כל רוחו יוציא כסיל זה אחשורוש. בא לתת טעם מה שהאריך הכתוב בספור זה. להגיד לנו כי כל מזמות אחשורוש בהראותו את כבוד עשרו הופרו בעצת חכם הרזים. וכמו שדרשו בשמ"ר כל רוחו יוציא כסיל משהוציא כל עצתו אח"כ חכמו של עולם באחור ישבחנה שכן אתה מוצא באחשורוש שעמד ובטל מלאכת ביהמ"ק לפיכך לא מלך אלא על חציו של עולם מה כתיב בו בהראותו וגו' וחכם באחור ישבחנה שהפיל הקב"ה עצתו והרג את ושתי. ופי' הדברים כי המשתה אשר עשה הוא בשביל שבטל מלאכת ביהמ"ק כדלעיל לר"נ. וכדאמרינן בפ"ק דמגילה כשבת המלך אחשורוש לאחר שנתישבה דעתו במלכותו אמר בלשאצר מנה וטעה וכו' אנא מנאי ולא טעינא וכו' ובמה שנהרגה ושתי ונתערבבה שמחתו היה סימן להפלת עצתו. ועוד דושתי יועצתו לבטל בנין ביהמ"ק כמ"ש המתרגם נהרגה ובאה תמורתה אסתר שדריוש העומד ממנה יבנהו:

ששה נסין צ"ל גיסין. ולקמן בפסוק גם ושתי גרסינן ניאוסין. ובילקוט גריס מסכריות והיינו אוצרות. וע"ש ששה דריש את עושר כבוד מלכותו שלש. ואת יקר תפארת גדולתו שלש הרי ששה:

מיני יציאותיו. פי' חשבון יציאות ביתו ושכר עבדיו הראה להם. כי בזה יודע עשרו. ולא מפרשי עושר ממש. כי עושר המלך הוא במקומות רבים וא"א להראות לעין עושר כבוד מלכותו. והאומר סעודת א"י פי' כי הראה לו ההכנסה שהיתה לו מא"י כי רבה היא. ובש"ר לא גריס להא:

בגדי כ"ג הראה להם. שלבשם ונתעטף בהם כדאיתא בפ"ק דמגילה ופירש"י שהיו בידו בגדי נ"ג שהביא נ"נ מירושלים. והטעם בזה שחשב שעוד לא יבנה ביהמ"ק כיון שעברו שלש שנים לבטול מלאכתו כדלעיל. או לפי שמנה וטעה כדאיתא בפ"ק דמגילה לכן הקל בכבוד בגדי כהונה ונתגאה בהם כמו בלשאצר שהוצוא כל כלי ביהמ"ק כשחשב שהגיעה העת ולא נבנה ביהמ"ק וגם אחשורוש הוציא כלי ביהמ"ק כדלקמן:

בת קבריא. אמת המים של נהר קבריא הנזכר בב"ר פי"ג מתגלגלת בין במקום שלה ובין שלא במקומה כי יוצאה ומתפשטת לחוץ למקומה כאלו הוא ג"כ מקומה. והוא משל לאחשורוש שהתגאה בבגדי כהונה שלא ניתנו לו להשתמש בהם. ומצינו הוראת בת על אמת המים כמו בת כרתא דריש פרק כל הבשר:

מהיכן העשיר כולי האי. וס"ל שלא מלך אלא בחצי הכיפה:

ימים רבים של צער. כי מ"ש שמונים ומאת יום לא קאי על עשה משתה כי זה היה מביא לתעוב המאכל כמ"ש הרי"ך ז"ל. אבל זה קאי על בהראותו את עושר כבוד מלכותו כי זה נמשך ק"פ יום. ולכן לא כתיב שמונים ומאת יום אצל עשה משתה וגו' ושרי המדינות לפניו. ולפ"ז מקודם הראה את עושר כבוד מלכותו ק"פ יום ובמלאת הימים האלה עשה משתה שבעת ימים. וא"ש בזה שלא יקשה למה מיעט ימי המשתה לבני ארצו רק ז' ימים ולראשונים ק"פ יום. כי גם לראשונים לא הרבה ימי המשתה כ"כ. ומה דכתיב ימים רבים אשר הוא למותר דריש כי זה ימים של צער וכדאיתא בילקוט שהראה להם כלי ביהמ"ק וציערו ע"ז ולא רצו להסב ועשה לישראל מסיבה לעצמן. ויען דהמצטער מרגיש מאד במשך הזמן. לכן מוסיף כי לישראל היו ימים רבים. ועי' בויק"ר פי"ט שמה הובא הדרש הזה באופן אחר ועמ"ש שם בביאור דברי המדרש הזה:

יום אחרון כיום ראשון. שלא כדרך העולם שפוחתין אח"כ סעודתן לקרואיהם כעובדא דלקמן. ויתורא דיום דריש. דבתר דכתיב ימים יום ל"ל:

עד שהאכילן עדשים כו'. כי כל הכלים שהיו לו מכר לצורך הסעודה ולא נשאר לו רק כלים שחורים ומפוחמים להאכילם עדשים:

והאכילו כל מה שנברא בששת ימי בראשית. זה הוא מדרך הפלגה כי בוודאי לא האכילו מאכלים האסורים אשר גם המה נבראו בששת ימי בראשית. וכזה אמרו בב"ר גבי ואוכל מכל מה שנברא בששת ימי בראשית ועמ"ש שם. וגם זה הוא רק להפליג את מספר מיני המאכלים:

התחיל ממיל בו. יש גורסין ממלל ול"נ דצ"ל מזלזל בו:

משגח ר' שתי גבן חד כסא יומא דין כצ"ל:

אתון אורייתכון כו'. פי אתם התורה תכבד אתכם גם בלי ממון. אבל אותנו לא יכבד איש אם לא יהיה לנו כסף. לכן אנחנו מוקירים ושומרים את כספנו:

מ"ד קנרס. פי' אחד אומר כי הקערה החסירה היתה של ירק הנקרא קנרס וכדמתרגמינן וקוץ ודרדר קונרס וי"א שהיה מן כפנאי והיינו תמרים שאינם מבושלים. וקמ"ל אע"פ שלא היה החסרון אלא מדברים אלו דלא חשיבי בא לידי בזיון. ואייתי דהב כו' פי' הביא להם זהב חלף החסרון הזה לאמר להם כי לא מכילות או מקוצר יד חסרה הקערה זו. רק משום שלא שם על לבו להכינה מראש:

לא הוה לי דאימא לך כו'. פי' טוב היה לי לבלי לספר לך המקרה הזה. אחרי שאנכי לא שמרתי את הדברים אשר יעצת לי להרבות את המאכלים על מספר הקרואים. אבל מטעם זה אנכי מספר לך לדעת האם העצה אשר יעצתני גלויה היא לך עם חדרי תורה הגלויים לך:

ויעש משתה אכ"כ כו'. כיון דעיקר המשתה נעשה לאבנר היל"ל ויעש דוד משתה לאבנר ולאנשים אשר אתו ומדכתיב משתה לבסוף מוכיח כי צריך לצאת בעשיית המשתה ידי חובת כל האנשים אשר יהיו שם:

ובמלואת כתיב. פי' דבא מלא בוי"ו להורות שהמשתה היה מלא ושלם בכל עניניו:

שבעה עם ק"פ. ולדבריו יתפרש ובמלואת הימים כאשר קרבו הק"פ להכלות ולהמצא אז בימים האחרונים שבהם עשה משתה שבעה ימים לכל העם הנמצאים בשושן:

בבית קומטיטון שם מקום. ודריש הנמצאים על המאכל והמשתה הנמצאים בשושן ולכן יכול לעשות משתה שם לרב עם. ורחב"פ מפרש הנמצאים על האנשים ובא לאפוקי אותן האנשים שברחו משם. ור"ח בן עטל דריש הנמצאים על היהודים ע"ד הכתוב בדניאל י"ב ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר או דדריש הנמצאים על הדברים הנמצאים בסעודה זו לאפוקי סעודה דלעתיד אשר ממנה שחק היא לא תמצא לעינינו כי עין לא ראתה אלהים זולתך:

גנה מבחוץ וחצר מבפנים. כי ביתן הוא בפנים וכמו מבית ומבחוץ. ומפרש כי ביתן קאי על חצר משום דחצר הוא לשון זכר וביתן הוא ג"כ ל"ז מדלא כתיב ביתנה. ולפ"ז היה החצר מוקפת גינה מסביב. ואידך סובר כיון דתצר סמוך לגנה וביתן בא אחר זה לתאר על הנסמך וזה על גנת אשר היא היתה מבפנים והחצר הקיף את הגנה מבחוץ:

פורש את הוילון בין חצר לגנה ואז היה החצר מובדל מן הגנה ולא מצי קאי ביתן רק על אחד מהם העומד בפנים. אבל כשקופל את הוילון והגנה נראית בחצר סביבה. או שהחצר היה בפנים. אבל שניהם נראים כאחד. והחצר נקרא גנה. והגנה נקראת חצר. ומצי קאי ביתן על שניהם יחד ויתפרש ביתן על חצר הפנימי לאפוקי חצרות אחרים העומדים רחוק ממנו בצד חוץ. ובכן נתקיימו דברי שניהם כי ביתן מצי קאי או אגנה כר"נ או על חצר כר"י:

בדמים הרבה. דריש ביתן מלשון מתן מעות מרובים:

איירינון. הם בגדים לבנים כמו כלים האוליירון דס"פ אלו קשרים. וכן האומר טיינון הוא מין צבע כדאיתא בירושלמי דפרק במה מדליקין ועורות תחשים ר"י אמר טיינון והוא שם צבע הנקרא כך:

שבני חורין כו'. פי' בני שרים ומפרש חור כמו חור בחול"ם והוא מענין חורי יהודה שפירושו שרי יהודה:

מפקיעין מפשילין והוא הושטתם להשתמש בהם:

נגללין היו כוילון. דגלילי כסף היינו כמין פרוכות המסך הפרושים על הפתח מרוקמים בחוטי כסף ומקרי גלילי מפני שנגללין על הפתח מלמטה למעלה מצד חוץ לצד פנים או מצד פנים לצד חוץ ככריכת מגילת ספר. ולחרינא היו כמין קלעים הפרושים מקצה לקצה. וכשרוצין מקפלין ומחברין מקצותיהן עד קצותיהן כקלע של ספינה הפרוש שבהורדתו מקפלין ומקמטין אותו:

אם תאמר. דהוו זעירין כצ"ל:

פרחו של אחד מהם. זה כמין קפלורוסים שבראש העמוד הנזכר:

למרגלית שהיא אהובה. אבהט קאי דדרשינן ליה אבנים שמתחוטטות על בעליהן. והיינו לשון עינוג כענין שאתה מתחטא לפני המקום דפ' סדר תעניות וכמ"ש הערוך. וזה שמפרש בהט שהיא אהובה. והאומר שמוציאה את בעלה דריש לשון דר. ופי' בשביל שיוכל לשלם בזה את חובותיו יצא לחפשי מנושיו וממעיקיו:

הביא כליו וכלי עילם. מדהל"ל והכלים שונים וכתיב וכלים מכלים שונים משמע שהכלים משתנים מפני כלים אחרים. דהיינו כלי עילם היו מגונים נגד כלי אחשורוש שהיו חשובים מהם. וכן כלי אחשורוש היו משתנים ומגונים מפני כלי בהמ"ק. ולפ"ז מפרש שונים שבהביטם עליהם ועל כלים אחרים נכר השינוי וכמו במשל של שפחה ומטרונה. ור' תחליפא מפרש שונים שנשברים מיד וישתנו בצורתן וכמו כלי זכוכית ורשב"ן מפרש שונים שהמשתמש בהם הוא שונה לקלקלה. כי גם בלשצר כבר קבל ענשו במה שהשתמש בהן. ואע"ג דכתיב בקרא כי אז שלמה מלכותו. מ"מ די היה לו לרדת ממלכותו. ולא לקבל עוד עונש בגופו כי נהרג ונאבד מן העולם. אבל העונש קבל בשביל כלי ביהמ"ק שהשתמש בהן:

ככוסות ביד המלך. שהיו בידו כוסות כנגד כל הקרואים והוא שתה כנגד כולם. וזה דרך גוזמא. וגם לקבל אלפא הוא גוזמא. אבל בלשצר לא היה גבור בשתיתו כאחשורוש. ולכן מגזם על בלשאצר לקבל אלפא. ואחשורוש ששתה יותר מגזם ששתה כנגד כולם:

כדת כל מקום ומקום. כיון דלא פירש כדת איזה מקום ואיזה אומה. לכן מפרש כדת כל מקום ומקום וכדת כל אומה ואומה. כי יש מנהגים שונים במקומות. יש ששותים ואח"כ אוכליה ויש מקומות נהפך. וכן יש שנויים באומות כמו הכותים שאינם שותים יין מן נאדות. אלא מכלי חרס:

אין אונס באנפקאי. פי' לאיש אשר חמרא חייא הזיקו לא אנסוהו לשתות חמרא חייא אלא מזוג.

שהיה ביתו מיוסד. דריש יסד המלך מלשון יסוד וקאי אבהט ושש ודר וסוחרת. שמהן בנה יסודות הבית לכל גדולי המלכות. אבל לשאר העם רצפת הבית היתה של אבנים טובות. אבל לא היסוד:

אין אונס בפקתא. זה כוס של רביעית כדמשמע בפ' חזקת הבתים ופי' שהיו שותין בכוס קטן כזה ואין אונס לשתות בכוס גדול כמנהגם וז"ש לפום דתמן שאתן במדה גסה וכדמייתא בילקוט כך היה טבסיס של אנשי פרס הי"ל כוס גדול מחזיק מ' שמציות והוא נקרא פוסקא והם משקים בו לכל אחד ואחד אפי' הוא מת ואפי' הוא משתגע הוא שותה ומי שהוא שר המשקים היו גדולי פרס מעשרין אותו שהגדולים של מסובין רומזין לו ונותנים לו כמה דינרין של זהב שלא להשקותו בו אבל אחשורוש לא הכניס הכוס הזה בסעודתו אמר מי שהוא רוצה לשתות ישתה לכך נאמר והשתיה כדת אין אונס:

לעשות לגדולי מלכות כו'. דריש רב גדולי המלכות. וכן דריש רב ביתו גדולת ביתו ופירושו שנתן לכל גדול בית גדול לפי כבודו שישב שם עם בניו ובני ביתו לצחק שם. או דדריש לעשות כרצון איש ואיש על גדולי המלכות שיוכל כל אחד לצחוק עם בניו ובני ביתו כרצונו. ובסמוך דריש לעשות כרצון איש ואיש בא"א דלא כרשב"ן:

א"ר הקב"ה אני איני יוצא מידי בריותי כו'. דריש מדכתיב לעשות כרצון איש ואיש ולא כתיב לעשות כרצון כולם שהתפאר בזה לעשות כרצון איש ואיש אף שרצונם הפוכים וכמו שאמר לעיל אית דבעי מיגס ובתר כן שתי וכו' ולכן קנתרו הכתוב כי לא יוכל לצאת ידי המן ומרדכי המתנגדים זה לזה ורמז לזה ג"כ באמרו איש ואיש וזה איש יהודי ואיש צר ואויב:

לפי שבעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת כו'. ממ"ש בזה בחזית על פסוק עורי צפון.

מי הוא זה שעושה רצון יראיו זה הקב"ה. פי' שעושה רצון יראיו אף שרצונם הפוכים זה מזה. ושאלת שניהם מתנגדת זה לוה. ומה שאמר לעיל אני איני יוצא מידי בריותי כו' זה בסתם בני אדם. אבל ביראיו עושה הקב"ה שיפיק רצון שניהם בהשגחה שלא יביא שני יראי ה' לבקש דבר אחד אשר האחד ידחה מפני רעהו אבל יתן בלבם לבקש דבר אשר שאלות שניהם תמלא: