רב פתח הוי משקה רעהו וגו'. משום דק"ל למה ספר הכתוב מסעודת ושתי כדלקמן. ומתרץ רב דבא בזה להשמיענו מה שנגזר עליה לכנוס ערומה שזה משפט בית נ"נ לידון ערומים וכמו שמסיים גם זו ושתי:

זה נ"נ. כי כל הפרשה שלפ"ז מיירי מנ"נ דכתיב כי הנני מקים את הכשדים וגו' וכן פי' במכילתא מ"ש איום ונורא הוא בנ"נ. ובתנחומא דרשו את הכתוב הנה עופלה לא ישרה נפשו בו בנ"נ. וכן בשבת פ' שואל דרש את הכתוב שבעת קלון מכבוד בנ"נ. אף דדרשי בא"א מאשר מדריש פה במדרש. ודרשו משקה רעהו עליו שהשקה את צדקיהו יין מגתו כדלקמן:

מה אתה מספח בו דברים בחמתך. פשט הכתוב מספח חמתך הוא על חמת היין וכמו שמסיים ואף שכר. רק למה הזכיר החמה אשר בה השקהו דריש ג"כ לכוונה שניה על מספח דברים בחימה:

להתקיים עליך. להשגיח עליך ולעזרך:

במה השביעו. כי אם השביעו בה' אלהים בוודאי לא עבר צדקיה על השבועה ולא בקש היתר עליה בסנהדרין לכן אמר שהשביעו בקרנות המזבח לכן אינה חלה השבועה וכדאמרינן בגמ' דנשבע בשלחן המקדש או באחד מכלי המקדש לא חלה השבועה. ומה דכתיב אשר השביעו באלהים זה לפי מחשבת נ"נ שהוא חשב כי לכל כלי המקדש קדושת אלהים עליהם. ובאמת איננה שבועה רק אם הזכיר את שם ה' או מי ששוכן שם כדאיתא כל זה בגמ'.

כדי שיתחללו מעיו שיורחצו מעיו ע"י שלשול מלשון דחלליה בי טבחא בפרק כל הבשר או הוא מלשון ריעוע וכמו צרורות מתחלחלין לתוכו דפ"ד דמקואות:

יקר עצמך כו'. נראה דדריש למען הביט על מעוריהם במקום שהי"ל להביט על מעוריהם דהיינו מלכות אבותיו שנתפשט ונראה בכל העולם ע"ד מי העיר ממזרח שהיה בסבת מה שכיבד זקנו לזקנו הוא בא לבזותו:

אמרו מרודך עובד לחמה הוה. ע' בזה בחזית בפסוק כמעט שעברתי קמא. ומ"ש שם:

והערל זה נבוכדנצר. שנידון ערום כדאמרינן שהעביר פורפירא שלו והיינו והערל דמתרגמינן ותתערטל וערום בארמית הוא ערטילאה וע' בזה בהרד"ק ודריש גם מרבי בלשצר. והוי"ו של והערל מרבי את ושתי. כי שניהם נהרגו ערומים. על ושתי איתא בפ"ק דמגילה ועל בלשצר איתא בחזית בפסוק כמעט שעברתי:

פתח עמי נוגשיו מעולל. משום דק"ל למה אמר בלשון גם ולא אמר בוי"ו החבור לבד וושתי המלכה. ולכן דריש כי ד' נשים רעות שלטו על ישראל ואחת מהן ושתי. וז"ש לא די לנו בצרות אחשורוש אבל גם ושתי אשתו אויבת נפשנו עשתה משתה לשמוח על חרבן ביהמ"ק ולכן מביא הכתוב נשים משלו בנו לרעה לישראל ואגב זה דריש גם את כל הכתוב:

מדקדקין בהון. להפרע מהם על כל דבר בלי שום ויתור. ומביא ע"ז את הכתוב ועולל למו כאשר עוללת לי דפירושו שתדקדק להפרע מחטאתם כמו שהבאת הפורענות עלי בדקדוק על כל עון. וע' באיכה רבתי דדריש ועולל למו מלשון קטיף עוללתהון מ"מ פשטא דקרא הוא מהוראה זו שפירשנו:

קדשים בהון. כדכתיב נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה בחורים טחון נשאו ודרשו באיכה רבתי כי טחון נשאו הוא לשון נקיה:

קופצין עליהם כב"ח. דעבד לוה לאיש מלוה ודרש נושים משלו בנו וכן ת"י וכמרי חובא שליטא ביה:

שמואל פתח בחומם אשית וגו'. גם הוא בא לתרץ מאי גם ושתי המלכה שזה דרך תלונה. כי לא די שאחשורוש עשה משתה לשמוח על חרבן ביהמ"ק אלא גם ושתי שמחה ע"ז. לפי שאביה החריבה. ולהכי מייתי האי קרא שהנביא מקנתר להון על שמחתם בחרבן ביהמ"ק. ועל זה איבדם מן העולם. ועיקר קרא מיירי בבלשצר וסיעתו. כי כאשר מנה וטעה וחשב ששוב לא יבנה עשה משתה והוציא כלי ביהמ"ק. כי חשב שאז תכון מלכותו כדאיתא בפ"ק דמגילה ואז נהרג ואבדה מלכותו כדכתיב ביה בליליא. והכא דריש ליה באחשורוש כי גם הוא מנה וטעה וחשב שתכון מלכותו כדאיתא התם. או לפי ששלמו ג' שנים לביטול בנין ביהמ"ק וחשב שהממלכה נכונה בידו כדלעיל. וזה הכוונה כשהם באים להתחמם במלכות. וכמו כן ושתי השמיד אותה ה' או על שמחתה בחרבן ביהמ"ק:

מגדיר ית משתותיהון. כורת יסודותיהם מלשון גודר בתמרים ומשתותיהן מלשון כי השתות יהרסון. וכן דריש משתיהם. ומפרש אשית מלשון שמיר ושית כלומר יחרמו ושמיר ושית יהיו. ומפרש והשכרתים בצרותיהם ע"ד שכורת ולא מיין. ולמען יעלוזו מה שעלזו בחרבן ביהמ"ק. ובא יעלוזו העתיד במקום עבר:

ר' יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב. גם פתיחה זו היא לתרץ מאי גם ושתי וכדמסיים בסוף ואגב זה דריש כל הפסוק הזה. ועמ"ש בזה ביפה קול בחזית על פסוק אל תראוני:

ואפי' בשותפות. כיון דכתיב ויעזבו את ה' מה צ"ל עוד ולא עבדוהו. לכן דרש לא די שעזבו את ה' ללכת אחרי אלהים אחרים. אלא גם בשותפות לא עבדוהו. וגרועים הם ממה שנאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים:

לא תהא כהנת כפונדקית. זה הוא מליצה לקוחה ממשנה סוף יבמות. ופה הכוונה כי אלהי ישראל נדחה מפני העבודת כוכבים מכל וכל. ושמו כל מבטחם באלהי העמים אשר הובא הנה מארץ מרחק ולאלהי אבותיהם מעולם פנו עורף:

מכרזימון זה הוא תורמסין ששולקין אותו ואוכלין אותו בקנוח סעודה וכדאיתא בפ' אין צדין. והכוונה בזה. כי גם אחרי שהרבו לעשות הרע לעבוד את הבעלים ואת העשתרות. וראו כי המה לא יועילו. בכל זאת לא פנו באחרונה אל אלהי ישראל אשר הוא הושיעם ביום צרה וכמו שמביא המשל מן העבד שלא קרא את המלך אשר הטיבו אל המשתה אשר עשה:

יתיב ומשתעי כו'. פי' כי הוא יושב ומספר דברים בטלים כל היום ולא ייעף ולא יגע. וכאשר יקום להתפלל או להגות בתורה מיד ילאה וייעף:

אלו ב' תמידין דהוו עולות דכתיב עולת תמיד ולא הובאו בימי אחז שבטל עבודת ביהמ"ק. וזבחיך לא כבדתני אלו קדשי קדשים גרסינן. ומשום דקדישי טפי כתיב בהו לשון כבוד:

זה קומץ מנחה. שלא עלה לגבוה רק קומץ לבד ואין כאן עבודה רבה. ולכן אמר ע"ז לא העברתיך. וכן לא הוגעתיך בלבונה דליתא אלא קומץ:

והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו. ולא היית צריך לקנותו בכסף כי היו לרוב בא"י וע' בחזית בפסוק נרד וכרכום ומ"ש שם:

אלו אימורי קדשים קלים שאינם מקריבים מהם רק האימורים בלבד. ולכן אמר עליהם לא הרויתני שאין בהם כדי לשבעה. ועל קדשי קדשים שקריבים הכל אמר לפני זה וזבחיך וכמו שפירשנו:

לא די לי שהייתי מונה כצ"ל. והכוונה שהשכינה כביכול מצטערת ממנין הסעודות שנעשו בשביל חורבן ביהמ"ק אשר נחרב בשביל עונות בני ישראל:

כתיב ראית וגו'. גם הוא בא לדרוש גם ושתי המלכה לתלונה כדלעיל וכמו שמסיים. ודריש את הכתוב כמו בסירוס וכן פי' ראית אתה כי עמל וכעס מוכנים לישראל בזמן חורבן ביהמ"ק ובגלותם. ואתה תביט לתת לו כח ואון בידך פי' ע"י ידך. כי אתה השרית שכינתך על יצחק לברכו במשמני הארץ ועל חרבך תחיה. ואין זה כתלונה על דרכי ה' כי ידע אשר משפטי ה' צדקו מאד. ורק להוכיחו שמהו ולהיטיב לנו באחריתנו. ורק דרך צער ויגון על עתותי הצרות ידבר. וכמ"ש בעל העקרים במאמר ד' על תלונת צדיק ורע לו בירמיה ואסף אף שידע היטב כי ישרים ונאמנים משפטי ה'. ומוסיף עוד לספר רשעתו כי דרך לעג יאמר עליך יעזוב חלכה. המה היתומים והאלמנות אשר יחבשם בבית האסורים ומצפים על הקב"ה כי הוא ינתק את מוסרותימו. כי עליך יעזוב תקות החלכאים כי תפדם מידם. ובשוח"ט מרבה עוד לספר הלעג אשר ילעגו אויבי ישראל על תקותם לה':

אלא יתום כו'. פי' ולא עוד וכדלקמן גבי ושתי:

במלכות שאינה שלה. וכדכתיב בית המלכות אשר למלך אחשורוש. ואינו שלה ובכל זאת ניתן לה הוד מלכות.

כתיב ממתים ידך ה' וגו'. עיקר הדרש הובא בשביל מה שדרש בסופו על גם ושתי וכדלעיל:

ראש הסדר שהתחילו לישא וליתן בפסוק זה. וקשה להם למה כתיב לאהרן ולבניו ולא כתיב והנותרת מן המנחה אל הכהנים. ובת"כ מדריש זה למילתא אחריתא. וכן בפ"ק דיומא מדריש את הכתוב והיתה לאהרן ולבניו דכתיב גבי לחם הפנים. ור"ח בריה דר"א דריש כי הנותרת היא לאהרן והוא מזכה אותה גם לבניו הקטנים וכדמדריש הכתוב והניחו יתרם לעולליהם על הנותרת מן המנחה. אע"פ שהקטנים בעצמם אינם חולקים אפי' בקדשים קלים כדאיתא בפ' אלו מנחות. אבל אביהם מזכה להם:

מה גבורים. ודריש ממתים כמו בשתי תיבות מי מתים. וכמו מלכם תדכאו עמי יתפרש מה לכם. ומצינו בקרא מי במקום מה כדאשכחן במנוח מי שמך במקום מה שמך. והכוונה של גבורים איננה אמיצי כח ובעלי זרוע. אך הצדיקים נקראים ג"כ גבורים ע"ד שאמרו רז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו. ויען שאמר שם לפני זה אני בצדק אחזה פניך לכן אמר כי אלה הצדיקים המתגברים על יצרם זוכים לשבוע מטוב ה'. ובטנה תרוה משולחן ה' ויניחו יתרם גם לעולליהם. ובסימן שאח"ז מדריש אני בצדק אחזה פניך כי אלה הצדיקים אשר בזכות עצמם ירשו את נחלתם וזכותם עמדה גם להניח יתרם לעולליהם אבל אני אך בצדקה וחסד אחזה פניך. ואין לי זכות במעשי. וכ"ה שם בשוח"ט מפורש ע"ש:

חלקם בחיים. אלו קדשי המקדש וזה קרבנות ולחם הפנים והמה נקראו חלקם לפי שיתחלקו בין הכהנים כפי משמרותיהם כדכתיב חלק כחלק יאכלו. וקדשי הגבול המה תרומות ומעשרות אשר כל ישראל יתן לכהן אשר ירצה ופעמים ישיג האחד למרבה והשני לא ישיג מאומה ועז"א וצפונך תמלא בטנם. כי האחד ימלא בטנו ויאכל לשובע. ומה שקרא לקדשי המקדש בחיים מפני שהמקדש היא עיקר א"י הנקראת ארן החיים. א"נ משום שרוב קרבנות המקדש המה מבעלי חיים לכן אמר ע"ז חלקם בחיים. וקדשי הגבול המה שמורים וצפונים בידי המפרישים עד אשר יבוא אחד ממכיריו ויתנם לו לכן דריש ע"ז וצפונך תמלא בטנם:

ישבעו בנים כל זכר וגו'. פי' אפי' בעלי מומין כדמדריש בת"כ מקרא כל זכר לרבות בעלי מומים:

שנטלו שלהן מתחת ידך כצ"ל. ופי' שמתו על ידך ובשוח"ט דריש ממתים מומתים:

והוו אכלין חרובין כצ"ל. ותמרים הוא ט"ס וע' בזה בפ' במה מדליקין:

שמעת ברת קלא אמר ספיקלא ואתפשת זמן חנינות שמע ב"ק אמרת דימוס ואשתזבת כצ"ל. ופי' ספיקלא הוא לשון תפיסה. ודימוס הוא לשון הצלה. ומאת ה' היתה כזאת כדי שיבין רשב"י שאין עוד סכנה לפניו ויוכל לצאת מהמערה:

אפילו צפור מבלעדי שמיא לא יבידא כצ"ל וכ"ה בירושלמי. ופי' כי בלעדו גם הצפור לא תאבד ולא תפול בפח:

ניחות וניתסאי. לפני זה גרסינן נפק ואשכח מיליא משדכן ונתבטלה הגזירה. ופי' ששמע בצאתו מהמערה כי נשתנה הדבר והגזירה בטלה ואמרו לרחץ בשרם במי חמי טבריא כדי שיתרפאו מהחבורות שנעשו בבשרם וכ"ה במסכת שבת. וע"ש בגמרא שנויים רבים מאשר פה במדרש:

עשו איטליס ומכרו בזול ל"ג. וצ"ל צריכין אנו לדכויי טבריא כדאיתא בב"ר:

תאמר שיש לי חלק עמהם לעוה"ב. שהם במעלה גדולה כמ"ש בס"פ אלו עוברין הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. ובקש לזכות בחלקם משום שגם הוא מסר נפשו על קידוש השם בענין גלית ובראשי הבכאים כמ"ש רז"ל ולכן אמר לו הקב"ה שחלקו יפה משלהם. ומה דאמר המדרש אתבשר דוד שיש לו חלק לעוה"ב אף דיותר מזה הבטיחה שחלקו יפה משלהם. הטעם בזה דדוד היה מפחד פן יגרום לו עון בת שבע כי לא יהיה לו גם חלק לעוה"ב. ובחפצו לדעת אם מחל לו ה' על אותו העון (והמדרש חולק על מה דאיתא בפ' במה מדליקין שכבר א"ל הקב"ה מחול לך) התחכם לשאל דבר דאית ביה תרתי. להיות לו חלק עם מקדשי השם ברבים. וממענה ה' ידע את חלקו. וז"ש המדרש כיון דאתבשר עתה שחלקו יפה משלהם ממילא אתבשר גם בזה שיש לו חלק לעוה"ב אשר הסתפק בזה:

שנטלו ממשלה מתחת ידך כו'. פי' למה יתהללו בגבורתם הלא מתחת יד ה' לקחו את הממשלה. או שפי' כי הוא מתלונן למה דרכם צלחה כ"כ. הלא אתה ה' נתת להם הממשלה ולמה יגברו ויעשו חיל. ובשוח"ט הגי' עוד והשלטת אותן בעולמך לשעבד בבניך וע"ע שם הרבה הוספות ושינויים בנוסחאות:

שנטלו חלקם כשהן חיים ונטרדו ע"י זה מעוה"ב:

מה ראה כו'. דבשלמא סעודת אחשורוש פרסמה למ"ד שבימי המן נתחייבו ישראל כליה על שנהנו מסעודתו. או למ"ד שבעון הצלם בימי נבוכדנאצר נתחייבו מודיע הכתוב פרסומה לפי שעשאה על חורבן ביהמ"ק כדלעיל ואתי שטן ורקד בינייהו ונהרגה ושתי כדאיתא בפ"ק דמגילה. אבל על סעודת ושתי מקשה שפיר. ומשני להודיעך לאיזה שלוה כו' דמדכתיב גם ושתי משמע דמשתה ושתי היה גדול כיד המלך אחשורוש וגם מדכתיב בית המלכות כל זה בא להודיענו כי גם אסתר נכנסה לשלוה גדולה כזו:

אם כך למכעיסיו כו'. כלומר אם ושתי זכתה לגדולה כזו בשביל שכר ג' פסיעות שפסע בלאדן לכבוד המקום כדלעיל אף שהיא היתה ממכעיסי ה' בכל זאת לא קפח ה' שכרה מכ"ש לעושי רצונו. וכדילפינן בפ' חלק מן הכתוב כי את רגלים רצתה וילאוך:

מה זה בבגדי כהונה גדולה כו'. נראה דבגדי כהונה היו חציין בידו וחציין בידה:

כהדא צרצרא. לעיל גרסינן בת קבריא ושמה פירשנו. ולפי גירסא דהכא נראה שהוא כמו נאד וצרצוריין. ור"ל אם הנאד הוא ריק הוא מתגלגל בנקל. ובעל א"א פי' שהוא מין ארבה ששמו צרצר. ומתגלגלת וחוזרת מכאן ומכאן במה שהוא בשלה ובמה שאינו בשלה:

הגיע משתותא של ושתי. משום דק"ל מאי גם כדלעיל לכן דריש גם מלשון גומא ופי' שנתערער יסודה ושתותיה ונעשה גומא. והדורשים מלשון ליגמס וליבצר מפרשים גם מלשון כריתה. והמפרש לידרך צ"ע איך דורש. [ונראה דמפרש גם מלשון הסרה וכמו כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה בחולין צ"ב. ופירוש לדרך ולסור ממקומה ולפנות מקום לאסתר ע"ע בערוך ערך גם השלישי כי גם הוא השוק עם הרגל וז"ש לדרך והדורש הגיע עת זמנה ליממת יליף מגז"ש מן ותתן גם לאישה. וטעם מחלקותם הוא כי לראשון דדורש על עקירת יסודה קאי משום שבמותה נתקיים והכרתי לבבל שם ושאר כדלעיל בסוף הפתיחא ונתערער כל היסוד. והדורש ליגמם אמר בבחינת קריעת מלכותה. והאומר ליבצר הוא הכנה לאסתר למלוך תחתיה כבצירת ענבים לאוכל. והאומר לידרך בשביל שניתנה למדרך כף רגל ולחרפה בשביל הצרעת שפרחה בה. ועל מיתתה אמר ליממת:

מיני גמאין. ודריש גם מלשון הגמיאיני נא כי דברים הצריכים לעיסה לא נחמדים הם לנשים. וכן הוא הטעם מי שאומר מיני מתיקה כי הנשים בוחרות בהן. ודרשי מדכתיב משתה נשים ולא כתיב משתה לנשים שהיו משתה אשר הנשים חפצות בו:

מפני שדרכה של אשה לקלקל בזנות. וע"י שהבתים מרווחים ותהיינה רבות בבית אחד תבוש האחת לקלקל מפני חברותיה שתראינה את קלקולה:

בבתים מצויירים. והוא מקום שהמלך ישן בו לכן נקרא בית המלכות:

אספלדיא שלו כצ"ל. והיינו היכל המלך הפנימי. ואספמדיא הוא כמו אספלידא דפ"ק בב"ב דהיינו פלטין או אכסדרה:

משמש קדש. פי' לפעמים קדש כמו ולמלך אין שוה להניחם מדריש לקמן בהקב"ה. אבל יבקשו למלך. ותאמר אסתר למלך ובבקר אמור למלך. ועושי המלאכה אשר למלך נראה דכלם הם חול. ואולי גם ועושי המלאכה אשר למלך קאי על שלוחי השגחה מאת הקב"ה:

זה יום השבת. בפ"ק דמגילה דף י"ב ע"ב מפרש הדבר באריכות ע"ש:

עובדי כוכבים אין להם טובה. כי מעלליהם הרעים לא יתנו מרגוע ללבבם גם ביום שמחה. ועי' בויק"ר ריש פ"ב. וזה ע"ד הכתוב והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל. וע"ע בויקרא רבה פי"ז על הכתוב אין שלום לרשעים:

למלאך הממונה על החימה שיזרוק בו חימה כדלקמן כדי לערבב שמחתו. לפי שהיה שמח על חורבן ביהמ"ק כדלעיל:

בגתא ואבגתא בוז ובזבז. בחלוף הג' בז' וכמו ביחזקאל לבג במקום לבז. ופי' בוז ובזבוז כפל הבזה והאבוד וכדרך שאמרו בפ' חלק גבי בגד בוגדים בגדו בזוזי ובזוזי דבזוזי:

אף הגתיות מאחרי הקורים היו סונטות בו כצ"ל ודוגמתו בב"ר פ"א ופי' כי גם הנשים האורגות אחרי קוריקן והן כלי האריגה. כי גם המה היו לועזות ומשחקות בו:

זו נותראה של אותו רשע כצ"ל. ופירש הא דאמר בוז ואחריב ביתי' היינו זו לבדה וזה ושתי נותרה מזרע נבוכדנאצר וזו היתה עתה ביתו של אחשורוש שאמר עתה ד' להחריב דאין בית אלא אשה ודריש זתר זה הנותר:

כרכסון. הוא לשון אבוד ומחיקה בלשון יוני. וכן נראה מהמתרגם. וזה שיסד הפייטן בקרובן של פורים. קרבו לרכס. זכרו לכרכס:

כשישראל אוכלים ושותים. כלומר מהיכן עלתה על דעתו להראות יפיה. ומשני מתוך שהיו מתעסקים בדברי תפלות מתוך משתיהם. ואגב אורחיה אמר ר' איבו שבחן של ישראל:

ובלבד שתהא ערומה. א"ל הן וערומה כצ"ל ובסמוך בתר ולא הניחו אותה ל"ג א"ל הן וערומה: אמרו

תכנס בלא כתר כצ"ל. כדי שלא תתיפה ע"י הכתר. והשיבו להם שיאמרו שפחה היא זו. ויש מהם שאמרו תלבש בגדי מלכות ותכנס. והשיבו להם כי מי שאין כתר מלכות בראשו דין הדיוט לו ואין הדיוט משתמש בבגדי מלכות:

אם רואין אותו נאה כו'. משום דהיה לו לכתוב בקרא ותמאן ושתי לבוא. ולמה אמר הכתוב המלכה וכן מה שכתב בדבר המלך הלא למותר הוא. ודריש מן בדבר המלך שדברה דברים אשר הם לטובת המלך. וכן מה שאמרה המלכה רמזה לו שהיא מלכה בודאי בת מלך אשר לא נהג קלון גם בנשפטיו. ואתה רק קומיס אסטבלא. וגם מנהגיך מלפנים לא נכונים המה למלך:

בעיר צלמם תבזה. ולפ"ז כתיב כחלום מהקיץ ודריש כאשר יקיצו שוכני עפר לעתיד אז בעיר פי' בעירום יתן צלמם לבוז ולחדפה:

וברוח אפך נערמו מים. דריש נערמו מלשון ערום וערטילאין. ופי' כי מחום רוח אף ה' פשטו את בגדיהם להתקרר בים ונטבעו שם:

קיניגין דידי' מצודתו. כלומר הפורענות שבו נידון לעתיד. ולפי שהרשעים נידונין ערומים בגיהנם כדלעיל להכי נערמו המצריים בעוה"ז. להראות דוגמת פורענותם העתיד לפני מותם:

חות פחם בכירתו כצ"ל. ופי' רד וזרוק פחם בכירתו ונפח באפר הכירה וזרוק גפרית בתנורא שלו והכל משל להבערת החמה. ודריש מדכתיב וחמתו בערה בו ולא כתיב וימלא חמה. לכן דריש שזה היה ע"י המלאך שהבעיר אפו בו עפ"י ה' כדי לערבב שמחתו:

לא שככה חמתו כו'. פי' חמתו על ושתי כי כה הבעיר המלאך חמתו בו שלא שככה גם אחרי שנהרגה ורק כשנתלה המן כתיב שככה ומדריש בפ"ק דמגילה שתי שכיכות אחת של המן ואחת של ושתי. ואגב זה מייתי נמי חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש בריך הוא כי שתי שכיכות אלו מדריש ג"כ אחת חמת מלכו של עולם ואחת של אחשורוש: