נכנע תחתיו ונפל בידו כמה פעמים במלחמה. וגם מלך יהודה היה סר אל משמעתו כמו שאמר כמוני כמוך וגו'. וכן בדוד ושלמה היו הכל סרים למשמעתם לכן נקראו שליט בכולן משא"כ סנחריב לא יכול לכבוש את ירושלים. וחזקיה עמד כנגדו:

והיה נוטל ממנה שנים. ואע"ג דלפ"ז אין ראיה ממה דכתיב ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים. כי מלך על רל"ב מדינות שמא היו שנים ממדינה אחת. י"ל דשם ממשמעות דקרא דמזכיר שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים כי כן היה גם מספר המדינות. משא"כ כאן דכתיב ושלשים ושנים מלכים אתו דלא נזכר כאן מדינות י"ל שפיר כי שנים היו ממדינה אחת:

בני אשפתו ר' ברכיה ורבנן ר' ברכיה אומר וכו' כצ"ל:

כתיב ושער רישיה כעמר נקא. משום דמקודם זה אמר בדריוש אע"ג דחטא במה שחלק מלכות ה' או בנין הבית מ"מ לא קפח ה' שכרו במה שאמר מי בכם מכל עמו וגו' והוסיף לו מדינה אחת לכן מביא הדרשות אלה המלמדים אותנו כי גם זכות העובדי כוכבים לא תאבד ואין הקב"ה מקפח שכרם. וטעם דרשת כעמר נקא משום דאשכחן במשל על מראה ה' דכתיב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. ואיך אמר כאן כעמר נקא. וע' בפ"ב דחגיגה מה שתירצו הגמ' בזה והמדרש דריש כעמר נקא בבואו לשפוט את העובדי כוכבים או ינקה זכותם ולא יגרע גם את שכרם. והמשל בשיר השירים מיירי בישראל ומדריש בחזית שחורות כעורב בכמה אנפי ע"ש. ויתכן דרשב"ץ מיירי במצות שבין אדם למקום. וז"ש שאין לכל בריה אצלו כלום ומשלם גם לעובדי כוכבים בעד המעשים הטובים למקום אשר בידיהם. ור"י בש"ר איבו מוסיף כי ישלם להם גם החסדים אשר האחד עושה עם רעהו ומביא את הכתוב ומעמים אין איש אתי כי לא יקופח שכרם אשר כל אחד עושה בעמיו. ור"פ ור"ח בש"ר סימון מוסיפין דישלם להם שכרם גם במצות אשר לא עשו בשלימות כמו לשום פניה וצריך לבקש ולחפש זכות ומליץ אחד מני אלף באותה מצוה ג"כ שכרם לא יקופח. ור' סימון בשם ר"י מוסיף כי במצות שעושים רק מחמת ההרגל כמצות אנשים מלומדה וכמ"ש מצות הרגילות שבינותם גם על זה ישולם להם שכרם. ור"ב בשם ר' לוי כו' מוסיפין כי גם על מצות קלות שאין בהם רק טורח מעט וזה רק מיעוט זכיותיהם תמצא להם לשלמם וכמ"ש לקמן פ"ג על מרודך בן בלאדן שעל ג' פסיעות שפסע לכבוד ה' עמדו ממנו ג' מלכים. והנכון שזכות התורה והמצות גדול מה' בחינות. וכל אחד דבר מצד בחינה אחת. הא' בבחינת המצוה. כי גדול המצווה ועושה. וע"כ הנה שכרו אתו. וכנגד זה אמר שאין לכל בריה אצלו כלום כי פורש לכל איש שכר מה שעשה לעבודתו. והב' בבחינת התועלת הנמשכת מן המעשה כענין גמ"ח וצדקה וכנגד זה אומר ומעמים אין איש אתי דהיינו זכות האיש עם העמים והתועלת אשר בין ההמון. והג' בבחינת טוב המחשבה שהקב"ה מצרפה למעשה. ועז"א אבקש לכשאבקר כי זכות המחשבה נעלם וצריך בקשה וחפוש. ואף ע"ג דבעובדי כוכבים אין מחשבה מצטרפת למעשה מ"מ זכות המחשבה גם להם במקומה עומדת. והד' בבחינת הזריזות וההרגל שיעשה בה וכמ"ש הוה זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. ופירושו המפרשים שאין אתה יודע אם השכר הוא מצד הזריזות או מצד מעשה המצוה וכנגד זה אמר מצות הרגליות שבינותם שהוא הזריזות וההרגל בהן. והה' מצד קדושת המצוה בעצמה שהיא גבוהה גבוהה. וכנגד זה אמר תמצא להן מיעוט זכיותיהן שעשו. כי אפי' זכיות מעטין הוא גדול להציל ולעזור מצד קדושתן שהן רבי האיכות:

לכשיפסקו מצות הרגילות. ודריש לעת תמוט רגלם מלשון הרגל ורגילות:

כבש שבע שהן קשות כו'. לא דריש ממה דהתחיל למנות מספר הקטן לפני מספר הגדול ממנו. כי כן הוא מדרך הכתובים וכמו ויהי ימי יעקב וגו' שבע שנים וארבעים ומאת שנה. וכן ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה ובמקום אשר מספר הגדול יבוא מקודם יש דרש ע"ז וכמו בשרה דכתיב מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. אבל הדרש הזה הוא מיתורא דקרא וכמו דאמרינן במסכת מגילה מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה ל"ל:

כחצי עטרה. פי' כחצי עגולה. ואם המנצח יקיפם מסביב אז יכבשו אלה אשר בתוך מעצמם כי יפחדו למרוד בו אחרי שהוא הקיפם. והוא סובר כי מושב בני אדם בארץ הוא כחצי עגולה. ורפ"א כי מושב בני האדם הוא כמגולה שלימה. וכן כל אחד נותן משל לפי דעתו שכן הוא מושב בני האדם. ונכן אומר ר' אבין כקב אשר בקרבו הוא חלל כ"ה באמצע העולם מדברות וימים. ור"נ סובר שהישוב באמת המים שהוא ארוך וקצר וכשכבש את יושבי הארץ משני הצדדים בב' קצות האורך נמצאו הפנימים נכבשים:

בעי לערערה יתהון כו'. אף כי אמת הדבר כי נהגו לאמר מלתא דבדיחותא דרך הלצה וכמ"ש הרשב"א בברכות מ"מ גם בדברים האלה צפון רעיון רם. כי שנותיהן של צדיקים מנויות ויקרות להקב"ה. והזכות אשר להם עכל שנה ושנה בשנות חייהם שמור הוא לבניהם אחריהם. ומשלם לאוהביו עד אלף דור:

שדה הוא עיר כו'. עמ"ש בזה ברוח רבה פ"א:

בימים ההם כו' בהמ"ק חרב כו'. זה ע"פ מאמרם ז"ל שכתבו לו שטנה בתחלת מלכותו וע"י זה ביטל מלאכת ביהמ"ק ולכן התרעמו למה ישב בשלוה. ולכן דרשו בימים ההם דמיותר הוא. כי כבר כתיב ויהי בימי אחשורוש ודרשו דזה כנגד בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכי גתות בשבת. ובעון חלול שבת בישראל נתנה שלוה לאחשורוש הצר לצער בזה את ישראל:

רח"א הלואי לא היו אותם הימים כצ"ל. ודריש הה"א מן ההם כמו הלואי:

עובדי כוכבים אין להם ישיבה. [אולי בשביל כי המה רק בחרב ובגבורה קנו להם ארץ מושב. ולפ"ז לא יבטחו במושבותם פן יקומו עליהם גבורים יותר מהם ויגרשום מעל הארן. משא"כ ישראל כי הקב"ה נתן להם את הארץ לנחלה. ואף כי בחטאם גורשו מעל הארץ מ"מ לא נכרת שמם מן הארץ ונקראת ארץ ישראל ואם ישובו לה' ישיב גם הוא את הנדחים לארצם. ולכן כתיב באחשורוש כשבת בכ"ף הדמיון כי כבר נתנה הארצות אשר משל עליהן לאחרים לנחלה ולא תשובנה אליו עוד. משא"כ בישראל כתיב בשבת כי הארץ הזאת עוד תשוב להם לעת קץ] והנה באמת מנינו גם בכנענים הפעל ישב בכמה מקומות כמו והכנעני והפרזי אז יושב בארץ. ואמר אל יושב הארץ. ישב החורים לפנים יעוד רבים ולא מקשה מהם. כי כתיב בפעל והפעל הוא הנופל תחת הזמן ולפ"ז אין דחיה מזה לדבריו. ורק מן כשבת ובשבת אשר המה במקור ודינה כדין השמות שפיר מקשי ומתרץ:

מלאכתו כתיב. דדרשינן ביה מלאכתו שכסא זו היתה עשויה לו בדמים כדלקמן:

א"ר אחא וכי איזה היה הכסא ויעש המלך. כסא שן גדול והכתיב ולאחאב וגו' כצ"ל וה"פ דמקשה מאי רבותיה של כסא המלך שלמה שהיה עשוי משן מצופה בזהב הלא שן הרבה יש בתבל. כי לשבעים בני אחאב היה לכל אחד שני פלטירין משן. ומשני כי מעלת כסא שלמה איננה מחומר הכסא רק מהצורה כי הוא היה כמראה מרכבתו של הקב"ה וכדמפרש ואזיל:

הה"ד והכיתי בית החורף וגו'. ומשמע ליה דבאחאב מיירי דכתיב ואבדו בתי השן ובאחאב אשכחן בנין בית השן ומדכתיב ואבדו בתים רבים משמע דלכל אחד מבניו היה כן:

כנגד ששה רקיעים. הטעם שבא לרמז בשש המעלות לשש רקיעים משום ששלמה מלך בתחתונים ובעליונים כדאיתא בפ"ק דמגילה. וכן לרמז כי הוא יושב על כסא ה' המושל בשמים ובארץ וזה הוא הטעם מה שאמר כנגד שש ארצות. וכן מה שבא לרמז כנגד שש סדרי משנה להורות לנו כי הוא מושל ושופט על פי התורה. וגם לששת ימי בראשית כי חכמת שלמה היתה כוללת על כל הנבראים בששת ימי המעשה באומר וידבר על העצים ועל האבנים וגו'. ומ"ש כנגד ו' אמהות משום שלא יאמרו כי יש בו פגם שבא מרות המואביה. לכן אמר כנגד ו' אמהות שגם רות היתה צדיקת כמו אחת משש אמהות האלה:

כנגד שש מצות שהמלך הוא מוזהר עליהם ומצווה בכל יום. כ"ה במ"ר פי"ב. ובא למעט מצות כתיבת ספר משנה תורה ומצות קריאת התורה בהקהל שאינן נוהגות בכל יום. רק פעם אחת או לעתים רחוקים. אבל הנך מצות דמונה פה נוהגות בכל יום. ובשתי הל"ת של לא תטה משפט ולא תכיר פנים נכללו גם השאר ל"ת אשר הם מענין זה. ויש לתת טעם למה יצאו הששה כרוזים כל אחד במעלה אחת ולא יצאו כלם בפעם אחת אם בעלותו במעלה הראשונה או במעלה העליונה. וגם למה בסדר זה ולא בסדר אחר. אבל באמת הכרוזים לפי מדרגות תכונות האדם. הכרוז הראשון היה לא ירבה לו נשים וזה חוש המישוש אשר חרפה היא לאדם משכיל ולא יכשל בה רק העומד במדרגה התחתונה. וכאשר יעלה האדם מעט במעלת החכמה יזהר בזה מנפשו ובא הכרוז לא ירבה לו סוסים אשר הוא מענין ממשלה. ואהבת הממשלה תמצא גם באנשים אשר התרוממו מעט ממדרגה התחתונה ולכן במדרגה השניה בא הכרוז מן לא ירבה לו סוסים. ואח"ז באשר יעלה האדם עוד מעלה במעלת החכמה ויתחבא אל הכלים ולא יאבה בשררה. בכל זאת תמצא בו התשוקה לכסף אשר בזה יוכל לעשות צדקה וחסד. ולהיות בטוח ממחסור ומצוק בימי חייו ולכן במדרגה השלישית נא הכרוז וכסף וזהב לא ירבה לו. ובעלותו למדרגה הד' אז יחשוב האדם לעשות משפט וצדקה בארץ ובא הכרוז לא תטה משפט. ובעלותו למדרגה החמישית אז לא תהיה בו עוד נטיה חפשית להטות משפט. אך פן מפחד ומגור מהנשפט יכיר פניו לכן בא הכרוז לא תכיר פנים ולא יגור מפני איש. ובע ותו למדרגה הששית וסר גם הפחד הזה. אך יש פחד פן אהבת המועיל תעור עיניו. אשר אין איש נקי מזה להלכד באהבת עצמו ולראות המשפט בעינים לא טהורות וע"ז בא הכרוז לא תקח שחד. וכאשר בא לישב נאמר לו דע לפני מי אתה יושב כי בקרב אלהים ישפוט:

ולמה נקרא שמו שישק כו'. לפי הפשט נראה כדעת המפרשים האומרים כי פרעה הוא שם של כל מלכי מצרים (כי פרעה בשפת מצרית הוראתו מלך) וכמו אבימלך במלכי פלשתים וארתחששתא במדי ופרס. ולכל אחד היה גם שם עצם פרטי. כדאשכחן פרעה נכה פרעה הפרע. ולפ"ז גם שישק היה שמו העצמי. אבל דעת חז"ל איננו כן ודרשו פרעה הפרע בש"ר שנפרע הקב"ה ממנו ופרעה נכו שהכישו ארי. ולדבריהם ז"ל האריך ימים הרבה שפרעה שהי' בימי משה עשה עצמו אלוה ועליו נאמר פרעה הפרע משום שאמר יאור לי ואני עשיתיני ואח"כ היה בימי יחזקאל וירמיה שנבאו עליו וזה דבר תימא. ובפר"א איתא שהוא מלך נינוה שעשה תשובה בימי יונה. וגם זה תימא שהאריך ימים עד יונה. ומשום דבעי למימר שנטלו בכתובת בתו הוצרך להודיענו דשישק הוא פרעה כי שלמה הלא לקח בת פרעה. [א"ה המחבר הזה בשיטתו אזיל כי אין לדרש שם עצם פרטי בלי הוכחה לזו וכמ"ש ביפ"ת כמה פעמים. אבל דבריו אינם מוכרחים כלל וגם רז"ל מודים כי שמות כל מלכיהם היו פרעה ובכל זאת דרשו את שמותם העצמי. כי לכל שם עצם פרטי יש ג"כ הוראה מיוחדת למה נקרא בשם הזה. והוא נקרא בשם שישק על שם המאורע הזה אף כי היה באחרית ימיו ועיין בב"ר פ' נח]:

שבא בשקיקות. אין פי' שהשתוקק לעשות מלחמה. כי כל הבאים ללחום הלא משתוקקים לזה. אבל פי' מלשון שוק אשר שמה יסחרו וישאו ויתנו וכמו יום השוק. נקט ליה שוקא. ופי' שבראשונה חפץ לקחת כסף בכתובת בתה. ואח"ז בדרך משא ומתן ומקת וממכר כמו בשוק חפץ לקחת הכסא במחיר זה. וכשלא שמעו לדבריו הביא עמו עם רב ולקח בחזקה במלחמה:

ועשה משלו כדמותו כצ"ל:

כהדא דרגישא קסריתא כצ"ל. וזה כדאשכחן בירושלמי דפ' מי שמתו גבי איזהו דרגש ערסתא קסריתא ופי' מטות של קסרי. וה"נ פירושו שראש עגול של כסא זה היה עשוי כמו שעושין במטה של קסרי לכבוד ולתפארת:

והארי פושט לו יד. כל זה נעשה בחכמת ומלאכת המשקולות:

ועטרת של זהב נוגע ואינו נוגע. והא דכתיב ביואש ויתן עליו את הנזר ואת העדות ואמרו רז"ל עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ושאין ראוי למלכות אין הולמתו. י"ל בשעה שנעטרו למלוכה שמו את העטרה בראשם לבדקו ולדעת אם הולמתו. ואח"כ היו יושבין תחת העטרה נוגע ואינו נוגע:

ותימר על כסא מלכותו. עיקר קושיתו היא למה כתיב מלכותו דמשמע שלו היא המלוכה. ולא כתיב על כסא המלוכה והי' במשמע שמאת ה' מלך מלכי המלכים באה אליו המלוכה. ומשני כי לשעבר באמת נתפרסמה מלכות ה' צבאות ע"י ישראל וידעו הכל כי ממנו הוא. אבל בימי אחשורוש כאשר נטלה המלכות מישראל והם היו נבזים ושפלים ולא שעו אחרי אמונם ואמרו בלבבם כי כחם וזרועם הם אלהיהם לכן אמר כסא מלכותו. אמנם כאשר יתפרסם שמו שנית ידעו הכל כי לה' המלוכה. והוא מושיב מלכים לכסא:

א"ל הקב"ה לכורש כו'. פי' מה שאמר הכתוב אשר בשושן הבירה הוא כאלו א"ל הקב"ה זה הוא שכרך על אשר אמרת בירושלים אשר ביהודה:

רבי יהודה ור' נחמיה כו'. משום דק"ל למה לא עשה המשתה בתחלת מלכותו לכן אמר ר"י דשלש שנים נמשכה מלאכת הכסא וכאשר נגמרה הכסא עשה משתה. כי בשנת שלש למלכו יכול לשבת על כסא מלכותו. והשני אמר כי בתחלת מלכותו גזר לבטל בנין ביהמ"ק. ולא היתה שמחתו שלמה עד אשר עברו ג' שנים מהזמן הזה ולא נבנה אמר בלבו כי לא יבנה עוד. כי בשלש שנים הוי חזקה:

עשה ג' שנים בלא כתר כו'. וס"ל לכן עשה המשתה בשנת שלש. משום שאז לבש את הכתר בפעם ראשונה. ומדרך ענוה לא ישב על כסאו ולא לבש הכתר עד היום הזה:

ולא היה עושה דבר עד שנמלך. כדכתיב ויאמר המלך לחכמים וגו' כי כן דבר המלך וגו' וגם במה שגזר לאבד את כל היהודים לא היתה בעצת המן לבד. אך נתיעץ עם החכמים והחרטומים כדלקמן:

שמא לא יצאת ידי קנדלא פטים. פי' שמא לא נתת בעצמך שמן זך. וא"ל מה זה דבר חשוב עלי כי לא אוכל לסמוך בזה על עבדי. וא"ל רבי פן יתנו העבדים שמן עכור ויקלקלו את הסעודה ולכן צריך אתה להביט על זה בעצמך. וכאשר שאלהו הדא מנ"ל א"ל מאחשורוש דכתיב עשה משתה משמע שהוא בעצמו עשה והשגיח על כל דבר. ולא סמך על עבדיו:

עשרה חלקים כו'. בקדושין מ"ט ע"ב מונה בשנויים קצת. ומה שהבדיל פה בין נוי ליופי כי הנוי הוא בחיתוך האברים ותקון התמונה בערך נאוה. ויופי הוא במראה הלובן והאודם. וכן כח הוא חוזק הגוף לשאת משא וגבורה היא אומץ הלב וזרוע עוז לעשות מלחמה. וכן חכמה בדרך ארץ ובטבעיות. ובעניני אלהות ומדות הנפש היא תורה (ומביא כאן לתרץ למה מכל המדינות קרא רק לשריה ומפרס ומדי קרא לחיליהם. והנה על פרס לא קשה כי אחשורוש היה פרסי. אבל על חיל מדי קשה. ולכן אמר משום שהם היו מצוינים בנוי. ומה שלא בחר ג"כ מיהודה ומירושלים המצוינים בגבורה וביופי כי כבר סלה ה' אז כל אביריהם וחשך משחור תארי בני ציון היקרים. ובימיו גם בח כשדים אזל):

פעמים שהוא מקדים מדי לפרס. כדכתיב למלכי מדי ופרס וכאן מקדים פרס למדי. ומשני כשהמלכות במדי כו'. ביאור הדברים עפ"י דאיתא בפ"ק דמגילה דאתנויי אתני בהדי הדדי אי מינייכו מלכי מינן אפרכי. אי מינן מלכי מינייכו אפרכי. ולכן אחשורוש שהיה פרסי והוא מלך אז לכן הקדים פרס למדי. ומה דכתיב למלכי מדי ופרס משום שכאשר החלו לכתוב הדברי הימים אז היה המלך עמדי ולכן נקרא בשם מלכי מדי ופרס. ונשאר שמו כן לעולם:

שקבלה את המלכות פרוסות. פי' שלא מלכה זמן ארוך בדורות רצופים אך אחרי ימי תרדה נפסקה מלכותם והחלה מחדש אחר זמן בימי אדרכיאן ונפסקה עד לעתיד שאז תמלוך שנית זמן מה. ומביא ראיה מהכתוב אשור כי יבוא בארצנו כי לעתיד תמלוך זמן מה כי אשור הוא פרס וכדמשמע בחזית על פסוק אם חומה:

אלו שני לגיונותיו כו'. משום דהפרתמים הוא לשון שררה וחשיבות. ווה אי אפשר שכל חיל פרס ומדי היו פרתמים. לכן מפרש דקאי על שני הלגיונות של מלך דנקראו פרתמים משום שהם חשובים משאר החיל. או משום דהם נותנים שררה למלך לכן נקראו פרתמים:

בני טעמיא. המה העוסקים בעסקי מלכות בהנהגת ההמון במאמרם. ע"ד די ליהוון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא. ובני סגניא המה השרים וסגנים שלמעלה מהם ע"ד ועילא מנהון סרכין תלתא:

המד"א באדין דניאל התיב עיטא וטעם. עיטא הוא עצה. וטעם הוא נתינת טעם והוראת פנים לעצתם ולשני דברים אלו היו בני טעמיא ובני עצתיא:

להדא ארכיון דגדר. גדר הוא שם מקום והמלך יושב שם במקום גבוה. וכל העם יושבים לפניו על הקרקע להשפט לפניו וכן היה ענין אחשורוש דומה לבית שררה זו דגדר. ורשב"ן מדמה לפלטין שהמלך איננו יושב גבוה מכל העם אבל העם שטוחים לפניו על פניהם ולכן כתיב לפניו: